בס"ד

יש הרבה "ציונים" שלא עושים צבא, אם מטעמים תורניים ואם מטעמי פטור וכו'

ויש הרבה בנות "ציוניות" שלא עשו שירות לאומי מטעמי דת, לימודים וכו'

השאלה שצריך לברר מה הסיבה שהבן אדם לא שירת את המדינה? ואם התשובה תתאים לו וגם בן הזוג, אז הם יוכלו לחיות באושר ובעושר.

ב"ה אנחנו עם מגוון מאוד.

בהצלחה

אמנם זה כלי נפלא להכיר את האדם, אך בעייתי מאד. 

מצד שני - אי אפשר לא להתייחס לזה. 

אז תכלס - יש לקחת את זה בערבון מוגבל וכרגיל (לדעתי) לנקוט בשיטה של להכיר אדם באשר הוא ולאו דווקא ע"פ פרטים חיצוניים כמו איפה למד מה עשה מה היה בצבא, אך מצד שני כן להשתמש באופן יעיל במידע שנותנים לך על אדם.

ולאף אחד לא חשוב מה חשוב לך.

אבל מה הקשר לפה?

אני לא חושב ש"לאף אחד לא חשוב מה חשוב לי" אם מישהי שוקלת להתחתן איתי אני מניח שחשוב לה לדעת מה חשוב לי.

וברוך שובך, התגעגענו לניסוחיך המלבבים.

אני ביום כיפור מכה על החזה שלי ולא של מישהו אחר. כל דעה כאן היא לגיטימית, למה יש צורך גם להעליב אחרים ולהלבין את פניהם ברבים, כשאתה מחזיק מעצמך את זה שיבדוק אם "עשתה תשובה"? אתה לא תקבע שום אמת מידה לאף אחד או אחת אם ועל מה לעשות תשובה. זה שמור רק ליחידו של עולם, במחילה ממך.

כשכתבתי "אם היא עשתה צבא חשוב לי לדעת אם היא עשתה תשובה" התכוונתי לנכות עמדה שלהתגייס לצבא זה דבר רע.

כן, לדעתי כמובן, אבל הייתי שמח לעשות סקר אמיתי בין כל גולשי אתר ערוץ שבע באשר הם, ולקבל את הפילוח למי הם מאמינים בנקודה כזו, לך או לי.

אני ממש לא מיתמם ונראה לי זה ברור מדבריי.

כוונת דבריי היתה ברוה.

אני נגד שרות לאומי

ואני עוד יותר נגד שרות צבאי.

לא כזה מסובך.

עקבתא דמשיחא בוודאות כאן. אולי אני בכלל צריך להתחיל לשמוח (אם כי ייתי ולא אחמיניה וגומר). לפחות אני מקווה שלא תתעצבן מדי מהדו-שיח הזה, אם תיזכר שעל דף האתר הזה כאן פחות או יותר הסברת מה אתה מעוניין שיתחולל בסביבת חיי האישית (גיהנום, לצורך העניין, או במילותיך שלך "למרוד במלכות", "להפיל את המדינה", כלומר מלחמת אזרחים עקובה מדם ומעשי טבח רצחניים, וכפי שהואלת לסנגר - באמצע תשעת הימים, לא פחות - על סיקריקי חורבן הבית השני, ששרפו את מחסני המזון תוך כדי מצור הרומאים ורק קירבו את קץ ירושלים ועשו את המצור בין חומות העיר לשואה של רעב נורא ושלטון אימים: "הם צדקו"). תודה רבה, שמחתי מאוד.

דרך אגב אתה זה שהחלטת ש"למרוד במדינה" או "להפיל את המדינה" זה-"מלחמת אזרחים עקובה מדם ומעשי טבח רצחניים".

אני הבעתי את עמדתי.

זה מה שעושים בפורום.

הבעת את עמדתך, אבל מה לעשות שהשארת לקוראיך הסקרנים לפרש בעצמם מה גלום ב"למרוד" ו"להפיל את המדינה". אבל באמת ובידידות: אין לי ספק שהמילה האחרונה תמיד תהיה שמורה לך, יש לך יותר כוחות בשביל זה כנראה.

ובעניין ה"למרוד" ו"להפיל" דשו בעניין רבות בפורמים השונים.

ו..תודה

והפרשנות הפשוטה של להפיל את המדינה, היא הפלת השלטון בכוח, [שלא במסגרת הדמוקרטית] ומאחר שסביר שהתנגדות השלטון לכך לא תהיה התנגדות פסיבית בלבד, המסקנה שמדובר על מלחמת אזרחים די מתבקשת.

אם אתה מתכוון למשהו אחר, יתכן שכדאי להחליף את המושגים שאתה משתמש בהם.

[שירשור מנוצל"ש ניצל"שתי]

אשרי המאמין. ונחתתי מהמערב התיכון. תבדוק איפה זה במפה.

למה הוא צריך לשרת שנה וארבע, כשכולם משרתים 3 שנים? כי תורתו אומנותו? זה הרי אנוכי לטעמך.

זה נכון שכשמישהו "משרת את המדינה" כולם עושים לו "פששש"

אבל תכל'ס זה מזיק לעם ישראל.

הם חושבים שזה לא מזיק

זה נתינת ליגטמציה למדינה ושותפות איתה.

אני רוצה להפיל את המדינה.

גם אם נתעלם מהיבט הדתי שודאי שצריך למרוד במלכות שהולכת נגד התורה.

אפילו מההיבט חילוני המדינה הפרה את צידה "בהסכם" ויש לתי את כל הזכות למרוד בה.

להרחבה ממליץ לך לקרוא את ספרו של הרב כהנא "ישראל"מהפכה או משאל עם".

שאין אנו מקיימים בגלל המדינה שלך.

וזה בלי להתייחס לכל האנשים שנהרגים.

ממליץ לך לעלות לשמיים לבקש סליחה משוכן מרומים.

בלי המדינה לא היית מקיים עוד מצוות.

וגם בכלל לא היית - כי האויבים מסביב היו גומרים עליך ח"ו ועל כל ה"חכמולוגים" כאן שמתענגים על הגנת המדינה כדי לכתוב נגדה.

אתם כמובן תקפצו גם כנגד זה. לא מתכוין אפילו לקרוא ובוודאי לא להגיב. בעיני זו תת-רמה, גם עם כל מיני "התחכמויות תורניות" כביכול.

אנשים שכאשר הם עושים שגיאות  מעוניינים כמובן שיראו את הטוב שבהם. אבל ב"מדינה" מחפשים את הרע איפה שרק אפשר. אולי "תסורו לבתי הקברות" (לרוב אין אפילו את זה) של כל קרבנות הגלות הארורה, ותבקשו סליחה מהקרבנות על כך שאינכם יודעים להעריך את מה שהם היו מאד רוצים שיהיה להם, עם כל השגיאות שאכן גם הן נעשו, וגם גבו קרבנות כואבים מאד.

ומספר האנשים שבמדינה הצילה בעצם קיומה, גדול בהרבה מכל מה שהיה ההיפך, בלי להקהות את הכאב גם על כך. זה לא שמשחקים כאן ב"תיאוריה" כאילו יש אפשרות או שיהיה משהו מושלם ברגע, או כאילו אין כלום.

ויישר כח ל"צוף" שכתבה משהו בשכל ישר.

אל תכניס למקימי המדינה מילים לפה. פתח את כתביהם ותראה מה באמת היו המטרות שלהם.

ותבקשי סליחה מכל קורבנות אוסלו, עסקת שליט, ביטול נוהל שכן, גירוש גוש קטיף, ושאר האסונות והעיוותים שמדינת ישראל הביאה עלינו וגבו אלפי קורבנות?

הבעיה היא לא רק בממשלה.

אני מניח שלמדת אזרחות, הבעיה היא בכל אחת מרהשויות המחוקקת,השופטת והמבצעת.

זה שגורשת או לא גורשת מגוש קטיף לא קשור לעניין.

צריך להילחם להפיל את השלטון הקיים.

מה בדיוק הדרך להפיל אותו ואיך לגרום שלא יהיה יותר גרוע זה דיון בפני עצמו.

דרך אגב, העניין עם הקנאים ששרפו את האסמים זה מחלוקת טקטית.

אבל בשונה ממדינת ישראל הוא לא מנע מישראל לקיים מצוות.

מי שכן באמת חז"ל נכנסים בו.

ואדרבה, הקונספט שלו מצויין.

בניגוד לדי"מ, אני לא רואה עניין בלהחריב את המדינה. הנקודה היא לגרום לציבור להתנתק ממנה, והקליפה תנשור מאליה.

ואם נדייק-הא בהא תליא.

כמה שהם רשעים אתה לא יכול לסמוך על זה וצריך לפעול להדגיש את רשעותם.

וגם את הרשויות האחרות אפשר לשנות בסופו של דבר בכלים דמוקרטיים, אם יש לך רוב מוצק ונחוש.

[ואני לא נכנס לשאלה האם המדינה כיום צדקת או מרשעת...].

במציאות של מדינת ישראל יש אפשרות לחסום מיעוט קטן - וזה מה שקורה לפעמים עם אחוז החסימה ועם מפלגת כך.

[אפשר לדון האם זה תואם את ערכי הדמוקרטיה או לא, אבל מעשית זה אפשרי].

יש גם אפשרות, שמיעוט שמחזיק בעמדת כח, יקבע דברים לרוב, כאשר הרוב לא נחוש בדעתו, או כשזה רוב קטן.

זה מה שקרה במקרים רבים עם מערכת המשפט, ומבחינה מסויימת גם עם קבוצות שלא החזיקו בעמדת כח שלטונית, אבל פעלו בנחישות [מימין ומשמאל].

לא חושב שכל זה עומד מול רוב מוצק ונחוש.

במחילה מספרי האזרחות, כאשר רוב גדול של העם יתמוך במדינה על פי התורה, כנראה גם בית המשפט העליון יראה אחרת, וחוץ מזה, גם אם ירצה לפסול, מסתבר שהוא יבין את מגבלות כוחו.

[אני לא נכנס לדיון על מה התורה דורשת, ועד כמה קיימת סתירה, הרב הרצוג האריך בחיפוש אופני היתר שהמדינה תוכל להתנהל ע"פ ההלכה, לכל הפחות באופן של דיעבד, תוך שמירה על המקובל מבחינה בינלאומית, יעויין בדבריו, ויעויין בשאר הספרים שנכתבו בנושאים אלו מכיוונים שונים, אני באמת לא בא לנקוט עמדה לגבי זה לכאן או לכאן אלא רק להעיר]

ההתפתחות צריכה היות בעם, ויהיה ביטוי בכנסת.

בהתחלה יכל להיות שהביטוי יהיה הרבה פחות מדוייק, של מפלגות פחות קרובות לתפיסה, ואח"כ הוא יהיה יותר מדוייק ויותר נרחב.

ייצוג פרלמנטרי מההתחלההיה יכול לסייע לגיבוש רוב בעם, אבל הוא לא הכרחי.

[אני אישית לא רואה ב'כך' את הדבר הקרוב ביותר למה שאני שואף, מה שאולי יכול להקל קצת את הדרך' אבל נראה לי שמה שאמרתי נכון גם אם אתה כן רואה ב'כך' את הדבר הכי קרוב למה שאתה שואף מהמפלגות שהיו עד היום.].

אחראי לכל הפינויים שבעקבותיהם המצב

הבטחוני הידרדר

אני ממליץ לך לסור לבית העלמין הצבאי הקרוב ולבקש סליחה מכל החיילים שמתו סתם...

לסרב פקודה.. לא?

אי אפשר לעשות חסד ודברים מועילים בלי להיות חלק ממדינת ישראל?

אני עושה ככל יכולתי (צריך להתחזק בזה..) להפיל אותה.

א.אני מנצל אותה כשאני יכול.

ב.אכן צריך לחיות איכשהוא ולכן אני נאלץ לשלם למדינה לפכמים (מע"מ,קנסות למינהם..)

אני מנצל את המדינה.

היא לוקחת ממני לא מעט כשאני יכול להוציא ממנה אין סיבה שאני לא יעשה את זה.

לא לגנוב מעשירים כסף כדי לתת לעניים. להשיב אלי את כספי שלי.

וכמובן בדרכים חוקיות ומקובלות של ניצול המערכת. לא ע"י שקר ומרמה. (זה מותר רק כשיש גזל ישיר, כגון בגירוש גוש קטיף וכדו')

זה "כללי המשחק" וגם "ביושר".

אל תדאגי הם ימשיכו לקחת.

זה שהם לוקחים זו עובדה.

אני אנסה להשאיר כמה שיותר אצלי ולהוציא מה שאני יכול.

המדינה מממנת תקנים, ובפועל השאלה היא איפה הבחורה נמצאת. יש מקומות בעייתיים מצד מרות, צניעות וכו'.

אישתי עשתה שירות לאומי במכון המקדש, ואני לא חושב שהיא תרמה בכך משהו למדינה, וגם לא הייתה קשורה אליה באיזשהו אופן, חוץ מדמי הכיס שהיא קיבלה כבת שירות לאומי, כספי הפיקדון, והטופס שהיא קיבלה בסוף שאולי נותן לה אי אלו הטבות ששמורות לחיילים ומשרתי ש"ל. ושים לב: הכל קבלה. לא נתינה. הנתינה היא לא למדינה אלא למגזר השלישי.

ובאמת אם מסיבות טכניות זה משתלם אז למה לא.

אבל ישנה גישה שלצערי פושה גם בציבורים ה"גבעוניים" שבנות בדווקא עושות שרות לאומי.

אני לא מצליח להבין את זה.

בת שתשיע שנה שלמה בחוזרים להר או נחלה תועיל הרבה יותר נלעם ישאל מלא מעט מהתקנים בשרות לאומי.

הבעיה בשרות לאומי זה ה"לאומי".

אפשר לעשות הרבה דברים לא תחת הכותרת נשל המדינה ובלי שום קשר אליה (ואם נדייק,אפילו ההפך להאבק בה) וחבל שהולכים לשרות לאומי שזה ממש בזבוז זמן ברוב מוחלט של המקרים וגם אם לא מתנגדים למדינה עדיף להתחיל ללמוד מוקדם כדי לפרנס ולא להיתקע בלימודים עם ילדים.

 בדיוק אתה קובע את העובדות האלה? אתה מכיר את המערכת של השירות ככ בפירוט?

זו טענה רגשית.

ולדעתי השכל הוא זה שצריך להכווין אותנו.

אבל עם אידאלים לא הולכים למכולת. לש"ל יש תקציבים, סמינריונים, שיעורים, מגורים, דמי כיס (או איך שלא מכנים אותם), וכן - גם מענק פיקדון ללימודים גבוהים והטבות מס וכו'.

חוזרים להר ונחלה פשוט צריכים להשיג תקנים...

ש"ל זה פשוט כוח עבודה זול. אבל אם כבר התנדבות במשהו שאתה מאמין בו - זה תנאים הרבה יותר נוחים.

א.  זאת אני שצודקת

ב. מה הקשר? זה שמסיבה מסוימת ניתן לי פטור (מוצדקת או לא מוצדקת , אם זה בריאותי , דתי וכו) זה ממש לא פוטר אותי מלשרת שנתיים בדיוק כמו כל אחת במדינה הזאת , ומהצד השני אין שום סיבה שאני לא אקבל את הזכויות וההטבות שמגיעות לי אחרי השירות . וברור שיהיו הוצאות . לצבא אין הוצאות על דברים כאלה?

ב."ניתן לך פטור" מי אמר שיש בכלל חובה?

כתבנו את אותה תגובה במילים אחרות..

עד שאת כותבת "לא פוטר אותי מלשרת שנתיים בדיוק כמו כל אחת במדינה הזאת" - תשאלי הפוך: מה מחייב אותך לשרת שנתיים כמו כל אחת במדינה הזאת (חוץ מהערביות. והחרדיות, ודתיות שלא עושות ש"ל. או שעושות רק שנה אחת. ושאר משתמטות ומקבלות פטורים למיניהם)?

ותראי את זה:

בכל אופן - מזתומרת ? זה לא ברור מאליו שאדם צריך למלא את החובות שלו כלפי מדינה שלו  שהוא חי בה וקיבל ומקבל ממנה ככ הרבה? 

הזכות הבסיסית ביותר (בהשקפה חילונית ומטולת דת ואמנה באלהים) לקיום של שלטון (שמגביל את חופש החרות שלך) היא שהשלטון מספק ביטחון.

השלטון מפר את חלקו בהסכם ולכןם אין לנו מחויבות אליו ויש לנו זכות למרוד בו.

כמובן שאנחנו מאמינים באלהים ותרתו ושלטון שהולך בניגוד לזה אין לו זכות קיום.

אז לבוא ולשרת אותו???

מה היא לוקחת לי? מע"מ, מכס, בלו, מס הכנסה, דמי בט"ל, גיוס חובה, ועוד הרבה דברים וחובות. היא גם מגרשת את אחים שלי מהבית, עוצרת את חברים שלי ומכניסה אותם לכלא, מכניסה לי כפייה חילונית ועוד.

מה היא נותנת לי בתמורה? בט"ל, קצבת ילדים, תקציבים שונים.

בתחשיב כולל - הייתי מוותר ברצון על החובות והזכויות. תשאירו את הכסף שלי אצלי, ותנו לי לדאוג לעצמי (לא לבד, אלא כקהילה) לצרכים שלי.

ועם משרה חלקית ושאר הזמן עבודה בארגנים הנ"ל היא גם מועילה הרבה יותר ואפילו תעשה יותר כסף מבש"ל

אני חושב שההטבות זו הסיבה היחידה לשרת.

את מאמינה באלהים?

כי המדינה לא.

ולא רק זה היא מונעת קיום מצוותיו.

חוץ מהערך הנוסף והמשמעותי שיש לבת שירות , עצם זה שיש בנות שירות (בכל תחום שהוא בין אם זה חינוך , הדרכה , משרדי וכו..) זה תורם למדינה עצמה בפועל מבחינה כלכלית! שהב"ש חוסכות למדינה כספים שמושקעים במקומות אחרים  וחוצמזה שאני חושבת שזה בדיוק הערך והרעיון של שירות לאומי אזרחי, שים לב אזרחי, הצבא שומר על העם והשירות בונה אותו מבפנים, בין אם זה בחינוך מיוחד, ילדים ונוער בסיכון, העמקת יהדות , הדרכות , שירות בתפוצות  והדרת , גרעינים בעיירות פיתוח וכו.. הערך הוא לא רק אם תרמתי למדינה אלא אנחנו ב"ה תורמות ותורמים לא פחות בכלל ואולי בעיקר לעם שיושב בו (וגם מחוץ אליו )

ובמוסדות שאלמלא הן - היה צורך בתקציב נוסף.

בעמותות כמו מכון המקדש, ללא ש"ל פשוט לא היה כלום. היו פשוט מעסיקים בנות בתשלום מלא (כפי שהם מעסיקים בוגרות בחוה"מ, כתגבורת לפעילות).

בכל מקרה, נשים צריכות לבנות את העם מבפנים ע"י הקמת משפחות והכשרה עצמית למקצוע, ולא לזרוק לפח שנים יקרות, כשהערך המוסף של ניצול השנים הללו לבניה עצמית והקמת משפחה - יהיה גבוה עשרות מונים.

גם גיוס חובה בכלל לא בטוח שזה כלכלי.

מוסד אבטלה איטלקית שעולה עשרות מליארדים

בג'וב יש הרבה מה לקצץ ועדיף לשלם.

אבל בשביל שאנשים יתגייסו לקרבי תצטרך לשלם להם טוב מאוד.

כשהג'וב יהיה יעיל כמו חברה פרטית, יהיה המון המון כסף מיותר לשלם לקרביים.

מעולם לא נתקלת בחייל מיותר או מיותר למחצה?

לא נתקלת בחיילים שעושים שבוע-שבוע?

כנראה היה לו מספיק חיילים.

מסתבר שהצבא לא כזה צריך.

לי יש מסמך רשמי שאומר את זה.

לא בגלל דעות, אלא דווקא מעשים..

הם לא עשו את זה.

כשהמשימות שלו יצריכו חיילים מסוגך, יקראו לך..

זה לא שגייסו לפי סדר א-ב, ועד שהגיעו לשם שלך הם כבר גמרו את המכסה שהיו צריכים.

למה הם השתמשו בסעיף בו הם השתמשו? לא יודע, יש לי השערות מסויימות,  אבל מכיוון שאני לא כ"כ מכיר את המערכת, הן עלולות להיות תלושות מהמציאות.

<<<<<כולם לכאן>>>>> - ארץ מולדת

יש להעיר, אגב, שהתשובה ניתנה לבחורה שהתלבטה על עניין פגישות עם בחורים שלא עשו צבא.

טוב, האמת שנרשמתי רק כדי להגיב... אני קוראת פה מדי פעם והאמת שאני מחבבת אותך, אתה נראה לי בנאדם חושב, בגלל זה מעניין אותי לשמוע יותר על הנושא, אם יש לך כוח ורצון.

אבהיר ואומר שמה שאתה כותב - שהמדינה לא דתית, ויש מצוות שאנו מנועים מלעשות בגלל זה וכו'- אני חושבת שזה דבר שכולם פה מצטערים עליו ומקווים שישתנה בהמשך, בע"ה ככל שנתקדם בגאולה. אבל מעניין אותי, מדוע הגישה היא שצריך להתנגד במקרה כזה? למה לא לנסות ולשנות, להשפיע ולהוסיף טוב במקום רק לקבול על הפחות טוב שיש?

נכון, הרבה אנשים לא שומרים מצוות, אבל זאת לא סיבה להתבדל מהם ולהתנגד. להיפך, לדעתי. ואהבת לרעך כמוך. (וסליחה אם לא הבנתי אותך נכון).

שאלה שנייה - אם חלילה לא תהיה מדינה, איך לדעתך נוכל לחיות בא"י? איך נגן על עצמנו מפני אויבינו, ואיך נוכל להתקיים תחת שלטון לא יהודי? עד שב"ה יש לנו מדינה ליהודים, ועוד בא"י, לא חבל לחזור אחורה?

מנסים לשנות ולהשפיע ולהוסיף טוב בעם ישראל, ועם זאת מתנגדים למדינה. לא שונאים את כל החילונים ח"ו. אדרבה, מנסים לקרב אותם בעבותות אהבה לאיתן התורה (כמובן, תוך שמירה על הריחוק הנצרך שלא להיות מושפעים לרעה). אבל יש כאלו שאותם אכן צריך לשנוא. יש את חוד החנית שמנסים בכל כוחם להשפיע רע, לגרש יהודים מביתם, לפגוע בשומרי תורה ומצוות, להרבות כפירה ופריצות, לפגוע בלימוד תורה, בא"י, בעם ישראל, להביא לכאן גויים ולבולל את עם ישראל. ולצערנו, המיעוט הזה, הרשעים הגמורים הללו - הם האוחזים במושכות השלטון במדינה כבר אי אלו שנים. ברור שיש עליות וירידות, אבל זו המציאות הכללית.

אין מטרה לחזור אחורה, אלא להתקדם קדימה, למדינה יהודית אמיתית עם שלטון יהודי אמיתי.

"הכל סובב את האשכנזים". 

באמונה היהודית התורה היא זו שמגדילה את כוחו של עם ישראל. שמעתי פעם מרב אחד שמשרת במילואים כנהג דחפור: בשעה של עבודה הזזתי כמה טונות של עפר, אבל בשעה של לימוד תורה אני מזיז עולמות שלמים.

אם אדם מסוגל לשבת שנים רבות וללמוד תורה בהשקעה ובהתמדה, למה זה נחשב אגואיסטי? כמה כבר יש כאלו בציבור שומרי התו"מ? מי שלא מסוגל ללמוד- שיעשה צבא מתוקף חובתו, אבל למה להאשים את אלו שכן מסוגלים ללמוד?

השאלה חותרת להבין את המקום שממנו אתה חושב שלימוד תורה לא פועל משהו במציאות.

זה לא פועל כי אני משהו, אלא כי ה' נתן לי כוח עצום. זה לא ממני.

זו הארץ שלנו,אנו מצווים לחיות בה,לכבוש אותה להקים בה את בית הבחירה.

מה הקשר למדינה?

ארץ ישראל היא קדושה הרבה לפני שהרצל נולד.

מודים לה' על מה שיש, ויש הרבה. אבל לא מרככים ומייפים את המציאות.

מודים לה' על קיבוץ הגלויות, על ניסי הניצחון המלחמות, על הבניין הגשמי של הארץ וכו'. ומתפללים לה' שנזכה גם למדינה יהודית, צבא יהודי, בית מקדש, סנהדרין, נבואה, משיח. מתפללים שכשם שזכינו לאתחלתא דגאולה, כך נזכה לגאולה השלמה.

בימינו הטרופים אתה עוד תגלה בעגלא ובזמן קריב עד כמה אתה רווק מבוקש, על אף כל ה"סטטוס" הבעייתי (כביכול - וזה בעצם רק דמיונות)... סבלנות ויהיה בסדר... לגבי מוצא חוץ לארץ - פחות סביר שמי שעלתה עד לכאן בהקשר הדתי-לאומי או הציוני-דתי מקבלת בהבנה פטור מהשירות, לאור שטיפת המוח הטוטאלית שבעיניי ראיתי שם, כולל באותם ריכוזים של אורתודוכסיה לא-חסידית או לא-ישיבתית. אולם הגירה בעקבות שידוך אכן אפשרית, מול מי שאין לה להט מיוחד לעלייה או חיפוש אחר מסגרת שקשורה בישראל הרשמית (אבל נדרשת אנגלית מדוברת בביטחון ושוטפת לגמרי, ולא הגימגום הישראלי המביך, וזה פער שבדרך כלל מונע את זה מישראלים, כולל בקרב הציבור החרדי שאפשרות זו חסומה בפני חלק גדול מבניו, על-אף שהייתה מועילה לו מאוד). בקיצור ולסיכום, בלי עין הרע אתה נשמע נבון ומוכשר די הצורך כדי ללבוש את החליפה בבוא היום.

בס"ד..

ב"ה כאשר הציעו לי את בעלי אמרו לי שהוא עדיין לא עשה צבא. מכיוון שהוא מעדיף לשבת ללמוד תורה..

ברור שמלכתחילה העדפתי בחור שאחרי צבא כבר.

אבל בכ"מ החלטתי לצאת איתו מבלי לפסול אותו..

היום אנחנו נשואים ב"ה כבר שנתיים באושר רב עם ילדה.. וגם ביום שני הקרוב הוא מתגייס בע"ה לקרבי..

זה קשה. אבל זה שווה את זה...

לא כל אחת מסוגלת ובנויה לכך..

וברור לי שלא צריך לפסול בחורים או בחורות אם יש להם סיבות מוצדקות מדוע הם לא שירתו בצבא או בש"ל..

בסופו של דבר זה אינדיוידואלי...

בהצלחה לכולם...

מרוב גיבובי דיבורים, בעיקר מכותב אחד, כמעט שכחתי מהי השאלה.

אם השאלה כוונה לדעת מה אתה חושב על המדינה, ניחא, שאוכל לראות כותרת ולסגור כנגד כל הלעז וכפיות הטובה שבוטאה פה.

היות שהיתה שאלה רצינית לגבי פגישה עם בחור/בחורה שלא שרתו בצבא/ שרות לאומי, נראה לי שיש לדאוג להתיחס לשאלה, בלי לאלץ אותנו לקרוא את השיח ה"לא נעים" בלשון המעטה דלעיל.

                                        חומר למחשבה לשדרוג. (ח"ו לא לשלילה)

                                                                             שנזכה לאהבה אמיתית בינינו ולבניין ביהמ"ק בקרוב ממש!

מי שאמר לעולמו די,

יאמר לשאלות (ולתשובות האלו) - די.

כבר היו חרדים ששרתו בצבא (נחל חרדי- מוכר פה למישהו?) והיו דתי לאומי שלא שרתו כלל.

אלא-

יש 2 דרכים להגן ולתרום לעמ"י: דרך הצבא ודרך התורה.

אם הבחור באמת רציני ורוצה לשבת וללמוד- אז מה הבעיה? הוא הרי תורם לעמ"י. הוא לא 'משתמט'. מבחינתי זה לא מפריע.

אם הוא בחר בצבא, הלך למסגרת שתעזור לו לשמור על תורתו ושלא תעמיד אותו על בסיס קבוע במאבק בין אמונתו לתפקידו- אז גם אין שום בעיה.

ז"א-

השירות הצבאי או האי-שירות קשור לערכים. הוא פועל יוצא ממה שהבחור מאמין בו.

ואם זה מתאים לי- אז סבבה.

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

איך יודעים מה צריכים כדי להקים בית?

יש לי הרבה רצונות ושאיפות וכו', אבל אף פעם לא באמת הייתי נשואה כדי להבין מה אני צריכה בבעל..

זה תהליך שמתחיל בזהות שלי ובערכים שחשובים לי ואיך יראה הבית שאני רוצה להקים, ואז מתוך זה בפגישה מבררים האם יש מכנים משותפים, האם יש מציאת חן

לא באמת אפשר לדעת בלי ניסיון

וגם כשיש ניסיון אנשים יכולים לטעות בבחירה שוב

באופי ובהרגלים מהבית. כי הרבה מהרצונות והצרכים שלנו טבועים בנו מתוך הרגלים שרכשנו בבית ההורים בשנות ילדותינו ובגיל ההתבגרות, ועיצבו את האופי שלנו.

ברור שיש את הדברים המאוד בסיסיים:

התאמה באורח החיים הדתי וההשקפה הדתית, מציאת חן פיזית ורגשית, הרגשת משיכה ותשוקה מאוד כייף לנו ביחד ויש געגוע וחוסר כשלא נמצאים ולא מתראים כמה ימים…

היכולת לנהל שיחה פתוחה, מקשיבה ומכבדת, בייחוד בזמנים של חוסר הסכמה

ויש נושאים שעלולים להיות יותר מורכבים בדרך להחלטה, ומקור לספקות וחוסר ביטחון מה יקרה בעתיד:

מצבים רפואיים ידועים ומחלות כרוניות, האם יש שקיפות מלאה בקשר הזוגי או שיש הרגשה שיש חורים מהעבר שלא ידועים, כסף - האם יש בטחון כלכלי להקמת בית ומשפחה, כלומר לפחות אחד מבני הזוג כבר יכול לפרנס בצורה סבירה, או שהפרנסה תלויה בניסים ונחיה בהתחלה מהיד לפה?

אם כל צד מבני הזוג מגיע מעדה ותרבות אחרת, אשכנזים מול עדות המזרח, עשויים להיות פערי מנטליות.

גם הייתי מכניס כאן את היחס של כל צד בנושא חלוקת אחריות במטלות היומיום, ניקיון, ואחזקת הבית. יכולים להיות כאן פערי מנטליות… הגבר למשל בא ממשפחה שבה האבא לא לוקח חלק בעול תחזוקת הבית ואצלם הכל האמא עושה, אבל אנחנו בדור אחר וכן רוצים שהגבר ישא בעול ובמטלות המעצבנות…

וחשוב לציין שכמה שלא נהיה סגורים ובטוחים בהחלטה, אחרי הנישואים, כשמגיעים לחיים המשותפים ביחד, בהכרח יצוצו דברים חדשים שלא יכולנו לבדוק אותם לפני הנישואים.

אבל כן נוכל להתמודד ולמצוא פתרונות, להכיל הבדלים ולבוא לקראת הצד השני, וגם פה ושם נושאים שלא נוכל לפתור באופן מושלם ונצטרך להתפשר.

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

אבל איך אני יכולה לדעת מה מהספקות באמת מוצדק?

מתמודדת איתן 🤔

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

יראה את הטוב במי שמולו, יבחר בו,

ובעצם יתחרט אח"כ על החבילה שהוא לקח על עצמו?

מה זה להכניס את עצמו לוודאות ואז לראות את הטוב? זה עובד הפוך. רואים את הטוב, נוצר חיבור ורואים פוטנציאל לצמיחה משותפת, ואז בוחרים.

ואם אח"כ יתחרט על הבחירה?

פחד ממחוייבות.

יש משהו עכשיו שגורם לך לחשוב שבהמשך לא יהיה טוב? פער שאינו פתיר בעבודה משותפת, בכוחות משותפים שאת כבר מכירה בשניכם?

אז למה לחשוש ממה שלא קיים במציאות?

פחד הוא דבר נהדר כשהוא גורם לזהירות בהתקדמות, אבל הוא דבר נורא כשהוא תוקע. (אגב, אלו שתי תגובות לפחד לא רק בפן הרעיוני. יש אנשים שכשהם נתקפים בפחד מאיום פיזי הם נדרכים ופועלים הרבה יותר טוב, בחושים מחודדים, ויש שמשתתקים ונתקעים במקום)

אז חדדי חושים, שהפחד יהיה פחד בריא שעוזר להתקדמות ולא תוקע.

החוש שהכי חשוב שיהיה חד הוא הראייה.

עין טובה.

לראות טוב. לחפש את הטוב. לדון לכף זכות, ובעיקר, להאמין בטוב. שהוא קיים, שהוא יכול, שהוא יגדל, והכל שואף אליו.

כי אלוקים טוב.

"וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד"

את רואה בו טוב? הוא עושה לך טוב? גורם לך להיות טובה יותר? הוא רואה בך טוב? ושניכם אוהבים טוב?

טוב מאד.

לא ודאות שאני כרכע בשיא הקשר ואנחנו תמיד בעננים, שברור לי שהוא הכי טוב.

פשוט הבנה שיש בסיס לקשר, בסיס משותף בשיח וערכים, ואמונה שעם הקשר הנוכחי ועם האישיות שלך ושלו אפשר להצמיח ולהפריח את הקשר מעלה-מעלה.

בסיס זה טוב

טוב.. תודה!

1. שנעים איתו וכיף ונחמד

2. שהוא מודע לחסרונות שלו ולא נרקיסיסט

3. שאין דברים שהם ווטו (לא כדאי להתחתן עם חילוני כי זה מורכב, זה בסדר להטיל ווטו על חסרונות אובייקטיביים)

לכולם תמיד יש חסרונות ובתוך הקשר מתגלים עוד חסרונות, ככה זה באופן טבעי. המטרה היא למצוא דבר עיקרי - הלב שלו, המילה שלו, המידות שלו, האמיתיות שלו, הרצון שלו - ועל זה לשים את הכסף

תקופה את מרגישה שאין לך חשק לראות אותו שכל דבר שהוא עושה מכווץ אותך

זה לא התלבטות זה לא זה ..

ואם יש משהו אחד שלא מסתדר לך זו התלבטות

רק שמשמעות ומחיר הספקות וההתלבטויות בהחלטה על בן זוג לחיים אינה דומה כמעט לשום התלבטות אחרת - שאפשר להתחרט ולתקן (אז עלה קצת כסף וזמן)

תיקון של זוגיות עולה זמן וכסף (ועוד דברים)

אבל נניח החלטה על ילדים זו החלטה שאיננה ניתנת לתיקון

אני חושבת שהאישו בהחלטות זה לא הטעויות/ החרטות

כי הנחת היסוד שאנחנו יכולים לטעות/ להתחרט שוב ושוב

אלא מה עושים עם זה

איך מתמודדים/ מתקנים

ההבדל הוא רמת הסיכון והסיכוי

אבל זה דבר מובנה בכל החלטה

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.

על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.

הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם

הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות

הוא נכשל בתור גבר או אישה

שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.