טוב אז אני די חדשה כאן בפורום.
עוד חודשיים ימלאו לי 29
וזה מכניס אותי למצב רוח מתוח.
כל יום הולדת אני מרגישה דכדוך
עוד שנה שחלפה ויכולתי להיות כבר בבית משלי
עוד שנה שחלפה ויכולתי להיות אמא.
מבחנתי יש בי רצון לילד מאז שאני בת 20
כך ש9 שנים של הלכו.
זה נמשע קצת עצוב, רק שהמשפחה רחוקה מלהבין אותי
חשבתי שכאן יש הרבה במצב דומה
אולי יש למשהי רעיון איך להתגבר על זה?
זו לא סתם שאלה.
היו כאלה שפגשתי שאני לא רציתי
והיו כאלה שרציתי ולא רצו אותי.
פעמיים כמעט סגרתי, בסוף בורא עולם שמר עלי
והשדוך ירד מסיבות שונות. והם נשואים לבת הזוג שמתאימה להם.
בגדול, אני בחורה חרדית מאוד מאוד ועדינה מאוד
בשביל בני חו"ל אני צדיקה מידי
בשביל בני א"י עדינה מידי
זה ככה בגדול מאוד בהכללה
מה אתן הבנות מחפשות בעיקרון...?
מה זה אומר "זה לא הטעם שלי" המשפט הזה משגע אותי...
פעם מישהי בפגישה שאלה אותי "אתה זוכר את כל מה שאתה לומד?" מה היא מחפשת? לפתוח כולל הוראה?
המשפט שכתבת "זה לא לטעם שלי" אינו שגור על לשוני
כך שאין באפשרותי להסבירו, איתך הסליחה.
השאלה הנ"ל טיפשית לגמרי
אני מקווה שלא היה לה עוד שאלות בסגנון כזה.
ולא המשכתם בקשר.
בגדול אני יכולה לדבר בשם עצמי,
אני מחפשת מישהו להקים אותו בית של תלמיד חכם על כל המשתמע מכך.
מישהו שמחובר להשי"ת שמנצל את כל המתנות שבורא עולם נותן בשביל לעבוד אותו.
זה האידיאל שלי, מובן שזו עבודת חיים, אני מחפשת שותף למסע.
ואני בסך הכל כותבת את התגובות שקיבלתי מבחורים
ובארור שזה בהכללה גדולה, ומאוד לא מדויקת.
הבנתי לא נכוןדור ק.
נקודה טובה
חוץ מהעניין של תפילה שזה ודאי צריך...
אבל יש דברים שצריך לעשות בשטח
קראתי באחד הספרים שאומר "קודם תמצא את החצי הראשון (את עצמך) ואז תמצא בקלות את החצי השני"
ואני באמת היה לי את הבעיה הזאת...שהתעקשתי על דרך חיים מסוימת שלא התאימה ליכולות ולאופי שלי...
וזה מאד מקשה על החיפושים...
אחרי חשבון נפש..התייעצות עם רב..וכו' החלטתי לשנות כיוון וזה ממש משפר את ההרגשה ומאד מקל על החיפושים.
אני בסך הכל ביקשתי עיצה איך להתמודד עם מצב רוח גרוע
אפשר לקרוא את השאלה שהתחלתי איתה את השירשור
מצטער שככה ישר שלפתי עצה... 
כתבת מנסיון.
אם ככה מה אתם עושים כרגשות כאלה באים?
כדאי ומומלץ...לי אישית עזרו מאד...
יש אתר עם שיעורים שלו...
שלום הייזל,
נהנתי מהתשובה שלך. אקח אותה לתשומת ליבי
היא באמת כוללת הרבה.
אגב לכל השאלות התשובה היא כן. רוצה לעזוב את הבית,
למצוא עבודה טובה ומסודרת,
ללמוד למדתי מספיק (20שנה מכיתה א)
, אבל דוקא משהו חובבני לכייף יכלו לעשות לי טוב.
לחיים!
אז גם לך שפע ברכות ליום ההולדת...
שתזכי תמיד לשמוח ולשמח את עם ישראל
כמה אנשים אני מכיר שהתחתנו מהר מהר...והתגרשו מהר כמו שהתחתנו...
אם נסתכל באמונה...הקב"ה מונע מאדם דבר מסוים לא בשביל להתעלל בו...
אלא מן הסתם זה לא מתאים לך כרגע... והקב"ה נותן לך עוד זמן לבנות את עצמך לקראת הנישואים..
ככה אני אומר גם לעצמי...אמנם זה באמת קשה..כי לא רואים את האור בקצה המנהרה
אבל כמה פעמים במבט לאחור ממש הרגשתי את זה, ואמרתי לעצמי "איזה מזל שה' לא נתן לי את מה שביקשתי אז"
פשושון הזכרתי לי ספור אמיתי ששמעתי ממקור שני:
הגיעה בחורה מבוגרת לרב שטיינמן שליט"א וביקשה ברכה לזיווג עכשיו.
אמר לה הרב אבל זיווג הגון משורש נשמתך אבל עכשיו זה לא יהיה לך טוב
והיא התעקשה מאוד ולא הסכימה לשמוע על כך השדוך שלה הוא בזמן יותר רחוק
הרב אמר לה שעכשיו זה לא טוב, היא סתם תסבול והיא לא שמעה לו
אז הסוף הוא שברך אותה בזווג בקרוב,
הזווג לא עלה יפה בכלל בלשון עדינה
ותוך שנה מצאה עצמה גרושה.
אז באמת כדאי שכל דבר יקרה בזמן שלו...
גם אם זה נראה קשה אנו לא יודעים מה אנחנו חוסכים מעצמנו
ב"ה הרב ברך אותי לאחרונה שיהיה בקרוב ממש. גם הרב קיינבסקי בירך אותי.
ואח שלי גילה בסוד שאבא שלי נסע לרמת השרון לרב יעקב אידלשטיין
והרב נתן לו תאריך רק שזה סוד ואני אמורה כאילו לא יודעת כלום.
חשוב לציין שהרב שטניימן אמר שמפתח הזיווגים בדורנו אצל רב יעקב אידלשטיין
באים אליו כולם גם אנשים רחוקים לגמרי מהתורה.. כדאי ללכת!
ואשריך!
ביהדות יש מקום קדוש אחד.
ויש בו דרגות של קדושה.
כמו שר' יוחנן כשחלה בנו שלח לר' חנינא שיתפלל על בנו...ואמר שאם הוא עצמו היה מתפלל לא היה נענה...(ברכות לד ע"ב)
או שתמיד היו שולחים לחכמים שיתפללו על גשמים כמסופר הרבה במסכת תענית...
או שבני ישראל במדבר ביקשו תמיד ממשה רבינו שיתפלל בעדם למים, אוכל, וכו'...
קיבלתי על הראש...
כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (בבא בתרא קטז.): 'מי שיש לו חולה בתוך ביתו, ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים'; כי עקר התפלה אינם יודעים כי אם צדיקי הדור. כי יש בעלי גאוה, שאינם רוצים שילכו לצדיקים, ואומרים שהן בעצמם יכולים להתפלל, ומונעים גם אחרים כשיש להם צער או חולה לילך לצדיקים - עליהם נאמר (בראשית כ): "השב אשת האיש" וכו', כי זה הבעל גאוה מכנה בלשון אבימלך: אבי לשון רצון, כי הוא רוצה למלך, והינו אבימלך. כי באמת צדיק מושל בתפלתו, כמו שכתוב (שמואל ב כג): "צדיק מושל" וכו'; והוא מתגאה בעצמו שיכול להתפלל ויש לו הממשלה, ועל כן מכנה בשם אבימלך, כי הוא רוצה למלך ואומר: אנא אמלך. וזה פרוש: "השב אשת האיש". אשת - ראשי תבות "אדני שפתי תפתח" (תהלים נא) זה בחינת תפלה; דהינו השב אשת בחינת התפלה, להצדיק, כי נביא הוא; כי 'הקדוש ברוך הוא מתאוה לתפלתן של צדיקים' (חלין ס ומשגר תפלה סדורה בפיו, כדי שיהנה מתפלתו.
ליקוטי מוהר"ן י' ד'
עם כוונה וזה..מהלב כאילו..
לא יודע,אני לא בטוח אבל זכור לי שכמה וכמה צדיקים עשו את זה והבנתי שזה עבד להם.
(אברהם בהר המוריה,אבותינו על ים סוף,יהושע בגלגל,שמואל במצפה,יונה במעי הדגה,דוד ושלמה בירושלים ועוד ועוד..)
יש את הקשר האינטימי של כל אחד עם הקב"ה..הרי גם ר' נחמן אמר לדבר עם ה'
הוא לא אמר: סתום ת'פה ותן לצדיק לעשות את העבודה...
ויש לפעמים שהולכים לצדיק שיתפלל עליך...
השם נמצא בכל מקום, שומע אותי בבית, בספסל בגינה, באוטובוס או בכותל באותה מידה.
ואפשר וכדאי לדבר איתו מכל מקום שנמצאים באיזה שפה שרק רוצים.
לפעמים אני אומרת לו בורא עולם נגמרו המילים, נגמרו הדמעות אני באה אליך ככה עם לב
והשם שומע ויודע יותר מכולם מה השתיקה אומרת.
חוץ מזה איך יודעים איזו תפילה הכי נשמעת? מנסים את הכל וממלאים מאגרים.
עד שבעז"ה נענים.
הדהים אותי, התפללתי על איזה עניין שנים ארוכות מאוד,
האמנתי שבורא עולם יכול לשנות דברים,
למרות שלא היה הגיון ששנוי חיובי כזה יתרחש.
אבל פתאום בחודשיים האחרונים השנוי המיוחל קרה.
וזה חיזק אותי מאוד מאוד. הנה משהו שקיויתי והאמנתי ביכולת הבורא
למרות שלא ראיתי איך זה ישתנה,
התפילה היא בטוי של אמונה, כי הרי מה מחזיק אותנו להתפלל משך זמן כה רב?
רק האמונה !
ברכות זה תמיד טוב ולא מזיק,
אבל להתפס להבטחות על זמנים ספציפיים
לא הכי כדאי,
זה עלול יותר לגרום למפח נפש ואכזבה גדולה יותר..
וסתם ככה...יש לו עיניים טובות כאלה...מרגיעות
במיוחד לגור בבית (או דירה) משלך...
ו"לא מתלהבים משטויות"...
כלומר, ברור שיש בזה אמת ולא קטנה בכלל, מצד אחד. אבל המשמעות של זה היא שאני עכשיו צריך להגיע לקשר כשאני "מושלם" (או לפחות עוטה מסכה של כזה). וזה לא נכון, כי החסרונות שלי והדפיקויות שלי יצופו בקשר כל עוד הוא קרוב מדי. למעשה, זה במידה רבה מבוא למערכות יחסים קצרות ומתחלפות כאשר עולה פגיעות או חיסרון.
זה בסדר לרצות להשתפר כדי להיות בן זוג ראוי יותר. אבל זה לא בסדר לצפות "למושלמות". אנחנו לא. לעולם לא נהיה. מלאכים יש בשמים ואמא שלי טוענת שאם בן הזוג טוב מדי אז אלוקים לוקח אותו.
פתית שלגאחרונהלדבר עם בחורה ולברוח?
2 נשים שלוותי השבוע היו מפורקות מבכי עד כדי מצב של חולי.
אם אתם לא מתכוונים לצאת לדייט תגידו את זה מראש
ולא ברור לי איך גבר שמגדיר את עצמו דוס עושה שטויות כאלה.
ובעצם דוס או לא לא מתנהגים ככה
לא סתם שולחים הודעות בוואצפ לבחורה שהעבירו לך את המספר בשביל שידוך ..ואז בורחים .
איך זה גורם לשדכן גם להרגיש?
ולא סתם קובעים עם בחורה דייט ומבטלים באותו יום
שלא נתחיל לדבר על שגרירים/ שליש/ וחבריו
ששם בכלל פותחים הודעות מדברים ואז יום אחרי נעלמים .
מדוע?
אני תמיד אומרת אף בחורה לא כועסת שלא רוצים אותה בחורה כועסת כי הראו לה שרצו אותה (בואי נקבע דייט )
ובסוף הלכו בלי הסבר בבום
אני כבר התרגלתי לזה שיש כאלה שדיבורים לחוד ומעשים לחוד ..
ואני אומרת את זה בכאב אם אדם בוחר להתנהג ככה או ניצלתי.. עוברת הלאה ..
אבל לא כולן לוקחות את זה ככה
יש בנות שלא רוצות לשמוע על דייטים בזמן הקרוב בגללכם..
באמת קחו אחריות.
גוסטינג זה גועל נפש
אתם גועל נפש
השרשור מופנה לאדם שבורח/ מבטל דקה 90 בלי לזכור שיש צד שני לסיפור.
אדם אשר לא יודע לבטא את רגשותיו ..
נכון לא תמיד אפשר להביע מה אתה מרגיש אבל אפשר שיהיה לך עמוד שדרה . אל תגיד סתם דברים .. מזה??
(אפילו הודעת נימוס יהיה מתאים .. מצטער על הזמן שלך.. בכל זאת אני חושב שלא מתאים .קשה?
אפשרי גם אם לא מסתדר הכל בסדר .מידות יש פה צד שני לעזאזל
דרך ארץ
כנל הפוך!! כלפי גברים
התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה
אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.
היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.
ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.
לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…
נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.
בעולם הקלאסי זה היה הפוך.
הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.
וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.
תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות.
מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).
איך שלא מסובבים את זה,
זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).
עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים. יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.
אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...
אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.
גם לגברים יש רגשות
סופריקה
תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים
קצת יותר רגישות
אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי מפורק מזה שלא התקדם
מי יודע כבר כמה קשרים הלב הזה חווה
וכמה אמרו לך שאתה זוהר ושאתה משהו אחר ושהעולם צריך אותך באמת. ואיך זה שאתה כזה כל כך? והלוואי שהרגע הזה אתה ואני לבד יהיה לתמיד. ושאם היה אפשרי הייתי נשארת איתך לנצח אבל אנלא יכולה להקים איתך בית. ועוד אינספור פתגמים מאינספור שהלב שלי נתן להן להיכנס בלי מעצורים. והן הביטו ברהב ונגעו בקצהו ונחרדו ונעלמו.
ולהבדיל גם קשרים עם חברים טובים מאד שהחליטו שדיי.
אה וגם הוא, שאמר לעולם דיי. גם איתו רציתי להגיע הכי רחוק שיש יותר מהכל וגם אתה מתי שככ התקרבתי אליך טרקת לי את הדלת בפרצוף. כמו כל האחרים.
ואולי אני באמת תמים ונאיבי אולי לא הרגשתם אליי כמו מה שאני הרגשתי ומרגיש אליכם עד היום. אולי באמת ניצלתם כל רגע אתי רק כדי לחוות עוד קצת , כמה שמתאפשר.
אבל הגיע הזמן שלי. שעכשיו אני איעלם.
הגיע הזמן שאומר לעולם - דיי.
התוהו קדם לעולם.
נוגע, לא נוגעעצוב וכואב לשמוע
קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.
שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך
עוד לא הגיע זמנך להיעלם.
הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.
הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.
האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?
אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.
כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.
אבל יש ויהיו רגעי אור.
אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.
אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.
מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.
אחלה כתיבה
הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.
לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.
יש שני צדדים יראה ואהבה.
היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב.
על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.
אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!
אני יודע שהשאלה בכותרת קצת חריפה מדי אז אסביר...
לא יודע אם זה שייך לפה או לאר"מ אז כותב בשניהם.
עברו כמעט חודשיים מאז שהיא חתכה אותי. (לא יצאתי מאז מסיבה טכנית שקצת מנעה ממני להיפגש, ואני מרגיש שאולי זה קצת הזיק לי שאותה גברת ישבה לי במוח כל הזמן הזה ומצד שני גם עלו לי הרבה תובנות לגביה שלא חשבתי עליהם קודם אז אולי כן היתה מזה גם תועלת...לא משנה, זה לא העיקר. וגם סרו המניעות אז בעז"ה ממשיך.).
הנקודה היא שאני מרגיש שאני אולי קצת רגיש מדי. בכללי בחיים. ובדייטים זה מתפרץ במאתיים אחוז. כבר כתבתי על זה פה פעם אבל אז זה היה בהקשר של פרידות. עכשיו אני מתכוון בהקשר של אישיות.
זה היה הקשר הארוך יחסית הראשון שלי. יצאתי עם כמה בחורות לפניה ועם אף אחת לא התקדמתי באמת וגם תכלס לא היה כל כך שייך. כבר שראיתי את הפרטים שלה בהצעה הרגשתי שזה משהו אחר. וזה באמת היה. הבעיה הגדולה היא שלא הצלחתי באמת לקדם את הקשר. בכל רעיון שעלה לי חששתי שזה ילחיץ אותה, שהיא לא תגיב לזה טוב וכאלה. מפה לשם היא הרגישה שאני לא מוביל מספיק ועל זה (לפחות ככה אמרה) חתכה. היתה לנו שיחה ארוכה מאוד לפני שהיא קיבלה את ההחלטה, והמסר העיקרי שקיבלתי שם הוא "אתה באמת אדם טוב. באמת. לא פגשתי הרבה בחורים כאלה וגם אומרים שזה די נדיר אצל גברים. באמת התנהלת מדהים במהלך כל הקשר. הרגשתי שיש מי שרואה אותי ואכפת לו ממני. גם עוד לא פגשתי מישהו שמבין אותי ככה. יש לך לב כל כך טוב, וזאת אחת ה-תכונות החשובות לי. לכן ממש קשה לי לוותר על זה. באמת רציתי שזה יצליח. אתה מה שאני מחפשת. אבל אני מרגישה שזה לא מה שאני צריכה בחיים. אני צריכה מישהו חזק, יציב, שאני אוכל לסמוך עליו. ומבחינת הרגישות אני מרגישה שאנחנו קצת דומים מדי. וזה לא מה שאני צריכה לפחות בשלב הזה של החיים...".
מה שאני שמעתי זה "היית יכול ממש להצליח בתור בחורה. אתה לא גברי, אתה לא מסוגל לספק לאישה את מה שהיא צריכה בחיים, אתה רגיש מדי, מי שאמור לבכות בבית זה לא אתה זו אני, אין לך ביטחון עצמי, אתה לא החלטי, ובקיצור- בתור חברות היינו יכולות להסתדר יופי, אבל בתור בעל? תשכח מזה."
וכאן אני שואל כבר חודשיים ולא מצליח לקבל תשובה- למה אני אמור לצפות? מאז שאני זוכר את עצמי זה מי שאני. רגיש, מתחשב, אכפתי, דואג, שמח בלשמח מישהו אחר, מתכלב בשביל שמי שאני אוהב יהיה בנוח, וכו. אני לא מחפש מישהי גברית ושנחליף תפקידים. יש בי את הרצון הגברי הבסיסי הזה של לספק משענת, להוביל, להיות הקול השפוי. אבל בפועל זה לא מתבטא. בפועל היא נפגשת מיד עם הלב הטוב שלי, זה משמח אותה שיש גברים כאלה בעולם, ובזה מסתכמת התועלת שלה מהקשר. ואני? אני רק מאבד עוד את מעט הביטחון העצמי שנשאר לי. מי תוכל לראות אותי מעבר? ומי תוכל לאהוב את התכונות האלה באמת? יש מישהי שתשמח בזה שאני לפעמים לוקח דברים ללב והם משפיעים עלי? שאני חווה את העולם בצורה יותר עמוקה? שהלב שלי לא מסוגל לשמוע מישהו ובמיוחד מישהי שמחמיא לי בלי שיעלו לי דמעות?
זה קצת מייאש כל העסק הזה ובמיוחד הכנות שבה היא אמרה שאני אשכרה מה שהיא מחפשת ולמרות זאת החליטה לסיים את זה...
שבתמונה רואים א' ובמציאות מקבלים ח' הנה, עכשיו אני מבין בגלל מי. אז לא בנות, אל תקשיבו לה, גברים לא סובלים את זה.
ולגבי להפסיק לבקש תמונה-בעד, מסכים שאין צורך בתמונה גם מונע הרבה עוגמת נפש(משני הצדדים), וגם נותן צאנס אמיתי להכיר
אני חייב להתחתן עם אשה שתהיה מוכנה לגדל את גאון הדור הבא.
"יִבְחַר לָנוּ אֶת נַחֲלָתֵנוּ אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב אֲשֶׁר אָהֵב סֶלָה".
