תהיות על חינוךl666

אתמול דיברנו עם בעלי על חינוך והתברר שיש לנו בעצם גישות הפוכות

בעלי הוא בגישה של לתת הרבה אהבה והעיקר שיהיה שקט

ואני מרגישה שזה חשוב אבל זה לא מספיק, גם לי בעצם יותר קל לתת לילדים מה שהם רוצים וליהנות משקט

אבל אני מרגישה שזאת דרך לתהום בעצם, וגם אין לי כוח לזה. בעלי אומר שילד שלא ירגיש שאוהבים אותו מספיק ילך לחפש את אהבה במקום אחר ואני חושבת שכל הטענות האלה על חוסר אהבה הם סתם סחיטה באיומים

ניסיון חיים שלי אומר שכל מי שהסתבך בחיים זה או מעודף פינוק או מחוסר גבולות  - מתכוונת כמובן למי שגדל במשפחות נורמטיביות

גיסי מתקרב לגיל 30 ועדיין אוכל אצל חמותי והיא כותבת במקומו עבודות סמינריונית, ואני מכירה הרבה גברים ולפעמים גם נשים שהם ככה

 

אהבה לא סותרץ חינוךהודלולה

חלק מהחינוך זה להציב גבולות. והילד צריך לדעת אותם.

במקרה שהוא עובר אותם כן להעיר לו איך שחושבים.

אבל יש משפט שאני תמיד אומרת לילדים אחרי שכעסתי עליהם. שאבא ואמא תמיד אוהבים אתכם גם כשהם כועסים.

הילדים חושבים שלפעמים כשכועסים זה אומר שלא אוהבים אותם. וצריך להזכיר שתמיד אוהבים אותם..

אפשר לאהוב עם גבולות ולחנך

^^^^ ומעבר לזה-+mp8

לתת הרבה אהבה העיקר שיהיה שקט-

זו אהבה את עצמי.

אני אוהב את עצמי, ההתמודדות כבדה עלי, אין לי כח להעמיד לילדים גבולות, זה סוחט אותי, קשה לי לראות אותם לא מסכימים תמיד, אני מעדיף לרצות אותם מאשר להתעמת כשצריך.

זו לא אהבה.

ככה מגדלים ילדים מבולבלים וחסרי גבול ומשמעת.

 

 

הרבה יותר קל לאסוף לילד את הצעצועים מאשר לעמוד על כך שהוא יאסוף.

הרבה יותר קל לתת להם לישון מתי שהם רוצים ולא להתעקש איתם על שעות שינה.

הרבה יותר קל לתת לילד לאכול/ לעשות מה שהוא רוצה מתי שהוא רוצה בלי להתמודד.

הרבה יותר קל לתת לילד לצפות/ לשחק במחשב מאשר לראות אותו מתמרד כשמכבים אותו.

 

 

זו לא אהבה.

כשילד יודע שהורה מגביל אותו/ מציב לו חוקים ברורים/ לא מרשה לא כל דבר בגלל שהוא אוהב אותו ואיכפת לו ממנו-

זו אהבה.

שהורה נותן לילד כלים לחיים שלא יגדל בהפקרות ובחוסר שליטה עצמית-

זה לא חיים קלים, זו אהבה.

 

אהבה לילדים זה חשוב מאד..ד.

אבל זה לא קשור ל"לתת מה שרוצים וליהנות משקט".

 

בעלך צודק שילד צריך להרגיש שאוהבים אותו - מי אומר ש"אוהבים" זה שעושה ככל העולה על רוחו.

 

לפעמים, "את אשר יאהב יוכיח" - וגם זה באהבה. אפשר להסביר דברים בנחת ובהיר ומתוך אהבה. זה לא עושה אותם פחות ברורים אלא יותר מתקבלים.

 

מתוך שאנחנו אוהבים את ילדינו, אנחנו מעודדים את כחותיהם, את אמונם ביכולת שלהם לעשות דברים בעצמם - וגם מציבים גבולות כשצריך.

 

זה ממש הולך ביחד.

ממליצה לכם יחד לראות הרצאות על חינוך ילדיםסתוונית
אנחנו רואים את הרב אבנר קוואס- ממש תורם ומחדד את הגישה הנכונה איך לנהוג כלפי הילדים.

ויש עוד הרבה הרצאות טובות שיש מה ללמוד מהן.
האם בעלך היה מציג את עמדתו באותן מילים שבחרת, או שזה ייצוג שבהתהוות

של עמדתו כפי שהיא משתקפת אצלך?

 

 

יש לי כמה דברים להגיד (ארוך, כהרגלי... לא חייבים לקרוא הכול ):
 
אני חושבת שבסך הכול השאיפה שיהיה טוב ונעים עם הילדים היא שאיפה טובה וראויה.
לכל הורה, לכל אדם, יש גבולות משלו, ודברים שמפריעים לו, ודברים שחשובים לו - וטוב בעיניי לחדד את הקשב הפנימי, ולהיות מודעים למה שחשוב לנו, ולהרגיש ביטחון לעמוד על כך. לא רק ביחס לילדים שלנו אלא ביחס לכל אדם בעולם.
בעיניי זה טבעי ונורמלי והגיוני שלכל אדם יהיו דברים אחרים שעקרוניים לו, ושעליהם הוא עומד ללא פשרות.
אצל הורה אחד זה יכול להיות הקפדה על מזון בריא, אצל הורה אחר החזרת חפצים למקום.
אני לא אוהבת שהחברה מצביעה על תחום מסוים, כאילו דווקא הוא חשוב ואין בלתו, וכל ההורים מחויבים להקפיד דווקא עליו. בשביל זה היה מספיק שהקב"ה היה בורא משפחה אחת.
לא צריך להתיישר לפי נורמה חיצונית של מה שחייבים לדרוש מהילדים.
למשל, אם יש אמא שהכי אוהבת לסדר את הבית בסוף היום, ואז יש לה זמן שקט ונינוח למחשבות - בעיניי אין שום סיבה שהיא תכריח את עצמה לחנך את הילדים להשתתף בסידור. אין סיבה סתם להקשות על החיים.
ומה יקרה כשיגדלו? אותו דבר שיקרה בקשר לכביסה, שהם רגילים שבאחריות אמא - כשהם יצאו מהבית, זה יעבור להיות באחריותם. והם יסתדרו.
ובכיוון ההפוך - אם יש אמא שמתסכל אותה נורא אם נשאר משהו על הרצפה דקה אחרי שגמרו להשתמש בו, וחשוב לה נורא שהבית יהיה בכל רגע נתון מסודר למופת, בעיניי לא רלוונטי שרוב המשפחות הן לא ברמת סדר קיצונית כזאת. חשוב שאמא תכיר במה שעושה לה טוב, ותעמוד על כך. לטובת כולם.
העיקרון בעיניי הוא שכשמקדישים תשומת לב להווה, לרגע הזה - שכולם יהיו בו ככל האפשר מרוצים, ממילא זה גם הדבר הכי טוב שאפשר לעשות גם ביחס לעתיד. לא נראה לי נכון לפעול בניגוד לאינטואיציות שלנו בהווה מתוך דאגה לעתיד.
 
 
דבר נוסף, ביחס לשיטות חינוך שונות בין בני הזוג: בעיניי לא צריך לפחד מזה. זה טוב ובריא לילדים שהם נחשפים לגישות שונות המתקיימות מתוך כבוד הדדי. אין בעיה שידעו שעם אבא אפשר לעשות א' וב', ועם אמא אפשר דווקא לעשות ג' וד'. במעט הדברים שמחייבים הכרעה לכאן או לכאן - אפשר להסתדר כשאוהבים לרוב גם אם לשני בני הזוג יש עמדה נחרצת לשני הצדדים, בכל זאת יש אחד מהם שהנושא בוער בעצמותיו יותר בסיטואציה הנוכחית. ואם לשניהם בוער בעצמות ועקרוני ונראה כאילו בלתי ניתן לגישור - לדבר, להקשיב, לדבר, להקשיב. כשמקשיבים בלב פתוח, הפתרון מגיע.
 
 
ולסיום רק אנקדוטה:
בעלי ואני מגיעים ממשפחות שונות מאוד, מהמון בחינות - גם מבחינת השתתפות הילדים בבית. הוריי, בוגרי החינוך הקיבוצי, תמיד ראו עיקרון מאוד חשוב בהשתתפות גבוהה ככל האפשר, בהתאם לגיל. בתור ילדה היו לי המון משימות בבית, וגם הייתי גאה בזה ואפילו התנשאתי מעט על חברותיי שלא היו שותפות פעילות בתחזוקת הבית כמוני.
אצל חמותי שתחיה יש עיקרון הפוך, שעל פיו חונכה ועל פיו חינכה את ילדיה: אף אחד לא חייב לי כלום. אני בחרתי להקים משפחה גדולה, והאחריות לתחזוקה עליי בלבד. בעלי בקושי נדרש למשהו בבית בתור ילד, ועד היום חמותי בגישה מאוד מפנקת. בארוחות היא יושבת בקצה הקרוב למטבח, כדי שתוכל תמיד לזנק להביא לשלוחן אם משהו חסר... 
אם הייתי שומעת תיאור הורות כזה בלי להכיר במציאות, הייתי בטוחה שהילדים יצאו מפונקים ובלתי כשירים. המציאות היא הפוכה. אני מכירה מעט מאוד משפחות שילדיהן תפסו עצמאות מרשימה כל כך, מוקדם כל כך, כמו משפחת בעלי. היום במטלות הבית המשותף, בעלי הרבה הרבה יותר חרוץ ויעיל ממני, בכלל אין מה להשוות. הוא עושה כל מה שצריך במשיכת כתף, בעוד אני מתמודדת עם דחיינות ובכלל תפיסה של הרבה מטלות כעונש.
ברור שהתמונה הרבה יותר מורכבת מזה. יש עוד כל מיני גורמים שלא הזכרתי, וממש ממש לא כתבתי את זה כדי להמליץ על שיטת חינוך כזאת או אחרת. אני בכלל לא מאמינה במתכונים מחינוך. הנקודה שלי היא רק להראות שגם המתכון ההפוך לא קיים. פשוט לא נכונה המשוואה שפינוק בילדות מוביל בהכרח לחוסר תפקוד בבגרות, ולהפך.
קשה מאוד לכוון את העתיד. הרבה יותר יעיל (ובעיניי גם כיף ומיוחד) להקדיש את מלוא תשומת הלב להווה.
 
 
בהתהוות - כאילו כתבת עלינו אנונימי (2)אחרונה

גם אני מגדלת את הילדים כמו חמותך שתח'. בדרך שנחשבת מפנקת אולי, ובוודאי נחשבת זורמת ומכילה עד מאוד.

 

אני עושה זאת מתוך קשב רב למה שמתאים לי ולילדי, ועבורי זו חוויה מתקנת לילדות (ולנערות, ולצערי גם לחלק מחיי הבוגרים).

חסדי ה' ששלח לי איש טוב שרואה עין בעין איתי, מבין עד כמה זו משימת חיים בשבילי, ובנחת מביא את הדגשים החשובים לו.

 

ילדינו חלקם כבר בוגרים. ואני יכולה להעיד שמגיל צעיר הם עצמאיים מאוד, יצירתיים באופן יוצא דופן, נחשבים אחראים מאוד בעיני חבריהם ובעיני הצוות החינוכי שבא במגע איתם.

 

ב"ה הם אהובים ומקרינים אהבה ואמון.

 

בדיוק השבת אמרה לי בתי בת העשרים  "אמא - אתם יוצאים דופן בהכלה שלכם, ואני מאוד מעריכה את זה".

 

מחפש המלצה לפסיכולוגית דתיה למבוגרים טובה ומוכשרתמעל ההר

איזה אזור?אריק מהדרוםאחרונה

ילדה שמפחדת לקרואזאת שלצידך

שלום לכם.

יש לי ילדה מתוקה ומחוננת הן מבחינה רכישיצ והן מסחינת לימודית שעולה לכיתה ה

והיא ממש מפחדת ממורכבות בספר. מספיק שיש אדם רע או משהו מפחיד היא לא מסוגלת לקרוא.

יש לה נפש מאוד רגישה בכללי.

אשמח להמלצות מה אפשר לעשות. ואם יש לכם ספרים מומלצים בסגנון לילדה שאוהבת לקרוא ומסיימת ספרים בטיל.. אבל לא יכולה לקרוא ספרים עם מורכבות רגשית

אם יש לה נפש רגישהמשה

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

תביאי לה ספרים אחריםxmasterxאחרונה

רעיונות למתנות (וברכות) לשבת כלה/שבע ברכותdn5754

עשיתי בדיקת היריון 16 יום אחרי בדיקת ביוץ חיובית

נראה חיובי בעיניכן?

לא יודע אם זה קשור לפה אבל ננסה מה יש להפסידראובן255

שלום לכולם\ן

אני כותב פה כי אני יודע שיש פה הורים לילדים שקוראים ספרים\מגזינים

יש לי חבר שהוא אח בבית חולים שניידר (שזה בית חולים לילדים)

ולפעמים בהרבה שבתות הילדים הדתיים שמאושפזים שם יש להם שיעמום מכיוון שאין טלפונים וההורים לא תמיד מספיקים להביא להם ספרים או מגזינים בגלל הלחץ של האשפוז או של השבת אז הוא החליט לפתוח להם גמ''ח של ספרים לציבור הדתי כדי להקל על ההורים אז אם יש למישהו ספרים או מגזינים שמתאימים לציבור הדתי (למשל מקום בעולם או אותיות וכו') שהוא לא צריך או לא משתמש אז אשמח שתפנו אליי בפרטי

תודה לעונים ושבת שלום

ייעוץ אי זוגי - פריקה והתייעצותדון מנואל

גיל 38, הילדים, העבודות, החיים עשו את שלהם. פה ושם משברים, עלבונות, ריבים הביאו אותנו לכך שאשתי רצתה ללכת לייעוץ זוגי. בישוב שלנו כמובן לא היה כדאי ללכת ליועצים שאחרי זה נפגוש במכולת, בגינה או בבית הכנסת והלכנו לישוב ליד למישהו מומלץ. אשתי יצרה את הקשר הראשוני, ספרה מה שספרה והגענו אליו.

אחרי 3 פגישות איתו הרגשתי משהו לא בנוח בכלל. היועץ המדופלם והמומלץ לא בדיוק יועץ זוגי. הוא יועץ לאשתי איך להיטיב את חייה. ואני בתפקיד חלק מההצגה או מההפקה. בעצם אני צריך לעבוד על דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. הפתעות קטנות, עזרות במה שהיא צריכה, להתחשב בה ולדרוש בשלומה. היא צריכה גם למצוא דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. ללכת לחוג, לפגוש חברות, לדעת להגיד לי מה היא צריכה.
בכלל הופתעתי לגלות שלא ניתנה לי בשום שלב עד כה אפשרות לומר מה מפריע לי בחיים, בבית, בזוגיות, אולי בעבודה, אולי במשהו אחר. הכל ביחס למה שהיא מרגישה.
זה כמובן לא תהליך משפטי שבו צריך לשמוע שני צדדים ולהחליט מי אשם, אבל אם נוגעים ופותחים ומטפלים, גם לגבר שאולי לא בא עם משא סבל לייעוץ, יש דברים שהוא היה רוצה לפתוח ולומר.
אולי אני לא מבין מה הייעוץ אמור לכלול. כי אני מוצא פער די גדול בין ההמלצות על הבחור לבין איך שאני מרגיש אצלו.

 

ממליצה לך לכתוב את זה בפורום נשואים טרייםיעל מהדרום
לק"י

הוא יותר פעיל.


בהצלחה!!

לגיטימי לגמרי...ד.אחרונה
ייעוץ אמור לגרום לשני הצדדים להרגיש בנוח.

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.


יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.


כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.


אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.


לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.


אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...

מחפשים קהילהאבא פגום

אנחנו הורים ל 7 ילדים גרים היום בשכירות ברמלה, בגרעין התורני ומחפשים להשתקע במקום עם קהילה תורנית אבל לא לוחצת. בגלל שאני עובד בבני ברק, מחפשים מקום שמצד אחד המחירים עדיין שפויים ומצד שני לא רחוק מידי מהעבודה. חשוב לנו קהילה תורנית שמשקיעה בילדים ונוער.

נשמח מאד להמלצות ☺️

ילגים מפרק א וצוואהיל 000

לא מצאתי פורום מתאים מקווה שפה אפשרי

שלום  בעלי נפטר יש לו ילדים קודמים

לנו משותפים

הכל היה בסדר לא ראיתי את זה בא

סעדתי את בעלי בזמן שילדיו קודמו בעבודות


אימא שלהם הילה חכמה הגיע חטפח בו בבית חוליל לגבות טת הילדים מול המשפחה שלא תראה שלא באים

ואני לא יכלתי לעבוד

כי גם לא רציתי בעלי קודם להכל


מבעל חזק שלא היה חולה  אף פעם לא ראיתי אותו שוכב עם חום או משהו דומה לא כדורים כלום

עובד פיזית קשה כל חייו

לא יכולה לפרט הכל

שמר הכל בפנים עד שהגיע למחלה ומהר הלך

ילדיו רצו מידע על כל  דבר

על עורך דין שמטפל אפלו אני ובעלי לא התענינו

לא הבנתי מה ילד שבקושי רואה את אבא שלו מתענין בקצבה

מאשים אותי שאני יודעל אל כל המידע

אין לי תו ירודה לא נותנים מידע  גם לאישה

אבל הם בשלהם


עכשיו הכל מובן הכינו את הקרקע

ילד שכל חייו לא הספיק לו מה שנתן רצה עוד

עגשיו מרגיש שיכול להכניס לי

אני לא בתחרות


הם יושבים מולי ומחלקים  את הבית

החלק שהם לא הבינו שאטאמטית הבית נאשם על שמםץ מי שמדריך אותם מהמשפחה לא מבין ולא אמר להם

הם אמרו לא נוציא אותך מהבית


לא בטוב לב,בהתנשאות

פה שתקתי


שאני רצתי עליו בעלי עבד ואני נלחמתי לקנות אותו כן מפרנבס עיקרי

כי לא היה שעות בבית וכל עול הבית היה עלי עד שהתמוטטתי בעבודה


ועבדתי פחות

לא היה לו עזרה משום צד

המשפחה שלו ידעה על מצבו הקשה

ולא באו לבקר פעם אחת

לא יצאו לקפה או שהבאו אליהם

רק רצו שנפכש במסעדה פעם בחודשים

 אבל הוא לא יכח רצו לעשות וי

התנהגו אלי לא מכבד בבית חולים

קראו לי בשמה של,גרושתו


ולא אמרתי כלום

בעלי גוסס והם אבים איתי מולו

שתקתי

אבל הילדים שלו איתם יד ביד

אז גם אני שינתי את גישתי ואהיה בקשר עם משםלתן גם לי יש,ילדים

אימא שלהם השחקנית הראשית פה

הראתה לי שהיא איתי

ותקעה לי סכין בגב חיממה את הילדים שלא מבינים הרבה

על התערבות בכל נישא


לקחה את הפיקוד על משפחת בעלי לא ידעתי שהיא כל יום מדווחת עלי היתה מגיעה כאלו לעזור

ומדווחת הכל לא הבנתי למה המשפחה שלו לא מתיחסת

אלי

אני איתו בכל הטיפול והם  לא מתיחסים אלי רק לגרושתן אפלו קוראים לי בשם שלה


בשבעה היא לא יכלה לראות שברים חברים של בעלי הכל  רצתה לדעץ להתערב


 היום הילגים שלו מתנהגים אלי כאלו זהו

הוא מת את כלום

רוצים את חלקם לא  מוותרים על כלום


אני לא גרה בבית ויש להם פה זכות


הכי כאב לי שהם התנתקו מאחים שלהם

ובקשר טוב עם המחה שלא ביקרה את האבא כי הם בדיור כמוהם

לא הבנתי איך אני הרעה פה

מה עושים אין לי עורך דין כל מי שהגעתי אליו לא היה בטוח במצב

חיבת עורך דין שיתן לי בטחון

אין פה מיילוינים אבל יש לי ילדים קטנים ואני לא בריאה מצבי לא ממד טוב נםשי פיזי


מצטערת לשמוע על בעלך ועל המורכבותנעמי28אחרונה

תפני לעורך דין.


לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.

פרסום הנסחן120

שלום וברכה,

חשוב לי מאוד לשתף בנס עצום שנעשה לנו.

לביתי הקטנה חולשת שריר בעין הגורמת לפזילה, לאחרונה הפזילה החמירה ונוירולוג מומחה הפנה אותנו לבדיקת הדמיה של המוח בהרדמה.

הילדים הם האוצר הגדול ביותר שלי והתפללתי לבורא עולם שיעזור לי לחזק את הביטחון והאמונה ולהילחם בפחד ובחששות שהרי הכל מאיתו יתברך מאבא מלך העולם.

ב"ה הבדיקה חזרה תקינה וקיבלנו את התוצאות מבלי להמתין את כל זמן ההמתנה המקובל.

"הודו לה'כי טוב כי לעולם חסדו" תודה רבה ריבונו של עולם,

כמה חשובה ויקרה הבריאות , כלום לא מובן מאליו .

בתפילה  לבשורות טובות ישועות וחיזוק הביטחון והאמונה והקשר התמידי לריבונו של עולם והבנה והכרה בכל הטוב שבורא עולם עושה איתנו.

אולי יעניין אותך