
עכב"ר - עייפה מידי , כועסת מידי , בודדה מידי , רעבה מידי
כבש"ה - כבוד, ביטחון , שייכות , הצלחה
ומה היתה התיאוריה שמאחורי זה, אם זה לא ארוך לך מדי?
העכב"ר - מצב שאתה קם בבוקר וזה משפיע לך על כל היום , גם על הבריחה ועל התמכרויות
והכבש"ה - זה ההרגשה האישית של כל אחד למה הוא מרגיש כבשה שחורה , כלומר אם חסר לך את אחד מהסיבות , יש סיכוי שאתה מרגיש "כבשה שחורה"
החלטה קצת שרירותית, כי יש עוד גורמים.
אבל בכללי זה נכון.
אז, מה הפיתרון אם אתה מרגיש ככה, או ככה?
למלא את החוסר בדברים אחרים , טובים.
ולא להתמכר אליהם.
לדבר, לשתף לא לשמור בבטן
להיות מודע לדברים שאתה עובר
לבקש עזרה
להבין שיש ימים כאלה , ולקבל את זה
ולהבין שגם לאחר יש ימים כאלה ולפתח אליו רגישות...
וזה בערך
קצר, ונכון.
מי היה האיש החכם הזה? (אם יותר לי לשאול
)
אולי חלק..
הוא איש מדהים
הוא הקים את תנועת פסיעות
צורי דהן
איש מדהים
אבל זה דווקא נכון.
ואני לא יודעת מה זאת תנועת פסיעות |נבוך|
ולא הכל נכון.
רק חלק
אה, זה.
לדבר לשתף , לא לשמור דברים בבטן
לבקש עזרה
ויש כאלה שסתם מעלים שאלות ותהיות...
ואני לא מסכימה איתך. (לרוב המקרים)
צריך לדעת את מי, ואיך, וכמה.
אבל צריך, ועוזר.
(ואפילו אם אני לא מסוגלת או רוצה לעשות את זה,
אני לחלוטין מאמינה שזה נכון)
נחל
נחלגם הלילה 
קול דממהאחרונהחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול