פשוט מחרפנים ת'מוח
לא מפסיקים לדבר ולצעוק ולזייף
והכל בו זמנית, ועוד בשירים יפים
והצחוק שלהם גורם לי עצבים
ואני צריכה שק אגרוף.
פשוט מחרפנים ת'מוח
לא מפסיקים לדבר ולצעוק ולזייף
והכל בו זמנית, ועוד בשירים יפים
והצחוק שלהם גורם לי עצבים
ואני צריכה שק אגרוף.
קמנו ונתעודדבס"ד

ואז..

כי סופני זה עצוב. זה מזכיר לי דברים עצובים
יעל
כל אחד שטותניק וזייפן. יותר מהשני רק שפה זה בא עם טרבןקה וגיטרה (ואני שקלתי להכניס טופים לחדר
) חח קיצר... לזייף איתם, הם. יפחדו עד כמה. זה יכול ליהיות נורא וילכו 
יש לי ארבעה אחים שונים מתחתיי. שניים מהם שרים. (סליחה- צועקים)
ואני לא יודעת לזייף
ואני גם לא רוצה לזייף, זה מגעיל.
והם לא יודעים מה המנגינה, אז גם אם אני אזייף הם לא ידעו.
קיצר לא שווה.
רעיה123
מישהי=)
יעל
מישהי=)

אם רצי אני אכתוב לך
תרשיש9
כנרית על הגג=)אז זה יוצא בדיוק כמוני!
יעל
יעלוכל השאר כן ואסור לשקר
![]()
יעלאחרונהחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול