הרי את לא עשית משהו "כנגד ההורים" - אלא כדי להגן על ילדייך.

אם נניח היתה אזעקה, גם היית הולכת למרחב מוגן - ולא נשארת שם.

איך אפשר לקיים מצוה על חשבון ילדים רכים שאין להם הגנה.

יש להניח שבן החצי שנה לא הבין כלום - אבל שנתיים כבר יכול להבין משהו.

אני מציע, ליצור איתו קשר אחרי שיירגע, להסביר שהילדים באמת אוהבים אותו, אבל זה עלול להזיק להם אם כך מדברים איתם בגיל קטן. אז שאת מבקשת שגם אם יש תרעומת, שאינך מבינה, ישאיר אותם מחוץ לענין.

ובמקביל - להתקשר להורים, להתנצל, להסביר שאת לא מתרגשת ממנו יותר מידי - אבל חששת על הילדים ואת מקווה שלהבא לפחות כלפי הקטנים יהיה יותר זהיר.

ילדים קולטים מציאות - ויודעים לא להיעלב מידי...  יתכן שהסבא "פוגע" מצד אחד - קפדן וכד' - ומצד שני מעניק. והילדים שמחים איתו, ויודעים להתעלם ממה שלא נעים.  צריך לבדוק עניינית.

[ההבדל בין המקרה שהוזכר בהתחלה הוא, ששם הוא ממש פנה אליהם בפגיעה ישירה, "לא מדבר איתם" וכו' - זה לא ביכולת של ילד בן שנתיים להתמודד. וגם שם טוב להגיע לסיכום להבא)

יש מחלה שבה לאדם אין תמיד שליטה על היוצא מפיו.  יש לזה טיפולים שמשפרים.  כדאי להציע ולנסות.

מקצועית טובה

כי ילדים צריכים ללמוד לכבד גם אנשים בעייתיים, ובמיוחד אם הם בני משפחה.

החינוך שלכם כהורים יעלה עשרת מונים על מה שרואים אצל הדוד או האחיין (כמו באחת התגובות האחרות). צריך פשוט אחרי אותו אירוע ולא בנוכחותו לדבר על מה שהיה ולהגיד משהו כמו "אנחנו לא מדברים ככה, ולמה הוא מדבר ככה? שאלה טובה. חבל שהוא עושה את זה..." בקיצור לתת את האמירה החדה שאין עושים כך, ואת לימוד הזכות שהוא עושה כך מסיבותיו שלו שאין אנו מצדיקים אותן.

זה חינוך למורכבות.

ולגבי הפעוטות שהוזכרו נראה לי שגם לא צריך לנהל איתם שיח של ממש. אם תדעו לכבד את האח בעל הנשמה הטובה גם כשהפתיל שלו בוער - הם יחושו את זה ויהפכו את זה בסופו של דבר לדרך חיים גם שלהם.

צריך להגן על פעוטות מפני אלימות, גם מילולית.

רק את יכולה לדעת איפה עובר הקו בין חשיפה לאלימות לבין לכבד אנשים בעייתיים.

במקרה שהבאת האלימות הופנתה ישירות כלפיהם. 

מדובר במקרה חד פעמי, שהוא פונה ישירות להעליב בצורה בוטה ילד בן שנתיים. זה "אגרוף בפרצוף".

לא שייך בכך חינוך למורכבויות.

וכמובן, לא לעזוב בהפגנתיות. הילדים לא אמורים להבין למה הלכו.

בכללי, זה נכון שלא צריך להיבהל מכל דבר - וגם לא לברוח מכל דבר. ילדים קולטים עם הזמן ש"זה האדם"..

לא נורא שהילדים יבינו למה הלכו.

טוב שילדים ידעו שאמא שומרת עליהם מאלימות (גם מילולית) ומחשיפה להתנהגות לא הולמת.

זו בדיוק ההתמודדות עם מורכבות: פוגשים את הדוד כשהוא לא מזיק, אך כשהוא מזיק יודעים להתרחק ממנו. רק כך הילדים יתמודדו כראוי עם מורכבות.

בשום אופן הם לא צריכים להיפגע מדוד בעייתי.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות