הוא הולך ככה:
לילה חורפי אחד נפוליאון התעורר כי הוא היה צמא ורצה לשתות. אבל היה לו קר, והוא לא העז לצאת מהמיטה.
אז ככה הוא שכב בכפור, עד שאמר לעצמו: 'שאני, נפוליאון האמיץ, הגיבור, הכובש, אניח לדבר בזוי ושפל כמו קור להכניע אותי? לא יקום ולא יהיה!' והוא התגבר כארי, קפץ על רגליו ופנה לשתות.
אבל כשהוא הגיע לקנקן המים הוא אמר לעצמו, 'שאני, נפוליאון הנועז, הנודע, הגדול מכולם, אניח לצורך ביולוגי בזוי ושפל כמו צמא להכניע אותי? לא יקום ולא יהיה!' ונטש את קנקן המים וחזר למיטה.
ואני חושבת, שאם נפוליאון באמת היה חכם, הוא היה אומר לעצמו: 'שאני, נפוליאון, אניח לגחמה יהירה, חסרת תועלת ומטופשת למנוע ממני את מה שאני זקוק לו? לא יקום ולא יהיה!'
והיה פשוט נוטל את הקנקן ושתה לרוויה.