קשה לי כשהילדה מתאכזבת,כועסת,מתפרצת ובוכה.
אני מבינה אותה וגם אומרת לה את זה,משתדלת להיות אסרטיבית ולא להגרר אבל....כשהיא גוררת את זה אני מאבדת את הסבלנות וזה מעצבן.
קשה לי כשהילדה מתאכזבת,כועסת,מתפרצת ובוכה.
אני מבינה אותה וגם אומרת לה את זה,משתדלת להיות אסרטיבית ולא להגרר אבל....כשהיא גוררת את זה אני מאבדת את הסבלנות וזה מעצבן.
"מתאכזבת, כועסת, מתפרצת ובוכה".. אז קודם כל, מחבקים ומנחמים - ואח"כ מנסים בשפה שהיא מבינה, לראות מה היא רוצה. ומסבירים בנחת מה שייך ומה לא, ומה החלופות האפשריות. סבלנות.. מדברים בנחת - והיא תרכוש אמון.
אתמול היא עמדה חצי שעה ליד החלון ומררה בבכי כי לא יצא לנו לטייל בחוץ(קצת בעייתי כשאני חייבת להוציא את כולם בחום כזה)וכואב לי עליה וכואב לי שיש המון דברים שאני לא יכולה לקיים ובכלל אני נהיית חסרת אנרגיה וסבלנות עם המטבוליזם המחורבן הזה.
ותשתדלי להתגבר במידת האפשר.
אם היא עומדת ובוכה, אפשר "להזדהות" ולהגיד לה שכעת חם - ונלך פעם אחרת. לשאול מידי פעם אם כבר נרגעה, אם רוצה לשתות משהו - העיקר שתרגיש שאת "איתה". הברירה אינה "כניעה" כשאינך יכולה, או "אסרטיביות".. אלא חום ואהבה, ולא להתייסר יותר מידי אם אינך יכולה בפעל לנהוג כפי שרצתה. זה קורה לכל אמא. העיקר שהיא מרגישה שיש יחס אוהב ורצון להיטיב. וגם זה שהיא רואה שאמא גם אוהבת וגם לא נבהלת מידי מהבכי, למרות ההשתתפות בצערה, גם זה די טוב עבורה..
כי זה מתחבר לשיחה שהיתה לי היום עם מכרה שדיברה איתי בין היתר שאני לא צריכה ככ להחמיר עם עצמי.
הבעיה שהם לא ממש יצאו החוצה כבר 3 חודשים כי לא הייתי שם לצאת איתם ואם אני לא שם אז...
פשוט המדריכת הורות מדברת כל הזמן על שצריכים להיות אסרטיבים ולשים גבול בעוד אני באמת יותר נוטה לדעתך למה לא באהבה וברוך?אבל אולי כרגיל במקום אהבה אני מתרככת מידי ולא מספיק תקיפה.
ה"מדריכת הורות" מבלבלת בין שני מושגים. לדעת לשים גבול - זה נכון. אבל זה לא קשור ל"אסרטיביות", לפחות איך שנתפסת הקונוטציה שלה. אפשר באהבה רבה, ובאמפתיה, להגיד לילד שאמא לא יכולה כעת - ובוא נעשה משהו אחר, למשל. גם אדם מבוגר מעדיף שאם צריך לומר לו שאי אפשר משהו, יגידו את זה בנעימות והבנה, גם כשאומרים לגמרי בהיר שאי אפשר.
דבר שני, באמת לא לצאת החוצה כ"כ הרבה זמן - זו בעיה. אז אפשר אולי לצורך הבילוי הנקודתי הזה, לבקש איזו נערה יהודיה אמינה, שתיקח אותם קצת, כמובן במקומות בטוחים בלבד.
אפשר להתחשב ביכולת שלך - ויחד עם זה, לדאוג ש"פונקציונאלית", יהיה להם את האפשרות למה שצריכים. לא או שאת עושה מה שבאותו רגע לא יכולה, או שלא נעשָה כלל ואת עם מצפון..
לא מפתיע בהתחשב בעובדה שהיא התרגלה לאלכוהליסטים,מסוממים,סכיזופרנים וכו אז בסוף שלפתי את המרגיע האולטימטיבי-הסרט שהיא אוהבת.
אין,אלי אף אחת לא תבוא.
אין לי וזה בידיוק אחד הדברים שבעלי מונע ממני מפני שהוא לא ממש מבין מה ילדים צריכים אלא רק שאפשר להכאיב לי ולהחליש אותי כשהוא מונע ממני לתת לילדים מה שהם צריכים.
"תבוא אלייך". אלא מישהי שתיקח אותה. אולי תמורת תשלום מועט.
מה שהתכוונתי היה שמצד אחד תתחשבי בעצמך אם אינך יכולה להוציא אותם, ואל תחושי רגשות אשמה - ועם זה לדאוג שלמעשה יוכלו לקבל את זה במידת האפשר. כמו הדוגמה שמישהי תצא איתם קצת. ואולי תבקשי בנחת ממי ש"מטפל" בענין, להסביר לבעלך את החשיבות שיוכלו לצאת, וששוה להשקיע בזה כמה דולרים..
הצלחה. כמה שפחות לעסוק במירמור - גם אם יש לו סיבות טובות - יותר בריא..
הוא לא מבין למה ילדים צריכים לצאת החוצה לפארק או למקומות אחרים כמו שהוא לא מבין למה ילדים צריכים תזונה נאותה,בית מסודר,בגדים,צעצועים,הוא לא אדם רע,פשוט מין פיגור התפתחותי שהרי אף אחד לא לימד אותו כשהיה צעיר ובגילו הוא כבר לא רוצה לשנות.
היא כבר החליטה שהילדים אולי יהיו אצלו אז אני לא ככ יודעת אם יעזרו פה הסברים,אולי מקסימום אם היא תסכים להסיע אותנו לפארק באיזור אבל זה מסובך.
רק מה קורה כשזו הילדה שלך שאתה רואה רק כמה שעות רק פעמים בשבוע?
ומי יודע מה אומרים לה?אולי שאני לא אוהבת אותה או לא אכפת לי או שאני לא מסוגלת לדאוג לה?
אני יכולה להאשים את הילדים שכשהם באים להורים שלהם אז באופן טיבעי הם רוצים להתפנק?
שלום לכם.
יש לי ילדה מתוקה ומחוננת הן מבחינה רכישיצ והן מסחינת לימודית שעולה לכיתה ה
והיא ממש מפחדת ממורכבות בספר. מספיק שיש אדם רע או משהו מפחיד היא לא מסוגלת לקרוא.
יש לה נפש מאוד רגישה בכללי.
אשמח להמלצות מה אפשר לעשות. ואם יש לכם ספרים מומלצים בסגנון לילדה שאוהבת לקרוא ומסיימת ספרים בטיל.. אבל לא יכולה לקרוא ספרים עם מורכבות רגשית
תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.
פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7
(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).
שלום לכולם\ן
אני כותב פה כי אני יודע שיש פה הורים לילדים שקוראים ספרים\מגזינים
יש לי חבר שהוא אח בבית חולים שניידר (שזה בית חולים לילדים)
ולפעמים בהרבה שבתות הילדים הדתיים שמאושפזים שם יש להם שיעמום מכיוון שאין טלפונים וההורים לא תמיד מספיקים להביא להם ספרים או מגזינים בגלל הלחץ של האשפוז או של השבת אז הוא החליט לפתוח להם גמ''ח של ספרים לציבור הדתי כדי להקל על ההורים אז אם יש למישהו ספרים או מגזינים שמתאימים לציבור הדתי (למשל מקום בעולם או אותיות וכו') שהוא לא צריך או לא משתמש אז אשמח שתפנו אליי בפרטי
תודה לעונים ושבת שלום
גיל 38, הילדים, העבודות, החיים עשו את שלהם. פה ושם משברים, עלבונות, ריבים הביאו אותנו לכך שאשתי רצתה ללכת לייעוץ זוגי. בישוב שלנו כמובן לא היה כדאי ללכת ליועצים שאחרי זה נפגוש במכולת, בגינה או בבית הכנסת והלכנו לישוב ליד למישהו מומלץ. אשתי יצרה את הקשר הראשוני, ספרה מה שספרה והגענו אליו.
אחרי 3 פגישות איתו הרגשתי משהו לא בנוח בכלל. היועץ המדופלם והמומלץ לא בדיוק יועץ זוגי. הוא יועץ לאשתי איך להיטיב את חייה. ואני בתפקיד חלק מההצגה או מההפקה. בעצם אני צריך לעבוד על דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. הפתעות קטנות, עזרות במה שהיא צריכה, להתחשב בה ולדרוש בשלומה. היא צריכה גם למצוא דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. ללכת לחוג, לפגוש חברות, לדעת להגיד לי מה היא צריכה.
בכלל הופתעתי לגלות שלא ניתנה לי בשום שלב עד כה אפשרות לומר מה מפריע לי בחיים, בבית, בזוגיות, אולי בעבודה, אולי במשהו אחר. הכל ביחס למה שהיא מרגישה.
זה כמובן לא תהליך משפטי שבו צריך לשמוע שני צדדים ולהחליט מי אשם, אבל אם נוגעים ופותחים ומטפלים, גם לגבר שאולי לא בא עם משא סבל לייעוץ, יש דברים שהוא היה רוצה לפתוח ולומר.
אולי אני לא מבין מה הייעוץ אמור לכלול. כי אני מוצא פער די גדול בין ההמלצות על הבחור לבין איך שאני מרגיש אצלו.
הוא יותר פעיל.
בהצלחה!!
אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.
יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.
כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.
אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.
לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.
אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...
אנחנו הורים ל 7 ילדים גרים היום בשכירות ברמלה, בגרעין התורני ומחפשים להשתקע במקום עם קהילה תורנית אבל לא לוחצת. בגלל שאני עובד בבני ברק, מחפשים מקום שמצד אחד המחירים עדיין שפויים ומצד שני לא רחוק מידי מהעבודה. חשוב לנו קהילה תורנית שמשקיעה בילדים ונוער.
נשמח מאד להמלצות ☺️
לא מצאתי פורום מתאים מקווה שפה אפשרי
שלום בעלי נפטר יש לו ילדים קודמים
לנו משותפים
הכל היה בסדר לא ראיתי את זה בא
סעדתי את בעלי בזמן שילדיו קודמו בעבודות
אימא שלהם הילה חכמה הגיע חטפח בו בבית חוליל לגבות טת הילדים מול המשפחה שלא תראה שלא באים
ואני לא יכלתי לעבוד
כי גם לא רציתי בעלי קודם להכל
מבעל חזק שלא היה חולה אף פעם לא ראיתי אותו שוכב עם חום או משהו דומה לא כדורים כלום
עובד פיזית קשה כל חייו
לא יכולה לפרט הכל
שמר הכל בפנים עד שהגיע למחלה ומהר הלך
ילדיו רצו מידע על כל דבר
על עורך דין שמטפל אפלו אני ובעלי לא התענינו
לא הבנתי מה ילד שבקושי רואה את אבא שלו מתענין בקצבה
מאשים אותי שאני יודעל אל כל המידע
אין לי תו ירודה לא נותנים מידע גם לאישה
אבל הם בשלהם
עכשיו הכל מובן הכינו את הקרקע
ילד שכל חייו לא הספיק לו מה שנתן רצה עוד
עגשיו מרגיש שיכול להכניס לי
אני לא בתחרות
הם יושבים מולי ומחלקים את הבית
החלק שהם לא הבינו שאטאמטית הבית נאשם על שמםץ מי שמדריך אותם מהמשפחה לא מבין ולא אמר להם
הם אמרו לא נוציא אותך מהבית
לא בטוב לב,בהתנשאות
פה שתקתי
שאני רצתי עליו בעלי עבד ואני נלחמתי לקנות אותו כן מפרנבס עיקרי
כי לא היה שעות בבית וכל עול הבית היה עלי עד שהתמוטטתי בעבודה
ועבדתי פחות
לא היה לו עזרה משום צד
המשפחה שלו ידעה על מצבו הקשה
ולא באו לבקר פעם אחת
לא יצאו לקפה או שהבאו אליהם
רק רצו שנפכש במסעדה פעם בחודשים
אבל הוא לא יכח רצו לעשות וי
התנהגו אלי לא מכבד בבית חולים
קראו לי בשמה של,גרושתו
ולא אמרתי כלום
בעלי גוסס והם אבים איתי מולו
שתקתי
אבל הילדים שלו איתם יד ביד
אז גם אני שינתי את גישתי ואהיה בקשר עם משםלתן גם לי יש,ילדים
אימא שלהם השחקנית הראשית פה
הראתה לי שהיא איתי
ותקעה לי סכין בגב חיממה את הילדים שלא מבינים הרבה
על התערבות בכל נישא
לקחה את הפיקוד על משפחת בעלי לא ידעתי שהיא כל יום מדווחת עלי היתה מגיעה כאלו לעזור
ומדווחת הכל לא הבנתי למה המשפחה שלו לא מתיחסת
אלי
אני איתו בכל הטיפול והם לא מתיחסים אלי רק לגרושתן אפלו קוראים לי בשם שלה
בשבעה היא לא יכלה לראות שברים חברים של בעלי הכל רצתה לדעץ להתערב
היום הילגים שלו מתנהגים אלי כאלו זהו
הוא מת את כלום
רוצים את חלקם לא מוותרים על כלום
אני לא גרה בבית ויש להם פה זכות
הכי כאב לי שהם התנתקו מאחים שלהם
ובקשר טוב עם המחה שלא ביקרה את האבא כי הם בדיור כמוהם
לא הבנתי איך אני הרעה פה
מה עושים אין לי עורך דין כל מי שהגעתי אליו לא היה בטוח במצב
חיבת עורך דין שיתן לי בטחון
אין פה מיילוינים אבל יש לי ילדים קטנים ואני לא בריאה מצבי לא ממד טוב נםשי פיזי
תפני לעורך דין.
לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.
אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.
שלום וברכה,
חשוב לי מאוד לשתף בנס עצום שנעשה לנו.
לביתי הקטנה חולשת שריר בעין הגורמת לפזילה, לאחרונה הפזילה החמירה ונוירולוג מומחה הפנה אותנו לבדיקת הדמיה של המוח בהרדמה.
הילדים הם האוצר הגדול ביותר שלי והתפללתי לבורא עולם שיעזור לי לחזק את הביטחון והאמונה ולהילחם בפחד ובחששות שהרי הכל מאיתו יתברך מאבא מלך העולם.
ב"ה הבדיקה חזרה תקינה וקיבלנו את התוצאות מבלי להמתין את כל זמן ההמתנה המקובל.
"הודו לה'כי טוב כי לעולם חסדו" תודה רבה ריבונו של עולם,
כמה חשובה ויקרה הבריאות , כלום לא מובן מאליו .
בתפילה לבשורות טובות ישועות וחיזוק הביטחון והאמונה והקשר התמידי לריבונו של עולם והבנה והכרה בכל הטוב שבורא עולם עושה איתנו.