ומצד האמת גם לא את כל היהודים, אבל אכמ"ל.

כאן

שכדי לזכות לרוח הקודש - צריך לאהוב גם גויים..

[יש להניח שאינו מתכווין לכל מיני שונאי ישראל דווקא]

לגבי היהודים - בינתיים המאמץ צריך להיות להרבות אהבה ולא "לדייק" אולי מישהו לא צריך.

בספקות להחמיר או להקל לפי הכללים, ולהשתדל להימנע מספקות ולבררם כשאפשר.

כבר אמר הרב קוק זצ"ל: "מוטב להיכשל באהבת חינם מאשר להיכשל בשנאת חינם"

וכבר העיר על כך הרב כהנא הי"ד: "עדיף לא להיכשל בכלל".

ושניהם צודקים.

עי' ב"אורות ישראל", בפרק על אהבת ישראל, ורואים שדבריו הם עמוקים הרבה מעבר ל"וורט" על איזה "ספק שלא להיכשל"...

ולתוספת בכיוון: 

"כל מה שבא בדברי תורה שבכתב ושבעל פה, שיוכל לרפות קצת את האהבה של ישראל, אפילו ביחש לרשעים היותר מוחלטים, הם נסיונות ובירורים לאדם איך שיעלה על מדרגה עליונה של אהבת השי"ת, עד שימצא לו דרך בין הסתירות כולן, ואהבת ישראל ואהבת הבריות תשאר בלבבו חיה וקימת בלא שום גרעון ופקפוק בעולם" (שם). 

עיין בקובץ זה.

אני חלילה לא מצפה ממך לקרוא מאמר של תלמיד "אחרון", אז תתמקד רק במקורות השזורים בו.

ואכן כדאי פשוט ללמוד אותם ממקורם, בעיון, כסדר כתביו (בלשונך, "להתמקד", או אולי נכון יותר - "להתרחב") - ולא ממאמרי סיכום. 

[ובכלל, כדאי להתרגל לדון לעצם הענין. "החלילה לא מצפה ממך".. לא יעשה את הדברים ליותר-מכובדים. וכבר אמרתי, אכן, לא כל אדם צעיר יותר או פחות, ש"חשב גם כן ככה" וחזר בו, זה כבר הופך את כל הגדולים ממנו שחשבו וחושבים ככה, ל"פחות מבינים" או פחות מכירים את מקורותיו]

אבל המובאה שהבאתי מדברי הרב זצ"ל, שהכיר את כל המקורות הללו, והרבה מעבר לכך ("כל מה שבא בדברי תורה שבכתב ושבע"פ), מדברת בעד עצמה. 

[ומכיוון שאני רואה שדרכך לא להשאיר תגובה ללא תגובת-נגד, אז במחילה אני מודיע מראש שאעצור כאן. עוד נושא שממילא לא ניתן למצותו כאן. ובווכחנות בעלמא אין לי ענין]

לאור מובאות אחרות של הרב קוק שלכאורה אינם מתיישבים איתה. המאמר דן בסתירה לכאורה, ומבאר בהרחבה את פתרונה.

משכבר. ו"פתרונה" אינו מאד קשה, אם תופסים את הרבדים שבהם מדובר. אבל מה שכתב, זו אמירה מוחלטת.

ראיתי כמה רבנים עם רוח הקודש, ולא ראיתי אצלם גילויי אהבה לגויים. אולי אהבו/אוהבים בסתר ליבם..

מה שציטטתי, הוא כמובן ממומחה גדול לענייני רוה"ק..

כל אימת שאני חושב על הקב"ה, אהבתו, ומישהו או משהו נשאר מחוץ לזה,

נוצר לי קצר.

מחוץ לאהבתו? לית מאן דפליג שיש. מקורות מפורשים ורבים.

למשל: "אלוהיהם של אלו שונא זימה".

וראה תניא פרק י, בארוכה.

וטבע היוצר שאוהב את יצירתו.

מה תאמר, מטרתה לשרת את הבחירה.

א"כ שים לב שכך הוא העניין רק מצידינו, שבנו שייכת הבחירה בין טוב לרע (והמושגים האלו עצמם).

ועוד, שהיא הנותנת, שכיוון שהיא בסופו של דבר מקדמת את עבודת האדם ע"י הבחירה בטוב

ומאוס ברע, ודאי שהיא אהובה עליו.

והשונא - הוא כינוי כלפי רצונו שלא ניכשל בה בפועל.

(ודרך אגב, בנוגע לדוגמא הספיציפית הזאת שאתה הבאת - באחת מהעריות הכתובות בתורה (אחותו)

התורה מנמקת את האיסור: "חסד הוא". והסבירו המפרשים שאיסור זה הוא רע ואסור מפני שהוא יותר

מדי טוב - עודף חסד שאינו מתאים לכלי הקבלה של העולם הזה שהם מדודים ומוגבלים. וראה דברי הרב

קוק בזרעונים במאמר 'נשמות של עולם התוהו', ודוק ואוקי באתרין).

והנה, כשהאדם מגביר נפשו האלהית ונלחם כל כך עם הבהמית, עד שמגרש ומבער הרע שבה מחלל השמאלי, כמו שכתוב: (דברים יז ז): "ובערת הרע מקרבך", ואין הרע נהפך לטוב ממש, נקרא "צדיק שאינו גמור" ו"צדיק ורע לו". דהיינו, שיש בו עדיין מעט מזעיר רע בחלל השמאלי, אלא שכפוף ובטל לטוב מחמת מיעוטו, ולכן נדמה לו כי ויגרשהו וילך לו כולו לגמרי. אבל באמת, אילו חלף והלך לו לגמרי כל הרע שבו, היה נהפך לטוב ממש.

וביאור הענין: כי הנה, צדיק גמור, שנהפך הרע שלו לטוב, ולכן נקרא צדיק וטוב לו, הוא על ידי הסרת הבגדים הצואים לגמרי מהרע. דהיינו, למאוס מאד בתענוגי עולם הזה להתענג בם בתענוגות בני אדם למלאת תאוות הגוף בלבד ולא לעבודת ה', מפני היותם נמשכים ונשפעים מהקליפה וסטרא אחרא, וכל מה שהוא מהסטרא אחרא, הצדיק גמור הוא שונאו בתכלית השנאה, מחמת גודל אהבתו לה' וקדושתו באהבה רבה בתענוגים וחיבה יתרה הנ"ל. כי הם זה לעומת זה, כדכתיב: (תהלים קלט כב): "תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי, חקרני ודע לבבי...". וכפי ערך גודל האהבה לה', כך ערך גודל השנאה לסטרא אחרא והמיאוס ברע בתכלית. כי המיאוס הוא הפך האהבה, ממש כמו השנאה.

וצדיק שאינו גמור הוא שאינו שונא הסטרא אחרא בתכלית השנאה, ולכן אינו מואס גם כן ברע בתכלית. וכל שאין השנאה והמיאוס בתכלית, על כרחו נשאר איזה שמץ אהבה ותענוג לשם, ולא הוסרו הבגדים הצואים לגמרי מכל וכל. ולכן לא נהפך לטוב ממש, מאחר שיש לו איזה אחיזה עדיין בבגדים הצואים, אלא שהוא בטל במיעוטו וכלא חשיב, ולכן נקרא צדיק ורע כפוף ובטל לו. ועל כן, גם אהבתו לה' אינה בתכלית, ולכן נקרא צדיק שאינו גמור.

והנה, מדרגה זו מתחלקת לרבבות מדרגות, בעניין בחינת מיעוט הרע הנשאר מאחד מארבעה יסודות הרעים, ובעניין ביטולו במיעוטו בשישים על דרך משל, או באלף ורבבה וכיוצא על דרך משל. והן הם בחינות צדיקים הרבים שבכל הדורות, כדאיתא בגמרא, דתמניסר אלפי צדיקי קיימי קמיה דקודשא ברוך הוא.

אך על מעלת צדיק גמור הוא שאמר רבי שמעון בר יוחאי: "ראיתי בני עליה והם מועטים" כו', שלכן נקראים בני עליה, שמהפכין הרע ומעלים אותו לקדושה, כדאיתא בזהר בהקדמה, שכשרצה רבי חייא לעלות להיכל רבי שמעון בן יוחאי, שמע קלא נפיק ואמר: "מאן מנכון די חשוכא מהפכין לנהורא וטעמין מרירו למיתקא עד לא ייתון הכא" וכו'.

ועוד נקראים בני עליה, מפני שגם עבודתם בבחינת "ועשה טוב" בקיום התורה ומצוותיה הוא לצורך גבוה ומעלה מעלה עד רום המעלות, ולא כדי לדבקה בו יתברך בלבד לרוות צמאון נפשם הצמאה לה', כמו שכתוב: (ישעיהו נה א): "הוי כל צמא לכו למים", וכמו שנתבאר במקום אחר. אלא כדפירשו בתיקונים: "איזהו חסיד, המתחסד עם קונו, עם קן דיליה, לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתיה בתחתונים", וכמו שכתוב ברעיא מהימנא פרשת תצא: "כברא דאשתדל בתר אבוי ואימיה דרחים לון יתיר מגרמיה ונפשיה ורוחיה ונשמתיה כו', ומסר גרמיה למיתה עלייהו למיפרק לון כו'", וכמו שנתבאר במקום אחר.

[ושניהם עולים בקנה אחד, כי על ידי הבירורים שמבררים מנוגה מעלים מיין נוקבין, ונעשים ייחודים עליונים להוריד מיין דכורין, שהם הם מימי החסדים שבכל מצווה ומצווה מרמ"ח מצוות עשה, שכולם הן בחינות חסדים ומיין דכורין, דהיינו המשכת קדושת אלהותו יתברך מלמעלה למטה להתלבש בתחתונים, כמו שנתבאר במקום אחר].

הקב"ה ברא ואיפשר. אבל "טבע היוצר שאוהב את יצירתו" - ממש לא בהכרח. ואבאר במשל מאיתנו:

נניח שקיבלתי עונש מהמדינה לעשות עבודות שירות. אף אחד לא כופה אותי להתייצב בעבודה מדי יום. אני יכול פשוט להישאר בבית. אלא שאז יקחו אותי לכלא, וזו אופציה פחות טובה מבחינתי, אז אני קם והולך לעבודה.

כלומר: בין אופציה גרועה לאופציה גרועה יותר - אני נאלץ לבחור באופציה הפחות גרועה. זה לא אומר שאני אוהב אותה או שמח בה. אני רק שמח במניעת האופציה הגרועה יותר. זה רצון נמוך.

הקב"ה ברא מנגנון שלם של טוב ורע, כדי לאפשר בחירה. הבחירה מאפשרת השתלמות והידמות אליו, שזה החסד וההטבה הכי גדולים שהוא יכול לתת לבני אנוש. הוא חפץ בהתקיימות המנגנון כולו. אבל זה אומר שהוא שמח ואוהב כל פרט מפרטיו. ללא הרע, לא הייתה יכולה להתקיים ההטבה הגדולה, ולכן הוא שמח בכללות העניין, אבל ביחס פרטני לרע - הוא לא אוהב אותו. הוא יצר אותו והוא מחיה אותו בסוג של אילוץ והגבלה (שהיא מצד האינטראקציה עם הנבראים, ולא בעצמותו חלילה), מה שנקרא בלשון הקבלה והחסידות "בחינת אחוריים".

גם עצם היצירה והחיות של הרע היא בעצם ע"י העדר אורו והסתרת התגלותו, כדאיתא בספרים הקדושים.

אז לא שייך לדבר על אהבה ושנאה לנבראים.

וכמו שביאר החילוק ביניהם מהרח"ו בשערי קדושה וכן בשו"ת בית שלמה ובשו"ת דברי חיים.

עכ"פ - מציאות רוה"ק גם אחרי החורבן איננה מוטלת בספק. ראי לדוגמא בעירובין (סד: ) מכאן

שכיוון רבן גמליאל ברוה"ק, והוא היה אחר החורבן.

מה שרציתי זה למוסס את קביעתך הנחרצת שלאחר החורבן אין רוח הקודש.

ואני מסכים שצריך להקשות ולעבות הרבה יותר את אמות המידה

המזכות בתואר הנשגב הזה.

לא כל רב או "רב" שהתפקסס לו כמה פעמים בהצלחה, או שיש לו כישרון

בעוויות פנים המקסימות את כל רואיהן, הוא בהכרח בעל רוח הקודש.

כבר דיברו מזה שחזרה תחזור

ציפו לה ... אבל תכלס אני לא מבין גדול

ולא ראיתי עדיין שום נביא

כי בדרך כלל כותבים מהרח"ו

חבל שנתפסתם למושג.

כוונתי הייתה, אהבה שלא תלויה בדבר כי אנחנו אחים.

לא לנצל"ש!

"מצד האמת, אין מושג כזה "אהבת חינם". כל יהודי ראוי וזכאי לאהבה,

אהבתו אינה ב"חינם". מתוך התבוננות במהות האמיתית של כל יהודי-

"בנים אתם לד' א-לוקיכם" (דברים יד,א)-מתבקש ממש לאהוב כל יהודי
ויהודי מעצם היותו בן לד'. "

(הרב דרוקמן שליט"א)

לשמוע שופר לדאוג שיהיה מקומות כשרים אפילו בהודו לקרב את עם ישראל לאביהם שבשמיים

ובכל זאת..

המלחמה יכלה לנטוע בי גבורה, מסירות נפש, רצון לחיים משמעותיים יותר בשל הידיעה כמה חיי אדם נגדעו... איזה אנשים איבדנו שיש להשלים את החלל שלהם..

לא זכיתי שקרה..

ב"ה לא חוויתי מקרוב ואני יודעת שאי אפשר להשוות את העוצמה וההשפעה לעומת מישהו שכן, אבל זה כן הוביל לחשבון נפש והוציא אותי משאננות. ברור שהשתניתי. מעבר לזה, בעקבות ה7.10 התבררו לי כל מיני סוגיות כמו היחס לכלל ופרט בעם ישראל (חטופים), שירות- עד כמה, היחס שלי לגיוס בנפרד ולקריאות לגיוס חרדים בנפרד. עד כמה אני מעורבת במה שהעם עובר, כמה אכפת לי ומה אני עושה עם זה. היחס שלי לשמועות קשות וסיפורי זוועה- איך אני מתמודדת עם זה, איך אני מתמודדת עם אנשים סביבי שרואים את זה אחרת ממני ורוצים לשתף אותי... נגיד אני נמנעת מלשמוע סיפורי זוועה, ואני לא אוהבת להגיב בזעזוע ולשקוע בזה אבל מה לעשות כשמישהו שכן בוחר לשמוע בא לפרוק אצלי תזעזוע שלו (בדרך קבע). וגם היה מדהים לראות את ההתעוררות של הזהות היהודית בעם.

מה הכישרון הטבעי שלך? מה למדת?

בינתיים אני במקומך הייתי יושב בבית ולומד שני דברים לעומק

1.AI

2. אקסל

ולא פחות חשוב מזה את השילוב בניהם.

אקסל אני מכיר קצת, היה לא מעט בתואר..

וגם יודע שיש קורסים חינמיים..

איך לומדים ai? אתה מכיר דרך או קורס?

ותוכל להסביר מעט מה יש ללמוד בזה? 

כללומר. לנצל את הזמן כדי להתקדם מקצועית ולא רק "לחכות" שמישהו יואיל בטובו להסתכל עליך. כמובן גם הקו"ח שלך יתעדכנו  בהתאם.

לימודי AI ברשת - למה זה לא שורה? 

AI יש לא מעט חומר. הייתי מחפש ללמוד על השילוב בין AI לבין המקצוע שלך. כלומר  איך לשאול שאלות על טבלאות דוחות וחשבוניות וכל אלה. בסוף איך לעשות את העבודה שלך טוב יותר.

יש הבדל גדול בין סיום לימודי חשבונאות ובין מי שמחזיק ברישיון לעסוק בראיית חשבון.  

אם אתה עם רישיון - חיפוש העבודה הוא שונה מחיפוש מקום לעשות בו סטאז'  

גם כיוון תעסוקתי הוא שונה - עם רישיון אתה כבר צריך לבחור כיוון התמחות / תת-התמחות מקצועי בתחום הגדול של ראיית חשבון.   

לעשות לו"ז יומי. שכולל לימוד קבוע קודש או חול, אם אפשר כזה שמתקדמים בו.

לקבוע יעדים, כמו ספר קודש מסויים או פרק זמן קבוע או קורס מקצועי אונליין, אפילו סדרת שיעורים תורניים באתר של ישיבה או מכון מאיר

זמני ארוחות יחסית קבועים, ארוחות מזינות.

לשים לב לזמנים האידיאליים בשבילך לשיון ולקום, להתאים את הזמנים של היום למקצב הטבעי שלך.

לשמור על קשר עם אנשים אחרים

לטפח את הבית והסביבה.

למצוא התנדבות- זה משהו שיכול להיות זמני ואחר כך להיפסק או להשתלב בעבודה שתמצא

לחפש פרויקט כלשהו שלך, שאתה רוצה לממש בזמן הבינתיים הזה.

בהצלחה ושיעבור מתישהו

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

אני מכיר קצת את הפורומים שם, במיוחד את עצכ"ח הידועה. הלמדנות והחריפות אכן רמה גבוהה, היתר לא תמיד.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

ובפועל ב95% באותם התכנים שעוסקים בהם תלמידי החכמים החרדיים, הפורומים שהזכרת מספקים את הסחורה שצריך.

זה אפילו יתרון עצום, ומהמקומות הבודדים שבהם יכולים לדון באותה הסוגיה אברך מרמת גן עם אברך בכולל ברכסים וכד'.

אני מכיר יותר את פורום לתורה, והוא באמת נועד להיות מקום סגור יותר מאוצר החכמה, אבל עדיין הוא משרת המון לומדים מכלל הישיבות.

הבעיה שה'בעל הבית' שם חרדי. אתה יכול לבוא, אבל תרגיש אורח.

וגם בתוכן. זה כמו להיכנס לבני ברק. גם אם יקבלו אותך יפה, אתה אורח. כתבת שאתה מכיר את הפורומים. לא הרגשת כך?

צורת החשיבה, המקורות, די הכול. לרוב המנהלים מכבדים את תופשי התורה אצלנו, אבל עדיין הם בעלי הבית.

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

מה שיעזור זה להחזיר כל פעם

כל פעם

אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון

עם הזמן זה עובר.

ואתם כהורים.

אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה 

כיף להיות במיטה עם אבא ואמא!  לא נורא בכלל. אם יש מיטה רחבה מספיק

והילדונת לא בועטת נוראות תוך כדי שינה, לא נורא. חושבת שזה נותן בטחון

לילד.  אולי להתפלל על זה, אם זה מפריע? לבקש עצה טובה מהשם?

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...