בס"ד

יש הרבה "ציונים" שלא עושים צבא, אם מטעמים תורניים ואם מטעמי פטור וכו'

ויש הרבה בנות "ציוניות" שלא עשו שירות לאומי מטעמי דת, לימודים וכו'

השאלה שצריך לברר מה הסיבה שהבן אדם לא שירת את המדינה? ואם התשובה תתאים לו וגם בן הזוג, אז הם יוכלו לחיות באושר ובעושר.

ב"ה אנחנו עם מגוון מאוד.

בהצלחה

אמנם זה כלי נפלא להכיר את האדם, אך בעייתי מאד. 

מצד שני - אי אפשר לא להתייחס לזה. 

אז תכלס - יש לקחת את זה בערבון מוגבל וכרגיל (לדעתי) לנקוט בשיטה של להכיר אדם באשר הוא ולאו דווקא ע"פ פרטים חיצוניים כמו איפה למד מה עשה מה היה בצבא, אך מצד שני כן להשתמש באופן יעיל במידע שנותנים לך על אדם.

ולאף אחד לא חשוב מה חשוב לך.

אבל מה הקשר לפה?

אני לא חושב ש"לאף אחד לא חשוב מה חשוב לי" אם מישהי שוקלת להתחתן איתי אני מניח שחשוב לה לדעת מה חשוב לי.

וברוך שובך, התגעגענו לניסוחיך המלבבים.

אני ביום כיפור מכה על החזה שלי ולא של מישהו אחר. כל דעה כאן היא לגיטימית, למה יש צורך גם להעליב אחרים ולהלבין את פניהם ברבים, כשאתה מחזיק מעצמך את זה שיבדוק אם "עשתה תשובה"? אתה לא תקבע שום אמת מידה לאף אחד או אחת אם ועל מה לעשות תשובה. זה שמור רק ליחידו של עולם, במחילה ממך.

כשכתבתי "אם היא עשתה צבא חשוב לי לדעת אם היא עשתה תשובה" התכוונתי לנכות עמדה שלהתגייס לצבא זה דבר רע.

כן, לדעתי כמובן, אבל הייתי שמח לעשות סקר אמיתי בין כל גולשי אתר ערוץ שבע באשר הם, ולקבל את הפילוח למי הם מאמינים בנקודה כזו, לך או לי.

אני ממש לא מיתמם ונראה לי זה ברור מדבריי.

כוונת דבריי היתה ברוה.

אני נגד שרות לאומי

ואני עוד יותר נגד שרות צבאי.

לא כזה מסובך.

עקבתא דמשיחא בוודאות כאן. אולי אני בכלל צריך להתחיל לשמוח (אם כי ייתי ולא אחמיניה וגומר). לפחות אני מקווה שלא תתעצבן מדי מהדו-שיח הזה, אם תיזכר שעל דף האתר הזה כאן פחות או יותר הסברת מה אתה מעוניין שיתחולל בסביבת חיי האישית (גיהנום, לצורך העניין, או במילותיך שלך "למרוד במלכות", "להפיל את המדינה", כלומר מלחמת אזרחים עקובה מדם ומעשי טבח רצחניים, וכפי שהואלת לסנגר - באמצע תשעת הימים, לא פחות - על סיקריקי חורבן הבית השני, ששרפו את מחסני המזון תוך כדי מצור הרומאים ורק קירבו את קץ ירושלים ועשו את המצור בין חומות העיר לשואה של רעב נורא ושלטון אימים: "הם צדקו"). תודה רבה, שמחתי מאוד.

דרך אגב אתה זה שהחלטת ש"למרוד במדינה" או "להפיל את המדינה" זה-"מלחמת אזרחים עקובה מדם ומעשי טבח רצחניים".

אני הבעתי את עמדתי.

זה מה שעושים בפורום.

הבעת את עמדתך, אבל מה לעשות שהשארת לקוראיך הסקרנים לפרש בעצמם מה גלום ב"למרוד" ו"להפיל את המדינה". אבל באמת ובידידות: אין לי ספק שהמילה האחרונה תמיד תהיה שמורה לך, יש לך יותר כוחות בשביל זה כנראה.

ובעניין ה"למרוד" ו"להפיל" דשו בעניין רבות בפורמים השונים.

ו..תודה

והפרשנות הפשוטה של להפיל את המדינה, היא הפלת השלטון בכוח, [שלא במסגרת הדמוקרטית] ומאחר שסביר שהתנגדות השלטון לכך לא תהיה התנגדות פסיבית בלבד, המסקנה שמדובר על מלחמת אזרחים די מתבקשת.

אם אתה מתכוון למשהו אחר, יתכן שכדאי להחליף את המושגים שאתה משתמש בהם.

[שירשור מנוצל"ש ניצל"שתי]

אשרי המאמין. ונחתתי מהמערב התיכון. תבדוק איפה זה במפה.

למה הוא צריך לשרת שנה וארבע, כשכולם משרתים 3 שנים? כי תורתו אומנותו? זה הרי אנוכי לטעמך.

זה נכון שכשמישהו "משרת את המדינה" כולם עושים לו "פששש"

אבל תכל'ס זה מזיק לעם ישראל.

הם חושבים שזה לא מזיק

זה נתינת ליגטמציה למדינה ושותפות איתה.

אני רוצה להפיל את המדינה.

גם אם נתעלם מהיבט הדתי שודאי שצריך למרוד במלכות שהולכת נגד התורה.

אפילו מההיבט חילוני המדינה הפרה את צידה "בהסכם" ויש לתי את כל הזכות למרוד בה.

להרחבה ממליץ לך לקרוא את ספרו של הרב כהנא "ישראל"מהפכה או משאל עם".

שאין אנו מקיימים בגלל המדינה שלך.

וזה בלי להתייחס לכל האנשים שנהרגים.

ממליץ לך לעלות לשמיים לבקש סליחה משוכן מרומים.

בלי המדינה לא היית מקיים עוד מצוות.

וגם בכלל לא היית - כי האויבים מסביב היו גומרים עליך ח"ו ועל כל ה"חכמולוגים" כאן שמתענגים על הגנת המדינה כדי לכתוב נגדה.

אתם כמובן תקפצו גם כנגד זה. לא מתכוין אפילו לקרוא ובוודאי לא להגיב. בעיני זו תת-רמה, גם עם כל מיני "התחכמויות תורניות" כביכול.

אנשים שכאשר הם עושים שגיאות  מעוניינים כמובן שיראו את הטוב שבהם. אבל ב"מדינה" מחפשים את הרע איפה שרק אפשר. אולי "תסורו לבתי הקברות" (לרוב אין אפילו את זה) של כל קרבנות הגלות הארורה, ותבקשו סליחה מהקרבנות על כך שאינכם יודעים להעריך את מה שהם היו מאד רוצים שיהיה להם, עם כל השגיאות שאכן גם הן נעשו, וגם גבו קרבנות כואבים מאד.

ומספר האנשים שבמדינה הצילה בעצם קיומה, גדול בהרבה מכל מה שהיה ההיפך, בלי להקהות את הכאב גם על כך. זה לא שמשחקים כאן ב"תיאוריה" כאילו יש אפשרות או שיהיה משהו מושלם ברגע, או כאילו אין כלום.

ויישר כח ל"צוף" שכתבה משהו בשכל ישר.

אל תכניס למקימי המדינה מילים לפה. פתח את כתביהם ותראה מה באמת היו המטרות שלהם.

ותבקשי סליחה מכל קורבנות אוסלו, עסקת שליט, ביטול נוהל שכן, גירוש גוש קטיף, ושאר האסונות והעיוותים שמדינת ישראל הביאה עלינו וגבו אלפי קורבנות?

הבעיה היא לא רק בממשלה.

אני מניח שלמדת אזרחות, הבעיה היא בכל אחת מרהשויות המחוקקת,השופטת והמבצעת.

זה שגורשת או לא גורשת מגוש קטיף לא קשור לעניין.

צריך להילחם להפיל את השלטון הקיים.

מה בדיוק הדרך להפיל אותו ואיך לגרום שלא יהיה יותר גרוע זה דיון בפני עצמו.

דרך אגב, העניין עם הקנאים ששרפו את האסמים זה מחלוקת טקטית.

אבל בשונה ממדינת ישראל הוא לא מנע מישראל לקיים מצוות.

מי שכן באמת חז"ל נכנסים בו.

ואדרבה, הקונספט שלו מצויין.

בניגוד לדי"מ, אני לא רואה עניין בלהחריב את המדינה. הנקודה היא לגרום לציבור להתנתק ממנה, והקליפה תנשור מאליה.

ואם נדייק-הא בהא תליא.

כמה שהם רשעים אתה לא יכול לסמוך על זה וצריך לפעול להדגיש את רשעותם.

וגם את הרשויות האחרות אפשר לשנות בסופו של דבר בכלים דמוקרטיים, אם יש לך רוב מוצק ונחוש.

[ואני לא נכנס לשאלה האם המדינה כיום צדקת או מרשעת...].

במציאות של מדינת ישראל יש אפשרות לחסום מיעוט קטן - וזה מה שקורה לפעמים עם אחוז החסימה ועם מפלגת כך.

[אפשר לדון האם זה תואם את ערכי הדמוקרטיה או לא, אבל מעשית זה אפשרי].

יש גם אפשרות, שמיעוט שמחזיק בעמדת כח, יקבע דברים לרוב, כאשר הרוב לא נחוש בדעתו, או כשזה רוב קטן.

זה מה שקרה במקרים רבים עם מערכת המשפט, ומבחינה מסויימת גם עם קבוצות שלא החזיקו בעמדת כח שלטונית, אבל פעלו בנחישות [מימין ומשמאל].

לא חושב שכל זה עומד מול רוב מוצק ונחוש.

במחילה מספרי האזרחות, כאשר רוב גדול של העם יתמוך במדינה על פי התורה, כנראה גם בית המשפט העליון יראה אחרת, וחוץ מזה, גם אם ירצה לפסול, מסתבר שהוא יבין את מגבלות כוחו.

[אני לא נכנס לדיון על מה התורה דורשת, ועד כמה קיימת סתירה, הרב הרצוג האריך בחיפוש אופני היתר שהמדינה תוכל להתנהל ע"פ ההלכה, לכל הפחות באופן של דיעבד, תוך שמירה על המקובל מבחינה בינלאומית, יעויין בדבריו, ויעויין בשאר הספרים שנכתבו בנושאים אלו מכיוונים שונים, אני באמת לא בא לנקוט עמדה לגבי זה לכאן או לכאן אלא רק להעיר]

ההתפתחות צריכה היות בעם, ויהיה ביטוי בכנסת.

בהתחלה יכל להיות שהביטוי יהיה הרבה פחות מדוייק, של מפלגות פחות קרובות לתפיסה, ואח"כ הוא יהיה יותר מדוייק ויותר נרחב.

ייצוג פרלמנטרי מההתחלההיה יכול לסייע לגיבוש רוב בעם, אבל הוא לא הכרחי.

[אני אישית לא רואה ב'כך' את הדבר הקרוב ביותר למה שאני שואף, מה שאולי יכול להקל קצת את הדרך' אבל נראה לי שמה שאמרתי נכון גם אם אתה כן רואה ב'כך' את הדבר הכי קרוב למה שאתה שואף מהמפלגות שהיו עד היום.].

אחראי לכל הפינויים שבעקבותיהם המצב

הבטחוני הידרדר

אני ממליץ לך לסור לבית העלמין הצבאי הקרוב ולבקש סליחה מכל החיילים שמתו סתם...

לסרב פקודה.. לא?

אי אפשר לעשות חסד ודברים מועילים בלי להיות חלק ממדינת ישראל?

אני עושה ככל יכולתי (צריך להתחזק בזה..) להפיל אותה.

א.אני מנצל אותה כשאני יכול.

ב.אכן צריך לחיות איכשהוא ולכן אני נאלץ לשלם למדינה לפכמים (מע"מ,קנסות למינהם..)

אני מנצל את המדינה.

היא לוקחת ממני לא מעט כשאני יכול להוציא ממנה אין סיבה שאני לא יעשה את זה.

לא לגנוב מעשירים כסף כדי לתת לעניים. להשיב אלי את כספי שלי.

וכמובן בדרכים חוקיות ומקובלות של ניצול המערכת. לא ע"י שקר ומרמה. (זה מותר רק כשיש גזל ישיר, כגון בגירוש גוש קטיף וכדו')

זה "כללי המשחק" וגם "ביושר".

אל תדאגי הם ימשיכו לקחת.

זה שהם לוקחים זו עובדה.

אני אנסה להשאיר כמה שיותר אצלי ולהוציא מה שאני יכול.

המדינה מממנת תקנים, ובפועל השאלה היא איפה הבחורה נמצאת. יש מקומות בעייתיים מצד מרות, צניעות וכו'.

אישתי עשתה שירות לאומי במכון המקדש, ואני לא חושב שהיא תרמה בכך משהו למדינה, וגם לא הייתה קשורה אליה באיזשהו אופן, חוץ מדמי הכיס שהיא קיבלה כבת שירות לאומי, כספי הפיקדון, והטופס שהיא קיבלה בסוף שאולי נותן לה אי אלו הטבות ששמורות לחיילים ומשרתי ש"ל. ושים לב: הכל קבלה. לא נתינה. הנתינה היא לא למדינה אלא למגזר השלישי.

ובאמת אם מסיבות טכניות זה משתלם אז למה לא.

אבל ישנה גישה שלצערי פושה גם בציבורים ה"גבעוניים" שבנות בדווקא עושות שרות לאומי.

אני לא מצליח להבין את זה.

בת שתשיע שנה שלמה בחוזרים להר או נחלה תועיל הרבה יותר נלעם ישאל מלא מעט מהתקנים בשרות לאומי.

הבעיה בשרות לאומי זה ה"לאומי".

אפשר לעשות הרבה דברים לא תחת הכותרת נשל המדינה ובלי שום קשר אליה (ואם נדייק,אפילו ההפך להאבק בה) וחבל שהולכים לשרות לאומי שזה ממש בזבוז זמן ברוב מוחלט של המקרים וגם אם לא מתנגדים למדינה עדיף להתחיל ללמוד מוקדם כדי לפרנס ולא להיתקע בלימודים עם ילדים.

 בדיוק אתה קובע את העובדות האלה? אתה מכיר את המערכת של השירות ככ בפירוט?

זו טענה רגשית.

ולדעתי השכל הוא זה שצריך להכווין אותנו.

אבל עם אידאלים לא הולכים למכולת. לש"ל יש תקציבים, סמינריונים, שיעורים, מגורים, דמי כיס (או איך שלא מכנים אותם), וכן - גם מענק פיקדון ללימודים גבוהים והטבות מס וכו'.

חוזרים להר ונחלה פשוט צריכים להשיג תקנים...

ש"ל זה פשוט כוח עבודה זול. אבל אם כבר התנדבות במשהו שאתה מאמין בו - זה תנאים הרבה יותר נוחים.

א.  זאת אני שצודקת

ב. מה הקשר? זה שמסיבה מסוימת ניתן לי פטור (מוצדקת או לא מוצדקת , אם זה בריאותי , דתי וכו) זה ממש לא פוטר אותי מלשרת שנתיים בדיוק כמו כל אחת במדינה הזאת , ומהצד השני אין שום סיבה שאני לא אקבל את הזכויות וההטבות שמגיעות לי אחרי השירות . וברור שיהיו הוצאות . לצבא אין הוצאות על דברים כאלה?

ב."ניתן לך פטור" מי אמר שיש בכלל חובה?

כתבנו את אותה תגובה במילים אחרות..

עד שאת כותבת "לא פוטר אותי מלשרת שנתיים בדיוק כמו כל אחת במדינה הזאת" - תשאלי הפוך: מה מחייב אותך לשרת שנתיים כמו כל אחת במדינה הזאת (חוץ מהערביות. והחרדיות, ודתיות שלא עושות ש"ל. או שעושות רק שנה אחת. ושאר משתמטות ומקבלות פטורים למיניהם)?

ותראי את זה:

בכל אופן - מזתומרת ? זה לא ברור מאליו שאדם צריך למלא את החובות שלו כלפי מדינה שלו  שהוא חי בה וקיבל ומקבל ממנה ככ הרבה? 

הזכות הבסיסית ביותר (בהשקפה חילונית ומטולת דת ואמנה באלהים) לקיום של שלטון (שמגביל את חופש החרות שלך) היא שהשלטון מספק ביטחון.

השלטון מפר את חלקו בהסכם ולכןם אין לנו מחויבות אליו ויש לנו זכות למרוד בו.

כמובן שאנחנו מאמינים באלהים ותרתו ושלטון שהולך בניגוד לזה אין לו זכות קיום.

אז לבוא ולשרת אותו???

מה היא לוקחת לי? מע"מ, מכס, בלו, מס הכנסה, דמי בט"ל, גיוס חובה, ועוד הרבה דברים וחובות. היא גם מגרשת את אחים שלי מהבית, עוצרת את חברים שלי ומכניסה אותם לכלא, מכניסה לי כפייה חילונית ועוד.

מה היא נותנת לי בתמורה? בט"ל, קצבת ילדים, תקציבים שונים.

בתחשיב כולל - הייתי מוותר ברצון על החובות והזכויות. תשאירו את הכסף שלי אצלי, ותנו לי לדאוג לעצמי (לא לבד, אלא כקהילה) לצרכים שלי.

ועם משרה חלקית ושאר הזמן עבודה בארגנים הנ"ל היא גם מועילה הרבה יותר ואפילו תעשה יותר כסף מבש"ל

אני חושב שההטבות זו הסיבה היחידה לשרת.

את מאמינה באלהים?

כי המדינה לא.

ולא רק זה היא מונעת קיום מצוותיו.

חוץ מהערך הנוסף והמשמעותי שיש לבת שירות , עצם זה שיש בנות שירות (בכל תחום שהוא בין אם זה חינוך , הדרכה , משרדי וכו..) זה תורם למדינה עצמה בפועל מבחינה כלכלית! שהב"ש חוסכות למדינה כספים שמושקעים במקומות אחרים  וחוצמזה שאני חושבת שזה בדיוק הערך והרעיון של שירות לאומי אזרחי, שים לב אזרחי, הצבא שומר על העם והשירות בונה אותו מבפנים, בין אם זה בחינוך מיוחד, ילדים ונוער בסיכון, העמקת יהדות , הדרכות , שירות בתפוצות  והדרת , גרעינים בעיירות פיתוח וכו.. הערך הוא לא רק אם תרמתי למדינה אלא אנחנו ב"ה תורמות ותורמים לא פחות בכלל ואולי בעיקר לעם שיושב בו (וגם מחוץ אליו )

ובמוסדות שאלמלא הן - היה צורך בתקציב נוסף.

בעמותות כמו מכון המקדש, ללא ש"ל פשוט לא היה כלום. היו פשוט מעסיקים בנות בתשלום מלא (כפי שהם מעסיקים בוגרות בחוה"מ, כתגבורת לפעילות).

בכל מקרה, נשים צריכות לבנות את העם מבפנים ע"י הקמת משפחות והכשרה עצמית למקצוע, ולא לזרוק לפח שנים יקרות, כשהערך המוסף של ניצול השנים הללו לבניה עצמית והקמת משפחה - יהיה גבוה עשרות מונים.

גם גיוס חובה בכלל לא בטוח שזה כלכלי.

מוסד אבטלה איטלקית שעולה עשרות מליארדים

בג'וב יש הרבה מה לקצץ ועדיף לשלם.

אבל בשביל שאנשים יתגייסו לקרבי תצטרך לשלם להם טוב מאוד.

כשהג'וב יהיה יעיל כמו חברה פרטית, יהיה המון המון כסף מיותר לשלם לקרביים.

מעולם לא נתקלת בחייל מיותר או מיותר למחצה?

לא נתקלת בחיילים שעושים שבוע-שבוע?

כנראה היה לו מספיק חיילים.

מסתבר שהצבא לא כזה צריך.

לי יש מסמך רשמי שאומר את זה.

לא בגלל דעות, אלא דווקא מעשים..

הם לא עשו את זה.

כשהמשימות שלו יצריכו חיילים מסוגך, יקראו לך..

זה לא שגייסו לפי סדר א-ב, ועד שהגיעו לשם שלך הם כבר גמרו את המכסה שהיו צריכים.

למה הם השתמשו בסעיף בו הם השתמשו? לא יודע, יש לי השערות מסויימות,  אבל מכיוון שאני לא כ"כ מכיר את המערכת, הן עלולות להיות תלושות מהמציאות.

<<<<<כולם לכאן>>>>> - ארץ מולדת

יש להעיר, אגב, שהתשובה ניתנה לבחורה שהתלבטה על עניין פגישות עם בחורים שלא עשו צבא.

טוב, האמת שנרשמתי רק כדי להגיב... אני קוראת פה מדי פעם והאמת שאני מחבבת אותך, אתה נראה לי בנאדם חושב, בגלל זה מעניין אותי לשמוע יותר על הנושא, אם יש לך כוח ורצון.

אבהיר ואומר שמה שאתה כותב - שהמדינה לא דתית, ויש מצוות שאנו מנועים מלעשות בגלל זה וכו'- אני חושבת שזה דבר שכולם פה מצטערים עליו ומקווים שישתנה בהמשך, בע"ה ככל שנתקדם בגאולה. אבל מעניין אותי, מדוע הגישה היא שצריך להתנגד במקרה כזה? למה לא לנסות ולשנות, להשפיע ולהוסיף טוב במקום רק לקבול על הפחות טוב שיש?

נכון, הרבה אנשים לא שומרים מצוות, אבל זאת לא סיבה להתבדל מהם ולהתנגד. להיפך, לדעתי. ואהבת לרעך כמוך. (וסליחה אם לא הבנתי אותך נכון).

שאלה שנייה - אם חלילה לא תהיה מדינה, איך לדעתך נוכל לחיות בא"י? איך נגן על עצמנו מפני אויבינו, ואיך נוכל להתקיים תחת שלטון לא יהודי? עד שב"ה יש לנו מדינה ליהודים, ועוד בא"י, לא חבל לחזור אחורה?

מנסים לשנות ולהשפיע ולהוסיף טוב בעם ישראל, ועם זאת מתנגדים למדינה. לא שונאים את כל החילונים ח"ו. אדרבה, מנסים לקרב אותם בעבותות אהבה לאיתן התורה (כמובן, תוך שמירה על הריחוק הנצרך שלא להיות מושפעים לרעה). אבל יש כאלו שאותם אכן צריך לשנוא. יש את חוד החנית שמנסים בכל כוחם להשפיע רע, לגרש יהודים מביתם, לפגוע בשומרי תורה ומצוות, להרבות כפירה ופריצות, לפגוע בלימוד תורה, בא"י, בעם ישראל, להביא לכאן גויים ולבולל את עם ישראל. ולצערנו, המיעוט הזה, הרשעים הגמורים הללו - הם האוחזים במושכות השלטון במדינה כבר אי אלו שנים. ברור שיש עליות וירידות, אבל זו המציאות הכללית.

אין מטרה לחזור אחורה, אלא להתקדם קדימה, למדינה יהודית אמיתית עם שלטון יהודי אמיתי.

למרות שיש לי כיפה סרוגה ואני מאמין במדינה. לצערי לא זכיתי לעשות צבא.

הסיבה היא כי הייתי בסטטוס של תורתו אומנותו.

(בואו לא ניכנס למשבצת הזאת אם בחורי ישיבות שבאמת לומדים צריכים לעשות צבא או לא)

ברגע שנכנסתי לעולם השידוכים כל השדכנים שמו עלי איקס שחור וגדול ואמרו בליבם:

הוא חרדי, אפור או שואף להיות, או מה שתקראו לזה. אחד אפילו אמר בקול ולא בלב.

בינתיים כ"כ הרבה פוסלות על הצבא בלי לבדוק לגופו של עניין ולגופו של אדם.

לפעמים זה מאוד פוגע ומכאיב.

אני אומר לעצמי הישראליות כ"כ קשות אולי עדיף ללכת לכיוון האמריקאיות?

אני כרגע די בתמיהה ואין לי מושג לאן פני מועדות איני חרדי וגם איני קרוי בעיני ההמון דתי לאומי אם כן מה אני?

למה לנשים/גברים כ"כ איכפת מזה? ידוע לי שבהר המור או מרכז יש הרבה שעושים אפי' שלב ב' או בכלל לא מתגייסים א"כ מה אני שונה מהם?

תחשבו על זה חבר'ה באמת, אקווה שתצאו מהדיון עם מסר פנימי.

באמונה היהודית התורה היא זו שמגדילה את כוחו של עם ישראל. שמעתי פעם מרב אחד שמשרת במילואים כנהג דחפור: בשעה של עבודה הזזתי כמה טונות של עפר, אבל בשעה של לימוד תורה אני מזיז עולמות שלמים.

אם אדם מסוגל לשבת שנים רבות וללמוד תורה בהשקעה ובהתמדה, למה זה נחשב אגואיסטי? כמה כבר יש כאלו בציבור שומרי התו"מ? מי שלא מסוגל ללמוד- שיעשה צבא מתוקף חובתו, אבל למה להאשים את אלו שכן מסוגלים ללמוד?

השאלה חותרת להבין את המקום שממנו אתה חושב שלימוד תורה לא פועל משהו במציאות.

זה לא פועל כי אני משהו, אלא כי ה' נתן לי כוח עצום. זה לא ממני.

זו הארץ שלנו,אנו מצווים לחיות בה,לכבוש אותה להקים בה את בית הבחירה.

מה הקשר למדינה?

ארץ ישראל היא קדושה הרבה לפני שהרצל נולד.

מודים לה' על מה שיש, ויש הרבה. אבל לא מרככים ומייפים את המציאות.

מודים לה' על קיבוץ הגלויות, על ניסי הניצחון המלחמות, על הבניין הגשמי של הארץ וכו'. ומתפללים לה' שנזכה גם למדינה יהודית, צבא יהודי, בית מקדש, סנהדרין, נבואה, משיח. מתפללים שכשם שזכינו לאתחלתא דגאולה, כך נזכה לגאולה השלמה.

בימינו הטרופים אתה עוד תגלה בעגלא ובזמן קריב עד כמה אתה רווק מבוקש, על אף כל ה"סטטוס" הבעייתי (כביכול - וזה בעצם רק דמיונות)... סבלנות ויהיה בסדר... לגבי מוצא חוץ לארץ - פחות סביר שמי שעלתה עד לכאן בהקשר הדתי-לאומי או הציוני-דתי מקבלת בהבנה פטור מהשירות, לאור שטיפת המוח הטוטאלית שבעיניי ראיתי שם, כולל באותם ריכוזים של אורתודוכסיה לא-חסידית או לא-ישיבתית. אולם הגירה בעקבות שידוך אכן אפשרית, מול מי שאין לה להט מיוחד לעלייה או חיפוש אחר מסגרת שקשורה בישראל הרשמית (אבל נדרשת אנגלית מדוברת בביטחון ושוטפת לגמרי, ולא הגימגום הישראלי המביך, וזה פער שבדרך כלל מונע את זה מישראלים, כולל בקרב הציבור החרדי שאפשרות זו חסומה בפני חלק גדול מבניו, על-אף שהייתה מועילה לו מאוד). בקיצור ולסיכום, בלי עין הרע אתה נשמע נבון ומוכשר די הצורך כדי ללבוש את החליפה בבוא היום.

בס"ד..

ב"ה כאשר הציעו לי את בעלי אמרו לי שהוא עדיין לא עשה צבא. מכיוון שהוא מעדיף לשבת ללמוד תורה..

ברור שמלכתחילה העדפתי בחור שאחרי צבא כבר.

אבל בכ"מ החלטתי לצאת איתו מבלי לפסול אותו..

היום אנחנו נשואים ב"ה כבר שנתיים באושר רב עם ילדה.. וגם ביום שני הקרוב הוא מתגייס בע"ה לקרבי..

זה קשה. אבל זה שווה את זה...

לא כל אחת מסוגלת ובנויה לכך..

וברור לי שלא צריך לפסול בחורים או בחורות אם יש להם סיבות מוצדקות מדוע הם לא שירתו בצבא או בש"ל..

בסופו של דבר זה אינדיוידואלי...

בהצלחה לכולם...

מרוב גיבובי דיבורים, בעיקר מכותב אחד, כמעט שכחתי מהי השאלה.

אם השאלה כוונה לדעת מה אתה חושב על המדינה, ניחא, שאוכל לראות כותרת ולסגור כנגד כל הלעז וכפיות הטובה שבוטאה פה.

היות שהיתה שאלה רצינית לגבי פגישה עם בחור/בחורה שלא שרתו בצבא/ שרות לאומי, נראה לי שיש לדאוג להתיחס לשאלה, בלי לאלץ אותנו לקרוא את השיח ה"לא נעים" בלשון המעטה דלעיל.

                                        חומר למחשבה לשדרוג. (ח"ו לא לשלילה)

                                                                             שנזכה לאהבה אמיתית בינינו ולבניין ביהמ"ק בקרוב ממש!

מי שאמר לעולמו די,

יאמר לשאלות (ולתשובות האלו) - די.

כבר היו חרדים ששרתו בצבא (נחל חרדי- מוכר פה למישהו?) והיו דתי לאומי שלא שרתו כלל.

אלא-

יש 2 דרכים להגן ולתרום לעמ"י: דרך הצבא ודרך התורה.

אם הבחור באמת רציני ורוצה לשבת וללמוד- אז מה הבעיה? הוא הרי תורם לעמ"י. הוא לא 'משתמט'. מבחינתי זה לא מפריע.

אם הוא בחר בצבא, הלך למסגרת שתעזור לו לשמור על תורתו ושלא תעמיד אותו על בסיס קבוע במאבק בין אמונתו לתפקידו- אז גם אין שום בעיה.

ז"א-

השירות הצבאי או האי-שירות קשור לערכים. הוא פועל יוצא ממה שהבחור מאמין בו.

ואם זה מתאים לי- אז סבבה.

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

תראי אני מניח לעצמי שכל־אחד נמשך ומתחבר למשהו אחר.

לכן אין טעם להביא מישהי שהיא לא את.

אין טעם לזייף התלהבות אם את לא מתלהבת.

מה בכל זאת מדליק אותי, זה נחמד כשבחורה באה עם חיוך ומביאה הרבה מעצמה, מדברת מספרת אבל האמת גם זה לא חובה. אפשר גם לשתוק קצת בוייב רגוע ונחמד. להיות בתחושה של ביטחון, לא שבאנו להרשים או משהו. כמו חברים שנפגשים לדבר לשחנ"ש ולבלות.

לנתב את הפגישה למקום שטוב לך ונחמד לך נניח הוא בייניש שוקיסט ומזמין אותך לפלאפל סעדון ולא בא לך. תגידי האמת פחות זורם לי אוכל שומני וזה אולי נלך למקום אחר. לא להיגרר למצב שהאווירה נעשית מאולצת או משהו.

מה אוניברסלית גרוע לדעתי (האובייקטיבית): לשחק בטלפון בזמן הפגישה, לא "לנכוח" בפגישה (איך להסביר את זה... כאילו את מנותקת ומשדרת שהדבר שהיית הכי רוצה זה להתחפף... אבל אם זה באמת ככה, אז עדיף כבר לשדר את זה...),

המדינה ברשות גברים והנשים מושלות בגבריהם - שריטות ליליות

1. להשקיע גם בקשר, יכול להיות בהבעת עניין בהודעות בין הפגישות, בהגעה בחלק מהדייטים לאזור שלו, בחלק מהתשלום,  הצעת רעיונות, ויכול להיות באופן אחר.

מקובל שהגבר מגיע בהתחלה אל האישה, אבל כדי שהקשר יעבוד לדעתי, צריך עבודה משותפת, תדאגי שהוא לא ירגיש שרק הוא דוחף בקשר.

2. לא לצפות שהוא יבין רמזים בהתחלה, אם משהו עולה שמפריע לך או את רוצה משהו תשתפי, אתם בונים יחד קשר, הוא עדיין לא מכיר אותך וממילא יהיה לו קשה להבין אותך ברמיזות.

3. דברים שהיית רוצה שהוא ישתף, תשתפי גם.

4. תהיי עצמך, אל תנסי ליצור תדמית שונה ממי שאת.

5. לתת תחושה טובה, חשוב שיהיה כיף.

6. טעויות יהיו לכל אדם מדי פעם, אם זה דברים לא משמעותיים תקבלי את הטעויות בהבנה ורוגע.

בהצלחה רבה

@הפי 

1. להשקיע מאיזה פגישה? על מנת עדיין לשמור על דינמיקה נכונה.

והוא לא מוגזם, ולא תובעני, ולא בשמיים. רק דבר אחד בלבד:

א ד י ב ו ת.

זה כל כך קל וכל כך נשי וכל כך מרים לגבר כשהאישה אדיבה.

אדיבות פירושה: ההפך מסנוביות. כשגבר מרגיש שאישה היא חתולה משועממת שמולה הוא צריך ללהטט בלי לקבל רמז האם היא נהנית או מתעניינת או אותנטית - זו חוויה מסרסת ומתישה שמוציאה את הנשמה.

גם ככה אתן משקיעות שמונה שעות בבחירת שמלה והתאפרות והסתרקות, תקדישו עוד חצי שעה להתכוננות איך לבוא ולהיות נעימה, נוכחת ומביאה את עצמי במפגש.

בחורה סנובית, מאופקת, לא הדדית, לא מרימה, אדישה להתלהבות גברית, מגיבה בסיוג, עונה באיחור להודעות, מבליטה ספקות ולבטים, משתעממת, חותכת מוקדם - כל הדברים האלה הם פשוט מעפנים ומוציאים את המיץ מהחשק לצאת לדייטים, והופך אנשים לשחוקים ומשועממים ומסוייגים...

סיוגים:

*זו החוויה האישית הרעה שלי מבנות משועממות ולא אדיבות שחותכות מוקדם, לא חייבים/חייבות להסכים

**הגיוני שזה משתנה פר מגזר ופר סגנון יציאה לדייטים (חרדי / דת"ל / לייטי)

***להיות אדיבה אין פירושו להיות "מחוייבת" - אפשר להיות אדיבה ועדיין לחתוך אחרי דייט ראשון

****להיות אדיבה אין פירושו להיות "מזוייפת" - לא צריך לצחוק מבדיחה לא מצחיקה ולא צריך לזייף התעניינות בסיפור לא מעניין. אדיבות היא פשוט ההפך מאטימות, היא רפלקטיביות והדדיות והנכחה עצמית.

יילחמו עם דובים

יפתחו שימורים

ויושיטו ידם למדפים הגבוהים

אתה רוצה שאמנה את הדברים שנשים עושות?

נשים מתאפרות

מול הארון שעות מתלבטות

רק דבר אחד אינן מבינות

כך או כך הן מספיק חמודות.

"לא התאפרתי כי אני מרגישה בנוח איתך".

כי אני דווקא לאחרונה חשבתי על משפט שמישהו אמר פה פעם, שהלוואי שנרצה תמיד להראות במיטבנו מול הבני זוג.

ויש סיפור על צדיק אחד שלפני שנכנס לבית לאשתו היה מסתכל במראה ומסתדר.

בלי איפור...

האיפור זה תוספת נחמדה להתייפות עוד יותר

גם תכשיטים זה תוספת..

אפשר להראות במיטבנו גם בלי תכשיטים

אני חושבת שהבסיס זה להיות נקיה ורעננה עם בגדים נקיים

וחיוך

יותר מזה זה תוספת

זה אני חושבת מול אנשים זרים אבל בבית כן להשקיע יותר. למה להישאר עם הבסיס?

לא סתם עזרא תיקן שימכרו בכול עיירה תמרוקים ותכשיטים. 

אישה אוהבת להתקשט ולהשקיע בנראות וכל הכוחות האלה נועדו בעיקר לבית וחבל שמשקיעים יותר ביציאה מהבית.

אולי אנחנו לא מדברות על אותו דבר...

ביום יום קשה להשקיע

ולכן חשוב לזכור שהבסיס הוא מהמם

ולא צריך להתאמץ כדי להיות רעננה ויפה לבעלך

מידי פעם אפשר גם להתקשט ולהוסיף

אבל כן לזכור שגם כשאין כוח להשקיע

עדיין יש דרך קלה לקבל את בעלך מהממת

וזה פשוט להתקלח ולהתלבש יפה ולחייך

להיות נקייה זה משהו בסיסי שמצופה מכל אחד גם אם הוא לא אישה\בעלי.

אבל אני כן מבינה שלא תמיד יש כוחות להשקיע וזה בסדר גמור!(:

 ויש נקייה ורעננה ומחייכת 😉

מפסיכולוג קנדי...

הוא ניתח את הרעיון של האיפור במבט תת-מודעי כזה, ואמר שהסיבה בגללה נשים התחילו להתאפר (לפני נצח בימי קדם קדמונים) זה למעשה כדי להראות בריאות. מכיוון שאישה בזמן הווסת היא עייפה יותר, חלשה יותר, וחיוורת יותר לפעמים אז האיפור נועד להחזיר את המראה הבריא ובכך לשדר לגבר (ולעולם) שהכל בסדר ותקין ב"ה.

מכאן זה כמובן התפתח למשהו קצת יותר תרבותי, כמו כל תופעה אנושית אחרת..

זה הסבר ששם דגש על היחסים הגופניים בעיקרו, אבל זה נשמע לי מעניין והגיוני. זהו, סוף שיתוף.

דווקא זה יכול להיות נחמד מהצד האומנותי שבזה (יש לי תפישה קצת אחרת ביחש ליופי אני חושב)

חושבני שיש משהו גם בזה וגם בזה

אני לא מתחברת לאיפור כבד...

וכל אחד ומה שהוא מתחבר

לוקחת כמה דברים לתשומת ליבי..

זה מעניין..אבל זה באמת ככה?

אני מרגישה שבנות יודעות יותר להציף קשיים ופערים ובנים יודעים יותר לטאטא ולהסתכל בעיקר.

לחייך × מיליון.. גברים אוהבים שאישה מתנהגת באצילות חיוך לא להיות מנחוסית/ קרה

הכרת תודה : על הכל .. על הזמן על הידיעה אפילו על המים / מיץ/ התעניינות / חוכמה  ( אבל שזה יהיה אמיתי לא סתם להגיד תודה)

להקשיב לו באמת.. ( לדבר על רצונות שלו / פחות רגשות לא מרגישים בנוח כמונו)

להיות באנרגיה נשית תשאירי לו את הזכרי

גם אם הוא לא מתאים .  תהיי דבש

קארמה is a...

זהו  כל השאר מלמעלה

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.