אתמול הייתי בסקירה ראשונה,
וגיליתי שיש לי בת אחרי שלושה בנים.
ואני מבואסת.
דווקא רציתי בן...
אני דווקא מפחדת מבנות.
בלידה השלישית היו כלפי מבטי רחמים ששוב יש לי בן.
ואני לא הבנתי למה...
וזה משהו שאני לא יכולה לספר לאף אחד.
וגם לא רוצה שיהיו לי רגשות שליליים כלפי העובר (ית)
יש שמחה שאנו זוכים לקיים מצוות פרו ורבו,
שמחים שברוך ה' הכל בסדר...
שמחים שזוכים לעוד ילד...
בשכל אני יודעת שזה ממש טפשי להתאכזב מזה.
אבל ברגש יש לי אכזבה.
אז עידודים יתקבלו בברכה.
תוכחות בבקשה תחסכו ממני. תודה!.
מאחלת לך שיהיה לך קשר כזה נפלא איתה ושתופתעי לטובה- שתרצי ותשמחי לעוד בנות.
השכל שלנו מבין דברים רבים שקשה לרגש לקבל אותם.
מציעה לך לבדוק מאיפה נובע הפחד לבנות (אולי חוויה שלך בתור בת במשפ'?)
ולנסות לפתור את הדעות הקדומות.
כדי שיהיה לך קל לקבל אותה באהבה ובשמחה גדולה יותר.
הרבה פעמים יש נק' עמוקה לחששות ולפחדים- וכשמוצאים אותה קל יותר להתמודד..
שתזכי לשפע של אור!
ואז נולדה לי בת שלישית אחרי שני בנים - והיא מופלאה ומיוחדת ורק אחרי הלידה שלה התחברתי להנקה.
התינוקת הזו ממש חיבקה אותי.
בגלל שהקשר ביני לבין אמא שלי היה מאוד קשה, חששתי מאוד, גם לא הרגשתי צורך בבת עד הלידה הזו. אבל כל החששות מפני בת, התבדו.
אחריה נולדו לנו עוד שלושה בנים וכל השנים האלו היא היתה ציר מרכזי בבית - ולא שהבנים לא שותפים לכל המשימות - בישול, אפיה, ניקיון, עזרה עם הקטנים - אבל היא עושה את זה בדרך מאוד מיוחדת, עם הטאץ' הנשי שלה.
ואז עברנו דירה ליד חמותי. משמים. הקשר הטעון הזה, כשהבנים שלי כבר הולכים וגדלים, הביא אותי להתפלל חזק חזק על בת נוספת.
ובאמת בחסדי ה', נולדה לנו נסיכה נוספת . ו - להתעלף מכל הוורוד הזה - תענוג.
יואו עשית לי חשק.
אין כמו בנות. בנות זה ברכה.
שיהיה בע"ה בשעה טובה, בידיים מלאות, מתוך שמחה ורוב נחת.
היום השלישית הזו גדולה והיא ממש בת בריתי.
יש לי ב"ה 3 בנות, ואני לכאורה רוצה גם בן - בשביל המצווה ובעיקר בשביל בעלי...
אבל אני יודעת שאם יגידו לי שאני בהריון עם בן, בסתר ליבי אני אתאכזב ואפחד.
אני חושבת שזה פחד מהלא ידוע. את יודעת כמה נפלא זה בנים, ועדיין לא יודעת כמה נפלא זה בנות - ואני להפך.
ובאמת, ככל הנראה שניהם נפלאים...
אני חושבת שחסד עשה איתנו ה' בדור שלנו שיש אפשרות לדעת מראש את מין העובר.
זה נותן המון זמן לעכל להתרגל ולהתכונן רגשית. אני מרגישה שזה חיוני לי (לפני כל לידה זה עזר לי. ובמיוחד אם יהיה בן).
אז יש לך עכשיו המון זמן לקבל ולהפנים את העובדה שיש לך בת. עד הלידה בע"ה האכזבה תתפוגג ותישאר רק השמחה. את יכולה לדבר איתה כבר עכשיו, במחשבותייך, מילים טובות, וכך תתחילי להתקשר אליה רגשית.
בכל מקרה אני לא יכולה להשוות בין בנים לבנות, אבל לפחות יכולה לומר לך מניסיוני שבנות זה אושר וכיף גדול.
ועוד משהו - תחשבי על זה שאין ברית מילה. אחרי הלידה פשוט חוזרים הביתה ומתאוששים. אם רוצים אפשר לעשות קידוש או מסיבה אחרי חודש, חודשיים... מתי שנוח.
זה ממש מקל לא? נראה לי שזה יתרון גדול. אני מפחדת מברית מילה!
אני רוצה להוציא את זה ממני... כדי להתמודד עם זה, ואשמח שתגיבו.
למה אני מאוכזבת?
1. אני מרגישה שזה פחות טוב, כאילו פחות הצלחתי הפעם. אפילו אין ברית שבה מוזמנים אנשים וחוגגים, וזה מצווה וכו'.
2. אני מפחדת שלבעלי יהיה קשר טוב איתה, ואני אקנא. אני כבר עכשיו מקנאת.
3. בנות מצטיירות לי כיותר נמרחות ונדבקות לאמא, וזה מבאס אותי.
4. דווקא התלהבתי מזה שזה סדרה של בנים, משפחה של בנים, התיוג הזה דווקא הלהיב אותי.
שוב - בשכל אני מבינה שזה שטויות. שזה צרות של מגה-עשירים. באמת ברוך ה' שזכינו.
יש אפילו משהו נוח בזה שהפעם אין ברית מבחינת התזמון של הלידה.
אך אני רוצה לנקות את כל המחשבות והרגשות האלה שכתבתי.
תודה לכל העונות עד כה, מה שכתבתן באמת מעודד - כל אחת ואחת.
אתן מקסימות. ואתן מוזמנות להמשיך...
ועל ההשקעה הרבה...
שמתי לב שנגעת בכל אחד מהחששות שהעליתי.
מתחברת לעניין של השואו והאגו.
כן, גם אני מרגישה שאני כרגע המלכה בבית,
וכאילו... לא מתאים לי שעוד מישהי תיכנס למשבצת הזו, שאצטרך לחלוק בה איתה.
עוצמה נשית ואנרגיות נשיות - זה מפחיד אותי, מפחיד אותי שנתנגש, ומבאס אותי שזה נכנס למשבצת שלי.
איך התגברת על העניין הזה?
בין אחיה שלפניה יהיה כמעט 3 שנים הפרש, והילדים שלי הם שובבים-רגועים.
כך שאני מניחה שלצד פרוגרומים שאצטרך להגן עליה מאחיה הצמוד אליה,
יהיה הרבה טיפול ורוך מצד הגדולים יותר. זה ממש מתאים להם.
לכן לא נראה לי שהיא תהיה לוחמת חרות קשוחה.
ואני עדיין חוששת מהעניין הזה של ההימרחות.
לגבי הברית - ספציפית הפעם מכל מיני סיבות זה באמת יוצא נוח.
אבל כל הבריתות אצלנו היו מיוחדות, עם מוהל מיוחד, שזה זכות שמגיע אלינו.
ופרוייקט של ברית לא הפריע לי.
יש גם משהו נעים בזה - שהסביבה משתתפת בשמחה שלך.
וגם משהו מחבק בתקופה שצריך חיבוק - אחרי הלידה.
כשנולדת בת - זה מתנדף באוויר, אין כמעט התייחסות.
(כרגע חדשים פה באזור, ועוד אין לנו חברים קרובים כך שיבואו לערב לזבד הבת. גם המשפחה קטנה מאוד).
ולגבי זה מתקשרת לי גם התחושה של מה שכתבתי - שבת זה לכאורה פחות טוב, כאילו לא הצלחתי הפעם.
לא היתה לך תחושה כזו?
ברור לי שזה גם עניין של עין טובה. איך להסתכל על הדברים.
ובכל זאת אני רוצה להפיג את החששות גם בדרך של לתת להם עצמם מענה.
ותודה לכל העונות עד כה!
נראה לי שיהיה לי חסר בלי ברית. אבל אולי נחשוב על זבד הבת בצורה כזו שכן יבואו. כשחושבים על זה - אולי סוף סוף יבואו מהמשפחה הקצת יותר מורחבת. תמיד היינו עושים מוקדם את הברית כי כך זה יותר מובחר, וכמעט אף אחד לא היה בא מהמשפחה המורחבת.
עדיין יש לי משהו שמטריד אותי - עניין הקנאה.
זה משהו שקיים אצלי בלי קשר.
עם זאת - אני יודעת משיטוטים בפורומים שנשים מספרות שזה משהו שקיים ורווח - קשר מיוחד בין האבא לבת.
בעלי כבר התלהב שסוף סוף תהיה בת בבית שמתלבשת כמו שהוא אוהב - בורוד וכו'. (הייתי קצת מופתעת לשמוע. אני דווקא משתדלת לעשות את זה כשאפשר, אבל קשה כל כך למצוא בגדים צנועים, אז כבר הרבה זמן אני קונה בגדים שלא הוא ולא אני באמת אוהבים, אלא לפחות שאני אוכל ללכת עם זה).
אני ממש מודה לך על ההשקעה, על הכתיבה החוזרת ביום שישי!
קראתי כבר לפני שבת, אך הייתי זקוקה לזמן כדי לקרוא שוב, ולחשוב על זה עוד.
אם יש לך או לאחרות להוסיף לגבי מה שכתבתי פה שעדיין מטריד אותי - אשמח מאוד לשמוע.
את צריכה ללבוש בגדים שמוצאים חן בעיני שניכם.
הייתי אומרת ששווה שלהתפשר קצת על צניעות (אני מניחה שאתם מהמחמירים אם כל כך קשה לך למצוא בגדים) והעיקר שתמצאי חן בעיני עצמך ובעיני בעלך.
ורוד הוא צבע עדין וצנוע, אין סיבה לא ללבוש אותו.
אם תמצאי תופרת טובה שתוכל לתקן לך בגדים תהיי פחות מוגבלת בבחירה.
ובזמן האחרון דווקא חזרו לאופנה דברים לא צמודים, אז אפשר למצוא דברים אופנתיים ודי צנועים.
(אני יודעת את זה בתור אחת שהשמינה אחרי הלידה ורק מחפשת בגדים "מסתירי שומנים"..)
ואם את לובשת כהה את יכולה לשים כובע או מטפחת ורודה וזה מאיר פנים.
"הכל סובב את האשכנזים". 
3 בנים כמוך, ואז בת..... מאוד מאוד שמחה בבת!!! התפללתי לזה, למרות שהייתי ברגשות מעורבים
סדרה של בנים זה מלהיב, מתאים לי לאופי ילדים בנים ולא בנות קיטשיות ונמרחות, אני עצמי הרבה פעמים משתגעת מהשיחות של הנשים ומהלא יודעת איך לקרוא לזה, פלספניות? לפעמים בא לי להצטרף לשיחות של הגברים (אבל משאירה את זה לבעלי...)
באמת מבאס שאין את החגיגה הזו שאחרי הלידה, מצד שני לארגן ברית מיד אחרי לידה זה לא קל. אני לא מבינה למה לא נהוג לעשוות מסיבה - סעודה כמו שעושים בברית, אותו סדר גודל, כשנולדת בת, זה לא פחות שמחה!! אפשר לעשות מסיבה כזאת גדולה אחרי הלידה כשמתאוששים, הבעיה שהמשפחה והחברים פחות מרגישים מחויבים להגיע כמו לברית, כי זה לא מצווה, מה, בנות פחות שוות? ברור שלא, אבל ככה השתרש בציבור מבחינת המסיבות.
אם זה היה תלוי בי הייתי עושה מגה-סעודת הודיה לכבוד הבת הנולדת, שנואת קידושים.
מה שכן לא מסכימה איתך לגבי קנאה של הבעל - בעלך מתייחס אלייך בתור אשתו, ואל הילדים שלו בתור הילדים - בתך לא יכולה להיות תחליף עבורך בשום מצב, כמו שאת אוהבת את הבנים שלך ואת בעלך וזה לא מפריע לאהוב אותם, כך אהבתו אלייך לא תיפגע בגלל הבת הנולדת.
שיהיה בשמחות, וב"ה יהיה לך נחת ממנה משאר הצאצאים!!!
גם אני התאכזבתי קצת שיש ל בת.
ידעתי מה זה בן וזה מה שרציתי,
אבל אין כמו בנות!!
תהיה לך נסיכה ובטח יהיה לך כיף להלביש לה שמלמלות למרות שעכשיו זה נשמע לך מוזר.
בסוף את תהני מזה!!
אז מה אני ממליצה?
לא לחשוב על זה..
כי כרגע א בהיריון וזה לא משנה אם היריון של בן או בת ואח"כ כשתהיה לך תינוקת גם אין כ"כ הבדל וכשהיא תגדל קצת ותתפוס אופי של בת את כבר תאהבי את זה אז בשביל מה לחשוב ולהתבאס עכשיו?
ושיהיה הירון תקין בע"ה ולידה קלה בעיתה ובזמנה!
הרבה פעמים יש לאמהות פחד מללדת בנות, הרי גם אנחנו רבנו עם אמא שלנו עד מוות בכל מיני גילאים...
היה לי את אותו פחד, ובסוף אני חולה עליה לגמרי -
עוד בחודשים הראשונים היה לי עדיין לחץ כזה... אבל זה עבר, ואין כמו בנות בעולם - שתדעי!!!
זה הדבר הכי מתוק ומתפנק ומחזיר אהבה שיש.
חוויה עצומה.
אל תבהלי שעכשיו את מרגישה ככה, בעזרת ה' זה יעבור!
היא תהיה האהובה הכי גדולה בעולם!
בת - זה כמו פרח שנפתח לך מול העיניים!
זה נהדר!
זאת גם מישהי שתביני אותה ושהיא תביו אותך...
בנות לרוב גם לא מתרחקות כמו בנים לאחר החתונה.
בקיצור, בת - זה נהדר!
אבל מה לדבר? כשתראי אותה ותחזיקי אותה - לא תזדקקי לאף מילה....
בת - זה כמו פרח שנפתח לך מול העיניים!
זה נהדר!
זאת גם מישהי שתביני אותה ושהיא תביו אותך...
בנות לרוב גם לא מתרחקות כמו בנים לאחר החתונה.
בקיצור, בת - זה נהדר!
אבל מה לדבר? כשתראי אותה ותחזיקי אותה - לא תזדקקי לאף מילה....
ב"ה לא צמתי הרבה שנים בעקבות הריון והנקה.
כביכול אין לי סיבה לא לצום השנה, סיימתי להניק לפני חודש ומחכה לראות אם בע"ה נקלטתי להריון.
תינוקי מתקרב לגיל שנה.
אבל גם מרגיש לי מוזר ולא שייך לצום..
לא שואלת בקטע הלכתי, יותר מסקרנות.
אתם צמות? מתי יודעות אם לדחוף את עצמכם לצום או לפחות להתחיל את הצום ומתי לשחרר?
להבנתי יש בסיס הלכתי משמעותי לא לצום כל עוד יש לך תינוק מתחת לגיל שנתיים.
הרב שלנו פוסק להתחיל לצום ואם מרגישים קושי שוברים, בלי קשר לגיל התינוק. צום גדליה זה הצום שהכי קל להתיר לשבור
לא צמה בהריון ועם תינוק עד גיל 24 חודשים, בלי קשר להנקה.
יצא לי לצום עם יונק בן יותר משנתיים.
אחרי הרבה שנים שבהן לא צמתי בכלל את הצומות הקלים, בגלל רצף של לידות.
היה לי מוזר לחזור לצום.
בפועל הצום עבר לי ממש בסדר ולא הרגשתי אותו בכלל.
וגם לא עד גיל שנתיים של התינוק בלי קשר להנקה..
אבל אם את מניקה תינוק בין יותר משנתיים אז לא צריכה לצום
עד 24 חודשים מהלידה, בלי קשר להנקה.
אף פעם לא היה לי מצב עם ילד בן פחות משנתיים שלא יונק ובלי הריון.
אבל צום עם הנקה של בן יותר משנתיים יצא לי.
וואלה
אם היתה שנה מעוברת ועברו 24 חודשים לפני גיל שנתיים, אז כבר צריך לצום.
ווי הקטנה שלי חגגה שנתיים לפני שבוע ובעלי אמר שראוי שאצום
וואלה לא צמתי צומות קלים שניייים....
טוב
אולי אצום עד חצות אם כבר הגעתי עד הלום.
גם אם הוא יותר משנתיים.. חשבתי שזה ברור אבל אולי לא חח כנראה תלוי פסיקה
אצלי יש גם פוסט טראומה ובעיתיות לצום בגלל העבר בהריון אבל זה לא קשור כל עוד אני מניקה גם ככה אמרו לנו שלא צריכה ושכשאני אפסיק אז לפרט ולקבל פסיקה ספיציפית..
עד גיל שנתיים, בין אם מניקה ובין אם לא.
יצא לי לפעמים לצום בין הריונות. כשהתינוק היה בן שנתיים ועוד לא הייתי בהריון...
אבל יודעת שלא כולם ככה...
אבל יש גם דעה שבכללי שנתיים. ויש שרק בהנקה.
היו כמה שנים טובות שצמתי עד שמשהו קרה עם הגיל ואולי קצת בגלל הורמונים של טיפולים ונהיה לי קשה מדי. אח''כ אני כמה ימים מרגישה לא טוב בגלל זה אז הפסקתי בהתייעצות עם רב.
בשלב שלך לרוב אני מניקה אבל לרוב הגוף גם לא במצב לצום, עדיין עוד לא עברה שנה. יש לך את מי לשאול?
בכל מקרה אם בצום את עם התינוק והילדים ומתחילה להרגיש רע אז אישית הייתי שוברת בכל מקרה, בצומות הקלים. כי 'חולה' פטור. וזה לא יו''כ שאת אמורה לעשות הכל כולל לשכב ושהבעל לא יתפלל כדי לצום.
אם אני לא מניקה ולא בהריון
וזה אכן מוזר, גם אחרי כמה צומות כאלה
(במיוחד שתכננתי להיניק שנתיים לפחות, אבל הקטנה הנוכחית וגם זו שלפניה לא השתתפו איתי ברצון הזה
)
ואני לא רואה שום עניין בצומות, אם יש לי אפשרות לא לצום אני לא יצום. לתפקד עם הילדים זה לא כל כך קל גם כשאני לא בצום ובצומות אני אמורה לתפקד גם במקום בעלי...
בהריון ובהנקה עד שמרגישה חולשה ואז שוברת. בהנקה אם התינוק מבוסס רק על זה ולא אוכל עדיין גם מוצקים גם אז יותר קל לשבור.
לא רואה סיבה להקל על עצמי (הצומות שלי סבבה בדכ) ומשתדלת לצום כמה שיכולה..
באמת שלא יודעת, אבל צומחת קשה לי בטירוף. אני נהיית שבר כלי.
אז יש פעמים שהייתי מתחילה שוברת. הפעם הרגשתי מראש הגדול עלי ממש. כל החסידים בעיקרון הבנות לא צמות צומות קלים, אז מסתמכת על זה.
ממש לא כל החסידים, נכון שיש הרבה שהבנות לא צמות אבל מלא חסידויות שהבנות צמות את כל הצומות.
עבדתי עם סוגים שונים של חסידות וכולל לא צמו, גם רווקות
אני לא צמה בהריון ובהנקה, בלי קשר לגיל של התינוק
מי שבהריון או שעדיין לא עברו שנתיים מהלידה, לא משנה אם מניקה או לא, לא צריכה לצום צומות קלים
אני הפסקתי להניק בגיל כמה חודשים ועדיין לא צמתי עד שהגיעו לשנתיים
עד גיל שנתיים- לא צמתי
מגיל שנתיים- עם הנקה- לא צמתי
כמובן כיפור ו 9 באב צמתי גם צמתי בתחילת הריון, בסוף הריון בהנקה מלאה ובלי.
אבל בקלים- יש מקום להקל לידיעתי.
אז באמת ב 11 כבר שברתי את הצום.
עם קטנטנים בבית ואני כבר בלי כוחות
עוד לא התאוששתי מעייפות של החג, הייתי ערה רוב הלילה כי תינוקי חולה, כאב לי הראש וחלשה אז הרגשתי שזה הדבר הנכון. וילון כיפור נתכונן יותר!
בדרכ צמתי בסדר. נראה לי פשוט שילוב של החג והיום יום.
היה לי משמעותי לשמוע אותכם.
תודה❤️
לא פשוט...
לפני כיפור נערכים מראש, הרבה מים, ענבים, הכנה נפשית...
נשים לא צמות צומות קלים...
לא משנה מה הסטטוס שלהם
אני השנה פעם ראשונה מזההרבה זמן שאני לא מניקה/הריון... אבל החצי במילואים
אז הולכת לפי מנהג אמא...
מישהי ממש דתיה שעבדתי איתה בעבר
שאלתי אותה אם צמה, באיזה צום (לא כיפור או 9 באב)
אמרה לי אני אמא, אימהות לא צמות
מעניין אם זה מבוסס על משהו (הלוואי...)
למה מרגיש מוזר ולא שייך לצום?
האמת שאני תמיד מרגישה שאני אחת הנשים הבודדות שצמות ולא מבינה למה זה. אם אני לא בהריון או מניקה למה שלא אצום?
זוכרת תמיד את אמא שלי צמה בכל הצומות ואת כל הנשים שהכרתי. אני חושבת שכל עוד לא הוחלט לבטל את הצומות הקלים אין סיבה שמי שיכולה לא תצום.
כמובן שכל אחת תעשה את המנהג שלה, נראה לי שבציבור החרדי מאוד רווח שנשים לא צמות צומות קלים.
בילדות שלי אמא שלי מעולם לא צמה צומות קלים,
חמותי לא תמיד צמה, היה לי מורות שנהגו לא לצום.
אז לא כזה טבעי לי כמו שלך.
וכמובן אפקט ההשפעה של הצום.
הדרך היחידה שלי לצום זה למות בערך. לא מסוגלת לעשות את זה על צום קל. התאומות הלא קלים זה מסירות נפש בשבילי.
מיום כיפור!
יצא לי לצום בחודש שביעי, שמיני, בהנקה מלאה וגם כמה ימים אחרי לידה ולא פחדתי כ"כ מהצום כמו עכשיו... כעת בתחילת הריון והבחילות זה נוראי! אם אני רעבה אני כאילו חייבת מיד לאכול, איך אצום עם הבחילות? אני גם מקיאה ואז....עעע... אי אפשר לשטוף את הפה . זה נורא.
אני לא רב ואין לי מושג, רק זוכרת שבאמת ממש ממש קשה צום בתחילת הריון
3 ילדים מפספסים
שלא יתרגל..
אלא ישר מכבסים...
אצלנו עדיין הוא עם שמיכות קיץ, אבל בחורף שעבר קניתי פוך קטן היחסית דק שנכנס למכונה יחד עם המתים, ואני לא מצפה, נוח ממש.
גם כרבולית עבה עובדת.
ואנחנו גרים במקום קר, והיה לו סבבה בחורף
לכבס את הסדין, מגן מזרן, שמיכה*3 פלוס הכביסות מהחג היום זה יוצא לי מלא...
והפעם גם אחת הרטיבה 2 שמיכות
ואני מכבסת את המגן מזרן כי הוא עם בד מצד אחד
והפעם גם עברה למיטה לשי ופספסה גם שם אז בכלל יצא הרבה.....
מגן מרופד לא עובד עם מפספסים... וגם הניילון שלונסדק ומתחורר בכביסות מרובות ופתאום תגלי שהוא חדיר לנוזלים.
כבר הרבה זמן מחפשת
למזרן
הם ילדים, הרשרוש לא מפריע להם לישון...
רק לגדולים שלא מפספסים בכלל אני שמה מגן מזרן עם בד למעלה.
הבן שלי לא מסכים מעל הסדין-אבל זה חוסך את המגן מזרון, אבל כשיש הרבה זה נוזל גם....
והייתה לי חברה שלא הייתה שמה סדין, רק מגן מזרון עם מגבת.
ובאמת זה שלב מתיש ולי יש אחד שמפספס...
ככה שגם קל להציע את המיטות וגם זה משהו אחד לכבס במקום 2.
יש הרבה צבעוניים ועם ציורים חמודים.
מאז שעברנו לזה, הרבה יותר קל. ושמיכות בקיץ מכבסים..
אצלנו זה עזר ברוב הפעמים עם חלק מהילדים.
כל בוקר לגלגל את כלי המיטה על סדיניה וכו ולמכונה ישר, שלא יספג הריח.
ולתלות בשמש
אין מה לעשות
רק תפילה ולחכות שיגדלו. (כמובן לשלול אם זה רפואי או נפשי- שינוי, גן חדש וכו' ואז לחישות לילה יכול להועיל.
הולכים לפני השינה
ואת הגדולה גם לוקחת לפני שאני הולכת לישון
זה גנטי ממש.......
אני שמה כרבולית מתחת לשמיכה פוך, ואז רק היא סופגת את הרטיבות ואני מכבסת רק אותה כל יום.
בנוסף, ממליצה בחום על סדינית הפלא, זה משנה חיים! חוסך את הכביסה של הסדין והמגן מזרון, וגם את ההחזרה שלהם למיטה אח"כ שזה החלק השנוי עלי.
הופך את כל הכביסה להרבה יותר קלילה!
כי ההכנסה שלנו גבוהה בגלל כל מיני לוספות של בעלי בחודשים האחרונים
המינוס שלנו גבוה גם הוא אבל את מי זה מעניין.
ואני ארלץ להוציא אותו מהמעון עם כל הקושי שבדבר ובאמת שקשה לי
ודבר שלישי והכי מעצבן!!! שאני משלמת מחיר שלקבוצת גיל 0-15 חודשים בגלל הפרש של חודש בלבד!!! בוא הוא יהפוך מ14 ל15 חודשים!!
למה הכל כל כך לא פייר כאן????
אולי אפשר לקבל דרגה על סמך חודשים אחרים?
תפני לחריגים
ואני לא אשאיר אותו כשאני משלמת 4,500 לחודש
מעניין אותי אם זה סכום אחיד בכל המעונות תמת כי אצלינו גם כששילמנו על תינוק קטן בלי הנחה זה היה 3700... ( לא שזה זול אבל זה פער משמעותי)
ומשתנה בין קבוצות גיל
על חודש הפרש אני משלמת 1,000 שח יותר
אני בשוק איך המחיר קופץ!!
זה היה שנה שעברה
ובחודשים הראשונים גובים עוד כ200-300 שח לא יודעת על מה
לגבי החודש, מבינה אותך....
תחשבי שילדים שמחכים בבטן עוד 5 דקות במקום לצאת כבר משלמים על עוד שנה שלמה במעון 🙈
כמה עולה אצלכם מעון/ מטפלת פרטית?
אני גם לא שולחת לתמ"ת כי אין לי הנחה והמחירים שלהם פשוט מטורפים בעיניי...
משפחתון או מעון פרטי עולה בערך 3,000
ויש גם באיזור ה2,000
ויש חצי יום ב1,000+ לא יודעת מה המטפלת נותנת שם שזה הסכום שהיא מבקשת
מה עכשיו תעשי?
מעצבן.
מבאס ממש
משתדלת להאמין שהכל משמים לטובה אבל קשוח
עד עכשיו בהסתגלות הוצאתי בצהריים מוקדמים,
אבל אחרי החגים אני אחזור מאוחר מהעבודה ואשמח לנוח.
מתי מוציאים מהצהרון של כיתה א'? הוא עד 16.45 עקרונית. בגן היינו מוצאים סביב 16.30. האם גם צהרון של בי"ס הוא מהנה באותה מידה או שמוציאים מוקדם?
מה הלו"ז שאפשר לדחוס לפי הזמן שמוציאים? איך מספיקים גם גינה גם שיעורים (כשיש) וגם חוג?
איך אתן מאווררות אותם אחרי יום הלימודים?
תודה
אצלנו עושים ש"ב בצהרון (לפחות אמורים. לא תמיד זה קורה. וזה בכל אופן לא כולל דפי קריאה שצריך להקריא להורים).
בעיניי ילדים שחוזרים בארבע וחצי - חמש מהמסגרות, לא צריכים חוגים ולא צריכים גינה, אלא רק בית..
במיוחד שעוד מעט יהיה חורף, וקצת אחרי זה כבר חושך.
אם חשוב לך לצאת איתם עוד, אני מציעה שתצאו לגינה רק בימים שאין חוג. אל תעמיסי עליהם ועלייך יותר מדי, יהיה לשלושתיכם יותר קל.
בהצלחה ♥️
מיותר גם לדעתי חוג. לא צריך. זה ממש מאוחר ולחוץ.
ש.ב גם אצלנו היו עושים בצהרון. בכל מקרה בגיל הזה זה לא אמור לקחת יותר מ 10-15 דק'. ואם זה יותר לעשות רק חלק ולכתוב פתק למורה.
בעיני עדיף לא להיות לחוצים מדי משיעורי בית, אם יש לך כוח וזמן צאו לגינה, ותנסו להקדים ארוחת ערב ומקלחות, להכנס מוקדם למיטה, ולהאריך קצת את הזמן שיושבים איתם לפני השינה, זה הזמן שפתאום הם רוצים לספר מה היה היום.
אוורור זה יכול להיות זמן נחת בבית עם סיפור, חומרי יצירה או משחקי דימיון, ויכול להיות יציאה לגינה.
ביום של חוג לא הייתי הולכת לגינה.
מה התוכנית, ומתי כדאי לאסוף אותם.
וגם לראות אם הילדים נהנים רוצים להישאר, או שהם רוצים לחזור מוקדם.
לפעמים יש בצהרון- חוג/ פעילות, ואולי הם לא ירצו להפסיד.
אצלינו בצהרונים עד 16:00 ולא יותר.
אני אמורה לקבל מחזור עוד 5 ימים, אני לא מונעת ומאוד מעוניינת בהריון.
אני רוצה שנהיה מותרים בסוכות, ולכן אם אין הריון, אני רוצה לדחות את המחזור עם פרימולטנור.
אם נניח כן התחיל הריון שעדיין לא רואים בבדיקה, הלקיחה של הפרימולטנור יכולה להזיק לעובר או להתפתחות ההריון?
קרא אולי למישהי שהיא התחילה עם פרימולטנור ואז גילתה על הריון?
הכל היה בסדר
רק לא ידעו לחשב גיל הריון לפי ווסת אחרון...
מחשבים לפי הוסת הקודם, היא התחילה לקחת את הפרימולוט הרבה אחרי הוסת וגם אחרי הביוץ, זה לא אמור להשפיע...
( חוץ מזה שמן הסתם היא גילתה את ההריון יותר מאוחר)
לקחת
פרימולוט נור והריון - יש סכנה להריון? - המרכז הרפואי מעיני הישועה
שאלות ותשובות בנושא פרימולוט נור - מעיני הישועה
(השאלה והתשובה הרלוונטית, בתגובה השלישית בקישור הזה).
ההורמון של הגלולה הוא בעצם אפילו תומך הריון
לי קרה שניכנסתי להריון עם פרימולט נור ואחרי שהפסקתי כי גיליתי הריון הפלתי
הרופאים אמרו שזה בגלל הכדור וכשמנסים להיכנס להריון לדחות מחזור על ידי דופסטון
ומאז הרבה שנים לא העזתי לגעת בכדור הזה
כמובן שלא יודעת אם זה באמת בגלל זה אבל מניחה שהרופאים ראו כמה מקרים שזה קרה.
במידה ומגלים הריון
להפסיק אותו בזהירות
ואולי להתייעץ עם רופא
כי הכדור בעצם מכיל פרוגסטרון שתומך בהריון
ויתכן וזה לא טוב להפסיק אותו בבת אחת
עברתי תקופה מאד לא פשוטה אחרי לידה (שבאו לידי ביטוי בגלל אירועים מהעבר).
כבר כתבתי בקבוצות בפייסבוק ועדין לא מצאתי את האחת...
בבקשה בבקשה!! אם את מכירה פסיכולוגית טובה- מישהי באמת עמוקה וחכמה, מישהי שיודעת להוביל תהליכים ליצירת חוסן, בבקשה תכתבי לי.
מישהי שתסכים לטפל בי דרך זום כי זו הדרך היחידה שאצליח
חייבת להיות פסיכולוגית או עו"ס מוסמכת כדי לקבל החזרים
מעדיפה ממש גיל 45+, ושיש לה זמינות. כמו כן דתיה יראת שמיים חשוב לי מאד
עדיף כן מישהי מאיזור ירושלים כדי שאולי פגישה אחת או 2 יהיו פרונטלי
תודה מראש, שנה טובה!!
דתיה, נעימה, פסיכולוגית קלינית, לדעתי אבל בת פחות מ40, מכירה נשים שהיו אצלה והיו מרוצות מאוד.
קוראים לה דניאלה בן קימון, אם מתאים לך ..
אשמח למספר אם יש לך
יש לי, אני פשוט לא אוהבת לשלוח טלפונים בפורום ציבורי
באיזור ירושלים
ם לך תפני אלי בפרטי
מנסיון אישי
מירושלים, באזור נגיש
תכתבי לי האישי אשלח לך מספר. ממש תותחית.
היתי אצלה אני, עברתי תהליך מהמם ב''ה.
דתיה ומתחשבת בדת בתהליך הטיפול, עמוקה ומהירה וממש טובה.
וגם מקבלת בזום.
קיצור שלחי לי האישי.
מקווה שבאמת יהיה לה זמינות
תינוק בן חודש יונק ומעל שבוע לא עשה קקי בטיטול. טיטולים כן רטובים. זה תקין? יש מה לעשות כדי לסייע? מתחיל להדאיג אותי..ניסינו לעשות עיסויים ברגליים ולהתמיד לבטן אך ללא שינוי..
הרופא לא נבהל, הוא כן שאל אם נראה סובל ובגלל שכן סבל הבאתי לו נר משלשל ואז הוקל לו. מציעה לכתוב עכשיו לרופא באפליקציה
תינוקות שעושים אחת לשבוע-10 ימים. היה גם אחד שהגיע לשיא של שבועיים😱
כל עוד התינוק רק יונק, זה תקין. ככה הרופאים אמרו לי.
צריך רק לקחת בחשבון שכשסוף סוף הם עושים, זו כמות גדולה ויוצא מהטיטול ומלכלך הכל (אצלי לרוב אהבו לעשות בשבת על הבגדים הלבנים והחגיגיים🤭)
תודה!
כל החג הייתי בלחץ ואכלתי סרטים שמשהוא כבר לא תקין שם.. בכל אופן אקפוץ איתו מחר לרופא
גיל חודש לא לעשות כל כך הרבה זמן יציאות...
אבל זה כן יכול להיות תקין (מרפרוף בגוגל)
אם הוא עושה לפחות 6 פעמים פיפי ביום הייתי הולכת מחר לוודא עם הרופא ילדים שזה סבבה..
אם הוא יונק בלבד - זה תקין,
אבל כן כדאי לגשת להישקל לוודא עליה תקינה, אז תוכלי להיות רגועה שזה בסדר 😃
הרופא אמר שעלה בסדר במשקל. הוא כן בטווח הנמוך אבל לא סטה מהעקומה שלו
מגיל חודש והלאה, לתינוקות יונקים, תקין יציאה של פעם בשבוע.
רופאים מקלים גם עד 10 ימים, וגם לפני גיל חודש. (כדי שהרופא יוודא שאין סיבה אחרת שיכולים ככה לפספס אם יחשבו שזה תקין בלי לבדוק)
יש רפלקסולוגיה לשחרור, אני לא ממש מאמינה בזה אבל ניסיתי בבחינת לא יועיל לא יזיק, מצאתי ביוטיוב..
בגדול אם הוא לא עושה קקי אבל רגוע, ישן טוב אוכל רגיל והכל- לא הייתי מתרגשת
אם היה נראה שהוא סובל מכאבים הייתי הולכת לרופא שיעזור לו לשחרר.
