ביטויים מגעילים (אם ההודעה אמיתית, כמובן).

ב. מה שאמרת לו "אין על מה לדבר מראש וזהו, אני לא באה לבדוק" - בהחלט יכול להיות בשבילו גם כן סוג של "הלם". את כותבת "נסיתי להסביר לו".. כך לא "מסבירים".. כך קובעים עמדה חד צדדית.

ג. בתוך שנה של נישואין כבר הספקת להגיד לו, מצידך, "גג - דפוק, דביל.. דפקט".... נו..

ד. כנראה שהוא באמת קצת חמום מוח. ולשניכם לא יזיק איזשהו אימון בשמירת הלשון.

מציע לכם לדבר אח"כ בשעה רגועה יותר - לשאול אותו אם נראה לו שייך לומר מילים כאלו - ובמקביל לומר שאת מבינה שהסירוב המוחלט הרתיח אותו, אבל חייבים לשמור איזה גבולות של מילים גם במצבים כאלה.  תראי מה יגיד - ואם תוכלו להגיע להסכמה ברורה ביניכם.

היי ,הוא חזר אחרי חצי שעה בערך לבית ועדיין המשיך את הפוזה..(אני ישן בסלון) מנסיון שלי כדי להוריד אותו מהעץ צריך לבקש סליחה על כלום...

אז אמרתי לו מצטערת שלא בדקתי ישר כשאמרת לי..אני סתם עקשנית בלי קשר

קיצר ממש ביקשתי סליחה

בהתחלה הוא עדיין ככה לקח כמה דקות

ואז אמרתי לו אתה עדיין מתכוון למה שאמרת?פתאום הוא נשבר ואמר שהוא מחפש אותי בפינות,כי קשה לו כבר ופתאום נפלה עליו עצבות כל הערב הזה,וזה לא היה הוא..כמו רוח שנכנסה בו,וזה סתם חלום רע...קיצר הוא בכה וביקש סליחה

"אני זבל יא מושלמת למה כל פעם אני מתנהג אלייך ככה,נכון את תתקני אותי?"

לא שאהבתי תענין של התיקון...אבל עצוב לי עדיין כי זה קורה לו לפעמים התפרצויות של כעס ואחרי שאני מורידה אותו מהעץ הכל נהפך לאהבה

זה קשה,עד עכשיו התמודדתי ,ותמיד הבטחתי לעצמי מחדש שאני אבדוק את זה..עד שהכל עבר,

אני חייבת לציין עוד משו..כל הדברים האלו קורים כשאנחנו אסורים..כי הוא מתגעגע וקשה לו..אבל עדיין לי זה קשה..

יכול להיות לדוג שערב אחד הוא יתפוס אותי על משו בקטנה דוג "הרמת קול על דבר שהוא עיצבן אותי" ויגיע לזה שהוא לא רוצה לישון הלילה בבית (ברור שזה לא קרה מעולם..)

ותכלס הדבר הזה של אסורים מותרים בשבילנו מתנה ענקית של חידוש ושיפור היחסים..

ב. כדאי ללכת לייעוץ, אפשר ואפילו קל יותר שתלכי לבד.

כשתביני יותר טוב מה בדיוק קורה ביניכם תדעי מאיפה ואיך לתקן.

בהצלחה רבה.

יש לי מה להוסיף, באישי אם תרצי.

בעיה של "הגזמת-סגנון-דיבור" - אבל התופעות עצמן, לא בלתי-מצויות; זמן קשה יותר וכד'.

תדברו ביניכם. זו בדיוק הזדמנות לדבר הזה. כיוון שהוא מודע לכך שזה לא בסדר שמדבר כך - ובתקווה שגם את מודעת שלא בסדר לדבר איך שהעדת על עצמך. תנסו לשבת ביחד, להבין אחד את השני (כלומר, מצידך תשדרי הבנה לקושי במצב הנוכחי, בלי להאריך בכך כשאתם בזמן הזה) - ולהחליט כל כללים שמאד משתדלים לא לעבור.  להחליט שמילים לא "תקניות", עושים כל מאמץ לא לומר (כולל לא לומר "זבל" על עצמו. כשהפה מתרגל לומר "מילים", הן יכולות לחרוג לכל מיני כיוונים). להחליט שעושים מאמץ לא לאבד-את-הראש גם כאשר קשה. כמו כן, יתכן שיעזור אם תגידי לו שכאשר קשה לו - אז במקום לצעוק על משהו שהוא יודע שאינו במשקל נוראי - יותר טוב שיגיד שקשה לו כעת, את תזדהי - ובזה ייגמר הענין, כשאת נושא הדיון תדחו לזמן שאפשר לדבר בנחת וברגיעה.

ולהחליט שאם קורה שחורגים למרות המאמץ - אז עד שתצליחו למגר את התופעה, מבקשים מהר סליחה.

בס"ד

משמח שהצלחתם להתפייס, אבל בהחלט צריך לדבר על מה שקרה.

לתת לו להבין שאת לא מסכימה שידבר אלייך ככה.

לא מספיק רק להגיד, את צריכה לעמוד על זה גם במעשים.

סיפרת שדיבר אלייך ממש לא יפה, ואחר"כ התקשר שוב, את אמרת שתבואי, והוא אמר שאת איטית, ושוב דיבר לא יפה...

לדעתי, במצב כזה, צריך לענות שלא מקובל עלייך איך שדיבר אלייך, ואת לא באה לראות את הדירה, עד שתדברו על מה שקרה.

הוא צריך להרגיש שלא משתלם לדבר ככה, הוא לא יקבל את מה שירצה, ואחר"כ תדרשי לדבר על מה שקרה

(אם יצעק, תגידי שלא מקובל עלייך שהוא מדבר ככה ותצאי).

אם אחרי צעקות את מתקפלת, באה לראות את הדירה שרצה, ובסוף מבקשת סליחה כדי ליצור רוגע, את גורמת לו להרגיש שהוא מרוויח מההתנהגות שלו...

כמובן, שחשוב לעזור לו לבטא את התסכול שלו, והקושי בזמן שאסורים. 

חשוב, בזמן שמבקש יפה ופונה בעדינות, ללכת לקראתו(אפילו קצת בהגזמה ,לעשות בשמחה ולהגיד מילה טובה),

ואז הוא יקלוט שכדאי לפנות בצורה נעימה.

בכל מקרה, חשוב לך באופן אישי ללכת ליועץ אישי/זוגי, ולחשוב מה לעשות, כל עוד הקשר בינכם טוב, ואתם מתפייסים בקלות

(ככל שיעבור הזמן, יצטברו כעסים ויהיה קשה יותר).

שהנורמות של השיח אצלכם מראש די בוטות,

וכך אפשר להגיע בקלות למקומות רחוקים כשמשהו לא נראה..

(אגב הן כאלה לטוב ולמוטב- כשזה טוב זה מושלמת שרוף עעלייך לא אוותר עלייך בחיים ,

וכשלא...)

מה שצריך זה ללמוד א. איך לכבד אחד את השני,

איך לכבד זה את דעתו של זה, לכבד, להקשיב, להתנהל בצורה מתאימה.

ב. להחליט על קוום אדומים-

גם כשכועסים, לא מאיימים בגירושין, לא מקללים, לא מרימים קול וכו וכו..

ג. לגבייך- שימי לב שאין פה דפוס שהוא מכל סיבה מתעצבן עלייך ואת "כדי להוריד אותו מהעץ צריך לבקש סליחה על כלום..."

זה חשוב וטוב לבקש סליחה ולקחת אחריות, עם זאת צריך להזהר שזה לא יגיע לדפוס לא בריא.

גם הוא מבקש ממך סליחה כשאת נפגעת ממנו?

אם הוא פוגע בי הוא לא רגוע עד שאני סבבה +

הוא מאוד מדבר איתי על זה שהוא צריך לכבד אותי ואני אותו..וכבוד זה ענין חשוב

אבל אנחנו מרגישים כלכך פתוח אחד עם השני...שבאמת נראלי צריך לשים גבולות

באמת שתכלס אנחנו מטורפים אחד על השני..אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףף אבל לפעמים אני מרגישה כל כך חסרת אונים

כתבתי תגובה ממש ארוכה אבל החלטתי שלא לפרסם כי יכול להיות שהיא קשה מידי.

בעיני יש פה דפוסים מאוד אלימים במערכת יחסים בניכם, אני לא יודעת מה בעלך חושב שקורה אצל זוגות אחרים, אבל גם במריבות הכי מטורפות שהיו לי עם בעלי, מ-ע-ו-ל-ם הוא לא כינה אותי בשום כינוי גנאי. וכנ"ל ההיפך. גם אצל ההורים שלי מעולם לא שמעתי אמירות שאפילו מתקרבות לסגנון הזה.

בעיני אמירות של "שרוף עליך, חולה עלייך, ואני לא אוותר עליך" כשהם בלי כיסוי- הם רק מעליבות עוד יותר.

לדעתי, אם אתם מעוניינים שזה לא יתדרדר לאלימות פיזית יום אחד- הייתי ממליצה ללכת דחוף ליעוץ זוגי. 

זהו. פשוט הזדעזעתי עד עמקי נשמתי.

אולי אני אחזור קצת על מה שאחרים כתבו פה.

יש בתיאור שלך שני חלקים: חלק אחד הוא בגדר הנורמלי, והחלק השני הוא לא ממש תקין, גם אם הוא מקובל כנורמלי אצל זוגות אחרים.

החלק הנורמלי הוא שקשה בזמנים שאסורים, ושלפעמים קושי כזה או אחר בא לידי ביטוי בהתפרצות של כעס או עצבנות שלא באמת קשורים לענין עצמו שמדברים עליו.

כשקורים מצבים כאלה- הדרך האמיתית בעיני להתמודד איתם היא דרך שדורשת דיבור וכנות משניכם. כנות ונכונות להודות שכל אחד מכם עשה משהו שהיה עילה למריבה, וגם להכיר בכך שלצד השני קשה משהו, וגם כמובן לבקש סליחה על מה שהיה לא בסדר. (אני לא חושבת שצריך אוטומטית לבקש סליחה רק כדי להרגיע, כי זו לא סליחה אמיתית. צריך לבקש סליחה אבל באמת, מהלב, על מה שמתחרטים עליו באמת)

החלק הלא נורמלי הוא רמת הביטויים שאתם משתמשים בהם. לכאן ולכאן. "חולה עלייך, שרוף עלייך"- זה אולי מאוד מחמיא לך אבל זה קיצוני. מה רע ב"כ"כ אוהב אותך".?    והקיצוניות הזו- היא גם לצד השני- "מפלצת" וכד'. אלו באמת ביטויים מזעזעים אבל לא מפליאים אם את כותבת שאת הספקת לקרוא לו בכל מיני כינויים בוטים.

לדעתי כדאי שקודם כל תדברו על הדברים האלה, בערב רגוע ונעים. כדי לתקן את המצב הזה- הן של ההתפרצויות והן של ההתבטאויות הבוטות- צריך שתהיה הסכמה של שניכם שזה משהו לא טוב שצריך תיקון.

וחוץ מכל זה- סתם שאלה: מה הרקע שלו? יכול להיות שכל הסיפור הזה יושב על כאב רגשי מאוד גדול או משמעותי מהעבר- נניח יתמות, טראומה כלשהיא וכד'? אם כן- אז יש בהחלט איך לטפל בזה.

נשמע לי ששניכם צריכים ללמוד על יחסי כבוד אחד לשני, ברמה הבסיסית

והדבר בוודאי מתעצם כשזה נובע אליכם כזוג נשוי

אני לא יודעת איך הבנתם את זה...בעלי הוא טיפוס מאוד חם מעניק ומפנק בלי סוף

פשוט היה לנו כמעט חודש וחצי שהיינו אסורים בגלל בעיה מסוימת..זה קושי מטורף ונסיון קשה מאוד

שכמה שהייתי בוכה והיה קשה לי הוא היה תמיד מעודד אותי ותומך בי בצורה מעוררת השראה

עברנו הרבה דברים קשים ביחד (הריונות לא תקינים)...והוא היה תמיד איתי

אני חלילה לא מתלוננת על הענין של הטהרה..תכלס זה מוסיף לנו מלא רענון תשוקה וחידוש  לקשר

רק הקטע של מילות גנאי מפריע לי מאוד...אבל תכלס ללכת לבד לייעוץ זוגי זה מוסרי?

היה ברור מכמה תגובות כאן שלא כ"כ הבינו את ההווי והמנטליות שלכם.

מה שנראה לך לא מתאים מהעצות למיניהן - פשוט תדלגי...

לפעמים, אנשים מגיבים כי הם חושבים "אם זה היה אצלם".. רוצים לפרוק "זעזוע" מובן ממילים מסויימות. אבל זה לא אצלם. כל אחד עם נסיונותיו ואישיותו.

בצד היתרון של הזמינות של פורום, זה גם החיסרון. זה לא תמיד כמו איזה "יועץ" שמכיר כל מיני מציאויות, ולא חושב על "אם זה היה אצלי"....

תצליחו. תמשיכו לאהוב ולעודד אחד את השני. ותשתדלו בזמן נינוח להחליט על גבולות גיזרה בקשר לצורות דיבור מסויימות (ומה שנשים כאן כותבות על נסיונות של גברים למיניהם בזמן שאסורים ומה נבנה דווקא אז - קחי בע"מ.. לא חייב שמבינות בדיוק את ה"ראש", וגם אין לדמות ממשפחה למשפחה).

אני אקח לתשומת ליבי

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר