אתמול הייתי בסקירה ראשונה,
וגיליתי שיש לי בת אחרי שלושה בנים.
ואני מבואסת.
דווקא רציתי בן...
אני דווקא מפחדת מבנות.
בלידה השלישית היו כלפי מבטי רחמים ששוב יש לי בן.
ואני לא הבנתי למה...
וזה משהו שאני לא יכולה לספר לאף אחד.
וגם לא רוצה שיהיו לי רגשות שליליים כלפי העובר (ית)
יש שמחה שאנו זוכים לקיים מצוות פרו ורבו,
שמחים שברוך ה' הכל בסדר...
שמחים שזוכים לעוד ילד...
בשכל אני יודעת שזה ממש טפשי להתאכזב מזה.
אבל ברגש יש לי אכזבה.
אז עידודים יתקבלו בברכה.
תוכחות בבקשה תחסכו ממני. תודה!.
מאחלת לך שיהיה לך קשר כזה נפלא איתה ושתופתעי לטובה- שתרצי ותשמחי לעוד בנות.
השכל שלנו מבין דברים רבים שקשה לרגש לקבל אותם.
מציעה לך לבדוק מאיפה נובע הפחד לבנות (אולי חוויה שלך בתור בת במשפ'?)
ולנסות לפתור את הדעות הקדומות.
כדי שיהיה לך קל לקבל אותה באהבה ובשמחה גדולה יותר.
הרבה פעמים יש נק' עמוקה לחששות ולפחדים- וכשמוצאים אותה קל יותר להתמודד..
שתזכי לשפע של אור!
ואז נולדה לי בת שלישית אחרי שני בנים - והיא מופלאה ומיוחדת ורק אחרי הלידה שלה התחברתי להנקה.
התינוקת הזו ממש חיבקה אותי.
בגלל שהקשר ביני לבין אמא שלי היה מאוד קשה, חששתי מאוד, גם לא הרגשתי צורך בבת עד הלידה הזו. אבל כל החששות מפני בת, התבדו.
אחריה נולדו לנו עוד שלושה בנים וכל השנים האלו היא היתה ציר מרכזי בבית - ולא שהבנים לא שותפים לכל המשימות - בישול, אפיה, ניקיון, עזרה עם הקטנים - אבל היא עושה את זה בדרך מאוד מיוחדת, עם הטאץ' הנשי שלה.
ואז עברנו דירה ליד חמותי. משמים. הקשר הטעון הזה, כשהבנים שלי כבר הולכים וגדלים, הביא אותי להתפלל חזק חזק על בת נוספת.
ובאמת בחסדי ה', נולדה לנו נסיכה נוספת . ו - להתעלף מכל הוורוד הזה - תענוג.
יואו עשית לי חשק.
אין כמו בנות. בנות זה ברכה.
שיהיה בע"ה בשעה טובה, בידיים מלאות, מתוך שמחה ורוב נחת.
היום השלישית הזו גדולה והיא ממש בת בריתי.
יש לי ב"ה 3 בנות, ואני לכאורה רוצה גם בן - בשביל המצווה ובעיקר בשביל בעלי...
אבל אני יודעת שאם יגידו לי שאני בהריון עם בן, בסתר ליבי אני אתאכזב ואפחד.
אני חושבת שזה פחד מהלא ידוע. את יודעת כמה נפלא זה בנים, ועדיין לא יודעת כמה נפלא זה בנות - ואני להפך.
ובאמת, ככל הנראה שניהם נפלאים...
אני חושבת שחסד עשה איתנו ה' בדור שלנו שיש אפשרות לדעת מראש את מין העובר.
זה נותן המון זמן לעכל להתרגל ולהתכונן רגשית. אני מרגישה שזה חיוני לי (לפני כל לידה זה עזר לי. ובמיוחד אם יהיה בן).
אז יש לך עכשיו המון זמן לקבל ולהפנים את העובדה שיש לך בת. עד הלידה בע"ה האכזבה תתפוגג ותישאר רק השמחה. את יכולה לדבר איתה כבר עכשיו, במחשבותייך, מילים טובות, וכך תתחילי להתקשר אליה רגשית.
בכל מקרה אני לא יכולה להשוות בין בנים לבנות, אבל לפחות יכולה לומר לך מניסיוני שבנות זה אושר וכיף גדול.
ועוד משהו - תחשבי על זה שאין ברית מילה. אחרי הלידה פשוט חוזרים הביתה ומתאוששים. אם רוצים אפשר לעשות קידוש או מסיבה אחרי חודש, חודשיים... מתי שנוח.
זה ממש מקל לא? נראה לי שזה יתרון גדול. אני מפחדת מברית מילה!
אני רוצה להוציא את זה ממני... כדי להתמודד עם זה, ואשמח שתגיבו.
למה אני מאוכזבת?
1. אני מרגישה שזה פחות טוב, כאילו פחות הצלחתי הפעם. אפילו אין ברית שבה מוזמנים אנשים וחוגגים, וזה מצווה וכו'.
2. אני מפחדת שלבעלי יהיה קשר טוב איתה, ואני אקנא. אני כבר עכשיו מקנאת.
3. בנות מצטיירות לי כיותר נמרחות ונדבקות לאמא, וזה מבאס אותי.
4. דווקא התלהבתי מזה שזה סדרה של בנים, משפחה של בנים, התיוג הזה דווקא הלהיב אותי.
שוב - בשכל אני מבינה שזה שטויות. שזה צרות של מגה-עשירים. באמת ברוך ה' שזכינו.
יש אפילו משהו נוח בזה שהפעם אין ברית מבחינת התזמון של הלידה.
אך אני רוצה לנקות את כל המחשבות והרגשות האלה שכתבתי.
תודה לכל העונות עד כה, מה שכתבתן באמת מעודד - כל אחת ואחת.
אתן מקסימות. ואתן מוזמנות להמשיך...
(אני האנונימית עם החמישה ושתי נסיכות 
)
שתדעי שכבר פעמיים הקלדתי משהו בשבילך, ומחקתי. וזה מה שרציתי לכתוב:
שפעם שמעתי ברדיו בהרצאה של רב (לא זוכרת מי) שבנים זה בשביל השואו, בשביל האגו. ובאמת גם אני הרגשתי ככה פעם - זה מילא אותי גאווה - הרצף הזה, המספר הזה, הריצה אחריהם לכל הכיוונים בגינה הציבורית, שגררה אחריה - "וואו, שיהיו לך בריאים, איך את מסתדרת עם כל האינדיאנים ?".
ואני הייתי המלכה בבית - ללא מתחרות.
גם אני כמוך, חשבתי שבנות נמרחות. אבל קודם כל אין מצב, אחרי שלושה בנים, הן לוחמות חרות קשוחות 
(הסמיילי הכי מתאים שמצאתי), ודבר שני, זו עבודה שלנו - להיות מסוגלות להקיף את עצמנו גם בטוב הזה, הקשר המיוחד בין אם לבתה.
אני צריכה לספר לך מה זה עוצמה נשית? אנרגיה של נשים? תארי לך איזו שמחה ועוצמות זה מכניס הביתה.
לגבי הברית - איזו הקלה! בלי ווג'ראס, בלי איפה, ואיזה מוהל, ומי יהיה הסנדק, ובלגנים.
הכל בנחת. בלי לחץ. (אפילו שם אפשר לבחור בנחת - לקח לנו שבוע וחצי...), ובלי שואו...
ועל ההשקעה הרבה...
שמתי לב שנגעת בכל אחד מהחששות שהעליתי.
מתחברת לעניין של השואו והאגו.
כן, גם אני מרגישה שאני כרגע המלכה בבית,
וכאילו... לא מתאים לי שעוד מישהי תיכנס למשבצת הזו, שאצטרך לחלוק בה איתה.
עוצמה נשית ואנרגיות נשיות - זה מפחיד אותי, מפחיד אותי שנתנגש, ומבאס אותי שזה נכנס למשבצת שלי.
איך התגברת על העניין הזה?
בין אחיה שלפניה יהיה כמעט 3 שנים הפרש, והילדים שלי הם שובבים-רגועים.
כך שאני מניחה שלצד פרוגרומים שאצטרך להגן עליה מאחיה הצמוד אליה,
יהיה הרבה טיפול ורוך מצד הגדולים יותר. זה ממש מתאים להם.
לכן לא נראה לי שהיא תהיה לוחמת חרות קשוחה.
ואני עדיין חוששת מהעניין הזה של ההימרחות.
לגבי הברית - ספציפית הפעם מכל מיני סיבות זה באמת יוצא נוח.
אבל כל הבריתות אצלנו היו מיוחדות, עם מוהל מיוחד, שזה זכות שמגיע אלינו.
ופרוייקט של ברית לא הפריע לי.
יש גם משהו נעים בזה - שהסביבה משתתפת בשמחה שלך.
וגם משהו מחבק בתקופה שצריך חיבוק - אחרי הלידה.
כשנולדת בת - זה מתנדף באוויר, אין כמעט התייחסות.
(כרגע חדשים פה באזור, ועוד אין לנו חברים קרובים כך שיבואו לערב לזבד הבת. גם המשפחה קטנה מאוד).
ולגבי זה מתקשרת לי גם התחושה של מה שכתבתי - שבת זה לכאורה פחות טוב, כאילו לא הצלחתי הפעם.
לא היתה לך תחושה כזו?
ברור לי שזה גם עניין של עין טובה. איך להסתכל על הדברים.
ובכל זאת אני רוצה להפיג את החששות גם בדרך של לתת להם עצמם מענה.
ותודה לכל העונות עד כה!
.
של תמיכה. תראי כמה תמיכה אנחנו מקבלות פה בפורום.
תמיכה שאי אפשר לקבל אפילו לא מהבעל לפעמים. מבנים.
מראש היתה לי עבודה לעשות יסודית לעשות - כמו שכתבתי היחסים שלי עם אמא שלי היו טעונים ומשובשים (ואמא שתחי' עם אמא שלה בתורה), אז הרגשתי שזו עבודה עצמית שלי לפנות מקום לחברה חדשה, להצמיח קשר בריא.
אולי מה שהכי מתגלם בלידת בת הוא ההתכנסות פנימה. אין ברית, נכון. אבל השמחה מרקיעה שחקים.
ובת מוציאה מכולם רגשות רוך, ואהבה - כמו שאת כתבת.
לא בטוח שאין התייחסות חיצונית - תינוקת יפיפיה בעגלה זה משהו שאי אפשר לעמוד בפניו, פי כמה יותר מתינוק בן.
אז אולי זה נראה כאילו פחות גדול ומרשים ומרגש מאשר ברית מיוחדת, אבל תחשבי על בת כלה! וואו.
ועל הנכדים ש- אין מה לעשות - יהיו קרובים יותר אלייך מאשר אלו של הבנים שלך.
אני חושבת שהרבה מהנקודות שהעלית הן עניין של סטיגמה שרווחת באופן כללי או אישית שלך. למשל הענין כאילו הפעם לא הצלחת - למה? הצלחת ועוד איך - איך אפשר לא להצליח כשיש לך בבטן נסיכה?
נכון - צריך לעשות לה מקום לצידך בממלכה, אבל ברור שזה לא כישלון (אני יודעת שאת משתמשת במילים האלו בהשאלה ולא מתכוונת אליהן באמת).
אל תדאגי, אתן תסתדרו מצויין. אולי תצטרכי לעשות סוויץ' כדי שזה יקרה, אבל אין סיבה שלא.
ותתפללי על זה.
וגם תשלימי עם זה. קחי את הזמן, אבל אל תתעכבי על למה לא מתאים/מאיים/לא מוצלח.
אחרי הבירור שאת עושה עם עצמך - תשתדלי כל יום להתפעל יותר ויותר מהעובדה שיש לך בת בעז"ה.
בהתחלה אולי בצורה מאולצת, ובהמשך את תראי איך זה מתיישב יפה על הלב.
נראה לי שיהיה לי חסר בלי ברית. אבל אולי נחשוב על זבד הבת בצורה כזו שכן יבואו. כשחושבים על זה - אולי סוף סוף יבואו מהמשפחה הקצת יותר מורחבת. תמיד היינו עושים מוקדם את הברית כי כך זה יותר מובחר, וכמעט אף אחד לא היה בא מהמשפחה המורחבת.
עדיין יש לי משהו שמטריד אותי - עניין הקנאה.
זה משהו שקיים אצלי בלי קשר.
עם זאת - אני יודעת משיטוטים בפורומים שנשים מספרות שזה משהו שקיים ורווח - קשר מיוחד בין האבא לבת.
בעלי כבר התלהב שסוף סוף תהיה בת בבית שמתלבשת כמו שהוא אוהב - בורוד וכו'. (הייתי קצת מופתעת לשמוע. אני דווקא משתדלת לעשות את זה כשאפשר, אבל קשה כל כך למצוא בגדים צנועים, אז כבר הרבה זמן אני קונה בגדים שלא הוא ולא אני באמת אוהבים, אלא לפחות שאני אוכל ללכת עם זה).
אני ממש מודה לך על ההשקעה, על הכתיבה החוזרת ביום שישי!
קראתי כבר לפני שבת, אך הייתי זקוקה לזמן כדי לקרוא שוב, ולחשוב על זה עוד.
אם יש לך או לאחרות להוסיף לגבי מה שכתבתי פה שעדיין מטריד אותי - אשמח מאוד לשמוע.
צריך פשוט לעשות סדר בראש:
קודם כל, כבר אמרו חכמים ש"אין אדם מתקנא בבנו ובתלמידו".
זה משהו מובנה אצלנו. אם אמא יודעת שהיא נותנת את הנשמה ואת הלב לבתה, ממילא כל הצלחה שלה, המידות הטובות, החן, הנעימות - יש לאמא חלק בהן,
הבת הופכת מקור גאוה ולא חלילה מושא קינאה.
כמו בכל ענין, נתינה מולידה אהבה. אם תתני מעצמך ואת עצמך ללא סייג, את תראי שיתבטלו כל הרגשות השליליים בעז"ה.
ולגבי הבגדים - אולי את מערבבת בין ההתרגשות שמציפה את בעלך לקראת בת, וכל הורוד שנלווה לזה (רוב התגובות כאן התייחסו לזה בהתלהבות) לבין מה שאת לא מרוצה מהבגדים שאת קונה? ובעצם אין קשר בין הדברים?
אולי כדאי לך לדבר עם בעלך על החשש הזה שלך. מן הסתם תגלי שהוא קודם כל מתלהב ממך .
את הראשונה במעלה. ואין סתירה בין הקשר שלו אליך לבין הקשר שיהיה לו עם התינוקת. אחרי הכל, את היא זו שמזכה אותו בבת אחרי שלושה בנים.
ואם בכל זאת, יסתבר שהוא לא מרוצה מאיך שאת לבושה - זה פרט טכני שאפשר לעבוד עליו. זה לא ענין מהותי שצריך להעיב על הקשר בינכם.
את צריכה ללבוש בגדים שמוצאים חן בעיני שניכם.
הייתי אומרת ששווה שלהתפשר קצת על צניעות (אני מניחה שאתם מהמחמירים אם כל כך קשה לך למצוא בגדים) והעיקר שתמצאי חן בעיני עצמך ובעיני בעלך.
ורוד הוא צבע עדין וצנוע, אין סיבה לא ללבוש אותו.
אם תמצאי תופרת טובה שתוכל לתקן לך בגדים תהיי פחות מוגבלת בבחירה.
ובזמן האחרון דווקא חזרו לאופנה דברים לא צמודים, אז אפשר למצוא דברים אופנתיים ודי צנועים.
(אני יודעת את זה בתור אחת שהשמינה אחרי הלידה ורק מחפשת בגדים "מסתירי שומנים"..)
ואם את לובשת כהה את יכולה לשים כובע או מטפחת ורודה וזה מאיר פנים.
1. יש לנו ב"ה 3 בנות. ואני צריכה ללדת או טו טו. נראה לי שההרגשה שבת זה "פחות טוב" באה מתפיסה או תרבות שעדיין נמצאת במקומותינו, אבל כבר ממש לא רלוונטית, ובכל זאת- היא משפיעה עלינו מבפנים, גם אם קשה לנו להודות בזה.
כשנולדה לנו הבת השניה אפילו היתה לבעלי דודה שאמרה לי "לא נורא", ולקח לי זמן להבין מה בדיוק לא נורא..... נכון, אין ברית. וזה יתרון גדול...אף פעם לא הבנתי איך אפשר שבוע אחרי לידה להתלבש יפה, לצאת מהבית ולחייך ולהיות נחמדה לכולם. נראה לי מתיש, פיזית ונפשית. כמובן שזו שמחה גדולה, כן? אבל גם לבת אפשר לעשות שמחה גדולה, רק לא שבוע אחרי לידה...
בכל אופן, התחושה של "פחות הצלחתי"- נראה לי שכדאי לך לברר עעם עצמך למה את מרגישה ככה. כי זה לא באמת משהו אמיתי, מבחינה אובייקטיבית. הרי זה בכלל לא ענין של הצלחה. בנים הם ברכה ובנות הן ברכה.
רק שזו ברכה שונה... ונכון אולי שבנות יותר נמרחות ונדבקות, אבל לא כולן, וגם אם כן- אז מה...
הקשר עם בנות הוא אחר. בנות לעולם יהיו קשורות יותר לאמא, לבית, גם אחרי שיתחתנו.
הבית עם בנות הוא אחר- באופן טבעי בנות בדר"כ מתעניינות יותר ושותפות יותר במה שאת עושה- בישולים, נקיונות, כביסות. שלוש הבנות שלי (והגדולה רק בת 6 וחצי) הן ממש יד ימיני בהרבה דברים.
2. אם לבעלך יהיה קשר טוב- זה מקסים ונפלא. זה הדבר הכי טוב שיכול להיות ובאמת הרבה פעמים לאבות יש קשר מיוחד עם בנותיהם. יש בת משהו עדין יותר, רך יותר, וזה מעורר אצלנו ההורים צדדים אחרים.
למה את חוששת שתקנאי? יכול להיות שתשמחי?
4. בסופו של דבר- נראה לי שברגע שהיא תיוולד בע"ה בריאה ושלמה, ותראי את המתיקות והיופי שלה, המחשבות האלו יעלמו מאליהן. וכשהבית יתמלא בבגדים פרחוניים וורודים אז בכלל....
3 בנים כמוך, ואז בת..... מאוד מאוד שמחה בבת!!! התפללתי לזה, למרות שהייתי ברגשות מעורבים
סדרה של בנים זה מלהיב, מתאים לי לאופי ילדים בנים ולא בנות קיטשיות ונמרחות, אני עצמי הרבה פעמים משתגעת מהשיחות של הנשים ומהלא יודעת איך לקרוא לזה, פלספניות? לפעמים בא לי להצטרף לשיחות של הגברים (אבל משאירה את זה לבעלי...)
באמת מבאס שאין את החגיגה הזו שאחרי הלידה, מצד שני לארגן ברית מיד אחרי לידה זה לא קל. אני לא מבינה למה לא נהוג לעשוות מסיבה - סעודה כמו שעושים בברית, אותו סדר גודל, כשנולדת בת, זה לא פחות שמחה!! אפשר לעשות מסיבה כזאת גדולה אחרי הלידה כשמתאוששים, הבעיה שהמשפחה והחברים פחות מרגישים מחויבים להגיע כמו לברית, כי זה לא מצווה, מה, בנות פחות שוות? ברור שלא, אבל ככה השתרש בציבור מבחינת המסיבות.
אם זה היה תלוי בי הייתי עושה מגה-סעודת הודיה לכבוד הבת הנולדת, שנואת קידושים.
מה שכן לא מסכימה איתך לגבי קנאה של הבעל - בעלך מתייחס אלייך בתור אשתו, ואל הילדים שלו בתור הילדים - בתך לא יכולה להיות תחליף עבורך בשום מצב, כמו שאת אוהבת את הבנים שלך ואת בעלך וזה לא מפריע לאהוב אותם, כך אהבתו אלייך לא תיפגע בגלל הבת הנולדת.
שיהיה בשמחות, וב"ה יהיה לך נחת ממנה משאר הצאצאים!!!
גם אני התאכזבתי קצת שיש ל בת.
ידעתי מה זה בן וזה מה שרציתי,
אבל אין כמו בנות!!
תהיה לך נסיכה ובטח יהיה לך כיף להלביש לה שמלמלות למרות שעכשיו זה נשמע לך מוזר.
בסוף את תהני מזה!!
אז מה אני ממליצה?
לא לחשוב על זה..
כי כרגע א בהיריון וזה לא משנה אם היריון של בן או בת ואח"כ כשתהיה לך תינוקת גם אין כ"כ הבדל וכשהיא תגדל קצת ותתפוס אופי של בת את כבר תאהבי את זה אז בשביל מה לחשוב ולהתבאס עכשיו?
ושיהיה הירון תקין בע"ה ולידה קלה בעיתה ובזמנה!
הרבה פעמים יש לאמהות פחד מללדת בנות, הרי גם אנחנו רבנו עם אמא שלנו עד מוות בכל מיני גילאים...
היה לי את אותו פחד, ובסוף אני חולה עליה לגמרי -
עוד בחודשים הראשונים היה לי עדיין לחץ כזה... אבל זה עבר, ואין כמו בנות בעולם - שתדעי!!!
זה הדבר הכי מתוק ומתפנק ומחזיר אהבה שיש.
חוויה עצומה.
אל תבהלי שעכשיו את מרגישה ככה, בעזרת ה' זה יעבור!
היא תהיה האהובה הכי גדולה בעולם!
בת - זה כמו פרח שנפתח לך מול העיניים!
זה נהדר!
זאת גם מישהי שתביני אותה ושהיא תביו אותך...
בנות לרוב גם לא מתרחקות כמו בנים לאחר החתונה.
בקיצור, בת - זה נהדר!
אבל מה לדבר? כשתראי אותה ותחזיקי אותה - לא תזדקקי לאף מילה....
בת - זה כמו פרח שנפתח לך מול העיניים!
זה נהדר!
זאת גם מישהי שתביני אותה ושהיא תביו אותך...
בנות לרוב גם לא מתרחקות כמו בנים לאחר החתונה.
בקיצור, בת - זה נהדר!
אבל מה לדבר? כשתראי אותה ותחזיקי אותה - לא תזדקקי לאף מילה....
משתפת באנונימי מחשש לאאוטינג
היינו אצל חמותי בסעודה אתמול והבת שלי בת השש הייתה עייפה ועצבנית
בגלל איזה ריב בין הבני דודים
אז היא צעקה ובכתה בעצבים ובעלי חיבק אותה והציע משהו לשתות ולאכול כדי להירגע
חמותי הביאה עוגיות והבת שלי בתגובה העיפה את זה על הרצפה בעצבים
חמותי התעצבנה ,תפסה אותה בשתי ידיים וממש גררה לחדר ונעלה עליה את הדלת.
והכריזה '5 דקות להירגע לא יזיקו לה' אני ובעלי המומים מהצד! מה נסגר?
אמרתי לה שאני לא אוהבת את זה והיא המשיכה להלל את מה שעשתה ולהסביר גם לבנות שלה כמה זה כדאי שאני מהצד
בעלי שתק כי הוא תמיד שותק הוציא אותה אחרי כמה שניות
אני בהלםםםםםם
כועסת כל כך
לא מצליחה לעכל את זה
מי את בכלל שתנעלי את הבת שלי
בחיים לא עשתה את זה לשום נכד!!!! מקסימום צעקה
היא אישה שמאוד קשה לה לראות אוכל נזרק, אני מבינה
אבל מפה עד לגרור ילדה לא שלך לחדר
ואמרתי את זה לבעלי במוצאי היג, הוא עונה לי השנה מצאתי עוד משהו להתלונן.... מה נראה לך ???
הייתה עושה כזה דבר
הייתי אומרת לה בברור שאני לא מוכנה שדבר כזה יקרה שוב
אם חמותי הייתה עושה את זה
הייתי דורשת מבעלי להבהיר את העניין
ב2 המקרים זה לא תקין
זה לא נכון שרק בגלל שזאת חמותה ולא אמא שלה ככה הגיבו לה
לי אישית יש הרבה יותר בעיות עם אמא שלי מאשר עם חמותי
למה ברור לנו ש"צריך" להיות רזים? (מעבר לעניין הבריאותי)
למה אף אחת לא מוטרדת מזה שהבת שלה רזה (רזה רגילה, לא קיצוני) מה ההבדל??
יש אנשים שאוהבים מראה רזה ויש אנשים שאוהבים מראה שמן, זה פשוט סוגים שונים של מראה, אין סוג יותר או פחות טוב, זה פשוט שונה וזה הכל
אני בהלם
לשם מה ספגנו וספגנו חודש פלוס אם לא סיימנו את המלאכה. איך זה נקרא הסכם אם איראן לא מקבלת אותו? איך אנשים עוברים מ-0 ל100 בבת אחת לגבי מסגרות?
אני כבר רציתי להיות הראשונה שתגיע לגן אבל באמת, יום ראשון אחרי ככ הרבה זמן- איפה הרגישות של אנשים? להתחיל על הבוקר אחרי שחודש לא הם ולא אנחנו ישנו כרגיל???? יש לילדים חרדות, פחד משינויים, הם דור ממש מסכן שלא מכיר שגרה נורמלית שש שנים.
איך לא מתחילים מאוחר? איך לא מקצרים את היום?
אני מורה וגם אמא לילדים וזה מרגיש לי שמעבר לזה שלכולם נמאס, איפה האנושיות המידתיות וההדרגתיות אחרי חודש פלוס? לשלוח כאילו כלום? איך אפשר ללמוד יום מלא מהבוקר? איך זה הגיוני ועוד בעיר הכי מטווחת בארץ?
ואיפה הזהירות והבטחון של כולם שיהיה בטוח לשלוח?
אני נמצאת באינסטגרם רואה הרבה נשים שמפרסמות שהן החזירו אתמול את כל כלי הפסח והפעילו מכונות כביסה ותיקתקו את הבית וניקו וסידרו וגם עשו מימונה ומרגישה רע עם עצמי שאני לא שם,
אתמול חזרנו מנסיעה מאוחר ורק היום בערב גמרנו להחזיר את כל כלי פסח לארונות והיום לי מלא כביסות ותיקים לסדר
ואני מרגישה גמורה.
ב"ה יש לנו ילדים ותינוקת
ועוד בישולים לשבת ושטיפה של הבית ועוד כביסות כמובן ואני במרדף אחרי הזמן,מרגישה שזה לא נגמר..
ומרגישה שהמלחמה פערה בי חור כזה שצריך לרפא וקשה לי החזרה לשגרה, למרות שאני רק בבית עם התינוקת.
וזהו עכשו מנסה להתנתק מהאינסטגרם כי זה סתם עושה לי לא טוב,
אבל לא יודעת אם זה נורמלי או שאני בסוג של דיכאון,
מרגישה הרבה עצובה וגם עם ערך עצמי נמוך וocd והכל ביחד ממש מפיל אותי, מרגישה שאני לא שווה ואין בי כוחות.
זהו
אשמח אם יהיו לכן רעיונות או משהו חכם להגיד..
היית מרגישה יותר טוב,
הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.
ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.
אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!
ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.
וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.
אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.
זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד.
עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי
ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל
לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים
לא שטיפה, לא קניות, לא כלום
הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע
אז הבית לא יהיה מסודר🤷
יצאנו ממלחמה אחות
ממלחמה
טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש
ילדים חודש בבית כולל פסח
מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר
לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל
ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה
♥️
אין מישהי כזאת
ואם יש
אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת
זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....
טרנד הזיה
זו תלות
חיים בשביל לצלם
היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות
אובססיה
שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים
ועכשיו מסיימת עם הכביסות
(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)
ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח
ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה
ולא יודעת איך עושים את זה
ויש לידה באופק שמלחיצה אותי
וכולי איכסה בפנים
בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי
כי סיימתי לסדר את הבלגן
זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...
והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה
במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש
זה קצת כמו נפילת סוכר
בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים
עושה סחרחורת
זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?
כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר
אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.
אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ
נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב
כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.
או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע
והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..
וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.
יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה
או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג
אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.
לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה
לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו
כמובן שלא מעלה לשום מקום
אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.
כל עולם השקר
וזה גם נכון
אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.
כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.
אבל לפעמים זה לא נכון
ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים
ומאוד טובים
ואני לא אהיה הם
אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי
ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי
ממש מתלבטים מה לעשות עם שבת
אני בתחילת הריון, מבוחלת ברמות
וגם מותשת מכל דבר קטן
הבית הפוך
אני עובדת מחר עד מאוחר
חמי וחמותי ממש רוצים שנבוא אליהם
(היינו אצלם מלא בחג, אבל כמה אחים סגרו בחג בצבא ויצאו עכשיו..(
לא יודעת איך נבשל שבת
וממש רוצה להשאר בבית
אבל זה להפיל את כל העבודה על בעלי
כולל לשמור על הילדים במשך כל השבת (אצל ההורים זה הרבה יותר קל)
אה ואוטוטו מתחילים מילואים
שזה עוד סיבה להשאר בבית..
לי זה היה עוזר לפעמים.
ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?
נשמע שאת רוצה להיות בבית...
הסעודות ארוכות לי
אין לי מה לעשות שם
בעלי עסוק עם אחים שלו..
לבעלך?
נראה לי זו השאלה הראשונה
אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.
אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.
אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.
אבל תראי קודם מה הוא רוצה
אבל לא יודעים איך לעשות את זה
וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים
אבל הוא גם רוצה להקל עלי
שה' יתן לי כוח
אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....
אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.
בכל מיני צבעים,
שרוול ארוך ו100% נגיד 95% כותנה לילד האטופי שלי
ובארץ…
ילד לא נער
?
צבעוני יש להם יפה ממש!
נדמה לי שגם לבן.
ונעימות מאד.
אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.
חולצה משבצות צבעונית,
יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים
איזה סוג חומר את צריכה?
לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...
יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.
בהדס מינילאב יש בטוח
לדעתי גם בתמנון
גם חולצות פולו
אולי אפילו באורבניקה
יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.
זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה.
אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).
אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...
יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.
אני כבר אובדת עיצות
כל הביוקרטיה והטפסים האוטומטיים האלה מוציאים אותי מדעתי!
הם מבקשים אישור על נקודות זיכוי או פטור ממס
מאיפה אני מנפיקה את המסמך הזה??? לא מוצאת באתר של מס הכנה או ביטוח לאומי
פליז עזרה!!!
רלוונטי, וחשוב מאוד, למי שלא - כנראה שהתלוש מספיק
אם זה סעיף חובה זה מה שהייתי עושה
המקוריתאחרונהחצי שנה אחרי.
והזכרונות מפתיעים אותי כל פעם מחדש בזמנים שלא ציפיתי להם.
אם זה סתם רגע עם עצמי, או רגע עם בעלי
והמוח עובר למקום אחר
והמחשבות
והגוף מתנתק
וזה כואב כל פעם
ומעייף
אוף
בס"ד
לא פירטת אבל נשמע כואב מאד ❤️🩹
בגלל שביקשת עצות: שקלת טיפול כדי לעבד את מה שהיה? מהמעט שכתבת מזכיר קצת תגובות פוסט טראומטיות. המוח והגוף זוכרים את הטראומה ושולפים אותה בכל מיני הזדמנויות וכשזה קורה, זה גורם לכאב ולשיבושים של כל מיני הסיטואציות.
מצד אחד חצי שנה זה עדיין די טרי לחוויה קשה.
מצד שני נשמע שאת סובלת ושזה פוגע בך ביום יום 💔 וטיפול טוב יכול לעזור עם זה.
חיבוק גדול שוב!
בע"ה שמכאן תראי רק אור ומתוק תמיד!!!
לידה שקטה.
בעקבות הפסקת הריון.
ועכשיו צריכים טיפולים.
והמלחמה הזאת דחתה את כל התורים...
זה נחשב טראומה? לא יודעת
בעקרון קיבלתי 12 פגישות עם עו"סית. הרחיבו לי כי עברנו לטיפולים, אבל אין כמעט תורים.
אמן!!!
לגמרי טראומתי
וקשה גם לחשוב על העתיד ומה שתצטרכו לעבור
שולחת מלא כוחות
חיבוק על זה🩷
אולי אם את לא מקבלת מענה מספיק דרך הקופה, שווה לשקול ללכת לטיפול באופן פרטי כדי לעבד את זה.
ומצד שני כמובן שזה הגיוני לגמרי להמשיך להתאבל על זה. זה גם יכול להמשיך לכאוב עוד שנים, וזה בסדר שכואב🩷
