- כשאתם מגיעים לבית הקולנוע, אף אחד לא יודע לאיזה סרט בדיוק אתם נכנסים.. וכאמור באותו ערב יכולים להיות מוקרנים סרטים מכל הסוגים. כזוג דתי, איך זה מצטייר בעיני אחרים, ובעינכם? 

- האם הסרט הוא צנוע, נקי? כיצד אפשר להעריך מראש? והאם דעתם של אחרים על הסרט היא חו"ד מספקת לכם בכדי להחליט?

- האם כל האווירה בכללותה (בין כל הצופים בסרט הספציפי), שמתפתחת יותר בעקבות הסרט, זה משהו שנראה לכם ראוי שתקחו בו חלק?

מקווה שלא הורדתי את המצברוח.. אבל מבינה את ההתלבטות והדילמה.. החלטות נכונות

החילונים כבר מכירים את ה"מציאות" של הציבור הדתי לאומי, ופשוט שעצם הכיפל'ה על הראש, לא יוצרת חילול השם. אבל עם זאת ברור שככל שלאדם יש חזות יותר יהודית ותורנית - הוא יותר מייצג, ובכוחו יותר לחלל את השם (ומאידך גם לקדשו).

אבל בהחלט בתופעת חבישת הכיפות הקטנות, על כל מה שהיא מייצגת.

שבבית, אם יש איזו סצנה שאין לכם ענין לראות אותה אפשר להריץ אותה

ובקולנוע- אי אפשר להריץ קדימה ועוד זה מרוח על מסך ענק מול העיניים שאי אפשר לברוח מזה לשום מקום.

בספר משלי כתוב "חכמת נשים בנתה ביתה ואיולת בידיה תהרסנו" – והגמרא דורשת "חכמת נשים בנתה ביתה" – זו אשתו של און בן פלת. "ואיולת בידיה תהרסנו" – זו אשתו של קורח !

זה נכון שקשה היום למצוא סרטים ללא נשים לא צנועות, אבל זה לא אומר שזה לא בלתי אפשרי, וכשיש כאלה - איני רואה בהם שום בעיה.

בדיוק כמו שאני מסתכל על מישהי בעולם החופשי כמו עובד/ת  וכו'.

2.  תתפלא. רק צריך לדעת לחפש (ובזה אני גרוע יחסית, וסומך על אחרים שמבינים יותר)

3. בזה יש אנשים שמבינים בזה יותר ממני.

זה לא "הבטה בנשים" כמו שאתה מציג את זה, זה סתם הבטה בשיקוף יותר או פחות של המציאות.

מעבר לכך -הרבה מדי סרטים היו מצויירים, בדיוק מהסיבות האלה: העדר ידע מוקדם/רצון/יכולת לסנן סרטים "רגילים".

בס"ד

דוגמה:

http://www.imdb.com/title/tt1587310/parentalguide

http://www.imdb.com/title/tt1201607/parentalguide

(נתתי לגוגל למצוא את הסרטים, לא בחרתי אותם אישית.)
 

ותודה לאחי (אחד מהם.) שספר לי עליו.
@צבי-ליזציה

גדרי ההלכה. זאת אומרת שאסור לו לראות את כל הנשים שמופיעות בסרט.

נקיים לגמרי, בלי אף סצנה לא צנועה, עם שחקניות שלבושות בצורה סבירה?

גם אם הסרט טהור ונקי.

את מחפשת הלכה? תמיד תמצאי מישהו שמתיר.

אלו שאלות שאת צריכה לעמוד איתן מול עצמך, כי לגיטימציה מהסביבה לא קשה למצוא..

דמייני לך יהודי ירא שמים אמיתי, תמצאי אותו במקומות כאלה?

ותחליטי בעצמך אם זה ראוי או לא.

1. בתי תיאטראות וקרקסאות מוזכרים גם בתלמוד הבבלי והירושלמי, שחכמים אסרו לשבת שם משום מושב לצים, ואין ראוי לבן ישראל להניח דברי תורה ולשבת במקומות כאלו. אמנם, רבנים בדורנו שנוטים להקל בדבר זה אמרו שבתקופת חז"ל בתי קולנוע ותיאטרונים שיש בימינו לא היו קיימים, והם דיברו על דברים אחרים. אני איני רואה הבדל מהותי ביניהם. עדיין אין ראוי להניח דברי תורה בשבילם.

2. על התכנים שיש בסרטים, על כל חוסר הצניעות, כתבו כבר לפני ואין צורך להרחיב. האיסורים לרווקים ולנשואים הם אותם איסורים. תכנים אלו גם משפיעים על צורת החשיבה והתודעה שלנו שהיא כבר משופעת בהשפעות של התרבות המערבית.

3. מקומות בילוי שדתיים וחילוניים מבלים בהם ביחד, מביאה אותנו ללמוד ממעשיהם. זה שאנו חיים ביניהם בלאו הכי בגלל הצורך הבלתי נמנע להתפרנס, לנסוע בתחבורה ציבורית וכו'..., אינה מצדיקה לעשות כך גם בשעות הפנאי, כשהבחירה בידינו. במיוחד שבזה משתקף ההבדל בין דתיים וחילוניים.       

אני לכשעצמי הפעם האחרונה שהייתי בבית קולנוע היתה הסרט "אושפיזין", כלומר לפני שנים לא מעטות. ככל שהעמקתי בלימוד התורה והאמונה ההתעניינות שלי בסרטים פחתה עד ל-0.

אם אתם חפצים בפעילות מקרבת, אתם יכולים ללמוד ביחד. דברי תורה מלאים יותר יופי, עושר רוחני וחכמה, מאשר סרטים ומחזות. 

היה גם סרט שיצא לפני מספר שנים, לא ראיתי, שקראו לו "למלא את החלל". אמרו שהוא מתאים לציבור דתי. לטעמי, את החלל שהנפש מרגישה כשהיא משועממת, עדיף למלא בתורה וחכמה. זה ייחודנו כאנשים וכיהודים. 

ה' יהיה בעזרכם לעשות את רצונו כרצונו.

איך מדמים דבר לדבר. 

הנידון אינו דומה לראיה אפילו כמלוא הנימה.

המתעקש ימצא מתירים כמעט לכל דבר.

בושתנו תכסה כלימתנו.

אם שמעת ממישהו על סרט טוב ונקי, אין בעייה שתלכו לסרט הזה.

ללכת בלי לבדוק קודם מה אומרים על הסרט- לא נראה לי שכדאי.

בין לשון הרע לבין ראיית סרטים.

מראיית סרטים, וודאי שבקולנוע, אפשר להימנע. מלשון הרע הרבה יותר קשה להימנע, כי זה דבר שקשה להגדיר אותו, וכשנמצאים בחברה - כל חברה שהיא - זה קשה מאוד שלא להיגרר לזה.

כמובן, אם יש מקום שבו ידוע שיש אפשרות לעבור על איסור לשון הרע - אז צריך להימנע מללכת לשם.

בכל אופן - עגבניות אני לא אזרוק עלייך, אך את דעתי הקשר לשאלה הפותחת כבר הבנת...

אני מקווה שבענייני תיקון רכבים ורפואה את שואלת מומחים , ולא מחליטה לבד ...

אסור לגבר לראות נשים שאינן לבושות לפי ההלכה . זו הלכה פסוקה במשנה ברורה

מוזמנת לפתוח הלכות צניעות ולראות

ובקשר לעניין ש"קשה״ אז לא הבנתי מה קשה בלא ללכת... אם כולם ילכו למסעדה לא כשרה ואתם היחידים שלא, אז גם תלכו? 

ואחר כך אל תתפלאי שעולות שאלות הזויות כמו אם להשתמש בסמים קלים, וכו. בשביל הבית שלכם כדאי להפסיק ללכת ולמצוא חלופות ראויות יותר.

ויש כאלה שלא נופלים, אגב.

וזה שלא ידוע על אם יש היתר- זה המקום לשאול רב ולברר

ולא להחליט על דעת עצמכם.

השאלה רק במה נופלים ואיך קמים.

זה תיאור מציאות שעלולה לקרות אצל הצדיק (לעומת הרשע)

שבע יפול צדיק, וקם

לעומת הרשע שאין לו תקומה..

שפעם גם אני 'התרתי' לעצמי משהו, בטענה ש:"יש עברות הרבה יותר חמורות שהרבה עוברים אותם"

התשובה שקיבלתי היתה:

"בגיהנום- יש מקום לכולם"

ולגבי השאלה אם כן אסור או לא אסור, בגמרא כתוב שמי שהולך במקום של פריצות בכוונה- נקרא רשע.

אני מאמינה שיקום כאן תלמיד חכם אחד שגם ידע להגיד את זה בציטוט מדויק.

אם הקב"ה רואה חילול ה' בסרטים?

אבל אז זה לא שאלה של קולנוע אלא של סרטים.

ולא, אני לא חושבת שהקב"ה רואה חילול ה' בזה. לא בסרט ולא בקולנוע.

או שאת רק "לא חושבת"? בסופו של דבר זה עניין הלכתי, זה לא עניין של דיעה אישית

או לקבל הצעות לסרטים נקיים, ובהחלט אפשר למצוא לא מעט כאלה

סרטי משפחה למשל נוטים להיות יותר צנועים מהממוצע,

וגם אם אין שם מכוניות מתפוצצות כל דקה - זה יכול להיות מעניין

כמו שאמרו כאן יש הרבה צדדים של בעיה ביציאה לקולנוע

ואם ביכולתכם לברר את העניין עם רב - כדאי

אם חיים ע"פ התורה - זו עת אתגר עבורכם

תרבות הסרטים והקולנוע מלאה בזנות ואלימות,

גם ללא חשבון הלכתי, התרבות הזאת לא לנו... (עדי רן),

יהודים הם ביישנים רחמנים וגומלי חסדים, זוהמה, רפש ודם אינם עושים טוב לנשמה ולמשפחה.

אני בטוח שאם תחשבו תוכלו למצוא חוויות זוגיות יותר מרוממות משמחות ומחייות מאשר ביב השופכין אשר מוקרן בבתי הקולנוע.

ההלכה . .(משנה ברורה סימן עה). לכן אסור לו לראות את כל שחקניות הקולנוע. לא משנה אם זה בבית או בקולנוע.

ההבדל שבקולנוע יש בזה פן של חילול השם ברבים .

אבל בוחרים טוב טוב סרט שנראה לנו לא בעייתי מבחינת עלילה ואחרי "תחקיר מעמיק" עליו (צפייה בתגובות, טריילרים, לשאול אנשים שראו).

אם אתם רואים סרטים בבית, לא רואה בעיתיות לראות גם בקולנוע, כמובן, אחרי שביררתם על טיב הסרט.

אם יש שם דברים שאסור לראות. אז אסור לכולם. גם אם יש מצב שבו אישה תוכל למצוא היתרים כאלה או אחרים, קדושה זה בוודאי לא מוסיף. ואם אסור בקולנוע אז גם בבית אסור.  

שומר נפשו ירחק מהזבל הזה ששורט את הנפש!

אם ממש מוכרחים רק סרטים ישנים משנות ה30-40-50 יחסית צנועים ללא סצנות מיניות אבל יש בתמורה מלא אלימות.

זה לא כמו היום.

ובתי הקולנוע של לפני 50 שנה לא מתאימים לרב סולובייצ'יק. בילדותי ראיתי הרבה סרטים מהתקופה הזו של השחור-לבן. 

כדי ללמד זכות על ת"ח אני אתלה את זה בבעייתיות של הרמה הדתית בארה"ב, ואני מאמין שגם בארץ היו בעיות לא פשוטות גם לפני 50 שנה ויותר. כדי להחזיק את כולם בתמונה ולמנוע נשירה מהדת לעתים מרחיקים לכת. האם זה מוצדק או לא? תלוי את מי שואלים. גם לרבנים היום שנוטים לקולא בעניין הזה יש סיבות חברתיות שונות ומגוונות. 

קיצורו של דבר: מקור ההיתרים הוא חולשה של הדור, לא יותר מזה. דעתי האישית היא שדבר לא נכון נשאר כזה, גם אם רב עומד מאחוריו. מהוראות שעה אי אפשר לגזור הלכה למעשה.

הקיצור ה' משמש כקיצור ל"השם", אך בפועל בשימוש בשפה הוא מתייחס לקב"ה בעצמו ולא לשמו.

אין בכוחנו לקדש את הקב"ה עצמו או לחללו ח"ו, ורק שמו, שבאהבתו ובענוותנותו הרבים הוא תלה בנו - נתון להשפעתנו.

אשר על כן, אין לומר קידוש ה' וחילול ה', אלא קידוש השם וחילול השם.

לא הולך לתרבות של זימה , גם אם מצאתם סרט שיש בו רק נשים עם גופיה , ולא יותר גרוע .

מחוברת אליו מאוד ומדברת איתו שיחות אישיות כל יום.

כל נפשי, מאודי, רוחי ונשמתי מלאים באמונה בקב"ה ואני רואה את ידו הטובה ומלאה בהכרת הטוב כלפיו על כל מה שנתן לנו.

אני גם הלכתי פעמים ספורות בחצי יובל השנים האחרונות עם בעלי היקר לקולנוע ר"ל.

הסרטים שראינו היו נקיים (מן הסתם היו נשים עם מכנסיים ושרוולים קצרים בסרטים, אני כבר לא זוכרת, אבל היי, יש כאלו גם בעולם האמיתי).

מן הסתם היתה איזו נשיקה גם, ואני שונאת לראות נשיקות בסרטים , אבל התגברנו, אנחנו ילדים גדולים. זה לא היה הענין של הסרט ולא הענין של היציאה שלנו.

העולם הוא מקום מורכב. החיים מורכבים ובני האדם מורכבים.

אני מבינה מי שנמנע מסרטים בצורה גורפת מטעמים של צניעות, ואני מקווה שהנמנעים מבינים גם שאפשר פעם ב- לראות בקולנוע סרט טוב ונקי (אלא אם כן נוכחות של אשה זה לא נקי) ועדיין להיות קרובים ומחוברים לקב"ה.

מאוד מפריעה לי הנחרצות הזו, מי שהולך לסרטים בהכרח פחות דתי, פחות צנוע, פחות מחובר לקב"ה.

יש עוד צבעים בעולם חוץ משחור ולבן.

יש שיותר חזקים בלימוד תורה, יש שיותר בחסד .

אבל מה העניין ש"אתם כבר ילדים גדולים ". מה הכוונה? לילדים גדולים מותר לראות מה שאסור ע"פ ההלכה??

זה שגם בחיים האמתיים יש בנות שאסור להסתכל עליהם , לא מתיר לראות אותם לא במציאות ולא בקולנוע , קפיש?

וגם דבקה בו , בו זמנית , זה כבר מעבר להכשרתי

מהחיים

​

הקב"ה קרוב לכל קוראיו. בלי להבדיל ביניהם. השוני הוא בהרגה ש ל ך. איך את מרגישה בקשר אליו. 

האם את מרגישה שאחרי שראית סרט את יותר קרובה אליו או לא? 

כי מבחינת הקב"ה זה אותו דבר. יהודי כופר ויהודי צדיק יסוד עולם עדין נקרא 'בנו' והוא אוהב את כל הבנים שלו באותה מידה. 

השאלה היא בהרגשה שלנו.

ולכן זה לא משהו קולקטיבי, פשוט וברור. זה משתנה.

זה תלוי בהרגשה של כל אחד.

אם את מרגישה שסרטים מקרבים אותך- סבבה. אבל יש אנשים שזה לא מקרב אותם. להפך. הם מרגישים יותר ויורת רחוקים.

וכמובן שיש בעיות נוספות בללכת לסינמה. והיטיבו להסביר לפני מהם.

בוודאי שהקב"ה מחליט מי קרוב אליו יותר ומי לא..  מה שכתבת זה ממש ההיפך מהיהדות - כאילו השוני בקרבת ה' הוא "בהרגשה שלך". זה מתאים לנצרות - הכל ב"הרגשה", עובדים את עצמם.

את מבלבלת מושגים שלומדים בלימוד-אמונה, על מה ש"מצידנו" ומה ש"מצידו"; ובגלל אי בשלות בהבנתם, הם מתפרשים לא כמו שהם.

הבחינה הזו שכל אחד מעם ישראל נקרא "בנו" היא וודאי קיימת בעומק סתר-הענין. אבל להגיד "אוהב את כולם באותה מידה", עושה כאילו אין החטא מקלקל בעצמו, זו טעות חריפה. הגילוי האלוקי אלינו (וזה לא רק "הרגשה" מודעת - אלא בעצם המציאות. כמו החיוּת שיש לאדם ממזון שאוכל ומויטמינים וכד', שזו מציאות פיזית ולא תלויית-הרגשה, כך גם ועוד יותר במובן הנשמתי), קשור לגמרי במעשינו. וזה נקרא באופן הגלוי, אהבת ה' אלינו. כלומר: כמה מטובו והשפע שלו מופיע עלינו. ר' חיים מוולוז'ין מסביר שכל עבירה כאילו מנתקת אחד מתרי"ג צינורות של חיים, קשר לה'. והתשובה האמיתית מחזירה. יש קשר פנימי, עמוק, שנמצא בסתר-המדרגה, ונותן אפשרות להתחדש.  אבל לחשוב כאילו כל הבעיה ב"הרגשה" שלנו, וממילא אם אני 
מרגיש טוב עם משהו", אז לה' לא איכפת... חס ושלום זה ממש ההיפך מהתורה.

הנה דוגמאות מדברי חכמים: על בעלי גאוה אמרו שהקב"ה אומר: כביכול אין אני והוא יכולים לשבת במחיצה אחת.  זה לא רק מצד "הרגשת האדם", אלא מצד הגילוי של הקשר שלו עם ה'. "חסימה" של קישור בסיסי, גם אם הוא ירגיש מצוין וישלה את עצמו שכך ה' אוהב אותו. נכון שהחסימה "מצידנו" כלומר - מצד שהוא עושה מה שחוסם, אבל זה נקראה שאור ה' מאיר עליו פחות, כי כך קבע ה' בעולמו. חוקים.

בהלכות תשובה נאמר על גודל מעלת התשובה: אתמול היה שנוי ומשוקץ.. והים אהוב וכו' (אחר התשובה).

הגר"א אומר: הקב"ה שונא את המקטרגים על בניו.   זה גם אם הם ירגישו חלילה "מעולה" עם זה... וכן עוד.

וגם הפסוק שהבאת, "קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת".  לא כתוב "קרוב ה' לַכל"... כמה שיותר "קוראיו", כמה שיותר באמת - שזה אומר תורה ומידות ומצוות ותפילה - כך יותר "קרוב". אע"פ שבעומק הנשמה יש נקודת קשר בל-תינתק.

חס ושלום להגיד שקרבת ה' תלויה "בהרגשה של כל אחד"... קרבת ה' תלויה במה שהתורה קבעה כקרבת ה', ולא כל אחד "ממציא". קרבת ה' אינה פנטזיות של הרגשות, היא קודם כל מציאות, שאח"כ מתגלה גם בהרגשה.

אחרי זה, יש מקום גם לדברים אישיים. יש אדם שהסתובבות בנוף והתבוננות בפלאי מעשי ה' יגרמו לו ליותר תחושה של קרבה לה' - אין בעיה. אדרבה. כל זמן שזה לא על חשבון מה שה' קבע כקרבתו, דהיינו הלכה.

לא קראתי את השרשור ועל מה הגבת. אבל ברור שגם לגבי "סרט", השאלה הבסיסית היא אם הוא והמקום עומדים בקריטריונים שה' קבע בתורתו.  אחרת - אף "הרגשה" לא תועיל. כל הדיון מתחיל אח"כ.

אין דבר כזה 'את מרגישה שזה מקרב אותך', יש הלכה ותו''מ והם הקובעים לנו אם זה מרומם רוחנית או לא.

(כמו שלא אוכל חזיר כי התענוג גורם לי התעלות)

בעניינים שלא נוגדים את ההלכה אפשר להיות יצירתיים ולהתנהל עפ''י ההרגשה

לגבי סרטים, יש איסור מפורש של לא תתורו.

האם יכולה להיות מציאות שאדם מרגיש מאוד קרוב לאשתו, אבל בכל זאת הוא בוגד בה? האם זו קרבה אמיתית?

זה בלבול בין המושגים (ולצורך הענין וכיבוד בקשתך - קראתי כעת את גם מה שכתבה מי שהגבת לה כדי להבין יותר את הקשר-דברייך).

את מה שכתבת הבנתי - ואני בכוונה לא מעונין להיכנס לשרשור על הקולנוע.

לא דיברתי על "קדושה" אלא על קרבת ה'. שאת כתבת ש"הקב"ה לא מחליט מי קרוב אליו" בתגובה לההיא שהציעה להשאיר לקב"ה להחליט מי קרוב אליו.. יתכן שרצית להדגיש שזה לא דבר "מיסטי" בלבד ש"נשאיר לקב"ה, אלא יש גם צד שהאדם יכול לחוש. אבל לפי מה שכתבת אח"כ, וחזרת גם כאן, זה לא רק זה. ובכך יש טעות. הקב"ה מחליט מי קרוב אליו. איך קרובים אליו. והודיענו על זה בתורתו.

מציע לקרוא שוב היטב את הדברים. הדברים שלך אולי באים מנקודות שלפעמים שומעים עליהן - שהשינוי בקרבה לה' בא בגלל מעשינו וכו'. אבל זו טעות לגמרי בהבנת המושג קרבת ה'.  קרבת ה' אינה רק "פנטזיה" של הרגשה. היא קודם כל מציאות שנקבעת עפ"י התורה.  כמה שיותר עפ"י רצון ה' - כך יותר קרבת ה'. כמה שפחות - אז פחות. נכון שגם העבודה של "הרגשת קרבת ה' " - כשאינה פנטזיות בעלמא - היא חשובה, אבל קרבת ה' אינה מתחילה ממנה - ובהחלט תלויה ברצון ה'.  מי שפועל כנגד רצון ה', גם אם "ירגיש" בכך כביכול קרבה לה', אינו אלא "עובד את עצמו" וגם "עובד על עצמו".. ועל כך נאמר "ולא אותי קראתָ".

אכן, יתכן וטוב, שהאדם מתעקש בליבו לא לעזוב את רצונו לה' ולרצונו. את הנטיה הפנימית לטוב, את הקריאה הפנימית לה', גם במצבים מסובכים. ויחזור בתשובה ויעלה.

ומכיוון שהגדרת כעת מפורש כאילו "קדושה תלויה במציאות, וקרבת ה' תלויה בהרגשה - אז אני אומר שלא. גם קרבת ה' תלויה במציאות. ואהבת ה' את האדם - מעבר לנקודה הפנימית הסגולית הנסתרת - היא גם בהתאם למעשיו.  חשובה גם הרגשת קרבת ה', אך אין הקרבה מתחילה מההרגשה.

[הוספה: אולי אפשר "לסכם" שאם הכל חָלָק עפ"י התורה, עפ"י ההלכה - אז יש מקום לבדוק גם מה התחושה האישית שנגרמת לכל אחד מדברים מסויימים. האם הם עושים אותו טוב יותר, גורמים לו לתחושת קרבה לה', או לא.  בזה אני מסכים כם כן..]

אני לא מכירה אותך ואתכם.

אני לא למדנית ולא יודעת לענות מתוך הגמרא והכתובים.

גם אני גדלתי בחברה דתית כל חיי והלכנו תמיד לסרטים.

והפסקתי לפני 12 שנה.

והתחתנתי עם בחור שלא מסתכל על אף אחת.

מלבדי.

וחושב שאני הדבר היפה והמלא ביותר. הקדוש ביותר. השמח.

וגם הוא, רעי - אני יכולה לסמוך עליו שלא תר ולא בודק איזוהי יפה ממני, אופנתית או מטופחת.

זה השורש של הבית היהודי. נאמנות וקרבה כשאנחנו זוכים להעמיד את הקב"ה ואת כל מה שיקר לנו בינינו.

האם סרט, שהוא דבר שבמהותו מקדש ערכים אחרים, ועבדו עליו כל כך הרבה אנשים כדי שיבליט ערכים אלו, והוא מדיום חזק ומשמעותי ויוצר מהפכות תרבותיות, וגורם לתחושה של השתתפות והזדהות כה גדולה, מקדם את המקום הזה, של ה"ביחד" הזוגי המיוחד לכם?

אנחנו לא יושבים ומסתכלים אחד על השני בעיניים כל היום.(למי יש זמן???)

אבל אנחנו גם לא מסיטים אותם מהמטרה היותר גדולה - שהבית שלנו יהיה בית של שמחה והתקדמות אמיתית.

מאחלת לך שבכל החלטה שתקחי תדעי לבנות מקום אמיתי וטוב יותר.

אם את כל כך קרובה לה'. וזה בסדר גמור לחשוב ככה. אז פשוט תחשבי מה הוא היה אומר על השאלה שלך. והמסקנה שתגיעי אליה, היא זו שלפיה תלכי. מי כל הפורום מול ריבונו של עולם?

רבים ניסו לחשוב מה הקב"ה היה אומר - ולא עלתה בידם. בשביל זה צריך נבואה. עד אז, הכלים שלנו הם ההלכה, המסורת, חז"ל, גדולי הדורות, והרבנים שבדורנו.

יש הרבה מקום להקשבה פנימית וניסיון לשמוע את דבר ה' אלי, אבל רק על גבי כל אלו.

אבל ישגם את הפן של קיום מצוות, וכן גם לפי זה מודדים

ובפן הזה כן, מי שהולך לקולנוע הוא פחות טוב

שלצערנו תמיד הכילה, במידה כזאת או אחרת, גם אלמנטים חילוניים. רובנו גדלנו כך, והכלנו את הסתירה הפנימית שיש בזה. לימים, התקדמנו בהרבה תחומים שקשורים לנורמות החברתיות, אבל נותרו עוד אלמנטים שאנו צריכים להשיל מעלינו. 

אם אנו רוצים מערכת נורמטיבית שיש בה פחות סתירות בין חיי האמונה שלנו לחיי המעשה, ומצע יותר מוצלח לגדל את ילדינו לאהבת ה' ויראת שמים - אין ספק שאנו צריכים לוותר על דברים להם הורגלנו.

אין בדברים שאמרתי אפילו רמיזה על מידת האמונה שיש בליבו של מישהו, על זה נאמר: "יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך" 

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

קיצור זה טוב בשביל להבין על מה כתבת. אבל זה לא מעביר את התוכן באמת.

וכתבת כל כך מהמם וחזק שהיה לי שווה לקרוא הכל...❤️❤️

אני באמת חושבת שללב ולהבעה של כל אדם ישנה חשיבות ולא תמיד ניתן להעבירה בהכרח בקיצור או בתימצות או בבינה מלאכותית, 

וכי יש מקום לזרימה, לעומק, למהות ולכוונת הלב שבאים מתוך האדם כפי שהם באותו רגע.

וגם מבינה לגמרי מהצד השני שקשה לקרוא אורך ולא אפשרי פעמים רבות מבחינת זמן, פניות, כוח וכו'

לכן בהחלט טוב שכל אחד יעשה כפי ראות עיניו והעדפותיו

ושוב תודה יקרה על הפידבק והמילים הטובות, מחמם את הלב לשמוע שהדברים נגעו בך 🙏❤️

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

לשאול אותו

אם הפוך הוא היה מסכים שתשבי עם סטודנט

זה בהחלט יצירתי, אבל אם מדובר בזוג צעיר, עדיף כמה שפחות להתבחבש בזה. כל העיסוק בזה רק מעלה רעיונות ויוצר טינות., ולצערי מדברים שאני מכיר, אנשים (בעיקר נשים!!!) מצטלקים מזה מאוד קשה, ונישואים מאוד יפים יכולים להיהרס על ידי שיחות על "אהה נהנית לגבר איתה", "מה יש לה שאין לי", "וואלה בטח בדקה וחצי שיש לך בערב אתה בטח מגשים איתה פנטזיות". זה פשוט חבל ומסוכן (גם אם זה לא גורם ח"ו לגירושין, זה גורם לפירוד בלב וטינות וכאב).

שפשוט תגיד לו שלהבא אם רוצים אז או עם גבר או בבית שלהם כשהיא נמצאת.

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

שיכול להיות שהבעיה היא לאו דווקא באדם הספציפי, אלא שזה דפוס מסוים של הפותחת, חוסר יכולת להתחייב ולהשלים עם הבחירה שלה.

כך שייתכן שהפתרון הוא מציאת בן זוג אחר, אבל ייתכן גם שהפתרון הוא בשינוי פנימי אצלה (לא קראתי את הפרקים הקודמים, רק מה שכתבת כאן).

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.