חתכתי כי לא הייתי בטוחה ולא יכולנו להמשיך את זה עוד.. ועכשיו הוא עדין "בראש" שלי כל הזמן.. אני כל הזמן מתלבטת אם לחזור ולא יודעת מה לעשות...
מה אתם חושבים?
חתכתי כי לא הייתי בטוחה ולא יכולנו להמשיך את זה עוד.. ועכשיו הוא עדין "בראש" שלי כל הזמן.. אני כל הזמן מתלבטת אם לחזור ולא יודעת מה לעשות...
מה אתם חושבים?
באיזשהו שלב מכירים גם חסרונות ולא ידעתי איך להתייחס אליהם.. ועוד כל מיני התלבטויות והסתבכויות.. אבל תכלס' היה לנו כיף ביחד ממש... אבל אומרים שהקשר משתנה אחרי החתונה אז אי אפשר לסמוך רק על זה, לא?...
אבי אבי
גם אני לא מושלמת.. וגם לי יש בעיות במידות... אז איך אני יודעת מתי זה כבר להגדיר בן אדם עם מידות לא טובות שלא כדאי להתחתן איתו ומתי זה משהו שאפשר לחיות איתו ולהתקדם ביחד?
להגיע למסקנות
למען האמת.. אבל זה ממש כף הקלע!
געוואלד
געוואלד
געוואלד
או בזכותכם?.. סתם.. אבל אני צריכה לחשוב על זה ברצינות.. הגיוני שרוב הענין זה פחד וכל ההסתבכות נובעת ממנו...![]()
הוא יודע על מה הוא צריך לעבוד והוא מוכן להשקיע... אבל גם ההורים שלי.... מה עושים עם חוסר תמיכה מההורים??????? וגם זה מפחיד... אם אני אלך על זה ואח"כ יגלה שכל החסרונות שהחשבתי לקטנים הם בעצם גדולים?...
את על המידות שלך תצטרכי לעבוד לא משנה עם מי התחתנת.
הקב"ה יפגיש אותך עם מי שיגרום לך לעשות את זה..
אין אדם מושלם. לכל אחד שתפגשי יהיו חסרונות. אם יש רצון להתקדם ולהשתפר- זה מספיק.
בהצלחה!
ואין באמת סיבה מהותית לפרידה, זה לא דברים שמפריעים לך ספציפית בבחור הזה
אלא באופן כללי
בסופו של דבר לכל אחד יש חסרונות, וההתלבטויות זה לאוו דווקא בגלל שלא מתאים
וזה שהקשר משתנה אחרי החתונה זה עם כל אחד, זה לא קשור דווקא אליו
אז מה נעשה? לא נתחתן?
פחד או דברים אמיתיים שצריך לחתוך עליהם? הלוואי שהייתי יודעת לענות על זה.. זה היה פותר הכל.. (כמעט, בע"ה)
במצב שכבר מכירים אישית את הבן אדם, ובמקרה הזה אחרי חצי שנה. זה כבר לא כזה פשוט כי יש רגש. (אני מניח..)
לכן, דעתי, על דרך הכלל לא ספציפי למקרה שלך, היא לחכות תקופה מסויימת בה צריך לשכוח, עד כמה שניתן, מהרגש הזה ולבחון דברים בצורה אובייקטיבית.
כי עם הרגש, פתאום הכל מסתדר והכל יהיה טוב ואפשר לעשות הכל. אבל לא כך הם פני הדברים בדר"כ. במיוחד במקרים של זוגיות, חשוב לנתק את הרגש במצב של החלטות כאלו ולבחון דברים בצורה חכמה ואובייקטיבית ולא רגשנית.
זה קשה אני יודע. אבל עדיף לעבוד קשה עכשיו ולא להכנס לסרטים אח"כ.
חודש וחצי זאת תקופה לא קצרה אבל לא תמיד זה מספיק, זה תלוי בבן אדם, במקרה הזה בך כמובן. אם את חושבת שאת יכולה להגיע להחלטה בהירה שלא מושפעת מרגש אז חזק וברוך.
נ.ב.
כמובן שהרגש חשוב בזוגויות התכוונתי שבמקרים של החלטות קשות כמו להתחיל קשר, לסיים וכו' כדאי לעבוד עם השכל. זה די הגיוני אני חושב.
ככה לדעתי צריך להתנהל כשמציעים למישהו שידוך. קודם כל, לשמוע נתונים יבשים - איפה היא/הוא למד/ה, מה היא/הוא עש(ת)ה בחיים, מה המצב מבחינת דת וכו'. ואחרי שהכל מתאים רק אז לראות תמונה או להפגש.
בע"ה בהצלחה
בהתחלה הבנתי שהוא מחכה.. אבל אני בטוחה כמעט ב100 אחוז שהוא המשיך.. אני מקוה שהוא לא מחכה! מה שחסר לי זה שהוא יחכה וישאר רווק בגללי ח"ו![]()
![]()
דווקא בגלל שאת חתכת ובראש שלך יש סיכוי שתחזרו (כלומר שזה תלוי אך ורק בך) - קשה לעבור הלאה...
הפתרון הכי טוב זה לחזור אליו ולחכות שהוא יחתוך
...
אבי אבילדעתי שווה לחזור ולנסות שוב.
אני אומרת זאת לאור מקרה של חברה שלי שנפגשה עם בחור (תקופה לא קצרה) בסוף הורידה.
ניסתה לצאת אח''כ עם עוד, וכל הזמן אמרה לי: אני לא מצליחה להתנתק, הוא כל הזמן בראש שלי.
קיצור, אחרי חודשיים חזרו והתארסו. (התחתנו ממש לא מזמן
)
מעידים על סיכון לבעל מכה.. קצת הגזמתי אבל אין לי ניסיון, הוא הראשון שלי... איך יודעים?
אני מתה עליו אבל מפחדת... זו החלטה גדולה מדי בשבילי...
אחרי זה נעבור לשלב הבא והוא אהבה
סתם.
למה נדמה לך שיש סיכון כזה?
בנות - לא להכנס לסרט מכל דבר קטן שיכול להעיד דברים כאלה, לפעמיים אין שייכות וקשר בכלל
אפשר במחשבות לרחף ולהגיע לדברים מאוד מאוד מוזרים ולא קשורים
חחחח איי..כן כזה אני ![]()
אבל זה לא מה שאני רוצה להגיד לך .
אני אומר..רגע מה בכלל השאלה..
אה כן (קראתי שוב את ההודעה בהתחלה)
תראי בעיקרון , אם הלב שלך אומר שכן תלכי עם זה במיוחד שאין שום דבר אחר שמפריע לך..
חוץ מהסיכון שדיברת עליו ולא הסברת ממה את מפחדת .. (?)
חח נראלך
נו אז אולי תגידי לי מה הנורה האדומה? אני גם רוצה לפחד ![]()
אם את לא רוצה שיזהו או משהו את יכולה גם בפרטי..
בפחדים - כך אי אפשר לזוז.
ממה שאת כותבת כאן, אי אפשר להבין כלום. מה פתאום לחשוד במישהו שהוא יהיה "מכה".. צריך סיבה טובה לדבר כזה.
"פתאום לא הסתדר לך עם איך שדמיינת את בעלך חיצונית"... ו"באיזשהו שלב גילית גם חסרונות".. זה הכל "באויר". אי אפשר להבין באמת במה מדובר.
כדאי לך להתייעץ עם מישהי מבוגרת יותר, אחראית, מיושבת, שמכירה אותך היטב - ולעשות קצת סדר בראש.
[ולצאת חצי שנה כדי להיות בשלב כזה, נראה קצת מוגזם...]
זה הכל שטויות אי אפשר לדעת דבר כזה
רק במקרים קיצוניים . ואוי ואבוי אם בנות יתחילו לחשוב שכל שטות מעידה על בעל מכה בעתיד
עד אז קחי את הזמן ותוצאי מהראש את המחשבות זה רק יכול לסבך אותך
לא כל דבר מעיד משהו שלילי , תתייעצי עם מישהי מובגרת יותר כמו שכתב ד. עם ניסיון
אם תגדירי את הבעיה זה יהיה ברור יותר , זה בעיה כללית אצלך או שזה רק עם הבחור הזה?
ברור שבסופו של דבר את המשודכת ואת תחליטי עם מי ללכת לחופה ,
וכן לפעמיים את צריכה לסמוך רק על עצמך .
פתחת את השרשור בישביל שננסה לעזור לך , את לא מביאה לנו שום אינדיקציה למה שמפריע לך .
אם זה המחשבה על הפחד מבעל מכה ואגרסיבי אז תתני לנו להבין איך הגעת לפחד הזה
אין אנשים מושלמים , ולכן אין לך מה לפחוד אם פה ושם את רואה איזה מידה לא הכי מתוקנת ,
זה לגמרי לא אמור להעיד שום דבר על האדם עצמו . חבל להפסיד קשר שהלב רוצה בגלל מחשבות שווא
אז הכי טוב שאין "מדד". אין ענין להשוות לאחרים. צריכה ראות אם טוב לך, בישוב הדעת.
ב. הורים - צריך לברר למה. הם ראו משהו שאת לא הבחנת? הורים לא מחליטים עבורך, אבל מן הסתם רוצים טובתך - צריך לבדוק מה הנימוק.
ג. אופי הפוך - זה יכול להיות בעיה. צריך לבדוק האם זה "משלים" ומשמח, או מפריע.
ד. "התנהגויות" - קודם כל לבדוק אם הן מפריעות לך. בלי פרשנויות ובלי "נורות". אם לא מפריע במיוחד, אז יש מקום לשאול מישהו ליתר ביטחון.
ה. "מראה חיצוני", צריך לבדוק כמה מפריע. לא רק "ברגע החלטה", ולא רק לפי "הדמיון".
ו. מראה על רצינות. זה לא תלוי רק באדם הזה. תבדקי אם את בשלה לנישואין. גיל/שלב בחיים. אם כן - אז כמו כל אחת. זה מאד מצוי. מתגברים.
ו"קשר זורם", אם זה לא סתם קלות-ראש, אלא קישור של אישיות לאישיות בנחת - זה לא דבר בטל..
תחליטי טוב. בהצלחה.
אבל צריך להבחין בין אם מדובר בפחדים בעלמא - שאת חושבת שהיו לגבי כל מי שהיית מכירה - לבין דברים קונקרטיים ביחס אליו.
אם מרגישים טוב זה עם זה (לא רק בגלל שזה הראשון שיצאת איתו ואת מתלהבת מעצם הענין), רואים לפי הנתונים האובייקטיביים - שאיפות, מידות, התחשבות וכד' - שיש התאמה, אז זה כבר משהו חיובי.
אח"כ, אם יש דברים ספציפיים שמפריעים - צריך לבדוק האם הם באמת מפריעים, או שוב סתם "פחדים" ("בעצם אולי זה לא המראה החיצוני שרציתי.."). וצריך לבדוק, האם הם מפריעים לך סובייקטיבית, שאת זה את צריכה להחליט, מה משמעותי לך באמת; או שאת רק חושבת אולי זה "מראה על משהו" - שזה נושא שאפשר לשאול מבוגרים יותר ומנוסים.
את בעצם רוצה (בבטן בפנים) שמישהו יבטיח לך שיהיה לך טוב איתו.
ואי אפשר להבטיח דבר כזה. שניכם בני אדם, עם בחירה חופשית, ויכולים בכל רגע לבחור איך להתנהג.
כמה שתלכי לאלף יועצים, אין אחד (רציני) שיבטיח לך שיהיה בסדר. (אם יהיה מישהו כזה, תיזהרי ממנו).
אז מה?
יש ביטחון.
ביטחון מבוסס על מה שראית, שהכרת, ששמעת על הבנאדם, איך שאת מכירה אותו. על סמך זה את יכולה לתת בו אמון שהוא יהיה בסדר. אין הבטחה, אבל יש אמון, יש ביטחון בטוב של השני.
(להבדיל- ביטחון בה'. זה לא שה' מבטיח לך שהכל יהיה לך סבבה בחיים. את בוטחת בה' שהכל לטובה, שיש פה רצון טוב בסיסי כלפייך, כלפי העולם.)
אז זו השאלה. יש לך בטחון בו?
אני חושבת שממש כדאי לבדוק ברצינות למה ההורים שלך מתנגדים.
וחוץ מזה- ייעוץ. יעזור לך להבין מה את באמת מפחדת לאבד, והאם שווה לך להפסיד את הבחור הזה כדי לא לאבד אותו.
אם את רוצה פרטים על ייעוץ כזה אני פה בפרטי.
בהצלחה!
שאלה למחשבה..
תודה רבה!
אז אין לך מה לחשוש
ותודה לכל מי שידע כבר ולא סיפר
בקרוב אצל כולם בע"ה!
איזה מרגש
שתבנו בית קדוש ושמח ביחד
ארץ השוקולדמזל טוב,
שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות
איזה יופי!
שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!
חברה נשואה שנה שהתחתנה בגיל מאוחר כתבה בקבוצת חברות רווקות בנות גילה:
"אחרי כמה שנים מרגיש לא מציאותי להיות נשוי"
כמה חוסר טאקט וחוסר רגישות יכול להיות לבן אדם?
את רואה שיש בקבוצה רווקות בנות גילך שכמהות להנשא כבר ואת כותבת כמה שזה מאין חלום כזה לא מציאותי שאת נשואה כבר שנה?
עדיף לסתום באמת ולא לדבר בכלל על זה מול חברות רווקות.
זה כמו שהריונית תגיד מול חברותיה הנשואות שלא מצליחות להקלט "יו זה מרגיש לא מציאותי להקלט להריון"
איפפפפפפ
לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.
זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.
ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.
אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -
אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.
אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:
שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.
וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.
בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.
אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.
ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.
וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.
וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.
אז איך שנים? וגם אם היא אמרה זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...
גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.
למרות שזה חמוד לפעמים
אין מילים באמת.
וידום אהרון...
הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,
מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו
אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!
עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;
המתיני מעט עד יעבור זעם......
בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק
ממישהו שיסע לגבעת השידוכים (בין חוף בת-ים לחוף ראשון ויביא משם תמונות וסירטונים ויעדכן מה קורה.
האם היא פעילה ? האם כבר התחילו להגיע לשם זוגות בשלב השידוכים ?
אגב, אני בונה על הגבעה הזו גם בשבילי.
אבל זה יקח עוד קצת זמן ויהיו לי את 20 מיליון השקלים החסרים בבנק שתמיד הגדרתי כתנאי להקמת משפחה.
כרגע יש שם 73 שקל, שזה בערך מחיר של לאפה עם שווארמה בישראל, אבל אני חזק, אני אכין כדורי בשר- הרקולסים בבית (חפשו מתכון) ולא אקנה את הלאפה הכ"כ טעימה הזו של שיפודי...
כל פעם אני מתבלבל בין שיפודי התקווה לשיפודי ציפורה, אבל זה אחד מהם.
לסיכום, אני מודה מראש למי שיארגן לנו עדכון נחמד משם. זה חשוב לכל עם ישראל וגם לי. הגבעה הזו מבורכת.
תודה.
רוצה להציע משהי מהעבודה לחבר.
חושש שאחד הצדדים לא יתלהב מהמראה החיצוני של השני. (שזה כמובן לגיטמי, פשוט החשש האמיתי שאחד הצדדים יבין שזה בגלל זה..)
מניח שהפתרון פשוט אבל לא חד לי מה לעשות.
אשמח להסבר קצר.
תודה.
-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.
-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.
עדיין לא התחלתי לצאת ואני חושב על זה הרבה.
אשמח להכוונות איך כדאי לי להכין את עצמי בשנים הקרובות (לא יודע עדיין כמה)
לקראת חתונה.
אפשר בספרים, שיעורים, מידות שהכי חשוב לעבוד עליהם,
ואם יש שרשורים ישנים שכבר שאלו את זה, אפשר פשוט להפנות אליהם. (משתדל לא לחפור
)
תודה רבה מראש לכל מי שעונה.
זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.
ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -
כך קל יותר, אני חושבת.
והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח
אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.
ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.
וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.
תשמח ברצון ותשמור עליו..
א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי
האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות
ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.
יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.
יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.
*מחשבתיים:
איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?
מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?
ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.
הערה:
כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.
עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.
זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...
שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.
כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.
גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.
אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.
אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.
אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.
1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.
2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.
3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.
4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.
5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.
זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.
ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.
בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה
השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.
השאלה זה
1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע
2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע
3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.
כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).
אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...
אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'
מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן
אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.
הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,
כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.
אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.
יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:
א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.
ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.
ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?
מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.
האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.
חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה.
ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.
מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -
למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.
מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.
איזה סגנון חיים אתה מצפה?
איך תממן את זה?
איך ואיפה תראה המשפחה שלך?
נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.
באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.
אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.
שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.
להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.
כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק. נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.
גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.
הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.
בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים. וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך. פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך. לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.
אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.
כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.
תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.
אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.
בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,
בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).
אשריך!
למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.
אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.
אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.
אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.
אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.
אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.
אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.
כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.
בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.
צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.
התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה.
האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?
בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.
מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.
בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.
או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה. בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.
בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.
גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.