אז אני יתחיל
היום אני יושבת לי בתחנה מחכה שהאוטובוס יגיעה
ואז זקן שישב לידי שואל אותי
תגידי את בחופש?
אז עניתי שכן!
והוא ממשיך בשאלות
גמרת את המבחנים ?
ואני עונה כן!
ומה את עושה עכשיו?
כלום!
אז רוצה שאני יביא לך שידוך?
לא הבנתי מאיפה הבנאדם נחת![]()
![]()
לב שבור!אז אני יתחיל
היום אני יושבת לי בתחנה מחכה שהאוטובוס יגיעה
ואז זקן שישב לידי שואל אותי
תגידי את בחופש?
אז עניתי שכן!
והוא ממשיך בשאלות
גמרת את המבחנים ?
ואני עונה כן!
ומה את עושה עכשיו?
כלום!
אז רוצה שאני יביא לך שידוך?
לא הבנתי מאיפה הבנאדם נחת![]()
![]()

יעלהיום הייתי המון זמן עם אח שלי ועם אחיין שלי (הפרש שבועיים ביניהם)
והיה מאד מצחיק,
כי הם מצחיקים
(הייתי צריכה לרדוף אחריהם והם בורחים בכוונה וצועקים
מחזה מרנין)
אה
ופגשתי את הבן של בתדודה של אבא שלי
קיצר, בנדוד שני.
חמוד כזה, חצי שנה לא ראיתי אותו...
יותר נורארעיה123
: 

והייתי בחנות הזאת מלא זמן ופשוט קראתי וקראתי וקראתי
וליטפתי מלא כלבים
וסיימתי עם לשון!
קול דממה

) ומלא שטויות. (הייתי יבשה והם פשוט באו עם דלי מים מאחורה ושפכו עלי. פעורים)
נחלאחרונהמעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)