תשעת הימים התחילו, וכל הסוגייה הכאובה של הרב מהצפון טלטלה רבים מאיתנו. עלו קושיות, וויכוחים קשים שגרמו לסערות רבות, ואף לפילוג ודיבור מקניט וכואב אחד כלפי השני.
חשבתי אולי שנעשה שרשור בו אנחנו כותבים דברים טובים שאנשים טובים מעמ"י עושים מסביבנו. גם הדברים שנראים זוטרים ביותר, כל מה שעולה במוחכם.
אז שוטו!
ומצד האמת גם לא את כל היהודים, אבל אכמ"ל.
שכדי לזכות לרוח הקודש - צריך לאהוב גם גויים..
[יש להניח שאינו מתכווין לכל מיני שונאי ישראל דווקא]
לגבי היהודים - בינתיים המאמץ צריך להיות להרבות אהבה ולא "לדייק" אולי מישהו לא צריך.
בספקות להחמיר או להקל לפי הכללים, ולהשתדל להימנע מספקות ולבררם כשאפשר.
כבר אמר הרב קוק זצ"ל: "מוטב להיכשל באהבת חינם מאשר להיכשל בשנאת חינם"
וכבר העיר על כך הרב כהנא הי"ד: "עדיף לא להיכשל בכלל".
ושניהם צודקים.
עי' ב"אורות ישראל", בפרק על אהבת ישראל, ורואים שדבריו הם עמוקים הרבה מעבר ל"וורט" על איזה "ספק שלא להיכשל"...
ולתוספת בכיוון:
"כל מה שבא בדברי תורה שבכתב ושבעל פה, שיוכל לרפות קצת את האהבה של ישראל, אפילו ביחש לרשעים היותר מוחלטים, הם נסיונות ובירורים לאדם איך שיעלה על מדרגה עליונה של אהבת השי"ת, עד שימצא לו דרך בין הסתירות כולן, ואהבת ישראל ואהבת הבריות תשאר בלבבו חיה וקימת בלא שום גרעון ופקפוק בעולם" (שם).
ואכן כדאי פשוט ללמוד אותם ממקורם, בעיון, כסדר כתביו (בלשונך, "להתמקד", או אולי נכון יותר - "להתרחב") - ולא ממאמרי סיכום.
[ובכלל, כדאי להתרגל לדון לעצם הענין. "החלילה לא מצפה ממך".. לא יעשה את הדברים ליותר-מכובדים. וכבר אמרתי, אכן, לא כל אדם צעיר יותר או פחות, ש"חשב גם כן ככה" וחזר בו, זה כבר הופך את כל הגדולים ממנו שחשבו וחושבים ככה, ל"פחות מבינים" או פחות מכירים את מקורותיו]
אבל המובאה שהבאתי מדברי הרב זצ"ל, שהכיר את כל המקורות הללו, והרבה מעבר לכך ("כל מה שבא בדברי תורה שבכתב ושבע"פ), מדברת בעד עצמה.
[ומכיוון שאני רואה שדרכך לא להשאיר תגובה ללא תגובת-נגד, אז במחילה אני מודיע מראש שאעצור כאן. עוד נושא שממילא לא ניתן למצותו כאן. ובווכחנות בעלמא אין לי ענין]
לאור מובאות אחרות של הרב קוק שלכאורה אינם מתיישבים איתה. המאמר דן בסתירה לכאורה, ומבאר בהרחבה את פתרונה.
משכבר. ו"פתרונה" אינו מאד קשה, אם תופסים את הרבדים שבהם מדובר. אבל מה שכתב, זו אמירה מוחלטת.
ראיתי כמה רבנים עם רוח הקודש, ולא ראיתי אצלם גילויי אהבה לגויים. אולי אהבו/אוהבים בסתר ליבם..
מה שציטטתי, הוא כמובן ממומחה גדול לענייני רוה"ק..
כל אימת שאני חושב על הקב"ה, אהבתו, ומישהו או משהו נשאר מחוץ לזה,
נוצר לי קצר.
מחוץ לאהבתו? לית מאן דפליג שיש. מקורות מפורשים ורבים.
למשל: "אלוהיהם של אלו שונא זימה".
וראה תניא פרק י, בארוכה.
וטבע היוצר שאוהב את יצירתו.
מה תאמר, מטרתה לשרת את הבחירה.
א"כ שים לב שכך הוא העניין רק מצידינו, שבנו שייכת הבחירה בין טוב לרע (והמושגים האלו עצמם).
ועוד, שהיא הנותנת, שכיוון שהיא בסופו של דבר מקדמת את עבודת האדם ע"י הבחירה בטוב
ומאוס ברע, ודאי שהיא אהובה עליו.
והשונא - הוא כינוי כלפי רצונו שלא ניכשל בה בפועל.
(ודרך אגב, בנוגע לדוגמא הספיציפית הזאת שאתה הבאת - באחת מהעריות הכתובות בתורה (אחותו)
התורה מנמקת את האיסור: "חסד הוא". והסבירו המפרשים שאיסור זה הוא רע ואסור מפני שהוא יותר
מדי טוב - עודף חסד שאינו מתאים לכלי הקבלה של העולם הזה שהם מדודים ומוגבלים. וראה דברי הרב
קוק בזרעונים במאמר 'נשמות של עולם התוהו', ודוק ואוקי באתרין).
והנה, כשהאדם מגביר נפשו האלהית ונלחם כל כך עם הבהמית, עד שמגרש ומבער הרע שבה מחלל השמאלי, כמו שכתוב: (דברים יז ז): "ובערת הרע מקרבך", ואין הרע נהפך לטוב ממש, נקרא "צדיק שאינו גמור" ו"צדיק ורע לו". דהיינו, שיש בו עדיין מעט מזעיר רע בחלל השמאלי, אלא שכפוף ובטל לטוב מחמת מיעוטו, ולכן נדמה לו כי ויגרשהו וילך לו כולו לגמרי. אבל באמת, אילו חלף והלך לו לגמרי כל הרע שבו, היה נהפך לטוב ממש.
וביאור הענין: כי הנה, צדיק גמור, שנהפך הרע שלו לטוב, ולכן נקרא צדיק וטוב לו, הוא על ידי הסרת הבגדים הצואים לגמרי מהרע. דהיינו, למאוס מאד בתענוגי עולם הזה להתענג בם בתענוגות בני אדם למלאת תאוות הגוף בלבד ולא לעבודת ה', מפני היותם נמשכים ונשפעים מהקליפה וסטרא אחרא, וכל מה שהוא מהסטרא אחרא, הצדיק גמור הוא שונאו בתכלית השנאה, מחמת גודל אהבתו לה' וקדושתו באהבה רבה בתענוגים וחיבה יתרה הנ"ל. כי הם זה לעומת זה, כדכתיב: (תהלים קלט כב): "תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי, חקרני ודע לבבי...". וכפי ערך גודל האהבה לה', כך ערך גודל השנאה לסטרא אחרא והמיאוס ברע בתכלית. כי המיאוס הוא הפך האהבה, ממש כמו השנאה.
וצדיק שאינו גמור הוא שאינו שונא הסטרא אחרא בתכלית השנאה, ולכן אינו מואס גם כן ברע בתכלית. וכל שאין השנאה והמיאוס בתכלית, על כרחו נשאר איזה שמץ אהבה ותענוג לשם, ולא הוסרו הבגדים הצואים לגמרי מכל וכל. ולכן לא נהפך לטוב ממש, מאחר שיש לו איזה אחיזה עדיין בבגדים הצואים, אלא שהוא בטל במיעוטו וכלא חשיב, ולכן נקרא צדיק ורע כפוף ובטל לו. ועל כן, גם אהבתו לה' אינה בתכלית, ולכן נקרא צדיק שאינו גמור.
והנה, מדרגה זו מתחלקת לרבבות מדרגות, בעניין בחינת מיעוט הרע הנשאר מאחד מארבעה יסודות הרעים, ובעניין ביטולו במיעוטו בשישים על דרך משל, או באלף ורבבה וכיוצא על דרך משל. והן הם בחינות צדיקים הרבים שבכל הדורות, כדאיתא בגמרא, דתמניסר אלפי צדיקי קיימי קמיה דקודשא ברוך הוא.
אך על מעלת צדיק גמור הוא שאמר רבי שמעון בר יוחאי: "ראיתי בני עליה והם מועטים" כו', שלכן נקראים בני עליה, שמהפכין הרע ומעלים אותו לקדושה, כדאיתא בזהר בהקדמה, שכשרצה רבי חייא לעלות להיכל רבי שמעון בן יוחאי, שמע קלא נפיק ואמר: "מאן מנכון די חשוכא מהפכין לנהורא וטעמין מרירו למיתקא עד לא ייתון הכא" וכו'.
ועוד נקראים בני עליה, מפני שגם עבודתם בבחינת "ועשה טוב" בקיום התורה ומצוותיה הוא לצורך גבוה ומעלה מעלה עד רום המעלות, ולא כדי לדבקה בו יתברך בלבד לרוות צמאון נפשם הצמאה לה', כמו שכתוב: (ישעיהו נה א): "הוי כל צמא לכו למים", וכמו שנתבאר במקום אחר. אלא כדפירשו בתיקונים: "איזהו חסיד, המתחסד עם קונו, עם קן דיליה, לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתיה בתחתונים", וכמו שכתוב ברעיא מהימנא פרשת תצא: "כברא דאשתדל בתר אבוי ואימיה דרחים לון יתיר מגרמיה ונפשיה ורוחיה ונשמתיה כו', ומסר גרמיה למיתה עלייהו למיפרק לון כו'", וכמו שנתבאר במקום אחר.
[ושניהם עולים בקנה אחד, כי על ידי הבירורים שמבררים מנוגה מעלים מיין נוקבין, ונעשים ייחודים עליונים להוריד מיין דכורין, שהם הם מימי החסדים שבכל מצווה ומצווה מרמ"ח מצוות עשה, שכולם הן בחינות חסדים ומיין דכורין, דהיינו המשכת קדושת אלהותו יתברך מלמעלה למטה להתלבש בתחתונים, כמו שנתבאר במקום אחר].
הקב"ה ברא ואיפשר. אבל "טבע היוצר שאוהב את יצירתו" - ממש לא בהכרח. ואבאר במשל מאיתנו:
נניח שקיבלתי עונש מהמדינה לעשות עבודות שירות. אף אחד לא כופה אותי להתייצב בעבודה מדי יום. אני יכול פשוט להישאר בבית. אלא שאז יקחו אותי לכלא, וזו אופציה פחות טובה מבחינתי, אז אני קם והולך לעבודה.
כלומר: בין אופציה גרועה לאופציה גרועה יותר - אני נאלץ לבחור באופציה הפחות גרועה. זה לא אומר שאני אוהב אותה או שמח בה. אני רק שמח במניעת האופציה הגרועה יותר. זה רצון נמוך.
הקב"ה ברא מנגנון שלם של טוב ורע, כדי לאפשר בחירה. הבחירה מאפשרת השתלמות והידמות אליו, שזה החסד וההטבה הכי גדולים שהוא יכול לתת לבני אנוש. הוא חפץ בהתקיימות המנגנון כולו. אבל זה אומר שהוא שמח ואוהב כל פרט מפרטיו. ללא הרע, לא הייתה יכולה להתקיים ההטבה הגדולה, ולכן הוא שמח בכללות העניין, אבל ביחס פרטני לרע - הוא לא אוהב אותו. הוא יצר אותו והוא מחיה אותו בסוג של אילוץ והגבלה (שהיא מצד האינטראקציה עם הנבראים, ולא בעצמותו חלילה), מה שנקרא בלשון הקבלה והחסידות "בחינת אחוריים".
גם עצם היצירה והחיות של הרע היא בעצם ע"י העדר אורו והסתרת התגלותו, כדאיתא בספרים הקדושים.
אז לא שייך לדבר על אהבה ושנאה לנבראים.
וכמו שביאר החילוק ביניהם מהרח"ו בשערי קדושה וכן בשו"ת בית שלמה ובשו"ת דברי חיים.
עכ"פ - מציאות רוה"ק גם אחרי החורבן איננה מוטלת בספק. ראי לדוגמא בעירובין (סד: ) מכאן
שכיוון רבן גמליאל ברוה"ק, והוא היה אחר החורבן.
מה שרציתי זה למוסס את קביעתך הנחרצת שלאחר החורבן אין רוח הקודש.
ואני מסכים שצריך להקשות ולעבות הרבה יותר את אמות המידה
המזכות בתואר הנשגב הזה.
לא כל רב או "רב" שהתפקסס לו כמה פעמים בהצלחה, או שיש לו כישרון
בעוויות פנים המקסימות את כל רואיהן, הוא בהכרח בעל רוח הקודש.
נקודה למחשבהכבר דיברו מזה שחזרה תחזור
ציפו לה ... אבל תכלס אני לא מבין גדול
ולא ראיתי עדיין שום נביא
כי בדרך כלל כותבים מהרח"ו
חבל שנתפסתם למושג.
כוונתי הייתה, אהבה שלא תלויה בדבר כי אנחנו אחים.
לא לנצל"ש!
) )"מצד האמת, אין מושג כזה "אהבת חינם". כל יהודי ראוי וזכאי לאהבה,
אהבתו אינה ב"חינם". מתוך התבוננות במהות האמיתית של כל יהודי-
"בנים אתם לד' א-לוקיכם" (דברים יד,א)-מתבקש ממש לאהוב כל יהודי
ויהודי מעצם היותו בן לד'. "
(הרב דרוקמן שליט"א)
נשפכתיפסידוניתתנו לגדול בשקטלשמוע שופר לדאוג שיהיה מקומות כשרים אפילו בהודו לקרב את עם ישראל לאביהם שבשמיים
בגיל 20+
הכיוון יותר סמלי, עד 100 ש"ח.
כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם
חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד
עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')
אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב
נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו
תודה💖
העניין שלו
זה הבעיה עם בנים,
לבנות הכי קל לקנות מתנות
בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?
לקנות לו בהקשר הזה
הוא די רגיל, טיפה חנון...
מעבדת AI
ארון תקשורת לAI
שרת אחסון לAI
ספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא
תודה על הרעיונות🙏
ספר עם פתק החלפה.
מה ההורים שלכם עשו בשבילכן כשיצאתן לשירות לאומי?
מחפשת רעיון למתנה, ערב פרידה או משהו אחר לציין את האירוע.
וגם, אני תוהה אם בנות עדיין הולכות לשירות עם תיקי ענק, שפעם בזמני היו המאפיין של בנות שירות. בטח עברו מאז המזוודות, לא?
(פשוט תוהה מה לקנות לבת שלי).
אבל חשבתי או לקנות משהו פיזי, שישאר איתה וישמש להמשך (והרעיון הראשון היה מזוודה/תיק).
וגם לעשות איזה ערב משפחתי כלשהו ל'ברכת הדרך', רק אין לי רעיון מה עושים בערב הזה...
איך היא תצטרך לנסוע ולהתנייד, תדירות החזרה הביתה.
בתחבורה ציבורית מסודרת, אוטובוסים ורכבות, מזוודה על גלגלים יותר נוחה מתיק ענק על הגב.
יש עדיין בנות עם תיקים ענקיים, אבל יש הרבה מאוד, ואולי הרוב לדעתי האישית, עם מזוודות.
מי שחוזרת כל שבוע הביתה, צריכה משהו גדול להתארגנות ההתחלתית אך לנסיעות השבועיות תיק קטן.
מי שחוזרת הביתה רק פעם בכמה שבועות, בגלל אופי השירות, ברור שתצטרך משהו גדול מאוד בנפח.
אם יש שם מזרן נוח? נקי?
כנ"ל שאר הדברים.
ואם הכל טוב שם
מה היא אוהבת?
יש לה תחביבים?
ותמיד אפשר לקנות מכונת גלידה לדירה
זה נראה לי פינוק נחמד
* אין להזדהות ברשתות החברתיות כעובד *** אלא באישור וגם אז יש לשמור על שיח מכבד.
* ובשום מקרה אין לכתוב דברים בשם החברה, זה תפקידו של הדובר
נראה לי אני מתפטר
לא הכל חומרי בעולם הזה
סעיף ב מאוד הגיוני. זה טריוויאלי, אלא אם כן יחליטו שכל אמירה אישית היא בהגדרה של מייצגת.
סעיף א יהיה סופר מובן אם מדובר במקום בטחוני/ממשלתי וכיוצא בזה, או אם מדובר בסטראטאפ וכדומה שכל קימטוט יחרב להם את התדמית ויפגע כלכלית בגלל האטמוספירה הפוליטית שהכל שזור בה היום במקומות האלה. אחרת לא ברור בכלל למה אסור להגיד שאתה עובד במקום פלוני.
מה עדיף?
ידע?
טיולים?
חיבור להתיישבות?
חקלאות?
אני בדיוק מתלבט בעניין
ומסעות
זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ
מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)
יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר,
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.
סיורים, טיולים.... הכי נכון וטוב בעיניי.
אם אתה מתחבר דרך ללכת בה ולהכיר בה עוד ועוד מקומות ועוד ארבע אמות אז טיולים
אם ההיסטוריה מחברת אותך למשמעות של הנצח- תוסיף ידע
אם אתה ממש רוצה להיות בחזית של כיבוש הארץ אז לך להתיישבות הצעירה או הותיקה
ואם אתה רוצה חיבור פיזי לאדמה עצמה- אז חקלאות
אישית אני חושבת שזה משלים אחד את השני ועוברים בכל התחנות כדי לקבל תמונה מלאה ולפתח קשר עם משמעות. אחר כך אפשר להתמקם בזווית אחת ולגוון מדי פעם.
(זה נשמע כמו חיבור זוגי אבל באמת יש בחיבור לארץ מימד כזה. ראה ערך השיר 'הנני כאן' שכתב חיים חפר ושר יהורם גאון ואחר כך הראל סקעת, והשיר הוותיק 'עוד לא אהבתי די' שקיבל לאחרונה עיבוד מחודש והוסב בקלות לשיר אהבה לאישה)
ואני רק מרגיש רצון להתקרב עוד ועוד ועוד
על מה אתה מתלבט?
אתה אוהב לשאול שאלות, אה?
יותר מלשתף בעצמך😏
לדעתי הכי כדאי להתחיל בלצאת לסיורים עם מדריכים שמלמדים את ההסטוריה של המקומות מאז התנ"ך ועד ימינו.
גם להבין פשט תנ"ך. בדיוק קראתי את החוברת של נתנאל אלינסון על מגילת רות, ואתה רואה שאי אפשר להבין באמת את מה שקרה שם בלי הבנה בסיסית במציאות החקלאית ובתנאי האקלים של האזור לדוג'.
איראן: תקפנו בסיסים אמריקאים בחריין
יש כזה דבר?
כתבתי דברים לא יפים בכלל על חג הסיגד,
בדיעבד הבנתי שזה נבע נטו מבורות.
הפוסט נמחק לבקשתי, ומאז למדתי לקח...
בתור מי ששנים גדל על זה שהתורה נמצאת רק אצל החרדים..
למרבה ההפתעה משהו בליבי מושך אותי דווקא לרוח הלימוד של הדת"ל.
אני לא מכיר הרבה, אבל נשמע לי שיש שם משהו יותר בריא.
תוכלו להחכים אותי בנושא?
אשמח לשמוע גם את מי שחושב שזה לא נכון.
לומדת במוסדות חרדיים ותמיד נמשכתי לדתל, משהו היה נשמע לי מאוזן יותר, אהבת עם ישראל, ארץ ישראל, השילוב שלהם בתורה, השמחה שראיתי שם......
מבינה מאוד מאיפה זה מגיע.....
אין פה דרך נכונה או לא נכונה, לכל נשמה יש את מה שמושך אותה, אצלי אישית כרגע הבנתי כמה דברים על הדתל ועל מגזרים בכללי אבל לא משנה מה דעתי, רק תדע שכנראה זה קורה לעוד ופשוט תבדוק עם עצמך מה בדיוק הנקודה שמושכת אותך לשם, נניח אם זה הדגש אהבת העם והארץ(כמו שהיה אצלי) פשוט תעתיק אתזה לחיים שלך...
לאידעת מזה אומר חרדי ומה נער גבעות אבל הדרך חיים שלי היא לקחת את הטוב מכל המגזרים, יכול להיות שיתאים גם לך... אם לא-יכול גם להיות שהדרך של הנשמה שלך היא באמת יותר בדרך הדתל ופחות בחרדי....
אגב, יכול להיות שדווקא בגלל שכל השנים אמרו לך שהתורה האמיתית היא אצל החרדים ולא אצל המזרוחניקים-אתה עכשיו אולי קצת בהלם שזה לא נכון ורוצה לברר את זה...
בקיצור, תנסה, הרב קוק נשמע לך דתל? תנסה ללמוד אותו, רבנים אחרים? תחפש ספרים או מאמרים ופשוט תקרא, תראה אם זה מה שהנשמה שלך חיפשה......
ובין אם כן ובין אם לא-תמיד אפשר לשלב, זה קשה מאוד ועבודת חיים אבל אתה יכול להיות עם כובע וחליפה ולאהוב את כל עם ישראל, למרות שלפעמים זה לא נראה ככה😅🫣😅
באמת בהצלחה🙏🙏
(אני צעירה ולא מעל עשרים אבל פשוט תפס אותי מאוד... לא לסקול אותי😜🫣)
הוא אולי הלך שחור לבן, וגם לא היה פתוח.
בסוף גם היום, קח את החבר'ה מחרשה - הם לא חרדים, הם שמורים כמו חרדים אבל הראש אחר
זה מגזר עם התנהלות. ושם הרב קוק לא שייך.
ומבחינת תפיסת עולם ותפיסת התורה, הרב קוק אמנם זכה לכבוד מהחזו"א שבא לפגוש אותו (החזוא את הרב קוק, ושמא היה זה הרב שך?) אבל בדעותיהם היו שונים.
נאמר כך, הרב קוק הסמיך את הרב צבי יהודה להיות אחראי על הוצאת כתביו - שכידוע הם ליקוטים מכלל פנקרי הראי"ה והכתבים שהשאיר אחריו. דהיינו הרצי"ה נחשב לממשיך בפשטות של הרב קוק.
האם הרצי"ה נחשב חרדי, ואפילו קיצוני? אני סבור שהתשובה ברורה.
אבל המחשבה של הרב קוק מאוד פתוחה ורחבה
באופן שהוא כמעט ההיפך הגמור מהקו המרכזי של הדרך החרדית של ימינו.
התשובה שלך מאוזנת ובוגרת.
תיקון קל: המגזר החרדי אוהב את העם לא פחות מהדתי לאומי. הוא פשוט מסתגר יותר מהטעמים שלו.
זו ממש טעות לחשוב אחרת.
אבל (נקדימון), הבה לא נגרר שוב למחלוקת דאז. בבקשה. טוב?
תודה, מחמיא לי מאוד❤️😅
אני לא מדברת על אנשים אלא על המגזרים, מההיכרות שלי עם שני המגזרים-שניהם לא אוהבים במיוחד אחד את השני וזה הגיוני, הרבה פעמים כשאנחנו בטוחים בצדקת הדרך שלנו עלולים קצת לדחות את הדרך של האחר(למרות ששבעים פנים לתורה וכל הדרכים כן צודקות לאנשים שהולכים בהן...) וגם כשמחנכים ילדים צריך לחנך אותם שהדרך שלנו נכונה, אמנם לא שהדרך של השני שגויה, לכן אני גם מדברת רק על המגזר ולא על האנשים אבל בכללי-במוזגות הלימוד של שני המגזרים די מחנכים לכך שהדרך של האחר שגויה...
האנשים עצמם אוהבים אחד את השני, לפחות רובם, מי שמתייחס לואהבת לרעך כמוך יותר משהו מתייחס לצורה בה חינכו אותו....
כותבים @ ואז בצמוד אליו ובלי רווחים מתחילים לכתוב את שם המשתמש שאת רוצה לתייג. תיפתח כמו תיבה שממנה תבחרי את האחד הרצוי. @נחלת
אמנם אני מניח שהפעם דווקא התכוונת לא באמת לתייג אותי
לי יש מנהג, שאולי אנשים לא שמים לב, להפריד בין הקבוצות השונות בציבור החרדי כי לא כולם זהים. אני כן חושב ככלל שהציבור החרדי אוהב פחות, אבל לא דווקא במזיד, אלא פשוט כי כשנושא האהבה לא נמצא על ראש שמחתך אז זה בפועל לא באמת מתגלה. למשל, אפשר להשוות למשל מגזר כלשהו לחב"ד? נושא אהבת ישראל שם הוא כל כך חזק שזה לא מהשפה לחוץ אלא ממש ניכר בכל המעשים.
בנוסף, לאחרונה, ההתבטאויות של מי שאמורים להיות מנהיגי הציבור ומתווי הדרך לקהל מאוד מקשים על ההבנה שאת רוצה...
מבחינתי את שלי אמרתי בהקשר הזה. לא חייבים להמשיך לדון בנקודה, ואני בהחלט מקווה שלא נתדרדר חלילה כמו בפעם ההיא. ברור לי שאת לא מסכימה עם מה שכתבתי, אז את לא חייבת להגיב אם את מוצאת לנכון.
ומה הכוונה ב"רוח הלימוד"? איך לומדים גמרא והלכה? או שאתה מתכוון לתפיסה של התורה עצמה ולאופן שהיא מתממשת בחיים.
תלך ללמוד במקום של דת"ל שמושך אותך
לא חייב שזה יהיה ה-ישיבה שלך, אפשר ערב בשבוע.
תלמד תורה במקומות שנוגעים בך ומתחברים לך. לפעמים זה אפילו לא עניין של הגדרה מגזרית אלא מי הרב הספציפי ומה רוח המקום מבחינת אווירה
מכירה איש צדיק שלמד במגוון ישיבות על ספקטרום מגזרי מאוד מאוד רחב (אני עצמי הייתי בהלם, למרות שמכירה אותו). ברובן כאיש נשוי. מבחינת מגזר שלו הוא בערך כמו הבית בו גדל, זה לא היה מתוך בלבול, אלא מתוך ללמוד תורה. גם מרבנים שהם לא רבנים שקשורים למגזר שלו.
בקיצור- לא הכל חייב להיות בתוך תבנית מוגדרת. אתה בין לבין? תלמד גם מפה וגם מפה.
לאט לאט אני מניחה שתמצא דרך שלך.
נורא קל היום לאתר, תסתכל על הדברים השונים ותראה מה משכנע אותך ולמה אתה מתחבר (אפשר לשלב כמובן)
בהצלחה רבה
יש את אתר ישיבה עם שיעורים רבים של רבנים שונים (נדמה לי בעיקר של רבני מרכז ושלוחותיה) :
יש את הבית מדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון:
בית המדרש הוירטואלי - VBM ע"ש ישראל קושיצקי
יש את האתר YBM של ישיבת מעלה אדומים:
ישיבת מעלה אדומים | YBM - מאגר השיעורים
יש את האתר של גל עיני של הרב גינזבורג (כיוון חסידי) :
גַּל עֵינַי - השער לפנימיות התורה
יש את האתר של הרב מלמד וישיבת הר ברכה:
יש אתר של הרב אבינר:
הרב הגאון שלמה אבינר – שיעורי הרב שלמה אבינר
האתר של ישיבת שיח (הרב שג"ר) :
אולי לדגש על לימודי אמונה ומחשבה? אולי לדרך החינוך? אולי בכלל בהקשר ישיר לעניין העם והארץ?
ברוב הישיבות הדת"ל תמצא שלומדים הכל.
הרב קוק אבל גם ברסלב וחב"ד
פסיקה של ילקוט יוסף/ שמירת שבת כהלכתה
יחלקו כבוד לרבנים חרדים
לעומת זאת, ברוב הישיבות החרדיות זה לא קיים.
לא תמצא ישיבה שלומדת הרב קוק
אפילו את ההלכות הרב מרדכי אליהו רוב החרדים הספרדים לא לומדים
וכבוד לרבנים הדת"ל. אין מה להרחיב.
תסיק כאן למה ומה זה אומר
