לא היתה לנו זכות בחירה, והעולם היה משעמם כל כך.

וכבר היה יורד שכר המצוות, כי אין התלבטות בכלל.

יותר טוב להתגבר עליו מאשר לא להיאבק איתו בכלל,

ומותר ליפול לפעמים (אם צומחים משם)

1. דחיינות ועצלנות (שזה הכי דחייני ועצלן לתקן אותם עם כפתור )

2. חוסר תשומת לב לכאבים של אנשים שאני אוהב. חוסר תשומת לב לכאבים שלי זה דווקא סבבה בהרבה מקרים

1. מוריד קצת רגישות, מוסיף קשיחות, הומור, שרירים וכסף.
2. הייתי מוריד את כל הכאב שאנשים צריכים לחיות איתו, מעיף את כל הילדותיות המטופשת של כל האנשים שהתבגרו רק בגיל.

מה רע בלהיות רגיש?

בעיניי קשיחות זה עילאי ומתנשא..

רגישות היא דבר נפלא, כל עוד לא מדובר בביטחון עצמי ירוד.

אני הרבה יותר מעריכה אנשים רגישים מאשר כאלה שעושים את עצמם יודעי כל.

זה מעיד על ענווה. להיות רגיש זו עבודה, אל תוותר על זה כ"כ מהר.

אנשים רגישים הם מודל לחיקוי בשבילי.

[זה מזכיר לי משפט משיר של אביתר בנאי "בכל זאת עדיין אני מרגיש רק את עצמי ולכולם אדיש".. אז כמובן שלא ברגישות כזו מדובר. אלא באכפתיות ורגישות להכל, ובין היתר גם לעצמי].

כשאדם רגיש יותר מדי הוא עלול לא לשים לב לעצמו, או לאפשר לאחרים יותר מדי.

שאין ללהיות אישה רגישה.

אני חושב שאסתפק בזה.

(ועדיין, באמת באמת היית רוצה את זה?)

ובכל זאת דבריי תקפים לכולם.

תלוי בהגדרת "רגישות".

כפי שכתבתי, זו בעיקר הנקודה של ענווה.

זה ממש לא אומר להיות מסכן ונעבעך, אלא להיות קשוב, לא להיות אדיש.

לצערי אלו הקונוטציות שהמילה "רגישות" מעלה, כי הרבה פעמים אנשים לא יודעים להבדיל בין מסכנות לרגישות,

וגם בפועל - בהרבה מקרים זה בא ביחד.

אבל ברגישות יש עוצמה.

ואנחנו יחד נבנה - להיות רגיש זה גם לעצמי. זה ממש לא אמור לסתור. עניין של איזון (אוף רציתי לכתוב עוד משהו, לא מצליחה לנסח).

"רחמנים ביישנים וגומלי חסדים" אלו תיאורים של אנשים רגישים. וזו מעלה מאוד גדולה.

אם תוציא אותם על הבנאדם הלא נכון, זה יהרוג אותך.


הייתי חייב.

אבל לא בגלל האפשרות ליפול על הבנאדם הלא נכון כדאי לוותר על כל התכונה הזו.

כמו כל דבר, רגישות היא תלויית הקשר, אך בד"כ היא טובה.

1. הייתי מוסיפה לי יכןלת להנות מהרגע ולחיות אותו

2. הייתי מעלימה את הפחדים שכולם מובלים על ידם, ומוסיפה לכולם יכולת להבין כאב של אחרים

1. מוסיפה יותר חשיבה יצירתית.

2. לא יודעת.

ויש לך אחלה חתימה

לא הייתי משנה כלום בלחיצת כפתור.

זה פשוט לא שווה את זה.

בס"ד

לענות עליה די סותר את כל האג'נדה שלי...

אבל אענה בכל זאת.

1. הייתי מעלה לעצמי את הבטחון העצמי ומורידה לעצמי כמה שנות התבגרות מבחינה מנטלית.

2. את הסגירות. ואת הקיצוניות.

1. הייתי משנה את צבע העור שלי לכהה יותר. 

אני ספרדי שנראה כמו אשכנזי(אני לא בוהק בשמש, אבל אני כן נשרף בקלות.) 

2. הייתי מבטל את הדבר הזה שגורם לאנשים לשכוח את עצמם.

לעזאזל בריטניה זה ממש באירופה בחלק הממש אשכנזי של אירופה

(אשכנזי אפור)

איך?!

זה לא שחום

קצת כהה

אבל אשכנזי, אחרי הכל

תערבב חום ספרדי עם צהוב אשכנזי ותראה

(אני לא נראית ככה אמנם, אבל מזכיר קצת לפחות לי)

לא נראלי שקיים גוון כלשהו של אפור בבנ"א

ולכן - או שאת עיוורת צבעים או שאת מדמיינת

אולי אני מדמיינת באמת

|מתלבט|

אבל באמת יש לי גוון אפור כלשהו!

ולפעמים אני ממש אפרורית במראה הכללי

אפרורית זה פצל"ש עזוב מפה, וזה הקיום היחיד של זה. אין אנשים אפורים!

אולי הטבעת הורידה צבע על כל היד. לאדעת.

גיסים שלי עוורי צבעים

לא אני!

(

-תעביר לי את הירוק הזה בבקשה

-זה?

-לא, זה מטבוחה)

אני לא עיוורת צבעים.

זה סתם אתה חסר דמיון

אין דבר כזה אפור בבני-אדם!!!

|קולות של ילדים קטנים|

- כן נכון!

- לא נכון!

אני צודקת וזהו |סמיילי מתנשא לא של הוואטסאפ כי אין לי שמץ איך הוא נראה אני לא יכולה להשתמש בדברים שאין לי מושג איך הם נראים| |נשימה|

נראלי עקפת את השיא שלי בכמות המילים בזוג מקד"בים יחיד

|שולף מחט|

|מוציא לך ת'אוויר| 

|מגיש אחר כבוד כמה אבנים לכיסים|

(אין לי אוויר להוציא)

זה היה אחרי ששאפת-כדי-להחזיר-את-האוויר-שאיבדת-במשפט-הארוך-ההוא.

|מגחך בתגובה|

|צחוק שטני|

הנה, תראה-

נכנס אוויר

יוצא אוויר

נכנס אוויר

יוצא אוויר

וכל זה בלי עזרתך הנדיבה.

תקשיבי שניה ותנסי לשמוע אם את שומעת שריקה כזאת.

זה יכול להיות מאוויר שיוצא דרך פתח צר בלחץ גבוה |פיזיקאי חופר|.

לא. לא שומעת.

תיאלץ לנסות שוב

(פיזיקה זה פויה ולא להזכיר לי את המילה הזו)

|מחורר|

(פיזיקה זה מעניין, וחבל שלא כולם חושבים ככה.)

(רק בקטע הביטויי. אני לא ראויה לפשט)

(נתתי לפיזיקה שני צ'אנסים והיא לא הראתה שום כוונה לעניין אותי. בעיה שלה)

כ"כ חבל.

הכי חבל.

חבל נורא.

(זה פשוט עלה לי. אני לא זוכר מאיזה ספר זה. נראלי זה מהרביעיה  והתוכי )

בעיה שלה, אני ניסיתי...

זה משעמם ובעייתי.

(כמובן שאם מסבירים נורמלי ומעניין אז זה לא, אבל רק אח שלי מסביר נורמלי ומעניין)

1. מוסיפה לי סבלנות, מורידה את הביישנות שלי משפצת לעצמי את הכתב יד...

2. ההיתי מוסיפה לאנשים קצת זרימה, פחות יבשנות, פחות קשיחות....

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

אח"כ אם זוכרים אותך

אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים