"מתאכזבת, כועסת, מתפרצת ובוכה".. אז קודם כל, מחבקים ומנחמים - ואח"כ מנסים בשפה שהיא מבינה, לראות מה היא רוצה. ומסבירים בנחת מה שייך ומה לא, ומה החלופות האפשריות. סבלנות.. מדברים בנחת - והיא תרכוש אמון.

אתמול היא עמדה חצי שעה ליד החלון ומררה בבכי כי לא יצא לנו לטייל בחוץ(קצת בעייתי כשאני חייבת להוציא את כולם בחום כזה)וכואב לי עליה וכואב לי שיש המון דברים שאני לא יכולה לקיים ובכלל אני נהיית חסרת אנרגיה וסבלנות עם המטבוליזם המחורבן הזה.

ותשתדלי להתגבר במידת האפשר.

אם היא עומדת ובוכה, אפשר "להזדהות" ולהגיד לה שכעת חם - ונלך פעם אחרת. לשאול מידי פעם אם כבר נרגעה, אם רוצה לשתות משהו - העיקר שתרגיש שאת "איתה". הברירה אינה "כניעה" כשאינך יכולה, או "אסרטיביות".. אלא חום ואהבה, ולא להתייסר יותר מידי אם אינך יכולה בפעל לנהוג כפי שרצתה. זה קורה לכל אמא. העיקר שהיא מרגישה שיש יחס אוהב ורצון להיטיב. וגם זה שהיא רואה שאמא גם אוהבת וגם לא נבהלת מידי מהבכי, למרות ההשתתפות בצערה, גם זה די טוב עבורה..

כי זה מתחבר לשיחה שהיתה לי היום עם מכרה שדיברה איתי בין היתר שאני לא צריכה ככ להחמיר עם עצמי.

הבעיה שהם לא ממש יצאו החוצה כבר 3 חודשים כי לא הייתי שם לצאת איתם ואם אני לא שם אז...

פשוט המדריכת הורות מדברת כל הזמן על שצריכים להיות אסרטיבים ולשים גבול בעוד אני באמת יותר נוטה לדעתך למה לא באהבה וברוך?אבל אולי כרגיל במקום אהבה אני מתרככת מידי ולא מספיק תקיפה.

ה"מדריכת הורות" מבלבלת בין שני מושגים. לדעת לשים גבול - זה נכון. אבל זה לא קשור ל"אסרטיביות", לפחות איך שנתפסת הקונוטציה שלה. אפשר באהבה רבה, ובאמפתיה, להגיד לילד שאמא לא יכולה כעת - ובוא נעשה משהו אחר, למשל.  גם אדם מבוגר מעדיף שאם צריך לומר לו שאי אפשר משהו, יגידו את זה בנעימות והבנה, גם כשאומרים לגמרי בהיר שאי אפשר.

דבר שני, באמת לא לצאת החוצה כ"כ הרבה זמן - זו בעיה. אז אפשר אולי לצורך הבילוי הנקודתי הזה, לבקש איזו נערה יהודיה אמינה, שתיקח אותם קצת, כמובן במקומות בטוחים בלבד.

אפשר להתחשב ביכולת שלך - ויחד עם זה, לדאוג ש"פונקציונאלית", יהיה להם את האפשרות למה שצריכים. לא או שאת עושה מה שבאותו רגע לא יכולה, או שלא נעשָה כלל ואת עם מצפון..

לא מפתיע בהתחשב בעובדה שהיא התרגלה לאלכוהליסטים,מסוממים,סכיזופרנים וכו אז בסוף שלפתי את המרגיע האולטימטיבי-הסרט שהיא אוהבת.

אין,אלי אף אחת לא תבוא.

אין לי וזה בידיוק אחד הדברים שבעלי מונע ממני  מפני שהוא לא ממש מבין מה ילדים צריכים אלא רק שאפשר להכאיב לי ולהחליש אותי כשהוא מונע ממני לתת לילדים מה שהם צריכים.

"תבוא אלייך". אלא מישהי שתיקח אותה. אולי תמורת תשלום מועט.

מה שהתכוונתי היה שמצד אחד תתחשבי בעצמך אם אינך יכולה להוציא אותם, ואל תחושי רגשות אשמה - ועם זה לדאוג שלמעשה יוכלו לקבל את זה במידת האפשר. כמו הדוגמה שמישהי תצא איתם קצת.  ואולי תבקשי בנחת ממי ש"מטפל" בענין, להסביר לבעלך את החשיבות שיוכלו לצאת, וששוה להשקיע בזה כמה דולרים..

הצלחה. כמה שפחות לעסוק במירמור - גם אם יש לו סיבות טובות - יותר בריא..

הוא לא מבין למה ילדים צריכים לצאת החוצה לפארק או למקומות אחרים כמו שהוא לא מבין למה ילדים צריכים תזונה נאותה,בית מסודר,בגדים,צעצועים,הוא לא אדם רע,פשוט מין פיגור התפתחותי שהרי אף אחד לא לימד אותו כשהיה צעיר ובגילו הוא כבר לא רוצה לשנות.

היא כבר החליטה שהילדים אולי יהיו אצלו אז אני לא ככ יודעת אם יעזרו פה הסברים,אולי מקסימום אם היא תסכים להסיע אותנו לפארק באיזור אבל זה מסובך.

רק מה קורה כשזו הילדה שלך שאתה רואה רק כמה שעות רק פעמים בשבוע?

ומי יודע מה אומרים לה?אולי שאני לא אוהבת אותה או לא אכפת לי או שאני לא מסוגלת לדאוג לה?

אני יכולה להאשים את הילדים שכשהם באים להורים שלהם אז באופן טיבעי הם רוצים להתפנק?

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...