בדף הפורומים, פורום אחד מתחת פורום "צעירים מעל עשרים". מוזמן בחום, אומנם הפורום די צעיר ורק מתחיל להתגבש לו, אבל אתה יכול לכתוב שם ואולי תמצא פתאום עוד מישהו שם שמכיר את זה מקרוב ויכתוב לך, וגם באישי וכו'...

והרבה הרבה הרבה הצלחות, אח יקר!!!

בס"ד

אני חושבת שבאמת יש בעיה בציבור שלנו בכל הקטע הזה, ועל מי שלוקח תרופות....

אני חושבת שכשאתה יוצא עם בחורה אז זה לא דבר שצריך לספר אותו על ההתחלה או כשמבררים. תצאו כמה פגישות ואם רואים שממשיך ומתחיל להתאים אז תפתח ותספר בפרופורציות (אולי אפילו תציע לה לפגוש גורם מקצועי- אם אתה נפגש עם אחד...) יכול להיות שיהיו כאלו שיחתכו בגלל זה... אבל אני מאמינה שיהיו גם כאלו שיראו שהשד לא ככ נורא.... המון בהצלחה!! 

ביחוד אם אתה מטפל כראוי - קוגניטיבי/תרופתי - ורואה תוצאות טובות של אי הפרעה לתיפקוד הרגיל - 

אין סיבה לחששות מיוחדים.

וכמו כל אדם טוב - יש יתרונות אישיים שבוודאי מכריעים לגמרי את אי הנוחויות הקטנות.

אל תחשוש מידי - תמצא מי שתאהב אותך כמו שאתה, ודווקא בגלל כמו שאתה.

[לדעתי, אינך חייב לספר "מראש". קודם להיפגש, להתרשם, ואם נראה שיש כיוון - אפשר להביא אותה אל הרופא המטפל שיסביר בהיר במה מדובר]

בס"ד

זה ניסיון שה' נתן לך ואני בטוח שאתה יכול להעיד על עצמך עד כמה הOCD "דחק" אותך לבנות את עצמך ולהתעצם מה שבלי הOCD כנראה לא הייתה זוכה לו.

הרגישות שאתה מספר שיש לך("חום ואהבה אינסופיים") אני משער שזכיתה להעצים מהקושי הזה לדוגמא.

לדעתי יש מספיק צדיקות שחוות את אותו הקושי וההתמודדות בחיים פשוט צריך למצוא אותן.וכמובן שגם יהיו בנות שיצליחו להבחין בכל הייחודיות שלך/הרגישות שה' נותן לך ויבינו נכון את הערך והמשמעות של הOCD לנישואים איתך.

תתפלל לה' שיעזור לך למצוא את האחת שתתאים ותרצה.

אין ייאוש בעולם כלל - ה' יודע מה התיקון שלך בעיכוב הזיווג.

אחי למדתה את "בגן האמונה"? - מאוד מאוד יעזור.

מחזק אותך אחי!

ה' איתך.

תפילה.

ברור לי שאתה כל כך כל כך רצוי בשמיים על כך שאתה ממשיך בניסיון אע"פ כל הקושי והעיכוב!!!!!

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

מה אנשים יגידו,

האם הם יהיו רגישים,

עם טאקט -

זה לא בבחירתי ובשליטתי.

ותמיד יהיו אנשים שיגידו משהו חסר טאקט\לא רגיש,

ולא תמיד זה יהיה מישהו שנוח לי להגיד לו משהו, לשקף לו את הבעיתיות.

מה שאתה מגדיר כמידה נכונה, זה עניין סובייקטיבי בעיני,

ולכן

זה משאיר בידיים שלי את הבחירה מה לעשות עם מה שנאמר.

אני יכולה לבחור לאיזה כיוון לקחת את הדברים.

כמה הם ישפיעו עליי.

בסופו של דבר קשרים עם חברות מבוססים על מה שקורה לנו בחיים.

וחברות נשואות - קורה להן בחיים זוגיות, משפחה, ילדים.

אם הן יהיו חייבות לא להזכיר את הדברים האלה בנוכחותי, מהר מאוד החברות שלנו תלך ותתמסמס,

ויישארו רק החברות שבאותו סטטוס שלי.

אמרתי כבר בהודעה הקודמת - "אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך"

אני כמוך, אני גם לא רוצה שאנשים ילכו לידי על ביצים, וכן, אני גם רוצה לשמוע חוויות מנישואים ומאנשים שונים על מה שהם חווים שלהם יש ולי אין - ואין לי עם זה שום בעיה.

אז קצת מוזר לי שהסברת לי את מה שכבר אמרתי, ברור שאני רוצה לשמוע (כמעט) הכל, השאלה מתי ואיך.

ולגבי הגישה שאת מביאה פה - 

נראה לי שאת גם כמוני וכמו פותחת השרשור תבחרי להעלב אם את חושבת שזה מעליב לפי ההערכה הסובייקטיבית שלך.

רק את מציגה שלפעמים אי אפשר לשקף את הבעיותיות לצד השני, זה בהחלט נכון. זה לא אומר שמשהו מסויים לא מעליב.

זה כן אומר (ופה אני מסכים איתך) שאני ישלים עם זה, אבל כן, מי שיהיה יותר חסר טקט כלפי זה ישפיע על הקשר שלי איתו.

ולא נראה לי שפותחת השרשור כתבה משהו ביחס לבחירה שלה על מה שהיא יכולה לשלוט בו, אז לא נראה לי ששייך דיון על זה בהקשר לתגובה שלה.

ולפרוק דבר שמציק מצד הזולת - יכולה להיות התמודדות מצויינת.

ברור שההתמודדות לא נעצרת בכך, נכון, אבל זה לא סותר את האמור לעיל.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים