ואז מתי תהיה לך הזדמנות להיות עם תספורת קצרה קולית?

זה הזמן!  יישר כוח!

אחרי החתונה עדיין אפשר ללכת עם תספורת קצרה וקולית

פשוט רק הבעל רואה. וזה לא רק בכלל..

לא ברור מאליו, ולא אצל כל אחת...

אבל אחרי החתונה תלכי *מן הסתם* עם כיסוי

אלא אם כן הן חברות קרובות ומכירות בחיים- זה הנחה...

אני זוכרת מפעמים קודמות שיצאת נגד הנחות כנ''ל,

אבל מה לעשות, אני דנה אותה לכף זכות,

ותמיד יוצאת מתוך נקודת הנחה שבת ישראל תכסה את ראשה כפי שמצווה ההלכה.

וזה אפילו מחמאה!

בין עם החלטת לשים משו על הראש או לא
כל עוד זה מונע מאידיאל או ממחשבה מאחורי זה מבחינתי זה בסדר
אני בטוח שההלכה תעדיף אשה מוסרית שהולכת עם האמת שלה
מאשר סמרטוט עם כיסוי שנכנעת לכל פליטה שמישהו מוציא
במקרה של בירור והגעה למסקנה שזה מה שמתאים לה 
אז תותים שתשים מה שהיא רוצה זה האמונה שלה

התכוונתי שמהחמאה ל'את פניך' שאני חושבת עליה שהיא תכסה את ראשה לאחר הנישואין.

זה היה ברור?

ולא, זה לא מחמאה לא לה ולא לאף אישה, גם לא לפי תפיסת עולמך...

דוסית זה נתון, לא מחמאה.

ראש חייבת

וחוץ מזה תספורת קצרה לקיץ יכולה להיות אחלה..

אין לך כ"כ מה לדאוג לתסרוקת יש תוספות שאפילו לא מרגישים בהן.

מצד אחד - נקודת זכות.

מצד שני - מכנה את החותכים שיער לשם תרומה בשם הזויים.

.

כמו שבתלמוד יש את הגמרא ומסביב רשי ותוספות?

כמו שבארוחה יש את העוף ומסביב אורז ותוספות?

ככה בתסרוקת יש את השער המקורי ומסביב שער כתוספות!

הייתי ברורה מספיק?

בשורה התחתונה כשיש מעצב שיער טוב- זה גם נראה טבעי...

היום כמעט לכל הבנות בחו"ל ולהרבה יוטבריות עם שיער שופע יש תוספות...

מי אמר הקרדשיאניות? 

[וגם אצלנו בארץ... אם חשבתם שכל התלתלים של יובל דיין זה טבעי... חלקם זה גם תוספת..]

ולתרום אם הייתי בת נראה לי שזה היה לי ממש קשה מצד שני זה תרומה אז זה מקל

ואני בטוח שזה יגרום לי הרבה פחות להסתכל על ה"שיער" והרבה יותר על האישיות

עם קונוטצייה מיסטית.

לתרום את שיערו זה חסד ממדרגה ראשונה. הלוואי עליי ועל כולם.

הוא ממש תורם חלק מגופו למען האחרים, פשוטו כמשמעו.

ובגוף דבר זה אם שערו נחשב ממש כגופו, עי' בגיטין (לט.) בפלוגתא דשיער העומד

ליגזז. ובגה"ש שם ציין לנדרים (סה: ) ונזיר (נא.). וע"ע בעירובין (ד: ) ובכ"ד דשיער

נקרא טפל לבשרו. ועי' בערכין (ז: ) לגבי שיער היוצאת להירג. ובזבחים (יט.) הסתפקה

הגמ' אי חשיב כגופו לעניין חציצה בבגדי כהונה. ועי' בשו"ת תורה לשמה (סי' יב).

בס"ד

בתור מישהי שמבינה בפאות-

יש מעט מאד שיער שאכן יהיה טוב ואיכותי לפאה.

יש הרבה סוגי שיער לא מתאימים, או שהפאה מהם תהייה לא איכותית.

למשל תלתלים- - מאד קשה ליצור מזה פאה, כי האורך שלהם משתנה, ויש להם נטייה להתנפח.

מה שהייתי ממליצה לאלו שרוצות להיות כלות עם שיער,
פשוט לבקש שיעריכו כמה כסף שווה הקוקו שלה, ולתרום אותו, למטרה הזאת.

בס"ד

פאנית תוכל לומר לך

בעקרון-

1- שיער שלא מתנפח

2- רצוי מ35 ס"מ (חלק משמעותי מאורך השערה הולך על השזירה שלה בתוך הטרס,
לכן פחות מ30 בכלל לא שימושי בבניית פאה..)  

3- כאמור- עדיף חלק. מאד מאד קשה ליצור פאה מתלתלים, צריך שוזרת מקצועית שלוקחת ים כסף...

אם רוצים פאה מתולתלת הרבה יותר פשוט לעשות פאה משיער חלק,
ואז כחלק מהעיבוד של השער מתלתלים אותו בעזרת חומרים מתאימים.-
מצד שני אם השיער המתולתל טוב בפרמטרים אחרים, הם יכולים למכור אותו,
ואולי גם יש להם מי שוזרת מקצועית שתתמודד עם האתגר)

4- וגם ככך שהשערה עבה יותר, (אני לא מתכוונת לכמות שיער, אלא מבנה שערה)

זה פחות נעים על הראש בתור פאה, ויותר כבד.

5- השיער שאתן שולחות עובר מיון, וכל שערה שקצוותה מפוצלת נזרקת..

גם סתם ככה לידע כללי, צריך בערך חמש צמות (לפעמים יותר) בשביל ליצור פאה אחת... 
אז אם יש לך שיער דליל- זה אפילו לא חמישית פאה אלא הרבה פחות...

אז אם מבחינתך זהו ויתור והקרבה מאד מאד גדולים, ומצד שני עבור מי שיקבל את התרומה,
זה חלק ממש קטן מהפאה שלו... אז לדעתי תרומה כספית יכולה להיות שימושית יותר,

וכואבת פחות... וכדאי להתייעץ עם פאנית שבונה פאות, ושתדע להעריך כמה באמת יהיה שימושי השיער שלך.

כי לרוב, לבחורה התורמת השיער שימושי איך שהוא, גם אם הוא דליל, מלא קצוות מפוצלים, נוטה להתנפח וכ' וכ'.

אז לראות שבאמת זה שווה עבור מי שמקבל.

כסף זה תמיד שימושי

(מצד שני מי שיש לה שיער ארוך, חלק, רך, נעים, הצמה עבה אבל שיערות עצמן לא עבות מידי,
אז באמת זו תרומה ששווה לקבל, גם אז ניתן להמיר לכסף כמובן, רק שזה שווה הרבה יותר כסף )

בקיצו

בס"ד

השאלה אם לתרום שיער לאגודות הנ"ל, והצעתי לתרום כסף בשווי השיער,

בלי לגזור אותו.

כי שיער זה משהו שחשוב לבנות, ולפני שתורמות אותו צריך ראות אם זה באמת יעיל.

בס"ד

אם השערה ארוכה מספיק, אז גוזרים את הקצה הפגום.

אם היא הגיע באורך 30 סמ', ואז צריך לגזור את הקצה, אז זה כבר נזרק..

רק בנות יחידות סגולה מאוד מאוד באמת עושים פאה מהשיער שלהן.

השיער שלי, גלי עד מתולתל, לא עבה, קצת מפוצל, לא באורך 35 ס"מ... בעצם לא שווה כלום?

אוף... ניפצת לי חלום... אין לי אפשרות לתרום כסף, וחשבתי לתרום שיער, שאת זה אני ברוך ה' כן יכולה לתרום..

אוף

בס"ד

דווקא נשמע טוב, רק צריך להאריך אותו.

כי לצערי פחות מ30 ס"מ לא שימושי בכלל.

ואם אין אפשרות לתרום כסף, וודאי שכשהשיער יהיה 30 ס"מ לפחות אז זה יעזור להם.

פשוט לי היה הרבה יותר קל לתרום 100 שח מאשר קוקו.

(ולפעמים זה הערך הכספי של הקוקו. לפעמים אף פחות)

http://www.zichron.org/index.php?option=com_content&view=article&id=858&Itemid=308&lang=he

בס"ד

לא חושבת שזה ימנע ממני

תמיד אפשר לשים תוספות שיער 

לא. תרמתי את השיער שלי וכנראה אתרום שוב בעוד שנה + כשזה יגדל מספיק שוב. זה לא חייב להיות כ"כ קצר. לי חתכו עד בערך הכתפיים.

חברה מאוד טובה שלי הייתה בטוחה שהיא הולכת להתארס וביקשה ממני להשאיר ארוך כי זה מה שהיא אוהבת.

אז השארתי.

היא לא התארסה עם מר בחור ואני הסתפרתי.

עכשיו יש לי תספורת קצרה ויפה, 

השיער יתרם בפעם הרביעית,

ואם יהיו לי שמחות יש מה לעשות עם שיער קצר.

אפילו סתם כתר מפרחים זה יפה. סימפל איז ביוטיפל.

ואם מתעקשים על ארוך- יש תוספות שיער שנראות מעולה!

בכלל, לא ממליצה לנהל את החיים לפי 'אם- אז'. אנחנו לא יודעים מה יהיה וכדאי לנצל את הרגע.

תבואי לתל אביב שנעשה לך החלקה, אח"כ נבדוק מה אמין ומה לא..  

אהבתי מאוד את השיער ואת אורכו, אז אמרתי ששלושה חודשים אחרי שאתחתן, אתרום אותו בע"ה.

זמן קצר לאחר מכן הציעו לי את בעלי..

ובשבוע שעבר, 3 חודשים ובמבה אחרי החתונה, באמת תרמתי אותו.

ולשאלה על אופן התרומה:

עשיתי צמה ובעלי גזר אותה. אומץ של שנינו..

פעם פעם שהייתי צעירה היהלי קוקו ארוך

בסוף החלטתי שב"ה שבורא עולם נתן לנו את המצאת המספרים

ומאז השער שלי קצר. 

לעניות דעתי השער הארוך הגולש והפרוע כלל לא מכבד אף אחת

בעיני זה נראה תמיד שער שדורש מברשת וחפיפה ...

אין בזה שום יופי, סתם חיקוי עלוב של המצאה גויית

אגב, גם אצל הגויים מי שמכבדת את עצמה 

או שער קצרואם הוא ארוך אז אסוף

אני חושבת שילדות של השם הם מספיק נסיכות 

בשביל להסתובב בצורה כל כך זולה

ב"ה

ובאותו יום הציעו לה את בעלה ובחתונה היא היתה מהממת עם תוספת שיער וזה...

ממש 'תרמתי ונושעתי'!

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

אני מאוד  מסכימה עם זה.......והרבה!

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

ככה מעודדים יהודי שעומד להקים בית?!

כבר היינו בסרט הזה ארי"ק יקר, זוכר?........

אברך יקר. זה הכל בצחוק. אתה אוהב ללמוד והרב שלך ממליץ על זה, והיא מסכימה (ואפילו יש לה מסירות נפש) -

תלך על זה וימים יגידו.

בהצלחה!

בנישואין? ואני התרעמתי עליך?

אבל מאז מכירים אותך טוב יותר ופחות מתלהמים (כלומר, אני)....

ספיציפית אני לא אמרתי שאני יהיה אברך הרבה שנים, שאלתי רק על הכנה לחתונה והתגלגלנו לנושא עבודה - לימוד תורה.

אני גם חושב שזה מאוד חשוב ובעז,ה אני אתייעץ עם רב שמכיר אותי ויגיד לי מה הכי מתאים לי.

אשרייך!

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.  

הכרתי יהודים חשובים שגם עבדו. אפילו במקומות לא רק דתיים כל כך. הם היו אבל תלמידי חכמים. ממש.

עם משמעת עצמית  חזקה.

היום - לא בטוחה שיהודי תורני, כפי שהיו הם, מסוגל להגיע למדרגתם, כשהוא עובד שעות רבות, לא במשרה תורנית.

הרחוב משפיע. הסביבה משפיעה. זו לא החממה של הישיבה, כוילל (למוטב, במקרה הזה). השפה. מכירים את הסיפור

של הרב זריצקי בספרו "בצל צח", בו מתנגדת הבת להינשא לבחור שגם עובד?

גם הבנים שלי חושבים כמותכם. בכל זאת, חושבת שלהוסיף עוד שנים מספר, רק בלימוד תורה נטו, ברצינות,

יכול מאוד להועיל, כשחייבים לצאת לעולם הגדול.

היו לא מעט ישובים חקלאים חרדיים של תנועת פועלי אגודת ישראל - כמו כפר חסידים, קוממיות, קיבוץ חפץ חיים, היה את מפעל השטיחים של החרדי אברהם שפירא, שמעתי סיפורים מסבא שלי המאוד מבוגר (כיפה סרוגה, גר במושב דתי) שבצעירותו עבד עם ארגון טהרת המשפחה החרדי ממאה-שערים בהקמת מקוואות ביישובי העולים בצפון, והרבה מהחרדים של אז התעסקו בעבודת כפיים.

החרדים של פעם גם היו חזקים מאוד  בבורסה ליהלומים.  

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים