מאחלת לך שיהיה לך קשר כזה נפלא איתה ושתופתעי לטובה- שתרצי ותשמחי לעוד בנות.

השכל שלנו מבין דברים רבים שקשה לרגש לקבל אותם.

מציעה לך לבדוק מאיפה נובע הפחד לבנות (אולי חוויה שלך בתור בת במשפ'?)

ולנסות לפתור את הדעות הקדומות.

כדי שיהיה לך קל לקבל אותה באהבה ובשמחה גדולה יותר.

הרבה פעמים יש נק' עמוקה לחששות ולפחדים- וכשמוצאים אותה קל יותר להתמודד..

שתזכי לשפע של אור!

ואז נולדה לי בת שלישית אחרי שני בנים - והיא מופלאה ומיוחדת ורק אחרי הלידה שלה התחברתי להנקה.

התינוקת הזו  ממש חיבקה אותי.

בגלל שהקשר ביני לבין אמא שלי היה מאוד קשה, חששתי מאוד, גם לא הרגשתי צורך בבת עד הלידה הזו. אבל כל החששות מפני בת, התבדו.

אחריה נולדו לנו עוד שלושה בנים וכל השנים האלו היא היתה ציר מרכזי בבית - ולא שהבנים לא שותפים לכל המשימות - בישול, אפיה, ניקיון, עזרה עם הקטנים - אבל היא עושה את זה בדרך מאוד מיוחדת, עם הטאץ' הנשי שלה.

ואז עברנו דירה ליד חמותי. משמים. הקשר הטעון הזה, כשהבנים שלי כבר הולכים וגדלים, הביא אותי להתפלל חזק חזק על בת נוספת.

ובאמת בחסדי ה', נולדה לנו נסיכה נוספת . ו - להתעלף מכל הוורוד הזה - תענוג.

יואו עשית לי חשק.

אין כמו בנות. בנות זה ברכה.

שיהיה בע"ה בשעה טובה, בידיים מלאות, מתוך שמחה ורוב נחת.

היום השלישית הזו גדולה והיא ממש בת בריתי.

יש לי ב"ה 3 בנות, ואני לכאורה רוצה גם בן - בשביל המצווה ובעיקר בשביל בעלי...

אבל אני יודעת שאם יגידו לי שאני בהריון עם בן, בסתר ליבי אני אתאכזב ואפחד.

אני חושבת שזה פחד מהלא ידוע. את יודעת כמה נפלא זה בנים, ועדיין לא יודעת כמה נפלא זה בנות - ואני להפך.

ובאמת, ככל הנראה שניהם נפלאים...

אני חושבת שחסד עשה איתנו ה' בדור שלנו שיש אפשרות לדעת מראש את מין העובר.

זה נותן המון זמן לעכל להתרגל ולהתכונן רגשית. אני מרגישה שזה חיוני לי (לפני כל לידה זה עזר לי. ובמיוחד אם יהיה בן).

אז יש לך עכשיו המון זמן לקבל ולהפנים את העובדה שיש לך בת. עד הלידה בע"ה האכזבה תתפוגג ותישאר רק השמחה. את יכולה לדבר איתה כבר עכשיו, במחשבותייך, מילים טובות, וכך תתחילי להתקשר אליה רגשית.

בכל מקרה אני לא יכולה להשוות בין בנים לבנות, אבל לפחות יכולה לומר לך מניסיוני שבנות זה אושר וכיף גדול. 

ועוד משהו - תחשבי על זה שאין ברית מילה. אחרי הלידה פשוט חוזרים הביתה ומתאוששים. אם רוצים אפשר לעשות קידוש או מסיבה אחרי חודש, חודשיים... מתי שנוח.

זה ממש מקל לא? נראה לי שזה יתרון גדול. אני מפחדת מברית מילה!

אני רוצה להוציא את זה ממני... כדי להתמודד עם זה, ואשמח שתגיבו. 

למה אני מאוכזבת?

1. אני מרגישה שזה פחות טוב, כאילו פחות הצלחתי הפעם. אפילו אין ברית שבה מוזמנים אנשים וחוגגים, וזה מצווה וכו'. 

2. אני מפחדת שלבעלי יהיה קשר טוב איתה, ואני אקנא. אני כבר עכשיו מקנאת. 

3. בנות מצטיירות לי כיותר נמרחות ונדבקות לאמא, וזה מבאס אותי. 

4. דווקא התלהבתי מזה שזה סדרה של בנים, משפחה של בנים, התיוג הזה דווקא הלהיב אותי.

שוב - בשכל אני מבינה שזה שטויות. שזה צרות של מגה-עשירים. באמת ברוך ה' שזכינו. 

יש אפילו משהו נוח בזה שהפעם אין ברית מבחינת התזמון של הלידה. 

אך אני רוצה לנקות את כל המחשבות והרגשות האלה שכתבתי.

תודה לכל העונות עד כה, מה שכתבתן באמת מעודד - כל אחת ואחת. 

אתן מקסימות. ואתן מוזמנות להמשיך... 

(אני האנונימית עם החמישה ושתי נסיכות )

שתדעי שכבר פעמיים הקלדתי משהו בשבילך, ומחקתי. וזה מה שרציתי לכתוב:

שפעם שמעתי ברדיו בהרצאה של רב (לא זוכרת מי) שבנים זה בשביל השואו, בשביל האגו. ובאמת גם אני הרגשתי ככה פעם - זה מילא אותי גאווה - הרצף הזה, המספר הזה, הריצה אחריהם לכל הכיוונים בגינה הציבורית, שגררה אחריה - "וואו, שיהיו לך בריאים, איך את מסתדרת עם כל האינדיאנים ?".

ואני הייתי המלכה בבית - ללא מתחרות.

גם אני כמוך, חשבתי שבנות נמרחות. אבל קודם כל אין מצב, אחרי שלושה בנים, הן לוחמות חרות קשוחות  (הסמיילי הכי מתאים שמצאתי), ודבר שני, זו עבודה שלנו - להיות מסוגלות להקיף את עצמנו גם בטוב הזה, הקשר המיוחד בין אם לבתה.

אני צריכה לספר לך מה זה עוצמה נשית? אנרגיה של נשים? תארי לך איזו שמחה ועוצמות זה מכניס הביתה.

לגבי הברית - איזו הקלה! בלי ווג'ראס, בלי איפה, ואיזה מוהל, ומי יהיה הסנדק, ובלגנים.

הכל בנחת. בלי לחץ. (אפילו שם אפשר לבחור בנחת - לקח לנו שבוע וחצי...), ובלי שואו...

ועל ההשקעה הרבה... 

שמתי לב שנגעת בכל אחד מהחששות שהעליתי. 

מתחברת לעניין של השואו והאגו. 

כן, גם אני מרגישה שאני כרגע המלכה בבית,

וכאילו... לא מתאים לי שעוד מישהי תיכנס למשבצת הזו, שאצטרך לחלוק בה איתה. 

עוצמה נשית ואנרגיות נשיות - זה מפחיד אותי, מפחיד אותי שנתנגש, ומבאס אותי שזה נכנס למשבצת שלי. 

איך התגברת על העניין הזה?

בין אחיה שלפניה יהיה כמעט 3 שנים הפרש, והילדים שלי הם שובבים-רגועים. 

כך שאני מניחה שלצד פרוגרומים שאצטרך להגן עליה מאחיה הצמוד אליה,

יהיה הרבה טיפול ורוך מצד הגדולים יותר. זה ממש מתאים להם. 

לכן לא נראה לי שהיא תהיה לוחמת חרות קשוחה. 

ואני עדיין חוששת מהעניין הזה של ההימרחות. 

לגבי הברית - ספציפית הפעם מכל מיני סיבות זה באמת יוצא נוח. 

אבל כל הבריתות אצלנו היו מיוחדות, עם מוהל מיוחד, שזה זכות שמגיע אלינו. 

ופרוייקט של ברית לא הפריע לי. 

יש גם משהו נעים בזה - שהסביבה משתתפת בשמחה שלך. 

וגם משהו מחבק בתקופה שצריך חיבוק - אחרי הלידה. 

כשנולדת בת - זה מתנדף באוויר, אין כמעט התייחסות. 

(כרגע חדשים פה באזור, ועוד אין לנו חברים קרובים כך שיבואו לערב לזבד הבת. גם המשפחה קטנה מאוד).

ולגבי זה מתקשרת לי גם התחושה של מה שכתבתי - שבת זה לכאורה פחות טוב, כאילו לא הצלחתי הפעם. 

לא היתה לך תחושה כזו?

ברור לי שזה גם עניין של עין טובה. איך להסתכל על הדברים. 

ובכל זאת אני רוצה להפיג את החששות גם בדרך של לתת להם עצמם מענה. 

ותודה לכל העונות עד כה!

.

של תמיכה. תראי כמה תמיכה אנחנו מקבלות פה בפורום.

תמיכה שאי אפשר לקבל אפילו לא מהבעל לפעמים. מבנים.

מראש היתה לי עבודה לעשות יסודית לעשות - כמו שכתבתי היחסים שלי עם אמא שלי היו טעונים ומשובשים (ואמא שתחי' עם אמא שלה בתורה), אז הרגשתי שזו עבודה עצמית שלי לפנות מקום לחברה חדשה, להצמיח קשר בריא.

אולי מה שהכי מתגלם בלידת בת הוא ההתכנסות פנימה. אין ברית, נכון. אבל השמחה מרקיעה שחקים.

ובת מוציאה מכולם רגשות רוך, ואהבה - כמו שאת כתבת.

לא בטוח שאין התייחסות חיצונית - תינוקת יפיפיה בעגלה זה משהו שאי אפשר לעמוד בפניו, פי כמה יותר מתינוק בן.

אז אולי זה נראה כאילו פחות גדול ומרשים ומרגש מאשר ברית מיוחדת, אבל תחשבי על בת כלה! וואו.

ועל הנכדים ש- אין מה לעשות - יהיו קרובים יותר אלייך מאשר אלו של הבנים שלך.

אני חושבת שהרבה מהנקודות שהעלית הן עניין של סטיגמה שרווחת באופן כללי או אישית שלך. למשל הענין כאילו הפעם לא הצלחת - למה? הצלחת ועוד איך - איך אפשר לא להצליח כשיש לך בבטן נסיכה?

נכון - צריך לעשות לה מקום לצידך בממלכה, אבל ברור שזה לא כישלון (אני יודעת שאת משתמשת במילים האלו בהשאלה ולא מתכוונת אליהן באמת).

אל תדאגי, אתן תסתדרו מצויין. אולי תצטרכי לעשות סוויץ' כדי שזה יקרה, אבל אין סיבה שלא.

ותתפללי על זה.

וגם תשלימי עם זה. קחי את הזמן, אבל אל תתעכבי על למה לא מתאים/מאיים/לא מוצלח. 

אחרי הבירור שאת עושה עם עצמך - תשתדלי כל יום להתפעל יותר ויותר מהעובדה שיש לך בת בעז"ה.

בהתחלה אולי בצורה מאולצת, ובהמשך את תראי איך זה מתיישב יפה על הלב.

נראה לי שיהיה לי חסר בלי ברית. אבל אולי נחשוב על זבד הבת בצורה כזו שכן יבואו. כשחושבים על זה - אולי סוף סוף יבואו מהמשפחה הקצת יותר מורחבת. תמיד היינו עושים מוקדם את הברית כי כך זה יותר מובחר, וכמעט אף אחד לא היה בא מהמשפחה המורחבת. 

עדיין יש לי משהו שמטריד אותי - עניין הקנאה. 

זה משהו שקיים אצלי בלי קשר.

עם זאת - אני יודעת משיטוטים בפורומים שנשים מספרות שזה משהו שקיים ורווח - קשר מיוחד בין האבא לבת. 

בעלי כבר התלהב שסוף סוף תהיה בת בבית שמתלבשת כמו שהוא אוהב - בורוד וכו'. (הייתי קצת מופתעת לשמוע. אני דווקא משתדלת לעשות את זה כשאפשר, אבל קשה כל כך למצוא בגדים צנועים, אז כבר הרבה זמן אני קונה בגדים שלא הוא ולא אני באמת אוהבים, אלא לפחות שאני אוכל ללכת עם זה). 

אני ממש מודה לך על ההשקעה, על הכתיבה החוזרת ביום שישי!

קראתי כבר לפני שבת, אך הייתי זקוקה לזמן כדי לקרוא שוב, ולחשוב על זה עוד. 

אם יש לך או לאחרות להוסיף לגבי מה שכתבתי פה שעדיין מטריד אותי - אשמח מאוד לשמוע. 

צריך פשוט לעשות סדר בראש:

קודם כל, כבר אמרו חכמים ש"אין אדם מתקנא בבנו ובתלמידו".

זה משהו מובנה אצלנו. אם אמא יודעת שהיא נותנת את הנשמה ואת הלב לבתה, ממילא כל הצלחה שלה, המידות הטובות, החן, הנעימות - יש לאמא חלק בהן,

הבת הופכת מקור גאוה ולא חלילה מושא קינאה.

כמו בכל ענין, נתינה מולידה אהבה. אם תתני מעצמך ואת עצמך ללא סייג, את תראי שיתבטלו כל הרגשות השליליים בעז"ה.

ולגבי הבגדים - אולי את מערבבת בין ההתרגשות שמציפה את בעלך לקראת בת, וכל הורוד שנלווה לזה (רוב התגובות כאן התייחסו לזה בהתלהבות) לבין מה שאת לא מרוצה מהבגדים שאת קונה? ובעצם אין קשר בין הדברים?

אולי כדאי לך לדבר עם בעלך על החשש הזה שלך. מן הסתם תגלי שהוא קודם כל מתלהב ממך .

את הראשונה במעלה. ואין סתירה בין הקשר שלו אליך לבין הקשר שיהיה לו עם התינוקת. אחרי הכל,  את היא זו שמזכה אותו בבת אחרי שלושה בנים.

ואם בכל זאת, יסתבר שהוא לא מרוצה מאיך שאת לבושה - זה פרט טכני שאפשר לעבוד עליו. זה לא ענין מהותי שצריך להעיב על הקשר בינכם.

את צריכה ללבוש בגדים שמוצאים חן בעיני שניכם.

הייתי אומרת ששווה שלהתפשר קצת על צניעות (אני מניחה שאתם מהמחמירים אם כל כך קשה לך למצוא בגדים) והעיקר שתמצאי חן בעיני עצמך ובעיני בעלך.

ורוד הוא צבע עדין וצנוע, אין סיבה לא ללבוש אותו.

אם תמצאי תופרת טובה שתוכל לתקן לך בגדים תהיי פחות מוגבלת בבחירה.

ובזמן האחרון דווקא חזרו לאופנה דברים לא צמודים, אז אפשר למצוא דברים אופנתיים ודי צנועים.

(אני יודעת את זה בתור אחת שהשמינה אחרי הלידה ורק מחפשת בגדים "מסתירי שומנים"..)

ואם את לובשת כהה את יכולה לשים כובע או מטפחת ורודה וזה מאיר פנים.

ב"ה שיש את הערוץ הזה, 

ב"ה שיש אותך, שכל כך הבנת לליבי.

ב"ה שהיית מוכנה להשקיע

תודה רבה!!!

1. יש לנו ב"ה 3 בנות. ואני צריכה ללדת או טו טו. נראה לי שההרגשה שבת זה "פחות טוב" באה מתפיסה או תרבות שעדיין נמצאת במקומותינו, אבל כבר ממש לא רלוונטית, ובכל זאת- היא משפיעה עלינו מבפנים, גם אם קשה לנו להודות בזה. 

כשנולדה לנו הבת השניה אפילו היתה לבעלי דודה שאמרה לי "לא נורא", ולקח לי זמן להבין מה בדיוק לא נורא.....      נכון, אין ברית. וזה יתרון גדול...אף פעם לא הבנתי איך אפשר שבוע אחרי לידה להתלבש יפה, לצאת מהבית ולחייך ולהיות נחמדה לכולם. נראה לי מתיש, פיזית ונפשית. כמובן שזו שמחה גדולה, כן? אבל גם לבת אפשר לעשות שמחה גדולה, רק לא שבוע אחרי לידה... 

בכל אופן, התחושה של "פחות הצלחתי"- נראה לי שכדאי לך לברר עעם עצמך למה את מרגישה ככה. כי זה לא באמת משהו אמיתי, מבחינה אובייקטיבית. הרי זה בכלל לא ענין של הצלחה. בנים הם ברכה ובנות הן ברכה.

רק שזו ברכה שונה... ונכון אולי שבנות יותר נמרחות ונדבקות, אבל לא כולן, וגם אם כן- אז מה...

הקשר עם בנות הוא אחר. בנות לעולם יהיו קשורות יותר לאמא, לבית, גם אחרי שיתחתנו.

הבית עם בנות הוא אחר- באופן טבעי בנות בדר"כ מתעניינות יותר ושותפות יותר במה שאת עושה- בישולים, נקיונות, כביסות. שלוש הבנות שלי (והגדולה רק בת 6 וחצי) הן ממש יד ימיני בהרבה דברים.

2. אם לבעלך יהיה קשר טוב- זה מקסים ונפלא. זה הדבר הכי טוב שיכול להיות ובאמת הרבה פעמים לאבות יש קשר מיוחד עם בנותיהם. יש בת משהו עדין יותר, רך יותר, וזה מעורר אצלנו ההורים צדדים אחרים.

למה את חוששת שתקנאי? יכול להיות שתשמחי?

4. בסופו של דבר- נראה לי שברגע שהיא תיוולד בע"ה בריאה ושלמה, ותראי את המתיקות והיופי שלה, המחשבות האלו יעלמו מאליהן. וכשהבית יתמלא בבגדים פרחוניים וורודים אז בכלל....

3 בנים כמוך, ואז בת..... מאוד מאוד שמחה בבת!!! התפללתי לזה, למרות שהייתי ברגשות מעורבים

סדרה של בנים זה מלהיב, מתאים לי לאופי ילדים בנים ולא בנות קיטשיות ונמרחות, אני עצמי הרבה פעמים משתגעת מהשיחות של הנשים ומהלא יודעת איך לקרוא לזה, פלספניות? לפעמים בא לי להצטרף לשיחות של הגברים (אבל משאירה את זה לבעלי...)

באמת מבאס שאין את החגיגה הזו שאחרי הלידה, מצד שני לארגן ברית מיד אחרי לידה זה לא קל. אני לא מבינה למה לא נהוג לעשוות מסיבה - סעודה כמו שעושים בברית, אותו סדר גודל, כשנולדת בת, זה לא פחות שמחה!! אפשר לעשות מסיבה כזאת גדולה אחרי הלידה כשמתאוששים, הבעיה שהמשפחה והחברים פחות מרגישים מחויבים להגיע כמו לברית, כי זה לא מצווה, מה, בנות פחות שוות? ברור שלא, אבל ככה השתרש בציבור מבחינת המסיבות.

אם זה היה תלוי בי הייתי עושה מגה-סעודת הודיה לכבוד הבת הנולדת, שנואת קידושים.

מה שכן לא מסכימה איתך לגבי קנאה של הבעל - בעלך מתייחס אלייך בתור אשתו, ואל הילדים שלו בתור הילדים - בתך לא יכולה להיות תחליף עבורך בשום מצב, כמו שאת אוהבת את הבנים שלך ואת בעלך וזה לא מפריע לאהוב אותם, כך אהבתו אלייך לא תיפגע בגלל הבת הנולדת.

שיהיה בשמחות, וב"ה יהיה לך נחת ממנה משאר הצאצאים!!!

גם אני התאכזבתי קצת שיש ל בת.

ידעתי מה זה בן וזה מה שרציתי,

אבל אין כמו בנות!!

תהיה לך נסיכה ובטח יהיה לך כיף להלביש לה שמלמלות למרות שעכשיו זה נשמע לך מוזר.

בסוף את תהני מזה!!

אז מה אני ממליצה?

לא לחשוב על זה..

כי כרגע א בהיריון וזה לא משנה אם היריון של בן או בת ואח"כ כשתהיה לך תינוקת גם אין כ"כ הבדל וכשהיא תגדל קצת ותתפוס אופי של בת את כבר תאהבי את זה אז בשביל מה לחשוב ולהתבאס עכשיו?

ושיהיה הירון תקין בע"ה ולידה קלה בעיתה ובזמנה!

הרבה פעמים יש לאמהות פחד מללדת בנות, הרי גם אנחנו רבנו עם אמא שלנו עד מוות בכל מיני גילאים...

היה לי את אותו פחד, ובסוף אני חולה עליה לגמרי - 

עוד בחודשים הראשונים היה לי עדיין לחץ כזה... אבל זה עבר, ואין כמו בנות בעולם - שתדעי!!!

זה הדבר הכי מתוק ומתפנק ומחזיר אהבה שיש.

חוויה עצומה.

אל תבהלי שעכשיו את מרגישה ככה, בעזרת ה' זה יעבור!

היא תהיה האהובה הכי גדולה בעולם!
 

ואני בהריון עכשיו, ואני קצת חוששת שזה יהיה בן.

אין כמו בית של בנות. הן מדהימות, הן חברות שלי, אני הכי מחוברת אליהן בעולם.

לא מבינה אל החשש שהיא תתפוס לך את המשבצת... את האמא בבית, את לא בתחרות עם הילדים/הילדות שלך!

במיוחד אלו מכן שהיו במצב דומה (גם אם הפוך)

זה באמת עזר לי לקרוא!

תודה רבה!!

בת - זה כמו פרח שנפתח לך מול העיניים!

זה נהדר!

זאת גם מישהי שתביני אותה ושהיא תביו אותך...

בנות לרוב גם לא מתרחקות כמו בנים לאחר החתונה.

בקיצור, בת - זה נהדר!

אבל מה לדבר? כשתראי אותה ותחזיקי אותה - לא תזדקקי לאף מילה....

בת - זה כמו פרח שנפתח לך מול העיניים!

זה נהדר!

זאת גם מישהי שתביני אותה ושהיא תביו אותך...

בנות לרוב גם לא מתרחקות כמו בנים לאחר החתונה.

בקיצור, בת - זה נהדר!

אבל מה לדבר? כשתראי אותה ותחזיקי אותה - לא תזדקקי לאף מילה....

השלבים האלה של האבחונים לא קלים בכלל...

גם אני הכחשתי בהתחלה, אמרתי שרופא ההתפחות הזה (הראשון שהעלה את החשד) לא מבין כלום, קלינאית התקשורת סתם חושבת שכדאי שנברר על גן מיוחד והחברה שלי (הראשונה שאמרה לי משהו בכיוון) סתם משליכה מהילד שלה לילדה שלי.

היום אני שמחה באבחנה הזו, כי היא מביאה לנו שקט נפשי והמתקדות בדרכים הנכונות לעזור לה. וכן, גם כי אנחנו יודעים שעכשיו נחסכים לנו כל הצער והבלבול שחווינו עד שהבן הגדול שלי אובחן...

וכן, גם אני במחשבות על נישואין הרבה מהזמן (אצל הבן שלי זה כבר קרוב למדי), וזו דאגה מובנת בהחלט - כי בסופו של דבר נישואין הם סוג של גושפנקה למסוגלות חברתית, חוץ מזה שהם חלום של כל אמא יהודייה...

אני חושבת שהקושי העיקרי אצלך הוא הסביבה והתגובות שלה.

בגן של הבת שלי יש באמת ילדה שהאחים שלה לא יודעים שהיא אוטיסטית (מבחינתם היא בגן שפה). יכול להיות שזה גם מה שהם אומרים לסביבה שלהם... לא הצלחתי להבין בדיוק את הסיבה להסתרה, אבל אולי זה נובע באמת מהחשש לפגיעה בשידוכים... (הבת שלי לומדת בגן חרדי)

אני עדיין חושבת שהסביבה לא צריכה להיות סיבה להימנע מאבחון, אבל אולי כן יהיה מקום לחשוב על להסתיר את התוצאות שלו, אם אכן הן יהיו ASD...

שולחת לך שוב חיבוק גדול ומבין❤️

את מוזמנת לפרוק באישי, אם בא לך...

בואי נחלק את זה לשתיים:

החלק שאת צריכה לעבור כדי להבין ולעכל שיש לילד שלך בעיה מאובחנת. שזה טבעי, זה מבלבל, זה קשה, עיצוב וגם משמח להבין את המציאות.

והחלק השני, של הציבור שכל כך באטרף אחרי הנושא הזה, זה חולני ולא שפוי שביקשו מכתב שהבעיה לא אצל הבעל. אמאל'ה. זה נראה לי כמו ההיפך הגמור של עבודת ה'. בדיוק ההיפך מלצאת בשאלה, צריך לחזור בתשובה בנושא הזה. חיבוק גדול. תנסי כמה שפחות לשתף פעולה עם זה. פשוט שגעון. 

חיבוק לפותחת היקרה.

בציבור שלנו אין בכלל בכלל התייחסות לבעיות כאלו.

אני חושבת שכאן נכנסת אמונה בה'.

תאמיני שה' יסדר לכם שידוך שיתאים בול אבל בול למשפחה שלכם. שידוך שלא אכפת לו או לה מה "על הנייר".

אשתף אותך, ואולי זה יישמע גאוותני אבל פחות אכפת לי,

שכשפגשתי את חמותי,

פתאום הייתה לי אינטואיציה חזקה, שבה ראיתי אותה מתפללת כנגד הקיר ובדמעות לשידוך לבן שלה (בעלי).

כביכול היא זימנה אותי...

בעלי היה אברך גרוש עם חמישה ילדים. מה היה הסיכוי...?

והנה, ה' מזמן. אני מאמינה בזה בכל ליבי. שנישואים הם דבר כל כך קריטי לחיים, שאין מצב שזה לא מה'.

ויש עוד מלא אנשים עם כל מיני סיפורים שונים ומשונים, שהקב"ה זיווג אותם כאילו בעלי כורחם.

היה לי חבל וצורם לשמוע שהשיטה הישנה שלא מקבלת שום שונה- עדיין תופסת.

מה זה משנה שאחד הילדים יש קושי התפתחותי למען ה'? האם הורים "מושלמים" בהכרח יולידו צאצאים מושלמים?

ומתי רצון ה' זה לפסול כל דבר שלא מושלם?

פשוט התחושה של מי סוג א ומי לא,

שאם יש למשפחה אחת בעיה רפואית לאחד הילדים - אז ברור שצריך שידוך מותאם - עדיין מורגשת (אצלנו, לא מכלילה לרגע)

זה נקרא להיות מנומס, שזה די בסיסי..

לראות במישהו שאין לו שום בעיה סוג ב כי לאחיו יש בעיה כלשהי לא נקרא לקבל..

זה פשוט מוטמע ככ עמוק בתרבות שגם מי שמוגדר סוג ב מקבל את זה כצודק, אבל בחברה הכללית זה רחוק מלהיחשב קבלה או הכלה

ככה גם ספרדים סוג ב'...

אצל ה' ואצל המציאות הנפשית, אין סוג א וסוג ב.

יצאתי עם סוג א- בחורים שהיה להם הכל. שלא היה כלום על מה לפסול.

והנשמה ידעה כשהגיע המיועד.

כביכול הצביעה ואמרה- זה שייך לי. זה מהשורש שלי.

הייתי יכולה להתחתן עם זוג א, והוא היה יכול להיות אדם שאין לי שום שיחה משמעותית אתו. שום עומק ושום רגש.

אז מה היה עוזר לי סוג א?

המציאות הרגשית היא המציאות היותר אמתית ביחסים בין בני זוג.

ופה זה ממש לא משנה מה הסוג. משנה שזה מישהו ששיש ביניכם משהו משמעותי ועמוק.

אם יש למיועד אח עם בעיית עיכוב התפתחותית, מה זה אומר על האיכויות שלו?

מעניין אותי כי זו תפיסת עולם כל כך שונה.

אצלנו המיועד נשפט כאינדיבידואל בזכות עצמו ולא בהקשר של משפחה.

כאילו אם יש במשפחה תלמיד חכם אז זה מקפיץ את המניה, ואם יש אחות שקצת ירדה מהדרך זה מוריד את המניה?

כמובן זה מה שקורה אצלנו - קהילה חסידית קלאסית.

לשאלתך, בחורה שמגיעה מבית שכולם שם לומדי תורה, תלמידי חכמים

בחורה שמגיעה מבית שכולם שם בריאים בגופם שכלם נפשם

בחורה שאבא שלה 'מרשים', אם זה בזכות העבודה או הלימוד שלו - זו בחורה יותר שווה.

אבא שמשכים קום, לומד בעשר כוללים במקביל - עוד מניה.

לעומת זאת בחורה שיש לה אח או אחות שיצאו בשאלה

בחורה שיש לה קרובי משפחה עם קושי כזה או אחר

אם יש שני ילדים במשפחה? אז בכלל - מצב גרוע.

גם אם אין שום קשר בין הקושי של שני הילדים (אחד נוירולוגי השני פיזי, סתם תוקעת)

אני למשל מגיעה מבית - יש לי אח אחד שיצא בשאלה ועוד אח עם מוגבלות נפשית - מראש ידעתי שאין לי למה לצפות. מראש ידעתי שלא אזכה בשפיץ של הישיבה.

אם כי אני אישית גם ככה לא חיפשתי את זה, בפועל בעלי הכי טוב ונכון עבורי.

חיסרון שלו בגיל 20 הוא היום היתרון הכי גדול שלו.  

מבחינת הרקע המשפחתי

התפשרות ראשונה - חמותי היא טיפוס, כנל גם גיסתי. כבר בבירורים לאמא שלי היה קשה עם ההצעה הזאת בגלל הגיסה.

התפשרות שנייה - אח עם קושי רפואי.

ככה שזה ממש ענבי הגפן.

המשפחות ה ''טובות'' של הקהילה, נגיד אחיין שלי מתחתן - אח שלי ראש כולל, הבן שלו בחור כישרוני ברמות, ממש מהטובים בישיבה.

אח שלי קיבל עבורו רשימת מכולת של הצעות, רק היה צריך לבחור ולתעדף בין כשרונית עם לב זהב לכשרונית עם ראיית האחר.

הוא התארס עם בחורה שנחשבת מהטובות בסמינר שלומדת כמובן תכנות ובחיים לא תעבוד בזה. העיקר התעודה.

ההתנהלות הזאת רצחנית, זה מזה לא פייר

מאין תחושה שאין הזדמנות שווה לכולם.

הלוואי והמקובלות הייתה משתנה - קודם כל פגישה, הרבה לפני כל הבירורים מלא שידוכים יורדים בשלב הזה.

תנו לזוג להכיר, אחר כך תבררו מה הרקע של הסבתא החורגת.

ככה זה אצלנו (אנחנו חסידים, אנשים טובים אבל וואלה סיפור השידוכים לא הכי הוגן).  

כן אני יכולה להגיד שיש התקדמות, ילד עם תסמונת דאון - זה לא נחשב לבעיה.

אם יש במשפחה עשרה ילדים ואחד מתוכם עם קושי - יותר קל להסתיר את זה ממשפחה שיש להם ארבעה ילדים ואחד עם קושי.

כיום, כשמשהו מציע שידוך לגיסי, קודם כל מגששת מה הבעיה שם כי חייבת להיות אחת כזאת.

ואם אין בעיה ברקע המשפחתי מראש לא נכנסים להצעה כי בטוח יש פה איזה חתול בשק.

תודה על התשובה המפורטת.

גם אני חושבת שזה לא פייר וחוטא לאמת

ולא מצאתי היגיון בזה.

אם יש 2 אחים של מועמד- אחד עם קשה וריכוז והשני חזר בשאלה-

מה זה אומר עליו?

מה זה אומר על המשפחה?

למה זה אומר שהמשפחה לא טובה מספיק? או שהחתן סוג ב'?

את האמת שההיתפסות הזאת לכל מה שחיצוני,

והאישור החברתי בכל מחיר שיכול גם להכשיר שרצים קשים (הסתרות חמורות מאוד, נגיד של פגיעות מיניות)

זה נראה לי כל כך הופך רצון ה'.

כאילו כבר אין שום קשר לאמות המוסר האנושיות הבסיסיות. הכל נשפט לפי המעמד החברתי.

ככה תלמידי חכמים מגיעים למצב שבו הם דורשים עבור הזכות להתחתן איתם- מאות אלפי שקלים.

אני יודעת שזה יותר אצל הליטאים, ועדיין.

ממתי זה מוסר אנושי בסיסי?

ממתי זה ערך תורני?

ועוד זה נישא בפי כל, בלי שום בושה.

את האמת שלא ברור לי איך אפשר לחיות בתוך כללים מעוותים שכאלה.

ואני יודעת שאולי אני פוגעת בך או במישהי אחרת, אבל זה נשמע לי כל כך רחוק מצדק בסיסי, שאני חייבת למחות

שההתנהלות שקיימת אצלנו,

וההתנהלות שקיימת בחלק מהציבור הליטאי ש ''קונים'' את החתן - אני רוצה לקוות איתך שמשובר בחלק קטן מכל הציבור.

אני לא רוצה לבאס אותך אבל מהיכרות עם חברות מחסידויות אחרות - זה דיי חוזר על עצמו.

מי יותר ומי פחות - הרעיון קיים. 

איך יכולים בחורים להגיד- אני פוסל כל הצעה מתחת ל-500,000 ואין מישהו שיגיד על זה שזה חזירי?

שזה מבזה את התורה?

למה לשמר נורמות שמבזות את התורה?

מי שהוא בן תורה אמיתי צריך להידחות בשאט נפש מזה. מי שהוא ממשיך את הכיוון הזה- זו שחיתות מוסרית.

אם אפשר לשאול עוד שאלה.

הרי בסוף זיווג זה משמיים.

והקב"ה יש לו היכרות עם בני עמו ועם השיטה,

אז מה זה משנה בעצם אם זה פייר או לא פייר,

הרי בסוף תתחתני עם מי שהקב"ה הועיד לך.

ומי שהוא הועיד לך זה הוא הוא הועיד לך.

לא השיטה.

לא מה השכנה אמרה עלייך בבירור,

לא הטלפון שאת מחזיקה,

ולא איפה האחים שלך למדו

- ה' מזווג זיווגים לא השיטה.

אז מה זה בעצם משנה כמה הצעות נופלות אם הקב"ה הפיל אותן?

מקווה ששאלתי ברור ורק אם יבוא לך תעני.

אל תקנאי, גם לי יש ניסיונות

ובתחילת הנישואים היה לי ממש קשה. זה שמשהו הוא מאת ה' זה לא אומר שזה לא קשה או שאין עבודה..

ממש לא קל! והתקופה הזו עד קבלת אבחנה היא מטלטלת ומערערת ותדעי שזה הכי נורמלי בעולם (אומרת את זה כאשת מקצוע בתחום...), וכל מה שאת מרגישה עכשיו זה חלק נורמלי מהדבר הזה אבל אל תוותרי על זה! לא בשביל שידוכים ולא בשביל הסביבה! זו מתנה לילד ולך שתדעו בדיוק איזה טיפול ודרך להתוות לו.

בינתיים רק חיבוקים ושתדעי לך שאפשר לראות מפה איזו אמא מדהימה את וכמה את משקיעה בשני המתוקים שלך, לא משנה מה יש לו בדיוק- הוא זכה באמא כמוך! שמה שלא יהיה נותנת לו הכל ומשקיעה בו ועושה את הדבר הנכון גם כשהסביבה חושבת שאת מגזימה.

מקווה שבע"ה האבחון יעשה לו טוב ותלמדו מה מתאים לנתב אותו להצלחה ועשיה ברוכה שנכונה לו ולכם.
ומבאס שאת אמורה לדאוג לגיס שלא התחתן במקום לבן שלך...כלומר ברור שתדאגי לבן, אבל חבל שאבחון כל שהוא אמור להטריד שחלילה חלילה בגללו הגיס לא יתחתן...מאחלת שתהייה האבחנה הכי מדויקת לטיפול הכי מדויק וטוב בשבילו. הגיס עוד יתחתן, הזיווג שלו מחכה לו בעתו ובזמנו.
 

אין שמחה כהתרת הספקות.

נכון איבחון זו חותמת לכל החיים.

אבל ילד שמאובחן בגיל צעיר ולא משנה האבחנה .

מקבל מענה לקשיים שלו.

בגיל הצעיר במיוחד עם אבחנה של A.S.D.

חשובה התערבות מוקדמת ומייטבית לקידום הילד.

כשהתארסנו לפני כמה עשרות שנים.

זרקה בחורה חרדית(לא חכמה כלל)

אי פגם יש באחותך אשכנזיה.

מתחתנת עם בחור ספרדי עם אח מפגר!

סליחה על הבוטות.אבל כך קראו לבעלי מוגבלות שכלית.

שמעתי את זה דקה לפני חתונה.

רציתי לחנוק אותה . פשוט בחורה טיפשה ולא מחונכת .

יש אנשים עם אבחנה של אוטיזם בתפקוד גבוה.

שחיים חיים עצמאיים כולל נישואין.

לימודים אקדמיים .המון המון בהצלחה.

האבחון של הילד לא אמור לפגוע בכיס, הלכת רחוק חחח

סתם שיתפתי על הקושי שיש בשידוכים של בעלי מוגבלויות 

תני לעצמך זמן לעכל.. זה מטלטל מאוד.

תזכרי שהכי חשוב שתדעו איך לעזור ולהקל ולקדם את הילד שלכם.

כל השאר בע"ה יהיה בסדר ❤️

אלא הרבה אנשים חוששים מהתיוג של אוטיזם לדוגמא.

אגב שמעתי כבר כמה אנשים שהעדיפו לעשות אבחון פרטי כדי לדעת מה הבעיה ואיך לפעול, אבל לא דרך הקופח כדי שלא יהיה רקורד ברשומות.

לצערי אין לי עצה טובה לתת לך, האמת היא שגם אותי היה מדאיג במגזר כזה מה יהא על הילד 😔 

אבל אוטיזם בתפקוד גבוה שונה מאוד מאוטיזם בתפקוד נמוך, ובאמת לאט לאט מנרמלים את זה וזה כבר לא מפחיד כל כך.

הלוואי שזה יגיע לכל הציבורים...

אין לזה משמעות אמיתי מעבר לכך. וגם זה רק בישראל.

אוטיזם מתוקצב יותר גבוה ויותר שנים מפיגור שכלי למשל. לא בגלל שזאת האמת, בגלל יח"ץ יותר טוב שהביאו לחקיקה ולזכויות. אבל זה לא הלקות הכי קשה. ממש לא (אם בכלל יש איזשהו מדרג)

באמת לא ברור למה אין השוואה למש"ה

אבל גם מבחינת איך שזה נתפס בחברה...

וזה ממש לא נכון.

(יש לי חברה עם ילדה על הרצף בתפקוד גבוה ועם ילד עם לקות שהביטוי שלה הרבה יותר חמור - הילדה מקבלת 100% נכות, והילד, אחרי מאבקים, מקבל 50%...)

100% זה ממש לא הכי הרבה שאפשר לקבל.

יש כמה מדרגות של נכויות, 50%, 100%, 112%, 188%, ו235% (לא יודעת איזה מתמטיקה למד מי שהגדיר את זה ככה...🫣).

אוטיזם אולי מקבל אוטומטית הגדרה של 100% נכות, אבל זה עדיין לא אומר שזה הכי קשה.

יש לקויות ללא ספק יותר מורכבות מאוטיזם (מכירה את 'עדי' בירושלים? על"ה לשעבר... לא חושבת שיש מישהו שיגיד שהלקויות שיש שם פחות קשות מאוטיזם).

אולי הכוונה ביחס לילד שאין לו לקות פיזית?

בכל מקרה, אני רואה היום הרבה שיח שבגלל מנסה לדבר על אוטיזם כ'שונות נוירולוגית' ולא 'לקות'. (מסכימה עם הגישה הזו חלקית. אני חושבת שביחס לתפקוד הגבוה יש בזה הרבה אמת. אבל לנסות להתייחס בצורה זהה לכל הקשת האוטיסטית זה לא ממש מדויק...)

שהאבחון יהיה התרת ספקות והסבר מדויק

ושבעז"ה בעקבות האבחון תדעו לתת לו את המענה המדויק, ילד שמקבל מענה נכון צומח ומתפתח ומצמצם פערים.

מניחה שהפנו אותך לאבחון פסיכולוגי?

אבל למה לא נותנים לה הקלדה במתמטיקה?

יש דרכים לכתוב משוואות עם המקלדת, צריך ללמוד את זה, אבל אפשרי טכנית.

לא יודעת מה הסיבה, אבל אין התאמה בכתיבה במקצועות דלי מלל

במבחנים חיצוניים אין לה?

הייתי מנסה לברר את זה יותר עם בית הספר.

אני יודעת שיש מקרים שבהם נותנים בוודאי.

השאלה בית הספר אומר את זה כי היא לא זכאית, או כי הוא מתקשה להביא מישהו שיעשה את זה.

פסיכודידקטי?

צריך אבחון פסיכודידקטי

כנראה תלוי איזה התאמות או שהיה שינוי בנהלים.

אכן לצורך הקלדה מספיק אבחון דידקטי.

האם בי"ס הגיש אותה לוועדת התאמות? מה הייתה התשובה של הוועדה?

אז באמת שאין אפשרות לקבל התאמות, רק וועדת ההתאמות יכולה לאשר את ההתאמות ולא בית הספר

מקווה שהוועדה תאשר

אין התאמה של הקלדת תשובות הבחינה במקצועות דלי מלל.

זה ציטוט מחוזר מנכל, זה לא ספציפי עבורה.

הדבר היחיד שמצאתי שכולל התאמות במתמטיקה זה התאמות ברמה 3 שאכן כוללת התאמות במתמטיקה, ודורשות אבחון פסיכודידקטי.

השאלה אם שווה לך לעשות הרחבה של החלק הפסיכולוגי לצורך זה

ובעצם, זה לא יקנה לה התאמות בכתיבה אלא התאמות אחרות ממה שזכור לי...

לדעתי המקרה הזה היה שבוע שעבר, והם הצליחו לאפשר לאותה בחורה לגשת למבחן בהקלדה (לא מתמטיקה, כי היא פספסה כבר)

תבררי איתם, אולי יוכלו לעזור

יהיה בסדר בגלצ

זה לוקח מלא זמן

בגלל זה אין את ההקלה הזאת

להגיד לתלמידה שתשקיע בלכתוב לאט ומסודר עלול להפעיל עליה לחץ במבחן

וגם ככה הבגרות במתמטיקה מאוד ארוכה ולחוצה

לדעתי עדיף לכוון לשעתוק

דבר ראשון? באיזה כיתה היא? 

אם היא עדיין בכיתה י' (כך נשמע ממך) אין עדיין מה להחלץ כי רק שנה הבאה יהיו הבגרויות 

לצערך, אין הקלדה במקצועות דלי מלל (מתמטיקה, פיזיקה, מדמ"ח וכו')

ולכן אין על מה לנסות להתבאס, זה מה שיש, ועם זה מנצחים

ההתאמה שמחליפה את ההקלדה היא שעתוק (ובהחלט עדיף מאשר לנסות להקליד במתמטיקה, תנסי ותראי שזה סיוט)

ההקלה של שעתוק היא שהבת שלך כותבת את המבחן כמו כולם כולל תוספת זמן אם צריך

ולאחר סיום המבחן היא יושבת עם מורה אחרת מבית הספר (שהיא לא המורה הישירה שלה) 

והן ביחד מעתיקות את הכתוב במחברת למחברת חדשה

שתי המחברות נשלחו לסריקה ובדיקה, הבוחן מוודא שכתוב בהן אותו דבר, אבל הוא תכלס בודק את הכתב המסודר

אז איך מוציאים התאמת שעתוק?

פונים לרכזת התאמות בבית הספר, מבקשים ממנה שתבנה "תיק" מבחנים לבת שלך, 

ואת התיק הזה שולחים למשרד החינוך ובדרך כלל אם יש באמת כתב גרוע 

מקבלים את ההתאמה הזאת

במתכונת ובמבחנים בדרך כלל לא עושים את השעתוק כי המורה מצליחה לקרוא את כתב היד, ואם משהו לא ברור היא יכולה לפנות תמיד לתלמידה

למיטב ידעתי אין צורך בשום אבחון לשעתוק

אלא המורה/מחנכת מדווחים שיש לה כתב לא קריא ומתחילים תהליך של בניית התיק

לגבי הטיפול במשחות - אצלנו לא עזר. יותר מזה, כל פעם שהתחלנו למרוח באורח פלא הכל נעלם אבל יומיים אחרי שהפסקנו (בהתאם להנחיות) חזר כפול.

מה שכן עזר - מקלחות, לא מים חמים מידי

קרם לחות אחרי מקלחת

בגדים מבד נעים, בעיקר כותנה (לא יודעת אם בגלל האטופיק או רגישות שלו). 

מקלחות - באיזו תדירות? (היא די שונאת...)

איזה קרם לחות?

בגדים מכותנה (או בדים נוחים) זה רוב הבגדים שלה...

זה קשור גם בעונות השנה?

יש כאלה שדווקא יותר בחורף וכאלה שיותר בקיץ

שימי איזשהו קרם לחות לכמה ימים פעמיים ביום ותראי אם עוזר, נשמע שזה רמה די קלה אם פעם ראשונה קרה לה ואם לא מפריע לה

יש תקופות עם התפרצות ויש תקופות יותר רגועות.

מקלחת - יש לי שכנה מקלחת את הילד לכבוד שבת וזהווווו.

אצלנו כנל, הילד ממש שונא להתקלח, ככה שאני מקלחת פעם ביומיים שלוש. תלוי כמובן בהתאם לצורך. 

אז תחכי לראות מה הרופא עור אומר.

אם האטופיק לא מציק לה אז אפשר להסתפק בקרם לחות (אקווה קרם או משהו דומה) כדי למנוע החמרה, אם מגרד לה אז חשוב לטפל במשחה כדי שלא יציק לה, וכדי שלא תגרום בגירוד לפצעים שעלולים להזדהם.

אחרי מקלחת לייבש בעדינות אבל ביסודיות.

וטעות שלי, בעקבות משחה סטרואידית שהרופא נתן- זה עבר אבל לאחר מכן החמיר את המצב.

היה לה בחלק קטן מהפנים שהיה אפשר להתעלם אבל המשפחה לחצה עלי לפנות לרופא.

אני בטוחה שלא נעים להם להגיד שהיה עדיף לא להתערב כי זה היה בקטנה לעומת מה שהיא עוברת כבר שנים.

סטרואידים זה באמת מה😈 ומקללת את הרגע שנכנסו לחיי. לפעמים חושבת שהמציאו אותם כדי שהמטופלים יזדקקו לרפואה לנצח.

טוב אני סתם פורקת עכשיו...

חשוב לשמור על לחות העור כל הזמן

אם מזיעים אז לשטוף פנים, לנגב, ולמרוח קרם לחות

מקלחות קצרות ולא חמות מדי

כותנה 100%

לדאוג לנפש רגועה ובלי אוירה לוחצת בבית

ויש טוענים שקשור גם למזון- להמנע ממוצרי חלב, קמח לבן וסוכר מעובד

אתן מחזקות אותי לא למרוח לה משחה...

מתלבטת אם להתחיל עם קרם לחות. לא מבינה בזה בכלל🙈 איך בוחרים משהו מתאים? (למרות שלדעתי היא לא תסכים שאמרח לה...)

הרופאה הסבירה לי שהאקווה קרם מתאים לאטופיק כי אין בו בשמים וחמרים שעלולים ליצור גירוי.

יכול להיות שעם מרשם רופא זה יותר זול, כי זה יחסית יקר.

ממליצה גם על אמול במקלחת.

לק"י

אבל זה יקר.

הגיוני יותר להתחיל עם אקווזום. לא זוכרת שהוא יקר במיוחד.

חשבנו זה יובש

הרופא ילדים הביא קרם אקווה כזה

ניסינו שמו זית

וגם קוואקר במקלחת

וחלב אם

והגענו למצד שהילדה לא ישנה בלילה מרוב גירודים (זה לא קרה ביום או יומיים. מגיל חודשיים בערך עד איזה שנה שקיבלנו את האבחנה ניסינו קרם לחות של מוסטלה וסבון מקלחת מיוחד לעור רגיל וכו וכו)

ובסוף הגענו לרופא עור תותח שהביא חנו מרשמים לשני סטרואידים וסוג של לחות (הוא טען שזה סוג של וזלין) הסביר לנו איך לערבב אותם, באיזה יחס, ונתן לנו תכנית ממש של חודש ומשו של כמה ימים, כמה פעמים ביום, בהדרגה ממש מפורט, ולחזור אליו אחרי זה

מאז

לא היינו צריכים כמעט סטרואידים (היא כיום בת ארבע)

יש לי משחה אלוקום שאני מורחת מקומית כשיש התפרצות או משו נקודתי

ומשתדלים קרם לחות אחרי מקלחת

אז סטרואידים זה מאוד לא בריא

אבל ברוך שנתן כוח לרופא לרפא ולעזור לילדה שלי

אגב עובדה מעניינת, כשהקטנה שלי נוחדה, בגיל באמת ניראלי שבועיים אמרתי לבעלי מתחיל לה גם, הוא אמר שאני סתם חרדתית אבל אמא יודעת מה היא אומרת, לקחתי אותה לאותו רופא, אמר לי ישר שהוא מבין על מה אני מדברת ושצדקתי (לא ראו כלום כלום חיצונית, משו במרקם של העור שלה הזכיר לי את הגדולה) ושבגלל שבאתי מאוד מוקדם, יש מחקרים שגם ילדים שנולדים עם הגן של האוטופיק אם מקבלים מספיק לחות איכותית בקביעות מגיל קטן קטן- הגוף יכול להצליח לדכא את זה. מרחתי לה לה רוש פוזה ומוסטלה לסירוגין, כל יום בוקר וערב וברוך ה' זה באמת דוכא

גם אני תהיתי על בת החודשיים שלי.והבן שמעליה עם אטופיק.

אתחיל להקפיד איתה יותר על קרם לחות.

תודה 

פתאום חשבתי - זה שהיא הייתה אנרגטית השבוע באופן קצת יוצא דופן (תלינו את זה בעובדה שהיא לא הייתה במסגרת) - יכול להיות קשור לאטופיק?🤔

בכל אופן, כרגע אין לי כל כך כוח להתחיל עם משהו בכלל (אני לא אוהבת למרוח משחות🙈 רק את קרם הגוף המסוים שאני משתמשת בו), אבל אולי בתור התחלה נחליף לה סבון.

יש המלצה לסבון מתאים?

הוא יקר מאוד

אבל היחיד שעזר

(וניסינו מלא לפני).

אפשר לקנות אותו בבית מרקחת של כללית קצת יותר בזול מאשר בסופר פארם

ויש כל מיני אופציות באינטרנט לקנות בהנחה.

גם מריחה של קרמים חשובה. לשמור על הלחות של העור.

ואם את בעניין, אז אני לא זוכרת כבר מי היה איש המקצוע שגילה את אזננו שילד שסובל מאסטמה של העור, כדאי לו להמנע מ:

קמח לבן, מוצרי חלב ובוטנים (כולל במבה).

היה הבדל של שמים וארץ כשבאמת הורדנו את המוצרים הנ''ל (אפשר קמח כוסמין).

בסוף זו תופעה אלרגנית של הגוף. אז זה ממש הגיוני..

בריאות!

אם לא, אולי למצוא מישהי שתהיה איתם אחר הצהריים, כדי שתוכלי להתארגן?

לגבי סכין, אני לא יודעת בדיוק, אבל יש משהו כזה, אם הבעל לא נמצא.

בשמונה הכי מוקדם.

ופעם אחרונה כשבאתי אחרי תשע למקווה הבלנית ממש כעסה עלי

(זה היה במוצש של שבת שיוצאת מאוחר. לא ברור מתי הייתי אמורה להגיע. הסגירה היתה בעשר.)  

בגלל זה אני בלחץ.

או להתקשר מראש למקווה ולבקש לבוא בשעה מסוימת ככה ידעו מראש, מוזר שהיא כעסה עליך אם נסגר ב10 אז לבוא ב9 זה ממש הגיוני.

אישית הייתי מעדיפה לא לדחות אם למחרת יש לך משהו, חבל שתהיי בלחץ על זה.

לא מכירה את העניין עם הסכין.

אנסה להתקשר

יש לי חברה בלנית במושב ליד אשאל אותה אם יכולה להטביל אותי באופן חד פעמי

יודעת שיש עניין כזה (אולי מהקבלה, לא סגורה🙈) אבל יודעת שלא חייב סכין אפשר גם לישון עם בגד של הבעל

לגבי ההתארגנות, אם מסך מעסיק אותם, הייתי נותנת מסך ומתארגנת לידם מה שאפשר

ככה שיישאר רק להתרחץ..

חחחחחחח

תודה אבל

אלא סוג של להתכסות עם זה מעל השמיכה

זה עניין כזה של שמירה עד שהבעל יבוא

אבל אם רב אמר לך תהילים, פשוט תשני עם תהילים- הכי פשוט🤗

יצא לי כמה פעמים לטבול כשהוא היה במילואים ולא קרוב להגיע.. לא שמעתי על הדבר הזה

הרי אישה אחרי טבילה היא כמו כלה

וכמו שכלה וחתן צריכים שמירה

אז ככה אישה נשואה שטובלת  ובעלה לא איתה, צריכה שמירה. ובגלל זה שמה או תהילים או סכין.

אני לא מוצאת את המקור לזה עכשיו.

אני לא שמעתי על בגד של הבעל- מעניין מה המקור לזה 

מאחרת לי😵‍💫

הזמנתי אחת אחרת שתהיה עם הילדים שעה עד שאחזור

בהצלחה לי🥵

ולגבי סכין אפשר גם לישון עם בגד של הבעל במיטה או עם תינוק

תודה🩷

המצווה הכי שנואה עלי. באמת.

אולי תהיה תינוקת בזכות המקווה הזה😂😂

(אני אם הבנים שמחה וצוהלת וצורחת)

סתם אני ממש בנחת עם זה ברוך השם.

תודה לכולן.

הילד קם עם תולעים לקחתי אותו איתי כי הוא צרח צרחות אימים.

לקחתי את חברה שלי איתי שתשגיח עליו באוטו

ירדתי במקווה הראשון היה תור של החיים לא יכולתי להשאיר אותו ברכב ככה צורח

נסענו למקווה אחר- סגור לרגל שיפוצים

במקווה השלישי הגעתי והחלקתי במדרגות🤦‍♀️

כאילו אלוקים רומז לי לוותר

ובסוף בעלי מעיר לי בטלפון על משהו שחשב שאמרתי

כזה מתסכל

מרגישה כועסת על הקב"ה שאחרי כל זה בסוף ככה.

אני מצפה מבעלי שיבין את הסיטואציה

זה לא נעים בכלל

להיות במיטה כל השבת וכל הזמן דואגים לי. זה לא המשפחה שלי, זה מּמש ממש מצב לא נעים 

איך זה עובד? חייבים ללכת תמיד למשפחה שלו כשהם מזמינים?

בעיני החלטה של התארחות צריכה להיות החלטה משותפת. ואם לצד אחד זה לא מתאים אז לא בכוח."על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו", כפשוטו לשני הצדדים. אתם הכי חשובים!

ולכן מלכתחילה מזמינים אחת לחודשיים בערך, או בחגים שזה תורות.

אבל מצידכם מותר להגיד שלא מתאים.

רק כדי לנרמל- אנחנו לא היינו בשבת אצל חמי וחמותי כבר למעלה משנה וחצי, והם מזמינים לאחרונה כמעט כל שבת. אז מה? אנחנו נחמדים ומנומסים וגם כנים במידה שמתאים לנו לשתף את הסיבות. אבל בעיקר בעיקר חושבים על עצמינו, ואני חושבת גם על הילדים שלי, ועל זה שהדבר האחרון שהייתי רוצה זה שהם יבואו אליי בלי שמתשחק להם ועל חשבון שלום הבית שלהם

ובכל מקרה, כדאי לנהל את כל הנושא הזה בהידברות.

אם את לא יכולה להתארח,

ואת מתארחת ונאלצת לשדר עסקים כרגיל  זה לא תקין.

לא מהבחינה הזוגית ואולי גם לא מבחינה רפואית. הכי נכון שתחליטו יחד ויהיה לך מקום גם להגיד לא. 

אבל הברכה שורה על הנסתר

במיוחד שאני יודעת שהמשפחה לא ששה מזה כי ההריונות שלי קשים ומאתגרים את כל המשפחה

לא אמור להיות להם say בנושאים של כן או לא הריון.

ואם ההריונות שלך מעמיסים עליהם (או שהם טוענים שזה מעמיס עליהם) אתם צריכים לקבל עזרה בתשלום ממקור חיצוני.

אם אתם תלויים בעזרה שלהם, הם מרגישים בנוח להביע דעתם, אם אתם מסתדרים לבד אתם יכולים להגיד להם בפה מלא- וככה אני עושה לפעמים, למרות שיש לי אהבה גדולה להורים שלי ולחמים שלי- שזה לא עניינים/לא על חשבונם/משהו בסגנון.

אני מבטיחה לך שהקשרים שלנו יפים וטובים למרות שנאמרות מילים לא פשוטות, כיוון שהן נאמרות בכנות, בחיוך ובכבוד.

כדאי אולי למתוח להם גבולות.

שלכם כזוג כלפיהם. 

הילדים, הבעל

מהם אני לא דורשת ולא מבקשת

והם לא אומרים לי אם להביא או לא, אבל מספיק לראות את הפרצוף או בכללי שהם לא מרוצים מהסיטואציה, זה מספיק בשביל לרצות למנוע לספר

שהייתי בהריון בהתחלה היה לי מאוד קשה להתארח שאני על הפנים וגם רציתי למשוך עוד קצת ולא לספר עדיין..

אני חושבת שזה תלוי בהרגשה שלך ומה יעשה לך טוב הייתי נשארת שבת בבית ונניח ללכת עוד חודש חודשיים שכבר תרצו לספר

ושתרגישי יותר טוב 

אני חושבת שבעניין הזה נדרש שיח שהוא מעבר לרגיל אצלכם.

בעלך כבר לא רק הילד של ההורים שלו, ואם הוא לא מצליח להבין אותך ואת צריכה ללכת בכל מחיר, זה קצת בעייתי בעיניי האמת ואומר יותר בעדינות - בסוף זה לרעתכם כי ריצוי יכול ליצור בסוף תסיסה קשה של כעס ורגשות קשים. גם את מולו וגם את מול עצמך.

הייתי חושבת שוב אם להשאיר את זה ככה או לפתוח את זה בטיפול. לא יכול להיות שמספיק שמזמינים וחייב להגיע בכל מחיר. יש לכם חיים וחוסר ההתחשבות בך פה הוא קצת בעייתי בעיניי.

מקווה שאת קוראת בטוב♥️ ומקווה שאני מבינה את הסיטואציה נכון. הכל בדרכי נועם כמובן ולא ממקום של פתיחת חזית אבל מותר לך להרגיש לא בנח לנסוע ולכל הפחות צריך להיות פה שיח ענייני שרואה את התחושות שלך ונותן לך מקום

יכות לעניין אותך, והיא תגיע איתך.

ג'ימבורי (פעלטון/ מתחם נוסף שאני לא זוכרת את שמו).

קיפצובה, אם היא בגובה המתאים

פארק טדי

בעיני מתאים מגיל שנה ומעלה

אפשר עמק הצבאים ובכניסה יש שם גם פארם מתקנים חמוד.

אבל הכי שווה הכותל

ואפשר לנות של שקל וחצי לבחור כמה הפתעות;) י שבמרכזית ובדוידקה

לא מחפשת פעילות לילדה כי היא סה"כ בת שנתיים ודי זורמת,

ציינתי שהיא איתנו כדי שיהיה משהו מונגש ולא צפוף מידי אבל פחות גן חיות וכאלה..

משהו בשבילנו 😉 

מחנה יהודה בשישי עמווווס

כותל, פארקים, 

הייתי הולכת לבית קפה חמוד ומביאה לה צעצועים/קופסת חיות או משו כזה....

לעצמי הייתי בוחרת בכותל ואז בית קפה בעיר איפהשהוא...

ושמחה אחהצ ולא קמה עייפה.

לא היתי מנסה לגרום לה לישון יותר. יותר כדאי למצוא לה עוד נשחקים שיעניינו אותה ויוציאו לה מרץ.

היא יושבת? זוחלת? 

זה באמת מתיש להיות איתם בלי הפסקה.

ממליצה לך ממש לישון ברגע שהיא נרדמת בבוקר ובצהריים. אפילו אפ לא תרדמי ורק תנוחי חצי שעה זה גם ממש עוזר. וכן, כל מה שצריך שהיא תישן כדי לעשות - יאלץ לחכות..

אם היא יושבת את יכולה להביא לה בריכת כדורים קטנה זה משהו די אהוב בגיל הזה

לפעמים השעה מנוחה ממש עוזרת לי לתפקד,

אבל אולי אני גם אנסה לישון מוקדם יותר כי אני לפעמים ישנה ממש מאוחר 

מרקמים על כסא אוכל- להפשיט אותה ולתת לה לשחק ביוגורט/ קמח/ מים/ מים עם קצת צבע מאכל

לתלות לה כל מיני דברים על הקיר ולתת לה למשוך

להושיב אותה בתוך מתחם סגור- ברכה קטנה, גיגית כביסה (ריקים כמובן), ולתת כמה משחקים רכים/ כדורים. לא יודעת למה הם אוהבים את זה אבל זה עובד.

זה לגמרי הזמן להתחיל לגוון לה במשחקים- קוביות,כלי בובה, בובה, מכוניות, דברים שישמשו בהמשך. כדאי לקנות מעכשיו

לגבי שינה- מאוד משתנה. אצלי הוא בדיוק בן תשעה חודשים ולאחרונה התחיל לישון יותר. לפני זה היה ישן בערך חצי שעה או אפילו עשרים דקות פעמיים/ שלוש ביום

נראה לי לגבי האוכל זה נראה לי מאכלים שאסור בגיל שלה, סוכריה על מקל ממש בעייתי וגזר.

היא כרגע רק בשלב הטעימות

ושאלה, מותר להושיב בכיסא אוכל אם היא יציבה בישיבה אבל לא יושבת לגמרי לבד?

אשמח לדעת

אני נותנת לבן התשעה חודשים שלי כבר חודשיים לפחות גזר, ולאחרונה גם סוכריה על מקל אני מביאה בצורת מלבן כזה baby doll

כמובן עם השגחה.

מה הבעיה בשני הדברים האלו דווקא?

הסוכריות זה מסוכן לתינוקות  בגלל חנק וגזר גם נראה לי מלחיץ אבל אולי זו רק אני.

לא חשבתי על זה האמת. אבדוק.

תודה!

אפשר גם בלי מים

עם אבטיח או לבן, אוכל מלכלך שאפשר להתחיל להתנסות בו בגיל הזה

ואחכ שוטפים ומתנקים

ממלאים טיפה מים ונותנים לה להחליק מצד לצד תחת השגחה בשבע עיניים

זה מעייף וכיף,  לתינוקות שאוהבים אמבטיה