אם אדם חזר בתשובה שלמה, והוכיח שהוא התחרט חרטה עמוקה על פשעיו - אני חושב שמצווה גדולה לסלוח לו, בוודאי בפרספקטיבה של 10 שנים.

כמובן שאם לא עשה תשובה אין על מה לדבר.

ולא, להגיד שההתנתקות הייתה טעות אבל בכל זאת היה נכון לבצע את הפקודה - זה לא נחשב לחזרה בתשובה.

ומי שרק היה חוליה אחת במערכת שלמה שגזלה בתים - יצטרך להשיב את הנזק/גזילה בהתאם לחלקו.

חיבקו את החיילים..

כאילו בחייאת!

אין הבנה. אין. אין.

אני לא יודעת, אולי לחייל הספציפי כן, למדינה לא

אלא אם כן נראה שיפור משמעותי, כמו תנופת בניה אדירה

בלי פינויים וכאלה

ועזרה כספית, כלכלית, נפשית לאלו שהיו בגירוש.

וכמובן חזרה לגוש.

אבל בלב הוא התפלל שישחררו אותו... בסוף שיחררו ברוך השם.

בכל זאת אולי יש עוד כאלה שלא שיחררו... איך אפשר לדעת אם הוא עשה את זה ברשעות או מפחד?

אתה לא יודע מה עבר עליו

לאדם חלש אופי זה ניסיון קשה..

כל טינוק יודע לבנות קראווילה מקרטונים של לג בעומר
והכסף שקיבלו גם היה טיפה מן הים ביחס לכמה שעולה לבנות בית

(ולבנות בית צריך אישורים ובירוקרטיה וזה לוקח המון שנים)

כל חייל ששיתף פעולה - הוא פושע. אין בזה ספק. אבל בדיני נזק, שניים שהזיקו ביחד פטורים בדיני אדם. את מי תחייב? את החיילים שתפסו והוציאו, או שמא את נהג האוטובוס? או אולי את החיילים ששמרו ומנעו מהם לחזור? או את הנהג של הD9? או את מי שפיקד עליו? וכו' וכו'.

שכל אחד יחשב את חלקו היחסי בשרשרת הזאת, ימצא את כל האנשים שהוא הזיק להם, ויתן להם פיצוי יחסי על הבית שלהם לפי חלקו?

http://www.yeshiva.org.il/ask/48554

אך צריך להיות באמת רצון והשתדלות (רצינית!) לעשות מה שאפשר.

ברור שזה גם תלוי מה היה חלקו של האדם בגירוש. מצד אחד אין פטור מאחריות, אבל בהחלט יש רמות שונות של אחריות ושל חומרת החטא. אינו דומה מי שהיה מעגל שני למי לגירש בפועל, למשל.

צריך לדאוג שלא ישאר אף מגורש בלי בית?

זה לא מצדיק שהוא יצטרך להחזיר יותר ממה שהזיק.

אדם אחד הוציא אותם מהבית, הסיע אותם באוטובוסים, מנע מהם לחזור, וגם הרס להם את הבית בפועל בעצמו? וכמובן גם כל הלוגיסטיקה מסביב.

אי אפשר להפיל עליו גם את חטאיהם של אחרים.

בהל' תשובה(ג, יב) הרמבם כותב שלמוסרי ישאל אין תשובה, ואין עולם הבא(הל' עדות). גם בבקשה תפתח בהל' ע"ז וחוקות הגויים פרק י' הלכה א' ותראה מה הוא כותב שם. זה חשוב!

שלטונות המדינה הם האשמים. הם אלה שצריכים לפצות, ולא רק לפצות, אלא לשלם עבור צער, שבת, בושת,ריפוי וכמובן נזק.

זה לא הכל. השלטונות, בתפקידם כשלטונות, אפילו אם בעל התפקיד לא היה בעל תפקיד שילטוני בזמן הגירוש ואפילו התנגד לו בכל מאודו, חייבים לבקש מחילה מאנשי גוש קטיף באופן פומבי. משהו כמו מה שעשה המלך חוסיין כשבא לבקש סליחה מהמשפחות של הבנות שנרצחו ע"י חייל ירדני בעת שהיו בטיול [שבע נערות נרצחו אז ב"אי השלום"בעמק הירדן]. שיעשה את זה ראש הממשלה או, לפחות, נשיא המדינה. כמו כן, יש להוקיע את האנשים שהיו מעורבים בהחלטה הזאת שדגל שחור התנופף מעליה. את הטקסים הללו יש להעביר בטלוויזיה, ברדיו, בעתונים ובכל יתר אמצעי התקשורת.

בענין אריק שרון, אולי כדאי להדגים באמצעותו איך עבירה גוררת עבירה, וככל שהאיש בעמדה חשובה יותר -- העבירה גדולה יותר מבחינת ההיקף, העוצמה וכו'. אריק שרון הרי היה איש ההתישבות ועסק רוב חייו בבנייתה ובהגנה עליה, אבל השחיתות שהיה מעורב בה -- איפשרה לפרקליטות [הזרוע המבצעת של השמאל] לגרור אותו לעבירה לאין שיעור הרבה יותר גדולה.

מה שנוגע לחיילות שהשתתפו במעשה הגירוש -- הן אינן יכולות לתת בית לאף אחד מן הטעם הפשוט שלחיילת בשירות חובה אין כסף ואין רכוש. מה אתם רוצים -- שיקחו את הבית של ההורים של החיילת?!

מה שכן אפשר לעשות זה להוריד את כל המשתתפים שהיו אז בשירות קבע לדרגת טוראי, לקחת מן הטייסים שהשתתפו בזה כי חששו לקידום האישי שלהם את רישיון הטייס כי הם לא עמדו בדילמה המוסרית שעמדה לפניהם... אבל, חוששני שלעשות את זה -- מאוחר מדי, וגובל בגרימת עוול כדי לתקן עוול. 

וזאת בדיוק הייתה הבעיה שקיבלו את שרון שהחריב את פיתחת רפיח {חבל ימית} וכשר ביטחון מסר למצרים את מרחבי סיני.

מה שקרה אח"כ כולנו יודעים,שרון בגד במתנחלים וגירש אותם.

לצערי בחלק התנחלויות כבר מקבלים את ישראל כ"ץ, סילבן שלום ודומיהם שהצביעו בעד הגירוש.

צריך להחרים את המגרשים ולא לקבל מהם טובות כי הם בוגדים

כתוב ברמב"ם על אנשים כמוהו(מוסרי ישראל)"הוציאו עצמם מכלל ישראל" וגם "מעשיהם פחותים מן הגויים, ואין להם עולם הבא".

זה לא רק סיסמה. אבל הכוונה להתיישבות ולגירוש בכללי. לאנשים פרטיים אני לא חושבת שזה התפקיד שלי להחליט האם "מותר לסלוח". זה התפקיד של הרבנים ושל המגורשים להחליט אם הם סולחים.

מבחינה ערכית, מוסרית והלכתית. אי אפשר לצפות מהקב"ה שיסלח ויכפר לנו על חטאינו, ומאידך לא לנהוג באותה מידה כלפי אחרים שחטאו כלפינו.

ושתי מצוות נפרדות כרוכות בזה (עפ"י מניין הרמב"ם):

הן מצד "והלכת בדרכיו" (דברים כח, ט) שעליה כותב הרמב"ם בספר המצוות "מה הקב"ה נקרא רחום אף אתה היה רחום, הקב"ה נקרא חנון אף אתה היה חנון..." (מצווה ח', ספהמ"צ).

ומצד נוסף, מצוות "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יח) שהוא "הציווי שנצטווינו לאהוב זה את זה כמו שאנו אוהבים את עצמנו, ושתהיה אהבתי וחמלתי לאחי באמונה כאהבתי וחמלתי לעצמי, בממונו וגופו וכל מה שיש לו או שהוא חפץ..." (מצווה רו).

הקב"ה לא חייב לסלוח לך ולא יסלח לך אלא אם כן תעבור את שלבי התשובה המינימליים - הודאה על חטא, חרטה וקבלה לעתיד. במצוות לא תעשה לא נכפר לך עד שיעבור יום הכיפורים. בלא תעשה החמורות לא נכפר לך עד שתעבור ייסורים. בחילול השם לא נכפר לך עד המיתה. עיין בהלכות תשובה להרמב"ם ותחכים.

והלכת בדרכיו - כן, להיות יותר "צדיק" מבוראך - לא. 

אני מכיר במקרה עוד סוג של אנשים שטענו שהם רק מלאו פקודות, וזה הנאצים. גם הם מלאו פקודות, ומי שלא ציית היה נתלה ע"י האס-אס  או נזרק לכלא. אם אתה בעד לתלות נאצי ש"מילא פקודות", כך גם הוא.

בס"ד

ההבדל בין תיעוב עמוק לבין תיעוב חלקי מהול ברחמים על אנשים שלא בטוח פעלו מרצונם.

זה הדבר הראשון שעולה ברגש.

אבל אם מנסה להשתמש בשכל...

קודם כל מי שמכריז שהוא מצטער על מה שעשה, גם אם אנחנו לא יכולים למדוד את החרטה הזו,

להערכתי מותר לסלוח לו, ולא לנטור לו טינה, כאדם פרטי.
עם זאת זה לא יכול להתבטא בשום תמיכה בו לתפקיד ציבורי כל שהו. 

מיש שלאטימות ליבו עדיין משוכנע שפעל נכון- לעורר בלב רחמים על מדרגתו השפלה,
כי חולי הנפש לא טוב יותר מחולי הגוף,  ואל הרוע הזה ניתן במובן מסויים להתייחס כאל מחלה.

כמובן שגם כאן לא לתמוך ובמידת האפשר למנוע מינוי שלו לתפקיד ציבורי כל שהו,

אבל לא לשמוח לאידו וכ'.
למרות שלי אישית זה באמת קשה. אם בחיים הפרטיים שלי אני יכולה לומר בלב שלם הריני מוחלת-

כאן... הסיבה היחידה שלא שמחתי לאיד כשאולמרט נכנס לכלא למשל,
זה בגלל שהעונש לא ממצה ולו במעט את הדין לעומת מה שמגיע לו. (עמונה למשל... או כשהוא אמר בלוויה של חייל שגורש שיש למדינה זכות לשלוח חיילים ולהחזיר בתוך ארון, כשידוע מה הילדים שלו עושים...)  
זה אדם שאם הייתי רואה אותו עומד ליפול מהגג, הייתי צריכה תעצומות נפש ענקיים כדי להושיט לו יד.

ככה אני מרגישה. לומר שזה נכון וטוב וכך צריך? מאמינה שלא. אבל לא זכיתי לדרגה הזו עדיין.
ולמרבה הצער גם לא באמת מרגישה רצון או צורך להגיע לשם. הינה, כתבתי עמונה, ואני בוכה. לא צריך מילה נוספת.

ברמת החייל הפשוט-  תלוי מאיזה מקום פעם- שטיפת מוח? הרי ידוע שצוות הפסיכולוגים שעבדו עם החיילים,

והמניפולציות המטורפות שעשו להם היו הזויים בכל קנה מידה. אפילו שטיפת המוח שעשו בטלוויזיה הייתה מטורפת.

אני זוכרת את עצמי באותה תקופה בביקור אצל אימא שלי רואה משדר מיוחד לפני הגירוש, ולאחר זמן מה כמו איזה זומבי מתחילה לחשוב "אין מה לעשות חייבים לעשות את זה". באותו רגע התנערתי וכיביתי בבהלה את הטלוויזיה.  
לצערי הרב אין לאנשים רבע אחוז מהמידע על שטיפות המוח שצופי הטלוויזיה עוברים, לפני ששמעו מילה אחת בנושא כל שהוא, רק באמצעות פריימים שעוברים מהר בלי שנשים לב, צלילים מסויימים ועוד שיטות שעובדות ישר על התת מודע. 

חיילים שהיו במסגרת הצבא,  מעבר למחירים האישיים שהיו צריכים להחליט אם הם מוכנים לשלם,

עברו מניפולציות מטורפות עד כדי כך שלא ברור כמה הם עשו זאת מתוך בחירה.

אבל לפסיכולוג כזה למשל, שבונה מניפולציות לצורך קידום העניין... יהיה הרבה יותר קשה לסלוח.

לומר שאני נוטרת טינה, מייחלת לו ולשכמותו מיתה בייסורים וכד'? לא. חלילה. באמת שלא.
(כבר לא הכוונה... )

כן מייחלת שיחזרו בתשובה שלמה. ולצערי, לא רק "מטוב ליבי".

קודם כל כן בגלל כל הסיבות הנכונות והטובות, אבל חלק מהתפילה שייחזרו בתשובה אמתית,
זה גם בגלל שברור לי שאין עונש צורב או מכאיב יותר מלהבין איזה דבר נורא הם עשו.... 

בס"ד

ובהמשך לכך יש כאן שני ממדים-

אחד על הגירוש והעקירה כפשע כלפי המגורשים,

ולא םחות מכך זה פשע כלפי כל יהודי באשר הוא,

כי הארץ לא שייכת רק לאלו שגרו בה, אלא לכל יהודי.

ואם לקחת בחשבון גם את סכנת הנפשות נגרמה לכל היהודים סביב...

אז בכלל מאיפה אני כאדם פרטי יכולה לסלוח..?

בהחלט התקבל על ליבי.

ביותר !

אחרי החתימה - גלנט בשיא החוצפה סירב לבצע את מה שנחתם, בטענות שאי אפשר לפגוע בשיקול הדעת של המפקד והושגה פשרה שאם הפינוי משיקולים בטחוניים - זה נשאר בסמכות אלוף הפיקוד. לכן בצו ההרס של בית ענות, הוא כתב את הטענה האבסורדית ש: "המקום פוגע בשלום תושבי האזור".

אם כל הטפשים בהתיישבות האידיאולוגית שמצביעים ליכוד, היו מצביעים לצה"ד, היתה ממשלת ימין בראשות נתניהו אותו דבר- אבל ההתישבות היתה באמת בידי סמוטריץ'.

לכתובת: chalaphagvaot@gmail.com

והעשבים גדלים. זה אחד הדברים היפים בחורף.

אפילו הטחב הירוק שגדל בין המדרכות אחרי הגשמים יפה בחורף.  (אגב רואים שהנבטים בתמונה העליונה הם דו פסיגיים)

יש שם ישיבה 24/7..

עליות מאורגנות המוניות, זה בדר"כ רק כשיש איזו סכנה גדולה שמסתמנת...