יש למשפחתי ניסיון רע מאוד עם שערי צדק.

כשאמי שתחיה ילדה את אחי הקטן (שיזכה לחיים ארוכים..)

שערי צדק חסרי האחריות "לא הבחינו" שלאמי אין מספיק חלב, ולא עשו שום דבר בנידון, 

כלומר הרעיבו אותו בכל התקופה שהיה שם. אמא שלי הבינה שזה המצב רק לאחר 10 ימים בבדיקות בטיפת חלב מרוב דאגה.

בברית הוא היה חצי מעולף, אפילו לא בכה. 

חוסר האחריות שהפגינו גרמו לו לאיחור התפתחותי ניכר.

ברוך ה' הוא ילד מדהים, חכם ושמח - שמשלים את הפערים כמה שיכול..

אני גם ממליצה על הדסה עין כרם.. 

השאירו אותי יום נוסף בגלל שהבת שלי ירדה קצת יותר ממה שצריך ולא היו לי יציאות..

ואמרו לי להמשיך לעקוב בבית..

בגדול מרוצה!

מהיחס, התנאי, לילה נוסף במלונית, היה לי כיף עם היולדות האחרות וכו'.

לגבי גישה טבעית- בעין כרם מעודדים תנוחות טבעיות וזה ממש כיף!!

וזה לא סותר שבמקרה שה מזהי צורך הם ממהרים לנתח קיסרי (לטוב ולרע)- שתי השמועות נכונות (על סמך היכרות לא רק כיולדת)

זה לא סותר. מי שיודעת שיש לה סיכוי סביר לסיים בקיסרי והיא ממש רוצה לנסות עד תום לידה רגילה- לא מומלץ לה על עין כרם.

מי שאין כל סיבה נראית לעין שיגמר בקיסרי- כן מומלץ (אם כי אף פעם א"א לדעת איך יגמר)

אני למשל מנסה כמה שיותר טבעי (נראה אולי לידה הבאה לידה ביתית ) אבל ברגע שיש בעיה רפואית

מעדיפה לא לקחת סיכונים.. לכן עין כרם טוב לי משתי הבחינות.

(ניסיתי להסביר איך זה משתלב הגישה הטבעית עם הממהרים לקיסרי)

בגדול כל בתי החולים בירושלים הם טובים לכן זה תלוי מה שאת מחפשת...

מה בדיוק חשוב לך?

מה בדיוק חשוב לך?

ולא עזרו לי שהיתי זקוקה להן מאוד. לא נהנתי כלל חוויה ממש לא נעימה.

לידה שניה ילדתי בעין כרם. נהנתי עד הגג. יחס מילדות מהממות נתנו לי את הזמן ברוגע הרגיעו אותי עזרו לי תמחו בי בקיצור נהנתי ממש. לידה הבאה אני ילך בע"ה רק להדסה. רגלי לא תדרוך בשערי צדק.

אבל ישנם נשים שכן נהנו בשערי צדק. כל מקרה לגופו.

אצלי היה שם תסבוך באשמתם והם כלל לא התייחסו למצב הבריאותי שהיה לי כתוצאה מכך.

מנצלש"ת לך...

חשוב לי ביות מלא, גישה טבעית בלידה, ומקלחת בחדר לידה...

הייתי הולכת בשמחה להר הצופים אבל הבנתי שכדי שיהיה ביות גם בלילה- זה תלוי בשכנתי לחדר.

בשערי צדק- עד כמה זה בולט או משמעותי שהגישה בחדר לידה היא לא ממש טבעית כמו בעין כרם? האם המיילדות מאפשרות תנוחות שונות, מסייעות בלחיצות על הגב התחתון וכד' או שהן לא בענין?

אם מישהי יכולה להאיר את עיני אני אודה לה!

היה לי ממש טוב.

זו הייתה לידה ראשונה שלי, הייתה יחסית מהירה כך שאפידורל שגם ככה לא רציתי בכלל לא היה רלוונטי.

לא באמת היה לי זמן להתקלח שם אבל יש מקלחת בחדר לידה ויש גם בקבלה (הציעו לי להתקלח שם אבל סירבתי כי הייתי בטוחה שהלידה תתפתח מהר (אינטואיציה.. האחות לא ממש האמינה שזה יקרה כל כך מהר) וצדקתי, ומזל שלא נכנסתי להתקלח. התגלגלתי על כדור פיזיו שהביאו לי שם עד הלידה.

הייתי בביות מלא והוא אכן ביות מלא (התינוקת הייתה איתי כל הזמן!) ביקשתי שבעלי יהיה איתה בבדיקות שאחרי הלידה ולא עשו עם זה שום בעיה. בדיקות רופא לפני השחרור אני הייתי בתינוקיה איתה. כל שאר הבדיקות (רופא, שמיעה וכו') היו בחדר בנוכחתי. אפשר לסרב לחלק מהדברים בטופס שמחתימים עוד בקבלה ללידה.

למה את קוראת גישה טבעית?

ילדתי בלי אפידורל.

ביקשתי שיניחו עליי את התינוקת ולא יחתכו מיד את חבל הטבור וכך היה. תפרו אותי כשהיא הייתה עליי ולמרות שזה קצת עלול להפריע לתפירה נתנו לי (זה היה מעולה!! הייתי עסוקה בללטף אותה ולא בזה שתופרים אותי).

הנקתי אחרי הלידה ועודדו אותי.

לגבי תנוחות, אני לא יודעת. זו הייתה לידה ראשונה והתפתחה מהר (הגעתי עם ירידת מים ובלי צירים בשעה רבע לחמש וילדתי בתשע ועשרים..) אז לא ביקשתי כלום וילדתי על הגב (כל כך כאב לי והייתי עסוקה בנשימות, בקושי השחלתי שאני רוצה את התינוקת עליי מיד וכו', לא ממש חשבתי על לשנות תנוחה).

בכל החלטה צריך שליחים טובים והרבה סיעתא דישמיא!

לאפשר ליולדת ללדת איך שהיא רוצה.

לא להיות מחוברת למוניטור כל הזמן, להיות בתנועה, ללדת באיזו תנוחה שנוח לי וכד'.

הגעתי רק לחצי השעה האחרונה של הלידה. 

1. חייבו אותי במוניטור בשלב שהתינוק יצא, שמו את המוניטור נמוך נמוך (כדי לבדוק שהוא עומד בצירי הלחץ) וזה הציק לי ברמות... התחננתי שיורידו לי ולא הורידו. לא ידעתי אז מה רמת החשיבות של זה. אילו זה היה חוזר על עצמו היום (באותם התנאים שהיו אז, שכל המדדים היו מעולים, וזה הפריע מאוד) - הייתי חותמת על סירוב. 

2. המיילדת ניסתה לפקוע לי את המים מבלי לשאול אותי קודם. הרגשתי שהיא מכניסה לי משהו, אז אמרתי לה (יצא די בצעקה באקסטזה של צירי לחץ... ) "מה את עושה שם? תוציאי את זה ממני!" והיא הוציאה... ישר אחר ביקשתי שלא תעשה שום דבר מבלי לשאול אותי קודם, ומאז אכן כך היה. כולל תפירה של שני תפרים שהיו בשיא העדינות. כולל הזריקה שמקבלים בדרך כלל אוטומטית לכיווץ הרחם - שאלה אותי קודם. 

חוץ מזה היה מעולה, החדרים מעולים, נוחים. 

הסכימו לכל תנוחה כל עוד היא על המיטה. 

ניסו לעזור לי עם התנוחות, הביאו לי כדור פיזיו כדי להישען עליו, 

היו מוכנים שאשים פוף קטן שהבאתי מהבית (והיה מעולה, והיו גמישים מאוד מבחינת ניקיון - פשוט שמו על זה סדין שלהם). 

אחר כך כשהיתה תקיעה מסויימת הסבירו שכשהתינוק גדול לפעמים דווקא נוח יותר מכריעה - על הצד. 

וזה אכן קידם. 

לגבי האשפוז אני חושבת שחשוב להזהיר - גם לגבי ביות מלא - זה עדיין בית חולים, זה עדיין לא משהו אוטופי לגמרי. לדוגמא - עדיין נותנים אוטומטית זריקה תוך כדי שנותנים לתינוק סוכר, במקום שהאם תניק לדוגמא. 

כלומר אם חשוב לך כל מיני דברים שיעשו לפי הדרך שלך ולא אוטומטית לפי נוהל בית החולים - את עדיין צריכה לעמוד על המשמר.

חוץ מזה יש לי אזהרה לגבי אחת מצוות האחיות מביות מלא, מישהי שעשוייה להיות מותק ועשוייה גם להתנכל באופן לא מוסבר. אבל זה אני מוכנה לשלוח רק בפרטי. 

שאר הצוות היה ממש מקסים!

בשערי צדק לא הייתי כי לא מאפשרים שם ליווי בלילה בביות המלא. לפחות כך נאמר לי לפני כשנתיים וחצי. 

בהצלחה!

הלידה. בלי המוניטור הייתי חוזרת הביתה עם ילד מת או עם פגיעה לכל החיים.

תודות למוניטור החישו את הלידה והצילו את הילד.

כשהכל עובר בשלום, אנחנו רוצות תנאים ביתיים ונעימים.

כשמשהו חו"ח משתבש, חייבים צוות מקצועי ומכשור אמין, גם אם זה לא תמיד הכי נעים.

שלב קצר מאוד של לחיצות, שלפני כן כל המדדים מעולים, 

ולעומת זאת המוניטור ממש הפריע ללחיצות. 

ובלי קשר למקרה שלי,

מוניטור הרבה פעמים מזייף, וזה גורם לנזקים. 

אצלי, פעמיים זה גרם לנזק, בלידה הראשונה והשלישית (לא המקרה המסופר). 

ואני חושבת שהרבה מכירות את הסיפור הזה - מוניטור שמתמשך ומתמשך, כי חייבים 20 דקות רציפות, 

ואז מגלים שזה בכלל לא היה במקום הנכון, האחות מסדרת ושוב יוצאת. 

בזמן הזה צריך להסתדר עם צירים בשכיבה... ואז כבר הכוחות אוזלים וזה משפיע לרעה על הלידה. 

ואפילו עם אפידורל - יש הרבה מה לעשות כדי לקדם לידה, אבל אי אפשר לעשות את זה אם צמודים למוניטור, 

שצריך להשגיח שלרגע לא יזוז, כי אז צריך לעשות שוב את כל ה-20 דקות מההתחלה. 

אצלי באופן ישיר המצב הזה כמעט גרם לקיסרי. נכון שעדיף קיסרי על תינוק מת (ואין בכלל מה להשוות!!),

אבל אם אפשר להימנע גם מזה וגם מזה, לא עדיף?

מוניטור יכול להציל, אך יכול גם לגרום לנזקים. 

צריך גם שכל ישר. 

לדוגמא - 20 דקות - למה? זה לא בכל בית חולים ככה!

יש בתי חולים שמספיק אצלם 5 דקות תקינות!

וכדאי גם להיות אקטיביים ולא פסיביים - לא לחכות 20 דקות ולגלות שהכל לא בסדר, אלא אחרי 5 דקות כבר לקרוא לאחות ולוודא שזה בסדר. 

חוץ מזה מוניטור זה לא המדד היחיד - צריך להתייחס גם לעוד מדדים. 

אישית אני מתפללת לפני שאני מגיעה ללידה - 

שאוכל לקבל במידת הצורך מבית החולים את הדברים הטובים שהוא מציע (כלומר מבחינת בטיחות וכו'), 

ולא לצאת ניזוקה מהדברים הלא טובים שהוא מציע (לדוגמא היצמדות לפרוטוקולים שלפעמים היא דווקא המסכנת). 

יודעת מראש שאני מתפשרת עד איפה שאני מוכנה להתפשר, כי אני מבינה שזה המוסד וזאת המסגרת וכו'.

ומקווה לדעת לשים את הגבול בהסכמה עם הצוות -  איפה שאני לא מוכנה להתפשר, כי זה מזיק מידי. 

מוסמך מצוות בית החולים שיבדוק את הדברים לעומק!!!

לטובת כולנו!

היא נורא נהנתה מהיחס האישי, מהטיפול המסור.

הלידה היתה קצת קשה אבל היא נהנתה נורא!

המסקנה העיקרית, בקיצור- היא שהעיקר זה להתפלל שאני  אגיע לידיים של מיילדת טובה ואחיות טובות...

בעין כרם מעודדים ללדת בתנוחה נוחה (על שש וכו')

בהר הצופים יש צוות מקסים! ילדתי שם אמנם עם מיילדת ממש רעה אבל במחלקה היה פשוט כיף! מכבדים, עוזרים וגם ממש זורמים עם היולדת. (אבל אין ביות מלא)

בשתי ההדסות נותנים לבעל להיות איתך כל היום עד 21:00 (בשערי צדק רק בשעות של הביקור ואין הרבה כאלה ....)

(בשערי צדק אמנם יש אוכל טוב וכולן דתיות/חרדיות אבל כל הנ"ל לא קיים שם)

בשערי צדק בין 15-19 זה שעות ביקור לכל מי שרוצה.. לא זוכרת ממתי- אבל מוקדם בבוקר עד 21:00  זה למלווה אחד- מי שאת בוחרת. 

עד האפידורל נתנו לי להיות ולעשות מה שאני רוצה! וגם אחרי התייחסו לכל הבקשות שלי ברצינות(ושלושתם יחסית בזמני עומס!!!).

באמת רק תפילות שיהיו שליחים טובים!

ממש לא נכון!! הוא נמצא עד שהשומר מעיף אותו ב- 21:00

נכון למלפני שנה וחצי, לא שמעתי שהשתנה.

אולי את מתבלבלת עם מעייני הישועה

לגבי מחלקת היולדות (לאחר הלידה):

בשערי צדק הצוות מדהים, נעים מאד להיות שם בשבת, האוכל ברמה ובשפע.

אך הרגשתי שלתינוקות פחות טוב להיות שם. נכון שרוב הזמן התינוק יכול להיות עם האמא, אבל יש כמה פעמים ביום שמבקשים להחזיר את כל התינוקות לטיפול (בדיקות, שקילה, מקלחת וכו'). הבעיה היא שהתינוקות מחכים לפעמים זמן לא קצר עד שמגיעים לטיפול בהם, ובזמן הזה הם בוכים בתינוקייה במקום להיות חבוקים אצל אמותיהם. נראה לי שהבעיה נעוצה בכך שישנה הפרדה בין מחלקת היולדות לבין מחלקת היילודים - ישנן אחיות שונות ליולדות ואחיות שונות ליילודים ואין כ"כ קשר ביניהן. 

לעומת זאת בהדסה עין כרם - פחות התחברתי לצוות, השבת היתה קצת פחות נעימה ונוחה, והאוכל היה בסיסי ביותר (לא מספיק מבחר ולא כ"כ טעים לדעתי).

אבל - בהקשר של התינוקות - נראה לי שלתינוק עדיף להיות בהדסה. גם אם לא בחרת בביות מלא, עדיין את זו שקובעת את הלו"ז של התינוק. בשונה משערי צדק - בהדסה לכל אם ותינוקה מוצמדת אחות. האחות מטפלת באם ועוזרת לה לטפל בתינוק (כי בעצם גם הוא באחריותה). 

בקיצור - לדעתי לאמא נעים יותר במחלקת היולדות של שערי צדק, ואילו לתינוק טוב יותר במחלקת היולדות של עין כרם.

לגבי הלידה עצמה - 

בשערי צדק היתה לי חוויה מדהימה, בכל לידה מחדש (4 לידות ילדתי שם).

לגבי עין-כרם - אני לא יכולה להעיד, כי קצת אחרי תחילת הלידה הובהלתי לניתוח חרום. [אולי זה בעצם כן מעיד על משהו...]

וכמובן - כמו שאמרו לך - צריך סיעתא דישמיא והרבה תפילות...

שיהיה בשעה טובה ובקלות!

ילדתי 4 לידות בשע"צ, והיה מעולה.

בלידה החמישית הגעתי בשבוע 42, ומבחינתם הייתי צריכה לחכות עוד יום וחצי- עד שתתפנה להם אפשרות של זירוז. (היו 6 או 7 לפני) הודעתי להם שאני בעניין של ללדת (אם שולחים אותי ללדת כי כבר מאוחר וצריך ללדת ב42, אז תיילדו אותי במיוחד שזה יצא יום חמישי ולחכות ולהגיע לזירוז בשבת זה בעייתי. אבל גם בלי קשר. או שתשחררו אותי הביתה או שתיילדו אותי- עכשיו! )

עברתי להר הצופים. והיה גם ממש טוב. 

 בהר הצופים היה הרבה פחות עמוס, הרבה יותר רגוע, הרבה יותר יחס אישי ולא תחושה של לחץ-לחץ-לחץ.

מצד שני.. התרגלתי לתנאים הטובים של שע"צ... היופי החיצוני שעושה טוב בנשמה, שמירת שבת- בלי תהיות האם זה בסדר שעושים לי בדיקת דם בשבת, חדר אוכל נורמלי ולא ברחבה בדיוק מול החדר ולא זוכרת מה עוד.

אם את חושבת על הדסה, תדעי שבעקרון יש לך זכות ללילה נוסף בהדסה בייבי. אני ויתרתי על זה כי לא הייתי מוכנה לזה נפשית. ויום אחרי השחרור התחרטתי על זה וישר הודעתי לבעלי שאם נלד שוב בהדסה- אני מוסיפה לעצמי לילה שם - שגם הוא יתכונן לעניין

והאמת, המקום שקיבלתי עליו הכי הרבה המלצות (מחברות קרובות ואחות שלי), ושאני יודעת שיש הרבה שמגיעות אליו במיוחד מרחוק (או שחולמות עליו מרחוק, ולא מגיעות) זה לניאדו. אם לא הלחיצו אותך ואמרו לך להגיע מהר לבי"ח- אולי שווה לחשוב על הרעיון.. (למי שיש הרבה ילדים בבית, הבנתי שנותנים ימים נוספים שם או בבית החלמה. לא יודעת בדיוק פרטים)

והכי חשוב- שתהיה לידה טובה, קלה, מהירה ובבריאות שלמה! 

אלו שדיברו איתי לא אמרו לי שכדאי ללכת לשם מבחינת הגישה הטבעית.  אמרו ששם הרגישו הכי טוב- מכל הבחינות.

מצד שני, יכול להיות שלא תפרו אותן שם

היו לי כל מיני חוויות שם. בעיקרון היה טוב.

הגעתי ממש בהתחלת הלידה, ילדתי אחרי יום שלם אחרי שהגעתי. בהתחלה רצו לשלוח אותי הביתה. אחר כך החליטו להשאיר אותי שם, אבל בעיה שהיה צפוף. שמו אותי בביות מלא, והייתי במסדרון חצי יום עם צירים מדי פעם. אחרי ששחררו חלק מהיולדות נתנו לי חדר.

הלידה הייתה קשה וארוכה.

יש לי בעיה אורטופדית, אז אחרי כמה שעות בחדר לידה, כשראו שראש התינוק יותר מדי למעלה הציעו קיסרי. והרופאים התלבטו על קיסרי עד שילדתי לבסוף... בלידה רגילה. יאמר לזכותם שהתחשבו בזה שאני לא רוצה קיסרי (אלא אם כן ממש חייבים), נתנו לי זירוז  ואפידורל שבאמת עזרו. לבסוף הגיע רופא שאמר שאני יכולה ללדת רגיל ובאמת ילדתי כך בעזרת מיילדת מצוינת ובעזרת דולה מצוינת.

בביות המלא (שחזרתי אליו) היה צוות טוב ומקצועי, שעזר לי המון. התינוק היה כמעט כל הזמן איתי, האוכל היה טעים, והחדר נוח.

וכמובן שבכל מקום שנלך צריך הרבה תפילות וסיעתא דשמיא. בהצלחה לכולן!

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..

(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)

הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.

גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..

לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

אבעלי לא ענה לי אם הוא בעניין שנצטרף לאתגר (שלחתי לו הודעה בבוקר והוא היה עסוק..)

אבל הפלאפון שלי היה בצד כל השעתיים

והפלאפון שלו שימש בעיקר כמצלמה של היום הולדת שהייתה פה יחד עם הדלקת נרות

היה פה ערב יפה ב"ה.

תודה שוב על הרמת הכפפה!

רוב הזמן מאז הדלקת נרות הייתי בלי הפלאפון,

ומעכשיו עד שכל הילדים ישנים, כולל המתבגרים..

הייתי כמעט 3 שעות ללא...

שיחקתי עם הילדים בסביבונים, סיפרנו גברת קרש ומר מערוך עם דמויות והצגה, הכנו לביבות תפוא והיה ממש זמן איכותי.

ואי כזה משמח לשמוע!

קשור מאוד לנושא השרשור

הרב אייל ורד:

הרב מתייחס רק למה שקורה שמחצינים, ובכלל לא למה שנכנס הביתה. לי זה נתן נקודות למחשבה גם בכיוון הזה...

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!

לא שאיבות אבל כוס טפטופים. לי ממש עזר בלילות הראשונים, גם לא התעסקתי עם סטריליזציה זרקתי את הטיפות שהוצאתי. לא הסוג שמתלבש שלא כזה שאפשר טיפה ללחוץ אז זו שאיבה סופר עדינה, הוצאתי כמה מל וזה עשה הבדל. אבל זוכרת את זה יותר מיומיים...

מזל טוב, תרגישי טוב!!

תקפיאי מגבות עם מים שסחטת או פדים רטובים

)אני לקחתי מהבית חולים כמה פדים קפואים כאלה וכלפעם שהתחמם עלי הקפאתי שוב)

ושימי על עצמך איפה שגדוש וכואב

אצלי ממש עזר 

אצלי עובר לחלוטין בערך שבוע אחרי הלידה.

אני כן שאבתי עד להקלה משמעותית, בהתחלה אפילו פעמיים-שלוש ביום ואז פעם ביום, ראיתי שאצלי זה לא הגביר את החלב (עובדה שאחרי מספר ימים זה ירד) אבל מאוד הקל ומנע דלקת (באחת הלידות הקודמות ניסיתי בלי לשאוב כי אומרים שזה לא נכון לשאוב בשלב הזה, כן סחטתי ועיסיתי את המקום ונוצרה לי דלקת).

זה קרה אתמול בערב מתישהו

לא להאמין כמה אני מכורה😂

אצלי מתעדכן רק בכניסה ויציאה מהפורום ולא מריפרוש הדפדפן

@משה

רציתי לכתוב מה קרה שהפורום כל כך שקט

עד שהבנתי שיש מלא שרשורים שהוא מסרב להראות לי אותם

ושהצלחתן לענות

ושהצלחתי לראות🤣

לי היה אחרי שבועיים בערך דימום כמו מחזור שאסר

כלאמר ההוצאה עצמה והימים הבאים אחריה, לא היה כלום?

אבל הרופאה אמרה לי שזה יכול גם להיות באותו היום

אוסרת אצלנו כך שהשאלה מתייתרת אצלי....

הגיוני שאחרי שבועיים יהיה דימום כי הרירית נבנית ואז מתחילה להתפרק

מה המרחק מהבית? 

אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה

היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא

גרים רחוק. אזור השעה נסיעה... 

לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...

אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.

לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה

כמה זמן את מתכננת להיות אצל ההורים? זה משמעותי להחלטה בעיני

וגם של התנהלות

למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...

אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.

הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.

עוד נקודות

כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים

האם יש שם ואצלכם מייבש

מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(

אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)

תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת

אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים

אלא אם כן בעלך ממש בעניינים, ויודע מה להביא.

1. כן כדאי להביא איתך משאבה ידנית, לא תמיד צריך אבל יש מקרים שצריך ותמיד טוב שיהיה לך כבר בביח

2. כן עדיף

תכיני תיק רק לזמן השהות בביח ולפני שאת נוסעת להורים תעברי בבית ותכיני לך תיק

ולילד הפעוט תביאי 10 חליפות ו-2 פיג'מות לא תצטרכי יותר מזה לדעתי

לק"י

הם נהנים מדברים קטנים.

בני כמה הם?

לק"י

אפשר טפטופי ניירות על דף עם הגדול.

לקחת גליל נייר, להדביק מסקנטייפ על צד אחד (על הפתח), לצייר עליו עם טוש לא מחיק, ואז להכניס פנס לתוך הגליל ולהאיר על הקיר.

לאפות ביחד עוגיות או לקשט סופגניות.

לשיר ולרקוד.

ואנחנו גם עושים סביבון עם הפתעות בפנים. אפשר לתת לילדים לקשט.

אלא אם יש במתנס השכונתי,

ואז מה שהם מבינים, זה נחמד בלי טרחה מרובה.

אם תלכי להצגות בסגנון של תיאטרון, מה תעשי אם הקטנה תבכה והגדול ירצה להישאר בהצגה?

וגם תכלס חבל על הכסף.

אפשר לעשות כל יום משהו אחר קטן נחמד.

אתלי מאוד אהבו פנסים וסביבונים מדליקי אורות או צבעוניים.

אפשר להכין להם כתרים (או לשמור מהגן אם שרד..)

שירים, ריקודים קצת, ארוחת ערב וזהו..

את מדליקה איתם נרות?

אם הם הולכים לישון לפני שבעלך חוזר, כדאי להדליק איתם גם לפני כן כשהם ערים עדיין

ואח"כ את ההדלקה האמיתית תעשו אתם כזוג.

הכנתי סביבון מקרטון(כמו שיש בגן, ואפשר להגזים פחות ולקנות מוכן..)

ואז כל יום אחרי הדלקת נרות יש הפתעה קטנה בסביבון.. לא משהו גדול בכלל! אני שמה בדכ יצירות/הפתעות של שקל כאלה/דברים שגם ככה תכננו לקנות(נגיד השנה ביום הראשון יהיה פניני הלכה לילדים החדש של חנוכה, שאר הימים יהיו ממגירת ההפתעות אלא אם במקרה אגיע לחנות לקנות דברים במיוחד)

זה משהו שממש מחכים לו והופך את כל החוויה של הדלקת נרות לזמן משפחתי כייפי..

מדליקים נרות

שרים מעוז צור

מביאים סביבון הפתעות

ואז נשארים ביחד סביב הנרות, לפעמים יש משהו טעים כמו ספינגים אבל לא כל יום, מתעסקים בהפתעה החדשה, מנגנים קצת אם זורם, משחקים בסביבונים... ואז ארוחת ערב ולישון

זה עדיין החג הכי כייפי שיש!

אפשר גם לעשות יצירות לקשט את הבית זה גם מכניס לאווירה ממש

ורוקדים איתן.. זה עושה אווירה כיפית ולא דורש הרבה.

בימים שאנחנו בבית אם יש לי כח,  מכינה משהו שמתאים לחג- לביבות/ ספינג' משהו שובר שגרה קצת

קנינו להם דברים של יצירה - לצביעה, וחוברת למי שרלוונטי (ממקסטוק, משהו חמוד של חנוכה) וכל יום נעשה יצירה או שנכין מאכל טעים (לאו דוקא קשור לחנוכה) או משהו בסגנון.

אולי נקבע גם הדלקת נרות אחת עם שכנים שהם חברים.

ילדים בגיל הזה לא צריכים הרבה. פעילות אחת נעימה זה חוויה מספיקה בשבילם 

שירים של חנוכה, לרקוד איתם, לשחק על הרצפה בסביבונים ולטגן סופגניה. מהמם.

הצגות בעיני זה לרוב תרבות יוון ואז זה יוצא בדיוק ההיפך החג... 

2. מנסה להרבות אהבה ולהרגיש שהיא קרובה אלי. הרי אם אחותי תזכה עכשיו במיליון דולר בטוטו, לא אשמח בשבילה? כי שמחתה זו שמחתי ואין מה לקנא. אז גם אם יש משהו לחברה ומקנאים, להתחבר יותר ולאהוב יותר, ומתוך כך שמחתה זו שמחתי!

נותנת לעצמי להרגיש הכל, מגיעה עד לתהומות העצב. גם אם זה כולל לחשוב מחשבות רעות על מי שאני מקנאת בו.

ואחרי זמן מה הדברים נרגעים ואני מצליחה לראות את המצב טוב יותר ולהרגיש יותר טוב.

קוראת דברי אמונה. מה ששלי שלי

ומתפללת להצלחתו

פשוט להגיד אני ממש רוצה ש... ולהכיר בזה שיש משהו שאת מאוד רוצה וכואב לך שאין לך אותו. זה לא קשור לזה שלאחרים כן יש, ואם יש משהו שאני רוצה אני מפרגנת אותו גם לאחרים, שיהיה להם, למה לא🤷🏻‍♀️ זה לא לוקח ממני. זה רק מציף לי את הכאב וזה בסדר.

ואם זה רלוונטי לנושא שאני מקנאה בו- להזכיר לעצמי שבחרתי בבחירות מסוימות ולמה בחרתי בהם, גם אם הם מבאסות אותי.

למה אני רוצה מה שיש לו/ לה?

זה בר השגה? אם כן, יוצאת לדרך

אם לא, אז אמונה. מה ששלי שלי ומה שלא אז לא.

זה דורש כנות פנימית. האם מדובר בחסמים שלי או באמת המציאות היא כזו שאין באפשרותי לשנותה או שבחרתי דרך מסוימת שיש לה מחירים כאלה ואחרים

רואה בקנאה רגש מצוין להעלאת המודעות

מה חסר/ כואב לי

ולמצוא דרך לענות על הצורך/ לטפל בכאב

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

והיתה פעם שלא היו כתמים אך כן נשארה שארית והרופאה פספסה, כדאי לוודא.

זה מרגיז שנאסרים בטעות גם לי קרה, זה באמת קשה לא לדעת בדיוק מה קורה. אל תעשי לך מצפון..