בסביבות גיל חמש. (הילדים שלי התחילו עוד קודם, כי בגן דיברו איתם על זה...)

אם היא מדברת ומבינה, את יכולה להסביר לה על זה בקטן, ובפשטות.

שצריך שיחה יזומה בנושא (כמו לדבר עם ילדה גדולה על מחזור) אלא מדי פעם כשעולה משהו- מתייחסים אמונית, למשל- שומעים לא עלינו על מישהו חולה- אנחנו מתפללים עליו/אומרים לה' תודה... ממש ככה בזרימה של החיים, שהבית יהיה חי אמונה, לא שיחה כזו מסודרת...

מנסיוני ראיתי אצל צאצאי [ילדים ונכדים] שיש כאלה שהאמונה ב-ה' מופיעה אצלם באופן טבעי מגיל רך מאוד -- וזה נשאר כך לתמיד. אך יש כאלה שלא רק שזה לא קורה להם באופן טבעי אלא ששום שיחות והסברים לא משפיעים עליהם. [ולא מדובר בילדים  שרוצים לעשות "דווקא"].

זאת שאלה גדולה מאוד -- איך אפשר להקנות אמונה לבן אדם? אפילו הגישה הראציונאלית "לא יתכן שמשהו יתקיים אלא אם כן מישהו יצר אותו. אם יש שולחן, בוודאי היה נגר שיצר אותו, אז איך יתכן שיצירה כ"כ גדולה וכל כך משוכללת כמו העולם -- לא נוצרה ע"י מישהו, כלומר הקב"ה?" -- לא עוזרת. בן אדם כזה יגיד לך -- "אני לא יודע לענות על הטיעון הזה אבל זה לא אומר שהטיעון הזה מוביל לתשובה שיש מציאות ה', כי אם כך, מי ברא את הקב"ה? כרגע, התשובה היא רגשית. "אני מרגיש שהקב"ה קיים ושהוא ברא את העולם וכל מה שיש בו."

אגב, גם התשובה החילונית המקובלת שהבריאה נעשתה באופן ספונטאני כתוצאה מה"מפץ הגדול", לא עונה על שום שאלה. וכי -- מה גרם ל"מפץ הגדול"? המדענים החילונים אינם יודעים.

אין מנוס מהמסקנה שגם עצם השאלה הזאת, שהיא השאלה הכי חשובה שעומדת בפני האדם, וחוסר יכולתו לענות עליה במונחים ראציונאליים, מוכיחה את אפסותו של האדם.

משהו עמוק בפנים שתפקידנו כהורים הוא לגלות בעצמנו ובילדינו. ושוב- זה מתוחזק ע"י הדוגמה האישית שלנו, באיך שאנו מדברים, מתייחסים לתורה, לה', לתפילה, להכל...

לא צריך להגדיר זמן מסויים, יש פעמים שהם פתאום מתחילים לדבר על זה.

בדרך כלל בגן 3 הם לומדים ספר בראשית אז מדברים איתם על זה, וכמו שאמרו מעלי כשיש איזו מחלה לא עלינו להתפלל לה'.

ואני לא מקפידה במיוחד רק אם אכלנו בשרי אז לא לאכול מיד אלא לחכות קצת ולשטוף את הפה

אני מחכה לבן שלי מספר שעות לפי גילו. זאת אומרת לבן ש לבוש  אני מחכה ש לוח שעות ,  לבן הארבע אני מחכה ארבע שעות. בהצלחה!

לעניות דעתי , בעקבות התעסקות יתרה בעניין מציאות ה' וכו', אין צורך לדבר עם הילדים על זה בצורה שבלונית, קרי -יש אלוקים בשמים (או בכל מקום אחר) והוא שומר ומגן עלינו..

ההכרה במציאות עליונה זה משהו הרבה יותר פשוט ממה שחושבים ולכן לילדים קל יותר לקבל את זה שיש מישהו/משהו שדואג לו..

אני חושב שהרעיון של התפילה צריך להיות ניכר יותר בבית -שהבית ידבר אמונה, ז"א שכשמישהו חולה ואין יותר מידי מה לעשות- הילדים רואים את אמא מתפללת והם מבינים לבד מה היא עושה.. לא צריך להסביר להם יותר מידי.. הם מכירים בכך בעצמם.

עצם ההבטה במעשה הזה מביא את הילד לידי הכרה שיש משהו מעבר למציאות המוחשית, וזה מספיק ביחס לגילו, הוא יתחיל לשאול על זה שאלות.

אם זה לא התעורר ממנה,

ותעוררי את זה במאולץ זה יכול לגרור תהייה, אינסוף שאלות לא ברורות, וחוסר הבנה בתשובות שתפסקי לה.

ולגבי בשר וחלב- היא מן הסתם מבינה מהו מאכל בשרי ומהו חלבי. את יכולה להסביר לה שצריך לחכות קצת בין אכילה לאכילה.

לא חייבים 6 שעות כמובן, אבל שיורגש שיש עניין להמתין בין לבין.

כמו בכל דבר ברגע שמתפתחת הבנה, אפשר להתחיל לחנך לזה

במתינות ובנחת

אני ממש לא מסכימה עם מה שנכתב כאן. בגיל 3 הילדה לא תשאל אינסוף שאלות ולא תישאר תוהה וחסרת הבנה.

אני חושבת שבגיל הזה היא פשוט סופגת את מה שאת, ולא שייך כל כך לדבר על זה כי זה לא מעניין אותה (אלא אם כן היא שאלה בעצמה). ובכלל, זה משהו שבד"כ עולה תוך כדי שיחה. אין צורך ליזום במיוחד, אפשר להכין מראש הסברים שמתאימים להבנה של ילד קטן, ולהשתמש בזה כשזה מתבקש במהלך שיחה.

מצד שני, אם תעלי את הנושא זה לא יכול להזיק. אם היא לא בשלה, היא פשוט תתעלם ותמשיך הלאה. אם זה ממש בוער לך את תמיד יכולה לנסות, והיא תקלוט כשתהיה בשלה...

יכול להיות שזה באמת עניין של בשלות ובגן שנה הבאה ידברו איתה על זה וזה יתפתח שם.

תודה רבה לכל העונים עזרתם לי מאוד

הק"בה אמור להיות נוכח במציאות שלנו אנחנו אומרים: ב"ה ,מתפללים, ישתבח שמו,ועוד...... וזה נטמע בילדים באופן טבעי אין צורך בשום צורה יזומה או מלאכותית לדבר, אלא אם הילד מעלה את הנושא ,לתת תשובה מענין השאלה ובע"ה הכל יהיה בסדר 

בס"ד

ב"ה, בע"ה, צרך להתפלל ש.., ה' ישמור, תודה לקל, וכ' וכ'-

אלו אזכורי ה' שאנו מזכירים בלי סוף במהלך היום,

גם בנוכחות הילדים.

זה מקום ראשון שהילדים מתחילים לספוג אמונה, כשהם מסתכלים עליינו.

מעבר לכך לראות את אימא מתפללת, או מדליקה נרות שבת,
או שמה מטבע לצדקה בצירוף לחישה של תפילה, הילדים רואים, קולטים, סופגים.

מעבר לזה כמובן לומדים פרשת שבוע, מספרים סיפורי צדיקים.

כדאי לפני שהילדה מתפללת, לומר לה "עכשיו אנו מתפללות לה', ומחברות את הלב שלנו לה',

כדי שכל היום נהייה קשורות אליו". (אגב מומלץ לומר זאת גם לעצמינו לפני שחרית..)

בהדלקת נרות שבת אם היא כבר מדליקה, אז לפני ההדלקה, ואם עוד לא אז בזמן שאימא מדליקה

לקרוא לה, ולומר שעכשיו זה זמן מיוחד שאפשר לבקש מה' כל מה שרוצים,
ושתעמוד לידך ותתפלל במילים שלה, 

כל הנ"ל ועוד הרבה מעבר, בונים ומטפחים את האמונה של הילד הרך בבורא עולם.

שיחות על אחדות ה', וניסיונות להגדירו-

ושאין לו דמות הגוף וכ'- לא נראה לי שצריך ליזום לפני שהילדה שואלת.

אמנם אני עדיין בחורה, אבל גננת שנים ארוכות

ודודה לאחיינים מתוקים.

ילדים מבינים הכל הכל מהרגע שהם נולדים

הנה בן של חברה טובה בגיל הזה (3) אומר לה:

"יש לי בוירא עוילם יכול הכל"

ולמה? כי כל פעם שהוא רוצה משהו היא מבקשת איתו יחד מהבורא כל יכול!

ומודה לו וכו'

בס"ד

פעם אחת כאשר בני הגדול היה בגיל שנתיים וחצי,
(והיו לי כבר עוד שניים) הייתי צריכה בדחיפות לשטוף את הבית.

החמוד סירב להישאר בחדרו וכל הזמן הסתובב לי בין הרגליים,

כשכלו כל הקיצים וההסברים, שמתי אותו בלול של אחד הקטנים,כי הוא עדיין לא ידע לטפס ולצאת משם.

תוך כדי הסברתי לו :"אני מאד מצטערת, בקשתי ממך לא להסתובב בזמן שאני שוטפת,
זה מסוכן, אתה יכול ליפול וכעת תחכה כאן שאני אסיים".

היא התיישב בלול, ניסה להעסיק את עצמו,
ולפתע כשאני עוברת ליד החדר אני שמועת אותו קורא בקול

"ה' בבקשה תוציא אותי מכאן!!"

הצצתי, ואני רואה אותו עומד בלול, אוחז ב"סורגים" כמו בסורגים של כלא, מביט לשמיים ומבקש
"אני לא רוצה יותר להיות כאן, בבקשה בבקשה ה' תוציא אותי!"

כצפוי, נשברתי. הוצאתי אותו, ואמרתי שה' שמע בקול תפילתו...
(אגב עד היום ב"ה (גיל עשר) הוא מרגיש שה' שומע בקול תפילתו,

הרבה פעמים אומר "התפללתי לה' ש.. וזה קרה בדיוק כמו שבקשתי.." וכ'.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....