בגמרא מובא כי אדם יכול לצאת לשלושה דברים- לימוד תורה, מציאת זיווג, פרנסה (הערה בסוגריים: מדובר בתלמוד הבבלי שרצה הגירה לכיוונו).
תוס' מביאים ברייתא סותרת לעומת רש"י שאינו מקשה (אך יכול להיות שחולק). הרי"ף פוסק כמו הגמרא.
בהמשך אשמח להביא עוד מקורות ועוד ראשונים
להלכה
שולחן ערוך- מותר לצאת מהארץ לכל צורך מצווה גם מצוות שניתן לעשות בארץ (לדוג'- ניתן לקרב רחוקים בארץ למרות זאת מותר לצאת לחו"ל כדי לעשות זאת. כל זאת בתנאי שהוא אינו אינו יוצא לזמן קבוע ומטרתו לחזור. לאחר מכן האחרונים יחלקו מה מדובר שאינו יוצא לזמן קבוע (30 יום, משפחה בארץ וכו').
רמב"ם- מותר לצאת רק לצורך לימוד תורה, מציאת זיווג, פרנסה.
פסיקות אחרונים בני זמננו
למעשה כמעט כל הרבנים סוברים כי מותר לצאת מהארץ אך ינסו לגרום שלא תצא.
הרב אלישיב (פוסק הדור של החרדים עד לפני שנתיים) זצ"ל- מותר לצאת ללימוד תורה ולנופש כל עוד חוזר בתוך שלושים יום- הנופש בתנאי שזה לבריאותו הנפשית/פיזית לצאת באישור/המלצת רופא.
הסטייפלער (אביו של הרב קנייבסקי) - מותר לצאת מהארץ בהנחה שקונה כרטיס חזור/יש לו משפחה בארץ/יוצא לשלושים יום.
בהמשך אביא רבנים מהציונות הדתית
מקווה שעזרתי.