זה מחרפן אותי!!!

אני גם מניקה וגם בהריון.

וגם תלסמית עם ברזל של 9.

ועדין הרב פסק שאני צריכה לצום.

ממש מוזר...

כי יש סיכון להפלה

זו שאלה הלכתית

התינוק שלך תלוי בהנקה?

אם כן, זה עוד משהו חשוב להגיד לרב.

ואם נראה לך שתרגישי גרוע זה עוד משהו להגיד לו..

ואם את בכל זאת צריכה לצום, אז שבעלך יישאר בבית ואת תשכבי במיטה.

אני מניקה ועוד לא שאלתי אבל ממש בונה על זה שיתיר לשבור את הצום מתישהו!! קשה לי נורא בצומות.

אני חושבת שאם זה קורה כל פעם, שהוא מחייב לצום ואת שומעת שהרבה מתירים, אולי תחפשו רב קבוע אחר. זה סותר את "עשה לך רב" אבל אם סובלים קבוע ממשהו שקשה והרב מחמיר בו, אז נראה לי קצת דורש פעולה.

לפני כמה שנים כשהרב מרדכי אליהו זצו"קל עוד היה בחיים, קראתי באחד מעלוני השבת שהוא סובר שבשנים האחרונות אין להחמיר על נשים בהריון ומניקות בתשעה באב.

לא זוכרת מה הייתי - בהריון או בהנקה, זה לא היה נדחה, ט' באב נפל אז על יום רגיל מימות השבוע.

כשראיתי בבוקר שקשה לי, התקשרתי לראש הישיבה במקום מגורנו, הוא אפילו לא שאל לפרטים, והתיר מיד לאכול ולשתות כרגיל.

בכל מקרה, לא טוב שתלדי בשבוע 35, אולי קשה כבר לסחוב ובאמת בקיץ והריון מתקדם זה ממש לא קל אבל פגייה זה לא משחק ילדים...

בס"ד

בגלל שזהו צום דחוי הרבה יותר קל.
נשים בהריון יכולות לשבור את הצום בלי להתבלבל בכלל,רק לא לשכוח לעשות הבדלה לפני ששוברים!

אנחנו רושמות ככה כי יש פוסקי הלכה גדולים שפוסקים ככה בפירוש. ולכן אנחנו ממליצות לשאול רב, ולא להחליט על דעת עצמך לצום. זה הכל.

מה ההגדרה של "טיפ טיפה לא מרגישה טוב"?

אני בכל צום לא מרגישה טוב ובכל זאת צריכה לצום...

זה נכון שיש דעות לכאן או לכאן

אבל המשפט שכתבת ממש לא מדוייק.

יש לא מעט רבנים שמתירים לשתות רק במקרים מאד מסויימים.

ונכון שחשוב לברר עם הרב באיזה מקרים צריך להפסיק לצום.

יש רבנים שפוסקים כך.

אך בתור אישה שהיא לא פוסקת הלכה, לומר כל הרבנים באופן גורף..

קצת לא מתאים ובטח לא נכון.

כל רב פוסק הלכה בהתאם לזווית הראיה ההלכתית שלו.

אשר על כן, יש 70 פנים לתורה ויש רבנים שפוסקים שאישה כן צריכה לצום

בערב לא לאכול ולהשתדל לא לשתות. ובבוקר אין בעיה לאכול ולשתות.

זה היה לפני 20 שנה. כשהילדונת בעיקר ינקה והיתה בת 10 חודשים!

אך בבודאי כל אחת תשאל רב.

שנזכה לחגוג בבית המקדש!

אולי חסרים פרטים? 

אני מניקה היא בת 3.5 חודשים והרב התיר לא לצום בכלל.

את תשעה באב ויום כיפור גם בהריון (מתחיל או מתקדם) וגם בהנקה, והכל היה בסדר ב"ה.

אבל כמובן שאם את לא מרגישה טוב או ח"ו מתחילים לך צירים את יכולה לשבור.

בכל מקרה, השנה זה צום נדחה אז הוא יותר קל.

יש מחלוקת בין רבנים לבין רופאים.  בהרבה מאוד מקרים הרב אומר לשאול את הרופא, או שואל מה הרופא אמר.  

מה רע לשאול את הרופא מה דעתו, ועם דעת הרופא (לגבי המקרה המסוים שלך) ללכת לרב?

השנה -

גם צום נדחה, שמאפשר הקלות רבות,

וגם יהיה מאוד חם.

כל הכבוד לרב שהוא יכול לצום, אני מנחשת שהרבנים טרם היו בהריון, טרם הניקו, ובטח שלא עשו את שני הדברים בו זמנית.

לצערי, יש דברים שרק אחרי שחווים אותם אישית, אפשר להבין באמת ובתמים כיצד הזולת מרגיש.  

יש גם נטיה של נשים לומר שאנו מרגישות חזקות יותר ממה שאנחנו, אם "כולן" מצליחות לצום, אז כנראה שגם אני יכולה להצליח.  

מתסכל ביותר שיש רבנים שמחייבים לצום ורבנים אחרים שכמעט מחייבים לאכול.  הכרתי פעם אשה שאביה היה פוסק מכובד וידוע.  כל אשה שפנתה אליו עם שאלה האם לצום - מיד אמר לה שלא חייבת, כי אם היא כבר שואלת, כנראה קשה לה באמת, הרי לא כל אחת תפנה לשאול.

אבל לה ולכל האחיות שלה, פסק שהן חייבות לצום, כי "אתן מסוגלות".   אז היא צמה כל צום, והיתה מתוסכלת כל צום!

אפשר גם להסתכל בפיסקי ההלכה של אותו רב בנושאי הריון והנקה בכלל.  

אישית, קשה לי עם רב שאומר לאשה מניקה שאם בגלל שהיא צמה "נגמר לה החלב", שתיתן תמ"ל, בלי לברר תחילה אם התינוק יודע ומוכן לשתות מבקבוק, בלי לבדוק אם אולי לתינוק יש רגישות למרכיב כלשהו בתמ"ל, ובלי התחשבות בגיל התינוק.  

אגב, לכל הצמות או הצמות חלקית -

גם לפני הצום וגם אחרי הצום - להרבות באוכל רטוב, כגון מרק ירקות צח (עם הירקות), אבטיח, מלון.  כמויות אדירות.  נכון, אולי היציאה שלנו בשירותים תהיה מעט רכה, אבל כמויות החלב יחזרו לעצמן במהירות גדולה יותר.

בתפילה ובציפיה שהקב"ה יהפוך עוד השנה את האבל לימים טובים.

כגון צום בזמן הריון והנקה ועם לא משנה מה עוד...

ללכת לשאול רופא.  

רופא הוא הסמכות הרפואית.  רב נותן פרשנות הלכתית.

אם הרופא יהיה בדעה שונה מהרב, ללכת עם חוות דעתו של הרופא חזרה לרב (לכתחילה, עדיף ללכת לרופא תחילה).

 ואם הרופא באמת יענה תשובה שונה ממה שהרב ענה... לחזור לרב ולומר לו שאמא שלך או אמא של בעלך חייבו אותך ללכת לרופא, כי מאוד דאגו לשלומך, וזה מה שהרופא אמר, ועכשיו מה דעת הרב...

1. הייתי בתחילת הריון עם בחילות + לא הצלחתי לגמול את הקטן שלי מהנקה. 

הפסיקה של הרב היתה חד משמעית - לצום. 

ברור שלא הרגשתי טוב, ובכל זאת צמתי. 

2. ילדתי ב-ג' אב. (כן, אתמול היה לו יום הולדת )

היה לי ברור שאני בכלל לא צריכה לצום - כי כך היה זכור לי שקראתי, אבל שאלתי בכל זאת את הרב אם צריך. 

התשובה של הרב היתה -  כל עוד אני יכולה - לצום!

צמתי את כל הצום. 

הייתי קצת חלשה, אבל סך הכל הרגשתי בסדר. 

בסוף הצום אף עשינו ברית יצחק (ולמחרת - ברית).

יש לציין שבשני המקרים לא היה מדובר בצום שנדחה. 

אך להבנתי לא כל רב היה פוסק כך - וזה מה שרציתי להדגיש - שיש פסיקות שונות. 

בקיצור - תשאלו את הרב שלכם.

הינקת? או שנתת תמ"ל?

תינוק יונק לפני ברית - פסיקה כזאת זה בבחינת פיקוח נפש.

הבעיה אינה מסתכמת בקושי לצום. צום אפשר להשלים. את כמות החלב המתמעטת  קשה להחזיר. ועוד אצל יולדת תוך שבעה ימים, ותינוק שעומד בפני ברית.

אני ילדתי בכ"א תמוז. הברית נדחה לה' אב כי התינוק היה קטן. ולא הייתי צריכה לצום בכלל.

והרב שפסק לי - בא ממשפחה שמניקים בה הנקה בלעדית במשך שנה (אלא אם כן נכנסים להריון קודם). כך אשתו וכך בנותיו.

זה לא אומר שהוא מבין לגמרי בהנקה. 

אני זוכרת שהיה מעט יותר קשה יום אחר כך, אבל לא משהו נורא. 

בעלי דיבר איתו, כך שאינני יודעת אם הרב התעניין אם היו לי בעבר בעיות בהנקה או לא. 

ובהחלט מסכימה שזה עוד פרמטר. אצלי ב"ה היה חלב בשפע תמיד. 

אני כן אומרת שיש טווח של פסיקות. 

הרב שלנו רואה חשיבות בכל מה שקשור לנצח ישראל - 

ולכן נותן לזה חשיבות גדולה. 

לתשעה באב, לשמירת שבת וכו'. 

ובשורה התחתונה - לשאול רב, את הרב שלך. ומוסיפה עקב ההודעה שלך - שחשוב לתת לרב את כל התמונה. כדי שיפסוק לאור מצבך. 

ילדה 12 ימים לפני תשעה באב, והרב אמר לה לצום.

וזה לא רב הידוע כמחמיר מדי בתחומים אחרים.

ויכול להיות שלמישהי אחרת היה פוסק אחרת.

אבל אי אפשר באופן גורף לומר שכל אישה יכולה לא לצום.

תלוי במקרה, וכנראה תלוי גם ברב הפוסק.

הרופא אמר לי לא לצום... הוא אמר שבכלל לא מומלץ לאישה הרה לצום. ידעתי שזה מה שהוא יאמר.... 

לגבי צום דחוי-אבא שלי אמר לי שבצום דחוי קל יותר להקל ולכן לדעתו אני לא צריכה לצום. (אבא שלי הוא סמכות הלכתית)

אז כנראה שלא אצום.....

מחאה על סגנון התגובה שלך. 

כפי שהוצג היטב בשרשור, 

יש מגוון דעות בהלכה בנושא הזה.

שלושה שלבים יש כדי להכריע:

א. ללכת לרב שלך, 

ב. לפרט לו כיאות את מצבך (ואם יש צורך - לברר לפני כן את המידע הרפואי הנדרש),

ג. ללכת על פי פסיקתו. 

לא נראה לי שקיים רב בעולם שמנסה להחמיר על חשבון אישה בהריון.

הרי זה בניגוד לרוח ההלכה.  

אלא שישנם שיקולים נוספים. 

אף רב לא יבטל סתם כך את ההלכה בגלל שזו אישה בהריון. 

יש מכלול של שיקולים הלכתיים,

ובמקביל כל מקרה הוא אחר.

לכן על הרב לדעת את המקרה לפרטים, ולפסוק על פי דעתו ושיקוליו המושתתים לגמרי על ההלכה. 

ייתכן שהתגובה שלך נובעת מכאב אמיתי -

מתוך ידיעה שלפעמים הרקע הרפואי, או החידושיים המחקריים לא ידועים מספיק טוב לרב הפוסק. 

וזה מאוד דומה אצל הרופאים. לדוגמא - לשאול רופא שאלה לגבי הנקה זה כמעט תמיד חסר טעם. 

יש כל כך הרבה מחקרים חדשים בנושא, ורוב הרופאים כלל לא מעודכנים. 

לדוגמא, כשהייתי מאושפזת בבית חולים לאחר לידה, נאלצתי לחתום על מסמך מבהיל במיוחד כדי להשתחרר, 

מכיוון שידעתי שאני יכולה לסמוך על המידע שברשותי שצברתי עם השנים, ומבוסס על מחקרים.

המידע הזה עמד בניגוד להמלצת הרופאים להישאר באשפוז. אך ידעתי שהמהלך הזה נכון לגמרי. 

כמובן שהמידע הזה מסונכרן עם רופאים שכן מעודכנים במחקרים לגבי הנקה. 

לכן, במקרה שאת חוששת שמא הרב שלך אינו בקיא בידע הרפואי, את יכולה להבנתי - 

לפנות לרב שלך, וכחלק מהשאלה להוסיף את הידע שביררת. 

או לחלופין ללכת לרב שבקיא בידע הרפואי הנדרש לשאלתך. אך פה את צריכה להיזהר. מכיוון שחלק מהפסיקה הוא לא רק הידע הרפואי, אלא גם שיטת הפסיקה של הרב. 

ואני כתבתי כאן כמה תגובות לגבי מה שהתירו לי בצומות בהנקה ובהריון. גם כתבתי שאני עם פיגא.

אבל בעצם צריך לתקן - כי במסגרת השיקולים ההלכתיים והידע התורני, נכלל גם ידע מעמיק לגבי טבע האישה והמסוגלות שלה אחרי לידה (למשל 24 חודש) ובמהלך ההנקה.

אלו שיקולים הלכתיים "בילט-אין" מה שנקרא.

הענין בפסיקת הלכה  הוא לא אם הרב מבין מה אישה עוברת - לא יתכן שזה יהיה שיקול באף שאלה הלכתית, כי עובדה שרבנים הם אלה שפוסקים ולא רבניות, ורבנים פוסקים לכולם, על אף שלא חוו על בשרם את הבעיה הרפואית או הנפשית או הטכנית שהפונה שואל עליה. 

ההבדל בפסיקה הוא הנטיה להקל (לסמוך על גדולי ישראל הפוסקים להתיר) או להחמיר (לסמוך על גדולי ישראל הפוסקים לאסור).

שם רע למגזר שלם.

כמו בענין הרב שלמה, גם כאן - אין שום ענין להתיר ללא הסתמכות על גדולי ישראל הפוסקים להקל.

להקל אינה מילה נרדפת ל"להתיר סתם".

וכבר ענו לך - את רוצה להחמיר על עצמך - בבקשה. רק אל תתהדרי בזה - מי שרב פוסק לה לאכול בצום היא לא פחות צדיקה ממך.

אני הסברתי איך זה לא ככה.

ובכל זאת, הראיות (צום לפני ניתוח וכו') שאת מביאה לא נחשבות בדיון ההלכתי אם להקל או לא.

ולא גוזרים גזירה שווה ממצב חרום.

מה גם שיש השלכות לא פשוטות (גם הלכתית) על ההנקה.

מה שכן - כדאי לשאול פוסק הלכה בעל כתפיים רחבות וניסיון - רב ששימש הרבה וספג לא רק את הידע ההלכתי אלא גם איך פוסקים לפי השואל המסויים.

מצטטת מהתגובה של עצמי ל'נשואה פלוס'. בסוף התייחסתי גם ל"כתפיים רחבות". כתפיים רחבות זה לא מספיק כדי ללכת על פי רב זה. 

ייתכן שהתגובה שלך נובעת מכאב אמיתי -

מתוך ידיעה שלפעמים הרקע הרפואי, או החידושיים המחקריים לא ידועים מספיק טוב לרב הפוסק. 

וזה מאוד דומה אצל הרופאים. לדוגמא - לשאול רופא שאלה לגבי הנקה זה כמעט תמיד חסר טעם. 

יש כל כך הרבה מחקרים חדשים בנושא, ורוב הרופאים כלל לא מעודכנים. 

לדוגמא, כשהייתי מאושפזת בבית חולים לאחר לידה, נאלצתי לחתום על מסמך מבהיל במיוחד כדי להשתחרר, 

מכיוון שידעתי שאני יכולה לסמוך על המידע שברשותי שצברתי עם השנים, ומבוסס על מחקרים.

המידע הזה עמד בניגוד להמלצת הרופאים להישאר באשפוז. אך ידעתי שהמהלך הזה נכון לגמרי. 

כמובן שהמידע הזה מסונכרן עם רופאים שכן מעודכנים במחקרים לגבי הנקה. 

לכן, במקרה שאת חוששת שמא הרב שלך אינו בקיא בידע הרפואי, את יכולה להבנתי - 

לפנות לרב שלך, וכחלק מהשאלה להוסיף את הידע שביררת. 

או לחלופין ללכת לרב שבקיא בידע הרפואי הנדרש לשאלתך. אך פה את צריכה להיזהר. מכיוון שחלק מהפסיקה הוא לא רק הידע הרפואי, אלא גם שיטת הפסיקה של הרב. 

"הכל סובב את האשכנזים". 

"הכל סובב את האשכנזים". 

אני כתבתי שהרב בן שלמה מחמיר בענין צומות.

אנחנו שואלים אותו בכל העניינים.

זה כן ענין של מי שרוצה,- ולצורך הענין מי שרוצים - בני זוג - להקל או להחמיר.

כי מה שאת קוראת דרך ההלכה - יכולה להיות מקילה או מחמירה באותה שאלה עצמה.

וגם המחמירים וגם המקילים יש להם על מי לסמוך, וכולם יראי שמים באותה מידה.

ויש ענין לדעת שרבנים צעירים ולא מנוסים נוטים לפעמים להחמיר. זה דבר ידוע.

כך שאם יש לך שאלה שהיא בנפשך, יש בהחלט ענין לפנות לרב בעל כתפיים רחבות (בדיוק כפי שבשאלות הלכתיות סבוכות מפנים את השואל הלאה אל פוסקי הדור הגדולים).

לגבי לפנות לרב שפוסק כמו הרב שלך - לא תמיד זו ההדרכה ההלכתית (יש מגדולי ישראל שסוברים שבנושאי פוריות ניתן לסמוך גם על דעת יחד בהלכה, למשל).

כדאי לשאול גם על זה.

למה שכתבת:

זה כן ענין של מי שרוצה,- ולצורך הענין מי שרוצים - בני זוג - להקל או להחמיר.

כי מה שאת קוראת דרך ההלכה - יכולה להיות מקילה או מחמירה באותה שאלה עצמה.

יש מלא ניואנסים.

באופן כללי התכוונתי שאותה שאלה הלכתית - תשאלי רב שמקל בנושא ששאלת - יתיר לך,

תשאלי רב שמחמיר בנושא ששאלת - יאסור, או לפחות לא יתיר בקלות.

ובשני המקרים זו דרך ההלכה.

מוזמנת לקחת לתשומת ליבך. או לתקן אותי במידת הצורך. 

כותבת כך ביודעי שאת אנונימית. כדי לא לפגוע, אלא כדי להיטיב איתך. 

מבחינה לוגית - בהודעות האחרונות פשוט לא מצליחה להבין מה את רוצה. 

את חזקת את דברי בעדותך, ואחר כך סותרת אותם ללא כל ביסוס. 

הרמתי ידיים... 

חפץ מעבר זה דבר טוב בעיקרון בעיני כאמא. עוזר להרדם, להרגע, להיפרד. בלי להרוס את הפה ואת נשימת האף למשל כמו מוצץ או בקבוק.

פשוט אצל המתוקה שלך זה נשמע קצת קיצוני. בפארק ובכל מקום. אז אפשר לעשות איזו חשיבה כמו שאז דובר בשרשור ההוא.

אני לא בטוחה שבובה חדשה תועיל לזה ספציפית. אין עוד בובות בבית? אפשר לעודד אותה להרחיב ולשחק גם איתן. לשחק איתה קצת ואז לשחרר אבל לא מאמינה שזה יתקרב לאיך שהיא עם הדובון...

לגבי מתנה אני בעד מה שכיף לגיל שנתיים- בובה ילדה ועגלה קטנה, מגנטים, כלי מטבח, פירות לחיתוך, אפשר ערכות כאלה של מליסה ודאג של גלידה, פיצה וכד'. ממש אוהבים בגיל הזה. וזה מעודד דיבור בשפה באופן טבעי משחקי ונכון לגיל... עם מגנטים אפשר לבנות בתים לחיות. בגיל הזה העבודה טבעית וכיפית עם כל האמצעים שהילדים אוהבים. את יכולה להכין איתה ארוחה לדובי ולעוד כמה בובות. להתחיל לשחק שהן משמיעות קולות או מדברות אם היא בשלה ואם לא אז עדיין לפעול עליהן בלי לתפעל אותן.

אז זה יעזור לה להתחבר אליה טוב יותר מאשר בובה שקיימת בבית... (אבל לא בטוח שזה יעבוד - לפני כמה זמן הלכתי איתה ועם אחותה הגדולה יותר, שרצתה בובה של חתולה, ואחרי שבחרתי בשבילה הצעתי לקטנה שתי בובות קטנות וזולות שתבחר אחת מהן, והיא בחרה בדובי קטן בהתלהבות - אבל כמה רגעים אחר כך זרקה אותו לרצפה בחוסר אכפתיות...)

אני אתייעץ גם עם קלינאית התקשורת שיש לה עכשיו, אבל בכל זאת - יש לך רעיונות איך למתן את הקשר שלה עם הדובי? והאם באמת צריך לעשות את זה כבר בגיל הזה?

תודה על שאר הרעיונות!

מגנטים יש לנו בבית והיא לא ממש מתעניינת בהם. עגלה ובובה היא אוהבת מאוד (יש לנו עגלה אחת, קצת מפורקת, אולי באמת אפשר לקנות חדש), אבל היא לא מגוונת את המשחק בבובה ככה (ולרןב שמה בעגלה את הדובי שלה). שאר המשחקים שהכרת באמת פגשנו אצל קלינאית התקשורת והיא נהנתה. החשש שלי שהחלקים של המשחק יתפזרו מהר מאוד ולא יהיו שמישים למשחק, כמו שקרה להרבה משחקים אחרים שקניתי במהלך השנים...

אבל אולי באמת צריך להשתדל עם זה באופן מיוחד, ולקנות משהו ולשמור עליו באדיקות בשבילה... (זה או ר גם לשמור עליו מפניה לפעמים🙈)

שאם זו מטרה איתה אז צריך איכשהו לעבוד על להרחיב גם אם לא קורה לבד. קצת להאכיל, לנדנד, לתת בקבוק... כמובן עם מלל מתאים וחזרתי. העבודה בעצם על השפה משולבת בעבודה על המשחק בגיל הזה. אם היא לא מוותרת על הדובי אז לגוון בסוג המשחק איתו. אם מוכנה לבובה אחרת אז אפשר אותו דבר כמו שעשתה עם הדובי, הבנת את הרעיון? לגוון בדבר אחד שישאיר אותה באזור בטוח שהיא תוכל להתפתח בו.

יכול להיות שאם היא תבחר בובה יפה בעצמה היא יותר תשחק. וגם עגלה זה אחלה לגיל הזה אם מה שיש כבר עשה את שלו. ומגנטים, שוב, צריך קצת ללמד, קצת לשבת, לתת ביטחון... נגיד בשבת אפילו קצת להקדיש לזה. לא צריך שעות.

לגבי הדובי בכללי, היא באמת קטנה... פשוט כמוך הייתי נגעלת מזה בפארק בקופ''ח או בקניון. אז משאירה באוטו או בתיק. או דברנו אז נראה לי על שקית מיוחדת שתהיה ''הבית שלו''. ברמה הזאת. לא צריך גמילה בגיל שנתיים. בעיני לפחות.

יכול להיות שבעבר משחקים נעלמו כי היו לך הרבה קטנים? אולי זה יהיה שונה עכשיו. ברור שזה קורה אבל אצלי נגיד לא בקצב וברמה שאת מתארת. אבל זה גם הרבה פחות ילדים. בכל מקרה גם בובה ועגלה עובד. ובלי קשר לשפה גם בימבות כיפיות לגיל... לכי עם הלב.

(6.5) יש בובה שהוא מאד אוהב ושמיכה שהוא מאד אוהב

לא רואה בזה בעיה

כן הרחבנו את מעגל השמיכות והבובות

אבל הוא שומר אמונים לאלה האהובים

ולפעמים אנחנו צריכים לחפש אותם כשהם נאבדים והוא לא יכול לישון בלעדיהם

נראה לי קצת דרמטי לדבר על בעיות כאלה בגיל שנתיים

זה טבעי שיש בובה אהובה

אלא אם היא הולכת איתה כל הזמן צמוד גם נניח לגן

כרגע זה טוב מבחינתי, כי היא עדיין בשלב ההסתגלות.

באמת זו שאלה, אם זה באמת לא טוב...

(יש לי עוד בת שהייתה לה בובה מסוימת אהובה בגיל הזה, אבל לאט לאט נוספו לה עוד בובות. ובגיל חמש בערך היא איבדה בהן עניין לגמרי... ועוד בת שאהבה לישון עם חיתול טטרה מגיל צעיר מאוד, ונגמלה מזה רק בגיל שמונה בערך. אני לא ראיתי בזה רע, אבל חמותי ששמעה על זה הייתה בהלם... וגם הילדונת שמעליה מכורה לכרית מסוימת, אבל בעיקר בשינה או כשהיא צריכה התפנקות, היא לא צריכה אותה בגן למשל... מעניין שאצלי רק הבנות התמכרו לחפץ מעבר🙃 ויש אחת שלא...)

אם היא עוזבת אותה לפעמים או ממש צמודה אליה

אצלי רק הוא עם חפצים כאלה

(ועוד אחד היה מחובר למוצצים שלו)

אבל הוא אף פעם לא לקח לגן את השמיכה/ בובה

היא כן מסוגלת להסכים לעזוב אותו כשחייבים, למשל כשנוטלים ידיים בבוקר או כשמתקלחים (אבל לפעמים קשה לה).

נשמע קצת יותר מדי

אבל היא עדיין קטנה

יש לזה הרבה זמן להתאזן לבד

אני לא מבינה בזה

אבל הבת שלי בגיל שלה וכרגע היא מאוד מאוד אוהבת עגלות של בובות

ימים שלמים היא משחקת בזה

גם בימבה היא אוהבת

אבל אולי צריך לגוון לה את יכולות המשחק, וזה מה שאני מתלבטת...

אני חושבת שזה ממש לגיטימי וטוב להתפתחות הרגשית שיש בובת מעבר בגיל הזה ואף לא רואה חשש שזה ימשיך לגיל מאוחר יותר. בסופו של דבר אף ילד לא ימשיך להידבק לדובי לעולמי עד, זה עובר לבד..(בניגוד למוצץ שכן יש חשיבות להפסיק עד גיל מסויים כי זה משפיע על תפקודי הפה).

את אמא שלה ומכירה את הבת שלך הכי טוב, תקני לה מה שהיא אוהבת כל משחק יכול לשרת אותה שפתית, זה הכל תלוי באיך המבוגר שלידה מעשיר אותה שפתית תוך כדי המשחק ונותן לה מודל לחיקוי.

בגיל הזה לאט לאט מתפתח משחק דמיוני. לכן אני מאד אוהבת בגיל הזה לקנות כלי מטבח, כלי רופא, אמבטייה לבובה, כלי עבודה (יותר לבנים..).

בהצלחה!

ואם המבוגר שלידה לא תמיד זמין כדי להעשיר לה את המשחק?...🙈

(ועכשיו אני קולטת שראשי התיבות שלך הם בעצם קלינאית תקשורת! נכון?)

הכל טוב, ברור שההורים לא תמיד יושבים צמוד לילד ומשחקים איתו, אבל כשכן יש את הזמן איכות אחד על אחד אז זה משמעותי- ומההיבט של קלינאית זה משמעותי איך משחקים ופחות במה משחקים..;)

וחוץ מזה שלא חייב לשבת לשחק כדי להעשיר את השפה, אפשר גם בשגרת היומיום- בזמן אוכל, זמן אמבטייה וכו'

אבל כנראה שבשבילה זה לא מספיק... (היא מתקדמת ב"ה, אבל לאט...)

ממש לא מסכימה.

חפץ מעבר זה צורך נפשי בסיסי שממש לא הייתי נלחמת בו, ואף להפך. חפץ מעבר נושר מעצמו שהצורך מגיע לסיפוק

אני גם אגיד בעדינות שקל''ת היא מומחית לתחומה, בתחום בריאות הנפש לא כלול בתוכו.

האם היא עסוקה רק בחפץ ולא פנויה לפעילות אחרת או שהוא מלווה אותה בפעילויות שונות?

שבדובי מפריע לה לפעמים לשתף פעולה בטיפול. גם השנייה אמרה את זה (אף שהיא לא אמרה שהדובי לא טוב בשביל הילדה).

ונכון, צודקת. נתייעץ על זה באמת גם עם מדריכת ההורים שלנו, שהיא פסיכולוגית...

שאלתי על איך את מתרשמת ממנה כאמא שלה.

האם היא עסוקה כל הזמן בדובי, או שהיא נגיד משחקת והדובי נמצא איתה, זו כוונתי.

אני יכולה להבין שבטיפול הנוכחות של חפתץ המעבר עשויה להפריע, השאלה אם הוא מפריע להתנהלות היום יומית שלה, האם רק הוא מעסיק אותה, או שהוא חלק מהמרחב

אני חושבת שהיא פשוט עושה את כל הדברים ביום יום עם הדובי (כמעט, לא ממש הכול), כלומר - הוא מתלווה אליה בכל מיני פעולות, וזה לא שהיא רק מתעסקת בו. יש לה עוד "תחומי עניין".

מסייגת שכמובן לא ראיתי...

אבל נשמע ממש בתחום הסביר

איך הוא לא מפריע לפעילויות אחרות?

מתואמת כתבה מקודם שהילדה מסכימה לפעמים להניח אותו כדי ליטול ידיים ולהתקלח, נשמע שבשאר הזמן הוא תופס לה יד, אלא אם הבנתי משהו לא נכון.

מסכימה מאד שלא להלחם בחפץ מעבר ושהוא ינשור כשהצורך יגיע לסיפוקו, אבל אם ילד מפתח תלות כל כך חזקה עם חפץ מעבר כדאי לחשוב מה הצורך שם כדי לספק אותו בתוך החיים והקשר עם ההורה.

הגעתי למסקנה שהוא כן מפריע לה בפעילויות מסוימות, כמו לטפס, והיא כמעט לא מוכנה חעזוב אותו במצבים כאלה.

אבל היא כן משחקת גם בדברים אחרים, לא רק בו, אלא שפשוט לרוב הוא מתלווה אליה. (ויש גם זמנים שהוא נשכח בצד, זה לא שהם בלתי נפרדים בכלל)

בכל אופן, גם אליי היא נצמדת לא מעט... (לפעמים ברמה שאני לא עומדת בזה - בעיקר בגלל הרגישות התחושתית שלי - ואז אני מחפשת דרכים להעסיק אותה הרחק ממני...)

ילדתי רגע לפני שבוע 37.

חוץ מאחד ההריונות, שבאותה תקופה לא עבדתי.

אבל תמיד ילדתי לפני התאריך.

וזה יתקבל יפה, אז למה לא לצאת מיד אחרי החגים? בעיניי זה לא מנוון זה מאוורר...

יצאתי בשבוע 35

קמתי בבוקר והבנתי שזה גדול עלי להיסחב לאוטו ומשם לעבודה

היו לי ממש מעט ימי מחלה ולקחתי על חשבוני

בשבילי זה היה מאד נכון

לנוח בבית להיות בקצב שלי

לא להטריד את הגוף במאמץ שגדול עליו

ולהגיע ללידה בנחת

ובלידה אחריה ילדתי אחרי חודש וחצי בבית (עם כלביא שהתחבר כבר לחופש של התיכונים ולידה באמצע יולי😅)

אלא אם כן ילדתי לפני..

הכי טוב זה כמה ימים לפני

לא מידי הרבה

שיהיה בשעה טובה לידה קלה

בלידה הראשונה תכננתי לעבוד עד הלידה אבל בפועל כמה ימים לפני לא יכלתי כבר ולקחתי מחלה. תכננתי לחזור לעבוד אבל לא הספקתי...

אחכ בכל הלידות יצאתי מוקדם יותר מלכתחילה כדי לנוח לפני הלידה. בחלק ילדתי מיד וחלק היו לי כמה ימים בבית. אבל כחלד, לא מחלה

בין שבוע לשבועיים

למה מנוון? גם לנוח כל היום זה מצויין לפני הלידה

תמיד הגעתי ככה מאוד רגועה ונינוחה ללידה..

בדכ השתמשתי בימי מחלה בימים האלו שלפני הלידה

אם אין לך אז אולי באמת השיקולים הם שונים

יודעת כל עובדת משרד החינוך שימי מחלה יש בשפע 🤣

אני אחרי חודשיים חופש ומרגיש שאני בקושי זזתי ועייפה. אבל התכלס אפשר לקשר את זה לסוף הריון, פריטין נמוך וכבדות כללית.

אני לא חושבת שמישהו ימחא לי כפיים אם אעבוד עד הסוף.

למדתי שאם את לא דואגת לעצמך אף אחד לא ידאג לך לצערי.

ולצאת הכי מוקדם שמתאפשר לך זו מתנה בעיניי למנוחה והכנת הגוף לקראת הלידה

איך יש לנו קטע דפוק לרצות אחרים, ואף אחד לא שם לב..

לקחתי לתשומת לבי.

אתן מחזקות אותי לצאת מיד אחרי החגים בע"ה

ילדתי אחרי שבוע

מבחינתי הייתי חייבת את הזמן קצת בבית לפני

בפועל משבוע 38 כבר לא הייתי מסוגלת ללכת לעבוד וזה היה סיוט הפער בין הציפייה מעצמי ליכולת.

בעז"ה בהריון הנוכחי מתכננת מראש לצאת למחלה משבוע 38.

לדעתי הגוף צריך את הפסק זמן מנוחה הזה בבית.

ואם את יולדת מוקדם בדר"כ אז לצאת יותר מוקדםץ

ומתחברת מאוד למה שכתבו כאן שאף אחד לא ימחא לנו כפיים על מאמץ מעבר לגבולות היכולת שלנו אז ממש אין טעם לנסות לרצות...

אבל, בשבוע 37 לקחתי לי כמה ימי מחלה קצת לאפס את הבית, להכין בגדים לתינוק, לקנות דברים שרציתי, סתם לשבת בבית ולראות סדרה , לנשום לעשות דברים שאני אוהבת ואז ב39 כבר יצאתי לגמרי.

בסוף ילדתי ב41 אז הייתי בבית שבועיים חח אבל לא נורא;)

והייתי זמינה מרחוק לבלתמים

זה ממש עזר שהיינו כבר אחרי חפיפה ורק היה צריך לעבוד לא הרבה

וגם יתרון שאחרי הלידה עוד יותר לא היו הפתעות כי היה להם שבועיים לפני הלידה לשאול את כל מה שהיה צריך.

הכנתי גם חפיפה כתובה אז היה יותר קל.

לידה אחת ילדתי בתאריך ולידה אחת בשבוע 38 ובה עבדתי עד הלידה כי לא דמיינתי שאני אלד לפני התאריך וזה היה ממש מבאס..

אז מתכננת לצאת ב38- אבל אם אני אלד ב38 שוב לא יהיה לי כמעט זמן בבית ואם אני אלד הרבה אחרי אז אני כבר אשתעמם בבית כמו שאני מכירה את עצמי

חוץ מההיריון שבו עברתי את התאריך.

אבל ילדתי ב37

בפעמים השניה יצאתי שלושה שבועות לפני הלידה.

ובפעם השלישית באמצע 38, שבועיים לפני הלידה.

יצאתי כשהרגשתי את התחושות שלך, זה היה גדול עלי להמשיך לעבוד. פשוט לא הייתי מסוגלת.

הריכוז ממני והלאה, אני מלאת מכאובים, רוצה להגיע מתוך רוגע ללידה.

היו לי ימי מחלה, והכי הכי הכי מתאים אז לקחת אותם, הרופא רשם לי ימי מחלה בכיף. אם זה לא חולה, אז לא יודעת מה זה כן חולה.

אני מעדיפה לצאת ברגע האחרון, לא מסוגלת לחשוב על להיות בבית צניחה שאטפס על הקירות

יש לי 4 לידות שעבדתי בבוקר ובערב ילדתי.

אחת הייתי בשמירה בבית ואחכ באשפוז בביח

אחת לקראת סוף החופש, אז לא עבדתי

ואחת היתה לי דלקת מדבקת בעין, אז הייתי צריכה לקחת ימי מחלה וילדתי בסופם.

תמיד יצאתי בתחילת תשיעי.

אומנם מסיבות רפואיות כי יש לי בעיות רציניות באגן ומתחילת שמיני כל תזוזה שלי היא כאבים מטורפים (לא סימפי, יש לי משהו אחר),

אבל אני רוצה להגיד שלמרות שהייתי חודש בבית ולא יכולתי לזוז כמעט בכלל החודש הזה היה לי כיף ומלא נחת, תכננתי לי בלו"ז הרבה דברים שלא דורשים תזוזה, הרבה הרפיות, הרבה נחת עם הילדים, הרבה דברים שאף פעם אין זמן לעשות.

הרגשתי שהגעתי ללידה ממש בנחת ועם הרבה כוחות.

אז אני ממליצה, ואם יש לך אפשרות לזוז - זה בכלל יכול להיות כיף.

תסעי, תבלי, זה זמן נהדר... עדיין אין תינוק שצריך לטפל בו, וזה זמן עם משמעות, כי את צוברת כוחות ללידה...

אז כן הייתה לי תעסוקה.

אבל שוב, אם את יכולה לזוז - תמלאי לך את הזמן בחוויות חיוביות וזה שווה ממש!

אז אם יש לך ימי מחלה - בכלל לא הייתי מתלבטת. (לא שאצלי התלבטתי, אבל בכל זאת...)

יצאתי ב37 וילדתי ב41++

הייתי עושה את זה שוב אם כי כנראה שהפעם אני כן אמשוך יותר בקטע כלכלי

בימבה ג'וק- מצאים יותר לשנה וחצי, תלוי בגובה של הילד

חיות קופצות

שטיח פעילות לחדר

מצעים

ספר מנגן

בן או בת?

ספרים

המשחק הזה של חיות קופצות כשלוחצים

כולם אומרים מטבח

וואלה אני הרגשתי בגיל שנה שכלום לא מעניין במיוחד וזה בעיקר מתנה שנותנת יחס לנו 😅

מה שלא תבחרו תקחו בחשבון שזה יותר להמשך...

לא יודעת מה התקציב אולי מנוי לאטרקציה כמו גימבורי/גן חיות

אם את ממש סובלת שווה להתייעץ עם הרופא על שילוב של נורמלקס\בנהפייבר.

בנתיים עובד בסדר גמור

(אבל אני לא יודעת אם זה מיועד לזמני מחסור/אנמיה או רק לחיזוק)

וגם עוזר לספיגה של הברזל

נשמע כואב ממש.

נשמע קשה ממש. שלא מתייחסים ולא מעריכים.

אין לי עצות, אז רק נותנת חיבוק ומקווה שתמצאי נחת 🙏

לדעתי תחשבי רגע על משהו קטן שיעשה לך נעים כי את דואגת לעצמך. משהו שניתן לך חיבוק לעצמך.

שוקו חם.

עוגיה.

איזה שיר שמרגש אותך.

משו קליל שניתן לך חיבוק. מגיע לך.

ואחרי זה אני היתי יושבת לחשוב מה יעשה לזה סוף. משו כלשהו חייב להיות.

♥️

את ראויה להרבה טוב 😘

כשיש פער בין איך שזה נראה

לבין המציאות

שאי אפשר להתלונן

שיוצאים קטנים

קשוח

דבר ראשון חיבוק, זה הרגשה נוראית לריב עם הבעל ולהרגיש לא מוערכת וכישלון..

שאלה מעצבנת מוזמנת לערוף לי את הראש וירטואלית - מה המצב ההורמונלי שלך?

שואלת רק! כי מזדהה כ"כ עם ההרגשה שהכל שחור ושהבעל מעצבן עד כדי רגשות הרהורי בריחה מהבית, ואז שבוע אחרי המחזור מגיע ואת כזה - אהה לכן הרגשתי ככה!

הרבה פעמים המצב בשעתו מרגיש נורא ואיום ושאין תקווה וש*הוא* כך וכך וכך

ובסוף בא הבוקר (או המחזור) והכל נראה יותר נורמלי

שהוא עושה לך מניפולציות, אולי אפילו על גבול הגיזלייטינג, ממה שאת מתארת זה נשמע שהוא מסובב את הכל וגורם לך להיות אשמה.

זה נשמע לי קצת מטריד.

אני יודעת שזה קלישאתי אבל ממליצה על טיפול או זוגי ואם לא אז לפחות לעצמך, לקבל כוחות, שלא תכתבי על עצמך שוב שאץ אכזרית חס וחלילה

מציעה ממש לחשוב על טיפול אישי... וחיבוק לך🫂

מצטרפת ל @מתיכון ועד מעון , גם לי נשמע שיש פה מניפולטיביות לא בריאה שהוא מפעיל עלייך.

מחזקת אותך ללכת לטיפול אישי ולקבל כוחות.

בהצלחה❤️

את טוב גדול, יש בך כוחות.

בלי קשר למה שאת עושה, בהשוואה אליו או מול הילדים או במדידה של כמה מטלות.

שבי עם עצמך, עם דף או בעל פה

היית אישה מדהימה גם לפני שהתחתנת

גם לפני שהפכת לאמא

(לא סותר את זה שאת כנראה אמא נהדרת)

להיאחז בנקודות הכוח הפנימיות.

להיזכר מי את.

תמצאי משפטים חיוביים שמגדירים אותך

תיאחזי בזה, תשנני לעצמך ברגעי הקושי

או כל ערב

מתי שאת צריכה.

להגיד כל בוקר בכוונה "אלוקיי נשמה שנתת בי טהורה היא"

אחר כך יהיה לך כוח לבדוק מה מניפולציות, מה טעויות, מה חולשות שלו ומה אולי תקופה קשה.

כי זה נשמע שאת מודדת את עצמך רק בהשוואה אליו

יש אותך ויש בל הרבה טוב, אני בטוחה.

קודם כל את

למצוא את הכוח שלך

להאמין בעצמך.

נשמע קשוח וכואב.

ועצתי;

כשלומדים להבין את המנגנונים שמפעילים מב9נים את כל הסיבוך, וגם לנהל דינמיקה זוגית בריאה של גבר אישה, זה יכול מאד לעזור.

אולי אפשר לקבל דרגה על סמך חודשים אחרים?

תפני לחריגים

ואני לא אשאיר אותו כשאני משלמת 4,500 לחודש

מעניין אותי אם זה סכום אחיד בכל המעונות תמת כי אצלינו גם כששילמנו על תינוק קטן בלי הנחה זה היה 3700... ( לא שזה זול אבל זה פער משמעותי)

ומשתנה בין קבוצות גיל

על חודש הפרש אני משלמת 1,000 שח יותר

אני בשוק איך המחיר קופץ!!

זה היה שנה שעברה

ואם זאת תקינה מורחבת

ובחודשים הראשונים גובים עוד כ200-300 שח לא יודעת על מה

לגבי החודש, מבינה אותך....

תחשבי שילדים שמחכים בבטן עוד 5 דקות במקום לצאת כבר משלמים על עוד שנה שלמה במעון 🙈

כמה עולה אצלכם מעון/ מטפלת פרטית?

אני גם לא שולחת לתמ"ת כי אין לי הנחה והמחירים שלהם פשוט מטורפים בעיניי...

משפחתון או מעון פרטי עולה בערך 3,000

ויש גם באיזור ה2,000

ויש חצי יום ב1,000+ לא יודעת מה המטפלת נותנת שם שזה הסכום שהיא מבקשת

איפה שאנחנו הפרטי עולה עוד יותר וגם אין הבדלי גיל אז שילמתי בגיל 3 3800 לחודש לפני שנה, וזה הזול באזור שלנו

למה אף אחד לא עוצר את זה זה מזעזע

והם עוד קוראים לעצמם אגף לעידוד תעסוקת הורים

מה עכשיו תעשי?

מעצבן.

מבאס ממש

משתדלת להאמין שהכל משמים לטובה אבל קשוח

בגלל הפרש של 5 ימים.

אין מה לעשות, הגבול צריך לעבור איפשהו ומי שעל הגבול נדפק🙄

אנחנו קיבלנו דרגה ממש מהר ואז תדעי בוודאות אם אתם זכאים או לא.

פחות משבוע. ועוד חברות שהגישו איתי

אני כבר צריכה להחזיר תשובה למישהי אחרת אני ממש בדילמה רצינית

אם גם ככה את משלמת על החודש הזה

אבל יש בשיין בהלבשה תחתונה מידות גדולות, הייתי מחפשת שם דברים שנראים טוב ועם ביקורות טובות (ותראי תמונות שנשים מעלות!), מזמינה אחד מכל סוג, ומחליטה מה מתאים לי. בעיקרון אפשר להחזיר אבל תבדקי כל מוצר בנפרד שבאמת אפשר.

בדרך כלל מזמינה 2-3 סוגים ותמיד הכל יוצא טוב!

מחירים מעולים

ואיכותי

לק"י

ואני קונה בלי ברזלים.

מבחינתי זה בסדר, אבל לא לוקחת אחריות על מה שאת תחשבי....

הדגם נקרא מוניקה 8487.

אני הפכתי חזיות טובות וחזקות לחזיות הנקה

אני מידה גדולה מאוד ( 34H )... אחרת המראה לא נחמד בכלל 😅

הכי טוב שיש.

אבל אין כמו ללכת לקנות ולמדוד. אין לזה תחליף.

ועדיף מינימייזר.

אני קונה ונראה מעולה ומחזיק טוב.

הזמנתי מהם ובהזמנה הראשונה היא התקשרה לפני המשלוח ושאלה כמה שאלות בשביל לדייק לי את המידה. יצא לה מידה מסויימת שונה ממה שהזמנתי זה היה נראה לי מוזר אבל כשהגיע זה ישב עלי בול. אני משתמשת בהן עד היום לא נעים אבל נראה לי שזה מאז שהבכורה שלי נולדה לפני כמעט 12 שנה...