
וגם רועי ויואב וצור וגלעד
ויובל עדיין בהתלבטות



רעיה123
x
הסכמתי איתך בחלק..
רייצ'ל=)
עוד אחת!
רעיה123

רייצ'ל=)
הדובדבן שבקצפת
וזה הבעיה
Pרעיה123
רעיה123
שלכל הילדים שלי בעז"ה אני רוצה לקרוא על שם אזורים בארץ.
סיני, נגב, ירדן, כרמל, גולן, שומרון, גליל, כנרת, יהודה, בנימין...
האמא כינרת האבא לא זוכרתרעיה123
אבלאבל-
אני חשבתי שנגב זה שם מקורי!![]()
מלה? /תודו שמות יפים!!!
יעל![]()


נחלכי באמת יש בלוד קהילה גדולה של ערבים,
ורמלה דומה מאד לרמאללה.
לא נעימה ההשוואה, למרות שאני בטוחה שהוא לא התכוון.

מראה על בעיה כלשהי שם...
לא אצלך. יכול להיות שגם אני הייתי כותבת ככה.
סתמישוו
יעללא כזה אוהבת...
גלעד זה באמת יפה.
לביא זה אה.
ויובל רק לבנות.
רועי חביב.
יואב מגניב.
שמות תנכיים זה מהמם, במיוחד
דוד
יהונתן
יהודה
בנימין
![]()
לבנות אני אוהבת שמות פשוטים
נגה
אסתר
(
)
אורי (במילרע)
תמר
אפרת
רות
אילה
נעמי
(רוב השמות שאני אוהבת זה רק בגלל אנשים טובים שאני מכירה בשם הזה...)
לבן שלי לא יקראו מאיר. |קובע|
(מאיפה היא יודעת שיהיו לה תאומים בנים?
)
זה כבד מדי.
אבל צור זה לא חביב

ויסכה
ותהילה![]()
תהילה זה מדהים!
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)