ומצד האמת גם לא את כל היהודים, אבל אכמ"ל.

כאן

שכדי לזכות לרוח הקודש - צריך לאהוב גם גויים..

[יש להניח שאינו מתכווין לכל מיני שונאי ישראל דווקא]

לגבי היהודים - בינתיים המאמץ צריך להיות להרבות אהבה ולא "לדייק" אולי מישהו לא צריך.

בספקות להחמיר או להקל לפי הכללים, ולהשתדל להימנע מספקות ולבררם כשאפשר.

כבר אמר הרב קוק זצ"ל: "מוטב להיכשל באהבת חינם מאשר להיכשל בשנאת חינם"

וכבר העיר על כך הרב כהנא הי"ד: "עדיף לא להיכשל בכלל".

ושניהם צודקים.

עי' ב"אורות ישראל", בפרק על אהבת ישראל, ורואים שדבריו הם עמוקים הרבה מעבר ל"וורט" על איזה "ספק שלא להיכשל"...

ולתוספת בכיוון: 

"כל מה שבא בדברי תורה שבכתב ושבעל פה, שיוכל לרפות קצת את האהבה של ישראל, אפילו ביחש לרשעים היותר מוחלטים, הם נסיונות ובירורים לאדם איך שיעלה על מדרגה עליונה של אהבת השי"ת, עד שימצא לו דרך בין הסתירות כולן, ואהבת ישראל ואהבת הבריות תשאר בלבבו חיה וקימת בלא שום גרעון ופקפוק בעולם" (שם). 

עיין בקובץ זה.

אני חלילה לא מצפה ממך לקרוא מאמר של תלמיד "אחרון", אז תתמקד רק במקורות השזורים בו.

ואכן כדאי פשוט ללמוד אותם ממקורם, בעיון, כסדר כתביו (בלשונך, "להתמקד", או אולי נכון יותר - "להתרחב") - ולא ממאמרי סיכום. 

[ובכלל, כדאי להתרגל לדון לעצם הענין. "החלילה לא מצפה ממך".. לא יעשה את הדברים ליותר-מכובדים. וכבר אמרתי, אכן, לא כל אדם צעיר יותר או פחות, ש"חשב גם כן ככה" וחזר בו, זה כבר הופך את כל הגדולים ממנו שחשבו וחושבים ככה, ל"פחות מבינים" או פחות מכירים את מקורותיו]

אבל המובאה שהבאתי מדברי הרב זצ"ל, שהכיר את כל המקורות הללו, והרבה מעבר לכך ("כל מה שבא בדברי תורה שבכתב ושבע"פ), מדברת בעד עצמה. 

[ומכיוון שאני רואה שדרכך לא להשאיר תגובה ללא תגובת-נגד, אז במחילה אני מודיע מראש שאעצור כאן. עוד נושא שממילא לא ניתן למצותו כאן. ובווכחנות בעלמא אין לי ענין]

לאור מובאות אחרות של הרב קוק שלכאורה אינם מתיישבים איתה. המאמר דן בסתירה לכאורה, ומבאר בהרחבה את פתרונה.

משכבר. ו"פתרונה" אינו מאד קשה, אם תופסים את הרבדים שבהם מדובר. אבל מה שכתב, זו אמירה מוחלטת.

ראיתי כמה רבנים עם רוח הקודש, ולא ראיתי אצלם גילויי אהבה לגויים. אולי אהבו/אוהבים בסתר ליבם..

מה שציטטתי, הוא כמובן ממומחה גדול לענייני רוה"ק..

כל אימת שאני חושב על הקב"ה, אהבתו, ומישהו או משהו נשאר מחוץ לזה,

נוצר לי קצר.

מחוץ לאהבתו? לית מאן דפליג שיש. מקורות מפורשים ורבים.

למשל: "אלוהיהם של אלו שונא זימה".

וראה תניא פרק י, בארוכה.

וטבע היוצר שאוהב את יצירתו.

מה תאמר, מטרתה לשרת את הבחירה.

א"כ שים לב שכך הוא העניין רק מצידינו, שבנו שייכת הבחירה בין טוב לרע (והמושגים האלו עצמם).

ועוד, שהיא הנותנת, שכיוון שהיא בסופו של דבר מקדמת את עבודת האדם ע"י הבחירה בטוב

ומאוס ברע, ודאי שהיא אהובה עליו.

והשונא - הוא כינוי כלפי רצונו שלא ניכשל בה בפועל.

(ודרך אגב, בנוגע לדוגמא הספיציפית הזאת שאתה הבאת - באחת מהעריות הכתובות בתורה (אחותו)

התורה מנמקת את האיסור: "חסד הוא". והסבירו המפרשים שאיסור זה הוא רע ואסור מפני שהוא יותר

מדי טוב - עודף חסד שאינו מתאים לכלי הקבלה של העולם הזה שהם מדודים ומוגבלים. וראה דברי הרב

קוק בזרעונים במאמר 'נשמות של עולם התוהו', ודוק ואוקי באתרין).

והנה, כשהאדם מגביר נפשו האלהית ונלחם כל כך עם הבהמית, עד שמגרש ומבער הרע שבה מחלל השמאלי, כמו שכתוב: (דברים יז ז): "ובערת הרע מקרבך", ואין הרע נהפך לטוב ממש, נקרא "צדיק שאינו גמור" ו"צדיק ורע לו". דהיינו, שיש בו עדיין מעט מזעיר רע בחלל השמאלי, אלא שכפוף ובטל לטוב מחמת מיעוטו, ולכן נדמה לו כי ויגרשהו וילך לו כולו לגמרי. אבל באמת, אילו חלף והלך לו לגמרי כל הרע שבו, היה נהפך לטוב ממש.

וביאור הענין: כי הנה, צדיק גמור, שנהפך הרע שלו לטוב, ולכן נקרא צדיק וטוב לו, הוא על ידי הסרת הבגדים הצואים לגמרי מהרע. דהיינו, למאוס מאד בתענוגי עולם הזה להתענג בם בתענוגות בני אדם למלאת תאוות הגוף בלבד ולא לעבודת ה', מפני היותם נמשכים ונשפעים מהקליפה וסטרא אחרא, וכל מה שהוא מהסטרא אחרא, הצדיק גמור הוא שונאו בתכלית השנאה, מחמת גודל אהבתו לה' וקדושתו באהבה רבה בתענוגים וחיבה יתרה הנ"ל. כי הם זה לעומת זה, כדכתיב: (תהלים קלט כב): "תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי, חקרני ודע לבבי...". וכפי ערך גודל האהבה לה', כך ערך גודל השנאה לסטרא אחרא והמיאוס ברע בתכלית. כי המיאוס הוא הפך האהבה, ממש כמו השנאה.

וצדיק שאינו גמור הוא שאינו שונא הסטרא אחרא בתכלית השנאה, ולכן אינו מואס גם כן ברע בתכלית. וכל שאין השנאה והמיאוס בתכלית, על כרחו נשאר איזה שמץ אהבה ותענוג לשם, ולא הוסרו הבגדים הצואים לגמרי מכל וכל. ולכן לא נהפך לטוב ממש, מאחר שיש לו איזה אחיזה עדיין בבגדים הצואים, אלא שהוא בטל במיעוטו וכלא חשיב, ולכן נקרא צדיק ורע כפוף ובטל לו. ועל כן, גם אהבתו לה' אינה בתכלית, ולכן נקרא צדיק שאינו גמור.

והנה, מדרגה זו מתחלקת לרבבות מדרגות, בעניין בחינת מיעוט הרע הנשאר מאחד מארבעה יסודות הרעים, ובעניין ביטולו במיעוטו בשישים על דרך משל, או באלף ורבבה וכיוצא על דרך משל. והן הם בחינות צדיקים הרבים שבכל הדורות, כדאיתא בגמרא, דתמניסר אלפי צדיקי קיימי קמיה דקודשא ברוך הוא.

אך על מעלת צדיק גמור הוא שאמר רבי שמעון בר יוחאי: "ראיתי בני עליה והם מועטים" כו', שלכן נקראים בני עליה, שמהפכין הרע ומעלים אותו לקדושה, כדאיתא בזהר בהקדמה, שכשרצה רבי חייא לעלות להיכל רבי שמעון בן יוחאי, שמע קלא נפיק ואמר: "מאן מנכון די חשוכא מהפכין לנהורא וטעמין מרירו למיתקא עד לא ייתון הכא" וכו'.

ועוד נקראים בני עליה, מפני שגם עבודתם בבחינת "ועשה טוב" בקיום התורה ומצוותיה הוא לצורך גבוה ומעלה מעלה עד רום המעלות, ולא כדי לדבקה בו יתברך בלבד לרוות צמאון נפשם הצמאה לה', כמו שכתוב: (ישעיהו נה א): "הוי כל צמא לכו למים", וכמו שנתבאר במקום אחר. אלא כדפירשו בתיקונים: "איזהו חסיד, המתחסד עם קונו, עם קן דיליה, לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתיה בתחתונים", וכמו שכתוב ברעיא מהימנא פרשת תצא: "כברא דאשתדל בתר אבוי ואימיה דרחים לון יתיר מגרמיה ונפשיה ורוחיה ונשמתיה כו', ומסר גרמיה למיתה עלייהו למיפרק לון כו'", וכמו שנתבאר במקום אחר.

[ושניהם עולים בקנה אחד, כי על ידי הבירורים שמבררים מנוגה מעלים מיין נוקבין, ונעשים ייחודים עליונים להוריד מיין דכורין, שהם הם מימי החסדים שבכל מצווה ומצווה מרמ"ח מצוות עשה, שכולם הן בחינות חסדים ומיין דכורין, דהיינו המשכת קדושת אלהותו יתברך מלמעלה למטה להתלבש בתחתונים, כמו שנתבאר במקום אחר].

הקב"ה ברא ואיפשר. אבל "טבע היוצר שאוהב את יצירתו" - ממש לא בהכרח. ואבאר במשל מאיתנו:

נניח שקיבלתי עונש מהמדינה לעשות עבודות שירות. אף אחד לא כופה אותי להתייצב בעבודה מדי יום. אני יכול פשוט להישאר בבית. אלא שאז יקחו אותי לכלא, וזו אופציה פחות טובה מבחינתי, אז אני קם והולך לעבודה.

כלומר: בין אופציה גרועה לאופציה גרועה יותר - אני נאלץ לבחור באופציה הפחות גרועה. זה לא אומר שאני אוהב אותה או שמח בה. אני רק שמח במניעת האופציה הגרועה יותר. זה רצון נמוך.

הקב"ה ברא מנגנון שלם של טוב ורע, כדי לאפשר בחירה. הבחירה מאפשרת השתלמות והידמות אליו, שזה החסד וההטבה הכי גדולים שהוא יכול לתת לבני אנוש. הוא חפץ בהתקיימות המנגנון כולו. אבל זה אומר שהוא שמח ואוהב כל פרט מפרטיו. ללא הרע, לא הייתה יכולה להתקיים ההטבה הגדולה, ולכן הוא שמח בכללות העניין, אבל ביחס פרטני לרע - הוא לא אוהב אותו. הוא יצר אותו והוא מחיה אותו בסוג של אילוץ והגבלה (שהיא מצד האינטראקציה עם הנבראים, ולא בעצמותו חלילה), מה שנקרא בלשון הקבלה והחסידות "בחינת אחוריים".

גם עצם היצירה והחיות של הרע היא בעצם ע"י העדר אורו והסתרת התגלותו, כדאיתא בספרים הקדושים.

אז לא שייך לדבר על אהבה ושנאה לנבראים.

וכמו שביאר החילוק ביניהם מהרח"ו בשערי קדושה וכן בשו"ת בית שלמה ובשו"ת דברי חיים.

עכ"פ - מציאות רוה"ק גם אחרי החורבן איננה מוטלת בספק. ראי לדוגמא בעירובין (סד: ) מכאן

שכיוון רבן גמליאל ברוה"ק, והוא היה אחר החורבן.

מה שרציתי זה למוסס את קביעתך הנחרצת שלאחר החורבן אין רוח הקודש.

ואני מסכים שצריך להקשות ולעבות הרבה יותר את אמות המידה

המזכות בתואר הנשגב הזה.

לא כל רב או "רב" שהתפקסס לו כמה פעמים בהצלחה, או שיש לו כישרון

בעוויות פנים המקסימות את כל רואיהן, הוא בהכרח בעל רוח הקודש.

כבר דיברו מזה שחזרה תחזור

ציפו לה ... אבל תכלס אני לא מבין גדול

ולא ראיתי עדיין שום נביא

כי בדרך כלל כותבים מהרח"ו

חבל שנתפסתם למושג.

כוונתי הייתה, אהבה שלא תלויה בדבר כי אנחנו אחים.

לא לנצל"ש!

"מצד האמת, אין מושג כזה "אהבת חינם". כל יהודי ראוי וזכאי לאהבה,

אהבתו אינה ב"חינם". מתוך התבוננות במהות האמיתית של כל יהודי-

"בנים אתם לד' א-לוקיכם" (דברים יד,א)-מתבקש ממש לאהוב כל יהודי
ויהודי מעצם היותו בן לד'. "

(הרב דרוקמן שליט"א)

לשמוע שופר לדאוג שיהיה מקומות כשרים אפילו בהודו לקרב את עם ישראל לאביהם שבשמיים

יש חוק שקובע את המינימום,

ויש חוזי העסקה שיכולים להיות יותר טובים מהמינימום הקבוע בחוק.

זה נכון לשכר, הפרשות סוציאליות, צבירת חופשה, ולכל נושא אחר...

אז כן, לפי החוק מותר למעסיק למחוק ימי חופשה. האם זה קורה בפועל? תלוי בהסכם שלך מול המעסיק.

אבל באופן כללי החוקים נועדו לעודד אותך לנצל את ימי החופשה ולא לפדות אותם בכסף. אגב, גם חברות גדולות לא אוהבות את זה.

לפעמים בתקופות של משבר כלכלי או אין עבודה מסיבות אחרות (סטייל מה שקרה באינטל לפני שנתיים) נותנים הוראה מהכספים לכל העובדים לשרוף את ימי החופשה שלהם כדי להקטין את החובות במאזן.

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

זה הנושא

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת