- כשאתם מגיעים לבית הקולנוע, אף אחד לא יודע לאיזה סרט בדיוק אתם נכנסים.. וכאמור באותו ערב יכולים להיות מוקרנים סרטים מכל הסוגים. כזוג דתי, איך זה מצטייר בעיני אחרים, ובעינכם? 

- האם הסרט הוא צנוע, נקי? כיצד אפשר להעריך מראש? והאם דעתם של אחרים על הסרט היא חו"ד מספקת לכם בכדי להחליט?

- האם כל האווירה בכללותה (בין כל הצופים בסרט הספציפי), שמתפתחת יותר בעקבות הסרט, זה משהו שנראה לכם ראוי שתקחו בו חלק?

מקווה שלא הורדתי את המצברוח.. אבל מבינה את ההתלבטות והדילמה.. החלטות נכונות

החילונים כבר מכירים את ה"מציאות" של הציבור הדתי לאומי, ופשוט שעצם הכיפל'ה על הראש, לא יוצרת חילול השם. אבל עם זאת ברור שככל שלאדם יש חזות יותר יהודית ותורנית - הוא יותר מייצג, ובכוחו יותר לחלל את השם (ומאידך גם לקדשו).

אבל בהחלט בתופעת חבישת הכיפות הקטנות, על כל מה שהיא מייצגת.

שבבית, אם יש איזו סצנה שאין לכם ענין לראות אותה אפשר להריץ אותה

ובקולנוע- אי אפשר להריץ קדימה ועוד זה מרוח על מסך ענק מול העיניים שאי אפשר לברוח מזה לשום מקום.

בספר משלי כתוב "חכמת נשים בנתה ביתה ואיולת בידיה תהרסנו" – והגמרא דורשת "חכמת נשים בנתה ביתה" – זו אשתו של און בן פלת. "ואיולת בידיה תהרסנו" – זו אשתו של קורח !

זה נכון שקשה היום למצוא סרטים ללא נשים לא צנועות, אבל זה לא אומר שזה לא בלתי אפשרי, וכשיש כאלה - איני רואה בהם שום בעיה.

בדיוק כמו שאני מסתכל על מישהי בעולם החופשי כמו עובד/ת  וכו'.

2.  תתפלא. רק צריך לדעת לחפש (ובזה אני גרוע יחסית, וסומך על אחרים שמבינים יותר)

3. בזה יש אנשים שמבינים בזה יותר ממני.

זה לא "הבטה בנשים" כמו שאתה מציג את זה, זה סתם הבטה בשיקוף יותר או פחות של המציאות.

מעבר לכך -הרבה מדי סרטים היו מצויירים, בדיוק מהסיבות האלה: העדר ידע מוקדם/רצון/יכולת לסנן סרטים "רגילים".

בס"ד

דוגמה:

http://www.imdb.com/title/tt1587310/parentalguide

http://www.imdb.com/title/tt1201607/parentalguide

(נתתי לגוגל למצוא את הסרטים, לא בחרתי אותם אישית.)
 

ותודה לאחי (אחד מהם.) שספר לי עליו.
@צבי-ליזציה

גדרי ההלכה. זאת אומרת שאסור לו לראות את כל הנשים שמופיעות בסרט.

נקיים לגמרי, בלי אף סצנה לא צנועה, עם שחקניות שלבושות בצורה סבירה?

גם אם הסרט טהור ונקי.

את מחפשת הלכה? תמיד תמצאי מישהו שמתיר.

אלו שאלות שאת צריכה לעמוד איתן מול עצמך, כי לגיטימציה מהסביבה לא קשה למצוא..

דמייני לך יהודי ירא שמים אמיתי, תמצאי אותו במקומות כאלה?

ותחליטי בעצמך אם זה ראוי או לא.

1. בתי תיאטראות וקרקסאות מוזכרים גם בתלמוד הבבלי והירושלמי, שחכמים אסרו לשבת שם משום מושב לצים, ואין ראוי לבן ישראל להניח דברי תורה ולשבת במקומות כאלו. אמנם, רבנים בדורנו שנוטים להקל בדבר זה אמרו שבתקופת חז"ל בתי קולנוע ותיאטרונים שיש בימינו לא היו קיימים, והם דיברו על דברים אחרים. אני איני רואה הבדל מהותי ביניהם. עדיין אין ראוי להניח דברי תורה בשבילם.

2. על התכנים שיש בסרטים, על כל חוסר הצניעות, כתבו כבר לפני ואין צורך להרחיב. האיסורים לרווקים ולנשואים הם אותם איסורים. תכנים אלו גם משפיעים על צורת החשיבה והתודעה שלנו שהיא כבר משופעת בהשפעות של התרבות המערבית.

3. מקומות בילוי שדתיים וחילוניים מבלים בהם ביחד, מביאה אותנו ללמוד ממעשיהם. זה שאנו חיים ביניהם בלאו הכי בגלל הצורך הבלתי נמנע להתפרנס, לנסוע בתחבורה ציבורית וכו'..., אינה מצדיקה לעשות כך גם בשעות הפנאי, כשהבחירה בידינו. במיוחד שבזה משתקף ההבדל בין דתיים וחילוניים.       

אני לכשעצמי הפעם האחרונה שהייתי בבית קולנוע היתה הסרט "אושפיזין", כלומר לפני שנים לא מעטות. ככל שהעמקתי בלימוד התורה והאמונה ההתעניינות שלי בסרטים פחתה עד ל-0.

אם אתם חפצים בפעילות מקרבת, אתם יכולים ללמוד ביחד. דברי תורה מלאים יותר יופי, עושר רוחני וחכמה, מאשר סרטים ומחזות. 

היה גם סרט שיצא לפני מספר שנים, לא ראיתי, שקראו לו "למלא את החלל". אמרו שהוא מתאים לציבור דתי. לטעמי, את החלל שהנפש מרגישה כשהיא משועממת, עדיף למלא בתורה וחכמה. זה ייחודנו כאנשים וכיהודים. 

ה' יהיה בעזרכם לעשות את רצונו כרצונו.

איך מדמים דבר לדבר. 

הנידון אינו דומה לראיה אפילו כמלוא הנימה.

המתעקש ימצא מתירים כמעט לכל דבר.

בושתנו תכסה כלימתנו.

אם שמעת ממישהו על סרט טוב ונקי, אין בעייה שתלכו לסרט הזה.

ללכת בלי לבדוק קודם מה אומרים על הסרט- לא נראה לי שכדאי.

בין לשון הרע לבין ראיית סרטים.

מראיית סרטים, וודאי שבקולנוע, אפשר להימנע. מלשון הרע הרבה יותר קשה להימנע, כי זה דבר שקשה להגדיר אותו, וכשנמצאים בחברה - כל חברה שהיא - זה קשה מאוד שלא להיגרר לזה.

כמובן, אם יש מקום שבו ידוע שיש אפשרות לעבור על איסור לשון הרע - אז צריך להימנע מללכת לשם.

בכל אופן - עגבניות אני לא אזרוק עלייך, אך את דעתי הקשר לשאלה הפותחת כבר הבנת...

אני מקווה שבענייני תיקון רכבים ורפואה את שואלת מומחים , ולא מחליטה לבד ...

אסור לגבר לראות נשים שאינן לבושות לפי ההלכה . זו הלכה פסוקה במשנה ברורה

מוזמנת לפתוח הלכות צניעות ולראות

ובקשר לעניין ש"קשה״ אז לא הבנתי מה קשה בלא ללכת... אם כולם ילכו למסעדה לא כשרה ואתם היחידים שלא, אז גם תלכו? 

ואחר כך אל תתפלאי שעולות שאלות הזויות כמו אם להשתמש בסמים קלים, וכו. בשביל הבית שלכם כדאי להפסיק ללכת ולמצוא חלופות ראויות יותר.

ויש כאלה שלא נופלים, אגב.

וזה שלא ידוע על אם יש היתר- זה המקום לשאול רב ולברר

ולא להחליט על דעת עצמכם.

השאלה רק במה נופלים ואיך קמים.

זה תיאור מציאות שעלולה לקרות אצל הצדיק (לעומת הרשע)

שבע יפול צדיק, וקם

לעומת הרשע שאין לו תקומה..

שפעם גם אני 'התרתי' לעצמי משהו, בטענה ש:"יש עברות הרבה יותר חמורות שהרבה עוברים אותם"

התשובה שקיבלתי היתה:

"בגיהנום- יש מקום לכולם"

ולגבי השאלה אם כן אסור או לא אסור, בגמרא כתוב שמי שהולך במקום של פריצות בכוונה- נקרא רשע.

אני מאמינה שיקום כאן תלמיד חכם אחד שגם ידע להגיד את זה בציטוט מדויק.

אם הקב"ה רואה חילול ה' בסרטים?

אבל אז זה לא שאלה של קולנוע אלא של סרטים.

ולא, אני לא חושבת שהקב"ה רואה חילול ה' בזה. לא בסרט ולא בקולנוע.

או שאת רק "לא חושבת"? בסופו של דבר זה עניין הלכתי, זה לא עניין של דיעה אישית

או לקבל הצעות לסרטים נקיים, ובהחלט אפשר למצוא לא מעט כאלה

סרטי משפחה למשל נוטים להיות יותר צנועים מהממוצע,

וגם אם אין שם מכוניות מתפוצצות כל דקה - זה יכול להיות מעניין

כמו שאמרו כאן יש הרבה צדדים של בעיה ביציאה לקולנוע

ואם ביכולתכם לברר את העניין עם רב - כדאי

אם חיים ע"פ התורה - זו עת אתגר עבורכם

תרבות הסרטים והקולנוע מלאה בזנות ואלימות,

גם ללא חשבון הלכתי, התרבות הזאת לא לנו... (עדי רן),

יהודים הם ביישנים רחמנים וגומלי חסדים, זוהמה, רפש ודם אינם עושים טוב לנשמה ולמשפחה.

אני בטוח שאם תחשבו תוכלו למצוא חוויות זוגיות יותר מרוממות משמחות ומחייות מאשר ביב השופכין אשר מוקרן בבתי הקולנוע.

ההלכה . .(משנה ברורה סימן עה). לכן אסור לו לראות את כל שחקניות הקולנוע. לא משנה אם זה בבית או בקולנוע.

ההבדל שבקולנוע יש בזה פן של חילול השם ברבים .

אבל בוחרים טוב טוב סרט שנראה לנו לא בעייתי מבחינת עלילה ואחרי "תחקיר מעמיק" עליו (צפייה בתגובות, טריילרים, לשאול אנשים שראו).

אם אתם רואים סרטים בבית, לא רואה בעיתיות לראות גם בקולנוע, כמובן, אחרי שביררתם על טיב הסרט.

אם יש שם דברים שאסור לראות. אז אסור לכולם. גם אם יש מצב שבו אישה תוכל למצוא היתרים כאלה או אחרים, קדושה זה בוודאי לא מוסיף. ואם אסור בקולנוע אז גם בבית אסור.  

שומר נפשו ירחק מהזבל הזה ששורט את הנפש!

אם ממש מוכרחים רק סרטים ישנים משנות ה30-40-50 יחסית צנועים ללא סצנות מיניות אבל יש בתמורה מלא אלימות.

זה לא כמו היום.

ובתי הקולנוע של לפני 50 שנה לא מתאימים לרב סולובייצ'יק. בילדותי ראיתי הרבה סרטים מהתקופה הזו של השחור-לבן. 

כדי ללמד זכות על ת"ח אני אתלה את זה בבעייתיות של הרמה הדתית בארה"ב, ואני מאמין שגם בארץ היו בעיות לא פשוטות גם לפני 50 שנה ויותר. כדי להחזיק את כולם בתמונה ולמנוע נשירה מהדת לעתים מרחיקים לכת. האם זה מוצדק או לא? תלוי את מי שואלים. גם לרבנים היום שנוטים לקולא בעניין הזה יש סיבות חברתיות שונות ומגוונות. 

קיצורו של דבר: מקור ההיתרים הוא חולשה של הדור, לא יותר מזה. דעתי האישית היא שדבר לא נכון נשאר כזה, גם אם רב עומד מאחוריו. מהוראות שעה אי אפשר לגזור הלכה למעשה.

הקיצור ה' משמש כקיצור ל"השם", אך בפועל בשימוש בשפה הוא מתייחס לקב"ה בעצמו ולא לשמו.

אין בכוחנו לקדש את הקב"ה עצמו או לחללו ח"ו, ורק שמו, שבאהבתו ובענוותנותו הרבים הוא תלה בנו - נתון להשפעתנו.

אשר על כן, אין לומר קידוש ה' וחילול ה', אלא קידוש השם וחילול השם.

לא הולך לתרבות של זימה , גם אם מצאתם סרט שיש בו רק נשים עם גופיה , ולא יותר גרוע .

מחוברת אליו מאוד ומדברת איתו שיחות אישיות כל יום.

כל נפשי, מאודי, רוחי ונשמתי מלאים באמונה בקב"ה ואני רואה את ידו הטובה ומלאה בהכרת הטוב כלפיו על כל מה שנתן לנו.

אני גם הלכתי פעמים ספורות בחצי יובל השנים האחרונות עם בעלי היקר לקולנוע ר"ל.

הסרטים שראינו היו נקיים (מן הסתם היו נשים עם מכנסיים ושרוולים קצרים בסרטים, אני כבר לא זוכרת, אבל היי, יש כאלו גם בעולם האמיתי).

מן הסתם היתה איזו נשיקה גם, ואני שונאת לראות נשיקות בסרטים , אבל התגברנו, אנחנו ילדים גדולים. זה לא היה הענין של הסרט ולא הענין של היציאה שלנו.

העולם הוא מקום מורכב. החיים מורכבים ובני האדם מורכבים.

אני מבינה מי שנמנע מסרטים בצורה גורפת מטעמים של צניעות, ואני מקווה שהנמנעים מבינים גם שאפשר פעם ב- לראות בקולנוע סרט טוב ונקי (אלא אם כן נוכחות של אשה זה לא נקי) ועדיין להיות קרובים ומחוברים לקב"ה.

מאוד מפריעה לי הנחרצות הזו, מי שהולך לסרטים בהכרח פחות דתי, פחות צנוע, פחות מחובר לקב"ה.

יש עוד צבעים בעולם חוץ משחור ולבן.

יש שיותר חזקים בלימוד תורה, יש שיותר בחסד .

אבל מה העניין ש"אתם כבר ילדים גדולים ". מה הכוונה? לילדים גדולים מותר לראות מה שאסור ע"פ ההלכה??

זה שגם בחיים האמתיים יש בנות שאסור להסתכל עליהם , לא מתיר לראות אותם לא במציאות ולא בקולנוע , קפיש?

וגם דבקה בו , בו זמנית , זה כבר מעבר להכשרתי

מהחיים

​

הקב"ה קרוב לכל קוראיו. בלי להבדיל ביניהם. השוני הוא בהרגה ש ל ך. איך את מרגישה בקשר אליו. 

האם את מרגישה שאחרי שראית סרט את יותר קרובה אליו או לא? 

כי מבחינת הקב"ה זה אותו דבר. יהודי כופר ויהודי צדיק יסוד עולם עדין נקרא 'בנו' והוא אוהב את כל הבנים שלו באותה מידה. 

השאלה היא בהרגשה שלנו.

ולכן זה לא משהו קולקטיבי, פשוט וברור. זה משתנה.

זה תלוי בהרגשה של כל אחד.

אם את מרגישה שסרטים מקרבים אותך- סבבה. אבל יש אנשים שזה לא מקרב אותם. להפך. הם מרגישים יותר ויורת רחוקים.

וכמובן שיש בעיות נוספות בללכת לסינמה. והיטיבו להסביר לפני מהם.

בוודאי שהקב"ה מחליט מי קרוב אליו יותר ומי לא..  מה שכתבת זה ממש ההיפך מהיהדות - כאילו השוני בקרבת ה' הוא "בהרגשה שלך". זה מתאים לנצרות - הכל ב"הרגשה", עובדים את עצמם.

את מבלבלת מושגים שלומדים בלימוד-אמונה, על מה ש"מצידנו" ומה ש"מצידו"; ובגלל אי בשלות בהבנתם, הם מתפרשים לא כמו שהם.

הבחינה הזו שכל אחד מעם ישראל נקרא "בנו" היא וודאי קיימת בעומק סתר-הענין. אבל להגיד "אוהב את כולם באותה מידה", עושה כאילו אין החטא מקלקל בעצמו, זו טעות חריפה. הגילוי האלוקי אלינו (וזה לא רק "הרגשה" מודעת - אלא בעצם המציאות. כמו החיוּת שיש לאדם ממזון שאוכל ומויטמינים וכד', שזו מציאות פיזית ולא תלויית-הרגשה, כך גם ועוד יותר במובן הנשמתי), קשור לגמרי במעשינו. וזה נקרא באופן הגלוי, אהבת ה' אלינו. כלומר: כמה מטובו והשפע שלו מופיע עלינו. ר' חיים מוולוז'ין מסביר שכל עבירה כאילו מנתקת אחד מתרי"ג צינורות של חיים, קשר לה'. והתשובה האמיתית מחזירה. יש קשר פנימי, עמוק, שנמצא בסתר-המדרגה, ונותן אפשרות להתחדש.  אבל לחשוב כאילו כל הבעיה ב"הרגשה" שלנו, וממילא אם אני 
מרגיש טוב עם משהו", אז לה' לא איכפת... חס ושלום זה ממש ההיפך מהתורה.

הנה דוגמאות מדברי חכמים: על בעלי גאוה אמרו שהקב"ה אומר: כביכול אין אני והוא יכולים לשבת במחיצה אחת.  זה לא רק מצד "הרגשת האדם", אלא מצד הגילוי של הקשר שלו עם ה'. "חסימה" של קישור בסיסי, גם אם הוא ירגיש מצוין וישלה את עצמו שכך ה' אוהב אותו. נכון שהחסימה "מצידנו" כלומר - מצד שהוא עושה מה שחוסם, אבל זה נקראה שאור ה' מאיר עליו פחות, כי כך קבע ה' בעולמו. חוקים.

בהלכות תשובה נאמר על גודל מעלת התשובה: אתמול היה שנוי ומשוקץ.. והים אהוב וכו' (אחר התשובה).

הגר"א אומר: הקב"ה שונא את המקטרגים על בניו.   זה גם אם הם ירגישו חלילה "מעולה" עם זה... וכן עוד.

וגם הפסוק שהבאת, "קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת".  לא כתוב "קרוב ה' לַכל"... כמה שיותר "קוראיו", כמה שיותר באמת - שזה אומר תורה ומידות ומצוות ותפילה - כך יותר "קרוב". אע"פ שבעומק הנשמה יש נקודת קשר בל-תינתק.

חס ושלום להגיד שקרבת ה' תלויה "בהרגשה של כל אחד"... קרבת ה' תלויה במה שהתורה קבעה כקרבת ה', ולא כל אחד "ממציא". קרבת ה' אינה פנטזיות של הרגשות, היא קודם כל מציאות, שאח"כ מתגלה גם בהרגשה.

אחרי זה, יש מקום גם לדברים אישיים. יש אדם שהסתובבות בנוף והתבוננות בפלאי מעשי ה' יגרמו לו ליותר תחושה של קרבה לה' - אין בעיה. אדרבה. כל זמן שזה לא על חשבון מה שה' קבע כקרבתו, דהיינו הלכה.

לא קראתי את השרשור ועל מה הגבת. אבל ברור שגם לגבי "סרט", השאלה הבסיסית היא אם הוא והמקום עומדים בקריטריונים שה' קבע בתורתו.  אחרת - אף "הרגשה" לא תועיל. כל הדיון מתחיל אח"כ.

אין דבר כזה 'את מרגישה שזה מקרב אותך', יש הלכה ותו''מ והם הקובעים לנו אם זה מרומם רוחנית או לא.

(כמו שלא אוכל חזיר כי התענוג גורם לי התעלות)

בעניינים שלא נוגדים את ההלכה אפשר להיות יצירתיים ולהתנהל עפ''י ההרגשה

לגבי סרטים, יש איסור מפורש של לא תתורו.

האם יכולה להיות מציאות שאדם מרגיש מאוד קרוב לאשתו, אבל בכל זאת הוא בוגד בה? האם זו קרבה אמיתית?

זה בלבול בין המושגים (ולצורך הענין וכיבוד בקשתך - קראתי כעת את גם מה שכתבה מי שהגבת לה כדי להבין יותר את הקשר-דברייך).

את מה שכתבת הבנתי - ואני בכוונה לא מעונין להיכנס לשרשור על הקולנוע.

לא דיברתי על "קדושה" אלא על קרבת ה'. שאת כתבת ש"הקב"ה לא מחליט מי קרוב אליו" בתגובה לההיא שהציעה להשאיר לקב"ה להחליט מי קרוב אליו.. יתכן שרצית להדגיש שזה לא דבר "מיסטי" בלבד ש"נשאיר לקב"ה, אלא יש גם צד שהאדם יכול לחוש. אבל לפי מה שכתבת אח"כ, וחזרת גם כאן, זה לא רק זה. ובכך יש טעות. הקב"ה מחליט מי קרוב אליו. איך קרובים אליו. והודיענו על זה בתורתו.

מציע לקרוא שוב היטב את הדברים. הדברים שלך אולי באים מנקודות שלפעמים שומעים עליהן - שהשינוי בקרבה לה' בא בגלל מעשינו וכו'. אבל זו טעות לגמרי בהבנת המושג קרבת ה'.  קרבת ה' אינה רק "פנטזיה" של הרגשה. היא קודם כל מציאות שנקבעת עפ"י התורה.  כמה שיותר עפ"י רצון ה' - כך יותר קרבת ה'. כמה שפחות - אז פחות. נכון שגם העבודה של "הרגשת קרבת ה' " - כשאינה פנטזיות בעלמא - היא חשובה, אבל קרבת ה' אינה מתחילה ממנה - ובהחלט תלויה ברצון ה'.  מי שפועל כנגד רצון ה', גם אם "ירגיש" בכך כביכול קרבה לה', אינו אלא "עובד את עצמו" וגם "עובד על עצמו".. ועל כך נאמר "ולא אותי קראתָ".

אכן, יתכן וטוב, שהאדם מתעקש בליבו לא לעזוב את רצונו לה' ולרצונו. את הנטיה הפנימית לטוב, את הקריאה הפנימית לה', גם במצבים מסובכים. ויחזור בתשובה ויעלה.

ומכיוון שהגדרת כעת מפורש כאילו "קדושה תלויה במציאות, וקרבת ה' תלויה בהרגשה - אז אני אומר שלא. גם קרבת ה' תלויה במציאות. ואהבת ה' את האדם - מעבר לנקודה הפנימית הסגולית הנסתרת - היא גם בהתאם למעשיו.  חשובה גם הרגשת קרבת ה', אך אין הקרבה מתחילה מההרגשה.

[הוספה: אולי אפשר "לסכם" שאם הכל חָלָק עפ"י התורה, עפ"י ההלכה - אז יש מקום לבדוק גם מה התחושה האישית שנגרמת לכל אחד מדברים מסויימים. האם הם עושים אותו טוב יותר, גורמים לו לתחושת קרבה לה', או לא.  בזה אני מסכים כם כן..]

אני לא מכירה אותך ואתכם.

אני לא למדנית ולא יודעת לענות מתוך הגמרא והכתובים.

גם אני גדלתי בחברה דתית כל חיי והלכנו תמיד לסרטים.

והפסקתי לפני 12 שנה.

והתחתנתי עם בחור שלא מסתכל על אף אחת.

מלבדי.

וחושב שאני הדבר היפה והמלא ביותר. הקדוש ביותר. השמח.

וגם הוא, רעי - אני יכולה לסמוך עליו שלא תר ולא בודק איזוהי יפה ממני, אופנתית או מטופחת.

זה השורש של הבית היהודי. נאמנות וקרבה כשאנחנו זוכים להעמיד את הקב"ה ואת כל מה שיקר לנו בינינו.

האם סרט, שהוא דבר שבמהותו מקדש ערכים אחרים, ועבדו עליו כל כך הרבה אנשים כדי שיבליט ערכים אלו, והוא מדיום חזק ומשמעותי ויוצר מהפכות תרבותיות, וגורם לתחושה של השתתפות והזדהות כה גדולה, מקדם את המקום הזה, של ה"ביחד" הזוגי המיוחד לכם?

אנחנו לא יושבים ומסתכלים אחד על השני בעיניים כל היום.(למי יש זמן???)

אבל אנחנו גם לא מסיטים אותם מהמטרה היותר גדולה - שהבית שלנו יהיה בית של שמחה והתקדמות אמיתית.

מאחלת לך שבכל החלטה שתקחי תדעי לבנות מקום אמיתי וטוב יותר.

אם את כל כך קרובה לה'. וזה בסדר גמור לחשוב ככה. אז פשוט תחשבי מה הוא היה אומר על השאלה שלך. והמסקנה שתגיעי אליה, היא זו שלפיה תלכי. מי כל הפורום מול ריבונו של עולם?

רבים ניסו לחשוב מה הקב"ה היה אומר - ולא עלתה בידם. בשביל זה צריך נבואה. עד אז, הכלים שלנו הם ההלכה, המסורת, חז"ל, גדולי הדורות, והרבנים שבדורנו.

יש הרבה מקום להקשבה פנימית וניסיון לשמוע את דבר ה' אלי, אבל רק על גבי כל אלו.

אבל ישגם את הפן של קיום מצוות, וכן גם לפי זה מודדים

ובפן הזה כן, מי שהולך לקולנוע הוא פחות טוב

שלצערנו תמיד הכילה, במידה כזאת או אחרת, גם אלמנטים חילוניים. רובנו גדלנו כך, והכלנו את הסתירה הפנימית שיש בזה. לימים, התקדמנו בהרבה תחומים שקשורים לנורמות החברתיות, אבל נותרו עוד אלמנטים שאנו צריכים להשיל מעלינו. 

אם אנו רוצים מערכת נורמטיבית שיש בה פחות סתירות בין חיי האמונה שלנו לחיי המעשה, ומצע יותר מוצלח לגדל את ילדינו לאהבת ה' ויראת שמים - אין ספק שאנו צריכים לוותר על דברים להם הורגלנו.

אין בדברים שאמרתי אפילו רמיזה על מידת האמונה שיש בליבו של מישהו, על זה נאמר: "יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך" 

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

בימים כאלו, בהחלט משתדלים לא להתעכב. לא עמדתי בצורך, אבל מניח שאם הייתי בסיטואציה - ברגע שהמוהל נמצא והתינוק נמצא, הייתי משתדל לבצע את הברית, לפני שתהיה אזעקה...

אגב, לא הבנתי למה 13:15 זה מוקדם, זה כשבע וחצי שעות אחרי הנץ...

ברור שהתכוונת לטוב והתאמצת.

אבל בכל מקרה איחרת, הבן אדם נפגע, אפשר לקחת אחריות קלה ולהתנצל מכל הלב. 

ומוסיף

תלמד מזה

האם אני מתאמץ לראות את המציאות לפי המשקפיים של האחר?

או שאני מקטין ראש ומחשיב רק את המשקפיים שלי 

חתונות מקובל להתחיל כשעה לאחר הזמן בהזמנה (ואצל חרדים אף יותר משעה).

בריתות - בזמן 

אתה לא האבא של התינוק,
נראה שגם לא הסנדק.
הגעת מתי שראית לנכון, שלום.
לא הבנתי את האירוע בכלל..

מוזר שהתחילו בול בדקה ברית...
כנראה אופי.
אנחנו באופי גם דייקנים, אבל מלכתחילה לא מתחילים בזמן אירועים למען המתעכבים, חצי שעה זה בסדר גמור.
ושהחבר יעריך את נכונותך ונסיעתך לשמוח עמו, חבל שעושה פרצופים.

תהנה מכל רגע