בס"ד

יש הרבה "ציונים" שלא עושים צבא, אם מטעמים תורניים ואם מטעמי פטור וכו'

ויש הרבה בנות "ציוניות" שלא עשו שירות לאומי מטעמי דת, לימודים וכו'

השאלה שצריך לברר מה הסיבה שהבן אדם לא שירת את המדינה? ואם התשובה תתאים לו וגם בן הזוג, אז הם יוכלו לחיות באושר ובעושר.

ב"ה אנחנו עם מגוון מאוד.

בהצלחה

אמנם זה כלי נפלא להכיר את האדם, אך בעייתי מאד. 

מצד שני - אי אפשר לא להתייחס לזה. 

אז תכלס - יש לקחת את זה בערבון מוגבל וכרגיל (לדעתי) לנקוט בשיטה של להכיר אדם באשר הוא ולאו דווקא ע"פ פרטים חיצוניים כמו איפה למד מה עשה מה היה בצבא, אך מצד שני כן להשתמש באופן יעיל במידע שנותנים לך על אדם.

ולאף אחד לא חשוב מה חשוב לך.

אבל מה הקשר לפה?

אני לא חושב ש"לאף אחד לא חשוב מה חשוב לי" אם מישהי שוקלת להתחתן איתי אני מניח שחשוב לה לדעת מה חשוב לי.

וברוך שובך, התגעגענו לניסוחיך המלבבים.

אני ביום כיפור מכה על החזה שלי ולא של מישהו אחר. כל דעה כאן היא לגיטימית, למה יש צורך גם להעליב אחרים ולהלבין את פניהם ברבים, כשאתה מחזיק מעצמך את זה שיבדוק אם "עשתה תשובה"? אתה לא תקבע שום אמת מידה לאף אחד או אחת אם ועל מה לעשות תשובה. זה שמור רק ליחידו של עולם, במחילה ממך.

כשכתבתי "אם היא עשתה צבא חשוב לי לדעת אם היא עשתה תשובה" התכוונתי לנכות עמדה שלהתגייס לצבא זה דבר רע.

כן, לדעתי כמובן, אבל הייתי שמח לעשות סקר אמיתי בין כל גולשי אתר ערוץ שבע באשר הם, ולקבל את הפילוח למי הם מאמינים בנקודה כזו, לך או לי.

אני ממש לא מיתמם ונראה לי זה ברור מדבריי.

כוונת דבריי היתה ברוה.

אני נגד שרות לאומי

ואני עוד יותר נגד שרות צבאי.

לא כזה מסובך.

עקבתא דמשיחא בוודאות כאן. אולי אני בכלל צריך להתחיל לשמוח (אם כי ייתי ולא אחמיניה וגומר). לפחות אני מקווה שלא תתעצבן מדי מהדו-שיח הזה, אם תיזכר שעל דף האתר הזה כאן פחות או יותר הסברת מה אתה מעוניין שיתחולל בסביבת חיי האישית (גיהנום, לצורך העניין, או במילותיך שלך "למרוד במלכות", "להפיל את המדינה", כלומר מלחמת אזרחים עקובה מדם ומעשי טבח רצחניים, וכפי שהואלת לסנגר - באמצע תשעת הימים, לא פחות - על סיקריקי חורבן הבית השני, ששרפו את מחסני המזון תוך כדי מצור הרומאים ורק קירבו את קץ ירושלים ועשו את המצור בין חומות העיר לשואה של רעב נורא ושלטון אימים: "הם צדקו"). תודה רבה, שמחתי מאוד.

דרך אגב אתה זה שהחלטת ש"למרוד במדינה" או "להפיל את המדינה" זה-"מלחמת אזרחים עקובה מדם ומעשי טבח רצחניים".

אני הבעתי את עמדתי.

זה מה שעושים בפורום.

הבעת את עמדתך, אבל מה לעשות שהשארת לקוראיך הסקרנים לפרש בעצמם מה גלום ב"למרוד" ו"להפיל את המדינה". אבל באמת ובידידות: אין לי ספק שהמילה האחרונה תמיד תהיה שמורה לך, יש לך יותר כוחות בשביל זה כנראה.

ובעניין ה"למרוד" ו"להפיל" דשו בעניין רבות בפורמים השונים.

ו..תודה

והפרשנות הפשוטה של להפיל את המדינה, היא הפלת השלטון בכוח, [שלא במסגרת הדמוקרטית] ומאחר שסביר שהתנגדות השלטון לכך לא תהיה התנגדות פסיבית בלבד, המסקנה שמדובר על מלחמת אזרחים די מתבקשת.

אם אתה מתכוון למשהו אחר, יתכן שכדאי להחליף את המושגים שאתה משתמש בהם.

[שירשור מנוצל"ש ניצל"שתי]

אשרי המאמין. ונחתתי מהמערב התיכון. תבדוק איפה זה במפה.

למה הוא צריך לשרת שנה וארבע, כשכולם משרתים 3 שנים? כי תורתו אומנותו? זה הרי אנוכי לטעמך.

זה נכון שכשמישהו "משרת את המדינה" כולם עושים לו "פששש"

אבל תכל'ס זה מזיק לעם ישראל.

הם חושבים שזה לא מזיק

זה נתינת ליגטמציה למדינה ושותפות איתה.

אני רוצה להפיל את המדינה.

גם אם נתעלם מהיבט הדתי שודאי שצריך למרוד במלכות שהולכת נגד התורה.

אפילו מההיבט חילוני המדינה הפרה את צידה "בהסכם" ויש לתי את כל הזכות למרוד בה.

להרחבה ממליץ לך לקרוא את ספרו של הרב כהנא "ישראל"מהפכה או משאל עם".

שאין אנו מקיימים בגלל המדינה שלך.

וזה בלי להתייחס לכל האנשים שנהרגים.

ממליץ לך לעלות לשמיים לבקש סליחה משוכן מרומים.

בלי המדינה לא היית מקיים עוד מצוות.

וגם בכלל לא היית - כי האויבים מסביב היו גומרים עליך ח"ו ועל כל ה"חכמולוגים" כאן שמתענגים על הגנת המדינה כדי לכתוב נגדה.

אתם כמובן תקפצו גם כנגד זה. לא מתכוין אפילו לקרוא ובוודאי לא להגיב. בעיני זו תת-רמה, גם עם כל מיני "התחכמויות תורניות" כביכול.

אנשים שכאשר הם עושים שגיאות  מעוניינים כמובן שיראו את הטוב שבהם. אבל ב"מדינה" מחפשים את הרע איפה שרק אפשר. אולי "תסורו לבתי הקברות" (לרוב אין אפילו את זה) של כל קרבנות הגלות הארורה, ותבקשו סליחה מהקרבנות על כך שאינכם יודעים להעריך את מה שהם היו מאד רוצים שיהיה להם, עם כל השגיאות שאכן גם הן נעשו, וגם גבו קרבנות כואבים מאד.

ומספר האנשים שבמדינה הצילה בעצם קיומה, גדול בהרבה מכל מה שהיה ההיפך, בלי להקהות את הכאב גם על כך. זה לא שמשחקים כאן ב"תיאוריה" כאילו יש אפשרות או שיהיה משהו מושלם ברגע, או כאילו אין כלום.

ויישר כח ל"צוף" שכתבה משהו בשכל ישר.

אל תכניס למקימי המדינה מילים לפה. פתח את כתביהם ותראה מה באמת היו המטרות שלהם.

ותבקשי סליחה מכל קורבנות אוסלו, עסקת שליט, ביטול נוהל שכן, גירוש גוש קטיף, ושאר האסונות והעיוותים שמדינת ישראל הביאה עלינו וגבו אלפי קורבנות?

הבעיה היא לא רק בממשלה.

אני מניח שלמדת אזרחות, הבעיה היא בכל אחת מרהשויות המחוקקת,השופטת והמבצעת.

זה שגורשת או לא גורשת מגוש קטיף לא קשור לעניין.

צריך להילחם להפיל את השלטון הקיים.

מה בדיוק הדרך להפיל אותו ואיך לגרום שלא יהיה יותר גרוע זה דיון בפני עצמו.

דרך אגב, העניין עם הקנאים ששרפו את האסמים זה מחלוקת טקטית.

אבל בשונה ממדינת ישראל הוא לא מנע מישראל לקיים מצוות.

מי שכן באמת חז"ל נכנסים בו.

ואדרבה, הקונספט שלו מצויין.

בניגוד לדי"מ, אני לא רואה עניין בלהחריב את המדינה. הנקודה היא לגרום לציבור להתנתק ממנה, והקליפה תנשור מאליה.

ואם נדייק-הא בהא תליא.

כמה שהם רשעים אתה לא יכול לסמוך על זה וצריך לפעול להדגיש את רשעותם.

וגם את הרשויות האחרות אפשר לשנות בסופו של דבר בכלים דמוקרטיים, אם יש לך רוב מוצק ונחוש.

[ואני לא נכנס לשאלה האם המדינה כיום צדקת או מרשעת...].

במציאות של מדינת ישראל יש אפשרות לחסום מיעוט קטן - וזה מה שקורה לפעמים עם אחוז החסימה ועם מפלגת כך.

[אפשר לדון האם זה תואם את ערכי הדמוקרטיה או לא, אבל מעשית זה אפשרי].

יש גם אפשרות, שמיעוט שמחזיק בעמדת כח, יקבע דברים לרוב, כאשר הרוב לא נחוש בדעתו, או כשזה רוב קטן.

זה מה שקרה במקרים רבים עם מערכת המשפט, ומבחינה מסויימת גם עם קבוצות שלא החזיקו בעמדת כח שלטונית, אבל פעלו בנחישות [מימין ומשמאל].

לא חושב שכל זה עומד מול רוב מוצק ונחוש.

במחילה מספרי האזרחות, כאשר רוב גדול של העם יתמוך במדינה על פי התורה, כנראה גם בית המשפט העליון יראה אחרת, וחוץ מזה, גם אם ירצה לפסול, מסתבר שהוא יבין את מגבלות כוחו.

[אני לא נכנס לדיון על מה התורה דורשת, ועד כמה קיימת סתירה, הרב הרצוג האריך בחיפוש אופני היתר שהמדינה תוכל להתנהל ע"פ ההלכה, לכל הפחות באופן של דיעבד, תוך שמירה על המקובל מבחינה בינלאומית, יעויין בדבריו, ויעויין בשאר הספרים שנכתבו בנושאים אלו מכיוונים שונים, אני באמת לא בא לנקוט עמדה לגבי זה לכאן או לכאן אלא רק להעיר]

ההתפתחות צריכה היות בעם, ויהיה ביטוי בכנסת.

בהתחלה יכל להיות שהביטוי יהיה הרבה פחות מדוייק, של מפלגות פחות קרובות לתפיסה, ואח"כ הוא יהיה יותר מדוייק ויותר נרחב.

ייצוג פרלמנטרי מההתחלההיה יכול לסייע לגיבוש רוב בעם, אבל הוא לא הכרחי.

[אני אישית לא רואה ב'כך' את הדבר הקרוב ביותר למה שאני שואף, מה שאולי יכול להקל קצת את הדרך' אבל נראה לי שמה שאמרתי נכון גם אם אתה כן רואה ב'כך' את הדבר הכי קרוב למה שאתה שואף מהמפלגות שהיו עד היום.].

אחראי לכל הפינויים שבעקבותיהם המצב

הבטחוני הידרדר

אני ממליץ לך לסור לבית העלמין הצבאי הקרוב ולבקש סליחה מכל החיילים שמתו סתם...

לסרב פקודה.. לא?

אי אפשר לעשות חסד ודברים מועילים בלי להיות חלק ממדינת ישראל?

אני עושה ככל יכולתי (צריך להתחזק בזה..) להפיל אותה.

א.אני מנצל אותה כשאני יכול.

ב.אכן צריך לחיות איכשהוא ולכן אני נאלץ לשלם למדינה לפכמים (מע"מ,קנסות למינהם..)

אני מנצל את המדינה.

היא לוקחת ממני לא מעט כשאני יכול להוציא ממנה אין סיבה שאני לא יעשה את זה.

לא לגנוב מעשירים כסף כדי לתת לעניים. להשיב אלי את כספי שלי.

וכמובן בדרכים חוקיות ומקובלות של ניצול המערכת. לא ע"י שקר ומרמה. (זה מותר רק כשיש גזל ישיר, כגון בגירוש גוש קטיף וכדו')

זה "כללי המשחק" וגם "ביושר".

אל תדאגי הם ימשיכו לקחת.

זה שהם לוקחים זו עובדה.

אני אנסה להשאיר כמה שיותר אצלי ולהוציא מה שאני יכול.

המדינה מממנת תקנים, ובפועל השאלה היא איפה הבחורה נמצאת. יש מקומות בעייתיים מצד מרות, צניעות וכו'.

אישתי עשתה שירות לאומי במכון המקדש, ואני לא חושב שהיא תרמה בכך משהו למדינה, וגם לא הייתה קשורה אליה באיזשהו אופן, חוץ מדמי הכיס שהיא קיבלה כבת שירות לאומי, כספי הפיקדון, והטופס שהיא קיבלה בסוף שאולי נותן לה אי אלו הטבות ששמורות לחיילים ומשרתי ש"ל. ושים לב: הכל קבלה. לא נתינה. הנתינה היא לא למדינה אלא למגזר השלישי.

ובאמת אם מסיבות טכניות זה משתלם אז למה לא.

אבל ישנה גישה שלצערי פושה גם בציבורים ה"גבעוניים" שבנות בדווקא עושות שרות לאומי.

אני לא מצליח להבין את זה.

בת שתשיע שנה שלמה בחוזרים להר או נחלה תועיל הרבה יותר נלעם ישאל מלא מעט מהתקנים בשרות לאומי.

הבעיה בשרות לאומי זה ה"לאומי".

אפשר לעשות הרבה דברים לא תחת הכותרת נשל המדינה ובלי שום קשר אליה (ואם נדייק,אפילו ההפך להאבק בה) וחבל שהולכים לשרות לאומי שזה ממש בזבוז זמן ברוב מוחלט של המקרים וגם אם לא מתנגדים למדינה עדיף להתחיל ללמוד מוקדם כדי לפרנס ולא להיתקע בלימודים עם ילדים.

 בדיוק אתה קובע את העובדות האלה? אתה מכיר את המערכת של השירות ככ בפירוט?

זו טענה רגשית.

ולדעתי השכל הוא זה שצריך להכווין אותנו.

אבל עם אידאלים לא הולכים למכולת. לש"ל יש תקציבים, סמינריונים, שיעורים, מגורים, דמי כיס (או איך שלא מכנים אותם), וכן - גם מענק פיקדון ללימודים גבוהים והטבות מס וכו'.

חוזרים להר ונחלה פשוט צריכים להשיג תקנים...

ש"ל זה פשוט כוח עבודה זול. אבל אם כבר התנדבות במשהו שאתה מאמין בו - זה תנאים הרבה יותר נוחים.

א.  זאת אני שצודקת

ב. מה הקשר? זה שמסיבה מסוימת ניתן לי פטור (מוצדקת או לא מוצדקת , אם זה בריאותי , דתי וכו) זה ממש לא פוטר אותי מלשרת שנתיים בדיוק כמו כל אחת במדינה הזאת , ומהצד השני אין שום סיבה שאני לא אקבל את הזכויות וההטבות שמגיעות לי אחרי השירות . וברור שיהיו הוצאות . לצבא אין הוצאות על דברים כאלה?

ב."ניתן לך פטור" מי אמר שיש בכלל חובה?

כתבנו את אותה תגובה במילים אחרות..

עד שאת כותבת "לא פוטר אותי מלשרת שנתיים בדיוק כמו כל אחת במדינה הזאת" - תשאלי הפוך: מה מחייב אותך לשרת שנתיים כמו כל אחת במדינה הזאת (חוץ מהערביות. והחרדיות, ודתיות שלא עושות ש"ל. או שעושות רק שנה אחת. ושאר משתמטות ומקבלות פטורים למיניהם)?

ותראי את זה:

בכל אופן - מזתומרת ? זה לא ברור מאליו שאדם צריך למלא את החובות שלו כלפי מדינה שלו  שהוא חי בה וקיבל ומקבל ממנה ככ הרבה? 

הזכות הבסיסית ביותר (בהשקפה חילונית ומטולת דת ואמנה באלהים) לקיום של שלטון (שמגביל את חופש החרות שלך) היא שהשלטון מספק ביטחון.

השלטון מפר את חלקו בהסכם ולכןם אין לנו מחויבות אליו ויש לנו זכות למרוד בו.

כמובן שאנחנו מאמינים באלהים ותרתו ושלטון שהולך בניגוד לזה אין לו זכות קיום.

אז לבוא ולשרת אותו???

מה היא לוקחת לי? מע"מ, מכס, בלו, מס הכנסה, דמי בט"ל, גיוס חובה, ועוד הרבה דברים וחובות. היא גם מגרשת את אחים שלי מהבית, עוצרת את חברים שלי ומכניסה אותם לכלא, מכניסה לי כפייה חילונית ועוד.

מה היא נותנת לי בתמורה? בט"ל, קצבת ילדים, תקציבים שונים.

בתחשיב כולל - הייתי מוותר ברצון על החובות והזכויות. תשאירו את הכסף שלי אצלי, ותנו לי לדאוג לעצמי (לא לבד, אלא כקהילה) לצרכים שלי.

ועם משרה חלקית ושאר הזמן עבודה בארגנים הנ"ל היא גם מועילה הרבה יותר ואפילו תעשה יותר כסף מבש"ל

אני חושב שההטבות זו הסיבה היחידה לשרת.

את מאמינה באלהים?

כי המדינה לא.

ולא רק זה היא מונעת קיום מצוותיו.

חוץ מהערך הנוסף והמשמעותי שיש לבת שירות , עצם זה שיש בנות שירות (בכל תחום שהוא בין אם זה חינוך , הדרכה , משרדי וכו..) זה תורם למדינה עצמה בפועל מבחינה כלכלית! שהב"ש חוסכות למדינה כספים שמושקעים במקומות אחרים  וחוצמזה שאני חושבת שזה בדיוק הערך והרעיון של שירות לאומי אזרחי, שים לב אזרחי, הצבא שומר על העם והשירות בונה אותו מבפנים, בין אם זה בחינוך מיוחד, ילדים ונוער בסיכון, העמקת יהדות , הדרכות , שירות בתפוצות  והדרת , גרעינים בעיירות פיתוח וכו.. הערך הוא לא רק אם תרמתי למדינה אלא אנחנו ב"ה תורמות ותורמים לא פחות בכלל ואולי בעיקר לעם שיושב בו (וגם מחוץ אליו )

ובמוסדות שאלמלא הן - היה צורך בתקציב נוסף.

בעמותות כמו מכון המקדש, ללא ש"ל פשוט לא היה כלום. היו פשוט מעסיקים בנות בתשלום מלא (כפי שהם מעסיקים בוגרות בחוה"מ, כתגבורת לפעילות).

בכל מקרה, נשים צריכות לבנות את העם מבפנים ע"י הקמת משפחות והכשרה עצמית למקצוע, ולא לזרוק לפח שנים יקרות, כשהערך המוסף של ניצול השנים הללו לבניה עצמית והקמת משפחה - יהיה גבוה עשרות מונים.

גם גיוס חובה בכלל לא בטוח שזה כלכלי.

מוסד אבטלה איטלקית שעולה עשרות מליארדים

בג'וב יש הרבה מה לקצץ ועדיף לשלם.

אבל בשביל שאנשים יתגייסו לקרבי תצטרך לשלם להם טוב מאוד.

כשהג'וב יהיה יעיל כמו חברה פרטית, יהיה המון המון כסף מיותר לשלם לקרביים.

מעולם לא נתקלת בחייל מיותר או מיותר למחצה?

לא נתקלת בחיילים שעושים שבוע-שבוע?

כנראה היה לו מספיק חיילים.

מסתבר שהצבא לא כזה צריך.

לי יש מסמך רשמי שאומר את זה.

לא בגלל דעות, אלא דווקא מעשים..

הם לא עשו את זה.

כשהמשימות שלו יצריכו חיילים מסוגך, יקראו לך..

זה לא שגייסו לפי סדר א-ב, ועד שהגיעו לשם שלך הם כבר גמרו את המכסה שהיו צריכים.

למה הם השתמשו בסעיף בו הם השתמשו? לא יודע, יש לי השערות מסויימות,  אבל מכיוון שאני לא כ"כ מכיר את המערכת, הן עלולות להיות תלושות מהמציאות.

<<<<<כולם לכאן>>>>> - ארץ מולדת

יש להעיר, אגב, שהתשובה ניתנה לבחורה שהתלבטה על עניין פגישות עם בחורים שלא עשו צבא.

טוב, האמת שנרשמתי רק כדי להגיב... אני קוראת פה מדי פעם והאמת שאני מחבבת אותך, אתה נראה לי בנאדם חושב, בגלל זה מעניין אותי לשמוע יותר על הנושא, אם יש לך כוח ורצון.

אבהיר ואומר שמה שאתה כותב - שהמדינה לא דתית, ויש מצוות שאנו מנועים מלעשות בגלל זה וכו'- אני חושבת שזה דבר שכולם פה מצטערים עליו ומקווים שישתנה בהמשך, בע"ה ככל שנתקדם בגאולה. אבל מעניין אותי, מדוע הגישה היא שצריך להתנגד במקרה כזה? למה לא לנסות ולשנות, להשפיע ולהוסיף טוב במקום רק לקבול על הפחות טוב שיש?

נכון, הרבה אנשים לא שומרים מצוות, אבל זאת לא סיבה להתבדל מהם ולהתנגד. להיפך, לדעתי. ואהבת לרעך כמוך. (וסליחה אם לא הבנתי אותך נכון).

שאלה שנייה - אם חלילה לא תהיה מדינה, איך לדעתך נוכל לחיות בא"י? איך נגן על עצמנו מפני אויבינו, ואיך נוכל להתקיים תחת שלטון לא יהודי? עד שב"ה יש לנו מדינה ליהודים, ועוד בא"י, לא חבל לחזור אחורה?

מנסים לשנות ולהשפיע ולהוסיף טוב בעם ישראל, ועם זאת מתנגדים למדינה. לא שונאים את כל החילונים ח"ו. אדרבה, מנסים לקרב אותם בעבותות אהבה לאיתן התורה (כמובן, תוך שמירה על הריחוק הנצרך שלא להיות מושפעים לרעה). אבל יש כאלו שאותם אכן צריך לשנוא. יש את חוד החנית שמנסים בכל כוחם להשפיע רע, לגרש יהודים מביתם, לפגוע בשומרי תורה ומצוות, להרבות כפירה ופריצות, לפגוע בלימוד תורה, בא"י, בעם ישראל, להביא לכאן גויים ולבולל את עם ישראל. ולצערנו, המיעוט הזה, הרשעים הגמורים הללו - הם האוחזים במושכות השלטון במדינה כבר אי אלו שנים. ברור שיש עליות וירידות, אבל זו המציאות הכללית.

אין מטרה לחזור אחורה, אלא להתקדם קדימה, למדינה יהודית אמיתית עם שלטון יהודי אמיתי.

למרות שיש לי כיפה סרוגה ואני מאמין במדינה. לצערי לא זכיתי לעשות צבא.

הסיבה היא כי הייתי בסטטוס של תורתו אומנותו.

(בואו לא ניכנס למשבצת הזאת אם בחורי ישיבות שבאמת לומדים צריכים לעשות צבא או לא)

ברגע שנכנסתי לעולם השידוכים כל השדכנים שמו עלי איקס שחור וגדול ואמרו בליבם:

הוא חרדי, אפור או שואף להיות, או מה שתקראו לזה. אחד אפילו אמר בקול ולא בלב.

בינתיים כ"כ הרבה פוסלות על הצבא בלי לבדוק לגופו של עניין ולגופו של אדם.

לפעמים זה מאוד פוגע ומכאיב.

אני אומר לעצמי הישראליות כ"כ קשות אולי עדיף ללכת לכיוון האמריקאיות?

אני כרגע די בתמיהה ואין לי מושג לאן פני מועדות איני חרדי וגם איני קרוי בעיני ההמון דתי לאומי אם כן מה אני?

למה לנשים/גברים כ"כ איכפת מזה? ידוע לי שבהר המור או מרכז יש הרבה שעושים אפי' שלב ב' או בכלל לא מתגייסים א"כ מה אני שונה מהם?

תחשבו על זה חבר'ה באמת, אקווה שתצאו מהדיון עם מסר פנימי.

באמונה היהודית התורה היא זו שמגדילה את כוחו של עם ישראל. שמעתי פעם מרב אחד שמשרת במילואים כנהג דחפור: בשעה של עבודה הזזתי כמה טונות של עפר, אבל בשעה של לימוד תורה אני מזיז עולמות שלמים.

אם אדם מסוגל לשבת שנים רבות וללמוד תורה בהשקעה ובהתמדה, למה זה נחשב אגואיסטי? כמה כבר יש כאלו בציבור שומרי התו"מ? מי שלא מסוגל ללמוד- שיעשה צבא מתוקף חובתו, אבל למה להאשים את אלו שכן מסוגלים ללמוד?

השאלה חותרת להבין את המקום שממנו אתה חושב שלימוד תורה לא פועל משהו במציאות.

זה לא פועל כי אני משהו, אלא כי ה' נתן לי כוח עצום. זה לא ממני.

זו הארץ שלנו,אנו מצווים לחיות בה,לכבוש אותה להקים בה את בית הבחירה.

מה הקשר למדינה?

ארץ ישראל היא קדושה הרבה לפני שהרצל נולד.

מודים לה' על מה שיש, ויש הרבה. אבל לא מרככים ומייפים את המציאות.

מודים לה' על קיבוץ הגלויות, על ניסי הניצחון המלחמות, על הבניין הגשמי של הארץ וכו'. ומתפללים לה' שנזכה גם למדינה יהודית, צבא יהודי, בית מקדש, סנהדרין, נבואה, משיח. מתפללים שכשם שזכינו לאתחלתא דגאולה, כך נזכה לגאולה השלמה.

בימינו הטרופים אתה עוד תגלה בעגלא ובזמן קריב עד כמה אתה רווק מבוקש, על אף כל ה"סטטוס" הבעייתי (כביכול - וזה בעצם רק דמיונות)... סבלנות ויהיה בסדר... לגבי מוצא חוץ לארץ - פחות סביר שמי שעלתה עד לכאן בהקשר הדתי-לאומי או הציוני-דתי מקבלת בהבנה פטור מהשירות, לאור שטיפת המוח הטוטאלית שבעיניי ראיתי שם, כולל באותם ריכוזים של אורתודוכסיה לא-חסידית או לא-ישיבתית. אולם הגירה בעקבות שידוך אכן אפשרית, מול מי שאין לה להט מיוחד לעלייה או חיפוש אחר מסגרת שקשורה בישראל הרשמית (אבל נדרשת אנגלית מדוברת בביטחון ושוטפת לגמרי, ולא הגימגום הישראלי המביך, וזה פער שבדרך כלל מונע את זה מישראלים, כולל בקרב הציבור החרדי שאפשרות זו חסומה בפני חלק גדול מבניו, על-אף שהייתה מועילה לו מאוד). בקיצור ולסיכום, בלי עין הרע אתה נשמע נבון ומוכשר די הצורך כדי ללבוש את החליפה בבוא היום.

בס"ד..

ב"ה כאשר הציעו לי את בעלי אמרו לי שהוא עדיין לא עשה צבא. מכיוון שהוא מעדיף לשבת ללמוד תורה..

ברור שמלכתחילה העדפתי בחור שאחרי צבא כבר.

אבל בכ"מ החלטתי לצאת איתו מבלי לפסול אותו..

היום אנחנו נשואים ב"ה כבר שנתיים באושר רב עם ילדה.. וגם ביום שני הקרוב הוא מתגייס בע"ה לקרבי..

זה קשה. אבל זה שווה את זה...

לא כל אחת מסוגלת ובנויה לכך..

וברור לי שלא צריך לפסול בחורים או בחורות אם יש להם סיבות מוצדקות מדוע הם לא שירתו בצבא או בש"ל..

בסופו של דבר זה אינדיוידואלי...

בהצלחה לכולם...

מרוב גיבובי דיבורים, בעיקר מכותב אחד, כמעט שכחתי מהי השאלה.

אם השאלה כוונה לדעת מה אתה חושב על המדינה, ניחא, שאוכל לראות כותרת ולסגור כנגד כל הלעז וכפיות הטובה שבוטאה פה.

היות שהיתה שאלה רצינית לגבי פגישה עם בחור/בחורה שלא שרתו בצבא/ שרות לאומי, נראה לי שיש לדאוג להתיחס לשאלה, בלי לאלץ אותנו לקרוא את השיח ה"לא נעים" בלשון המעטה דלעיל.

                                        חומר למחשבה לשדרוג. (ח"ו לא לשלילה)

                                                                             שנזכה לאהבה אמיתית בינינו ולבניין ביהמ"ק בקרוב ממש!

מי שאמר לעולמו די,

יאמר לשאלות (ולתשובות האלו) - די.

כבר היו חרדים ששרתו בצבא (נחל חרדי- מוכר פה למישהו?) והיו דתי לאומי שלא שרתו כלל.

אלא-

יש 2 דרכים להגן ולתרום לעמ"י: דרך הצבא ודרך התורה.

אם הבחור באמת רציני ורוצה לשבת וללמוד- אז מה הבעיה? הוא הרי תורם לעמ"י. הוא לא 'משתמט'. מבחינתי זה לא מפריע.

אם הוא בחר בצבא, הלך למסגרת שתעזור לו לשמור על תורתו ושלא תעמיד אותו על בסיס קבוע במאבק בין אמונתו לתפקידו- אז גם אין שום בעיה.

ז"א-

השירות הצבאי או האי-שירות קשור לערכים. הוא פועל יוצא ממה שהבחור מאמין בו.

ואם זה מתאים לי- אז סבבה.

ו"לא מתלהבים משטויות"...

כלומר, ברור שיש בזה אמת ולא קטנה בכלל, מצד אחד. אבל המשמעות של זה היא שאני עכשיו צריך להגיע לקשר כשאני "מושלם" (או לפחות עוטה מסכה של כזה). וזה לא נכון, כי החסרונות שלי והדפיקויות שלי יצופו בקשר כל עוד הוא קרוב מדי. למעשה, זה במידה רבה מבוא למערכות יחסים קצרות ומתחלפות כאשר עולה פגיעות או חיסרון.

זה בסדר לרצות להשתפר כדי להיות בן זוג ראוי יותר. אבל זה לא בסדר לצפות "למושלמות". אנחנו לא. לעולם לא נהיה. מלאכים יש בשמים ואמא שלי טוענת שאם בן הזוג טוב מדי אז אלוקים לוקח אותו.

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!