מאיר מתרגש מזה שעוד חודש ועשרים וחמש ימים הוא מתביינש!!

זהו.

לך תבנה את בית המקדש. זה יהיה יעיל יותר

"אני עכשיו הולך לבנות את בית המקדש! אני תופס טרמפים לבנות את בית המקדש!"

מאיר איפה אתה?

"בדרך הביתה! אני הולך לבנות שם את בית המקדש!"

רגע, אם אני אזרוק לחלל הפורום תמונה של כלב, גם תוציא על זה גמרא?

בגרות בתלמוד /m\

שאם כן והיא אסמכתא מאי שנא אם יקדים יוני ליונך לבין משחק בקוביה
אלא יותר קל לומר שמדובר ב"ארא"
ולכן זה לא אסמכתא.
מ.ש.ל

אומרים שמפריחי יונים הם לא המהמרים שאומרים איזו יונה תקדים, אלא ארא שמגדלים יונים שבאמצעות שריקות (או משהו כזה) מביאות יונים משבכים אחרים וזה אסור מדרבנן (משום דרכי שלום).

ואי תימא שמפריחי יונים זה אלה שאומרים אי תקדים יונתך ליון, אפשר לומר דמשום שיש דעת ביונה, ואינו סומך על עצמו שינצח אלא על יונתו, אין זו אסמכתא (אם הבנתי נכון).

אם תאמר שמפריחי יונים זה אי תקדים יונתך ליוני תנצח
אז זה בדיוק כמו משחק בקוביה מה ההבדל בין משחק קלפים למרוץ בהמות?
אלא חובה לומר שמדובר בארא כלומר לקחת יונים שאסרו משום גזל מדבריהם

רק לאשכנזים! חייבים לפרסם את ההלכה!

נגיד גם לבני עדות המזרח אסור לשחק כדורגל בשבת ולאשכנזים אף על פי שאינו ראוי בכלל אם משחק לא עבר על איסור ויכול להקל.

או בגלל שזה גזל כי אסמכתא לא קניא
או כי לא עוסקים בישובו של עולם..

דבר המראה על סרקזם עמוק שנמצא במוח של תחיה

(בסוף הוכחה מתמטית חובה לכתוב את זה...)

בס"ד

ללמוד גמרא זה הרבה יותר חשוב. יותר מללמוד רמב"ם, יותר מללמוד משנה,  אולי אפילו יותר מללמוד הלכה.

הדבר היחיד שחשוב יותר ללמוד זה חומש.

בס"ד

אבל אני לא זוכר.

אם תציג אותם שוב, אני מוכן לענות שוב.

אני לא נגד ללמוד גמרא.

אבל..

בבקיאות יש לזה חשיבות של להכיר את חז"ל ואת החשיבה שלהם בהלכה ובאגדה.

זה עניין אחד.

אבל, העיקר כידוע זה העיון ולא הבקיאות 

"וְחַיָּב לְשַׁלַּשׁ אֶת זְמָן לְמִידָתוֹ:  שְׁלִישׁ בְּתוֹרָה שֶׁבִּכְתָב; וּשְׁלִישׁ בְּתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה; וּשְׁלִישׁ יָבִין וְיַשְׂכִּיל אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ, וְיוֹצִיא דָּבָר מִדָּבָר, וִידַמֶּה דָּבָר לְדָבָר, וְיָדִין בַּמִּדּוֹת שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֶן עַד שֶׁיֵּדַע הֵיאַךְ הוּא עִיקַר הַמִּדּוֹת וְהֵיאַךְ יוֹצִיא הָאָסוּר וְהַמֻּתָּר וְכַיּוֹצֶא בָּהֶן מִדְּבָרִים שֶׁלָּמַד מִפִּי הַשְּׁמוּעָה--וְעִנְיָן זֶה, הוּא הַנִּקְרָא תַּלְמוּד."

(הלכות תלמוד תורה פרק א הלכה יא)

תלמוד כמו שהרמב"ם מסביר פה זה לא גמרא אלא מה שנקרא עיון (וכמובן אליבא דהלכתא(הסבר ל-"אליבא דהלכתא"-זה לימוד כדי להגיע לפסיקה למעשה בסופו של דבר ולא סתם להתפלפל) אבל זה כבר דיון בפני עצמו)

עכשיו,בעיון המטרה היא (שוב,כמו שכתבתי אני יוצא מנקודת הנחה שכל הלימוד צריך להיות אליבא דהלכתא) להגיע להלכה למעשה בסופו של דבר.

כיוון שכך השאלה היא מה הכי יועיל לזה.

הדרך ללמוד סוגייא בעיון אליבא דהלכתא היא ודם כל ללמוד את הגמראות שמדברות על הסוגייא,לאחר מכן לראות את שיטות הראשונים והאחרונים לראות איך כל אחד מהם מסתדר עם כל גמרא להקשות לתרץ..ובסוף מוצאים מי הכי הכי מסתדר בסך הכולל.

הסיכויים שתגיע באיזה סוגייא ותמצא משהו מהגמרא שאף אחד מ-ל הראשונים שהיו כל אחד גאון עולם בפני עצמו שידע את הגמרא ישר והפוך,ואף אחד מכ-ל האחרונים שידעו הגמרא כולה ישר והפוך לא הכיר הם ממש מש אפסיים.

ולכן מה שחשוב הוא בסיס כמה שיותר רחב.

הרמב"ם הוא מעין "קיצור" של התלמוד להלכה רק כתוב בצורה הרב יותר נוחה ומסודרת מאשר הרי"ף (על הרי"ף כבר הסברתי כאן) ולכן הרבה יותר קל להקיף אותו (ולעשות חזרות שוב ושוב..) כדי לקבל היקף (אמנם שטחי) כמה שיותר גדול.

בתלמוד את מתפספס בלשבור את הראש על הארמית והשקלא והטריא (שאלה ותשובה כך הגמרא עובדת מביאים הסבר מקשים עליו ואז מתרצים אותו וכו' וכו') ולהבין הוואות אמינות למינהם (הווא אמינא-מה שבהחלה סברו.מביאים הסבר מסויים ואז דוחים אותו להסבר שנדחה קוראים "הווא אמינא") ברמב"ם זה כל זה נחסך.

אז כמובן שיש חשיבות ללימוד גמרא,אבל עדיף רמב"ם.

הדרך בה אני חולם ללמד את הילדים שלי בעז"ה זה קודם כל תנ"ך לדעת טוב טוב (פשט. בלי מדרשים שיבלבלו אותם) בגיל כל אחד כפי כוחו מתי שהוא יכול ללמוד נתחיל בתנ"ך,אחרי שידע את המקרא טוב טוב וחלק נכבד מהנ"ך נעבור ללימוד משנה (סתם לכיף..) במקביל עם רמב"ם במטרה לסיים את הרמב"ם והמשנה עד הבר מצווה,אולי  קרוב לבר מצווה להתחיל טיפה עם לימוד גמרא ואחרי הבר מצווה יותר ויותר אחרי שילמד איך לומדים גמרא לאט לאט להתחיל ללמד להכווין אותו ללימוד גמרא.

בן 5 למקרא-התנ"ך זה הבסיס.

בן 10 למשנה-הלכות פסוקות (אז תלמד אותו שו"ע ולא רמב"ם..זה לא העניין..) עוד מעט הוא מתחייב במצוות הוא צריך לדעת את ההלכה.

בן 13 למצוות-כפשוטו

בן 15 לתלמוד-עכשיו הגיע הזמן להתחיל להבין דבר מתוך דבר,בקיצור עיון.

@פיתה פיתה ראיתי איך השקעתי בשבילכן...

בהחלט צריך כל יהודי להכיר את המצוות (כדי לדעת באופן הכי בסיסי איך לחיות), ובשביל זה הי"ד החזקה אידאלית.

אבל, אחרי שמכירים את כל זה, יש מקום מאוד גדול ללימוד לשם הלימוד.

לא סתם יש דברים שמופיעים – אפילו בתורה – רק בשביל דרוש וקבל שכר.

יש עניין גם ללימוד בפני עצמו.

(אולי אמרת את זה, אז אם כן אני מסכים איתך במאה אחוז. פשוט לא היה לי ברור לגמרי...)

בס"ד

"ותלמוד תורה כנגד כולם" מכיר?

בס"ד

בכ"א, זה - אז ככה בחזרה - נסיונות פעילים

בס"ד

קודם אנחנו לא מסכימים מה צריך ללמוד ומה מטרת הלימוד. אתה רוצה שילמדו הלכה, או שילמדו את הסברות כדי להכריע ספקות בהלכה, אני חושב שיש עניין גם בהכרת הדעות שלא נפסקו להלכה, וגם בלימוד עיוני שאין לו נפק"מ להלכה.

בנוסף, אתה רואה בלימוד הרמב"ם לימוד הלכה, ואני לא.

לכן ברשותך, אני אתחיל בלהסביר את הדעה שלי על פי ההנחות הראשוניות שלי, ואחרי זה אני אעבור לשלך.

אם ללמוד רמב"ם זה לא ללמוד הלכה, מה זה כן? זה סיכום. כדי ללמוד סוגיא בשלמותה מהגמרא, צריך ללמוד היקף גדול מאוד, לכלול גם הרבה דברים שלא קשורים והוכנסו ע"י העורכים 'כדי נסבה', ולחפש בכמה וכמה מקורות שונים ורחוקים בכל רחבי הש"ס. ולכן, זה עלול להיות קצת קשה ללמוד כך בכל פעם מחדש. כדי לפתור את הבעיה הזו, הרבה יותר נוח, אחרי שלמדת כבר את הסוגיא פעם אחת או פעמיים, לעבור על סדר הרמב"ם, ואז - מתוך קריאת הסיכום, אתה יכול להיזכר ביתר קלות בפרטי הסוגיא. אבל כדי לעשות את זה צריך קודם כל לעבור על הסוגיא במקורה.

דוגמא שבה זה מאוד בולט היא ספר המצוות הקצר בתחילת המשנה- אני אמנם לא ניסיתי, אבל נראה לי שלעבור עליו בלי ידע מוקדם זה בזבוז זמן. אתה קורא רשימה של מצוות כמו ספר טלפונים, ולא זוכר מעבר לשתיים האחרונות שקראת הרגע. אבל אם יצא לך כבר קודם לפגוש את כל המצוות הללו במקור שלהן בתורה ובמקומות שבהם דנים בהן בגמרא, אז אתה נזכר במה שלמדת עם כל מצווה ומצווה שאתה קורא.

שלב הבא - חשיבות לימוד הגמרא. קודם כל, כפי שגם אתה הזכרת, ללימוד גמרא יש חשיבות עליונה כדי שנדע איך יהודי אמור לחשוב. מדובר במקור הרחב והמפורט ביותר למחשבה ולעיקרי האמונה היהודיים.

בנוגע לצורך לחלק את הלימוד לשלושה חלקים, כבר כתבו התוספות (קידושין דף ל.) "שאנו סומכין אהא דאמרינן בסנהדרין (דף כד.) בבל בלולה במקרא במשנה ובגמרא דגמרת בבל בלול מכולם".

עכשיו נעבור לשאלה האם יותר חשוב ללמוד גמרא או הלכה. בזה אני מעט פחות בטוח, אבל עדיין נראה לי שגמרא זה יותר קריטי.

לרוב ההלכה שתלמד בחיים בכל מקרה לא תהיה נפק"מ עבורך. בטח ובטח אם אתה לומד רמב"ם, טור או שו"ע, אבל אפילו אם תלמד מספרי ההלכה החדשים יחסית. כמו פניני הלכה, שש"כ או ספרי הרב עובדיה, שלכאורה עוסקים כמעט רקבמה שנוגע לחיי היומיום. גם מתוך מה שכן תיתקל בו בחיים שלך, חלק גדול (ו"לולי דמסתפינא" הייתי אומר רוב) כל מי שגדל בבית דתי יודע גם בלי ללמוד, מתוך ההתנהלות בבית.

והמעט שנשאר, אם וכאשר תיתקל בו, גם אם לא תדע באותו הרגע מה הדין - מה שעלול מאוד לקרות גם אם למדת אותו בעבר - תוכל לשאול רב, ב"ה לא חסרים כאלו, ואם לא תוכל, לא סוף העולם אם תחמיר על עצמך, ואפילו אם תקל סביר להניח שהיה מדובר רק בהרחקה מדרבנן. כך שקשה למצוא היום לימוד הלכה שהוא באמת 'הלכה למעשה'.

אמנם יש עניין ללמוד הלכה, ובסופו של דבר, גם במה שכתבתי עכשיו הסתמכתי על זה שיש אנשים שלמדו הלכה ויכולים לענות לך על שאלות. אבל הגמרא צריכה לבוא קודם.

עוד שני עניינים קטנים לסוף:

א. אתה כתבת שבלימוד הגמרא מתבזבז זמן על השקלא וטריא ועל הדעות הדחויות, אבל אני חושב שדווקא ללמוד איך לדון ולדחות או לקבל סברות זה דבר מאוד חשוב ואחד מאותם עניינים בגללם חשוב ללמוד גמרא.

ב. מעניין שדווקא אותי אבא שלי לימד בדרך מאוד קרובה לזו שהזכרת בסוף דבריך. רק שרמב"ם הוא התחיל ללמד אותי לא עם המשנה אלא קצת אחרי הגמרא.

ועכשיו אם אתה רוצה לדון בשאלות מהו לימוד הרמב"ם ומה מטרת הלימוד, אפשר.

אני גם מסכים שחשוב ללמוד את מה שלא נפסק אבל הסיבה שזה חשוב זה לא סתם להתפלפל אלא גדי לדעת איך פוסקים בסופו השל דבר.

בעיני אין דבר כזה "הלכה" יש לנו את התלמוד והוא מחייב וכל השאלה זה לפי התלמוד מה פוסקים.

אז גם הרמב"ם וגם שו"ע וגם שש"כ (שמירת שבת כהלכתה) ובגלל זה אני כן רואה חשיבות ללימוד גמרא אך כזה שהוא אליבא דהלכתא (ושוב,אני מדבר על לימוד עיון,לימוד בקיאות זה וודאי לא עיקר הלימוד)

הרמב"ם נותן לי הכרה עם כל התורה בצורה קלה יחסית.

אני חושב שכל אחד צריך לכל הפחות לשאוף להצטרך כמה שפחות לרבנים לצורך פסיקת הלכה בעיקר בשאלות פשוטות יחסית.

בן אדם צריך לדעת לפתוח כמה ספרים ללכת עם הכלל של ספק דאוריתא לחומרא וספק דרבנן לקולא ולא לרוץ לכל דבר לשאול את הרב.

מטרת הלימוד בעיני היא בסופו של דבר כדי לדעת מה לעשות להורות משפט וצדק ולדעת את דבר האלהים.

ההפך מ"חכם" הוא "רשע" ולא טיפש, זה מסביר הרבה ממה העניין בלימוד על פי התורה

@קמנו ונתעודד

בס"ד

אז באמת אין לנו הרבה בסיס משותף לדיון.

אי לכך, כל מה שנשאר לי לעשות הוא להתריע בפני האחרים שלא יקבלו את הדעה שלך

תענה רק על הפסקה האחרונה

בס"ד

אני דווקא רואה ערך ללימוד מצד עצמו. בנוסף לחשיבות המובנת מאֵלֵיהָ של הלימוד ע"מ לעשות.

בנוגע לרשע והטיפש, אני לא בטוח. בסופו של דבר, ברוב המקרים מדובר בשתי תכונות שבאות יחד. מעים הטיפשים שאינם רשעים, ועוד יותר - הרשעים שאינם טיפשים.

מלטינית – quod erat demonstrandum.

ככה אוקלידס היה חותם בסוף ההוכחות

בס"ד

הקוביה של ספרדי למרות שזה אסור.

או יותר סביר: הקוביה של גוי.

כי כל דפריש מרובא פריש.

אבל אולי היום שיש לנו מדינה זה נחשב קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי.

אבל אולי בכ"ז, בגלל שהאנשים פה לא שומרים תורה ומצוות, אנחנו עומדים תחת סכנה קיומית של "ואבדתם מהרה מעל הארץ" וכל המדינה הזו "עומדת ליפנות". כך ששוב נחזור לאפשרות הראשונה.

בכ"א, אם ידוע שהקוביה שייכת לישראל, אז יותר סביר שהיא של ספרדי כי כל האשכנזים שהגיעו לארץ "קמא קמא בטיל".

(מה יש בתמונה? סתם קובייה הונגרית?)

תמיד אחרי שאני מבלגנת, אחותי באה, מזיזה פעם אחת וזה מסודר

@כנרית על הגג=)

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

אח"כ אם זוכרים אותך

אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים