אם את בטוחה באמת שזה לא מתאים (אם לא - אז אפשר לבדוק) - אז העזרה הכי גדולה זה שהדבר יהיה לו בהיר, בצורה מכבדת.

לכן, הכי טוב אולי זה לשלוח לו הודעה, או מסר דרך מישהו אחר, או באופן שהכי נראה מתאים, שאת מעריכה אותו ורואה את הטוב שבו - אבל באופן סובייקטיבי לנישואין, זה ממש לא מתאים לך. בנישואין לא מספיק שיהיה אדם טוב, אלא צריך גם סובייקטיבית שלשני הצדדים זה יתאים.

ושאת מכבדת את זה שמבחינתו "ניסה", אבל בהיות שמבחינתך חשבת וראית שזה ממש לא שייך - את מבקשת שיחדל, ומאחלת לו למצוא מישהי שבאמת יתאימו.

ולתפוס "מרחק". 

נקווה שיעזור.

יש שלא מתאימים. וכי כל אחד מתאים לכל אחת, גם אם הוא "טוב"?..

אבל ה"סחיבה" הזו, היא בהחלט עוול, אם זה בטוח שלא. 

מרוב "רגישות" - קורה הדבר היותר לא-רגיש..

זה גם מה שהצעתי, אחרי שמציינים שמעריכים.

אבל "לא מעוניינת בך" - זה פוגע.

ובוודאי שחשוב שיהיה בהיר שלא מתאים.

קרה לי מקרה קצת דומה, שיצאתי עם בחור כמה שבועות, והחלטתי שזה לא מתאים.

הוא לא הפסיק לחפור ולרדוף אחריי, בעצמו ובאמצעות שליחים.

התייעצתי עם יועץ נישואין, שאמר לי שלפעמים אין ברירה אלא לבקש ישירות להפסיק עם זה, גם אם זה קצת פוגע (שם היה מדובר בחיזור טיפה אלים).

בפעם הבאה שהוא התקשר, אמרתי לו בצורה מפורשת שזה לא מתאים וביקשתי שיפסיק ליצור איתי קשר.

אני בטוחה שהוא נפגע קצת, אבל זה מה שהפסיק את הסיוט.

מקוה שתצליחי להעביר את המסר שלך בצורה ברורה וגם בלי לפגוע.

בהצלחה!

האם ישבת איתו אי פעם לשיחה?

יש כאלה שניתן להסביר להם, ויש כאלה שמסרבים.

במקרי קיצון, אפשר לפנות למשטרה.

לעומת זאת, אני מכירה זוג שאחרי הרבה חודשים של נדנודים הוא הסכים לפגוש אותה רק כדי לומר לה שאין לו שום עניין, ושיניח לו.  בסופו של דבר הם נישאו בשמחה.  הסיפור הזה ישן מאוד.  וב"ה הנישואין הצליחו ומצליחים מאוד.

בהצלחה!

לא "התנחמדה" ולא התייחסה ישירות לענין.

כנראה לא תופסת שהוא אינו מבין ברור האם זה מוחלט אצלה.

אפשר להגיד גם באופן מנומס שממש לא מתאים לה, למרות ההערכה אליו.

שלום לך. חשוב לבדוק למה הוא ממשיך לחזר אחריך. מה הסיבות שלו. אם את מרגישה שזה מעיק, אצלי כיועצת, זה מדליק נורת אזהרה. כי אם גבר רואה שאת לא מעונינת, הוא צריך לכבד את רצונך במיוחד אם הוא באמת אוהב. אלא, שנראה לי שהוא אוהב את עצמו ולא אותך ואת מספקת לו צורך ולכן הוא ממשיך. בד"כ, גברים כאלה שמעיקים, אחרי חתונה הם אלימים. יש מקום לבדוק איתך, איך זה שזה נמשך שנתיים ולא הפסקת את הקשר, גם אם הוא מנסה להמשיך. איזה צורך רגשי זה ממלא לך. הבירור הזה יעזור לך להבין דרך המקרה הזה את עצמך יותר. נראה לי שבעזרת הבנת עצמך, תוכלי להפסיק את הקשר או להמשיך,ממקום בוחר ולא ממקום נגרר. תוכלי לקחת אחריות על החיים שלך ולא שמישהו ייכנס לחיים שלך, ללא בחירה  שלך.בהצלחה, אסתר אברהמי

אם מעולם לא היה לך קשר איתו והוא מעוניין בך, אפשר בהחלט לתת הזדמנות לפגישה אחת.

תחילה תנסי לשמוע ממנו מה כל כך מושך אותו לצאת איתך ולאחר מכן תסבירי לו מדוע לדעתך זה לא מתאים.

יתכן שאתם מכירים מגיל צעיר וגיבשת דעה שלילית על הבחור כתוצאה מאיזה ארוע בעברוו ויתכן שהמידע שהגיע לידייך היה חלקי או שגוי.

אם היו מציעים לך לצאת עם בחור כזה בלי הרקע שיש לך, האם גם אז היית מתחמקת  או שהיית מסכימה לצאת איתו?

|מצטרפת| 

אני לא מבינה את התגובות שנאמרות פה- על להגיד לו בעדינות! צר לי אבל אחרי שנתיים שהוא לא מבין לא צריכה להיות פה עדינות אלא רק אסרטיביות- ואם יפגע בעייתו הבלעדית, הוא יכל להימנע מכך. גבר נורמאלי צריך להבין שלא מאישה זה לא. ולא להטריד אותה במשך שנתיים שתצא איתו. כלומר למי שלא מבין את המשפט: אם אישה אומרת לך לא, היא לרוב מתכוונת לכך, והיא לא מתכוונת ל"תנסה שוב", "תשגע אותי", "תשלח לי שליחים". ניסית 2/3 פעמים? (שזה עוד סביר- כי יש נשים שטוב להן להרגיש קשות להשגה) תכבד את דעתה ותעזוב אותה. כן מצטערת לומר- זה לא רומנטי להטריד!! למרות הסיפורים של "שיגע אותה ואחרי שנתיים התחתנו..", יש גם הרבה סיפורים אחרים שנגמרו גרוע כי האישה נמנעה מלומר לא! 

בקיצור תגידי לו בבירור, באופן שלא ישתמע לשתי פנים לא יוצאת איתך מכאן והלאה. (וכמו שאמרו לפני- בלי לפרט סיבה)

בהצלחה!

עם כל הכבוד לדברייך, הם נכונים במקרה שבו היא אמרה "לא" - לא שהיא התעלמה,
בהודעה הזו, היא אומרת בפירוש שהיא לא סירבה לו מעולם אלא אמרה שהיא לא "פנויה", גם דרך שליחים,

אם היתה אומרת שאינה מעוניינת זה דבר אחר.

לא צריך לסתום את המוח עד כדי כך. בחורה שמתעלמת שנתיים (ואפילו פחות) הייתי אומרת שצריך להיות מטומטם מאוד כדי להבין שהיא לא רוצה אותך. 

והייתי אומרת שבן אדם שלא מבין רמזים (והתעלמות זה רמז גדול מאוד!) צריך לטפל בעצמו- ובהבנת הצד האחר והרגש של האחר. 

תמיד כשיש רגש שיקול הדעת נפגע. חלק מהחיים. תמיד כשיש ספק אנשים מעדיפים אותו על פני הוודאות הכואבת-

כל עוד תשאירי מקום לספק- זו אחריותך.

לא לנו להגיד מה השני צריך להבין לבד- לא אמרנו, לא נחשב.

ההתעלמות פה זה לא בצורה שהיא לא עונה לשיחות, או לא מדברת איתו ומתעלמת מעצם קיומו באופן חריג-
היא פשוט לא מתקשרת איתו, כמו עם כל אחד אחר, והוא יכול להבין את זה בקלות כ"ביישנות", "סגירות", "עדינות" וכו'...

יכול להיות שהיא לא יוצאת בכלל, הוא לא מכיר אותה מספיק טוב בשביל לדעת.
יש אחריות לכל אחד מהצדדים- האשמה של הצד השני היא חסרת תועלת, אפילו אם היא הייתה נכונה.
עדיף לשפוט לטובה מאשר לרעה, עדיף שתתני לו את הכבוד הראוי, ואם יש לך ספק, ובכל מקרה בפורום יש לנו ספק

גדול(אם הסיפור סופר בדיוק מספיק, אם אין עוד נתונים וכו...) אז תני לו את הזכות להיות בחור שקצת לא מבין רמזים

לפני שאת מכריזה עליו שהוא מטרידן.

את צודקת - "גבר צריך להבין שלא מאשה זה לא", אבל לא ש"כרגע לא מתאים"\"לא פנויה"\"יוצאת" והתחמקויות שונות הן

לא.

יותר מזה- גברים הרבה יותר ישירים באמירות שלהם, הם פחות משתמשים ברמזים, ומבחינתם אמירה לא סגורה, היא

אמירה לא סגורה, בכוונה, כדי להשאיר פתח, ולא בגלל שזה "לא נעים", הם בד"כ לא מבינים את הרעיון מאחורי זה.

אנחנו באנו לעזור למי שכתבה פה, לא להשמיץ אף אחד ולא להשחיר את פניו של אף אדם.

כל זאת בלי להתעלם מהעובדה שצריך להיזהר מאוד ולשים לב טוב לדברים שיכולים להיות מסוכנים.

אם היא אכן לא אמרה לו לא, והוא לא הבין רמזים (מה לעשות גבר נשאר גבר כמו שאתם אומרים..) 

אז שתגיד לו כמו שאמרתי בתגובה הראשונה- שהיא לא מעוניינת בכך באופן שלא ישתמע לשתי פנים. וסבבה שלא תגיד באסרטיביות.. שלא יפגע (חח פתאום פה הגברים הופכים להיות רגשניים). רק אם גם זה לא יעזור שתגיד בתקיפות...

ברצינות את הסיבות שיש לך עד כמה הן משמעותיות, תתיעצי ותחליטי.. וזה טוב משתי סיבות:

א. היו כאלה שדחו ואחר כך במחשבה שנייה התחרטו על זה.... אם ה' שולח לך מישהו- תנסי ואל תדחי, אל תחכי למצב שבו את תהיה המחזרת ותפגעי...

ב. אחרי שתפגשו ותגידי לבחור שזה לא מתאים - הוא יפסיק לחזר אחרייך!!

נ.ב תחשבי טוב טוב לפני שאת מחליטה. יש לי דודה רווקה בת 40 שמישהו חיזר אחריך והיא אמרה לא, בסוף היא החליטה שכן והוא כבר התחתן...

תגידי למכרה משותפת שתגיד בשמך באופן ברור "זה לא יקרה." נקודה.
בלי אשליות, בלי ספקות, בלי התחמקויות, אין לזה סיכוי.
אם הוא עדיין ממשיך אז יש לו בעיה, תצטרכי לפעול באופן יותר משמעותי. אבל די לצרה בשעתה.

לא מבינות שבמקרה שאין תשובה בהירה, אז בחור באמת עלול לחשוב שהיא לא ממש שוללת. אולי תפוסה, אולי מתלבטת, אולי פעם..

זה בכלל לא על המישור של עדינות-אגרסיביות, אלא פשוט לא נאמרה בעצם תשובה ברורה.

לכן, אין בנסיבות כאלה כל סיבה לחשוב שהוא לא ייענה להבהרה מנומסת אך ברורה לגמרי. לא צריך להגיע לציור של "שמא הוא סתם יציק" - כי זה בכלל לא שם.

צריך תשובה מכבדת את האדם אישית, שלא ירגיש מבוזה - ויחד עם זה מבהירה שמבחינתך הסובייקטיבית, לצורך שידוך זה לא מתאים. ולכן על אף הכבוד האישי אליו כאדם, את מבקשת להפסיק לגמרי לנסות.

"לא צריך להגיע לציור של "שמא הוא סתם יציק" - כי זה בכלל לא שם."

בכלל לא שם? או שאתה גבר ופשוט לא חווית הצקות- למרות "לא" שנאמר בנחרצות? 

נקודה למחשבה. 

אני הגבתי על התגובה של דן- שדיבר בכלליות. הוא אמר שלא צריך לחשוב שזה שם (שהוא יציק)... אולי זה כן שם? אולי הוא כן יציק? הוא מציג את הגבר כמסכן שלא נאמרה לו תשובה ברורה. סבבה הוא צודק שצריך לומר "לא" ברור (כבר אמרתי את זה, לא צריך לחזור לנקודה הזו שוב.) אני רק אומרת שיכול להיות שהוא כן יציק- וקרו מקרים שזה היה נראה ככה ובסוף הגבר המשיך להציק. ולא צריך להציג את הדברים חד משמעית לטובת הגבר. 

לא ברור לי מה הבעיה בדברים שלי? אמרתי שהאישה צריכה לדבר ברור, אבל עם זאת שלדעתי גם הגבר פה לא בסדר. אי אפשר להגיד שממש מותר ונורמאלי שגבר ישלח שליחים שנתיים (גם אם לא ענתה ברור!). סורי...יש גבול לרומנטיקה. 

גם בבית וגם בבית-ספר שבדברים כאלו אין מקום לחשש של לפגוע (לא מדברת על ביטול שידוך ח"ו או משהו כזה). ואם זה לא מתאים, צריך להעביר את המסר מיד ובצורה שלא משתמעת לשתי פנים, ובדרך כלל זה גם מונע םגיעה גדולה יותר בעתיד בשתי הצדדים

אמרו כאן כל מיני דברים לגנותו של הבחור, לא מבין רמזים, וכו'

אז אמנם ממש לא שנתיים, אבל לגמרי יצא לי להיות בצד השני שמצפה ומקווה

ובצד השני היתה מישהי שאכן לא היתה ברורה, בשביל לא לפגוע

אין צורך לשפוט אף אחד, זה לא הענין

אנחנו אנושיים. רומנטיקה בקלות הופכת לחלום "אם אהיה עם זאת \ עם זה אהיה מאושר"

וכשאנחנו חושבים שמשהו יגרום לנו להיות מאושרים, העיניים נעצמות ואנחנו מותחים ומתאימים את התמונה למה שאנחנו רוצים שיהיה. רמזים? בטח לא מבינים רמזים 

זה לא מיוחד לגברים אגב, בשום צורה

וככל שהתקווה גדולה יותר כך גם גדלה עצימת העיניים

אז אנושי וקורה המון, לא מיוחד בשום צורה

ואכן יש כאן פתרון פשוט, והוא לטובת שניכם:

להיות מאד ברורה. לסתום כל פתח אפשרי לתקווה בצד השני, שאולי בסוף יהיה כן

זה הכל

יפגע בו?

הוא בוודאות ייפגע, לא בהכרח בקטע של "אני לא מספיק טוב" אבל בטוח בקטע של התנפצות חלום. 

זה לא באחריותך, ואין שום דבר שאת יכולה לעשות כדי לעזור לו בזה

למעשה את יכולה לעזור לו בדבר אחד: לגרום לזה לקרות כמה שיותר מהר

אז כמו שאמרו פה רבים:

ברגישות, ובבהירות רבה, וכמה שיותר מהר

"תקשיב אני לא מעונינת לצאת אתך. חשבתי על זה עוד פעם ברצינות, ואני בטוחה במאה אחוז.

תודה רבה על ההצעה ובהצלחה בחיים"

אחרי תקופה של שנתיים, יש סיכוי מסוים שגם מסר ברור לא יספיק

תחזרי עליו בצורה יותר ויותר נחרצת כמה שיהיה לך סבלנות

אחרי זה (ולא אחרי הרבה מידי זמן), 

תוסיפי:

בבקשה אל תיצור אתי קשר שוב בשום דרך

נראה לי הרבה יותר מתחשב להגיד משהו כמו:

"אני ממש מעריכה אותך ואת מה שאתה חושב עליי,

ומאוד מחמיא לי שאתה מתעניין בי,

אבל בשנים האחרונות התבהר לי מה אני צריכה באמת,

והגעתי למסקנה שאני מחפשת מישהו בסגנון אחר לחלוטין ממך.

אנחנו יכולים להסתדר נפלא בתור ידידים, אבל אני לא מחפשת ידיד.

אם אתה מכיר מישהו שהוא א'...  ב'...  ג'...  ספר לי."

אמירה כזאת לא פחות חד משמעית,

והיא גם מסבירה למה רק עכשיו באה התשובה החותכת ולא קודם לכן.

ולא משנה שחצי מזה זה שקר גמור. אפילו רצוי לשקר במקרים כאלה.

וצריך לזכור שמדובר במישהו שמעוניין בבחורה, ואולי אפילו בטעות מרגיש כלפיה משהו,

ואמירות לא זהירות עלולות להעליב אותו קשות.

פשוט לחשוב איזו אמירה הייתה מועדפת אם הסיטואציה הייתה הפוכה.

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים 

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.