אני אצרח

זה ישתיק את כל הקולות?

אני אחתוך

זה ימקד את הכאב?

רק

אשתוק

עד

שהגל

יעבור

ויותיר אותי

חסרת

נשימה

היה

עולם

של ריק

שבו הייתי יכולה

לחדול

מלהתקיים

אני

רוצה 

רק

לא

להיות

קיימת

איך

משמידים

נשמה?

היית כואבת את כאבי

?

שאין בו

דבר

לא אויר

ולא מראות

ולא קולות

ולא ריחות

ולא טעמים

ולא תחושה

ולא רגש

רק

ריק.

אני חוויתי ריק מהסוג שאת מתכוונת אליו. ובאמת עדיף כאב מריק שכזה.

אבל אני מתכוונת לריק לא במובן המטפורי של המילה- לא ריק רגשי, אלא ריק ממשי,

שאין בו כלום. שום דבר ממשי, אפילו לא אוויר.

לא שלא מרגישים, אלא שהוא לא קיים.

וכשהוא נעלם,

הנשימה לפעמים נעלמת ביחד איתו

לא.

זה לא עוזר.

אחד

יותר

מדי

ב. עכשיו גם לא אכפת לי מה אכפת לך.

שחסמתי?

זה שקר

אולי כן

אבל זה לא יעזור

לא באמת

לפחות לא בסוף

אין

לכם

מושג

על מה

אני 

מדברת

מפני

שמעולם

לא חוויתם

את מה

שאני.

יודעת זאת

מפני

שרק

אחד

בדור

יכול

לחוות

את זה

אולי את צודקת

אולי את שבורה

אולי אין דרך לתקן

אבל לי אכפת מזה

ואני הייתי לוקחת לך את הסבל

אם הייתי יודעת איך

רק שתדעי

להשתגע מרחש כנפי הפרפרים

זה

להשרף אפילו מטעמם של מים

זה

להתפרק למראה חלקיקים

זה

להתנפץ לתחושת המולקולות

או

האוויר על עורך

או

כל דבר החוסם אותו

זה

להיות בטוח שאתה עומד למות, הפעם לתמיד

זה

ליפול על הרצפה בלי נשימה

בידיעה שגם זה לא יעזור

זה

לקוות שלא יהיה יותר

זה

להתייסר בתקווה שהגל יעבור

עוד לפני

שהמוות

יגיע

זה

זה-

אני שומדבר. אני הכל.

אני אפחד. אני כולם.

אני לא עשויה משום חומר שאתם מכירים.

אני עשויה מכל חומר שקיים בעולם.

אני מוקפת חומות, אבל בתוכן אין כלום.

אני השקר. אני האמת.

אני הדמיון. אני המציאות.

אני הרשע. אני הצדק.

אני החושך. אני האור.

אני העצב. אני השמחה.

אני השגעון.

זה

להתאבל על דבר

שלא היה

זה

להיות

נביא

משוגע

ראיתי אותך ודיברתי איתך

ואני ממש התלהבתי כי את ממש חמודה

ומקסימה.

וחשבתי על זה הרבה ואומרים לוליינית

ואז זה לא כזה מסובך להגיד את זה.

אני בכלל לא יודעת אם את זוכרת שניסינו להגיד

לוליינית אחרי שטיפסתי בכישרון רב על הנדנדה.

היה כיף איתך.

ואת אדם מקסים, אז שוש

לא מרפאים כאב בכאב.

(נעמי, שם, שם)

אפילו קצת

וגם ישחרר משהו

צעקה עושה דברים כאלו

והכלל הזה תופס ורלוונטי בהרבה תרחישים בחיים

לבעלי כלבים שהולכים עם כלבם במקומות ציבוריים.

אם הכלב מותר, ללא מחסום לפיו, אסור ללכת איתו

ואם הכלב אסור, עם מחסום, מותר להסתובב איתו בפרהסיה.

אבל המשפט הזה תופס בהרבה מצבים החיים.

-בנהיגה, דווקא שיש פס לבן ואסור לעקוף רכב איטי - הנתיב ממול פנוי ואפשר היה לעקוף בבטחה...

וכשיש קו מקווקו ומותר לעקוף - התנועה ממול עמוסה ולא מאפשרת לצאת לעקיפה..

או מתאר את הפרווילגיות שבעלי עמדה ושררה מרשים לעצמם בניגוד לציבור. מה שמותר לנבחרים אסור לבוחרים... (למשל, שכר חברי הכנסת צמוד למדד וצמוד לעוד כל מיני דברים, כך הם חוקקו לעצמם והשכר עולה ועולה - אבל ציבור השכירים הרגיל לא זוכה לכאלו צ'ופרים...)

ועוד כהנה וכהנה דוגמאות מחיי היום יום.

אז הוא היה עובר

הוא קיבל כמעט 2.5 אחוז מהקולות

גם ככה הוא לא היה עובר.

ואני דווקא תומך שכל מפלגה תתמקד בעצמה ולא בחסרונות של המפלגות האחרות.

הוא קיבל רק 1.6 אחוזים.