יש מקום לביטחון עצמי והכרה בערך עצמי 
מתוך ידיעה "וזכרת את ה' אלקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חייל"

"אמונה וביטחון"- כדאי לקרא את הקונטרס.
"ביטחון עצמי"-
כדאי לשמוע את דר. מיכאל אבולעפיה. 
הגיוני שתהיה לו הרצאה או משהו בנושא.
בהצלחה!

לא אם זה סותר...אלא אם ביטחון עצמי זה שלב בפני עצמו שחייבים לעבוד עליו בנפרד...

יש בנאדם שעבר טראומה\השפלות שגרמו לו לחוסר ביטחון עצמי...

עד היום הוא שתק והבליג לכולם כי הוא מפחד להגיב...

עכשיו, כשאומרים לכזה בנאדם שהכל משמים והכל לטובה...מניסיון שאני מכיר...סיכוי גדול שהוא יקח את זה למקום לא נכון!

בפעם הבאה שהוא יגיע למצב שהוא צריך להלחם הוא ישר יוותר! ועוד ירגיש שהוא יצא צדיק...

כי "הכל לטובה" והוא בוטח בה'... (תירוצים)

אז אולי קודם צריך ביטחון עצמי ואח"כ ביטחון בה'?

לעבור את השלב של גיבוש זהות עצמית וביטחון עצמי
על מנת להגיע להכרה באחר- וממילא במה שיותר גבוה ממנו.

"ואהבת לרעך- כמוך"- על מנת לאהוב אחר יש לפתח את זה כלפי עצמך.
כלפי שמייא  הסברא אומרת שזה היינו הך.
שוב- ד"ר אבולפיה- הגיוני שיהיה לו מה לאמר בנושא.
מומלץ.
בהצלחה!
עוד משהו טוב בעניין-
http://www.yrg.org.il/show.asp?id=42965
וגם- מאמר "ישראל בטח בעצמך"- הרב דר. רונן לוביץ. לא הצלחתי להביא פה- כדאי לחפש ב "גוגל". גם מעניין.
https://misavivlashulchan.files.wordpress.com

בהצלחה!

מתוך הביטחון בה'- הוא צריך לדעת שאינו צריך לוותר. ה' יעזור לו לעמוד על האמת שלו.

ביטחון בה' - אינו שכל טיפש שמזיק לאדם, אז זה "לטובה"... אולי ה"הכל-לטובה" זה דווקא שיש לו הזדמנות ע"י כך להגיב סוף-סוף כראוי?... גם זה מה'..

למרות שכלפי חוץ שני סוגי הביטחון שהצגת מקבלים ביטוי דומה,האחד הם נובעים לגמרי ממקומות שונים בנפש.

וכדי להמחיש -שכור לי סיפור על אדם של"ע איבד ממונו ,ונכנס לחרדות ואמר לרב שלו: הרב, עד היום היה לי ביטחון בה', אך מאז שהכסף...קשה לי עם מידת הביטחון -אני מודאג כל הזמן וכו'. הרב ענה לו: "עד היום היה לך ביטחון בכסף שלך ,לא בה'.

לפי הסיפור הזה ,אדם יכול לשאוב את הביטחון שלו מכל מני דברים,אלא שהביטחון היציב היחיד שיש הוא ביטחון בה'. שאר הביטחונות-והביטחון העצמי בכללם-הם לא יציבים,הם רק כאשר התנאים אופטימליים. לדוג- אדם עם ביטחון עצמי לעלם לא יכול לדעת כיצד יגיב ואיך ינהג במידה ויאבד את מוצלחיותו או את תמיכת החברה טיחסם-ז"א, כל עוד הביטחון לא נובע מהישענות על הקב"ה,אז זה ביטחון מדומה וזמני.

בגלל שהשניים (2 סוגי הביטחון) דומים לכאורה, לכן נראה לי שדוקא לאנשים עם ביטחון עצמי יהיה יותר מבלבל וקשה להגיע לביטחון אמיתי בה',כי הם קודם צריכים להשתחרר מהדמיון שיש להם ביטחון אמיתי בה'.נסיון העושר קשה יותר מנסיון העוני ,וכאן,לבטוחים בעצמם יש כביכול את ניסיון העושר. לעומת זאת, אדם שכבר נמצא בנקודת האפס-יודע לגשת למסלול הנכון ולהתחיל לעבוד על ביטחון אמיתי בה'.

מה שמדגיש את זה לדעתי הוא שהשניים-עלולים לסתור זה את זה, כאשר הביטחון העצמי הופך למקור המשענת שלך,כי אז זה אפילו סוג של גאווה ועבודה זרה.אדם כזה יכול ליפול ל"כוחי ועוצם ידי",אלא אם כן הוא זוכר ויודע-במוח ובלב(מפנים להרגשה) -שכל מתנה וכל הצלחה וכל כישרון שלו הם אך ורק ואך ורק ואך ורק מה' יתברך.

וע"מ שלא יהיה "קדוש מעונה",שזה גאווה במסווה של ענווה (ויכול להיות מצוי אצל מי שאין לו ביטחון עצמי),ובכלל ,כדי להשתחרר מכל תחלואי הנפש הוא חייב לנבוע מתוך מצב של שיפלות וענווה. כל ריגשי הנחיתות שלנו וחוסר הביטחון העצמי שלנו נובעים דווקא  מגאווה- שזאת תחושת "אני נפרד". כשאדם רוצה להרגיש שהוא שווה משהו ובעל ערך, ושוכח שאין "אני נפרד"-הכל זה רק השם יתברך. זה נשמע הפוך על הפוך, אבל צריך לדעת שהדבר היחיד שמשחרר משיעבוד לדימוי ולדמיון העצמי ,הדבר היחיד שמשחרר משיעבוד לדעת החברה עלינו,הדבר היחיד שמשחרר מנסיונות להוכיח לכולם וגם לעצמינו שאנחנו "שווים",זה דווקא ענווה ושיפלות,ז"א לדעת שאין לי מעצמי דבר, וכל הטוב והכשרונות הם רק מה',ולכן כשנכשלים לא מתוסכלים ולא מרגישים נחותים ,כי יודעים שזה היה רצון השם,וכשמצליחים לא מתגאים כי יודעים שההצלחה היא רק מהשם.

יצא לי מבולבל,אך מציעה לך ללמוד זאת מספרים של הרב יצחק גינזבורג שליט"א,ומלמידיו שמלמדים זאת בביה"ס לתורת הנפש. יש להם גם אתר "גל עיני" .מציעה גם לקרוא את הספר על הרב אושר זצוק"ל, וכך להבין יותר את התפיסה הכ"כ אמיתית ומדוייקת הזאת.

כסף זה דבר חיצוני... אבל מעלה זה דבר שה' נתן לאדם לא כדי שיתעלם ממנה וישנן שהוא אפס

לדוגמא... יש פצוע בכביש (רק על שונאי ישראל)  מתאספים סביבו אנשים עם ידע בסיסי בעזרה ראשונה 

או אפילו פרמדיקים לצורך העניין... פתאום רץ אדם וצועק לכולם לזוז כי הוא רופא בכיר (זאת האמת) והוא יטפל בו

זו בודאי לא גאווה אלא ידיעת המעלות ושימוש נכון בהם. 

אח"כ אפשר לשייך את זה לקב"ה כדי לא לזלזל באף אחד...כי ה' נתן והוא יכול גם לקחת חזרה..

אבל לוודא שלא הם (המעלות שלי) יהיו מקור הביטחון שלי. שלא ה"עצמי" יהיה מקור הביטחון וההרגשה שבזכותם אני "משהו",כי הן לא שלי להתגאות בהם כשאני מצליח והן לא שלי להיות עצוב בגללן כשהן לוקות או אינן.

האמונה שלו בך

כלומר הביטחון והאמונה צריכים לתת לך את הכוח להתגבר על החולשות, הפחדים ולעשות את מה שאתה רוצה לעשותבצורה הנכונה ביותר

לא לעבוד על מידת האמונה והביטחון ולצפות שפתאום לא תהיה ביישן אלא לעבוד על הביישנות, להעז ולפעול כי אתה יכול

אדם שלא מאמין בעצמו לא מאמין בקב"ה כי הקשר של אדם עם עצמו מגיע לפני הקשר עם כל הסובב ומשפיע על כל קשר אחר.

אם נסתכל על הקב"ה ככללות ההוויה ומקורה וכו' אז נראה שאדם שמאמין בקב"ה (לא במובן הפורמלי) לפני שמאמין בעצמו הוא אדם עם שבר והוא לא יחזיק ככה מעמד. קודם אדם עם עצו אחר כך החוצה. הרב קוק במידות הראי"ה פיסקת התיקון. מדבר על זה שמי שעבודתו הרוחנית מנותקת מעצמו ומערכו האישי וישר קופצת לתיקוני עולמות לא עושה דבר וזה לא יצליח כיון שזה מנותק ממנו.

קואוצ'ינג. כמו בכל בעיה אישית, כדאי מאוד לצעוק אל ה' בתפילה, שיעלה לו ארוכה ומרפא. זה ללא שום קשר. הנחת העבודה צריכה להיות, שחיי האמונה מזכים את האדם בחיי העולם הבא, והם לא אינסטרומנטליים לענייני העולם הזה. 

האמונה והביטחון נועדו קודם כל לאלה שנחשבים למצליחנים: הכרה באמת הבסיסית, שמה שהם חושבים ששייך להם, לא באמת שייך להם.

מי שמצליח לשבור חסימות בזכות אמונתו בה', נמצא בדרגה גבוהה מאוד של אמונה, שאותה הוא השיג ללא שום קשר לבעיותיו האישיות.

אני באופן אישי עשיתי מעשים קטנים ומשמעותיים על מנת לשבור חסימות של ביישנות.  

לאחר שאדם מגיע להצלחה, בתחום כלשהו, אם יתבונן באמת, יגיע למסקנה שההצלחה הייתה תלויה בגורמים שאינם בשליטתו. גורמים אלו הם הסייעתא דשמייא שהוא זכה לה. 

לא מדובר על מכות...אלא תגובות של אנשים

"לא הביישן למד" לא נאמר על מישהו שיושב בשיעור של ערסים...אתה מסכים איתי?

העניין הוא שאדם חסר ביטחון...כל תגובה הכי קטנה של חוסר הסכמה על דבריו..

"מזכיר לו" בעצם את מה שהוא תמיד חשב על עצמו... שהוא דפוק!

הוא צריך לנשום עמוק - 

"לצאת" רגע בראשו מהסיטואציה, ולהזכיר לעצמו שאין כל סיבה שהשני יהיה יותר צודק ממנו.

ולא - הוא לא דפוק..

שמע בנושא התמודדות אישית. הרב מדבר שם בדיוק על זה-מאוד מחזק! מסביר איך לא להתרגש מהעולם. מביא שם שמי שלא נהנה ממחמאה ,גם לא יעלב ולא  יתבזה מעלבון ושאין "ביטחון בעצמי" אלא רק ביטחון בהשם.

אך אצטט כאן גישה קצת שונה (שאשמח אם תעזרו לי ליישב את הסתירה לכאורה בין השתיים-מאוד מבלבל אותי הסתירה לכאורה): מובא בשיחות הר"ן סימן ק"מ: (רבי נתן כותב על דברי רבי נחמן אליו)" כשאמר לי עניו הנדפס בליקוטי תנינא סימן פ"ו על פסוק 'מקצר רוח ומעבודה קשה' ,שעל ידי קטנות אמונה צריכין לעבודות קשות וכו', ...עמדתי לפניו כמשתומם ומחשבותי היו תמהים בענין זה, כי נדמה לי שיש לי אמונה קצת. ענה ואמר בלשון גערה קצת, כאומר ואם יש לך אמונה ,אין לך אמונה בעצמך, והזכיר מיד מאמר רבותינו זכרונם לברכה 'כי מי בז ליום קטנות' מי גרם לצדיקים שיתבזבז שלחנם לעתיד לבוא, קטנות שהיה בהם בעצמן',שלא האמינו בהם בעצמן. ורש"י זכרונו לברכה פרש שם כפשוטו קטנות אמונה. אבל מדקדוק לשון הגמרא שאמרו שם קטנות שהיה בהם נראה מבואר דברי רבנו זכרונו לברכה שעיקר קטנות האמונה שלהן היה בהן בעצמן. ויש לפרש לפי זה שלא האמינו בהקב"ה שהוא טוב לכל והם חשובים בעיניו יתברך. ומחמת זה היה בהם קטנות. וזה היה עיקר קטנות האמונה שלהם מה שלא האמינו בהם בעצמן. ויש לכון גם פירוש רש"י לזה.

והכלל המובן מדבריו צריך שיהיה לו אמונה בעצמו שגם הוא חביב בעיני השם יתברך, כי לפי גדלת טובתו של השם יתברך גם הוא גדול וחשוב בעיניו יתברך. וכבר מבואר עניין זה כמה פעמים שאין זה ענוה להיות במוחין דקטנות חס ושלום וצקיכין לבקש הרבה מהשם יתברך לזכות לדרכי ענוה באמת וכו' (עיין בליקוטי תנינא סימן כ"ב ובסימן ע"ב ועוד בכמה מקומות- ליקוטי מוהרן ח"א, סימן קמ"ז וסימן קצ"ז)... ויש שיש עליהם מחלוקת מחמת שאין להם אמונה בעצמן וכו'.

עונים למי ששואל על ביטחון, כנגד תגובות "אלימות" שהיה רגיל לקבל?.. בעוד מילה "אלימה?  תמהני.

ב. "ביטחון עצמי" אינו דווקא "לא יקרה לי רע". אלא יותר האמון ביכולת להתמודד. שלווה שלא ליפול מכל מציק.

וגם הביטחון בה', אינו רק האמונה שכל מה שה' עושה הכל לטובה - אלא גם בכחות שהוא נותן (שגם אותם הוא עשה) להתמודד בבחירה ככל הניתן עם מה שלא טוב, לפי מיטב יכולתנו.

כי אם הכל משמים...אז מה אני אגיד או כמה אני אצליח בסוף ה' קובע....מה יגיבו על מה שאמרתי...גם ה' קובע

ממלא אין מה לפחד מאף אחד....

מה גם שמעתי מרב חב"דניק פעם שאין דבר כזה ביטחון עצמי יש רק ביטחון בה'

הביטחון בה', הוא מושג יותר "למעלה" מ"ביטחון עצמי". אבל גם ביטחון עצמי הוא דבר חשוב.  יש באדם גם צדדים "פסיכולוגיים" ומידותיים, שיש צורך לעבדם. כמו שגם דואגים לתזונה מתאימה לגוף על אף שה' מחיה הכל.  כך חקק בעולמו, גם אם יש מציאות של ניסים, שמדלגים לפעמים על הסדר הטבעי.

ב. הצדדים הללו גם משפיעים זה על זה. האמונה בה', על היכולת לעבוד על הצד הטבעי (גם זה חלק מהביטחון בו, שיעזור גם בכך..); והשלוה הטבעית ועיבוד הכחות - על הפניוּת למה שלמעלה מזה.

ג. והאמת שאלו צדדים שמופיעים זה בתוך זה. כלומר: על אף שיכולים להיות אמונה וביטחון בה', ללא תלות ב"ביטחון העצמי", וכן "ביטחון עצמי" מסויים, ללא תחושת עומק של מידת הביטחון - אבל בסופו של דבר, אותה פניה כלפי מעלה, שמגלה את הפתיחות לאמונה ולביטחון, היא מתגלה בלבוש של האמון-העצמי. 

האדם קודם מבטל את עצמו כלפי מעלה, "מי אני", מתמלא בכח מההתבטלות כלפי ה', שהכל בא ממנו; ומתוך כך מתמלא אמון גם בכחות שה' נתן לו. גם זה מה'. נדבק במידותיו - מה הוא רחום אף אתה רחום. מה הוא גיבור - אף אתה גיבור.. המשך מהחיות האלוקית שממלאת דווקא מתוך הענוה כלפיו.

עובדים על הדברים במקביל.

ד. ביישנות אינה מידה רעה. אדרבה, ישראל ביישנים, רחמנים, גומלי חסדים.  אלא צריך שלא "תשתק" (ולא תמיד "להתווכח, להביע דעה" בא מביטחון עצמי..) ושלא תהיה "פחדנות".

אם מעמיקים בשורש הביישנות, בטוב שבה, הרי שמוצאים בה פנימיות וענוה. וכנ"ל - כשמכוונים את זה כלפי ה', משם באים גם הביטחון, העוז המרץ והשמחה.

"כשם שצריך אדם להאמין בה כן צריך אחר כך להאמין בעצמו"

שיוך לקב"ה לא יעזור לו.

כשאדם מאמין שהכוחות והעוצמות שיש לו הם מה', זה מוסיף לו ביטחון מתוך ידיעה שהכוחות שיש לו פועלים מתוך מערכה נצחית אדירה, אבל אם אין לו כוחות והוא סתם חלש, אז למה שזה יעזור לו אם הוא ידע שהחולשה שלו נובעת ממקור עליון??

יש חוק שקובע את המינימום,

ויש חוזי העסקה שיכולים להיות יותר טובים מהמינימום הקבוע בחוק.

זה נכון לשכר, הפרשות סוציאליות, צבירת חופשה, ולכל נושא אחר...

אז כן, לפי החוק מותר למעסיק למחוק ימי חופשה. האם זה קורה בפועל? תלוי בהסכם שלך מול המעסיק.

אבל באופן כללי החוקים נועדו לעודד אותך לנצל את ימי החופשה ולא לפדות אותם בכסף. אגב, גם חברות גדולות לא אוהבות את זה.

לפעמים בתקופות של משבר כלכלי או אין עבודה מסיבות אחרות (סטייל מה שקרה באינטל לפני שנתיים) נותנים הוראה מהכספים לכל העובדים לשרוף את ימי החופשה שלהם כדי להקטין את החובות במאזן.

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

זה הנושא

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת