שני צדדים מגיעים לנקודה אחת (אם יש לזה קיום או לא זה עוד עניין אבל צריך לאפשר את זה).

אני חושב שצריך לאפשר לזמן המשותף לעשות את שלו ולתת לנו מרחב חשיבה אם זה מתאים או לא.

בכללי אני בעד הגדרות זה עוזר להתנהלות השוטפת שלנו אבל בפרטים זה יכול לתקוע ולפספס. 

לפסול מראש כי היא לא עונה על הגדרה מסוימת זו אופציה, לא תמיד הכי מוצלחת. 

בכ"א, כשתפגשי עם מישו בנחת ותתנו לעצמכם זמן להכיר אחד את השניה, תוכלי (אם תרצי) להגדיר לעצמך מה הוא.

שהסגנון המשותף יהיה לשים את רצון ה' במרכז. אם המטרה היא לשים את רצון ה' במרכז,על כל שאר ההבדלים אפשר לגשר בקלות (מניסיון אישי).

מי שמגלה קשיים בכל זאת יתכן שאחד הצדדים או שניהם לא ממש שם את רצון ה' במרכז.

כשהר"מ שלי משיעור א' הגיע עם אשתו אל הרב יגאל קמינצקי להרשם לנישואין, הרב אמר להם וארט חשוב בזוגיות.

חז"ל אומרים שמחלוקת שהיא לשם שמיים סופה להתקיים, ומחלוקת שאינה לשם שמיים אין סופה להתקיים וכו'(כולם יודעים את ההמשך)

קורח ניסה לשים את עצמו במרכז, זו מחלוקת שאינה לשם שמיים, אך המחלוקת של הלל ושמאי שמה את ה' במרכז, השאלה היתה רק מה ה' אומר. למחלוקת כזאת יש קיום.

זה היסוד בשלום בית. מחלוקת תמיד תהיה, השאלה אם כל אחד שם את עצמו במרכז, או ששני הצדדים שמים ביחד את ה' במרכז והשאלה היא רק מה ה' אומר במקרה הזה, למחלוקת הזאת יש קיום (אולי היא גם רצויה)

נפגשים שתיים-שלוש פגישות, מנסים קצת להתעלם מההגדרות והחיצוניות ולהפגש עם הבנאדם וככה אפשר קצת להכיר אותו ולהחליט אם להמשיך או לא.

ששואלים אותי איך אני מגדיר את עצמי אני אומר דתי.

לא דתי לאומי, לא כיפה סרוגה, לא פתוח ולא סגור.

אני דתי ב"ה.

יש נושאים שאני קרוב יותר לחרדים, ויש נושאים שאני קרוב יותר לדתי לאומי. אז אני פשוט יהודי דתי.

זה נכון שלכל הגדרה של קבוצה יש "מאפיינים" שהם העיקר ואז אתה פחות או יותר יודע מה הכיוון של הבן אדם אבל זה לא אומר על אותו בן אדם באופן מוחלט מה האופי שלו ודעותיו.

כל אדם ודעותיו.

בע"ה בהצלחה

זה בדיוק מה שמפריע לי.

אני מאמינה דיוק כמוכם שלא צריך לתייג אנשים, וכולנו יהודים...

אבל מה לעשות שהעולם מתנהל ככה?

ובמיוחד עולם הדייטים?

כי אחרת איך תגדירי לעצמך מה בדיוק את מחפשת? 

ו"לא מתלהבים משטויות"...

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה