את לא האמא היחידה שמתמודדת עם זה. לגמרי לא..

פעם שמעתי בחיוך- שכשהתינוק יוצא, יוצא איתו גם שק של מצפון ורגשות אשמה.

אני חושבת שצריך לדעת להרפות ולבטוח בה'.

הקב"ה שלח את הנשמה היקרה הזאת דרככם לעולם. אתם דואגים לה, מטפלים בה כפי יכולתכם. אך אל תשכחי- היא בידי ה'.

זה דורש הרבה ענוה ושפלות. להבין שלא הכל ביכולתנו.

את נשמעת אמא מדהימה ומסורה מאד! 

ותשמחי בכל הטוב שאת נותנת לילדה שלך.

אם הילדה מקבלת מכה חלילה- זה גם רצון ה'. אין אפשרות להיות עם הילדים באופן טוטאלי ומוחלט.
ובגלל שאני חוששת לא אשאר איתה ערה לילה מרוב פחדים ודאגות..

יש את ההשתדלות הבסיסית שאנו יכולות לעשות.

אך ב"ה שלא הכל בידנו!

לביתך!! אני מקנאה בך כי אני, ב"ה אמא לכמה ילדים ומרגישה שחוקה בקטע הזה...

אני חושבת שעם הזמן, הניסיון ועוד ילדים-מגיעים לאיזון, ומבינים מתי באמת אני לא בסדר ומתי אני בן אדם וטועה כי אני לא מלאך, ומתי זה ממש בסדר מצידי...

אבל תפנימי טוב טוב שאת אמא מקסימה, האמא הכי טובה למתנה שה' נתן לך מתוך אמון בך,

וגם אם טעית- אף ילד לא מת מבכי ,או מלחכות עוד 5 דקות למטרנה.

יש טעויות שהן סבירות ויש שצריך להיזהר, כמו נפילה מהמיטה, שזה נפוץ על אף שצריך להיזהר. את לא הראשונה ולא האחרונה שזה קורה לה...בהצלחה יקרה!!!

בנחת!

אמא יקרה,

עוד לא נולד תינוק עם מתכון ביד איך ומתי ומה בדיוק להאכיל, וכיצד להתנהג עמו.

כמו שתארת בדיוק ילדים גדלים הכי טוב שבעולם! מה ששם אותך במקום של "האמא הכי טובה בעולם".

גם כשבני ישראל יצאו ממצרים, והקב"ה נשא אותם על כנפי נשרים, משה לא תמיד ידע מה לעשות, ככה גדלים, הקב"ה עושה זאת בכוונה כדי שנלמד להתמודד עם קשיים, אתגרים וכל מיני דברים שבוודאי יקרו לנו על פני כדור הארץ.

תמשיכי לזרום, אם את עייפה, התינוק המתוק שלך ימתין קצת, מותר לך לנוח. הוא בוכה כדי שתדעי שהוא רעב, ואת נחה עוד קצת כדי שהוא ידע לדחות סיפוקים...

בהצלחה רבה

ילדים זה שמחה, והרבה שמחה, חבל לקלקל אותה עם רגשי אשמה!

אבא

להסתכל על המצבים האלה כעל חלק נורמלי מהגדילה ומהחיים בכלל, לא כעל תקלה ובעיה. 

תודה רבה לכולכם

קראתי אמרה יפה:

להורים מושלמים יגדלו ילדים בינוניים.

ילד גדול מתוך הקשיים וההתמודדויות הנורמליות שלו.

וגם את.

זה נומרלי, במיוחד אצל ילד בכור.

תנסי להיות אמא טובה כמו שאת, כמו שטוב לך, אל תיכנסי למסלול של 'למלא לה את כל הצרכים' כי לעולם לא תצליחי.

את גם לא אמורה להצליח.

זה הנורמלי.

אגב, את מכירה את הספר 'צומת הדרורים'? (חיה הרצברג)

אם לא, שווה לך להכיר.

את כותבת "לפי תפיסתי התפקיד של אמא הוא למלא את כל הצרכים, הרגשיים, הפיזיים והנפשיים של הילדים שלה"

אני רוצה לשתף אותך שקראתי את זה והרגשתי שיתוק, פחד מקפיא.

האם יש איזו שהיא משימה בעולם שאוכל למלא אם אני באה אליה מראש בתפיסה שהתפקיד שלי הוא לעשות את כולה בשלמות, ללא דופי?

למשל, אני יושבת להכין עבודה ללימודים. האם אצליח לכתוב ולו חצי עמוד ראשון אם התפיסה שלי היא שהעבודה חייבת להיות כלילת השלמות?

או - אני לומדת לסרוג. האם אני אצליח ללמוד אם מראש אני בתפיסה שהסריגה חייבת להיות יפהפיה, שימושית, אחידה ללא פשרות?

אפילו צעד ראשון לא אצליח לעשות ככה.

מדרגה גבוהה מדי גורמת שלא נוכל אפילו להתחיל לטפס. נישאר תקועים במקום. זה לא עובד ככה.

לתפיסתי זה גם טוב מאוד שזה לא עובד ככה, כי ככה לא רק הילדים שלנו (שעליהם אדבר בהמשך) אלא גם אנחנו מרוויחים המון. אני מאמינה שהקב"ה נותן לנו את הילדים המתוקים האלה גם כברכה בשבילנו. שנצמח, שנבנה בנו את היכולות שלנו ונגיע למקומות שלא היינו מגיעים בלי ההתמודדויות שההורות מזמנת לנו.

הורות, כמו זוגיות, היא הזמנה לעבודת מידות אינסופית, מסלול עולה שהקב"ה זימן לנו בתוך גן פורח עם נוף יפהפה (כי מה יותר מעשיר וממלא את הלב מלגדל ילדים?), שיהיה לנו טוב על הלב לטפס בו.

אם היית מראש בפסגה, בשביל מה לך כל המסלול?

איזו עבודה את רוצה להשאיר לך לעולם הזה, אם היית אמורה להיות מושלמת מראש?

ובקשר לקטנטונת שלך, ולשאר הנשמות הטהורות שעוד יבואו בע"ה: אחת המתנות הכי טובות שאת יכולה לתת לה זו דוגמה אישית לקבלה עצמית באהבה.

אהבה בחסד, כמו שהקב"ה אוהב אותנו: לא בגלל, לא בזכות, לא בתנאי כלשהו, אלא זרם קבוע של אהבה שמחיה את הגוף ואת הנפש, מתנת חינם מה' אלינו. כך את רוצה להשפיע אהבה על הילדונת שלך, נכון?

כדי להשפיע אהבה בצורה כזאת, את צריכה להשפיע על עצמך אהבה בצורה כזאת.

ואהבת לרעך *כמוך* - כמו שאתה מסוגל לאהוב את עצמך.

תתייחסי לעצמך כמו אמא טובה ומחבקת. לא בביקורת של מה עשיתי ומה לא עשיתי ולמה - בדיוק כמו שאת לא רוצה לגדל את בתך באווירה כזאת - אלא בדאגה כנה ומסורה: איך אני מרגישה? האם אני זקוקה למשהו? האם קשה לי? איך אפשר לעזור?

מלאי את עצמך באהבה, והאהבה תאיר ממך החוצה. הבת שלך רק תרוויח.

וכשיש לך טעויות קטנות פה ושם? תמיד מותר להתנצל אוי מתוקה, אני מצטערת, לא שמתי לב שאת רעבה. הנה אמא תיתן לך אוכל...

כך את מלמדת אותה לא להתייחס לטעויות קטנות כסוף העולם, ומאידך גם לא להתכחש להן. פשוט לראות אותן בפרופורציה הנכונה.

אגב, כשכתבתי את משפט ההתנצלות פתאום נזכרתי בהתנצלות של משה רבנו, על פי חז"ל:

"אמרו רבותינו כשהיה משה רבינו ע"ה רועה צאנו של יתרו ברח ממנו גדי ורץ אחריו עד שהגיע לחסוח, כיון שהגיע לחסוח נזדמנה לו בריכה של מים ועמד הגדי לשתות, כיון שהגיע משה אצלו אמר, אני לא הייתי יודע שרץ היית מפני צמא, עייף אתה, הרכיבו על כתפו והיה מהלך. אמר הקב"ה יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם כך, חייך אתה תרעה צאני ישראל"

הנה, דוגמה למנהיג אמיתי!

חזקי ואמצי.

לא בראייה ביקורתית ומחמירה אלא מתוך אהבה וסבלנות. לא חשבתי על זה ככה, תמיד חשבתי שההתייחסות שלי אל עצמי צריכה להיות שונה מההתייחסות אל שאר משפחה, אבל עכשיו אני מבינה שזו טעות, שרק מה שבא באמת מבפנים הוא אמיתי ויכול להתקיים. תודה רבה על כל התשובות, זה מאוד מחזק

יש ספר שנקרא "צומת הדרורים". ספר מומלץ באופן כללי.

 יש שם קטע שדן ב"מהי אמא"?

והנה הציטוט: "ואני אומר לך, שאמא היא מי שאומרת 'מה' כאשר הילד מהחדר השני קורא "א-מא!". אמא- רק להיות. בלי לנהל, בלי לארגן, בלי קשר למה שאת עושה, אם את בכלל עושה משהו.

הילדים בחדר בונים בלגו, את במטבח קוראת ספר ושותה כוס תה. הם יודעים שאת שם. אין ביניכם שום דיבור עכשיו, שום התעסקות משותפת, רק ידיעה הדדית של יחד כזה, של עצם הקיום".

יש בדברים האלה הרבה אמת. לא סתם השכינה מכונה "אמא". כי מה שהיא עושה זה "לשרות". השכינה שורה. פשוט נמצאת. ובזה מעלתה.

אז נכון שיש לנו המון תפקידים והרבה מהצלחת הילד ואושרו תלויים בנו. אבל קודם כל יש כאן, בבסיס, משהו שטוב שנזכור אותו בין כל התפקודים והתסכולים.

ועוד נקודה אחת: מי שלא עושה לא טועה. מי שלא מתחתן אין לו בעיות בזוגיות ולמי שאין ילדים אין בעיות בגידול ילדים ובחינוכם. מי שעושה, ומי שב"ה יש לו ילדים, ועושה הרבה מאוד- בוודאי שיטעה לפעמים. איך אפשר שלא?

אבל למרות שק רגשות האשמה שיש לנו (ואכן יש..) אנחנו צריכות להשתדל לא להיכנע לו. ולהגיד לעצמנו: "טעיתי. בעסה...עכשיו איך אפשר לתקן?" .ואפשר לתקן.

אנחנו צריכות להתפלל לה' שיתן לנו עצה טובה ותבונה לדעת איך לנהוג בכל מיני מצבים וגם להבין שבאמת אנחנו מעצמנו לא תמיד יודעות. פשוט כי אנחנו רק נשים ולא מלאכיות....

וכמובן- עם כל הנקודות השחורות שיש לנו נטיה לסמן לעצמנו- כדאי גם להרים את המבט ולהתחיל לסמן את הנקודות הורודות והיפות. במיוחד לאור העובדה שאת אמא טריה, חדשה בעסק. תני לעצמך את כל הקרדיט על הדברים שאת עושה טוב, ונכון ויפה. מגיע לך.

בהצלחה!

בס"ד

איך יותר טוב לה? עם אימא שמחה או עם אימא מלאת ייסורי מצפון?

השלב שהפסקתי עם ייסורי המצפון היה כשהבנתי שזה לא עוזר לילדים שלי ולהפך.

תינוק מרגיש את עצמו כחלק מאימא. אימא אשמה- תינוק אשם. (והוא לא מבין מה הוא חווה)

לכן כשעולה לך מחשבת אשמה- תעיפי אותה על ידי מחשבה אחרת.

כמה מקסימה התינוקת שלך, כמה כייף היה לכן בגן משחקים, במקלחת, איזה יופי היא חייכה יום ל..

אילו צלילים חדשים היא הפיקה. כל דבר טוב. אבל תחליפי את המחשבה הלא טובה שעולה במחשבה שמחה. 

לפעמים מה שעוזר להפסיק עם האשמה כלי מישהו זה כשמבינים שלהרגיש אשמה זה להוסיף חטא על פשע.

לא מספיק שהיא נפלה, היא צריכה גם לקבל אימא מיוסרת עם רגשי אשמה??

לי זה עזר...

בהצלחה

שהכל בידיים של השם-אנחנו עושים את ההשתדלות. גם השתדלות של תפילה לשמירתם ולהצלחתם. הרי שליטתנו כ"כ מוגבלת. אם את יודעת שעשית מה שאת יכולה וגם התפללת עליהם-אין מקום לרגשות אשם.

לדעת שלכל ילד יש את המסלול שלו,ולכן מה שהוא עובר זה בהשגחה פרטית מכוון לו,כולל הטעויות שאנחנו עושים כהורים. ברור שלא לסמוך על זה מלכתחילה, אבל אם כבר קרה/קורה משהו שאין לנו שליטה עליו או שעשינו טעות-לדעת שגם שם יש השגחה פרטית,הרי כל ילד הוא אדם בפני עצמו.

מכירה עוד המון כמותך ממליצה-וראיתי ממליצות רבות על חוג הורים בגישת שפר ראי באינטרנט ההבדל וההצלחה לא יאומנו

תפני לעורך דין.

לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.

אנחנו צריכים עוד 20 תשובות מאנשים שיש להם לקויות למידה המתבטאות בדיסלקציה, בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה!

תעזרו לנו לסיים בהצלחה את תואר ראשון.

תודה רבה. יום טוב.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.