שלום לכולם.
מענין אותי לשמוע מנסיונכם, ואשמח גם לשתף משלי.
האם אתם חווים מותשות נפשית מההורות?
כוונתי לא רק למשהו שעובר בשנת צהרים טובה, אלא לשחיקה יותר בעומק.
הייתה לי תקופה קשה עם אחת הבנות. היא הסתבכה בבית הספר. המתח שלה השליך על הבית, בהתפרצויות, מריבות, ועוד. זה נמשך למעלה משנה עם עליות וירידות, והצריך המון עבודה וסבלנות שמימית כמעט...
ברוך השם, בגדול זה כבר מאחורינו. היא הצליחה להתגבר על הקשיים שהיו לה, בסך הכל. כמובן שפה ושם עוד צצות בעיות, אבל זה לא ברמה של אז, ובעיקר, המתח הנפשי של 'מה יהיה איתה' נרגע אצלי.
אבל עדיין נותר בי איזה חסר כח עמוק. אין לי פה איזו שאלה ספיציפית, אבל הייתי רוצה לשמוע מנסיונם של אחרים. תחושה של חוסר כח נפשי לילדים מוכרת לכם? הרגשה שאתם עושים מה שצריך, אבל לא באמת יש לכם כוח לזה?
מה שאני יכולה לתרום מנסיוני הוא שחשוב להכיר במצב הזה של 'אין כח', ולא משנה מה הסיבה. לקבל אותו, לא להלחם בו, וגם להקל על עצמנו כמה שיותר. גם בדברים שנראים מופרזים למישהו מהצד.
מקוה לשמוע ממכם עוד...
ב"ה.