זמן...

בינתיים לא עזר.

מי יודע... אולי בהמשך זה יעבור.

הבאת לי פה שאלה קשה האמת ..

יודעת מה ? אני כלל לא בטוח שגם נשואים לא מרגישים משהו לעבר שלהם ...כן...

זה הגיוני לא? אפילו שעכשיו הם חיים באושר ואוהבים , עדין יש להם את הזכרון הזה

אני מדבר על זכרון טוב ומתוק נטו ולא אהבה שרירית וקיימת בעת שאתה נשוי עם מישהי זה ברור

אם נדבר על רווקים אז בוודאי שאהבה כזאת שהיתה לא נשכחת ובטח שבתור רווק על אחת כמה וכמה שלא עבר די זמן מאותה אהבה (מאותו קשר)

הבחור ימשיך לחשוב עליה כי היא הדבר שהכי חשוב לו בחיים כל עוד הוא עדין מאוהב בה

היא לא תלויה בכלום , מספיק שאת רואה אותו יום יום ומתראה איתו זה כבר יכול תוך חודש חודשיים

לגרום לך לפתח אליו רגש של אהבה , לא ניתן למנוע את זה וזה בהחלט נשאר איתך בכל מצב

אצל חלק זה מתבטא בצורה קיצונית ואצל חלק פחות , אבל לכולם נשאר משהו מאותה אהבה

אני חוזר בתשובה

הכרתי הרבה בנות בהיותי בבית ספר חילוני לאורך השנים עד שחזרתי בתשובה וגם בחוץ

היתה לי גם חברה ולא הייתי מאוהב בה בגרוש כן אני לא מתבייש להגיד את זה ..

באף אחת מהן לא התאהבתי , עד עצם היום הזה לא הרגשתי רגש של אהבה אלא רק למישהי אחת ויחידה

לקח לי בערך חודש ומשהו להתאהב בה עד השמים ולמעלה מזה , עברו הרבה שנים מאז

ועד היום היא לא יוצאת לי מהראש , אין מציאות כזאת שאתה מתאהב בכל אחת מהדייטים ובכלל בכל אחת שאתה מכיר אם זה היה ככה האדם היה יוצא מדעתו ובחיים לא היה נסגר על מישהי אחת

הסיכוי שתתאהב במישהי הוא לא גדול וזה יגידו לך רבים וטובים (!!)

לכן אל תצפה להתאהב במישהי מדייטים , למרות שלפעמיים יש לאדם מזל והוא נופל על האחת המיוחדת שלו

זו שהנפש שלו נקשרת אליה באהבה אין סופית וכל הרצון שלו להיות קרוב אליה מתי שרק יוכל

זו אהבה . לא פחות ולא יותר , ואם אתה מרגיש משהו שונה מזה זה אולי חיבה גדולה במקרה הטוב ובמקרה הרע תשוקה חולפת

רק מי שבאמת חווה אהבת אמת ידע להסביר לך את המציאות הזאת

לא סתם אומרים שאהבה יש פעם בחיים

ואם יש לך ממש מזל אולי גם פעמיים

בס"ד

אהבה לעולם לא תשכח- מסכימה.

הביטוי לא לא שכחה. אבל אהבה בהחלט יכולה להפסיק להתקיים.

כמו חבר, או קרוב משפחה, שנפטר, וכבר לא קיים בחיים שלך,

גם אהבה שדעכה לא נשכחת, אלא מתירה חותם. וקיימת כזיכרון.

אבל זיכרון של משהו שהיה פעם.

והיה אמתי. ולא שרד.

וזה באמת כואב.

ולא צריך להשכיח בכוח.

אבל גם לא לתפוס את הזיכרון.

לתת לה לשקוע לאט לאט.

להמשיך את החיים. לעסוק במה שעוסקים. לא לחשוב על זה באופן יזום.

כשעולה מחשבה, להסיח את הדעת- אבל בלי תחושת כישלון או תסכול על עצם זה שזה עלה.

ועם הזמן, הרגש עובר מחוויה שפועמת בלב, לזיכרון בארכיון שמור.
הוא כבר לא חי. הוא כבר לא מרגש, לא... לא שום דבר מעבר למה שהוא.

ואם מידי פעם עולה מחשבה, או רגע, לא צריך להיבהל, לא לברוח.
פשוט לתת לזה לעבור.

לקבל את זה שזה לוקח זמן.

עד שהתהליך מושלם, ויש מקום לאהבה חדשה להיווצר.

בהצלחה. 

אבל הגעתי למסקנה שזה ממש מגעיל אותי לעשות ההפך מרפ"ב (אזמרה)

טיפול.

לי זה לא עבר 12!!!!! שנים

עד שטיפלתי

אל תעז להתפלל ככה...

חסר לך שה' יענה לך :"בגלל שלא שמרת א.ב.ג. אז אני..."

(טוב, לא אפתח פה לשטן,)

אבל אנחנו מבקשים מה' באהבה ובחסד,

וזו באמת הצורה הכי מומלצת!

הוא אוהב ועונה!

תפילה נכון....אבל צריך לבקש במתנת חינם..

כמו שמבקשים מאבא או מאמא...

לא אומרים להם הורדתי ת'זבל אז תביאו כסף לבזבוזים בבקשה..

לא נשמע משהו...

אתה לא בטוח שהקשר נגמר .ואוליי לא להשאיר אופציה ליצירת קשר. בהצלחה .

דבר ראשון והכי חשוב זה להתפלל

לי באמת היה לא פשוט והתפללתי שהקב"ה יעזור לי למצוא את הכוחות שבי כדי לשכוח, כי אני בטוחה שהם אצלי.

בנוסף, כתבתי מכתב והוצאתי הכל, וזה פשוט שחרר מלא דברים

וגם- עשיתי טבלאות למה צריך לשחרר ולמה יותר טוב לי ככה מבחינת השכל ואז השלטתי את השכל על הרגש.

לוקח זמן אבל עובד.

בהצלחה!

זה ממש קשה, אבל מי שמצליח בכל זאת להתעלות על עצמו ולסלוח- מרים את עצמו בכמה רמות למעלה!

ומקבל את ה"חיים" שלו בחזרה.

אין דבר כזה שאדם משתנה בלי שהוא רוצה.

רוצה להישאר טוב הוא נשאר טוב.

ז אולי יותר קשה, אבל יש לאדם אפשרות לשלוט במי שהוא,

ולא לתת לאחרים לעצב את האישיות שלו.

אז נכון שיש אנשי שמוציאים לידם את הרע יותר,

אבל צריך לשים לב להיות מאופסים,

ולא לתת לאנשים הללו השפעה אחרי שסיימת את מערכת היחסים איתם...

הידיעה שאתה בוחר איך האישיות שלך תהיה,

ממילא לא תגרום לצורך לסלוח על דבר כזה, זה זה בתחום אחריותך הבלעדית.

אם קרו סיטואציות לא נעימות- זה באמת קשה לסלוח...

אני לא יודעת מתי בדיוק זה קרה לי אבל התחלתי לסלוח לאנשים

מבלי שהם ידעו

לא חייבם לומר להם

אבל בשבילי, סלחתי

קשה לא פשוט אבל למה שאנ אחיה עם זה?

בס"ד

אבל צריך קודם כל להפנים שהכל מאת ה' יתברך.

ואם יש יהודי שאיתרע מזלו להיות החייב שדרכו התגלגלה החובה הנוראית הזו-

אז רחמים עליו.

כי אני על ידי הייסורים- הזדככתי.

ולמדתי. והפקתי לקחים,

והתקרבתי לה', כי דגווקא ברגעים קשים- והכי קשים הקשר עם הקב"ה נחשף במלא עוצמתו.

דווקא אז התיעול של הכאב והקושי לתפילה אמתית- זה פועל שינוי כזה בנפש,

כזאת חשיפה של פנימיות הנפש.. מקלף את כל הקליפות.

כי יש רגעים בהם אתה יודע שאו שאתה בוחר להאמין בטוב האלוקי למרות הכל,

או שאתה פורש. ומתגלה כמה האמונה היא הדבר הכי יקר שיש.

ואז מבינים שהיהודי שפגע בך הוא בסך הכל צד ג',

לא בהכרח משמעותי.

אם זה לא היה הוא, זה היה מישהו אחר.

אני הייתי צריכה לעבור את זה.

ואני סולחת לו. ומקווה שה' יסלח לו.

כי בסופו של דבר ואהבת לרעך כמוך- ממש.

ולנטור טינה ליהודה זה כמו לנטור טינה לעצמך, או חלילה לשנוא את עצמך. 

כל ישראל אחד ממש.

וזהו.

כשמפנימים שמה שקרה היה חייב לקרות מאת ה'.

ושזה רק ואל ורק לטובתי,

מבינים שאין מה לכעוס על מחט של הזריקה שקיבלתי. 

המחט דקרה בפועל,

אבל מי שאחז בה, ובמזרק אוחז הרופא כל בשר שרוצה לרפא אותי,
מדברים שלאו דווקא ידעתי שאני נגועה בהם.

אז לקבל את הכאב באהבה, ולראות איך אני יכולה לעזור לתהליך הריפוי,

 מה ה' רוצה ממני? מה הטוב שאני מפיקה מזה לשארית חיי? 

ותודה.
אודך ה' כי אנפת בי.

וכמובן שהרבדים אותם אני רואה הם חיצוניים,

למדתי א' ב' ג', 
ויש סיבות הרבה יותר עמוקות שלא יודעת ולא בטוח שאדע, 
אבל סומכת על בעל הבית של העולם שלא נותן לשום דבר לקרות סתם.

ואני אומרת את זה כמישהי שיודעת היטב מה זה פרידה קשה מאד,

מאדם הכי אהוב שפגע בצורות הכי קשות.

לכל הזכרונות הטובים בחיים אנו מתגעגעים. הדבר החשוב יותר הוא לא להתעסק רק בעבר. העתיד יותר חשוב.

אהבה, גם לאישה, היא לא דבר אינסופי. גם פרקים טובים בחיים מגיעים לסיומם.

אהבה אינסופית היא רק לה', אם זכינו למעלה זו, והוא קיים לעד ולעולמי עולמים.

המשך בדרכך ללא חשש ומעצורים. הכל פתוח. לא צריך לשכוח. צריך להמשיך הלאה.

לפנות אל ה' בתפילה, שיכוון את לבך ומחשבותיך לאישה חדשה.

בעזרת ה' תעשה ותצליח.

שנזכה!

בס"ד

לאמן את המחשבה,

בהסטה של הרגש אל המקום למענו הוא נוצר מלכתחילה,

זו גדולה אמתית.

זה יישום אמתי של לימוד החסידות,

כי מלכתחילה כל אהבה שיש ליהודי,

מקורה באהבה המסותרת לה' שקיימת בנפש.

כאשר מורידים את הלבוש הלא נכון בו רגשות אלו מתלבשים,

נותרת אהבת ה'.

יש אהבות שהם המשכה של אהבת ה', (אהבת ישראל, אהבת הורים ילדים, אחים , וכ')

ויש אהבות כאמור בהן הניצוץ הקיים- נמצא בגלות בתוך משהו לא אמתי.

כמובן שזו לא עבודה שמתאימה לכל אחד,
צריך הרבה רקע כדי להבין בכלל על מה את מדברת,

אבל יישר כוחך. מדהים. באמת.

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים 

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.