שלום,
ילדתי ב"ה לפני כחודש.
ההנקה לא הצליחה ועברתי לשאיבות.
לאט לאט ראיתי שיוצא לי פחות בשאיבות וכעת אני משלבת עם מטרנה.
בזמן האחרון ממש יש לי קצת. לצורך ההבנה, שאבתי היום 40 מ"ל בלבד!
השאלה שלי היא כזאת-
נכון שאומרים שהיצע החלב הוא לפי ביקוש? אז האם זה תקף כששואבים ולא מניקים?
האם רק הנקה מעודדת יצור חלב?
ואם שאיבות לא מעודדות יצור אז האם זה אומר שבקרוב כבר לא אוכל לתת לו חלב אם ולעבור רק למטרנה?
ואשמח לעצות איך לגרום לשאיבות להפיק את המירב. (אני אוכלת שקדים להגברת החלב)
תודה רבה
אבל את צריכה לקחת בחשבון שההנקה עלולה להסתיים ככה.
אם את רוצה שיקבל חלב אם, את צריכה להחזיר אותו לינוק.
עם הזמן הוא ינק יותר כמות בפחות זמן.
יחד עם זה, תבדקי אצל רופאת ילדים או משפחה מה הסיבה שהוא מתקשה ביניקה.
אולי לשון קשורה כמו שהציעה ירושלמית.
לפעמים הקושי מעיד על משהו, וב"ה שיש את ההנקה כמדד.
אנונימי (4)גם אני הרגשתי ככה, אני בן אדם שרגיל גם לעשות דברים כל היום, ובמהירות. היה קשה לי לשבת ככה ולזרום עם הקצב שלו הפצפוני, לקחת את הזמן ככה בנחת.. זה ממש לא היה בקטע שלי, כמו שאומרים.
אבל למדתי איך לנצל את הזמן, הייתי קוראת קצת תוך כדי, נחה לי קצת...
אבל כל כך מבינה אותך, כי זה מאד לא פשוט.
הדבר היחיד שיש לי להגיד זה שזה נהיה הרבה יותר פשוט עם הזמן. הפצפוני היום בן חודשיים וחצי ב"ה והוא יונק כל פעם לזמן הרבה יותר קצר, בערך רבע שעה וזה בהחלט מקל עליי
יכול להיות שלאט לאט הוא יתמעט,
בטח שאפשר להחזיר אותו, זה פשוט לקחת כמה ימים וכל פעם שהוא מבקש אז לתת לו ובעז"ה זה יחזור.
יש גם כדורים שנקראים מוליטיום (אם אני זוכרת נכון) תבקשי מהרופא.
ואם את מרגישה שאין לך סבלנות להחזיר אותו להנקה, אז עדיף אמא רגועה ושהילד יאכל מטרנה.
שאיבה לא מפרישה את כל ההורמונים שמופרשים בהנקה
ולכן אצל רוב הנשים יש ירידה ביצור החלב כאשר רק שואבים.
יש נשים שמצליחות רק לשאוב לתקופות ארוכות,
אבל זה יותר קשה ויש נשים רבות שלא מצליחות....
יש שאיבה ויש שאיבה.
יש שאיבה שמוציאה את החלב שישנו ויש שאיבה שמטרתה לגרות את השד לייצר עוד חלב.
שאיבות שמגבירות חלב מתבצעות כל שעתיים למשך רבע שעה - 15 דקות מלאות בכל צד.
לחילופין, אפשר כל שלוש שעות למשך 22.5 דקות , על השעון, בכל צד.
שואבים ככה מהקימה בבקר ועד השינה בלילה.
חובה להסתכל על השעון. לא לשאוב רק עשר דקות, כי "ממילא לא יוצא כלום" או כי נמאס לי.
צריך להקפיד על שתיה ואכילה וויטמינים. גם על מנוחה.
הנקה היא הענקה.
הענקה, כמו הנקה, דורשות זמן ומאמץ. אנא חשבי בינך לבין עצמך - האם את מוכנה להשקיע את הזמן בנחת?
אולי יש דרכים להקל על ההנקה שטרם ניסית?
תוכלי להסתכל באתר של ליגת לה לצה, תוכלי לפנות ליועצת הנקה.
יש מה לעשות.
אפשר גם להחליט להפסיק.
מה שתחליטי - תחליטי בלב שלם, מתוך ידיעת כל העובדות ובדיקת כל האפשרויות.
בהצלחה!
אני גם עוברת את מה שאת וכל מי שמסביב רק מטיף לי שכדאי הנקה ושווה את המאמץ וכו' כמו שעשו פה כל הנחמדות. אבל אני אומרת לך שאם את מרגישה שזה יותר מידי בשבילך הרבה יותר חשוב אמא נורמלית ורגועה וב"ה שיש מטרנה וסימילאק. להניק עם פטמת סיליקון זה קשה מאוד ואני אישית לא החדקתי בזה מעמד. כל פעם לשטוף אותה ולשים ולשמור שהיא לא תזוז ובנתיים התינוקת צורחת וכו' ובסוף אחרי חצי שעה של הנקה היא צורחת מרעב ואני צריכה לשואב ולתת בקבוק.
נלחמתי על ההנקה עד שראיתי שאני עומדת לצאת מדעתי ובמקום להנות מהחודשים הראשונים שלי כאמא אני רק במתח ובתסכולים כל היום והחלטתי שזה לא שווה את זה.
זה קשה מאוד כי הסביבה ממש מקשה! כמו שראית פה.. כולם רק נואמים לך כמה זה חשוב וכמה זה כיף... ואת כל הזמן מרגישה צורך להתנצל.
אז אני אומרת לך - תרגישי בנח תעשי רק מה שטוב לך ולילד שלך!!!!! ולא מה שטוב לאנשים שמסתכלים עליך!
בקשר לחלב אני גםנלחמת על השאיבות זה באמת בעיה. תנסי מגבירי חלב כמו קראפט ושקדיה. הם עוזרים קצת- לא שפתאום יהיה לך נחלים.
אבל בעיקר אל תהיי בלחץ. תכניסי לעצמך לראש שמה שאת נותנת לו זה רווח נקי ובונוס וכל השאר הוא משלים ממטרנה. כמה שיש יש...
המן הצלחה ותהיי חזקה!
צריך קצת יותר להשמיע את הקול הזה...
עם כל הכבוד להנקה, ובהחלט יש כבוד, כשזה מצליח זה כיף , זה מהנה, זה נח וקל. אבל כשלא- זה יכול להיות נורא מדכא, מתסכל, ומוציא מהדעת. ואז, לדעתי, זה ממש לא שווה את זה...
לקח לי הרבה זמן להשלים עם המשפט ש- עדיף אמא שמחה ורגועה, ותינוק שאוכל תמ"ל, מאשר תינוק יונק, צורח, ואמא עצבנית שלא מצליחה אפילו לחייך..
גם ככה התקופה הראשונה אחרי הלידה קשה מעוד בחינות. הלחץ מסביב על נושא ההנקה לא עוזר...
משתפת באנונימי מחשש לאאוטינג
היינו אצל חמותי בסעודה אתמול והבת שלי בת השש הייתה עייפה ועצבנית
בגלל איזה ריב בין הבני דודים
אז היא צעקה ובכתה בעצבים ובעלי חיבק אותה והציע משהו לשתות ולאכול כדי להירגע
חמותי הביאה עוגיות והבת שלי בתגובה העיפה את זה על הרצפה בעצבים
חמותי התעצבנה ,תפסה אותה בשתי ידיים וממש גררה לחדר ונעלה עליה את הדלת.
והכריזה '5 דקות להירגע לא יזיקו לה' אני ובעלי המומים מהצד! מה נסגר?
אמרתי לה שאני לא אוהבת את זה והיא המשיכה להלל את מה שעשתה ולהסביר גם לבנות שלה כמה זה כדאי שאני מהצד
בעלי שתק כי הוא תמיד שותק הוציא אותה אחרי כמה שניות
אני בהלםםםםםם
כועסת כל כך
לא מצליחה לעכל את זה
מי את בכלל שתנעלי את הבת שלי
בחיים לא עשתה את זה לשום נכד!!!! מקסימום צעקה
היא אישה שמאוד קשה לה לראות אוכל נזרק, אני מבינה
אבל מפה עד לגרור ילדה לא שלך לחדר
ואמרתי את זה לבעלי במוצאי היג, הוא עונה לי השנה מצאתי עוד משהו להתלונן.... מה נראה לך ???
הייתה עושה כזה דבר
הייתי אומרת לה בברור שאני לא מוכנה שדבר כזה יקרה שוב
אם חמותי הייתה עושה את זה
הייתי דורשת מבעלי להבהיר את העניין
ב2 המקרים זה לא תקין
זה לא נכון שרק בגלל שזאת חמותה ולא אמא שלה ככה הגיבו לה
לי אישית יש הרבה יותר בעיות עם אמא שלי מאשר עם חמותי
למה ברור לנו ש"צריך" להיות רזים? (מעבר לעניין הבריאותי)
למה אף אחת לא מוטרדת מזה שהבת שלה רזה (רזה רגילה, לא קיצוני) מה ההבדל??
יש אנשים שאוהבים מראה רזה ויש אנשים שאוהבים מראה שמן, זה פשוט סוגים שונים של מראה, אין סוג יותר או פחות טוב, זה פשוט שונה וזה הכל
אני בהלם
לשם מה ספגנו וספגנו חודש פלוס אם לא סיימנו את המלאכה. איך זה נקרא הסכם אם איראן לא מקבלת אותו? איך אנשים עוברים מ-0 ל100 בבת אחת לגבי מסגרות?
אני כבר רציתי להיות הראשונה שתגיע לגן אבל באמת, יום ראשון אחרי ככ הרבה זמן- איפה הרגישות של אנשים? להתחיל על הבוקר אחרי שחודש לא הם ולא אנחנו ישנו כרגיל???? יש לילדים חרדות, פחד משינויים, הם דור ממש מסכן שלא מכיר שגרה נורמלית שש שנים.
איך לא מתחילים מאוחר? איך לא מקצרים את היום?
אני מורה וגם אמא לילדים וזה מרגיש לי שמעבר לזה שלכולם נמאס, איפה האנושיות המידתיות וההדרגתיות אחרי חודש פלוס? לשלוח כאילו כלום? איך אפשר ללמוד יום מלא מהבוקר? איך זה הגיוני ועוד בעיר הכי מטווחת בארץ?
ואיפה הזהירות והבטחון של כולם שיהיה בטוח לשלוח?
אני נמצאת באינסטגרם רואה הרבה נשים שמפרסמות שהן החזירו אתמול את כל כלי הפסח והפעילו מכונות כביסה ותיקתקו את הבית וניקו וסידרו וגם עשו מימונה ומרגישה רע עם עצמי שאני לא שם,
אתמול חזרנו מנסיעה מאוחר ורק היום בערב גמרנו להחזיר את כל כלי פסח לארונות והיום לי מלא כביסות ותיקים לסדר
ואני מרגישה גמורה.
ב"ה יש לנו ילדים ותינוקת
ועוד בישולים לשבת ושטיפה של הבית ועוד כביסות כמובן ואני במרדף אחרי הזמן,מרגישה שזה לא נגמר..
ומרגישה שהמלחמה פערה בי חור כזה שצריך לרפא וקשה לי החזרה לשגרה, למרות שאני רק בבית עם התינוקת.
וזהו עכשו מנסה להתנתק מהאינסטגרם כי זה סתם עושה לי לא טוב,
אבל לא יודעת אם זה נורמלי או שאני בסוג של דיכאון,
מרגישה הרבה עצובה וגם עם ערך עצמי נמוך וocd והכל ביחד ממש מפיל אותי, מרגישה שאני לא שווה ואין בי כוחות.
זהו
אשמח אם יהיו לכן רעיונות או משהו חכם להגיד..
היית מרגישה יותר טוב,
הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.
ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.
אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!
ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.
וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.
אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.
זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד.
עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי
ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל
לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים
לא שטיפה, לא קניות, לא כלום
הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע
אז הבית לא יהיה מסודר🤷
יצאנו ממלחמה אחות
ממלחמה
טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש
ילדים חודש בבית כולל פסח
מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר
לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל
ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה
♥️
אין מישהי כזאת
ואם יש
אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת
זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....
טרנד הזיה
זו תלות
חיים בשביל לצלם
היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות
אובססיה
שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים
ועכשיו מסיימת עם הכביסות
(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)
ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח
ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה
ולא יודעת איך עושים את זה
ויש לידה באופק שמלחיצה אותי
וכולי איכסה בפנים
בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי
כי סיימתי לסדר את הבלגן
זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...
והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה
במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש
זה קצת כמו נפילת סוכר
בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים
עושה סחרחורת
זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?
כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר
אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.
אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ
נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב
כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.
או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע
והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..
וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.
יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה
או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג
אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.
לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה
לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו
כמובן שלא מעלה לשום מקום
אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.
כל עולם השקר
וזה גם נכון
אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.
כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.
אבל לפעמים זה לא נכון
ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים
ומאוד טובים
ואני לא אהיה הם
אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי
ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי
תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.
אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,
אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.
יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.
אז מה?
אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.
אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?
זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.
אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.
והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️
ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.
ממש מתלבטים מה לעשות עם שבת
אני בתחילת הריון, מבוחלת ברמות
וגם מותשת מכל דבר קטן
הבית הפוך
אני עובדת מחר עד מאוחר
חמי וחמותי ממש רוצים שנבוא אליהם
(היינו אצלם מלא בחג, אבל כמה אחים סגרו בחג בצבא ויצאו עכשיו..(
לא יודעת איך נבשל שבת
וממש רוצה להשאר בבית
אבל זה להפיל את כל העבודה על בעלי
כולל לשמור על הילדים במשך כל השבת (אצל ההורים זה הרבה יותר קל)
אה ואוטוטו מתחילים מילואים
שזה עוד סיבה להשאר בבית..
לי זה היה עוזר לפעמים.
ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?
נשמע שאת רוצה להיות בבית...
הסעודות ארוכות לי
אין לי מה לעשות שם
בעלי עסוק עם אחים שלו..
לבעלך?
נראה לי זו השאלה הראשונה
אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.
אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.
אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.
אבל תראי קודם מה הוא רוצה
אבל לא יודעים איך לעשות את זה
וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים
אבל הוא גם רוצה להקל עלי
שה' יתן לי כוח
אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....
אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.
בכל מיני צבעים,
שרוול ארוך ו100% נגיד 95% כותנה לילד האטופי שלי
ובארץ…
ילד לא נער
?
צבעוני יש להם יפה ממש!
נדמה לי שגם לבן.
ונעימות מאד.
אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.
חולצה משבצות צבעונית,
יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים
איזה סוג חומר את צריכה?
לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...
יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.
בהדס מינילאב יש בטוח
לדעתי גם בתמנון
גם חולצות פולו
אולי אפילו באורבניקה
יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.
זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה.
אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).
אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...
יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.
אני כבר אובדת עיצות
כל הביוקרטיה והטפסים האוטומטיים האלה מוציאים אותי מדעתי!
הם מבקשים אישור על נקודות זיכוי או פטור ממס
מאיפה אני מנפיקה את המסמך הזה??? לא מוצאת באתר של מס הכנה או ביטוח לאומי
פליז עזרה!!!
רלוונטי, וחשוב מאוד, למי שלא - כנראה שהתלוש מספיק
אם זה סעיף חובה זה מה שהייתי עושה
המקוריתאחרונהחצי שנה אחרי.
והזכרונות מפתיעים אותי כל פעם מחדש בזמנים שלא ציפיתי להם.
אם זה סתם רגע עם עצמי, או רגע עם בעלי
והמוח עובר למקום אחר
והמחשבות
והגוף מתנתק
וזה כואב כל פעם
ומעייף
אוף
בס"ד
לא פירטת אבל נשמע כואב מאד ❤️🩹
בגלל שביקשת עצות: שקלת טיפול כדי לעבד את מה שהיה? מהמעט שכתבת מזכיר קצת תגובות פוסט טראומטיות. המוח והגוף זוכרים את הטראומה ושולפים אותה בכל מיני הזדמנויות וכשזה קורה, זה גורם לכאב ולשיבושים של כל מיני הסיטואציות.
מצד אחד חצי שנה זה עדיין די טרי לחוויה קשה.
מצד שני נשמע שאת סובלת ושזה פוגע בך ביום יום 💔 וטיפול טוב יכול לעזור עם זה.
חיבוק גדול שוב!
בע"ה שמכאן תראי רק אור ומתוק תמיד!!!
לידה שקטה.
בעקבות הפסקת הריון.
ועכשיו צריכים טיפולים.
והמלחמה הזאת דחתה את כל התורים...
זה נחשב טראומה? לא יודעת
בעקרון קיבלתי 12 פגישות עם עו"סית. הרחיבו לי כי עברנו לטיפולים, אבל אין כמעט תורים.
אמן!!!
לגמרי טראומתי
וקשה גם לחשוב על העתיד ומה שתצטרכו לעבור
שולחת מלא כוחות
חיבוק על זה🩷
אולי אם את לא מקבלת מענה מספיק דרך הקופה, שווה לשקול ללכת לטיפול באופן פרטי כדי לעבד את זה.
ומצד שני כמובן שזה הגיוני לגמרי להמשיך להתאבל על זה. זה גם יכול להמשיך לכאוב עוד שנים, וזה בסדר שכואב🩷
