זמן...

בינתיים לא עזר.

מי יודע... אולי בהמשך זה יעבור.

הבאת לי פה שאלה קשה האמת ..

יודעת מה ? אני כלל לא בטוח שגם נשואים לא מרגישים משהו לעבר שלהם ...כן...

זה הגיוני לא? אפילו שעכשיו הם חיים באושר ואוהבים , עדין יש להם את הזכרון הזה

אני מדבר על זכרון טוב ומתוק נטו ולא אהבה שרירית וקיימת בעת שאתה נשוי עם מישהי זה ברור

אם נדבר על רווקים אז בוודאי שאהבה כזאת שהיתה לא נשכחת ובטח שבתור רווק על אחת כמה וכמה שלא עבר די זמן מאותה אהבה (מאותו קשר)

הבחור ימשיך לחשוב עליה כי היא הדבר שהכי חשוב לו בחיים כל עוד הוא עדין מאוהב בה

היא לא תלויה בכלום , מספיק שאת רואה אותו יום יום ומתראה איתו זה כבר יכול תוך חודש חודשיים

לגרום לך לפתח אליו רגש של אהבה , לא ניתן למנוע את זה וזה בהחלט נשאר איתך בכל מצב

אצל חלק זה מתבטא בצורה קיצונית ואצל חלק פחות , אבל לכולם נשאר משהו מאותה אהבה

אני חוזר בתשובה

הכרתי הרבה בנות בהיותי בבית ספר חילוני לאורך השנים עד שחזרתי בתשובה וגם בחוץ

היתה לי גם חברה ולא הייתי מאוהב בה בגרוש כן אני לא מתבייש להגיד את זה ..

באף אחת מהן לא התאהבתי , עד עצם היום הזה לא הרגשתי רגש של אהבה אלא רק למישהי אחת ויחידה

לקח לי בערך חודש ומשהו להתאהב בה עד השמים ולמעלה מזה , עברו הרבה שנים מאז

ועד היום היא לא יוצאת לי מהראש , אין מציאות כזאת שאתה מתאהב בכל אחת מהדייטים ובכלל בכל אחת שאתה מכיר אם זה היה ככה האדם היה יוצא מדעתו ובחיים לא היה נסגר על מישהי אחת

הסיכוי שתתאהב במישהי הוא לא גדול וזה יגידו לך רבים וטובים (!!)

לכן אל תצפה להתאהב במישהי מדייטים , למרות שלפעמיים יש לאדם מזל והוא נופל על האחת המיוחדת שלו

זו שהנפש שלו נקשרת אליה באהבה אין סופית וכל הרצון שלו להיות קרוב אליה מתי שרק יוכל

זו אהבה . לא פחות ולא יותר , ואם אתה מרגיש משהו שונה מזה זה אולי חיבה גדולה במקרה הטוב ובמקרה הרע תשוקה חולפת

רק מי שבאמת חווה אהבת אמת ידע להסביר לך את המציאות הזאת

לא סתם אומרים שאהבה יש פעם בחיים

ואם יש לך ממש מזל אולי גם פעמיים

בס"ד

אהבה לעולם לא תשכח- מסכימה.

הביטוי לא לא שכחה. אבל אהבה בהחלט יכולה להפסיק להתקיים.

כמו חבר, או קרוב משפחה, שנפטר, וכבר לא קיים בחיים שלך,

גם אהבה שדעכה לא נשכחת, אלא מתירה חותם. וקיימת כזיכרון.

אבל זיכרון של משהו שהיה פעם.

והיה אמתי. ולא שרד.

וזה באמת כואב.

ולא צריך להשכיח בכוח.

אבל גם לא לתפוס את הזיכרון.

לתת לה לשקוע לאט לאט.

להמשיך את החיים. לעסוק במה שעוסקים. לא לחשוב על זה באופן יזום.

כשעולה מחשבה, להסיח את הדעת- אבל בלי תחושת כישלון או תסכול על עצם זה שזה עלה.

ועם הזמן, הרגש עובר מחוויה שפועמת בלב, לזיכרון בארכיון שמור.
הוא כבר לא חי. הוא כבר לא מרגש, לא... לא שום דבר מעבר למה שהוא.

ואם מידי פעם עולה מחשבה, או רגע, לא צריך להיבהל, לא לברוח.
פשוט לתת לזה לעבור.

לקבל את זה שזה לוקח זמן.

עד שהתהליך מושלם, ויש מקום לאהבה חדשה להיווצר.

בהצלחה. 

אבל הגעתי למסקנה שזה ממש מגעיל אותי לעשות ההפך מרפ"ב (אזמרה)

טיפול.

לי זה לא עבר 12!!!!! שנים

עד שטיפלתי

אל תעז להתפלל ככה...

חסר לך שה' יענה לך :"בגלל שלא שמרת א.ב.ג. אז אני..."

(טוב, לא אפתח פה לשטן,)

אבל אנחנו מבקשים מה' באהבה ובחסד,

וזו באמת הצורה הכי מומלצת!

הוא אוהב ועונה!

תפילה נכון....אבל צריך לבקש במתנת חינם..

כמו שמבקשים מאבא או מאמא...

לא אומרים להם הורדתי ת'זבל אז תביאו כסף לבזבוזים בבקשה..

לא נשמע משהו...

אתה לא בטוח שהקשר נגמר .ואוליי לא להשאיר אופציה ליצירת קשר. בהצלחה .

דבר ראשון והכי חשוב זה להתפלל

לי באמת היה לא פשוט והתפללתי שהקב"ה יעזור לי למצוא את הכוחות שבי כדי לשכוח, כי אני בטוחה שהם אצלי.

בנוסף, כתבתי מכתב והוצאתי הכל, וזה פשוט שחרר מלא דברים

וגם- עשיתי טבלאות למה צריך לשחרר ולמה יותר טוב לי ככה מבחינת השכל ואז השלטתי את השכל על הרגש.

לוקח זמן אבל עובד.

בהצלחה!

זה ממש קשה, אבל מי שמצליח בכל זאת להתעלות על עצמו ולסלוח- מרים את עצמו בכמה רמות למעלה!

ומקבל את ה"חיים" שלו בחזרה.

אין דבר כזה שאדם משתנה בלי שהוא רוצה.

רוצה להישאר טוב הוא נשאר טוב.

ז אולי יותר קשה, אבל יש לאדם אפשרות לשלוט במי שהוא,

ולא לתת לאחרים לעצב את האישיות שלו.

אז נכון שיש אנשי שמוציאים לידם את הרע יותר,

אבל צריך לשים לב להיות מאופסים,

ולא לתת לאנשים הללו השפעה אחרי שסיימת את מערכת היחסים איתם...

הידיעה שאתה בוחר איך האישיות שלך תהיה,

ממילא לא תגרום לצורך לסלוח על דבר כזה, זה זה בתחום אחריותך הבלעדית.

אם קרו סיטואציות לא נעימות- זה באמת קשה לסלוח...

אני לא יודעת מתי בדיוק זה קרה לי אבל התחלתי לסלוח לאנשים

מבלי שהם ידעו

לא חייבם לומר להם

אבל בשבילי, סלחתי

קשה לא פשוט אבל למה שאנ אחיה עם זה?

בס"ד

אבל צריך קודם כל להפנים שהכל מאת ה' יתברך.

ואם יש יהודי שאיתרע מזלו להיות החייב שדרכו התגלגלה החובה הנוראית הזו-

אז רחמים עליו.

כי אני על ידי הייסורים- הזדככתי.

ולמדתי. והפקתי לקחים,

והתקרבתי לה', כי דגווקא ברגעים קשים- והכי קשים הקשר עם הקב"ה נחשף במלא עוצמתו.

דווקא אז התיעול של הכאב והקושי לתפילה אמתית- זה פועל שינוי כזה בנפש,

כזאת חשיפה של פנימיות הנפש.. מקלף את כל הקליפות.

כי יש רגעים בהם אתה יודע שאו שאתה בוחר להאמין בטוב האלוקי למרות הכל,

או שאתה פורש. ומתגלה כמה האמונה היא הדבר הכי יקר שיש.

ואז מבינים שהיהודי שפגע בך הוא בסך הכל צד ג',

לא בהכרח משמעותי.

אם זה לא היה הוא, זה היה מישהו אחר.

אני הייתי צריכה לעבור את זה.

ואני סולחת לו. ומקווה שה' יסלח לו.

כי בסופו של דבר ואהבת לרעך כמוך- ממש.

ולנטור טינה ליהודה זה כמו לנטור טינה לעצמך, או חלילה לשנוא את עצמך. 

כל ישראל אחד ממש.

וזהו.

כשמפנימים שמה שקרה היה חייב לקרות מאת ה'.

ושזה רק ואל ורק לטובתי,

מבינים שאין מה לכעוס על מחט של הזריקה שקיבלתי. 

המחט דקרה בפועל,

אבל מי שאחז בה, ובמזרק אוחז הרופא כל בשר שרוצה לרפא אותי,
מדברים שלאו דווקא ידעתי שאני נגועה בהם.

אז לקבל את הכאב באהבה, ולראות איך אני יכולה לעזור לתהליך הריפוי,

 מה ה' רוצה ממני? מה הטוב שאני מפיקה מזה לשארית חיי? 

ותודה.
אודך ה' כי אנפת בי.

וכמובן שהרבדים אותם אני רואה הם חיצוניים,

למדתי א' ב' ג', 
ויש סיבות הרבה יותר עמוקות שלא יודעת ולא בטוח שאדע, 
אבל סומכת על בעל הבית של העולם שלא נותן לשום דבר לקרות סתם.

ואני אומרת את זה כמישהי שיודעת היטב מה זה פרידה קשה מאד,

מאדם הכי אהוב שפגע בצורות הכי קשות.

לכל הזכרונות הטובים בחיים אנו מתגעגעים. הדבר החשוב יותר הוא לא להתעסק רק בעבר. העתיד יותר חשוב.

אהבה, גם לאישה, היא לא דבר אינסופי. גם פרקים טובים בחיים מגיעים לסיומם.

אהבה אינסופית היא רק לה', אם זכינו למעלה זו, והוא קיים לעד ולעולמי עולמים.

המשך בדרכך ללא חשש ומעצורים. הכל פתוח. לא צריך לשכוח. צריך להמשיך הלאה.

לפנות אל ה' בתפילה, שיכוון את לבך ומחשבותיך לאישה חדשה.

בעזרת ה' תעשה ותצליח.

שנזכה!

בס"ד

לאמן את המחשבה,

בהסטה של הרגש אל המקום למענו הוא נוצר מלכתחילה,

זו גדולה אמתית.

זה יישום אמתי של לימוד החסידות,

כי מלכתחילה כל אהבה שיש ליהודי,

מקורה באהבה המסותרת לה' שקיימת בנפש.

כאשר מורידים את הלבוש הלא נכון בו רגשות אלו מתלבשים,

נותרת אהבת ה'.

יש אהבות שהם המשכה של אהבת ה', (אהבת ישראל, אהבת הורים ילדים, אחים , וכ')

ויש אהבות כאמור בהן הניצוץ הקיים- נמצא בגלות בתוך משהו לא אמתי.

כמובן שזו לא עבודה שמתאימה לכל אחד,
צריך הרבה רקע כדי להבין בכלל על מה את מדברת,

אבל יישר כוחך. מדהים. באמת.

כשאני מקשיב למישהו ביחס לעולמו הפנימי, מה שמעניין ומעסיק אותו אני מרגיש שאני פותח צוהר לעולם שלו.

וכן, להיפך, שמישהו מקשיב לי וממוקד בי ובעולם שלי, אני מרגיש שהוא מתחבר אלי.

במקרים שתחומי העניין הם שונים אז העניין יותר בולט. כשאיש מקשיב לרעהו בצורה אקטיבית בנושא שאין לו בו יד ורגל, זה יכול לעורר חיבור גדול.

/forum/f76

ו"לא מתלהבים משטויות"...

כלומר, ברור שיש בזה אמת ולא קטנה בכלל, מצד אחד. אבל המשמעות של זה היא שאני עכשיו צריך להגיע לקשר כשאני "מושלם" (או לפחות עוטה מסכה של כזה). וזה לא נכון, כי החסרונות שלי והדפיקויות שלי יצופו בקשר כל עוד הוא קרוב מדי. למעשה, זה במידה רבה מבוא למערכות יחסים קצרות ומתחלפות כאשר עולה פגיעות או חיסרון.

זה בסדר לרצות להשתפר כדי להיות בן זוג ראוי יותר. אבל זה לא בסדר לצפות "למושלמות". אנחנו לא. לעולם לא נהיה. מלאכים יש בשמים ואמא שלי טוענת שאם בן הזוג טוב מדי אז אלוקים לוקח אותו.

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לגודל שלו.

וסליחה, אבל, אולי בוגרות יותר?

ולכן דיברתי על זה ולא על בוגרות. 

הוא כתב שהתחיל לצאת לדייטים לפני חצי שנה. מי ישמע כמה גדול הוא יכול להיות... לא בקטע רע, אבל לכן אמרתי גם על בחורות יותר גדולות. בדרך כלל זה גורם להיות יותר בשלים.

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.

בגלל הגיינה לקויה.

משאר הבחינות היה די סבבה, אבל ממש התביישתי להיות לידו. דיברתי עם מי ששידך, לא אמרתי בפירוש מה הפריע לי, והוא שכנע אותי לצאת פעם שנייה. קיוויתי שהיה משהו חריג באותו היום, אבל מסתבר שלא היה.

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!