לא מפחד לא להקשיב לי זה פשוט נורא.עכשיו סימתי איתו מאבק שאני כמעט בוכה.אני אומרת לו שאם לא יקשיב עכשיו ויכנס הביתה הוא יקבל מכה. ולא אכפת לו. אני נותנת לו מכה ולא אכפת לו.
ושוב ושוב.מה עושים?
פורום הורות
בהנהלת:
מכתב פתיחה
אוליאמא_מאושרת
שמעתי פעם שהעונש צריך להיות תגובה הגיונית למעשה.
הרבה פעמים התגובה ההגיונית היא פשוט לזרום עם הילד
למשל: הגדול שלי (שנתיים וחצי) החליט שלא רוצה להיכנס לאמבטיה. כבר היה מוכן והכל אבל לא רוצה להיכנס. ביקשתי פעמיים ובסוף אמרתי לו תחליט או שאתה נכנס או שאין היום אמבטיה. לא נכנס, ובאותו יום לא עשה אמבטיה. גם כשביקש להיכנס (שתי דקות אחרי שהוא ראה שירדתי מזה) לא נתתי לו.. הוא הלך לישון כולו ג'יפה אבל מאז כשאני אומרת לו להיכנס הוא פשוט נכנס.
אל תרגישי רע עם המכה, כולנו אנושיים בסופו של דבר, אבל לדעתי זה פשוט לא אפקטיבי, זה סתם עוזר לך לפרוק עצבים באותו רגע ולהתמלא רגשות אשם שניה אחרי..
תנסי אולי להראות לו שאת מבקשת ואם לא אז העונש הוא תגובה הגיונית למעשה (דורש מחשבה עבור כל מקרה מה העונש אבל בהרבה מקרים זה פשוט לוותר לו.. שלא יעשה מה שרצינו, כי הרי מלכתחילה רצית לטובתו..) לדוגמא אם ביקשת שיכנס הביתה ולא נכנס את יכולה להגיד לו אין בעיה ולהשאיר אותו בחוץ לבד לדקה שתיים אם זה בטוח..
סליחה על החפירה,
בהצלחה!
הרבה פעמים התגובה ההגיונית היא פשוט לזרום עם הילד
למשל: הגדול שלי (שנתיים וחצי) החליט שלא רוצה להיכנס לאמבטיה. כבר היה מוכן והכל אבל לא רוצה להיכנס. ביקשתי פעמיים ובסוף אמרתי לו תחליט או שאתה נכנס או שאין היום אמבטיה. לא נכנס, ובאותו יום לא עשה אמבטיה. גם כשביקש להיכנס (שתי דקות אחרי שהוא ראה שירדתי מזה) לא נתתי לו.. הוא הלך לישון כולו ג'יפה אבל מאז כשאני אומרת לו להיכנס הוא פשוט נכנס.
אל תרגישי רע עם המכה, כולנו אנושיים בסופו של דבר, אבל לדעתי זה פשוט לא אפקטיבי, זה סתם עוזר לך לפרוק עצבים באותו רגע ולהתמלא רגשות אשם שניה אחרי..
תנסי אולי להראות לו שאת מבקשת ואם לא אז העונש הוא תגובה הגיונית למעשה (דורש מחשבה עבור כל מקרה מה העונש אבל בהרבה מקרים זה פשוט לוותר לו.. שלא יעשה מה שרצינו, כי הרי מלכתחילה רצית לטובתו..) לדוגמא אם ביקשת שיכנס הביתה ולא נכנס את יכולה להגיד לו אין בעיה ולהשאיר אותו בחוץ לבד לדקה שתיים אם זה בטוח..
סליחה על החפירה,
בהצלחה!
כתבת יפה, ומוסיפה המלצהאור היום
לקרוא את הספר של לייף סנטר "איך לדבר כך שהילדים יקשיבו...".
ועוד דבר קטן- חשוב לשמור על המקום הפנימי של הביטחון שלך ביכולות של עצמך. יש לזה הרבה משמעות בגידול ילדים, ובהצבת גבולות.
בהצלחה רבה!
תודה רבה על ההתייחסות!!אנונימי (פותח)
המכות לא היו פורקן. לא ידעתי מה לעשות כדי להניע אותו. לא אכפת לו להישאר בחוץ עוד שעה. לא אכפת לו לא להיכנס למיטה ולהפריע לאחיו הקטן להירדם. לא אכפת לו מהרבה דברים. זה פשוט בעיה!!!
אגב עיקר העניין היה שנאבקתי טיתו פיזית להיכנס הביתה אז הכאבתי לו
וזה לא מ ז י ז לו. כלום!!!!!! נעלתי את הדלת אז הוא לא יצא עוד. הוא לא מפחד מכלום.
אני מרגישה שזה גל, תקופה ואני לא יודעת איך להגיב לו נכון.
אגב עיקר העניין היה שנאבקתי טיתו פיזית להיכנס הביתה אז הכאבתי לו
וזה לא מ ז י ז לו. כלום!!!!!! נעלתי את הדלת אז הוא לא יצא עוד. הוא לא מפחד מכלום.
אני מרגישה שזה גל, תקופה ואני לא יודעת איך להגיב לו נכון.
נשמע קשה...בהתהוות
תחושה של חוסר אונים, נכון?
נראה לי שיכול לעזור מאוד (גם לך עצמך וגם למי שעונה כאן) אם תוכלי לחדד את מה שמניע אותו.
למה לדעתך הוא מתעקש להישאר מחות לבית, או מחוץ למיטה?
האם יש לו המון מה לעשות בחוץ, ולא מתחשק לו להפסיק?
או שאולי בפני עצמו לא היה אכפת לו להיכנס, אבל הוא מנסה להשיג לעצמו תחושה של שליטה, שהוא הקובע על חייו?
או סיבה אחרת?
למרות המצוקה שעולה מההודעה שלך (באמת נשמע לא פשוט בכלל!) אני חושבת שבגדול התשובות אצלך. תתבונני בו, תחשבי עליו, תרגישי אותו, נסי להרגיש אותו מבפנים - והתשובה הנכונה תצוף. קודם תשובה על מה שמניע אותו, ובעקבותיה יוכל גם לבוא כיוון תגובה מתאים.
אנחנו כאן לעזור 
אני גם ממש ממליצה על הספר "איך לדבר כך שהילדים יקשיבו..."סתוונית
אני קוראת ומפנימה אותו כבר עכשיו. אין לי ילדים בגיל הזה עדין...אבל זה סגנון של דיבור וחשיבה שמאוד מומלץ להפנים היטב.
יש שם התמודדויות כמו שאת מספרת, וניתנים שם כל מיני פתרונות, כל אחד לפי מה שמתאים לו.
כתבת שחוסר ההקשבה בכל מיני מצבים. אז כל פעם תעבדי על משהו אחד. לא הכל יחד כי אז יהיה קשה לעקוב ויכול ליצור מתח ובלבול.
לפי דעתי מאוד מאוד יעזור לך!
(בנוסף גם ממליצה על הספר "ואהבת" של מרים אדהאן. אבל כרגע הספר הראשון יכול מאוד להועיל)
בהצלחה!
יש שם התמודדויות כמו שאת מספרת, וניתנים שם כל מיני פתרונות, כל אחד לפי מה שמתאים לו.
כתבת שחוסר ההקשבה בכל מיני מצבים. אז כל פעם תעבדי על משהו אחד. לא הכל יחד כי אז יהיה קשה לעקוב ויכול ליצור מתח ובלבול.
לפי דעתי מאוד מאוד יעזור לך!
(בנוסף גם ממליצה על הספר "ואהבת" של מרים אדהאן. אבל כרגע הספר הראשון יכול מאוד להועיל)
בהצלחה!
תודה . הבעיה העיקרית היאאנונימי (פותח)
שאני צריכה לצאת מהמצבים האלו בלי שכבודי יפגע כאמא.
האם אני טועה? אני סתם שמה יותר מידי על הקטע של כיבוד הורים? כאילו אם אני אומרת לו לעשות משהו
אני צריכה לאמר כמה פעמים, זה עוד בסדר.
אני גם לפעמים מוותרת כי אני אומרת התעקשתי מספיק. אבל אני לא יודעת איך לעשות את זה בלי שכבודי כאמא יפגע והוא ילמד מזה דברים לא טובים.
קשששהההה
כיבוד הורים זה דבר מאוד חשוב. לא לוותר.aima
אבל להיות חכמים וסבלנים.
למשל במקום לריב שיכנס הביתה תודיעי לו שמי שלא נכנס כשאמא אומרת לא יכול מחר לצאת. ותחכי קצת. אם הוא לא נכנס תתני לו יד ותוליכי אותו פנימה וביום אחר כך לא יוצאים.
כיבוד הורים זה דבר מאוד חשוב. לא לוותר.aima
אבל להיות חכמים וסבלנים.
למשל במקום לריב שיכנס הביתה תודיעי לו שמי שלא נכנס כשאמא אומרת לא יכול מחר לצאת. ותחכי קצת. אם הוא לא נכנס תתני לו יד ותוליכי אותו פנימה וביום אחר כך לא יוצאים.
סליחה על הכפילותaima
זה מאוד קשה אבל אנחנו צריכות להשתדל לא להגיד דברים שוב ושובaima
להגיד פעם אחת בלבד.
זה כבר לא עובד פעם אחת. פשוט לא...אנונימי (פותח)
ולקחת אותו פנימה זה אומר לגרור אותו פנימה.. 
לא יודעת מה לעשות עם המילים האלו להיות חכמים וסבלניים. מה זה אומר? בגלל זה פניתי לכאן להבין איך עושים את זה...
בהתהוות קראתי מה כתבת בשרשור אחר.
זה עשה לי טוב תודה.
את יכולה להרחיב על הקטע של הרגשת סמכות הורית? נראה לך זה באמת עובד אם אני ארגיש יותר מנהיגה? כי אני כן מרגישה המנהיגה בבית עם הילדים.
לא יודעת מה לעשות עם המילים האלו להיות חכמים וסבלניים. מה זה אומר? בגלל זה פניתי לכאן להבין איך עושים את זה...
בהתהוות קראתי מה כתבת בשרשור אחר.
זה עשה לי טוב תודה.
את יכולה להרחיב על הקטע של הרגשת סמכות הורית? נראה לך זה באמת עובד אם אני ארגיש יותר מנהיגה? כי אני כן מרגישה המנהיגה בבית עם הילדים.
האמת היא...בהתהוות
שמה שחשוב זה לא אם נראה לי שזה עובד, אלא אם נראה *לך* שזה עובד.
כל משפחה היא אחרת. רק את מכירה את המשפחה שלך, את הבן שלך, ורק את תוכלי לזהות אם שם הבעיה או במקום אחר.
זה ממש נפלא שהתחושה הבסיסית שלך היא של מנהיגה. אני בטוחה שהילדים שלך מרוויחים מזה המון (כולל השובבון...)
ביקשת להרחיב - אז ארחיב. תראי אם זה נוגע לכם:
הקב"ה ברא את העולם כך שילדים לא בנויים להסתדר לבד. הם זקוקים לטיפול, הגנה, מודל חיקוי, תשומת לב, הדרכה - בקיצור, זקוקים להורים מובילים ומנהיגים.
מבחינתי הידיעה הזאת מאוד חשובה, כי היא מקור הסמכות שלי.
מה שנותן לי את הזכות והחובה להיות המנהיגה בבית הוא עצם העובדה שהילדים זקוקים להנהגה, ומראים את הצורך הבסיסי הזה על כל צעד ושעל.
כבר כתינוקות - משאירים אותם לבד? הם בוכים. הם אומרים בשפה שלהם: אנחנו לא אמורים להסתדר לבד! אנחנו לא בנויים לזה!
אבל גם כגדולים, שכבר כן עצמאיים קצת יותר - עיניהם נשואות אלינו.
יש מריבה - רצים לאמא.
פצע, מכה, משהו מפחיד - צועקים לאמא.
ילדים לומדים מאמא ומחקים אותה כל הזמן, בלי להיות מודעים לזה. אם אמא עונה לטלפון ב"הלו" - גם הם יענו ב"הלו" - אם היא עונה ב"שלום" גם הם יענו ב"שלום".
מה שאמא אומרת לרוב מתקבל כאמת ללא עוררין (כשיש מטען רגשי זה יכול לשנות את התמונה, אבל אני מתכוונת לסתם אמירות אובייקטיביות. למשל אם אמא מאמינה שאסור לאכול פירות על בטן ריקה, סביר מאוד שהילד יעתיק אליו את האמונה הזאת, וינסה באותות ובמופתים לשכנע את חבריו).
אני יכולה לספר על עצמי שכשאני מרגישה בוודאות את העובדה הפשוטה הזאת, שאני המנהיגה של הילד והמדריכה שלו, אז אין לי כל כך צורך באמצעים חיצוניים כדי להמחיש את כבודי כאמא (חשוב לי להדגיש שאני לא אומרת שהכבוד לא חשוב, הוא חשוב מאוד! פשוט הוא עניין פנימי ולא חיצוני).
וכשאין לי כל כך צורך להמחיש את הכבוד, אני יכולה להיות פנויה למצוא פתרון פרקטי למצב שנוצר, מה שיענה הכי טוב על הצרכים של כל הצדדים.
שזה בדיוק מה שגורם לילדים לכבד את ההורים שלהם
מה דעתך?
ועוד מילה לגבי מה שהגבת לי למעלה:בהתהוותאחרונה
הוא נשמע כמו מישהו שיש לו מוטיבציה מאוד חזקה להשיג משהו, והוא ילך בשביל זה באש ובמים.
נגיד כמו שמיניסט שעושה ריצות כל ערב כדי שיוכל להתקבל לגולני, וממשיך אפילו כשהוא נוקע רגל; או כמו סטודנט לרפואה שלומד 20 שעות ביממה וחי על קפה שחור...
אני צודקת? הוא כזה?
ואם כן - מה נראה לך שהוא מנסה להשיג? מה דוחף אותו כל כך חזק, עד שהוא נראה כאילו כלום לא כואב לו ולא מפחיד אותו?
ספרתי לאשתי והיא בקשה להגיבאוהב תורה
קודם כל זה נשמע מוכר עד להכאיב ואני מאוד מאוד מזדהה. גם לנו יש התמודדויות דומות מאוד והנה קצת ממה שלמדנו ואנו משתדלים ליישם:
1. קודם כל להבהיר לעצמנו מה הגבולות שלנו, למשל: באיזה שעה אנחנו חוזרים הביתה מהגינה, כללי התנהגות כשמגיע זמן השינה, מה עושים ומה לא עושים. ואז אנחנו מנסחים לילד במשפט מה אנחנו מצפים ממנו וחוזרים על זה כמו תוכי.
2. לפעמים ההורה הוא השעון הדובר של הילד, למשל, אם קבענו שנכנסים הביתה בשש, מחמש וחצי אנו נותנים תזכורות כל עשר דקות - וואי, נשארה לנו עוד חצי שעה, מה אתה רוצה לעשות בחצי שעה הזאת? ... נשארו לנו עוד עשרים דקות - בא ננצל אותם! ...נשארו לנו עשר דקות - חמש דקות למשחקים, חמש דקות למצוא את הסנדלים!
מנסיון, זה עוזר מאוד לילדים להתארגן על עצמם לקראת פרידה מפעילות שהם אוהבים.
3. כשמגיע הזמן ללכת, אנחנו מודיעים: "זהו, נגמר הזמן, עכשיו אנחנו חוזרים הביתה לאכול ארוחת ערב". גם במהלך ארוחת ערב אנחנו מדברים ומזכירים מה עומדת להיות הפעילות הבאה. עוד מעט אנחנו נלך להתרחץ. יופי, אני רואה שאתה תיכף מסיים לאכול, תיכף אנחנו נברך ואז נלך להתרחץ. ואם הילד אומר: לא מה פתאום; אנחנו אומרים כן, זה מה שאנחנו עושים עכשיו - ולא מתרגשים.
4. אם הילד מסרב להיכנס הביתה בזמן, כדאי להניח לו לחוות את התוצאות של הבחירה שלו. בהנחה שאין סכנה בכך שהוא יישאר בחוץ אלא רק פגיעה בסדר היום המשפחתי, סדר היום המשפחתי ממשיך להתנהל כאילו כרגיל. ארוחת הערב מוגשת בזמן שלה, שאר האחים ממשיכים ב"סדר ערב" כרגיל, וכשהילד חוזר ומבקש ארוחת ערב, אפשר לומר לו : ארוחת הערב כבר נגמרה חמוד. הגעת מאוחר מדי. כמובן, שלא נשלח אותו לישון רעב, אז אצלנו למשל, ילד שבחר לא לאכול בזמן של ארוחת ערב, או שמתלונן שהוא רעב אחרי שסיימנו לאכול, יכול לקבל פריכיות אורז וכוס מים - שזה אוכל מזין ומשביע, אם כי לא אטרקטיבי במיוחד.
(הערת הבעל - האוכל של אשתי אטרקטיבי במיוחד!!!...)
כמובן, שאם יש סכנה בכך שהילד יישאר בחוץ לבד, צריך לנהוג אחרת. למשל, אחרי שהודענו לו מראש, שזמן השהיה בחוץ עומד להסתיים והוא מסרב לחזור הביתה - נאמר לו כך:
אני מבינה שהיית רוצה להישאר יותר. אנחנו יכולים להישאר מספר דקות נוספות, ואחר כך אנחנו חייבים לחזור יחד הביתה.
אם הוא מסרב לשתף פעולה, אם זה אפשרי להשתמש בכח בלי כעס ובלי רגשות אשם, כמו שהיינו מרחיקים ילד ממקום סכנה, אפשר לתת לו יד ולקחת אותו הביתה.
אם זה לא אפשרי, יכול להיות שנאלץ לבחור להישאר איתו בחוץ על מנת להשגיח עליו. מותר לנו להביע את מורת רוחנו וגם לדווח על חוסר הנוחות שזה גורם לאחים היותר צעירים שכבר רעבים, ולהבהיר שמכיוון שכל כך קשה לו לחזור הביתה בזמן, אנחנו נאלץ לוותר על היציאה אחר הצהריים ביום שלמחרת, מכיוון שזה פוגע בסדר היום המשפחתי.
ברור שגם אנחנו וגם שאר הילדים משלמים את המחיר אבל המסר צריך להיות מאוד ברור: אנחנו משפחה, אכפת לנו זה מזה, יש לנו כללים ולא כל אחד עושה מה שמתחשק לו.
5. חשוב לזכור, שגם לנו וגם לילדים יש בחירה חופשית. ילד שבוחר להתנהג בצורה שפוגעת באחים שלו או בהורים שלו, עושה זאת מתוך בחירה. ואנחנו לא צריכים לחוש אשמים שכאילו בגללנו או בגלל דברים שעשינו או שאמרנו הוא בוחר להתנהג באופן שלילי.
לסיום, כשאנחנו זוכרים שגם לנו יש בחירה, יש לנו עוצמה. קל יותר להתמודד עם האתגרים שהילדים מציבים בפנינו בנחת ובחיוך. חשוב לזכור שאנחנו ההורים וה' נתן לנו את הסמכות להחליט עבור הילדים שלנו, ויש לו אמון מלא בנו!
היכולת שלנו להעניק אהבה תלויה בתחושת הסמכות שלנו כלפי הילד. בהצלחה רבה! הרבה נחת ושמחה!
1. קודם כל להבהיר לעצמנו מה הגבולות שלנו, למשל: באיזה שעה אנחנו חוזרים הביתה מהגינה, כללי התנהגות כשמגיע זמן השינה, מה עושים ומה לא עושים. ואז אנחנו מנסחים לילד במשפט מה אנחנו מצפים ממנו וחוזרים על זה כמו תוכי.
2. לפעמים ההורה הוא השעון הדובר של הילד, למשל, אם קבענו שנכנסים הביתה בשש, מחמש וחצי אנו נותנים תזכורות כל עשר דקות - וואי, נשארה לנו עוד חצי שעה, מה אתה רוצה לעשות בחצי שעה הזאת? ... נשארו לנו עוד עשרים דקות - בא ננצל אותם! ...נשארו לנו עשר דקות - חמש דקות למשחקים, חמש דקות למצוא את הסנדלים!
מנסיון, זה עוזר מאוד לילדים להתארגן על עצמם לקראת פרידה מפעילות שהם אוהבים.
3. כשמגיע הזמן ללכת, אנחנו מודיעים: "זהו, נגמר הזמן, עכשיו אנחנו חוזרים הביתה לאכול ארוחת ערב". גם במהלך ארוחת ערב אנחנו מדברים ומזכירים מה עומדת להיות הפעילות הבאה. עוד מעט אנחנו נלך להתרחץ. יופי, אני רואה שאתה תיכף מסיים לאכול, תיכף אנחנו נברך ואז נלך להתרחץ. ואם הילד אומר: לא מה פתאום; אנחנו אומרים כן, זה מה שאנחנו עושים עכשיו - ולא מתרגשים.
4. אם הילד מסרב להיכנס הביתה בזמן, כדאי להניח לו לחוות את התוצאות של הבחירה שלו. בהנחה שאין סכנה בכך שהוא יישאר בחוץ אלא רק פגיעה בסדר היום המשפחתי, סדר היום המשפחתי ממשיך להתנהל כאילו כרגיל. ארוחת הערב מוגשת בזמן שלה, שאר האחים ממשיכים ב"סדר ערב" כרגיל, וכשהילד חוזר ומבקש ארוחת ערב, אפשר לומר לו : ארוחת הערב כבר נגמרה חמוד. הגעת מאוחר מדי. כמובן, שלא נשלח אותו לישון רעב, אז אצלנו למשל, ילד שבחר לא לאכול בזמן של ארוחת ערב, או שמתלונן שהוא רעב אחרי שסיימנו לאכול, יכול לקבל פריכיות אורז וכוס מים - שזה אוכל מזין ומשביע, אם כי לא אטרקטיבי במיוחד.
(הערת הבעל - האוכל של אשתי אטרקטיבי במיוחד!!!...)
כמובן, שאם יש סכנה בכך שהילד יישאר בחוץ לבד, צריך לנהוג אחרת. למשל, אחרי שהודענו לו מראש, שזמן השהיה בחוץ עומד להסתיים והוא מסרב לחזור הביתה - נאמר לו כך:
אני מבינה שהיית רוצה להישאר יותר. אנחנו יכולים להישאר מספר דקות נוספות, ואחר כך אנחנו חייבים לחזור יחד הביתה.
אם הוא מסרב לשתף פעולה, אם זה אפשרי להשתמש בכח בלי כעס ובלי רגשות אשם, כמו שהיינו מרחיקים ילד ממקום סכנה, אפשר לתת לו יד ולקחת אותו הביתה.
אם זה לא אפשרי, יכול להיות שנאלץ לבחור להישאר איתו בחוץ על מנת להשגיח עליו. מותר לנו להביע את מורת רוחנו וגם לדווח על חוסר הנוחות שזה גורם לאחים היותר צעירים שכבר רעבים, ולהבהיר שמכיוון שכל כך קשה לו לחזור הביתה בזמן, אנחנו נאלץ לוותר על היציאה אחר הצהריים ביום שלמחרת, מכיוון שזה פוגע בסדר היום המשפחתי.
ברור שגם אנחנו וגם שאר הילדים משלמים את המחיר אבל המסר צריך להיות מאוד ברור: אנחנו משפחה, אכפת לנו זה מזה, יש לנו כללים ולא כל אחד עושה מה שמתחשק לו.
5. חשוב לזכור, שגם לנו וגם לילדים יש בחירה חופשית. ילד שבוחר להתנהג בצורה שפוגעת באחים שלו או בהורים שלו, עושה זאת מתוך בחירה. ואנחנו לא צריכים לחוש אשמים שכאילו בגללנו או בגלל דברים שעשינו או שאמרנו הוא בוחר להתנהג באופן שלילי.
לסיום, כשאנחנו זוכרים שגם לנו יש בחירה, יש לנו עוצמה. קל יותר להתמודד עם האתגרים שהילדים מציבים בפנינו בנחת ובחיוך. חשוב לזכור שאנחנו ההורים וה' נתן לנו את הסמכות להחליט עבור הילדים שלנו, ויש לו אמון מלא בנו!
היכולת שלנו להעניק אהבה תלויה בתחושת הסמכות שלנו כלפי הילד. בהצלחה רבה! הרבה נחת ושמחה!
אמהות לבנים עם אטופיק- יש תקווה לשרוול קצר בקיץ?שיח סוד
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
משהו אחד- במזגנים בקיץ לא כזה חם....יעל מהדרום
לק"י
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
ואפשר לקפל לו את השרוולים ולבדוק איך זהיעל מהדרוםאחרונה
לק"י
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
מעון/משפחתון תורני מומלץ בהדר גניםאושי 9
בננו הבכור יהיה בספטמבר הקרוב בין שנה ותשעה חודשים. אנחנו אמורים לעבור להדר גנים, פ"ת. יש למישהו המלצות על מעון/משפחתון תורני ואיכותי? הרף המינימלי, שתהיה למקום כשרות בשרית למהדרין.
יש ברחוב בגין מעון חסידימתיכון ועד מעוןאחרונה
שנראה לי די מוצלח, המינוס העיקרי זה שיש בו המון ילדים, מנהלת ממש משקיענית ואכפתית
איך נותנים לילדים הרגשת יציבות בתקופה כזאת?מתוך סקרנות
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
אפשר לשתף את הגננתמענין
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
רעיון, תודהמתוך סקרנותאחרונה
סיר בישול איטיטרכיאדה
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
אולי תשאלי בפורום מתכוניםיעל מהדרום
נראה שהיה חסר רוטבחילזון 123אחרונה
זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול
ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל
כשהאיש בעבודה בזמן המלחמהעקרת הבית
בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.
מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?
הוא יודענהג ותיק
שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?
אולי פשוט לדבר איתו על זה
אם יורשה לי (בתור מי שבעבודה, אמנם מהבית)משה
בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.
אחר כך אפשר לאזן מחדש.
משתפים מהלבתהילה 3>אחרונה
היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/
הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה
אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו
שלום מחפשת פסיכיאטר לילדים באיזור מרכזממתקית
או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי
בדרך כלל גם לפסיכיאטרים פרטיים יש מזכירהמתואמת
ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.
בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...
לא נכוןאריק מהדרום
יש לי פסיכיאטר שאני מתכתב איתו בווצאפ ובמייל וזמין בטלפון, הןא מקבל גם באזור המרכז ובזום אבל הוא לא לילדים.
תודה אבל צריכה לילדים.ממתקית
אבלאם אפשר בכל זאת מספר...
זה יפה! ומעניין כמה זה נפוץ...מתואמת
בכל אופן, זה רק אחרי הפגישה הראשונה איתו, לא?
בוודאיאריק מהדרום
אז זה באמת יפה...מתואמתאחרונה
יש את ד''ר מרים פאסקיןמתיכון ועד מעון
את ד''ר ליעד רוטשטיין
ד''ר מאיה אליעזר
במרכז, פרטיות
אבל מה הטלפונים? אפשר בפרטי? בבקשה...ממתקית
אין לי בשלוףמתיכון ועד מעון
אבל יש בגוגל, בטוחה שיעלה לך שתכתבי את השמות
מגוריםמחפש_מקום
מישהו מכיר שכונות בירושלים ?
למשל קריית יובל, איך זה לזוג צעיר עם ילד, יש שם קהילה דתית לאומית וצעירים? יש שם גרעין תורני?
הבנתי שיש איזה קשר להר המור, אז זה יפריע למישהו שבא מישיבות אחרות..?