שאת לוקחת כ"עובדות" גם דברים שאין לך מקור לדעת אותם.

יש לך "טענה" על כך שהוא התחתן "בלי להכין אותם", ואינך רואה שאת נוגעת-בדבר.. את לא "צד" בענין כזה; לא יכולה לתת הוראות אם ואיך להכין, וגם לא יכולה לדעת מה באמת אמר או לא.

את אומרת שהתחתנת חצי שנה אחריו, פניתם ליועץ, וביקשתם שישתף פעולה... את באמת חושבת שהוא "ישתף פעולה" "איתכם"?.. הרי הוא לא רובוט. אם התגרש - מן הסתם מעדיף להתנתק; ולא שייך אצלו לעבוד יחד "איתכם".. 

הילדים שם קוראים לו "אבא" - אני מניח שאיש לא חייב אותם. אז כנראה שנוצר אצלם יחס חיובי כלפיו. ואת "מתלוננת" על זה..  את חייבת להפנים שלא עניינך אם פנה ליועץ או לא. אתם לא נשואים - אינך מכתיבה לו באיזה אופן להחליט את החלטותיו.

איך את יודעת אם אשתו "בקושי מקבלת אותם" - היית שם?..

"שולח את הילדים למכולת לבד.. ויש תאונות דרכים", נו, באמת..  זה נראה שאת ממש "מחפשת" אותו - כך את רוצה שהבן "יפרוק מילולית"?.. 

אלא מה?  את מודאגת מהיחס של הבן אל בעלך. אפשר להבין - אבל הדאגה הזו היא דאגה לכם. את לא יכולה להעמיס אותה על הבן.  בעלך אומר שהילד בחיים לא יבעט באבא שלו - מסתבר שהוא צודק. כי זה אבא שלו. אני מניח שגם את מבינה שילד זה לא "לוחצים על כפתור" והוא מקבל מישהו אחר "במקום".. כמו שלא היה מקבל מישהו אחר במקומך.

הקיצור, זה אכן מצב מורכב. ברור שאם הילד אכן מרגיש לא טוב עם הילדים האחרים שם, או עם האוירה, זה לא משמח. אבל דברים כאלו לא פותרים "בכח", כל זמן שלא מדובר במשהו חירום.

היסוד של הקושי, אינו מתחיל מזה שאבא שלו הלך למד"א, או שאשתו צועקת לפעמים...  חבל לברוח למחוזות כאלו.

הקושי הוא מעצם המצב: ילד בן 6, צריך לעכל איכשהו שהוריו התגרשו, שאבא שלו התחתן ויש עוד ילדים שם בבית, ואשה אחרת; שאמא שלו התחתנה וגם שם יש איש אחר ולפעמים ילדים חדשים.. ובנוסף - שאמא שלו משדרת שלילה כלפי האבא ומנסה "בכח" (גם מדבקות זה בכח...) שיגיד עליו דברים...

נו, את במקומו היית מחזיקה בזה עם חיוך על הפנים?...

תחליפי פאזה.  קודדם כל, תפסיק לחפש מה לא בסדר אצל אבא שלו. התגרשתם - גמרנו. כל אחד ינהל את חייו, וישתדל לכבר את הדרך של השני עם הילדים. כמה שאפשר - אפס שידור יחס שלילי. אדרבה, להראות שיש כבוד בסיסי.

אל תנסו לעשות את בעלך "אבא" בכח. הוא לא אבא שלו.  אם יתייחס אליו נעים, באופן חיובי (אם מתאים לו - את האמא. אם מתאים לו - יכל לבנות יחס נעים עם הילדים), אז עם הזמן יחס גורר יחס.

אם את שמעת משהו שהיה בבית של האבא, תקשיבי בנחת. 

ומה שכדאי עוד לעשות - זה לסדר קצת ליל את האירועים. לשחזר איתו: לספר לו שפעם הייתם נשואים. ושבגלל שזה לא הצליח - אז אע"פ שבדרך כלל לא מתגרשים (שלא יהיה לו בראש שזו "נורמה"), לא היתה ברירה.  ושאז אבא התחתן מחדש, וגם לאשתו יש ילדים מקודם.  ואח"כ את וכו'.  ושאבא ממשיך להיות אבא ואמא ממשיכה להיות אמא, וגם לילדים שם זה אותו דבר. ולומר לו שאבא ממש אוהב אותו והוא קודם כל אבא שלו, אפילו שגם הילדים האחרים קוראים לו אבא.. הוא קודם כל באמת אבא שלו. ושבעלך ישמח בזמן שהילד בבית, לעזור לו ולעשות  לו טוב במה שאפשר. וזה לא "במקום אבא".

לפעמים, הסידור של הדברים, בצורה פשוטה ככל האפשר ובלי לסבך מידי, בקיצור, יכול קצת לעזור. 

הצלחה רבה. סבלנות תנו גם לזמן לעשות משהו - ותשתדלו לא להזיק בינתיים. להשפיע טוב, חום ואהבה - ולא "על-חשבון" השני.

כל מה שכתבתי, היה התרשמות מכתיבתך בלבד...  אין לי שמץ מושג במי מדובר.

[ואכן, נכון, שאם ילד חוזר רעב וכו' - זה לא תקין. אני לא באתי "לשפוט" מה קורה - הרי אינני מכיר. מה שבאתי הוא להעיר על כיוון שאולי דרכו ניתן לנסות לפתור משהו. המטרה בסופו של דבר היא מצב כמה שיותר טוב לילדים - בתוך המצב הקיים]

אני הגבתי על סמך הנתונים שכתבת. לא נכנַס לפרטים (למשל, אם את כעת כותבת ש"התחייב" על משהו, בוודאי  שראוי לקיים התחייבות..).

את שאלת "איך לדובב" - וגם זו שהגיבה לפני, וגם אני, התרשמנו שהנקודה אינה מתחילה מזה.  ומהודעתך הנוכחית, אני לא מתרשם ההיפך. אינך חייבת לקבל "עצות" שנותנים פה - וגם אף אחד כאן לא מכיר מה שכותבים מעבר למה שכותבים.  אבל אנשים כותבים גם על מה שנראה להם שורש הדברים, לא רק על השאלה עצמה.

הנה, להבדיל, מישהו שאל איפה הכי טוב להרביץ לילד... אז ענתה לו מישהי שהכי טוב לא להרביץ.. נו, אז הוא יגיד - לא על זה שאלתי. נכון. וכל אחד עונה על מה שנראה לו הכי יכול לעזור לענין ביסודו. 

את כותבת הודעות מלאות-טענות נגד האבא - ואומרת: רק שאלתי איך לדובב... נו?..

הקיצור, לא נכנס לעניינים שביניכם - זה לא ענייני וגם לא מכיר את המציאות בכללותה. חיויתי דעתי איך יהיה יותר טוב בכללי - וגם איך הבן פחות יחשוש לדבר, ובכלל יוכל "להתארגן" על המצב המורכב שנקלע אליו.  רוצה - תקבלי. לא רוצה - אין חיוב...

אפשר להודיע לילד שיוצאים לכמה דקות. או להגיד למי ששומר עליו שאם הוא יחפש אותי תגיד שאני כבר חוזר וכדומה.  אבל אני לא יודעת אם את יכולה להגיד לאבא מה לעשות.   את יכולה להסביר לילד אולי.

מה שכדאי לך לעשות במקרה כזה, זה קודם כל להגיד לילד שאבא התכוין לחזור מיד, ולא היה משאיר אותו שם בשום אופן בלי לחזור.  כך זה יכול "לתקן" את מה שגרם לו לדאגה.

זה באמת דבר מצער שילד יושב כך בחוץ. אי אפשר לומר שאלו לא דברים שיכולים לקרות בלי-משים גם במשפחה נורמטיבית לגמרי.  הכי טוב, זה איכשהו להעביר את המסר שלילד זה מאד מבהיל אם הוא מוצא את עצמו לבד - ולבקש לשים לב שאם קורה שוב שחייבים דחוף ללכת, ליידע מראש את הילד, שהולך וחוזר תוך זמן קצר  ועם מי משאיר אותו לשמור עליו. וגם ליידע את הסבתא שתשים לב ותרגיע אם צריך.

אני מאמינה שזה גורם לו להרגיש לא טוב ,למסור מידע על האבא.זה כן חשוב שתבררי מה קורה שם,אבל לא דרך הילד.

לא לנסות לגרום לו לדבר ע"מ להשיג מידע,אבל כן לדובב אותו לצורך עצמו,ז"א לשדר לו שאם הוא מרגיש צורך לשתף-את שם בשבילו ומקשיבה לו,אבל בשום פנים ואופן לא לנסות לגרום לו לדבר כדי להשיג דרכו מידע.לכך תמצאי דרכים אחרות.

זה בוודאי גורם לו להרגיש לא נוח-לחץ,להרגיש בין הפטיש לסדן-אל תעשי לו את זה, לא מספיק מה שהוא חוווה שם?

רק להכיל, להכיל ועוד להכיל.

אולי כאשר תפסיקו לנסות להשיג דרכו מידע, הוא יפתח אמון וישתף יותר בהרגשות שלו ,אבל רק אם הוא ירגיש מספיק בטוח שלא תגיבי ביחס לאבא על סמך המידע.

את רואה שהילד מגיב לזה לא טוב, ולענ"ד זה בגלל שהוא מרגיש לא בנוח לדווח על אבא שלו,אז אני מציעה זה שתנסי לברר מה היה לא דרכו,או לגרום לו לשחרר /להיפתח ולהוציא את מה שהוא מרגיש בדרך עוקפת,כך שהוא לא יצטרך לאמר מידע על איך האבא התנהג ומה הוא עשה. זה וודאי גורם לו ללחץ ולרגשות אשם וכך מוסיף להרגשה הלא טובה שלו-חבל.

את מה שמישהי כתבה על התיאטרון בובות והסיפורים... רק שהייתי מוסיפה גם סיפורים שלא קשורים...

בנוסף, אני חושבת שכדאי לסדר קצת את העניינים עם הגרוש. אחרי הכל, הוא האבא ולאבא יש משמעות עצומה על הילד.

המטרה לדעתי צריכה להיות שלילד יהיה קשר עם האבא, וקשר טוב. אם האבא מרגיש יותר בנוח, אפשר פעם בשבוע במקום פעמיים, אפשר לשנות ימים, ממש לעשות מה שאפשר כדי שהזמן של הילד עם האבא יהיה יותר חיובי...

מישהי כתבה גם על "לסדר" את הסיפור לילד. שהתחתנתם והתגרשתם ואז כל אחד התחתן וכולם אוהבים אותו. 

ועוד משו- לומר לו שאם הוא לא רואה את האבא שישאל את הסבתא, כי בד"כ האבא אומר לה וככה הוא ידע מתי האבא יחזור. שלא יפחד לשאול אותם. 

באופן כללי- נראה לי הייתי ממשיכה כמו שאתם עושים- מנסים לתת לו מה שאפשר (לשחק איתו וחוגים והכל) ויהיה בסדר...

להשאיר ביניכם וכלפי הילד צריך להראות כביכול עולם ורוד

את אמא מסורה שמנסה לעזור לבן שלה. אני מסכימה איתך שהגרוש שלך ממש לא אחראי!!!

בתור אבא שלא חי איתו אפילו הוא חייב לפחות לגלות כלפיו אחריות!!

דווקא אני אומרת שאם המצב ממשיך את צריכה לפנות לרשויות רווחה. אם הגרוש שלך ממשיך לנהוג בחוסר אחריות, זה חמור מאוד!! אין כזה דבר להשאיר ילד בן שש לבד בבית!!! קל וחומר ללכת ככה לעבודה.

אני לא בנאדם שמחפש מריבות, ממש לא, אפילו ותרנית. אבל במקרה שהאבא פוגע בבן כבר באופן עיקבי ולא שומר עליו אפילו ברמה בסיסית - זה לא אמור להמשך כך. צריך לערב גורמים לדעתי.....

נכון זו פעולה קיצונית, אבל אם האבא ממשיך להתנהג כמו ילד אי אפשר לתת לו לשמור על הילד לעיתים קרובות ככה.

זו דעתי.

אני כואבת איתך את המצב....את גיבורה

שיש בעיה בהתנהלות האבא. 

מה שלא ברור למה באמת נותנים לזה להימשך כך...  

- לדעתי ניתן גם לשלוח את הילד לטיפול רגשי במקביל- לאוורר אותו קצת, שיהיה לו מקום נטרלי לפרוק. 

ב"הצלחה רבה! 

ש"ברור"...

שמעת אותו?

הרי הם התגרשו, זה לא קרה מאהבה-יתרה, יש להניח. ניכרים מדבריה המטענים, שכוללים גם דברים שהם לא בדיוק "פשע"..

אז למה "לקפוץ": "למה באמת נותנים לזה להימשך כך"?..

אולי אמירות כאלה יגרמו ל"מאבק מחודש" שאח"כ רק יחריף את המצב ביחס לילדים?

אתה לא מבין מה המצב?

מרוב "חינוך בדרך חיובית" אתה לא רואה מציאות פושעת. לא על הכל צריך ללמד זכות. האם אתה אבא לילדים?

לא ייתכן שאבא יזניח את בנו בשעות הביקורים הספורות שיש לו. שיבקש ממד"א/כוננים-חברים להחליף תורנויות!

ילד לא צריך לראות מראות קשים. הוא עלול להתרגל לדם ואלימות(ראה ערך ה"בני דודים").

להשאיר אותם אצל סבתא רוב זמן הביקורים? ועוד אצל סבתא לא אחראית(ראה ערך- חוזרים רעבים/טיטול מלא/אף אחד לא בבית ולא אומרים להם כלום)?

זו הזנחה!

אני לא מבינה למה היא לא נלחמת להוציא את הילד ממנו ולהוכיח שהוא מזניח אותם במשמורת שלו?

לפחות לאיים בצעדים משפטיים אם היא לא תראה שיפור.

למה היא מחליטה שהבנים צריכים את האבא שלהם בכל מחיר??? במחיר הזנחה והתעלמות רגשית? עדיף שלא ילכו אליו וזהו. אם הוא רוצה אותם-שיילחם עליהם ויראה צעדי שיפור!!!

היא חייבת להכניס את הילד באמצע כי היא ובני ביתה סופגים את הריקושטים של ההתנהלות הבעייתית של האב-לילד יש התנהגות בעייתית. אין הורה שלא יהפוך את העולם מקרה כזה!

במקום לרדת עליה אולי תסתכל מהכיוון שלה???

נ.ב?

ידוע שלכל גירושים יש שני צדדים ולא שמענו את הצד שלו אבל מה שהיא כתבה, אם זה נכון אפילו חלקית -  מ-א-ד בעייתי.

אם את חושבת שע"י "גידופים" תשכנעי - זו טעות. דברי לגופם של דברים.

אני חושב שאף אחד מאיתנו לא יכול "להבין מה המצב".. (אם כי מנתונים שהיא משחררת בהמשך, אולי קצת יותר).

בוודאי שאם יש מצב כזה, שיש "שעות ביקור" ספורות - אז לא יתכן ש"אבא יזניח את בנו". את צודקת (ואיננו יודעים אם האבא לוקח אותו גם במקרים ממש "קשים". לפעמים לנסוע עם האבא לתורנות - זו גם חוויה. ילד לא בדיוק נבהל מכל פצע. אנחנו לא מכירים את המציאות המדוברת לפרטיה). 

אבל אנחנו מכירים רק מה שהיא אומרת. והיא - עם כל הכבוד וההערכה על האיכפתיות שניכרת - "נוגעת בדבר". הרי הם התגרשו, לא מאהבה מן הסתם.  האם כל ביקור יש "טיטול מלא"? "חוזרים רעבים"?. אנחנו לא יכולים לדעת. הרי כל אמא נורמטיבית אפשר לתפוס פעם-בפעם על משהו כזה..

לכן, אם מישהי כותבת ש"ברור שיש בעיה עם האבא והשאלה למה נותנים לזה להימשך" - אני מגיב, מניין ברור, ולמה לקפוץ להגיד שזה מה שצריך לעשות.

הרי גם את מבינה שהשורה האחרונה היא, מה טוב לילדים. ולפעמים, כשמציעים הצעות כאלו, מתוך ש"ברור, מה ששמעו מצד אחד, זה עלול לעודד למלחמה שתזיק לכולם. הרי את רואה שהיא אומרת שגם העוסי"ת שלה אמרה ש"אין מה לעשות, ושהיא לא יכולה להגיד לאבא איך להתנהל". אז גם היא סתם "מופקרת"?..

והיא עצמה כותבת שהילדים רוצים וצריכים את זה. אז כנראה שהאבא אינו "רשע גמור"..

אני לא "יורד עליה", חבל להסתכל כך. מוטב תקראי בנחת ובעיון מה שכתבתי. תראי מה "קבעתי" כבכיול, ומה אמרתי שנשמע מדבריה. ומה אמרתי שנראה הכי טוב במצב הקיים, שהוא מצב קיים.

אז את חושבת ש"חייבים" לאיים על האבא (מדבריה כלל לא בטוח שכיום זה איום עבורו), ו"עדיף שלא ילכו אליו".. ואת בטוחה שיש כאן "הזנחה והתעלמות רגשית"; וסבורה שמהפעמיים-בשבוע ארבע שעות שהוא נמצא אצלו - היא ובני ביתה "סופגים ריקושטים"... ו"אין הורה שלא יהפוך את העולם במקרה כזה"...

ואני חושב אחרת. אני חשוב שהזמן המועט הזה, לפחות כרגע, הוא חשוב. כנראה כך חושבת גם זו שהיא פנתה אליה. אני חושב שניתן להתגבר על "ריקושטים" מ"פעמיים בשבוע 4 שעות" (הרי היא כתבה שהאבא ויתר על לינה אצלו, כי הסבירה לו את חשש הילד מאשתו).

אז אכן, מסכים שיש פה דברים שנשמעים "בעייתיים", כדברייך. אבל השאלה היא לא אם יש דברים בעייתיים או לא - אלא איך מתנהלים הכי טוב ביחס לילדים במצב כזה.

ומה שאני כתבתי, לא היה "מהצד שלה" או "מהצד שלו".... אני לא בשום "צד" כאן, אלא מה נשמע מתוך הדברים שלה-עצמה, שהילד חווה.  אני חושב שחובתי לכתוב את זה, מצד איך ילד יגיב למצבים כאלה.

את חושבת אחרת - זכותך לכתוב. זכותי כמובן לא להסכים... [שמעתי לפני זמן-מה על זוג שגם יש טענות כלפי התנהלות האבא עם הילד בזמן שהוא שם - אבל שוב, לא "קיצוני". הם מתרכזים בחיוביות שאצלם, לא מתעסקים בטענות, ויש להם תוצאות מצויינות].

אני שמח שאני נשמע לך כמו "חסיד שוטה" - עדיף מאשר אהיה חלילה "רשע שוטה"... וגם את עקיצתך אל שם האתר שלי (מה הקשר..) קיבלתי בחיוך.

מציע לך לשקול שוב, עד כמה ניתן לשפוט באופן חותך ממידע במצב כזה, לגבי דבר שנוגע לא רק לה - אלא גם לילדיה.

הרי התגרשתם, ומן הסתם לו יכולת להחזיר את הגלגל אחורנית לא היית מתחתנת איתו. אבל הגלגל לא חזר אחורנית וכן הייתם נשואים תקופה ממושכת, והקב"ה היה שותף לשניכם להוליד את הילדים. וכרגע זו המציאות - את האמא והוא האבא.

אני יכול להניח שהיו ביניכם ויכוחים, אי-הסכמות, דרכי חיים והתנהגויות שונות, או כל אלה ביחד - ובין השאר בשל כך התגרשתם.

אבל הילדים כבר קיימים ברוך השם. ואם תרצי או לא - האבא של הילדים שלך הוא האיש הזה. וממילא ברור שהוא יטפל בילדים בדרכו שלו, ויחנך אותם בדרכו שלו, ויזרום איתם בסגנון שלו, ואולי גם יקל ראש בנקודות כאלה או אחרות כפי מה שהוא רואה לנכון.

זה ממש לא מקובל עלייך שאותו פלוני מתנהג כך ומגדל כך ילדים - אבל הוא האבא של הילדים שלך. הקב"ה בירך אותו בדמות שלך כאמא, וגם בדמות של הגרוש כאבא.

הבשורה הטובה היא שמתוך דברייך אנחנו למדים שהמשמורת העיקרית היא שלך, ולכן כנראה גם ההשפעה היותר עיקרית תהיה שלך, אבל בכל אופן גם לאב זכות וחובה לגדל את ילדיו ולהשפיע עליהם, לפחות באותן שעות מעטות המוקצות לכך. אם מבחינתו הצלת חיים במד"א זה ערך עליון, שמאפשר גם להשאיר את הילד לבד עשר דקות ויותר או באחריות הסבתא - זו דרכו.

חשוב להדגיש - לא ציינת בדברייך מעשים שהם רע מוחלט. מה לעשות, כן יכול להיות שאדם נורמלי יחשוב שזה תקין לשלוח ילד בן שש למכולת או להשאיר אותו עשר דקות בבית לבד. אם אב במשפחה נורמטיבית היה עושה דבר כזה (והאמא בעבודה לצורך הדוגמא) ברור ששירותי הרווחה לא היו מוציאים את הילד בכפייה על אי מסוגלות לגדל ילדים. זה יכול לעצבן אותך בצדק, אבל הרי התגרשת ממנו, ומן הסתם גם בגלל דברים חמורים עוד יותר. 

לעניות דעתי (שאינה מקצועית, רק מאינטואיציה) הפנמה של המסר הזה תעזור הרבה לילד לחיות בשלום עם החיים החצויים.

שמתי לב שלא כתבת "אבי הילד" וכדומה אלא "הגרוש". תבדקי אם זה לא מסמל שבעצם מבחינתך הוא רק "הגרוש" על כל הרוע שבדבר, ופחות מדי "האבא של הילד". 

זו עבודה קשה, ואפשר רק לאחל לך (וגם לאבא) שתצליחו בע"ה בגידול ובטיפול בילדים למרות המצב הבלתי פשוט, ובסופו של דבר תראו מהם ברכה.

בהצלחה רבה במשימת החיים הלא פשוטה הזאת!!

שהוא אבא, אלא רק "שותף להבאת הילדים" - אז יש אצלך בעיה.

וכל "מדרש השמות" הזה, הוא אווילי. הרי יתכן שאת קוראת לו "הגרוש שלי" בדיוק מסיבה הפוכה, שעוד לא "השתחררת" ממנו לגמרי.  וכי כל מי שהתגרשה אי פעם אומרת על מי שהיה נשוי לה "האבא של הילדים"... מה השטויות האלו.

ואם את מסרת לילד שלך ש"הסנאי לא מבין למה יש לו אבא בבית אחר".. זה מסר חמור. כלומר: בעצם, מי ש"מיותר" כלפיו, זה לא בעלך הנוכחי - אלא אביו הטבעי...  מה היית עושה אם הוא היה מספר סיפור כזה על סנאי שלא מבין למה יש לו אמא בבית האחר?.. מן הסתם היית כותבת פה הודעה כמו שכתבת, על היחס החמור שהאבא מקרין כלפי האמא.

מוכרח להגיד, שהוא נשמע מאד סבלני ביחס לצורת ההתייחסות הזאת. אלא אם כן, כפי שעולה מהודעתך פה, הוא בעצם "לא מעונין" שהילד יגיע אליו בכלל; זה קצת מוזר.

הילד אומר שהוא "מפחד מאשתו של הגרוש"; לא מאבא שלו. את אומרת שהילד רוצה להיות אצל אביו וצריך את זה (כמובן).

נמצא אצלו רק פעמיים בשבוע זמן מועט - וגם לך וגם לאבא, לדברייך, יש תלונות כאילו הוא שם כל הזמן..

אני מציע, לבדוק ריאלית, מה באמת "סיכון", ומה סתם דבר שהאבא רואה אחרת ממך.  ובמה שאינו ממש סיכון, להשלים עם נקודות מבט שונות, לשמוח שיש לו אבא-טבעי (לא רק "שותף להבאתו לעולם"), להבין שאבא זה לא "גרביים" שמחליפים - ולראות איך מסתדרים בתוך המצב הנוכחי.  גיוס אמפתיה לרגשות שליליים, לא יעזור באמת לטווח ארוך.

כדאי שתשימי לב לגופם של דברים.  ואם לא את - אולי מישהו אחר ירוויח מזה.

זה שתעני ב"אלימות" - לא יעשה אותך יותר צודקת.

את יודעת למה פתחתי פה כעת? כי מישהי - שאינני מכיר - כתבה לי במסר, שהיא חושבת בדיוק כמוני, אלא כדי שלא להיתקל ב"תגובות" כשלך, אינה כותבת. בבחינת "דברים שאינם נשמעים". אז פתחתי לראות על מה דיברה.. אני לא מפחד מזה - אני כותב מה שנראה לי. אינך רוצה - אל תקבלי.

אמרתי - התייחסי לגופם של דברים. מי שכותבת על אבי ילדיה שמעולם לא התייחסה אלי כאבא, אלא כ"שותף להבאת ילדים" - זו בעיה.

הרי את יודעת מעצמך שאת ה"נתונים" שאת חושפת פה כל פעם בהדרגה, איש כאן אינו יודע ולא אמור לדעת. וגם אין דרך וענין לבודקם.  מתייחסים למה שאת כותבת.

את לא כתבת בהודעה שלפני כן: הוא נעלם לחצי שנה ולכן אני לא התייחסתי אליו כאבא..  כתבת שמבחינתך הוא "שותף להבאתם ולא אבא". זהו. אז את צריכה להבין שכתיבה כזו, תעורר תגובת-נגד (בכלל, אני מציע לך שאם את רוצה להתחיל לחרף ולגדף, מוטב שלא תתחבאי  מאחורי ה"אנונימי". יש לך טעמים לאנונימי, אפשר להבין, אז שמרי בהתאם על לשונך).

האמת - אני לא "שופט ושופט".. בניגוד למגננה שנכנסת אליה מהתגובה הראשונה - שהיית בטוחה שאני "מכיר אתכם" (מוזר למה..). אני מגיב לפי מה שאני רואה שאת כותבת. ומה שאני רואה שאת כותבת, הוא טענות על גבי טענות, לגבי דברים שהיו כאן עוד שאמרו לך שאינם נראים "סוף העולם" - וכל זה מדובר על הפעמיים-בשבוע ארבע שעות, שהילד נמצא אצל אביו.

את כתבת שאת רוצה סה"כ לקבל עצה איך "לדובב" את הילד, אבל סביב זה כותבת "הר" של השמצות וטענות כלפי מי שהיית נשואה לו. אולי את צודקת, אולי לא. זה לא ענייננו וגם אין לנו כלים וסיבה לבדוק זאת.

אבל את צריכה להבין, שכאשר אנשים (וזה לא רק אני כאן), רואים דבר כזה, הם נוטים להניח שהבעיה היחידה אינה "לדובב" כי בשביל זה לא נצרך כל הענין.  ולכן - לטובת הדבר, אמרים לך - תבחיני בין הדברים, ותחליטי: האם את רוצה להמשיך לנהל מלחמה כנגד האבא על טענותייך (המוצדקות או שלא - כבר אמרתי, לא לנו הכלים והענין), או ליהטיב לילד.

דעתי היא, שלהיטיב לילד לא יבוא בצורה כזו - אלא אם כן, כמו שאמרתי בהודעה קודמת, היה מדובר בסכנה של ממש.

לגבי מה שאת כותבת בהודעה זו  - וזו שאחריה - על הרצון של האבא לתפקד כאבא - זה דבר שכמובן כאן איננו יכולים לדעת, אם אכן כך או לא. קל וחומר - כנ"ל - כשאת כותבת דברים כאלה אחרי תגובה ולא לפניה (מה רצית, שאשה שכותבת שסיפרה לבן שלה על "סנאי שלא רוצה את אבא שלו", לא תקבל "תגובה" על זה?.. איפה את חיה?.. יש לך "טעמים וסיבות" - תכתבי לפני שאת זורקת משפטים כאלו לחלל הפורום, ולא לאחריהם).

אני לא מקבל שילד שיש לו אבא, הופך לילד "מאומץ", באופן נורמלי. גם אם אימו מתחתנת שוב.

את טוענת כעת שאצלכם המצב מאד קיצוני לכיוון השני, שהאבא בכלל לא מעונין.. ולכן זה כך - יתכן. לא אני שאשפוט או אוכל לדעת. מה שכתבת בהודעה הקודמת היה שהילד רוצה להגיע לאבא שלו. יש לו את הצורך. אז צריך לבדוק איך מעודדים את מה שהוא רוצה וצריך. אני לא רואה ביחס שלך (שאולי הוא לגמרי מוצדק, לכלעצמו.. כבר אמרתי - מכאן אי אפשר לדעת כלום), משהו שיעודד את זה. 

ואני שוב מציע לך: אל תתייחסי לבני אדם כ"גרביים", גם לא לאבא. לפעמים היחס הזה עצמו גורם לדברים שאח"כ רואים כאילו הם תוצאתו..  כנ"ל -בלי להכיר ספציפית אצלכם.

על הסגנון הלא-ראוי שכתבת בו, אני עובר. אין אדם נתפס על צערו.

אפשר אולי ללמוד מזה משהו על אמינותך.

אם גם מי שאת לא מכירה, את כבר יודעת ש"משקר" - נו... (ה"חחח" ממש מחזק את דברייך..)

אז כן, תתפלאי. בגלל זה בכלל נכנסתי לכאן כעת.

[בכללי, מציע להתמתן. איש לא התכווין לכתוב "נגדך" או להיכנס במה שביניכם, שאף אחד כאן לא יכול לדעת באמת; אלא מה נשמע מתוך מה שאת כותבת, הדרך הכי טובה עבור ילדייך במצב הנוכחי. רוצה - תקבלי. לא רוצה - אל תקבלי. אחרי הכל, זו לא אחריות של אף אחד כאן יותר מאשר שלך]

אמא יקרה,

קראתי את בקשתך ואת התשובות שניתנו לך ואני רוצה להציע כיוון חשיבה שונה.

בבקשתך ניכרת דאגתך ואהבתך לבנך. את רוצה להיות עבורו אוזן קשבת ולעזור לו להתמודד עם תסכולו ומצוקתו.

את מספרת שהיית רוצה שבנך יפתח מולך יותר ויספר לך מה שהוא מרגיש, ואני שואלת- מה הוא ירוויח מזה? אוקי, סיפרתי לאמא ו.... אני מרגיש יותר טוב עד הפעם הבאה? אמא העירה וכעסה על אבא ואשתו?... 

הרעיון הוא שבנך ירגיש ש"שווה לו" לספר לך. ואיך הוא ירגיש זאת? ומה הדבר "השווה" שהוא יקבל?

לפני שאומר לך את הצעתי, שאגב, פועלת כמו קסם! אספר לך קצת על ההתמודדות שלי עם בני. בני אמנם גדול מבנך, הוא בן 11, וכשהוא לפעמים נפרד בערב מאביו וחוזר עצבני ופגוע, ונכנס כך למיטה ולא רוצה לדבר איתי, אני יודעת שלמחרת אין לי שום סיכוי להצליח להעירו לבית הספר... דיברתי עם אביו על כך והוא אמר לי שהילד צריך פסיכולוג דחוף..

עד ששיתפתי אשה יקרה וחכמה והיא נתנה לי עצה טובה, שחיזקה את בני והחזירה לו את הביטחון.

היא אמרה לי "תפסיקי לרחם על הילד, את משדרת לו חולשה!!!" ואמרתי לה "אבל אני באמת מרחמת עליו, כואב לי לראות אותו ככה, למה זה צריך להיות ככה?!", והיא אמרה לי "את חייבת לתת לילד כוחות" והיא אמרה לי איך... אני אפרט פה מה אמרתי לילד שלי בפעם הראשונה שיישמתי את הצעתה, מאז אנחנו מדברים הרבה יותר פתוח על הדברים, הוא יודע שאני מקשיבה ואני חומלת עליו, אך לצד זה, הוא יודע שאני נותנת לו כוח להתמודד עם הדברים, והוא ממש יוצא רגוע ושמח מהשיחות הללו, "שווה" לו לספר לי!

אז ככה, בבוקר אחד שהוא אמר לי שהוא לא הולך היום לבית הספר ושאעזוב אותו "לכי מפה!" נשכבתי לצידו במיטה ואמרתי לו "אתה יודע, אני יודעת שאתה מתמודד עם כל מיני דברים, והלוואי שהכל בחיים היה מושלם... אבל זה לא כך, והקב"ה נותן לכל אחד דברים שהוא צריך להתמודד איתם. לאחד נותן אח חולה, אחד חולה בעצמו, אחד נכה, והשני אמא שלו נפטרה... והחבילה שלך זה... ויש לך כוחות להתמודד עם אבא שלך ו... ה' נתן לך כוחות גדולים אתה ילד מדהים וגיבור ויש לך כוח להתמודד עם הדברים... ואני פה לעזור לך למצא את הכוחות האלה כשאתה מרגיש קצת חלש..."

כשסיימתי לדבר, הוא פתאום התחיל לספר לי על משהו מצחיק שקרה לו עם החברים ודברנו וצחקנו, ואז הוא קם והתארגן ללימודים. הייתי בהלם! הוא פשוט רצה שאני אעזור לו לצאת מהמקום המסכן והחלש ושאראה לו שיש לו כוחות, ושיש לו ביטחון בעולם הזה.

מאז השדר שלי הוא "אתה מסוגל, וה' נתן לך כוחות להתמודד עם החיים האלה" ותמיד בחיוך חם ואוהב ובחיבוקים גדולים.

אני לא מנסה לסדר לו את החיים, ואני לא מרחמת עליו וכועסת על כולם, אלא משדרת לו ביטחון מלא ביכולת שלו להתמודד עם מה שקורה ולאהוב את אבא שלו על אף הקשיים והאכזבות מצורת החיים שנכפתה עבורו....

זהו בקטנה מהניסיון שלי,

שולחת לך כוחות,

תמי

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....