תשעת הימים התחילו, וכל הסוגייה הכאובה של הרב מהצפון טלטלה רבים מאיתנו. עלו קושיות, וויכוחים קשים שגרמו לסערות רבות, ואף לפילוג ודיבור מקניט וכואב אחד כלפי השני.
חשבתי אולי שנעשה שרשור בו אנחנו כותבים דברים טובים שאנשים טובים מעמ"י עושים מסביבנו. גם הדברים שנראים זוטרים ביותר, כל מה שעולה במוחכם.
אז שוטו!
ומצד האמת גם לא את כל היהודים, אבל אכמ"ל.
שכדי לזכות לרוח הקודש - צריך לאהוב גם גויים..
[יש להניח שאינו מתכווין לכל מיני שונאי ישראל דווקא]
לגבי היהודים - בינתיים המאמץ צריך להיות להרבות אהבה ולא "לדייק" אולי מישהו לא צריך.
בספקות להחמיר או להקל לפי הכללים, ולהשתדל להימנע מספקות ולבררם כשאפשר.
כבר אמר הרב קוק זצ"ל: "מוטב להיכשל באהבת חינם מאשר להיכשל בשנאת חינם"
וכבר העיר על כך הרב כהנא הי"ד: "עדיף לא להיכשל בכלל".
ושניהם צודקים.
עי' ב"אורות ישראל", בפרק על אהבת ישראל, ורואים שדבריו הם עמוקים הרבה מעבר ל"וורט" על איזה "ספק שלא להיכשל"...
ולתוספת בכיוון:
"כל מה שבא בדברי תורה שבכתב ושבעל פה, שיוכל לרפות קצת את האהבה של ישראל, אפילו ביחש לרשעים היותר מוחלטים, הם נסיונות ובירורים לאדם איך שיעלה על מדרגה עליונה של אהבת השי"ת, עד שימצא לו דרך בין הסתירות כולן, ואהבת ישראל ואהבת הבריות תשאר בלבבו חיה וקימת בלא שום גרעון ופקפוק בעולם" (שם).
ואכן כדאי פשוט ללמוד אותם ממקורם, בעיון, כסדר כתביו (בלשונך, "להתמקד", או אולי נכון יותר - "להתרחב") - ולא ממאמרי סיכום.
[ובכלל, כדאי להתרגל לדון לעצם הענין. "החלילה לא מצפה ממך".. לא יעשה את הדברים ליותר-מכובדים. וכבר אמרתי, אכן, לא כל אדם צעיר יותר או פחות, ש"חשב גם כן ככה" וחזר בו, זה כבר הופך את כל הגדולים ממנו שחשבו וחושבים ככה, ל"פחות מבינים" או פחות מכירים את מקורותיו]
אבל המובאה שהבאתי מדברי הרב זצ"ל, שהכיר את כל המקורות הללו, והרבה מעבר לכך ("כל מה שבא בדברי תורה שבכתב ושבע"פ), מדברת בעד עצמה.
[ומכיוון שאני רואה שדרכך לא להשאיר תגובה ללא תגובת-נגד, אז במחילה אני מודיע מראש שאעצור כאן. עוד נושא שממילא לא ניתן למצותו כאן. ובווכחנות בעלמא אין לי ענין]
לאור מובאות אחרות של הרב קוק שלכאורה אינם מתיישבים איתה. המאמר דן בסתירה לכאורה, ומבאר בהרחבה את פתרונה.
משכבר. ו"פתרונה" אינו מאד קשה, אם תופסים את הרבדים שבהם מדובר. אבל מה שכתב, זו אמירה מוחלטת.
ראיתי כמה רבנים עם רוח הקודש, ולא ראיתי אצלם גילויי אהבה לגויים. אולי אהבו/אוהבים בסתר ליבם..
מה שציטטתי, הוא כמובן ממומחה גדול לענייני רוה"ק..
כל אימת שאני חושב על הקב"ה, אהבתו, ומישהו או משהו נשאר מחוץ לזה,
נוצר לי קצר.
מחוץ לאהבתו? לית מאן דפליג שיש. מקורות מפורשים ורבים.
למשל: "אלוהיהם של אלו שונא זימה".
וראה תניא פרק י, בארוכה.
וטבע היוצר שאוהב את יצירתו.
מה תאמר, מטרתה לשרת את הבחירה.
א"כ שים לב שכך הוא העניין רק מצידינו, שבנו שייכת הבחירה בין טוב לרע (והמושגים האלו עצמם).
ועוד, שהיא הנותנת, שכיוון שהיא בסופו של דבר מקדמת את עבודת האדם ע"י הבחירה בטוב
ומאוס ברע, ודאי שהיא אהובה עליו.
והשונא - הוא כינוי כלפי רצונו שלא ניכשל בה בפועל.
(ודרך אגב, בנוגע לדוגמא הספיציפית הזאת שאתה הבאת - באחת מהעריות הכתובות בתורה (אחותו)
התורה מנמקת את האיסור: "חסד הוא". והסבירו המפרשים שאיסור זה הוא רע ואסור מפני שהוא יותר
מדי טוב - עודף חסד שאינו מתאים לכלי הקבלה של העולם הזה שהם מדודים ומוגבלים. וראה דברי הרב
קוק בזרעונים במאמר 'נשמות של עולם התוהו', ודוק ואוקי באתרין).
והנה, כשהאדם מגביר נפשו האלהית ונלחם כל כך עם הבהמית, עד שמגרש ומבער הרע שבה מחלל השמאלי, כמו שכתוב: (דברים יז ז): "ובערת הרע מקרבך", ואין הרע נהפך לטוב ממש, נקרא "צדיק שאינו גמור" ו"צדיק ורע לו". דהיינו, שיש בו עדיין מעט מזעיר רע בחלל השמאלי, אלא שכפוף ובטל לטוב מחמת מיעוטו, ולכן נדמה לו כי ויגרשהו וילך לו כולו לגמרי. אבל באמת, אילו חלף והלך לו לגמרי כל הרע שבו, היה נהפך לטוב ממש.
וביאור הענין: כי הנה, צדיק גמור, שנהפך הרע שלו לטוב, ולכן נקרא צדיק וטוב לו, הוא על ידי הסרת הבגדים הצואים לגמרי מהרע. דהיינו, למאוס מאד בתענוגי עולם הזה להתענג בם בתענוגות בני אדם למלאת תאוות הגוף בלבד ולא לעבודת ה', מפני היותם נמשכים ונשפעים מהקליפה וסטרא אחרא, וכל מה שהוא מהסטרא אחרא, הצדיק גמור הוא שונאו בתכלית השנאה, מחמת גודל אהבתו לה' וקדושתו באהבה רבה בתענוגים וחיבה יתרה הנ"ל. כי הם זה לעומת זה, כדכתיב: (תהלים קלט כב): "תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי, חקרני ודע לבבי...". וכפי ערך גודל האהבה לה', כך ערך גודל השנאה לסטרא אחרא והמיאוס ברע בתכלית. כי המיאוס הוא הפך האהבה, ממש כמו השנאה.
וצדיק שאינו גמור הוא שאינו שונא הסטרא אחרא בתכלית השנאה, ולכן אינו מואס גם כן ברע בתכלית. וכל שאין השנאה והמיאוס בתכלית, על כרחו נשאר איזה שמץ אהבה ותענוג לשם, ולא הוסרו הבגדים הצואים לגמרי מכל וכל. ולכן לא נהפך לטוב ממש, מאחר שיש לו איזה אחיזה עדיין בבגדים הצואים, אלא שהוא בטל במיעוטו וכלא חשיב, ולכן נקרא צדיק ורע כפוף ובטל לו. ועל כן, גם אהבתו לה' אינה בתכלית, ולכן נקרא צדיק שאינו גמור.
והנה, מדרגה זו מתחלקת לרבבות מדרגות, בעניין בחינת מיעוט הרע הנשאר מאחד מארבעה יסודות הרעים, ובעניין ביטולו במיעוטו בשישים על דרך משל, או באלף ורבבה וכיוצא על דרך משל. והן הם בחינות צדיקים הרבים שבכל הדורות, כדאיתא בגמרא, דתמניסר אלפי צדיקי קיימי קמיה דקודשא ברוך הוא.
אך על מעלת צדיק גמור הוא שאמר רבי שמעון בר יוחאי: "ראיתי בני עליה והם מועטים" כו', שלכן נקראים בני עליה, שמהפכין הרע ומעלים אותו לקדושה, כדאיתא בזהר בהקדמה, שכשרצה רבי חייא לעלות להיכל רבי שמעון בן יוחאי, שמע קלא נפיק ואמר: "מאן מנכון די חשוכא מהפכין לנהורא וטעמין מרירו למיתקא עד לא ייתון הכא" וכו'.
ועוד נקראים בני עליה, מפני שגם עבודתם בבחינת "ועשה טוב" בקיום התורה ומצוותיה הוא לצורך גבוה ומעלה מעלה עד רום המעלות, ולא כדי לדבקה בו יתברך בלבד לרוות צמאון נפשם הצמאה לה', כמו שכתוב: (ישעיהו נה א): "הוי כל צמא לכו למים", וכמו שנתבאר במקום אחר. אלא כדפירשו בתיקונים: "איזהו חסיד, המתחסד עם קונו, עם קן דיליה, לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתיה בתחתונים", וכמו שכתוב ברעיא מהימנא פרשת תצא: "כברא דאשתדל בתר אבוי ואימיה דרחים לון יתיר מגרמיה ונפשיה ורוחיה ונשמתיה כו', ומסר גרמיה למיתה עלייהו למיפרק לון כו'", וכמו שנתבאר במקום אחר.
[ושניהם עולים בקנה אחד, כי על ידי הבירורים שמבררים מנוגה מעלים מיין נוקבין, ונעשים ייחודים עליונים להוריד מיין דכורין, שהם הם מימי החסדים שבכל מצווה ומצווה מרמ"ח מצוות עשה, שכולם הן בחינות חסדים ומיין דכורין, דהיינו המשכת קדושת אלהותו יתברך מלמעלה למטה להתלבש בתחתונים, כמו שנתבאר במקום אחר].
הקב"ה ברא ואיפשר. אבל "טבע היוצר שאוהב את יצירתו" - ממש לא בהכרח. ואבאר במשל מאיתנו:
נניח שקיבלתי עונש מהמדינה לעשות עבודות שירות. אף אחד לא כופה אותי להתייצב בעבודה מדי יום. אני יכול פשוט להישאר בבית. אלא שאז יקחו אותי לכלא, וזו אופציה פחות טובה מבחינתי, אז אני קם והולך לעבודה.
כלומר: בין אופציה גרועה לאופציה גרועה יותר - אני נאלץ לבחור באופציה הפחות גרועה. זה לא אומר שאני אוהב אותה או שמח בה. אני רק שמח במניעת האופציה הגרועה יותר. זה רצון נמוך.
הקב"ה ברא מנגנון שלם של טוב ורע, כדי לאפשר בחירה. הבחירה מאפשרת השתלמות והידמות אליו, שזה החסד וההטבה הכי גדולים שהוא יכול לתת לבני אנוש. הוא חפץ בהתקיימות המנגנון כולו. אבל זה אומר שהוא שמח ואוהב כל פרט מפרטיו. ללא הרע, לא הייתה יכולה להתקיים ההטבה הגדולה, ולכן הוא שמח בכללות העניין, אבל ביחס פרטני לרע - הוא לא אוהב אותו. הוא יצר אותו והוא מחיה אותו בסוג של אילוץ והגבלה (שהיא מצד האינטראקציה עם הנבראים, ולא בעצמותו חלילה), מה שנקרא בלשון הקבלה והחסידות "בחינת אחוריים".
גם עצם היצירה והחיות של הרע היא בעצם ע"י העדר אורו והסתרת התגלותו, כדאיתא בספרים הקדושים.
אז לא שייך לדבר על אהבה ושנאה לנבראים.
וכמו שביאר החילוק ביניהם מהרח"ו בשערי קדושה וכן בשו"ת בית שלמה ובשו"ת דברי חיים.
עכ"פ - מציאות רוה"ק גם אחרי החורבן איננה מוטלת בספק. ראי לדוגמא בעירובין (סד: ) מכאן
שכיוון רבן גמליאל ברוה"ק, והוא היה אחר החורבן.
מה שרציתי זה למוסס את קביעתך הנחרצת שלאחר החורבן אין רוח הקודש.
ואני מסכים שצריך להקשות ולעבות הרבה יותר את אמות המידה
המזכות בתואר הנשגב הזה.
לא כל רב או "רב" שהתפקסס לו כמה פעמים בהצלחה, או שיש לו כישרון
בעוויות פנים המקסימות את כל רואיהן, הוא בהכרח בעל רוח הקודש.
נקודה למחשבהכבר דיברו מזה שחזרה תחזור
ציפו לה ... אבל תכלס אני לא מבין גדול
ולא ראיתי עדיין שום נביא
כי בדרך כלל כותבים מהרח"ו
חבל שנתפסתם למושג.
כוונתי הייתה, אהבה שלא תלויה בדבר כי אנחנו אחים.
לא לנצל"ש!
) )"מצד האמת, אין מושג כזה "אהבת חינם". כל יהודי ראוי וזכאי לאהבה,
אהבתו אינה ב"חינם". מתוך התבוננות במהות האמיתית של כל יהודי-
"בנים אתם לד' א-לוקיכם" (דברים יד,א)-מתבקש ממש לאהוב כל יהודי
ויהודי מעצם היותו בן לד'. "
(הרב דרוקמן שליט"א)
נשפכתיפסידוניתתנו לגדול בשקטלשמוע שופר לדאוג שיהיה מקומות כשרים אפילו בהודו לקרב את עם ישראל לאביהם שבשמיים
אולי זה יותר מתאים ל"נבל ברשות התורה", עוד לא החלטתי...
יש להם מעסיק, והוא האחראי הבלעדי על השכר שלהם.
כמו כן אני לא נותן טיפים לרופא, לקופאית, למוסכניק, לרואה החשבון, לחשמלאי... מה שהם אומרים לי שאני צריך לשלם על השירות/מוצר, זה מה שאני משלם.
כמובן שבתור מלצר הכי נחמד זזה לקבל טיפ.
אבל אם נחשוב בהיגיון, לא מספיק שאני משלם על האירוע\מסעדה שגם ככה כיום לא מאוד זולים, אני עוד צריך להוסיף כסף לבחור הנחמד שזו העבודה שלו?
לא בקטע מזלזל ש"העבודה שלו זה לשרת אותי" אלא אשכרה, זו העבודה, לבוא-לקחת-להביא, על מה להוסיף כסף? שהוא גם מחייך? מצידי שלא יחייך חחח
אז כן
בשליחים לא יצא לי להיעזר אז לא בדקתי
זה בפירוש לא המצב הרגיל, בטח לא במקומות גדולים ומסודרים. לפני הרבה שנים זה היה המצב, אבל מאז עברו חוקים שהסדירו את הנושא.
רק אם יכפו עלי, או יגרמו לסיטואציה שבה אעדיף לרחם על האומללים ולתת להם קבצנות טיפים.
רק כי זה עניין של מקובלות, לא שבאמת בא לי לשלם מעבר לעלות הגבוהה גם ככה באופן יחסי
מפרגנת להם
עבודה קשה
אבל זה לא קורה אצלי הרבה מסעדות/ שליחויות של אוכל
כשזה מתאים
למטפלת פרטית הייתי מוסיפה לפני חגים
מעדיפה לקנות בחנות קרובה לבית גם אם זה יותר יקר
כדי לפרנס מקומיים
מפרגנת לנהגי מוניות את הסכום בלי מיקוח (לא קורה הרבה מוניות)
לא כי אני מרגיש אחריות כלכלית עליהם, אלא כי זו עבודה שוחקת, עם בוס מעצבן והרבה לחץ מסביב, וזה שלב בחיים בדר"כ, וזה משמח אותם מאוד, ולא דורש ממני הרבה.
אני גם לא יוצא למסעדות אז זה בעיקר בחתונות.
בחתונות אם דאגו לי במיוחד.
לשליחים לא
במסעדות כן (מקומות עם הגשה לשולחן)
אישית חשוב לי שלא יצא סטיגמה על דוסים (או יותר נכון דוסיות) שהם קמצנים.
פיצריות ציפס וכו אז לא.
שליחים לא יצא לי.
פתית שלגאחרונהלא הייתי עושה היום כ ל ו ם בבית! ממש! עונג רצוף, הכוזרי, דעת תבונות, רמח"ל, מהר"ל (אם אי י
טועה, אין לי זמן כרגע לבדוק) - תוך השוואה לאפלטון, אריסטו ועוד - חכמה צרופה. נפלא.
אפילו תוך גדי
הספונג'ה.......וכי קלות כל אלו בעיניך?!
לולאי השיעור שלו הקשבתי היום, לא הייתי עושה כל זאת. או שהייתי עושה
זאת באיטיות, בחוסר חשק, בלשוטט מחשבתית בכל מיני מקומות , העיקר לא
כאן, ליד הכיור, השיש....
השיעורים שלו עוזרים לי לעשות מה (מה לעשות, אני מודה ומתוודה) - שאיני
אוהבת... זה לא נשמע מכובד כל כך, לערבב צלחות ותרסיס לניקוי חלונות
עם דעת וחכמה כל כך נפלאות, אבל זמני לא כל כך פנוי, Young man.......
א
אני לא טיפוס שלומד ללא הרף, הלוואי. אבל, כשלא נמצאים
במסגרת תורנית איזושהי, אז בלי לשמוע משהו תורני, אני
מרגישה שהופכת יותר ויותר לבורה ועמת הארץ.
הלוואי והייתי מקשיבה לרב לוי
ודומיו - יותר. הרבה יותר. וחוצמזה...זה כיף!!
ברור עם זאת, שיש אנשים הרבה יותר עסוקים
ממני. עובדים המון שעות, לומדים, פעילים....
אגב, השיעורים של הרב לוי נמסרים
לציבור של בעלי תשובה, או אנשים
שמתעניינים....ובכל זאת, הם עמוקים,
מלאי מחשבה, משהו!!
א גיט ווך!
לילמנוחה!
הייתי שומע הרבה, מתישהו הגעתי למחסום השיעורים בתשלום...
אין לי את האפשרות. אבל נהנתי מאד
שלא אכשיל מישהו חס ושלום
בהחלט היתה משכיחה לי את האבל.
אני מתארת לעצמי שהכל זה שירי אמונה וכד'. נכון?
זה כל כך לא הולך עם הרב לוי השכלתן כל כך....
הוא ממש נפלא. וגם צדיק אני חושבת. לפי התשובות שלו כששואלים אותו.
שאלתי אותו על משהו מזעזע שהזכיר בשיעוריו על הכוזרי, והוא ענה:
אנחנו לא שופטים אף אחד.
מדהים. תודה!
תודה!!!
אבל השיעורים הארוכים שלו (הכוזרי, הרמח"ל ) - זה לא "נחמד", כלומר, זה לא
מוגש כסיפור, כדיאלוג בינו לבין מישהו שמתנגד או לא מבין, זה על טהרת הקודש
ממש. כך זה מרגיש לי. כל כך בהיר, מסודר, חכם, עמוק, לא "עממי" בשום אופן!
לא יודעת אם הצלחתי להסביר את הכוונה שלי.
את מרגישה את הכובד של האחריות שיש בתוכן הזה. זה באמת מרגיש לפעמים כמו "קומה שנייה" של אמונה - כזו שלא מסתפקת רק ברגש, אלא דורשת מאיתנו מבנה שכלי ורוחני מאוד חזק כדי לעמוד מול סערות העולם. הסברת את עצמך מצוין! (בתקוה שהבנתי ;)
באמת קומה שניה, כי השיעורים
הארוכים והעמוקים האלה, פחות קלילים, יש להם (אני חושבת)
פחות מגמה להשפיע. ומבחינה אינטלקטואלית, הם באמת
מלאכת מחשבת. מעניקים סיפוק שכלי . הרגשה של איזה
מופלא, כמה עמוק.....
מבחינת להרגיש את כובד האחריות....הלוואי.
אולי מבחינה זו, דווקא השיעורים הקצרים
המחדדים נקודה מסויימת, יכולים (זמנית?)
להשפיע יותר.
עולים בזכרוני הסיפורים מזמן גירוש ספרד למשל, שדווקא
פשוטי העם, שעבדו את השם בתמימות ופשטות, החזיקו
מעמד מבחינה יהודית, יותר מהמשכילים למינהם (שגם
שמרו מצוות).
ואולי אני טועה.
זה כן משפיע. או מוטב לאמר, זה עוזר לאהוב את השם, לעשות אולי פחות מלומדה, יותר ברצינות, אולי...
מזכיר את זה כבדרך אגב. מאוד ממליצה להקשיב לו.
הרב אורי שרקי
הרב מיכאל אברהם
הרב אליהו זיני
הרב שמואל אליהו
הרב גיא אלאלוף
יש הרבה על מי להמליץ אך מה שהלב חושק הזמן עושק.
הרב יגאל לוינשטיין
הרב שניאור אשכנזי
הרב צבי בן פורת
הרב אליהו מויאל (אם אני לא טועה)
כשיהיה זמן סוף סוף....
שיעורים על מצבי נפש - הרב ד"ר הררי באתר "התבוננות"
הרב פנגר - על ירידות, נפילות וכו' וכו' בקול חי (מחשבים מסלול מחדש יום חמישי בלילה משעה 12 ועד 2 בלילה
וגם שיעורים קצרים מאוד וטיפים גם בקול חי וביוטיוב.
ממליץ עליהם חח
כדאי לשמוע
אם צרכי הילד מסופקים לו, בעיקר רגשית, הוא יהיה מאושר.
אז אני לא חושב שיש סטטיסטיקה קבועה.
אם הייתי צריך לנחש בכוח אז הייתי אומר או שזה דינמי ומשתנה כל הזמן בין המגזרים או שזה פחות או יותר אותו יחס של מאושרים/לא מאושרים אצל כל המגזרים (היהודים כמובן...)
השאלה הגדולה היא לאיפה הילד הזה הלך ברגע שהתבגרנו.
האם יש סביבה שמשמרת כמה שיותר את הילד בתוכנו גם כשהתבגרנו?
אבל לדעתי יש 2 מגזרים שעל פניו הרוב נשארים בהם: חילוני וחרדי
החילוני- כי זה לא באמת מגזר, זה פשוט חופש מוחלט אז הכל נכנס בקטגוריה, גם להיות חילוני ולשמור שבת, נניח.
והחרדי- כי זה חינוך נוקשה וקהילתיות חזקה שקשה לצאת ממנו. ולכן יש רוב שנשאר.
כמו תמיד, הדשא של השכן ירוק יותר ונראה לי שמכיוון שהמגזר הדתי תמיד באמצע והמינון של החופש והתורה משתנה מאדם לאדם, ממשפחה למשפחה וממקום למקום, קל לצאת ממנו לכל כיוון..
לילדים, אני חושבת שילדות מאושרת תלויה בהורים ובסביבה האנושית, לא קשור לרמה דתית או למגזר כלשהו. הדרך שההורים והסביבה מתווכים לילד את העולם וגם את המחויבויות שלו, היא זו שמשפיעה הכי הרבה על השמחה הפנימית.
לדוגמה, ילדה בגן משחקים. אפשר להיות הורה קשוח שלא מרשה לעלות על מתקנים גבוהים יותר, ואפשר להיות הורה קשוח שלא מאפשר מבחינת צניעות לנסות כל מיני פעלולים, ואפשר להיות הורה מאפשר שפשוט מוודא שהילדה בטוחה ושטוב לה, ושמתאפשר לה לנסות כל מה שהיא רוצה בגן משחקים. זה הכל
הרבנות מבטלת את החלטת המנכל
