בס"ד

אני מדבר על אנשים (או איש) שלא הטריחו את עצמם להתפלל שחרית, ולפני השקיעה הם נזכרים 'לזרוק איזו עצם' לבורא העולם, להניח תפילין ולקרוא קריאת שמע

בס"ד

אל תשפוט אותם.

יש שיותר קל להם עם המצווה הזאת.לאחרים פחות.

"הִלֵּל אוֹמֵר: אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו"

מי יודע איזה קשיים יש להם?

מי יודע מה דרגת היצר הרע שלהם?

כל הכבוד להם!

בס"ד

ילד שמגיל אפס חונך שהדבר הראשון שעושים בבוקר זה להתפלל, אני לא מאמין שפתאום בגיל 17-18 יש לו יצר הרע נורא להתעסק בכל דבר אחר בעולם כשהוא קם בבוקר.

מילא זה שהאדם קם מאוחר, אני יכול להבין שכשהוא ישן קשה לו לשלוט בעצמו מספיק כדי לקום, למרות שגם זה בספק. אבל כבר קמת, בחייאת תעשה את המינימום ותתפלל לפני שאתה מתחיל להתעסק אני לא יודע במה!

בס"ד

שכנראה כמו כל דבר הדבר קשור לעוצמת ועומק אמונתו של האדם:

אבל ההוא הקשיים שלו להיות בעל אמונה חזקים מאוד לעומת ההוא שיותר מצליח להיות בעל אמונה בקלות.

ממילא בעל האמונה השלמה בקלות סביר להניח שיצליח לדקדק יותר במצוות לעומת בעל האמונה החלשה יותר שמאוד קשה לו להשיג אותה.

אך לבעל האמונה החזקה קשה בטירוף עם מידת הכעס? לעומת זאת לבעל הקשיים להיות בעל אמונה קל יותר להיות בעל חסד רב וארך אפיים.

"אבל מה אני לא מבין את האנשים האלה ש****? זה הרי ...."(כל אחד יקח דוגמא שהוא חלש בה ואז קל יותר לראות בעין טובה)

החיים לא רק שחור לבן.יש גם אפור.

ה' יודע מה עוצמת היצר הרע של האדם בכל עניין.

ה' יודע גם מהן הנקודות הטובות שבאדם שנסתרות מעיני הבריות.

ולא נשכח שיש מצווה לשפוט לכף זכות.

בס"ד

הנאצים ימ"ש רצחו את כל המשפחה של סבא רבא שלי. והוא, הקטן בין 15 אחים, היחיד שנשאר בחיים.

אבל אתה יודע איזה יצר הרע חזק של רציחה היה להם? יישר כח להם באמת שאותו הם השאירו בחיים...

ולהוריד מיד אחרי.

אין נשום חובה כזאת.

[בלי קשר לשאלה מה העניין דווקא פעם ביום.]

[גם בלעדי גדר הלכתי כזה, שאמנם לא כ"כ הצלחתי להוכיח את קיומו אבל יש פוסקים אחרונים שסברו כנראה שהוא קיים].

1. זה עדיף מלהניח תפילין למחרת, כי מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה.

2. כאשר מחלקים את הזמן, פחות חשש לאי שמירה על נקיות הגוף והמחשבה.

3. אם אין משהו קבוע, הנחת התפילין תדחה ותדחה.

4. יש להקפדה היום יומית להקדיש זמן למצות תפילין השפעה על האדם, כי יש בזה משהו שמבטא שמירה על קשר ומחוייבות, ובפרט למי שלא קיים מחויבויות יומיומיות אחרת. 

5. יש שקוראים קריאת שמע בזכות התפילין, ואף שזו לא קריאת שמע בזמנה בד"כ, אולי הם מקיימים בכך את המינימום שבמינימום של לימוד תורה מדי יום.

תפילין זה כל היום.

וזה ממש לא מחייב שיש חובה להניח כל יום.

זה מוכיח אם כבר שיש חובה להניח כל היום כל יום אבל לא חיוב להניח פעם אחת כל יום.

לא ראיתי את הפרי מגדים, האם הוא מביא מקור.

[אני לא זוכר בבירור, ומן הסתם אני לא מדייק]

שבאמת מסתפק בשאלה האם יש קטע כזה, וכותב שלמאן דאמר לילה לאו זמן תפילין מסתבר שכל יום הוא חיוב חדש.

אבל למאן דאמר לילה זמן תפילין, לכאורה אין גדר כזה, ואולי יש דין דרבנן "יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין ויקרא קרית שמע ויתפלל, וזו היא מלכות שמים שלמה.". 

שרבי חיים מבריסק לא היה מניח תפילין בחול המועד [אני חושב שבמקומו היה מקובל להניח], והיה משתדל להשלים אח"כ את השעות שלא הניח.

שו"ע או"ח לז ב -  "ומכל מקום צריך כל אדם ליזהר בהם להיותם עליו בשעת קריאת שמע ותפלה:"

@אדם כל שהוא

הסיבה שאפשר לשמור על נקיות הגוף והמחשבה, שייכת באמת גם במנחה.

למה השו"ע התכוון? נראה לי יותר שהוא התכוון לשחרית דווקא, ושכך היה המנהג [ואם הוא התכוון למשהו שונה מהמנהג, הוא היה צריך לכתוב מפורש], אבל לא בדקתי ביסודיות את הנושא.

נראה שהשלחן ערוך התכוון דוקא לשחרית. מהבית יוסף בעניין מאה ברכות נראה שהוא סופר הנחת תפילין אחת ביום, ורק בתענית הוא מוסיף הנחת תפילין במנחה, כדי להשלים למאה ברכות.

הוא מחשב איך מגיעים למאה ברכות ביום, ומונה 105 ברכות שמברכים ביום רגיל, ומופיעה שם רק פעם אחת ברכת התפילין. ולגבי תענית שחסרות ברכות של סעודה אחת, הוא כותב "ויש לו להשלימן כשיניח ציצית ותפילין בתפילת המנחה ויברך עליהם."

ונהגו להניח בשחרית [כי זו תפילה, וצריך בלאו הכי גוף נקי וכו', ובגלל קריאת שמע.], אבל אין חובה להניח במנחה, למרות שבלאו הכי בזמן התפילה אדם צריך להיות במצב שמותר להניח תפילין.

כמו הפרי מגדים -שכתב "ועקרן של דברים דאם לא הניח יום א׳ כלל לתפילין ביטל עשה ובהניח רגע עליו קיים המצוה אבל מצוה מן המובחר מ"ה. להיותן עליו כל היום (יש כמה דברים מ"ה כן) ועכשיו נהגו וכו'

מאיפה מגיע הגדר הזה? מהפרי מגדים משמע שמהשוואה למצוות אחרות.

אני חושב שאת מה שראיתי בשו"ע אפשר גם להבין שזה לא ממש חובה, והמקור מ100 ברכות הוא ראיה לכיוון השני.

חובה, או לא מניחים למרות שזה מה שהיה עדיף.

ואיך יתכן שהוא יחשוב שזו חובה כל יום במנחה, והוא יזכיר שמניחים רק במנחה של תענית בלי להזכיר שלדעתו המנהג שגוי?

א. אני לא רואה מפורש בדברי השלחן ערוך, שיש חובה גמורה בהנחת תפילין כל היום. הוא כותב "מצותן להיות עליו כל היום אבל מפני שצריכים גוף נקי שלא יפיח בהם ושלא יסיח דעתו מהם ואין כל אדם יכול ליזהר בהם נהגו שלא להניחם כל היום ומכל מקום צריך כל אדם ליזהר בהם להיותם עליו בשעת קריאת שמע ותפלה:" ואת הביטוי "מצוותן להיות עליו כל היום" - אפשר להבין כחובה, ואפשר להבין שזו הדרך המובחרת לקיים את המצווה.

ב. אני חושב שכשאשר הבית יוסף מתייחס להנחת תפילין במנחה בתענית ציבור כדי להשלים 100 ברכות, ולא אומר שזו חובה להניח במנחה כל יום, משמע שהוא לא סובר שזו חובה.

ב.הרמב"ם גם לא כ"כ ברור לי, למה הוא כותב "להשתדל"?

ג. השלחן ערוך שינה מלשון הרמב"ם שכתב "בשעת תפילה יותר מן הכל"

ג. לפעמים השו"ע מצטט רמב"ם ומשתמש בדבריו בכוונה שונה. 

דוגמא מחנוכה - ציטוט מהשו"ע, המודגש זה ציטוט שלו מהרמב"ם-

אין מדליקין נר חנוכה קודם שתשקע החמה, אלא עם סוף שקיעתה. לא מאחרים ולא מקדימים...

שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה, מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק, שהוא כמו חצי שעה...

ומיהו הני מילי לכתחילה; אבל אם עבר זה הזמן ולא הדליק, מדליק והולךכל הלילה. ואם עבר כל הלילה ולא הדליק, אין לו תשלומין.

לא יודע האם שייך להסביר ככה כאן, או לא.

ד. בשורה התחתונה, הנושא לא כל כך ברור לי, אבל נראה לי שמאיזו שהיא סיבה השלחן ערוך סבר שאין חובה להניח תפילין במנחה, בין אם אני יודע להסביר למה ובין אם לא.

בס"ד

יש עניין לדון לכף זכות. אין עניין להיות תם...

בס"ד

אני נענש עליהם? כן

הם פוגעים בי? כן

באיזה מובן הם לא ענייני?

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

אח"כ אם זוכרים אותך

אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים