- כשאתם מגיעים לבית הקולנוע, אף אחד לא יודע לאיזה סרט בדיוק אתם נכנסים.. וכאמור באותו ערב יכולים להיות מוקרנים סרטים מכל הסוגים. כזוג דתי, איך זה מצטייר בעיני אחרים, ובעינכם? 

- האם הסרט הוא צנוע, נקי? כיצד אפשר להעריך מראש? והאם דעתם של אחרים על הסרט היא חו"ד מספקת לכם בכדי להחליט?

- האם כל האווירה בכללותה (בין כל הצופים בסרט הספציפי), שמתפתחת יותר בעקבות הסרט, זה משהו שנראה לכם ראוי שתקחו בו חלק?

מקווה שלא הורדתי את המצברוח.. אבל מבינה את ההתלבטות והדילמה.. החלטות נכונות

החילונים כבר מכירים את ה"מציאות" של הציבור הדתי לאומי, ופשוט שעצם הכיפל'ה על הראש, לא יוצרת חילול השם. אבל עם זאת ברור שככל שלאדם יש חזות יותר יהודית ותורנית - הוא יותר מייצג, ובכוחו יותר לחלל את השם (ומאידך גם לקדשו).

אבל בהחלט בתופעת חבישת הכיפות הקטנות, על כל מה שהיא מייצגת.

שבבית, אם יש איזו סצנה שאין לכם ענין לראות אותה אפשר להריץ אותה

ובקולנוע- אי אפשר להריץ קדימה ועוד זה מרוח על מסך ענק מול העיניים שאי אפשר לברוח מזה לשום מקום.

בספר משלי כתוב "חכמת נשים בנתה ביתה ואיולת בידיה תהרסנו" – והגמרא דורשת "חכמת נשים בנתה ביתה" – זו אשתו של און בן פלת. "ואיולת בידיה תהרסנו" – זו אשתו של קורח !

זה נכון שקשה היום למצוא סרטים ללא נשים לא צנועות, אבל זה לא אומר שזה לא בלתי אפשרי, וכשיש כאלה - איני רואה בהם שום בעיה.

בדיוק כמו שאני מסתכל על מישהי בעולם החופשי כמו עובד/ת  וכו'.

2.  תתפלא. רק צריך לדעת לחפש (ובזה אני גרוע יחסית, וסומך על אחרים שמבינים יותר)

3. בזה יש אנשים שמבינים בזה יותר ממני.

זה לא "הבטה בנשים" כמו שאתה מציג את זה, זה סתם הבטה בשיקוף יותר או פחות של המציאות.

מעבר לכך -הרבה מדי סרטים היו מצויירים, בדיוק מהסיבות האלה: העדר ידע מוקדם/רצון/יכולת לסנן סרטים "רגילים".

בס"ד

דוגמה:

http://www.imdb.com/title/tt1587310/parentalguide

http://www.imdb.com/title/tt1201607/parentalguide

(נתתי לגוגל למצוא את הסרטים, לא בחרתי אותם אישית.)
 

ותודה לאחי (אחד מהם.) שספר לי עליו.
@צבי-ליזציה

גדרי ההלכה. זאת אומרת שאסור לו לראות את כל הנשים שמופיעות בסרט.

נקיים לגמרי, בלי אף סצנה לא צנועה, עם שחקניות שלבושות בצורה סבירה?

גם אם הסרט טהור ונקי.

את מחפשת הלכה? תמיד תמצאי מישהו שמתיר.

אלו שאלות שאת צריכה לעמוד איתן מול עצמך, כי לגיטימציה מהסביבה לא קשה למצוא..

דמייני לך יהודי ירא שמים אמיתי, תמצאי אותו במקומות כאלה?

ותחליטי בעצמך אם זה ראוי או לא.

1. בתי תיאטראות וקרקסאות מוזכרים גם בתלמוד הבבלי והירושלמי, שחכמים אסרו לשבת שם משום מושב לצים, ואין ראוי לבן ישראל להניח דברי תורה ולשבת במקומות כאלו. אמנם, רבנים בדורנו שנוטים להקל בדבר זה אמרו שבתקופת חז"ל בתי קולנוע ותיאטרונים שיש בימינו לא היו קיימים, והם דיברו על דברים אחרים. אני איני רואה הבדל מהותי ביניהם. עדיין אין ראוי להניח דברי תורה בשבילם.

2. על התכנים שיש בסרטים, על כל חוסר הצניעות, כתבו כבר לפני ואין צורך להרחיב. האיסורים לרווקים ולנשואים הם אותם איסורים. תכנים אלו גם משפיעים על צורת החשיבה והתודעה שלנו שהיא כבר משופעת בהשפעות של התרבות המערבית.

3. מקומות בילוי שדתיים וחילוניים מבלים בהם ביחד, מביאה אותנו ללמוד ממעשיהם. זה שאנו חיים ביניהם בלאו הכי בגלל הצורך הבלתי נמנע להתפרנס, לנסוע בתחבורה ציבורית וכו'..., אינה מצדיקה לעשות כך גם בשעות הפנאי, כשהבחירה בידינו. במיוחד שבזה משתקף ההבדל בין דתיים וחילוניים.       

אני לכשעצמי הפעם האחרונה שהייתי בבית קולנוע היתה הסרט "אושפיזין", כלומר לפני שנים לא מעטות. ככל שהעמקתי בלימוד התורה והאמונה ההתעניינות שלי בסרטים פחתה עד ל-0.

אם אתם חפצים בפעילות מקרבת, אתם יכולים ללמוד ביחד. דברי תורה מלאים יותר יופי, עושר רוחני וחכמה, מאשר סרטים ומחזות. 

היה גם סרט שיצא לפני מספר שנים, לא ראיתי, שקראו לו "למלא את החלל". אמרו שהוא מתאים לציבור דתי. לטעמי, את החלל שהנפש מרגישה כשהיא משועממת, עדיף למלא בתורה וחכמה. זה ייחודנו כאנשים וכיהודים. 

ה' יהיה בעזרכם לעשות את רצונו כרצונו.

איך מדמים דבר לדבר. 

הנידון אינו דומה לראיה אפילו כמלוא הנימה.

המתעקש ימצא מתירים כמעט לכל דבר.

בושתנו תכסה כלימתנו.

אם שמעת ממישהו על סרט טוב ונקי, אין בעייה שתלכו לסרט הזה.

ללכת בלי לבדוק קודם מה אומרים על הסרט- לא נראה לי שכדאי.

בין לשון הרע לבין ראיית סרטים.

מראיית סרטים, וודאי שבקולנוע, אפשר להימנע. מלשון הרע הרבה יותר קשה להימנע, כי זה דבר שקשה להגדיר אותו, וכשנמצאים בחברה - כל חברה שהיא - זה קשה מאוד שלא להיגרר לזה.

כמובן, אם יש מקום שבו ידוע שיש אפשרות לעבור על איסור לשון הרע - אז צריך להימנע מללכת לשם.

בכל אופן - עגבניות אני לא אזרוק עלייך, אך את דעתי הקשר לשאלה הפותחת כבר הבנת...

אני מקווה שבענייני תיקון רכבים ורפואה את שואלת מומחים , ולא מחליטה לבד ...

אסור לגבר לראות נשים שאינן לבושות לפי ההלכה . זו הלכה פסוקה במשנה ברורה

מוזמנת לפתוח הלכות צניעות ולראות

ובקשר לעניין ש"קשה״ אז לא הבנתי מה קשה בלא ללכת... אם כולם ילכו למסעדה לא כשרה ואתם היחידים שלא, אז גם תלכו? 

ואחר כך אל תתפלאי שעולות שאלות הזויות כמו אם להשתמש בסמים קלים, וכו. בשביל הבית שלכם כדאי להפסיק ללכת ולמצוא חלופות ראויות יותר.

ויש כאלה שלא נופלים, אגב.

וזה שלא ידוע על אם יש היתר- זה המקום לשאול רב ולברר

ולא להחליט על דעת עצמכם.

השאלה רק במה נופלים ואיך קמים.

זה תיאור מציאות שעלולה לקרות אצל הצדיק (לעומת הרשע)

שבע יפול צדיק, וקם

לעומת הרשע שאין לו תקומה..

שפעם גם אני 'התרתי' לעצמי משהו, בטענה ש:"יש עברות הרבה יותר חמורות שהרבה עוברים אותם"

התשובה שקיבלתי היתה:

"בגיהנום- יש מקום לכולם"

ולגבי השאלה אם כן אסור או לא אסור, בגמרא כתוב שמי שהולך במקום של פריצות בכוונה- נקרא רשע.

אני מאמינה שיקום כאן תלמיד חכם אחד שגם ידע להגיד את זה בציטוט מדויק.

אם הקב"ה רואה חילול ה' בסרטים?

אבל אז זה לא שאלה של קולנוע אלא של סרטים.

ולא, אני לא חושבת שהקב"ה רואה חילול ה' בזה. לא בסרט ולא בקולנוע.

או שאת רק "לא חושבת"? בסופו של דבר זה עניין הלכתי, זה לא עניין של דיעה אישית

או לקבל הצעות לסרטים נקיים, ובהחלט אפשר למצוא לא מעט כאלה

סרטי משפחה למשל נוטים להיות יותר צנועים מהממוצע,

וגם אם אין שם מכוניות מתפוצצות כל דקה - זה יכול להיות מעניין

כמו שאמרו כאן יש הרבה צדדים של בעיה ביציאה לקולנוע

ואם ביכולתכם לברר את העניין עם רב - כדאי

אם חיים ע"פ התורה - זו עת אתגר עבורכם

תרבות הסרטים והקולנוע מלאה בזנות ואלימות,

גם ללא חשבון הלכתי, התרבות הזאת לא לנו... (עדי רן),

יהודים הם ביישנים רחמנים וגומלי חסדים, זוהמה, רפש ודם אינם עושים טוב לנשמה ולמשפחה.

אני בטוח שאם תחשבו תוכלו למצוא חוויות זוגיות יותר מרוממות משמחות ומחייות מאשר ביב השופכין אשר מוקרן בבתי הקולנוע.

ההלכה . .(משנה ברורה סימן עה). לכן אסור לו לראות את כל שחקניות הקולנוע. לא משנה אם זה בבית או בקולנוע.

ההבדל שבקולנוע יש בזה פן של חילול השם ברבים .

אבל בוחרים טוב טוב סרט שנראה לנו לא בעייתי מבחינת עלילה ואחרי "תחקיר מעמיק" עליו (צפייה בתגובות, טריילרים, לשאול אנשים שראו).

אם אתם רואים סרטים בבית, לא רואה בעיתיות לראות גם בקולנוע, כמובן, אחרי שביררתם על טיב הסרט.

אם יש שם דברים שאסור לראות. אז אסור לכולם. גם אם יש מצב שבו אישה תוכל למצוא היתרים כאלה או אחרים, קדושה זה בוודאי לא מוסיף. ואם אסור בקולנוע אז גם בבית אסור.  

שומר נפשו ירחק מהזבל הזה ששורט את הנפש!

אם ממש מוכרחים רק סרטים ישנים משנות ה30-40-50 יחסית צנועים ללא סצנות מיניות אבל יש בתמורה מלא אלימות.

זה לא כמו היום.

ובתי הקולנוע של לפני 50 שנה לא מתאימים לרב סולובייצ'יק. בילדותי ראיתי הרבה סרטים מהתקופה הזו של השחור-לבן. 

כדי ללמד זכות על ת"ח אני אתלה את זה בבעייתיות של הרמה הדתית בארה"ב, ואני מאמין שגם בארץ היו בעיות לא פשוטות גם לפני 50 שנה ויותר. כדי להחזיק את כולם בתמונה ולמנוע נשירה מהדת לעתים מרחיקים לכת. האם זה מוצדק או לא? תלוי את מי שואלים. גם לרבנים היום שנוטים לקולא בעניין הזה יש סיבות חברתיות שונות ומגוונות. 

קיצורו של דבר: מקור ההיתרים הוא חולשה של הדור, לא יותר מזה. דעתי האישית היא שדבר לא נכון נשאר כזה, גם אם רב עומד מאחוריו. מהוראות שעה אי אפשר לגזור הלכה למעשה.

הקיצור ה' משמש כקיצור ל"השם", אך בפועל בשימוש בשפה הוא מתייחס לקב"ה בעצמו ולא לשמו.

אין בכוחנו לקדש את הקב"ה עצמו או לחללו ח"ו, ורק שמו, שבאהבתו ובענוותנותו הרבים הוא תלה בנו - נתון להשפעתנו.

אשר על כן, אין לומר קידוש ה' וחילול ה', אלא קידוש השם וחילול השם.

לא הולך לתרבות של זימה , גם אם מצאתם סרט שיש בו רק נשים עם גופיה , ולא יותר גרוע .

מחוברת אליו מאוד ומדברת איתו שיחות אישיות כל יום.

כל נפשי, מאודי, רוחי ונשמתי מלאים באמונה בקב"ה ואני רואה את ידו הטובה ומלאה בהכרת הטוב כלפיו על כל מה שנתן לנו.

אני גם הלכתי פעמים ספורות בחצי יובל השנים האחרונות עם בעלי היקר לקולנוע ר"ל.

הסרטים שראינו היו נקיים (מן הסתם היו נשים עם מכנסיים ושרוולים קצרים בסרטים, אני כבר לא זוכרת, אבל היי, יש כאלו גם בעולם האמיתי).

מן הסתם היתה איזו נשיקה גם, ואני שונאת לראות נשיקות בסרטים , אבל התגברנו, אנחנו ילדים גדולים. זה לא היה הענין של הסרט ולא הענין של היציאה שלנו.

העולם הוא מקום מורכב. החיים מורכבים ובני האדם מורכבים.

אני מבינה מי שנמנע מסרטים בצורה גורפת מטעמים של צניעות, ואני מקווה שהנמנעים מבינים גם שאפשר פעם ב- לראות בקולנוע סרט טוב ונקי (אלא אם כן נוכחות של אשה זה לא נקי) ועדיין להיות קרובים ומחוברים לקב"ה.

מאוד מפריעה לי הנחרצות הזו, מי שהולך לסרטים בהכרח פחות דתי, פחות צנוע, פחות מחובר לקב"ה.

יש עוד צבעים בעולם חוץ משחור ולבן.

יש שיותר חזקים בלימוד תורה, יש שיותר בחסד .

אבל מה העניין ש"אתם כבר ילדים גדולים ". מה הכוונה? לילדים גדולים מותר לראות מה שאסור ע"פ ההלכה??

זה שגם בחיים האמתיים יש בנות שאסור להסתכל עליהם , לא מתיר לראות אותם לא במציאות ולא בקולנוע , קפיש?

וגם דבקה בו , בו זמנית , זה כבר מעבר להכשרתי

מהחיים

​

הקב"ה קרוב לכל קוראיו. בלי להבדיל ביניהם. השוני הוא בהרגה ש ל ך. איך את מרגישה בקשר אליו. 

האם את מרגישה שאחרי שראית סרט את יותר קרובה אליו או לא? 

כי מבחינת הקב"ה זה אותו דבר. יהודי כופר ויהודי צדיק יסוד עולם עדין נקרא 'בנו' והוא אוהב את כל הבנים שלו באותה מידה. 

השאלה היא בהרגשה שלנו.

ולכן זה לא משהו קולקטיבי, פשוט וברור. זה משתנה.

זה תלוי בהרגשה של כל אחד.

אם את מרגישה שסרטים מקרבים אותך- סבבה. אבל יש אנשים שזה לא מקרב אותם. להפך. הם מרגישים יותר ויורת רחוקים.

וכמובן שיש בעיות נוספות בללכת לסינמה. והיטיבו להסביר לפני מהם.

בוודאי שהקב"ה מחליט מי קרוב אליו יותר ומי לא..  מה שכתבת זה ממש ההיפך מהיהדות - כאילו השוני בקרבת ה' הוא "בהרגשה שלך". זה מתאים לנצרות - הכל ב"הרגשה", עובדים את עצמם.

את מבלבלת מושגים שלומדים בלימוד-אמונה, על מה ש"מצידנו" ומה ש"מצידו"; ובגלל אי בשלות בהבנתם, הם מתפרשים לא כמו שהם.

הבחינה הזו שכל אחד מעם ישראל נקרא "בנו" היא וודאי קיימת בעומק סתר-הענין. אבל להגיד "אוהב את כולם באותה מידה", עושה כאילו אין החטא מקלקל בעצמו, זו טעות חריפה. הגילוי האלוקי אלינו (וזה לא רק "הרגשה" מודעת - אלא בעצם המציאות. כמו החיוּת שיש לאדם ממזון שאוכל ומויטמינים וכד', שזו מציאות פיזית ולא תלויית-הרגשה, כך גם ועוד יותר במובן הנשמתי), קשור לגמרי במעשינו. וזה נקרא באופן הגלוי, אהבת ה' אלינו. כלומר: כמה מטובו והשפע שלו מופיע עלינו. ר' חיים מוולוז'ין מסביר שכל עבירה כאילו מנתקת אחד מתרי"ג צינורות של חיים, קשר לה'. והתשובה האמיתית מחזירה. יש קשר פנימי, עמוק, שנמצא בסתר-המדרגה, ונותן אפשרות להתחדש.  אבל לחשוב כאילו כל הבעיה ב"הרגשה" שלנו, וממילא אם אני 
מרגיש טוב עם משהו", אז לה' לא איכפת... חס ושלום זה ממש ההיפך מהתורה.

הנה דוגמאות מדברי חכמים: על בעלי גאוה אמרו שהקב"ה אומר: כביכול אין אני והוא יכולים לשבת במחיצה אחת.  זה לא רק מצד "הרגשת האדם", אלא מצד הגילוי של הקשר שלו עם ה'. "חסימה" של קישור בסיסי, גם אם הוא ירגיש מצוין וישלה את עצמו שכך ה' אוהב אותו. נכון שהחסימה "מצידנו" כלומר - מצד שהוא עושה מה שחוסם, אבל זה נקראה שאור ה' מאיר עליו פחות, כי כך קבע ה' בעולמו. חוקים.

בהלכות תשובה נאמר על גודל מעלת התשובה: אתמול היה שנוי ומשוקץ.. והים אהוב וכו' (אחר התשובה).

הגר"א אומר: הקב"ה שונא את המקטרגים על בניו.   זה גם אם הם ירגישו חלילה "מעולה" עם זה... וכן עוד.

וגם הפסוק שהבאת, "קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת".  לא כתוב "קרוב ה' לַכל"... כמה שיותר "קוראיו", כמה שיותר באמת - שזה אומר תורה ומידות ומצוות ותפילה - כך יותר "קרוב". אע"פ שבעומק הנשמה יש נקודת קשר בל-תינתק.

חס ושלום להגיד שקרבת ה' תלויה "בהרגשה של כל אחד"... קרבת ה' תלויה במה שהתורה קבעה כקרבת ה', ולא כל אחד "ממציא". קרבת ה' אינה פנטזיות של הרגשות, היא קודם כל מציאות, שאח"כ מתגלה גם בהרגשה.

אחרי זה, יש מקום גם לדברים אישיים. יש אדם שהסתובבות בנוף והתבוננות בפלאי מעשי ה' יגרמו לו ליותר תחושה של קרבה לה' - אין בעיה. אדרבה. כל זמן שזה לא על חשבון מה שה' קבע כקרבתו, דהיינו הלכה.

לא קראתי את השרשור ועל מה הגבת. אבל ברור שגם לגבי "סרט", השאלה הבסיסית היא אם הוא והמקום עומדים בקריטריונים שה' קבע בתורתו.  אחרת - אף "הרגשה" לא תועיל. כל הדיון מתחיל אח"כ.

אין דבר כזה 'את מרגישה שזה מקרב אותך', יש הלכה ותו''מ והם הקובעים לנו אם זה מרומם רוחנית או לא.

(כמו שלא אוכל חזיר כי התענוג גורם לי התעלות)

בעניינים שלא נוגדים את ההלכה אפשר להיות יצירתיים ולהתנהל עפ''י ההרגשה

לגבי סרטים, יש איסור מפורש של לא תתורו.

האם יכולה להיות מציאות שאדם מרגיש מאוד קרוב לאשתו, אבל בכל זאת הוא בוגד בה? האם זו קרבה אמיתית?

זה בלבול בין המושגים (ולצורך הענין וכיבוד בקשתך - קראתי כעת את גם מה שכתבה מי שהגבת לה כדי להבין יותר את הקשר-דברייך).

את מה שכתבת הבנתי - ואני בכוונה לא מעונין להיכנס לשרשור על הקולנוע.

לא דיברתי על "קדושה" אלא על קרבת ה'. שאת כתבת ש"הקב"ה לא מחליט מי קרוב אליו" בתגובה לההיא שהציעה להשאיר לקב"ה להחליט מי קרוב אליו.. יתכן שרצית להדגיש שזה לא דבר "מיסטי" בלבד ש"נשאיר לקב"ה, אלא יש גם צד שהאדם יכול לחוש. אבל לפי מה שכתבת אח"כ, וחזרת גם כאן, זה לא רק זה. ובכך יש טעות. הקב"ה מחליט מי קרוב אליו. איך קרובים אליו. והודיענו על זה בתורתו.

מציע לקרוא שוב היטב את הדברים. הדברים שלך אולי באים מנקודות שלפעמים שומעים עליהן - שהשינוי בקרבה לה' בא בגלל מעשינו וכו'. אבל זו טעות לגמרי בהבנת המושג קרבת ה'.  קרבת ה' אינה רק "פנטזיה" של הרגשה. היא קודם כל מציאות שנקבעת עפ"י התורה.  כמה שיותר עפ"י רצון ה' - כך יותר קרבת ה'. כמה שפחות - אז פחות. נכון שגם העבודה של "הרגשת קרבת ה' " - כשאינה פנטזיות בעלמא - היא חשובה, אבל קרבת ה' אינה מתחילה ממנה - ובהחלט תלויה ברצון ה'.  מי שפועל כנגד רצון ה', גם אם "ירגיש" בכך כביכול קרבה לה', אינו אלא "עובד את עצמו" וגם "עובד על עצמו".. ועל כך נאמר "ולא אותי קראתָ".

אכן, יתכן וטוב, שהאדם מתעקש בליבו לא לעזוב את רצונו לה' ולרצונו. את הנטיה הפנימית לטוב, את הקריאה הפנימית לה', גם במצבים מסובכים. ויחזור בתשובה ויעלה.

ומכיוון שהגדרת כעת מפורש כאילו "קדושה תלויה במציאות, וקרבת ה' תלויה בהרגשה - אז אני אומר שלא. גם קרבת ה' תלויה במציאות. ואהבת ה' את האדם - מעבר לנקודה הפנימית הסגולית הנסתרת - היא גם בהתאם למעשיו.  חשובה גם הרגשת קרבת ה', אך אין הקרבה מתחילה מההרגשה.

[הוספה: אולי אפשר "לסכם" שאם הכל חָלָק עפ"י התורה, עפ"י ההלכה - אז יש מקום לבדוק גם מה התחושה האישית שנגרמת לכל אחד מדברים מסויימים. האם הם עושים אותו טוב יותר, גורמים לו לתחושת קרבה לה', או לא.  בזה אני מסכים כם כן..]

אני לא מכירה אותך ואתכם.

אני לא למדנית ולא יודעת לענות מתוך הגמרא והכתובים.

גם אני גדלתי בחברה דתית כל חיי והלכנו תמיד לסרטים.

והפסקתי לפני 12 שנה.

והתחתנתי עם בחור שלא מסתכל על אף אחת.

מלבדי.

וחושב שאני הדבר היפה והמלא ביותר. הקדוש ביותר. השמח.

וגם הוא, רעי - אני יכולה לסמוך עליו שלא תר ולא בודק איזוהי יפה ממני, אופנתית או מטופחת.

זה השורש של הבית היהודי. נאמנות וקרבה כשאנחנו זוכים להעמיד את הקב"ה ואת כל מה שיקר לנו בינינו.

האם סרט, שהוא דבר שבמהותו מקדש ערכים אחרים, ועבדו עליו כל כך הרבה אנשים כדי שיבליט ערכים אלו, והוא מדיום חזק ומשמעותי ויוצר מהפכות תרבותיות, וגורם לתחושה של השתתפות והזדהות כה גדולה, מקדם את המקום הזה, של ה"ביחד" הזוגי המיוחד לכם?

אנחנו לא יושבים ומסתכלים אחד על השני בעיניים כל היום.(למי יש זמן???)

אבל אנחנו גם לא מסיטים אותם מהמטרה היותר גדולה - שהבית שלנו יהיה בית של שמחה והתקדמות אמיתית.

מאחלת לך שבכל החלטה שתקחי תדעי לבנות מקום אמיתי וטוב יותר.

אם את כל כך קרובה לה'. וזה בסדר גמור לחשוב ככה. אז פשוט תחשבי מה הוא היה אומר על השאלה שלך. והמסקנה שתגיעי אליה, היא זו שלפיה תלכי. מי כל הפורום מול ריבונו של עולם?

רבים ניסו לחשוב מה הקב"ה היה אומר - ולא עלתה בידם. בשביל זה צריך נבואה. עד אז, הכלים שלנו הם ההלכה, המסורת, חז"ל, גדולי הדורות, והרבנים שבדורנו.

יש הרבה מקום להקשבה פנימית וניסיון לשמוע את דבר ה' אלי, אבל רק על גבי כל אלו.

אבל ישגם את הפן של קיום מצוות, וכן גם לפי זה מודדים

ובפן הזה כן, מי שהולך לקולנוע הוא פחות טוב

שלצערנו תמיד הכילה, במידה כזאת או אחרת, גם אלמנטים חילוניים. רובנו גדלנו כך, והכלנו את הסתירה הפנימית שיש בזה. לימים, התקדמנו בהרבה תחומים שקשורים לנורמות החברתיות, אבל נותרו עוד אלמנטים שאנו צריכים להשיל מעלינו. 

אם אנו רוצים מערכת נורמטיבית שיש בה פחות סתירות בין חיי האמונה שלנו לחיי המעשה, ומצע יותר מוצלח לגדל את ילדינו לאהבת ה' ויראת שמים - אין ספק שאנו צריכים לוותר על דברים להם הורגלנו.

אין בדברים שאמרתי אפילו רמיזה על מידת האמונה שיש בליבו של מישהו, על זה נאמר: "יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך" 

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לכן עכשיו הלוביסטים של הליסינג נלחמים בתוכנית של מירי רכב (לא שגיאת כתיב) להפחית את כמות הטסטים למכוניות יחסית חדשות מפעם בשנה לפעם בשנתיים. בסוף ה"לחם והחלב" שלהם זה  אנשים ששונאי תחזוקה של מכונית.

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.