בס"ד
כשאומרים תפילת הדרך ואני מדמיינת תאונות עם מבט זדוני עושות מסיבה ומתרגשות לבוא לעולם
כשאבא אומר שהכביש משובש ואני ממש יכולה לשמוע את הכביש צועק אתה בעצמך
כשאני מלטפת את הקיר אחרי שאני נכנסת בו
כשכל ביס באוכל מלווה בצליל איה מהאוכל
בס"ד
כשאומרים תפילת הדרך ואני מדמיינת תאונות עם מבט זדוני עושות מסיבה ומתרגשות לבוא לעולם
כשאבא אומר שהכביש משובש ואני ממש יכולה לשמוע את הכביש צועק אתה בעצמך
כשאני מלטפת את הקיר אחרי שאני נכנסת בו
כשכל ביס באוכל מלווה בצליל איה מהאוכל
נדנדה כתומה.
נפתלי הדג
יוני
מגדלור באפלה
משום מישהו או משהו יש לי בראש קטע שיש ברכה שצריך לברך כששמים דאודורנט. לכו תבינו |מושך בכתפיו| ופתאום אני קולט שבאמצא ברכות ק"ש אני אומר פסוקי דזמרא..
גיברת פלסף.
*בננית*אחרונה
מעניין אם זה עובד
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)