הייתי שוכבת על המיטה עד שההתקף יעבור בעלי מאוד רצה לעזור הקשיב לי המון אך זה לא הוריד את החרדה
החלטנו שחייבים ללכת לטיפול פסיכולוגי שם הפסיכולוגית נתנה לי המון כלים רובם דמיון מודרך ונשימות ומאוחר יותר המליצה לי לקחת כדורים...שהתועלת שלהם גדולה מהחסרון (כדי לא להגיע ללידה מוקדמת )
הסכמתי לקחת עד הלידה וב"ה זכינו ונולדה לנו בת מקסימה. התפללתי לשלא יהיה לי דיכאון שלאחר לידה
לאחר הלידה התעקשתי לחזור לעצמי וזה לא פשוט בכלל זה תהליך ארוך עם המון נשימות שיתוף עם הבעל היקר והמשפחה המשכתי עם עו"ס שמטפלת בי ועושה עבודת קודש מבחינתי
ב"ה החיוך עולה על פניי השתפרתי, התיפקוד חזר ב"ה הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו
יש כמובן עוד מה לשפר אבל זה תהליך ...
ממליצה בהמון חום ואהבה קודם כל תשתפי את אישך מה עובר עלייך ותלכו לטיפול זה מאוד עוזר למטפל שיש משהו מהצד שיכול להגיד אובייקטיבי מה קורה ( לדעתי עובדת סוציאלית קלינית מאוד תעזור דרך קופת חולים )
זה חינם ומאוד עוזר
תבקרי משפחה וחברות ואנשים שאת בוטחת בהם תשתפי אותם מה עובר עלייך הם יבינו אותך ויעזרו לך
ותחשבי טוב מחשבות טובות וחיוביות ...תשמעי מוזיקה שאת אוהבת
והמון תפילה לה' שזה יעבור בע"ה......המון ב ה צ ל ח ה !!!!
