בס"ד
1. אם יכולתם ללחוץ על כפתור ולשנות בעצמכם משהו אחד להוריד להוסיף או לשפץ באופי בכישרונות או בחיצוניות מה הייתם משנים?
2. אם יכולתם לשנות משהו בסביבה בה אתם חיים עם כפתור בלי כאב ומאמץ מה הייתם משנים?
בס"ד
1. אם יכולתם ללחוץ על כפתור ולשנות בעצמכם משהו אחד להוריד להוסיף או לשפץ באופי בכישרונות או בחיצוניות מה הייתם משנים?
2. אם יכולתם לשנות משהו בסביבה בה אתם חיים עם כפתור בלי כאב ומאמץ מה הייתם משנים?
לא היתה לנו זכות בחירה, והעולם היה משעמם כל כך.
וכבר היה יורד שכר המצוות, כי אין התלבטות בכלל.
יותר טוב להתגבר עליו מאשר לא להיאבק איתו בכלל,
ומותר ליפול לפעמים (אם צומחים משם)
אביגיל.1. דחיינות ועצלנות (שזה הכי דחייני ועצלן לתקן אותם עם כפתור
)
2. חוסר תשומת לב לכאבים של אנשים שאני אוהב. חוסר תשומת לב לכאבים שלי זה דווקא סבבה בהרבה מקרים 
יאי! (פטיש)ענבל1. מוריד קצת רגישות, מוסיף קשיחות, הומור, שרירים וכסף.
2. הייתי מוריד את כל הכאב שאנשים צריכים לחיות איתו, מעיף את כל הילדותיות המטופשת של כל האנשים שהתבגרו רק בגיל.
מה רע בלהיות רגיש?
בעיניי קשיחות זה עילאי ומתנשא.. 
רגישות היא דבר נפלא, כל עוד לא מדובר בביטחון עצמי ירוד.
אני הרבה יותר מעריכה אנשים רגישים מאשר כאלה שעושים את עצמם יודעי כל.
זה מעיד על ענווה. להיות רגיש זו עבודה, אל תוותר על זה כ"כ מהר.
אנשים רגישים הם מודל לחיקוי בשבילי.
[זה מזכיר לי משפט משיר של אביתר בנאי "בכל זאת עדיין אני מרגיש רק את עצמי ולכולם אדיש".. אז כמובן שלא ברגישות כזו מדובר. אלא באכפתיות ורגישות להכל, ובין היתר גם לעצמי].
כשאדם רגיש יותר מדי הוא עלול לא לשים לב לעצמו, או לאפשר לאחרים יותר מדי.
שאין ללהיות אישה רגישה.
אני חושב שאסתפק בזה.
(ועדיין, באמת באמת היית רוצה את זה?)
ובכל זאת דבריי תקפים לכולם.
תלוי בהגדרת "רגישות".
כפי שכתבתי, זו בעיקר הנקודה של ענווה.
זה ממש לא אומר להיות מסכן ונעבעך, אלא להיות קשוב, לא להיות אדיש.
לצערי אלו הקונוטציות שהמילה "רגישות" מעלה, כי הרבה פעמים אנשים לא יודעים להבדיל בין מסכנות לרגישות,
וגם בפועל - בהרבה מקרים זה בא ביחד.
אבל ברגישות יש עוצמה.
ואנחנו יחד נבנה - להיות רגיש זה גם לעצמי. זה ממש לא אמור לסתור. עניין של איזון (אוף רציתי לכתוב עוד משהו, לא מצליחה לנסח).
"רחמנים ביישנים וגומלי חסדים" אלו תיאורים של אנשים רגישים. וזו מעלה מאוד גדולה.
אם תוציא אותם על הבנאדם הלא נכון, זה יהרוג אותך.
הייתי חייב.
אבל לא בגלל האפשרות ליפול על הבנאדם הלא נכון כדאי לוותר על כל התכונה הזו.
כמו כל דבר, רגישות היא תלויית הקשר, אך בד"כ היא טובה.
1. הייתי מוסיפה לי יכןלת להנות מהרגע ולחיות אותו
2. הייתי מעלימה את הפחדים שכולם מובלים על ידם, ומוסיפה לכולם יכולת להבין כאב של אחרים
1. מוסיפה יותר חשיבה יצירתית.
2. לא יודעת.
ויש לך אחלה חתימה 
לא הייתי משנה כלום בלחיצת כפתור.
זה פשוט לא שווה את זה.
בס"ד
לענות עליה די סותר את כל האג'נדה שלי...
אבל אענה בכל זאת.
1. הייתי מעלה לעצמי את הבטחון העצמי ומורידה לעצמי כמה שנות התבגרות מבחינה מנטלית.
2. את הסגירות. ואת הקיצוניות.
1. הייתי משנה את צבע העור שלי לכהה יותר.
אני ספרדי שנראה כמו אשכנזי(אני לא בוהק בשמש, אבל אני כן נשרף בקלות.) 
2. הייתי מבטל את הדבר הזה שגורם לאנשים לשכוח את עצמם.
לעזאזל בריטניה זה ממש באירופה בחלק הממש אשכנזי של אירופה
(אשכנזי אפור)

איך?!
זה לא שחום
קצת כהה
אבל אשכנזי, אחרי הכל
תערבב חום ספרדי עם צהוב אשכנזי ותראה
(אני לא נראית ככה
אמנם, אבל מזכיר קצת
לפחות לי)
לא נראלי שקיים גוון כלשהו של אפור בבנ"א 
ולכן - או שאת עיוורת צבעים או שאת מדמיינת 
אולי אני מדמיינת באמת
|מתלבט|
אבל באמת יש לי גוון אפור כלשהו!
ולפעמים אני ממש אפרורית במראה הכללי
אפרורית זה פצל"ש עזוב מפה, וזה הקיום היחיד של זה. אין אנשים אפורים!
אולי הטבעת הורידה צבע על כל היד. לאדעת.
גיסים שלי עוורי צבעים
לא אני!
(
-תעביר לי את הירוק הזה בבקשה
-זה?
-לא, זה מטבוחה
)
אני לא עיוורת צבעים.
זה סתם אתה חסר דמיון
אין דבר כזה אפור בבני-אדם!!! 
![]()
|קולות של ילדים קטנים|
- כן נכון!
- לא נכון!
- כן נכון!
- לא נכון!
- כן נכון!
- לא נכון!
אני צודק וזהו |סמיילי מתנשא של הוואטסאפ|
אני צודקת וזהו |סמיילי מתנשא לא של הוואטסאפ כי אין לי שמץ איך הוא נראה אני לא יכולה להשתמש בדברים שאין לי מושג איך הם נראים| |נשימה|
נראלי עקפת את השיא שלי בכמות המילים בזוג מקד"בים יחיד 
|שולף מחט|
|מוציא לך ת'אוויר| ![]()
|מגיש אחר כבוד כמה אבנים לכיסים|
(אין לי אוויר להוציא
)
זה היה אחרי ששאפת-כדי-להחזיר-את-האוויר-שאיבדת-במשפט-הארוך-ההוא. 
|מגחך בתגובה|
|צחוק שטני|
הנה, תראה-
נכנס אוויר
יוצא אוויר
נכנס אוויר
יוצא אוויר
וכל זה בלי עזרתך הנדיבה.
תקשיבי שניה ותנסי לשמוע אם את שומעת שריקה כזאת.
זה יכול להיות מאוויר שיוצא דרך פתח צר בלחץ גבוה |פיזיקאי חופר|.
לא. לא שומעת.
תיאלץ לנסות שוב
(פיזיקה זה פויה ולא להזכיר לי את המילה הזו)
|מחורר|
(פיזיקה זה מעניין, וחבל שלא כולם חושבים ככה.)
יעל(רק בקטע הביטויי. אני לא ראויה לפשט
)
(נתתי לפיזיקה שני צ'אנסים והיא לא הראתה שום כוונה לעניין אותי. בעיה שלה)
כ"כ חבל.
הכי חבל.
חבל נורא.
(זה פשוט עלה לי. אני לא זוכר מאיזה ספר זה. נראלי זה מהרביעיה והתוכי
)
בעיה שלה, אני ניסיתי...
זה משעמם ובעייתי.
(כמובן שאם מסבירים נורמלי ומעניין אז זה לא, אבל רק אח שלי מסביר נורמלי ומעניין)
1. מוסיפה לי סבלנות, מורידה את הביישנות שלי משפצת לעצמי את הכתב יד...
2. ההיתי מוסיפה לאנשים קצת זרימה, פחות יבשנות, פחות קשיחות....
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)