תמשיך לחלום.. (: 

בראשונות יוצאים בלי לאכול, אח"כ כבר לא נעים לה. (תלוי בילדה כמובן..) 

ורוצה לשמוע סיפור  מגניב ? 

היינו פעם איזה שבת שאיזה רב אחד אירגן,

אקיצר אחת נדלקה עלי שמה. 

יצאנו היא אספה אותי מהבית + שילמה עליי.. 

זה היה להיט.  (: 

ולדעתי יש בזה גם מסר כללי יותר, הלאה.

כן- צריך לדעת לפעמים לפנות מקום. כדי שיווצר "יחד" צריך לתת. העניין שכל אחד משלם על עצמו- רעיונית- הוא לא נכון בעיניי

הוא נותן, גם היא נותנת בשלב מסוים- בסדר, לגיטימי

אבל כמו שאין חוקיות במי נותן מה, גם אין חוקיות בכך שהגבר לא ישלם בשום פנים ואופן

גם הנתינה הפיזית מולידה תולדות פנימיות וחיבור.

והרי זו מטרת הקשר..

מעבר לזה, שיש פה עניין של גם לתת מקום. לפעמים גם הצד השני רוצה לתת- למה לא לאפשר?

זה קשר של שניים, לא של אחד.

וזה בדיוק מה שניסיתי לכתוב..

יש פה רעיונית- תפיסה בעייתית.

אין לי בעיה שבחורה תשלם, כמו שאין לי בעיה שבחור ישלם- וכך כתבתי.

יש לי בעיה שמציגים נחרצות את העובדה שאוי ואבוי אם הגבר ישלם

בדיוק כמו שמציגים נחרצות את העובדה שאוי ואבוי אם הבחורה תשלם

וגם זה שהוא מתקשר,וגם עוד הרבה דברים..

איך יוצרים קשר אם לא מפנים מקום לדברים האלה להתרחש?..

זה לא מתנה כלשהי- זו כוס קפה\תה\שוקו, זה לא נשאר וזה יוצר אווירה.
הנתינה יוצרת תנועה נפשית.

באופן פנימי הגבר הוא נותן והאישה מקבלת, ככה בנויים, רוחנית ופיזית.

זה המודל - קב"ה וכנס"י, הקב"ה משפיע, נותן, כנס"י מקבלת.

זה היסוד, נכון שבתוך קשר בעולם הזה שהוא מעורבב מהכל אז גם בגבר יש צד

של מקבל וגם באישה יש צד של נותן - אבל זה בצורה פחות דומיננטית, ולכן בהתחלה

יותר נכון לבסס את עצמנו על יסוד יותר אמיתי - גבר צריך אישה שהוא יכול לתת לה

והנתינה הכי גדולה שלה זה לתת לו לתת לה(דגן גידל דגן בגן ושות'), עצם העובדה שקשה

לך לקבל ממנו היא התנגדות פנימית לקשר, שההתגברות עליה מחזקת את הקשר.

אם המקום הוא קשר שעוד לא מבוסס דיו - יכול להיות שדווקא היכולת לקבל תיתן לו התחלה

טובה לבסיס. 

אם ההתנגדות מגיעה ממקום אחר - זו יכולה להיות בעיה אחרת.

זאת הסיבה שיצאת מהבית ונפגשת איתו.

כדי ליצור קשר כזה צריך לעבוד, צריך להסכים לקבל\לתת, הרבה אנשים לא באמת רוצים קשר כזה

ואז הם ממסמסים הרבה קשרים - הם לא נפתחים לקבל מהשני וגם לא נותנים לו, והקשר נתקע והולך לאיבוד

מתישהו.

רוצה קשר כזה - תבני אותו.

זה גם לא כזה נורא, סה"כ כוס קפה\בקבוק נסטי, זה לא משהו ענק. אם היו לוקחים אותך למסעדת יוקרה במאות

שקלים, הייתי מבין את זה. אם לא נעים לך - אפשר לא לאכול ולשתות בדייטים ראשונים, וכשכבר יש יותר סיכוי

שאת רוצה קשר כזה - אז כבר יותר נוח.

בכל מקרה - העניין הוא גם גישה לאיך יוצאים לדייטים.

מקדמת דנא, הגבר מחזר אחרי הבחורה. לפעמים הוא מצליח גם להשיג אותה... חלק מהחיזור זה לתת מתנות או, לפחות, להציע לשלם בעד הפלאפל והקולה...אותם חברה שאוהבים תמיד לצטט את המקורות פתאום איבדו את כושר הציטוט.

לא תמיד הבחורה חושבת על זה, אבל זה יכול להעיד  א.אם הוא קמצן או לא. ב. אם יש סיכוי שהוא יביא פרנסה הביתה. ג. אם הוא בכלל מעונין בה... הבחור בדרך כלל אמור להיות מבוגר יותר ממנה ומוכן לפרנס משפחה. הוא זה שמתחייב בכתובה לפרנס את אישתו ולא להיפך...

אם היא מוכנה לעזור לו, זה יפה מצידה אבל היא לא חייבת, ובדרך כלל, אם היא עובדת במשהו מלבד משק ביתה, זה הולך על חשבון הילדים.

את הרעיון שהגבר לא צריך לשלם, הביא הפמיניזם לעולם. 

לא היו סנוביות בעולם.. 

אמרתי כבר שאתה אחד המצחיקים כאן? 

ורגע כמה יוצא להן בסוף? 

אני פשוט חושב על פגישה עסקית איתך.. ;) 

תגובה על גזענות 

בעוד 

.................................. 

(: 

מצד אחד נחמד לי שמשלמים עלי- כי זה לא נחמד לשלם כשאין לך ממש...

מצד שני- גם הבחור לא תמיד עשיר כקורח ולא נעים לגרום לו להוציא עלי.

במקרה והוא משלם, גם לא נעים להזמין משהו שאני רוצה אם זה לא מהדברים הכי זולים בתפריט.

מצד שלישי- אם אני מתעקשת לשלם...זה יכול להרתיע

מצד רביעי....

אוף!! זה בהחלט קטע מעצבן!

בפעם האחרונה שהייתי בבית קפה עם בחור, זה היה מבחינתי תחילת הירידה בקשר עד שהוא נפרד ממני.. 

לא נראה לי שזה היה הטריגר, אבל משם התחלתי להרגיש את אי-הנוחות.

כשאני מקשיב למישהו ביחס לעולמו הפנימי, מה שמעניין ומעסיק אותו אני מרגיש שאני פותח צוהר לעולם שלו.

וכן, להיפך, שמישהו מקשיב לי וממוקד בי ובעולם שלי, אני מרגיש שהוא מתחבר אלי.

במקרים שתחומי העניין הם שונים אז העניין יותר בולט. כשאיש מקשיב לרעהו בצורה אקטיבית בנושא שאין לו בו יד ורגל, זה יכול לעורר חיבור גדול.

/forum/f76

ו"לא מתלהבים משטויות"...

כלומר, ברור שיש בזה אמת ולא קטנה בכלל, מצד אחד. אבל המשמעות של זה היא שאני עכשיו צריך להגיע לקשר כשאני "מושלם" (או לפחות עוטה מסכה של כזה). וזה לא נכון, כי החסרונות שלי והדפיקויות שלי יצופו בקשר כל עוד הוא קרוב מדי. למעשה, זה במידה רבה מבוא למערכות יחסים קצרות ומתחלפות כאשר עולה פגיעות או חיסרון.

זה בסדר לרצות להשתפר כדי להיות בן זוג ראוי יותר. אבל זה לא בסדר לצפות "למושלמות". אנחנו לא. לעולם לא נהיה. מלאכים יש בשמים ואמא שלי טוענת שאם בן הזוג טוב מדי אז אלוקים לוקח אותו.

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לגודל שלו.

וסליחה, אבל, אולי בוגרות יותר?

ולכן דיברתי על זה ולא על בוגרות. 

הוא כתב שהתחיל לצאת לדייטים לפני חצי שנה. מי ישמע כמה גדול הוא יכול להיות... לא בקטע רע, אבל לכן אמרתי גם על בחורות יותר גדולות. בדרך כלל זה גורם להיות יותר בשלים.

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.

בגלל הגיינה לקויה.

משאר הבחינות היה די סבבה, אבל ממש התביישתי להיות לידו. דיברתי עם מי ששידך, לא אמרתי בפירוש מה הפריע לי, והוא שכנע אותי לצאת פעם שנייה. קיוויתי שהיה משהו חריג באותו היום, אבל מסתבר שלא היה.

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!