כתבתי מתוך סערה וכי אני מתפדחת שהכתי את הבן שלי.

אשמח שלא יימחק

לקרוא את הספר של לייף סנטר "איך לדבר כך שהילדים יקשיבו...".

ועוד דבר קטן- חשוב לשמור על המקום הפנימי של הביטחון שלך ביכולות של עצמך. יש לזה הרבה משמעות בגידול ילדים, ובהצבת גבולות.

בהצלחה רבה!

תחושה של חוסר אונים, נכון?

נראה לי שיכול לעזור מאוד (גם לך עצמך וגם למי שעונה כאן) אם תוכלי לחדד את מה שמניע אותו.

למה לדעתך הוא מתעקש להישאר מחות לבית, או מחוץ למיטה?

האם יש לו המון מה לעשות בחוץ, ולא מתחשק לו להפסיק?

או שאולי בפני עצמו לא היה אכפת לו להיכנס, אבל הוא מנסה להשיג לעצמו תחושה של שליטה, שהוא הקובע על חייו?

או סיבה אחרת?

למרות המצוקה שעולה מההודעה שלך (באמת נשמע לא פשוט בכלל!) אני חושבת שבגדול התשובות אצלך. תתבונני בו, תחשבי עליו, תרגישי אותו, נסי להרגיש אותו מבפנים - והתשובה הנכונה תצוף. קודם תשובה על מה שמניע אותו, ובעקבותיה יוכל גם לבוא כיוון תגובה מתאים.

אנחנו כאן לעזור

מקווה שיעלה לי משהו כי זה ממש קשה

הוא עקשן! וכאילו לא מפחד ולא מראה אם כואב לו\נפגע\מפחד כלום

שאני צריכה לצאת מהמצבים האלו בלי שכבודי יפגע כאמא.

האם אני טועה? אני סתם שמה יותר מידי על הקטע של כיבוד הורים? כאילו אם אני אומרת לו לעשות משהו

אני צריכה לאמר כמה פעמים, זה עוד בסדר.

אני גם לפעמים מוותרת כי אני אומרת התעקשתי מספיק. אבל אני לא יודעת איך לעשות את זה בלי שכבודי כאמא יפגע והוא ילמד מזה דברים לא טובים.

קשששהההה

אבל להיות חכמים וסבלנים.

למשל במקום לריב שיכנס הביתה תודיעי לו שמי שלא נכנס כשאמא אומרת לא יכול מחר לצאת. ותחכי קצת. אם הוא לא נכנס תתני לו יד ותוליכי אותו פנימה וביום אחר כך לא יוצאים.

אבל להיות חכמים וסבלנים.

למשל במקום לריב שיכנס הביתה תודיעי לו שמי שלא נכנס כשאמא אומרת לא יכול מחר לצאת. ותחכי קצת. אם הוא לא נכנס תתני לו יד ותוליכי אותו פנימה וביום אחר כך לא יוצאים.

להגיד פעם אחת בלבד. 

שמה שחשוב זה לא אם נראה לי שזה עובד, אלא אם נראה *לך* שזה עובד.

כל משפחה היא אחרת. רק את מכירה את המשפחה שלך, את הבן שלך, ורק את תוכלי לזהות אם שם הבעיה או במקום אחר.

זה ממש נפלא שהתחושה הבסיסית שלך היא של מנהיגה. אני בטוחה שהילדים שלך מרוויחים מזה המון (כולל השובבון...)

ביקשת להרחיב - אז ארחיב. תראי אם זה נוגע לכם:

הקב"ה ברא את העולם כך שילדים לא בנויים להסתדר לבד. הם זקוקים לטיפול, הגנה, מודל חיקוי, תשומת לב, הדרכה - בקיצור, זקוקים להורים מובילים ומנהיגים.

מבחינתי הידיעה הזאת מאוד חשובה, כי היא מקור הסמכות שלי.

מה שנותן לי את הזכות והחובה להיות המנהיגה בבית הוא עצם העובדה שהילדים זקוקים להנהגה, ומראים את הצורך הבסיסי הזה על כל צעד ושעל.

כבר כתינוקות - משאירים אותם לבד? הם בוכים. הם אומרים בשפה שלהם: אנחנו לא אמורים להסתדר לבד! אנחנו לא בנויים לזה!

אבל גם כגדולים, שכבר כן עצמאיים קצת יותר - עיניהם נשואות אלינו.

יש מריבה - רצים לאמא.

פצע, מכה, משהו מפחיד - צועקים לאמא.

ילדים לומדים מאמא ומחקים אותה כל הזמן, בלי להיות מודעים לזה. אם אמא עונה לטלפון ב"הלו" - גם הם יענו ב"הלו" - אם היא עונה ב"שלום" גם הם יענו ב"שלום".

מה שאמא אומרת לרוב מתקבל כאמת ללא עוררין (כשיש מטען רגשי זה יכול לשנות את התמונה, אבל אני מתכוונת לסתם אמירות אובייקטיביות. למשל אם אמא מאמינה שאסור לאכול פירות על בטן ריקה, סביר מאוד שהילד יעתיק אליו את האמונה הזאת, וינסה באותות ובמופתים לשכנע את חבריו).

אני יכולה לספר על עצמי שכשאני מרגישה בוודאות את העובדה הפשוטה הזאת, שאני המנהיגה של הילד והמדריכה שלו, אז אין לי כל כך צורך באמצעים חיצוניים כדי להמחיש את כבודי כאמא (חשוב לי להדגיש שאני לא אומרת שהכבוד לא חשוב, הוא חשוב מאוד! פשוט הוא עניין פנימי ולא חיצוני).

וכשאין לי כל כך צורך להמחיש את הכבוד, אני יכולה להיות פנויה למצוא פתרון פרקטי למצב שנוצר, מה שיענה הכי טוב על הצרכים של כל הצדדים.

שזה בדיוק מה שגורם לילדים לכבד את ההורים שלהם

מה דעתך?

הוא נשמע כמו מישהו שיש לו מוטיבציה מאוד חזקה להשיג משהו, והוא ילך בשביל זה באש ובמים.

נגיד כמו שמיניסט שעושה ריצות כל ערב כדי שיוכל להתקבל לגולני, וממשיך אפילו כשהוא נוקע רגל; או כמו סטודנט לרפואה שלומד 20 שעות ביממה וחי על קפה שחור...

אני צודקת? הוא כזה?

ואם כן - מה נראה לך שהוא מנסה להשיג? מה דוחף אותו כל כך חזק, עד שהוא נראה כאילו כלום לא כואב לו ולא מפחיד אותו?

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....