"הכל סובב את האשכנזים". 

החילונים כבר מכירים את ה"מציאות" של הציבור הדתי לאומי, ופשוט שעצם הכיפל'ה על הראש, לא יוצרת חילול השם. אבל עם זאת ברור שככל שלאדם יש חזות יותר יהודית ותורנית - הוא יותר מייצג, ובכוחו יותר לחלל את השם (ומאידך גם לקדשו).

אבל בהחלט בתופעת חבישת הכיפות הקטנות, על כל מה שהיא מייצגת.

שבבית, אם יש איזו סצנה שאין לכם ענין לראות אותה אפשר להריץ אותה

ובקולנוע- אי אפשר להריץ קדימה ועוד זה מרוח על מסך ענק מול העיניים שאי אפשר לברוח מזה לשום מקום.

בספר משלי כתוב "חכמת נשים בנתה ביתה ואיולת בידיה תהרסנו" – והגמרא דורשת "חכמת נשים בנתה ביתה" – זו אשתו של און בן פלת. "ואיולת בידיה תהרסנו" – זו אשתו של קורח !

זה נכון שקשה היום למצוא סרטים ללא נשים לא צנועות, אבל זה לא אומר שזה לא בלתי אפשרי, וכשיש כאלה - איני רואה בהם שום בעיה.

בדיוק כמו שאני מסתכל על מישהי בעולם החופשי כמו עובד/ת  וכו'.

2.  תתפלא. רק צריך לדעת לחפש (ובזה אני גרוע יחסית, וסומך על אחרים שמבינים יותר)

3. בזה יש אנשים שמבינים בזה יותר ממני.

זה לא "הבטה בנשים" כמו שאתה מציג את זה, זה סתם הבטה בשיקוף יותר או פחות של המציאות.

מעבר לכך -הרבה מדי סרטים היו מצויירים, בדיוק מהסיבות האלה: העדר ידע מוקדם/רצון/יכולת לסנן סרטים "רגילים".

בס"ד

דוגמה:

http://www.imdb.com/title/tt1587310/parentalguide

http://www.imdb.com/title/tt1201607/parentalguide

(נתתי לגוגל למצוא את הסרטים, לא בחרתי אותם אישית.)
 

ותודה לאחי (אחד מהם.) שספר לי עליו.
@צבי-ליזציה

גדרי ההלכה. זאת אומרת שאסור לו לראות את כל הנשים שמופיעות בסרט.

נקיים לגמרי, בלי אף סצנה לא צנועה, עם שחקניות שלבושות בצורה סבירה?

גם אם הסרט טהור ונקי.

את מחפשת הלכה? תמיד תמצאי מישהו שמתיר.

אלו שאלות שאת צריכה לעמוד איתן מול עצמך, כי לגיטימציה מהסביבה לא קשה למצוא..

דמייני לך יהודי ירא שמים אמיתי, תמצאי אותו במקומות כאלה?

ותחליטי בעצמך אם זה ראוי או לא.

1. בתי תיאטראות וקרקסאות מוזכרים גם בתלמוד הבבלי והירושלמי, שחכמים אסרו לשבת שם משום מושב לצים, ואין ראוי לבן ישראל להניח דברי תורה ולשבת במקומות כאלו. אמנם, רבנים בדורנו שנוטים להקל בדבר זה אמרו שבתקופת חז"ל בתי קולנוע ותיאטרונים שיש בימינו לא היו קיימים, והם דיברו על דברים אחרים. אני איני רואה הבדל מהותי ביניהם. עדיין אין ראוי להניח דברי תורה בשבילם.

2. על התכנים שיש בסרטים, על כל חוסר הצניעות, כתבו כבר לפני ואין צורך להרחיב. האיסורים לרווקים ולנשואים הם אותם איסורים. תכנים אלו גם משפיעים על צורת החשיבה והתודעה שלנו שהיא כבר משופעת בהשפעות של התרבות המערבית.

3. מקומות בילוי שדתיים וחילוניים מבלים בהם ביחד, מביאה אותנו ללמוד ממעשיהם. זה שאנו חיים ביניהם בלאו הכי בגלל הצורך הבלתי נמנע להתפרנס, לנסוע בתחבורה ציבורית וכו'..., אינה מצדיקה לעשות כך גם בשעות הפנאי, כשהבחירה בידינו. במיוחד שבזה משתקף ההבדל בין דתיים וחילוניים.       

אני לכשעצמי הפעם האחרונה שהייתי בבית קולנוע היתה הסרט "אושפיזין", כלומר לפני שנים לא מעטות. ככל שהעמקתי בלימוד התורה והאמונה ההתעניינות שלי בסרטים פחתה עד ל-0.

אם אתם חפצים בפעילות מקרבת, אתם יכולים ללמוד ביחד. דברי תורה מלאים יותר יופי, עושר רוחני וחכמה, מאשר סרטים ומחזות. 

היה גם סרט שיצא לפני מספר שנים, לא ראיתי, שקראו לו "למלא את החלל". אמרו שהוא מתאים לציבור דתי. לטעמי, את החלל שהנפש מרגישה כשהיא משועממת, עדיף למלא בתורה וחכמה. זה ייחודנו כאנשים וכיהודים. 

ה' יהיה בעזרכם לעשות את רצונו כרצונו.

איך מדמים דבר לדבר. 

הנידון אינו דומה לראיה אפילו כמלוא הנימה.

המתעקש ימצא מתירים כמעט לכל דבר.

בושתנו תכסה כלימתנו.

אם שמעת ממישהו על סרט טוב ונקי, אין בעייה שתלכו לסרט הזה.

ללכת בלי לבדוק קודם מה אומרים על הסרט- לא נראה לי שכדאי.

בין לשון הרע לבין ראיית סרטים.

מראיית סרטים, וודאי שבקולנוע, אפשר להימנע. מלשון הרע הרבה יותר קשה להימנע, כי זה דבר שקשה להגדיר אותו, וכשנמצאים בחברה - כל חברה שהיא - זה קשה מאוד שלא להיגרר לזה.

כמובן, אם יש מקום שבו ידוע שיש אפשרות לעבור על איסור לשון הרע - אז צריך להימנע מללכת לשם.

בכל אופן - עגבניות אני לא אזרוק עלייך, אך את דעתי הקשר לשאלה הפותחת כבר הבנת...

אני מקווה שבענייני תיקון רכבים ורפואה את שואלת מומחים , ולא מחליטה לבד ...

אסור לגבר לראות נשים שאינן לבושות לפי ההלכה . זו הלכה פסוקה במשנה ברורה

מוזמנת לפתוח הלכות צניעות ולראות

ובקשר לעניין ש"קשה״ אז לא הבנתי מה קשה בלא ללכת... אם כולם ילכו למסעדה לא כשרה ואתם היחידים שלא, אז גם תלכו? 

ואחר כך אל תתפלאי שעולות שאלות הזויות כמו אם להשתמש בסמים קלים, וכו. בשביל הבית שלכם כדאי להפסיק ללכת ולמצוא חלופות ראויות יותר.

ויש כאלה שלא נופלים, אגב.

וזה שלא ידוע על אם יש היתר- זה המקום לשאול רב ולברר

ולא להחליט על דעת עצמכם.

השאלה רק במה נופלים ואיך קמים.

זה תיאור מציאות שעלולה לקרות אצל הצדיק (לעומת הרשע)

שבע יפול צדיק, וקם

לעומת הרשע שאין לו תקומה..

שפעם גם אני 'התרתי' לעצמי משהו, בטענה ש:"יש עברות הרבה יותר חמורות שהרבה עוברים אותם"

התשובה שקיבלתי היתה:

"בגיהנום- יש מקום לכולם"

ולגבי השאלה אם כן אסור או לא אסור, בגמרא כתוב שמי שהולך במקום של פריצות בכוונה- נקרא רשע.

אני מאמינה שיקום כאן תלמיד חכם אחד שגם ידע להגיד את זה בציטוט מדויק.

אם הקב"ה רואה חילול ה' בסרטים?

אבל אז זה לא שאלה של קולנוע אלא של סרטים.

ולא, אני לא חושבת שהקב"ה רואה חילול ה' בזה. לא בסרט ולא בקולנוע.

או שאת רק "לא חושבת"? בסופו של דבר זה עניין הלכתי, זה לא עניין של דיעה אישית

או לקבל הצעות לסרטים נקיים, ובהחלט אפשר למצוא לא מעט כאלה

סרטי משפחה למשל נוטים להיות יותר צנועים מהממוצע,

וגם אם אין שם מכוניות מתפוצצות כל דקה - זה יכול להיות מעניין

כמו שאמרו כאן יש הרבה צדדים של בעיה ביציאה לקולנוע

ואם ביכולתכם לברר את העניין עם רב - כדאי

אם חיים ע"פ התורה - זו עת אתגר עבורכם

תרבות הסרטים והקולנוע מלאה בזנות ואלימות,

גם ללא חשבון הלכתי, התרבות הזאת לא לנו... (עדי רן),

יהודים הם ביישנים רחמנים וגומלי חסדים, זוהמה, רפש ודם אינם עושים טוב לנשמה ולמשפחה.

אני בטוח שאם תחשבו תוכלו למצוא חוויות זוגיות יותר מרוממות משמחות ומחייות מאשר ביב השופכין אשר מוקרן בבתי הקולנוע.

ההלכה . .(משנה ברורה סימן עה). לכן אסור לו לראות את כל שחקניות הקולנוע. לא משנה אם זה בבית או בקולנוע.

ההבדל שבקולנוע יש בזה פן של חילול השם ברבים .

אבל בוחרים טוב טוב סרט שנראה לנו לא בעייתי מבחינת עלילה ואחרי "תחקיר מעמיק" עליו (צפייה בתגובות, טריילרים, לשאול אנשים שראו).

אם אתם רואים סרטים בבית, לא רואה בעיתיות לראות גם בקולנוע, כמובן, אחרי שביררתם על טיב הסרט.

אם יש שם דברים שאסור לראות. אז אסור לכולם. גם אם יש מצב שבו אישה תוכל למצוא היתרים כאלה או אחרים, קדושה זה בוודאי לא מוסיף. ואם אסור בקולנוע אז גם בבית אסור.  

שומר נפשו ירחק מהזבל הזה ששורט את הנפש!

אם ממש מוכרחים רק סרטים ישנים משנות ה30-40-50 יחסית צנועים ללא סצנות מיניות אבל יש בתמורה מלא אלימות.

זה לא כמו היום.

ובתי הקולנוע של לפני 50 שנה לא מתאימים לרב סולובייצ'יק. בילדותי ראיתי הרבה סרטים מהתקופה הזו של השחור-לבן. 

כדי ללמד זכות על ת"ח אני אתלה את זה בבעייתיות של הרמה הדתית בארה"ב, ואני מאמין שגם בארץ היו בעיות לא פשוטות גם לפני 50 שנה ויותר. כדי להחזיק את כולם בתמונה ולמנוע נשירה מהדת לעתים מרחיקים לכת. האם זה מוצדק או לא? תלוי את מי שואלים. גם לרבנים היום שנוטים לקולא בעניין הזה יש סיבות חברתיות שונות ומגוונות. 

קיצורו של דבר: מקור ההיתרים הוא חולשה של הדור, לא יותר מזה. דעתי האישית היא שדבר לא נכון נשאר כזה, גם אם רב עומד מאחוריו. מהוראות שעה אי אפשר לגזור הלכה למעשה.

הקיצור ה' משמש כקיצור ל"השם", אך בפועל בשימוש בשפה הוא מתייחס לקב"ה בעצמו ולא לשמו.

אין בכוחנו לקדש את הקב"ה עצמו או לחללו ח"ו, ורק שמו, שבאהבתו ובענוותנותו הרבים הוא תלה בנו - נתון להשפעתנו.

אשר על כן, אין לומר קידוש ה' וחילול ה', אלא קידוש השם וחילול השם.

לא הולך לתרבות של זימה , גם אם מצאתם סרט שיש בו רק נשים עם גופיה , ולא יותר גרוע .

מחוברת אליו מאוד ומדברת איתו שיחות אישיות כל יום.

כל נפשי, מאודי, רוחי ונשמתי מלאים באמונה בקב"ה ואני רואה את ידו הטובה ומלאה בהכרת הטוב כלפיו על כל מה שנתן לנו.

אני גם הלכתי פעמים ספורות בחצי יובל השנים האחרונות עם בעלי היקר לקולנוע ר"ל.

הסרטים שראינו היו נקיים (מן הסתם היו נשים עם מכנסיים ושרוולים קצרים בסרטים, אני כבר לא זוכרת, אבל היי, יש כאלו גם בעולם האמיתי).

מן הסתם היתה איזו נשיקה גם, ואני שונאת לראות נשיקות בסרטים , אבל התגברנו, אנחנו ילדים גדולים. זה לא היה הענין של הסרט ולא הענין של היציאה שלנו.

העולם הוא מקום מורכב. החיים מורכבים ובני האדם מורכבים.

אני מבינה מי שנמנע מסרטים בצורה גורפת מטעמים של צניעות, ואני מקווה שהנמנעים מבינים גם שאפשר פעם ב- לראות בקולנוע סרט טוב ונקי (אלא אם כן נוכחות של אשה זה לא נקי) ועדיין להיות קרובים ומחוברים לקב"ה.

מאוד מפריעה לי הנחרצות הזו, מי שהולך לסרטים בהכרח פחות דתי, פחות צנוע, פחות מחובר לקב"ה.

יש עוד צבעים בעולם חוץ משחור ולבן.

יש שיותר חזקים בלימוד תורה, יש שיותר בחסד .

אבל מה העניין ש"אתם כבר ילדים גדולים ". מה הכוונה? לילדים גדולים מותר לראות מה שאסור ע"פ ההלכה??

זה שגם בחיים האמתיים יש בנות שאסור להסתכל עליהם , לא מתיר לראות אותם לא במציאות ולא בקולנוע , קפיש?

וגם דבקה בו , בו זמנית , זה כבר מעבר להכשרתי

מהחיים

​

הקב"ה קרוב לכל קוראיו. בלי להבדיל ביניהם. השוני הוא בהרגה ש ל ך. איך את מרגישה בקשר אליו. 

האם את מרגישה שאחרי שראית סרט את יותר קרובה אליו או לא? 

כי מבחינת הקב"ה זה אותו דבר. יהודי כופר ויהודי צדיק יסוד עולם עדין נקרא 'בנו' והוא אוהב את כל הבנים שלו באותה מידה. 

השאלה היא בהרגשה שלנו.

ולכן זה לא משהו קולקטיבי, פשוט וברור. זה משתנה.

זה תלוי בהרגשה של כל אחד.

אם את מרגישה שסרטים מקרבים אותך- סבבה. אבל יש אנשים שזה לא מקרב אותם. להפך. הם מרגישים יותר ויורת רחוקים.

וכמובן שיש בעיות נוספות בללכת לסינמה. והיטיבו להסביר לפני מהם.

בוודאי שהקב"ה מחליט מי קרוב אליו יותר ומי לא..  מה שכתבת זה ממש ההיפך מהיהדות - כאילו השוני בקרבת ה' הוא "בהרגשה שלך". זה מתאים לנצרות - הכל ב"הרגשה", עובדים את עצמם.

את מבלבלת מושגים שלומדים בלימוד-אמונה, על מה ש"מצידנו" ומה ש"מצידו"; ובגלל אי בשלות בהבנתם, הם מתפרשים לא כמו שהם.

הבחינה הזו שכל אחד מעם ישראל נקרא "בנו" היא וודאי קיימת בעומק סתר-הענין. אבל להגיד "אוהב את כולם באותה מידה", עושה כאילו אין החטא מקלקל בעצמו, זו טעות חריפה. הגילוי האלוקי אלינו (וזה לא רק "הרגשה" מודעת - אלא בעצם המציאות. כמו החיוּת שיש לאדם ממזון שאוכל ומויטמינים וכד', שזו מציאות פיזית ולא תלויית-הרגשה, כך גם ועוד יותר במובן הנשמתי), קשור לגמרי במעשינו. וזה נקרא באופן הגלוי, אהבת ה' אלינו. כלומר: כמה מטובו והשפע שלו מופיע עלינו. ר' חיים מוולוז'ין מסביר שכל עבירה כאילו מנתקת אחד מתרי"ג צינורות של חיים, קשר לה'. והתשובה האמיתית מחזירה. יש קשר פנימי, עמוק, שנמצא בסתר-המדרגה, ונותן אפשרות להתחדש.  אבל לחשוב כאילו כל הבעיה ב"הרגשה" שלנו, וממילא אם אני 
מרגיש טוב עם משהו", אז לה' לא איכפת... חס ושלום זה ממש ההיפך מהתורה.

הנה דוגמאות מדברי חכמים: על בעלי גאוה אמרו שהקב"ה אומר: כביכול אין אני והוא יכולים לשבת במחיצה אחת.  זה לא רק מצד "הרגשת האדם", אלא מצד הגילוי של הקשר שלו עם ה'. "חסימה" של קישור בסיסי, גם אם הוא ירגיש מצוין וישלה את עצמו שכך ה' אוהב אותו. נכון שהחסימה "מצידנו" כלומר - מצד שהוא עושה מה שחוסם, אבל זה נקראה שאור ה' מאיר עליו פחות, כי כך קבע ה' בעולמו. חוקים.

בהלכות תשובה נאמר על גודל מעלת התשובה: אתמול היה שנוי ומשוקץ.. והים אהוב וכו' (אחר התשובה).

הגר"א אומר: הקב"ה שונא את המקטרגים על בניו.   זה גם אם הם ירגישו חלילה "מעולה" עם זה... וכן עוד.

וגם הפסוק שהבאת, "קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת".  לא כתוב "קרוב ה' לַכל"... כמה שיותר "קוראיו", כמה שיותר באמת - שזה אומר תורה ומידות ומצוות ותפילה - כך יותר "קרוב". אע"פ שבעומק הנשמה יש נקודת קשר בל-תינתק.

חס ושלום להגיד שקרבת ה' תלויה "בהרגשה של כל אחד"... קרבת ה' תלויה במה שהתורה קבעה כקרבת ה', ולא כל אחד "ממציא". קרבת ה' אינה פנטזיות של הרגשות, היא קודם כל מציאות, שאח"כ מתגלה גם בהרגשה.

אחרי זה, יש מקום גם לדברים אישיים. יש אדם שהסתובבות בנוף והתבוננות בפלאי מעשי ה' יגרמו לו ליותר תחושה של קרבה לה' - אין בעיה. אדרבה. כל זמן שזה לא על חשבון מה שה' קבע כקרבתו, דהיינו הלכה.

לא קראתי את השרשור ועל מה הגבת. אבל ברור שגם לגבי "סרט", השאלה הבסיסית היא אם הוא והמקום עומדים בקריטריונים שה' קבע בתורתו.  אחרת - אף "הרגשה" לא תועיל. כל הדיון מתחיל אח"כ.

אין דבר כזה 'את מרגישה שזה מקרב אותך', יש הלכה ותו''מ והם הקובעים לנו אם זה מרומם רוחנית או לא.

(כמו שלא אוכל חזיר כי התענוג גורם לי התעלות)

בעניינים שלא נוגדים את ההלכה אפשר להיות יצירתיים ולהתנהל עפ''י ההרגשה

לגבי סרטים, יש איסור מפורש של לא תתורו.

האם יכולה להיות מציאות שאדם מרגיש מאוד קרוב לאשתו, אבל בכל זאת הוא בוגד בה? האם זו קרבה אמיתית?

זה בלבול בין המושגים (ולצורך הענין וכיבוד בקשתך - קראתי כעת את גם מה שכתבה מי שהגבת לה כדי להבין יותר את הקשר-דברייך).

את מה שכתבת הבנתי - ואני בכוונה לא מעונין להיכנס לשרשור על הקולנוע.

לא דיברתי על "קדושה" אלא על קרבת ה'. שאת כתבת ש"הקב"ה לא מחליט מי קרוב אליו" בתגובה לההיא שהציעה להשאיר לקב"ה להחליט מי קרוב אליו.. יתכן שרצית להדגיש שזה לא דבר "מיסטי" בלבד ש"נשאיר לקב"ה, אלא יש גם צד שהאדם יכול לחוש. אבל לפי מה שכתבת אח"כ, וחזרת גם כאן, זה לא רק זה. ובכך יש טעות. הקב"ה מחליט מי קרוב אליו. איך קרובים אליו. והודיענו על זה בתורתו.

מציע לקרוא שוב היטב את הדברים. הדברים שלך אולי באים מנקודות שלפעמים שומעים עליהן - שהשינוי בקרבה לה' בא בגלל מעשינו וכו'. אבל זו טעות לגמרי בהבנת המושג קרבת ה'.  קרבת ה' אינה רק "פנטזיה" של הרגשה. היא קודם כל מציאות שנקבעת עפ"י התורה.  כמה שיותר עפ"י רצון ה' - כך יותר קרבת ה'. כמה שפחות - אז פחות. נכון שגם העבודה של "הרגשת קרבת ה' " - כשאינה פנטזיות בעלמא - היא חשובה, אבל קרבת ה' אינה מתחילה ממנה - ובהחלט תלויה ברצון ה'.  מי שפועל כנגד רצון ה', גם אם "ירגיש" בכך כביכול קרבה לה', אינו אלא "עובד את עצמו" וגם "עובד על עצמו".. ועל כך נאמר "ולא אותי קראתָ".

אכן, יתכן וטוב, שהאדם מתעקש בליבו לא לעזוב את רצונו לה' ולרצונו. את הנטיה הפנימית לטוב, את הקריאה הפנימית לה', גם במצבים מסובכים. ויחזור בתשובה ויעלה.

ומכיוון שהגדרת כעת מפורש כאילו "קדושה תלויה במציאות, וקרבת ה' תלויה בהרגשה - אז אני אומר שלא. גם קרבת ה' תלויה במציאות. ואהבת ה' את האדם - מעבר לנקודה הפנימית הסגולית הנסתרת - היא גם בהתאם למעשיו.  חשובה גם הרגשת קרבת ה', אך אין הקרבה מתחילה מההרגשה.

[הוספה: אולי אפשר "לסכם" שאם הכל חָלָק עפ"י התורה, עפ"י ההלכה - אז יש מקום לבדוק גם מה התחושה האישית שנגרמת לכל אחד מדברים מסויימים. האם הם עושים אותו טוב יותר, גורמים לו לתחושת קרבה לה', או לא.  בזה אני מסכים כם כן..]

אני לא מכירה אותך ואתכם.

אני לא למדנית ולא יודעת לענות מתוך הגמרא והכתובים.

גם אני גדלתי בחברה דתית כל חיי והלכנו תמיד לסרטים.

והפסקתי לפני 12 שנה.

והתחתנתי עם בחור שלא מסתכל על אף אחת.

מלבדי.

וחושב שאני הדבר היפה והמלא ביותר. הקדוש ביותר. השמח.

וגם הוא, רעי - אני יכולה לסמוך עליו שלא תר ולא בודק איזוהי יפה ממני, אופנתית או מטופחת.

זה השורש של הבית היהודי. נאמנות וקרבה כשאנחנו זוכים להעמיד את הקב"ה ואת כל מה שיקר לנו בינינו.

האם סרט, שהוא דבר שבמהותו מקדש ערכים אחרים, ועבדו עליו כל כך הרבה אנשים כדי שיבליט ערכים אלו, והוא מדיום חזק ומשמעותי ויוצר מהפכות תרבותיות, וגורם לתחושה של השתתפות והזדהות כה גדולה, מקדם את המקום הזה, של ה"ביחד" הזוגי המיוחד לכם?

אנחנו לא יושבים ומסתכלים אחד על השני בעיניים כל היום.(למי יש זמן???)

אבל אנחנו גם לא מסיטים אותם מהמטרה היותר גדולה - שהבית שלנו יהיה בית של שמחה והתקדמות אמיתית.

מאחלת לך שבכל החלטה שתקחי תדעי לבנות מקום אמיתי וטוב יותר.

אם את כל כך קרובה לה'. וזה בסדר גמור לחשוב ככה. אז פשוט תחשבי מה הוא היה אומר על השאלה שלך. והמסקנה שתגיעי אליה, היא זו שלפיה תלכי. מי כל הפורום מול ריבונו של עולם?

רבים ניסו לחשוב מה הקב"ה היה אומר - ולא עלתה בידם. בשביל זה צריך נבואה. עד אז, הכלים שלנו הם ההלכה, המסורת, חז"ל, גדולי הדורות, והרבנים שבדורנו.

יש הרבה מקום להקשבה פנימית וניסיון לשמוע את דבר ה' אלי, אבל רק על גבי כל אלו.

אבל ישגם את הפן של קיום מצוות, וכן גם לפי זה מודדים

ובפן הזה כן, מי שהולך לקולנוע הוא פחות טוב

שלצערנו תמיד הכילה, במידה כזאת או אחרת, גם אלמנטים חילוניים. רובנו גדלנו כך, והכלנו את הסתירה הפנימית שיש בזה. לימים, התקדמנו בהרבה תחומים שקשורים לנורמות החברתיות, אבל נותרו עוד אלמנטים שאנו צריכים להשיל מעלינו. 

אם אנו רוצים מערכת נורמטיבית שיש בה פחות סתירות בין חיי האמונה שלנו לחיי המעשה, ומצע יותר מוצלח לגדל את ילדינו לאהבת ה' ויראת שמים - אין ספק שאנו צריכים לוותר על דברים להם הורגלנו.

אין בדברים שאמרתי אפילו רמיזה על מידת האמונה שיש בליבו של מישהו, על זה נאמר: "יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך" 

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר