זה אחד הדברים שאני לא כ"כ יודעת להתמודד איתו.

 

לכן לא מצפים, ואז כל דבר הופך למשהו טוב

(נערך: תיקון שגיאת כתיב)

 

וציפיתי שהוא יתקדם בחיים ויעשה עם עצמו משהו מועיל,

ואתמול, בלי שום הכנה מוקדמת, גיליתי שהוא עושה שטויות.

הוא לא יודע שאני יודעת, וגם לא נראה לי שמעניין אותו אם אדע.

 

בא לי לשכוח אותו לגמרי!

 

מאכזב

השאלה היא אם את רוצה שהוא ישאר בחיים שלך... ואיזה מחיר את מוכנה לשלם על זה...

זה סוויץ שצריך לעשות בראש אם תחליטי שפשוט לא אכפת לך ממנו יותר, וכאן נפרדות דרכיכם לשלום

אני צריכה לברר עם עצמי יותר מה לגבי ה''אכפת''

לא סגורה על מה שעובר עלי.

 

ותודה לכולכם על המקום פה לפרוק.

זה היה ממש טוב ומשחרר.

אנשים טובים! 

 

בס"ד

 

מכיר את התחושה.. זה קרה לי כל-כך הרבה פעמים..

 

אבל אני לא חושב שזה סיבה לכעוס עליו, החובה שלנו להיטיב לאנשים לא קשורה לשאלה האם הם מיטיבים לעצמם, וכשמישהו פוגע בעצמו, אנחנו צריכים להבין שבראש ובראשונה הוא זה שנפגע, ולא אנחנו. ולכן לא הגיוני שאנחנו ניעלב/נכעס/ניפגע.

 

עד כאן דבר השכל, מבחינת הרגש- |אנחה|, אין לי איך לעזור, רק להשתתף בצער.

הדברים עדיין לא מסודרים אצלי כ''כ בראש,

אבל אני לא חושבת שאני כועסת עליו, כמו על עצמי.

 

למה השקעתי בו?  למה נתתי מעצמי כ''כ הרבה בשבילו?

למה עשיתי בשבילו דברים שבאו על חשבוני?

למה בטחתי בו??

 

 

איך אצליח לגרום לעצמי שלא יהיה לי אכפת?

 

 

 

בס"ד

 

למה השקעתי בו? כי זו חובה שלי כיהודי(ה).

למה נתתי מעצמי כ"כ בשבילו? למה עשיתי בשבילו דברים שבאו על חשבוני? כי אנימבני בניו של אברהם אבינו, שהם גומלי חסדים, ומעמידים את טובת האחר לפני טובתם הם.

למה בטחתי בו? |אנחה|, כי אני תם(ה). אם תגלי איך לדעת במי לבטוח ובמי לא, אני אשמח מאוד אם תעדכני אותי. אבל אני בטוח שעדיף לבטוח במי שלא ראוי לכך, מאשר לא לבטוח במי שכן ראוי.

 

איך אצליח לגרום לעצמי שלא יהיה לי אכפת? קודם כל כדאי לברר האם זה רעיון טוב, אני חושב שטוב שאכפת לי במקרים כאלו. אבל, היה עדיף אם לא יכאב כל כך.

 

איך לגרום שזה לא יכאב כל כך? אין לי תשובה

לפעמים אנחנו נותנות אמון מלא באנשים

מפתחות ציפיות

הרי זה לטובתו, אז שלעזאזל יעשה את זה כבר ויתקדם

ואז אנחנו מגלות שלא.

ומתאכזבות, וכועסות על על עצמנו, על האדם בו השקענו

אבל 

אני חוששת שאת טועה שיותר לא תטרחי.

אז הוא עושה שטויות ויכול להיות שהמילים שלך

והאמונה שלך בו הן אלו שמונעות ממנו לעשות שטויות גדולות הרבה יותר.

וכן, אני מבינה אותך. גם אני נמצאת המון פעמים במצב שלך.

אבל אני לעולם לא אתן לעצמי,

גם אם אגיד לכולם שיותר אין לי ציפיות- לוותר.

כי יכול להיות שמה שעשיתי עד עכשיו גם אם זה לא עבד במאה אחוז

עבד בשני אחוזים קטנים

אבל משמעותיים.

 

בהצלחה, אחות.

לצערי הרב מאד

את צודקת גם לגביי.

ישלי תחושה שאני יודעת מיזה. 

וגמני התאכזבתי ממנו.

אבל לפחות לא ציפיתי ממנו יותר מדי

לא דיברתי על אותו מקרה שהיא דברה עליו...

אבל שוב, ייתכן ואני טועה.

כי זה לא מישהו מפה.

ואם לא?

אשכרה.