יש למשפחתי ניסיון רע מאוד עם שערי צדק.

כשאמי שתחיה ילדה את אחי הקטן (שיזכה לחיים ארוכים..)

שערי צדק חסרי האחריות "לא הבחינו" שלאמי אין מספיק חלב, ולא עשו שום דבר בנידון, 

כלומר הרעיבו אותו בכל התקופה שהיה שם. אמא שלי הבינה שזה המצב רק לאחר 10 ימים בבדיקות בטיפת חלב מרוב דאגה.

בברית הוא היה חצי מעולף, אפילו לא בכה. 

חוסר האחריות שהפגינו גרמו לו לאיחור התפתחותי ניכר.

ברוך ה' הוא ילד מדהים, חכם ושמח - שמשלים את הפערים כמה שיכול..

אני גם ממליצה על הדסה עין כרם.. 

השאירו אותי יום נוסף בגלל שהבת שלי ירדה קצת יותר ממה שצריך ולא היו לי יציאות..

ואמרו לי להמשיך לעקוב בבית..

בגדול מרוצה!

מהיחס, התנאי, לילה נוסף במלונית, היה לי כיף עם היולדות האחרות וכו'.

לגבי גישה טבעית- בעין כרם מעודדים תנוחות טבעיות וזה ממש כיף!!

וזה לא סותר שבמקרה שה מזהי צורך הם ממהרים לנתח קיסרי (לטוב ולרע)- שתי השמועות נכונות (על סמך היכרות לא רק כיולדת)

זה לא סותר. מי שיודעת שיש לה סיכוי סביר לסיים בקיסרי והיא ממש רוצה לנסות עד תום לידה רגילה- לא מומלץ לה על עין כרם.

מי שאין כל סיבה נראית לעין שיגמר בקיסרי- כן מומלץ (אם כי אף פעם א"א לדעת איך יגמר)

אני למשל מנסה כמה שיותר טבעי (נראה אולי לידה הבאה לידה ביתית ) אבל ברגע שיש בעיה רפואית

מעדיפה לא לקחת סיכונים.. לכן עין כרם טוב לי משתי הבחינות.

(ניסיתי להסביר איך זה משתלב הגישה הטבעית עם הממהרים לקיסרי)

בגדול כל בתי החולים בירושלים הם טובים לכן זה תלוי מה שאת מחפשת...

מה בדיוק חשוב לך?

מה בדיוק חשוב לך?

ולא עזרו לי שהיתי זקוקה להן מאוד. לא נהנתי כלל חוויה ממש לא נעימה.

לידה שניה ילדתי בעין כרם. נהנתי עד הגג. יחס מילדות מהממות נתנו לי את הזמן ברוגע הרגיעו אותי עזרו לי תמחו בי בקיצור נהנתי ממש. לידה הבאה אני ילך בע"ה רק להדסה. רגלי לא תדרוך בשערי צדק.

אבל ישנם נשים שכן נהנו בשערי צדק. כל מקרה לגופו.

אצלי היה שם תסבוך באשמתם והם כלל לא התייחסו למצב הבריאותי שהיה לי כתוצאה מכך.

מנצלש"ת לך...

חשוב לי ביות מלא, גישה טבעית בלידה, ומקלחת בחדר לידה...

הייתי הולכת בשמחה להר הצופים אבל הבנתי שכדי שיהיה ביות גם בלילה- זה תלוי בשכנתי לחדר.

בשערי צדק- עד כמה זה בולט או משמעותי שהגישה בחדר לידה היא לא ממש טבעית כמו בעין כרם? האם המיילדות מאפשרות תנוחות שונות, מסייעות בלחיצות על הגב התחתון וכד' או שהן לא בענין?

אם מישהי יכולה להאיר את עיני אני אודה לה!

היה לי ממש טוב.

זו הייתה לידה ראשונה שלי, הייתה יחסית מהירה כך שאפידורל שגם ככה לא רציתי בכלל לא היה רלוונטי.

לא באמת היה לי זמן להתקלח שם אבל יש מקלחת בחדר לידה ויש גם בקבלה (הציעו לי להתקלח שם אבל סירבתי כי הייתי בטוחה שהלידה תתפתח מהר (אינטואיציה.. האחות לא ממש האמינה שזה יקרה כל כך מהר) וצדקתי, ומזל שלא נכנסתי להתקלח. התגלגלתי על כדור פיזיו שהביאו לי שם עד הלידה.

הייתי בביות מלא והוא אכן ביות מלא (התינוקת הייתה איתי כל הזמן!) ביקשתי שבעלי יהיה איתה בבדיקות שאחרי הלידה ולא עשו עם זה שום בעיה. בדיקות רופא לפני השחרור אני הייתי בתינוקיה איתה. כל שאר הבדיקות (רופא, שמיעה וכו') היו בחדר בנוכחתי. אפשר לסרב לחלק מהדברים בטופס שמחתימים עוד בקבלה ללידה.

למה את קוראת גישה טבעית?

ילדתי בלי אפידורל.

ביקשתי שיניחו עליי את התינוקת ולא יחתכו מיד את חבל הטבור וכך היה. תפרו אותי כשהיא הייתה עליי ולמרות שזה קצת עלול להפריע לתפירה נתנו לי (זה היה מעולה!! הייתי עסוקה בללטף אותה ולא בזה שתופרים אותי).

הנקתי אחרי הלידה ועודדו אותי.

לגבי תנוחות, אני לא יודעת. זו הייתה לידה ראשונה והתפתחה מהר (הגעתי עם ירידת מים ובלי צירים בשעה רבע לחמש וילדתי בתשע ועשרים..) אז לא ביקשתי כלום וילדתי על הגב (כל כך כאב לי והייתי עסוקה בנשימות, בקושי השחלתי שאני רוצה את התינוקת עליי מיד וכו', לא ממש חשבתי על לשנות תנוחה).

בכל החלטה צריך שליחים טובים והרבה סיעתא דישמיא!

לאפשר ליולדת ללדת איך שהיא רוצה.

לא להיות מחוברת למוניטור כל הזמן, להיות בתנועה, ללדת באיזו תנוחה שנוח לי וכד'.

הגעתי רק לחצי השעה האחרונה של הלידה. 

1. חייבו אותי במוניטור בשלב שהתינוק יצא, שמו את המוניטור נמוך נמוך (כדי לבדוק שהוא עומד בצירי הלחץ) וזה הציק לי ברמות... התחננתי שיורידו לי ולא הורידו. לא ידעתי אז מה רמת החשיבות של זה. אילו זה היה חוזר על עצמו היום (באותם התנאים שהיו אז, שכל המדדים היו מעולים, וזה הפריע מאוד) - הייתי חותמת על סירוב. 

2. המיילדת ניסתה לפקוע לי את המים מבלי לשאול אותי קודם. הרגשתי שהיא מכניסה לי משהו, אז אמרתי לה (יצא די בצעקה באקסטזה של צירי לחץ... ) "מה את עושה שם? תוציאי את זה ממני!" והיא הוציאה... ישר אחר ביקשתי שלא תעשה שום דבר מבלי לשאול אותי קודם, ומאז אכן כך היה. כולל תפירה של שני תפרים שהיו בשיא העדינות. כולל הזריקה שמקבלים בדרך כלל אוטומטית לכיווץ הרחם - שאלה אותי קודם. 

חוץ מזה היה מעולה, החדרים מעולים, נוחים. 

הסכימו לכל תנוחה כל עוד היא על המיטה. 

ניסו לעזור לי עם התנוחות, הביאו לי כדור פיזיו כדי להישען עליו, 

היו מוכנים שאשים פוף קטן שהבאתי מהבית (והיה מעולה, והיו גמישים מאוד מבחינת ניקיון - פשוט שמו על זה סדין שלהם). 

אחר כך כשהיתה תקיעה מסויימת הסבירו שכשהתינוק גדול לפעמים דווקא נוח יותר מכריעה - על הצד. 

וזה אכן קידם. 

לגבי האשפוז אני חושבת שחשוב להזהיר - גם לגבי ביות מלא - זה עדיין בית חולים, זה עדיין לא משהו אוטופי לגמרי. לדוגמא - עדיין נותנים אוטומטית זריקה תוך כדי שנותנים לתינוק סוכר, במקום שהאם תניק לדוגמא. 

כלומר אם חשוב לך כל מיני דברים שיעשו לפי הדרך שלך ולא אוטומטית לפי נוהל בית החולים - את עדיין צריכה לעמוד על המשמר.

חוץ מזה יש לי אזהרה לגבי אחת מצוות האחיות מביות מלא, מישהי שעשוייה להיות מותק ועשוייה גם להתנכל באופן לא מוסבר. אבל זה אני מוכנה לשלוח רק בפרטי. 

שאר הצוות היה ממש מקסים!

בשערי צדק לא הייתי כי לא מאפשרים שם ליווי בלילה בביות המלא. לפחות כך נאמר לי לפני כשנתיים וחצי. 

בהצלחה!

הלידה. בלי המוניטור הייתי חוזרת הביתה עם ילד מת או עם פגיעה לכל החיים.

תודות למוניטור החישו את הלידה והצילו את הילד.

כשהכל עובר בשלום, אנחנו רוצות תנאים ביתיים ונעימים.

כשמשהו חו"ח משתבש, חייבים צוות מקצועי ומכשור אמין, גם אם זה לא תמיד הכי נעים.

שלב קצר מאוד של לחיצות, שלפני כן כל המדדים מעולים, 

ולעומת זאת המוניטור ממש הפריע ללחיצות. 

ובלי קשר למקרה שלי,

מוניטור הרבה פעמים מזייף, וזה גורם לנזקים. 

אצלי, פעמיים זה גרם לנזק, בלידה הראשונה והשלישית (לא המקרה המסופר). 

ואני חושבת שהרבה מכירות את הסיפור הזה - מוניטור שמתמשך ומתמשך, כי חייבים 20 דקות רציפות, 

ואז מגלים שזה בכלל לא היה במקום הנכון, האחות מסדרת ושוב יוצאת. 

בזמן הזה צריך להסתדר עם צירים בשכיבה... ואז כבר הכוחות אוזלים וזה משפיע לרעה על הלידה. 

ואפילו עם אפידורל - יש הרבה מה לעשות כדי לקדם לידה, אבל אי אפשר לעשות את זה אם צמודים למוניטור, 

שצריך להשגיח שלרגע לא יזוז, כי אז צריך לעשות שוב את כל ה-20 דקות מההתחלה. 

אצלי באופן ישיר המצב הזה כמעט גרם לקיסרי. נכון שעדיף קיסרי על תינוק מת (ואין בכלל מה להשוות!!),

אבל אם אפשר להימנע גם מזה וגם מזה, לא עדיף?

מוניטור יכול להציל, אך יכול גם לגרום לנזקים. 

צריך גם שכל ישר. 

לדוגמא - 20 דקות - למה? זה לא בכל בית חולים ככה!

יש בתי חולים שמספיק אצלם 5 דקות תקינות!

וכדאי גם להיות אקטיביים ולא פסיביים - לא לחכות 20 דקות ולגלות שהכל לא בסדר, אלא אחרי 5 דקות כבר לקרוא לאחות ולוודא שזה בסדר. 

חוץ מזה מוניטור זה לא המדד היחיד - צריך להתייחס גם לעוד מדדים. 

אישית אני מתפללת לפני שאני מגיעה ללידה - 

שאוכל לקבל במידת הצורך מבית החולים את הדברים הטובים שהוא מציע (כלומר מבחינת בטיחות וכו'), 

ולא לצאת ניזוקה מהדברים הלא טובים שהוא מציע (לדוגמא היצמדות לפרוטוקולים שלפעמים היא דווקא המסכנת). 

יודעת מראש שאני מתפשרת עד איפה שאני מוכנה להתפשר, כי אני מבינה שזה המוסד וזאת המסגרת וכו'.

ומקווה לדעת לשים את הגבול בהסכמה עם הצוות -  איפה שאני לא מוכנה להתפשר, כי זה מזיק מידי. 

מוסמך מצוות בית החולים שיבדוק את הדברים לעומק!!!

לטובת כולנו!

היא נורא נהנתה מהיחס האישי, מהטיפול המסור.

הלידה היתה קצת קשה אבל היא נהנתה נורא!

המסקנה העיקרית, בקיצור- היא שהעיקר זה להתפלל שאני  אגיע לידיים של מיילדת טובה ואחיות טובות...

בעין כרם מעודדים ללדת בתנוחה נוחה (על שש וכו')

בהר הצופים יש צוות מקסים! ילדתי שם אמנם עם מיילדת ממש רעה אבל במחלקה היה פשוט כיף! מכבדים, עוזרים וגם ממש זורמים עם היולדת. (אבל אין ביות מלא)

בשתי ההדסות נותנים לבעל להיות איתך כל היום עד 21:00 (בשערי צדק רק בשעות של הביקור ואין הרבה כאלה ....)

(בשערי צדק אמנם יש אוכל טוב וכולן דתיות/חרדיות אבל כל הנ"ל לא קיים שם)

בשערי צדק בין 15-19 זה שעות ביקור לכל מי שרוצה.. לא זוכרת ממתי- אבל מוקדם בבוקר עד 21:00  זה למלווה אחד- מי שאת בוחרת. 

עד האפידורל נתנו לי להיות ולעשות מה שאני רוצה! וגם אחרי התייחסו לכל הבקשות שלי ברצינות(ושלושתם יחסית בזמני עומס!!!).

באמת רק תפילות שיהיו שליחים טובים!

ממש לא נכון!! הוא נמצא עד שהשומר מעיף אותו ב- 21:00

נכון למלפני שנה וחצי, לא שמעתי שהשתנה.

אולי את מתבלבלת עם מעייני הישועה

לגבי מחלקת היולדות (לאחר הלידה):

בשערי צדק הצוות מדהים, נעים מאד להיות שם בשבת, האוכל ברמה ובשפע.

אך הרגשתי שלתינוקות פחות טוב להיות שם. נכון שרוב הזמן התינוק יכול להיות עם האמא, אבל יש כמה פעמים ביום שמבקשים להחזיר את כל התינוקות לטיפול (בדיקות, שקילה, מקלחת וכו'). הבעיה היא שהתינוקות מחכים לפעמים זמן לא קצר עד שמגיעים לטיפול בהם, ובזמן הזה הם בוכים בתינוקייה במקום להיות חבוקים אצל אמותיהם. נראה לי שהבעיה נעוצה בכך שישנה הפרדה בין מחלקת היולדות לבין מחלקת היילודים - ישנן אחיות שונות ליולדות ואחיות שונות ליילודים ואין כ"כ קשר ביניהן. 

לעומת זאת בהדסה עין כרם - פחות התחברתי לצוות, השבת היתה קצת פחות נעימה ונוחה, והאוכל היה בסיסי ביותר (לא מספיק מבחר ולא כ"כ טעים לדעתי).

אבל - בהקשר של התינוקות - נראה לי שלתינוק עדיף להיות בהדסה. גם אם לא בחרת בביות מלא, עדיין את זו שקובעת את הלו"ז של התינוק. בשונה משערי צדק - בהדסה לכל אם ותינוקה מוצמדת אחות. האחות מטפלת באם ועוזרת לה לטפל בתינוק (כי בעצם גם הוא באחריותה). 

בקיצור - לדעתי לאמא נעים יותר במחלקת היולדות של שערי צדק, ואילו לתינוק טוב יותר במחלקת היולדות של עין כרם.

לגבי הלידה עצמה - 

בשערי צדק היתה לי חוויה מדהימה, בכל לידה מחדש (4 לידות ילדתי שם).

לגבי עין-כרם - אני לא יכולה להעיד, כי קצת אחרי תחילת הלידה הובהלתי לניתוח חרום. [אולי זה בעצם כן מעיד על משהו...]

וכמובן - כמו שאמרו לך - צריך סיעתא דישמיא והרבה תפילות...

שיהיה בשעה טובה ובקלות!

ילדתי 4 לידות בשע"צ, והיה מעולה.

בלידה החמישית הגעתי בשבוע 42, ומבחינתם הייתי צריכה לחכות עוד יום וחצי- עד שתתפנה להם אפשרות של זירוז. (היו 6 או 7 לפני) הודעתי להם שאני בעניין של ללדת (אם שולחים אותי ללדת כי כבר מאוחר וצריך ללדת ב42, אז תיילדו אותי במיוחד שזה יצא יום חמישי ולחכות ולהגיע לזירוז בשבת זה בעייתי. אבל גם בלי קשר. או שתשחררו אותי הביתה או שתיילדו אותי- עכשיו! )

עברתי להר הצופים. והיה גם ממש טוב. 

 בהר הצופים היה הרבה פחות עמוס, הרבה יותר רגוע, הרבה יותר יחס אישי ולא תחושה של לחץ-לחץ-לחץ.

מצד שני.. התרגלתי לתנאים הטובים של שע"צ... היופי החיצוני שעושה טוב בנשמה, שמירת שבת- בלי תהיות האם זה בסדר שעושים לי בדיקת דם בשבת, חדר אוכל נורמלי ולא ברחבה בדיוק מול החדר ולא זוכרת מה עוד.

אם את חושבת על הדסה, תדעי שבעקרון יש לך זכות ללילה נוסף בהדסה בייבי. אני ויתרתי על זה כי לא הייתי מוכנה לזה נפשית. ויום אחרי השחרור התחרטתי על זה וישר הודעתי לבעלי שאם נלד שוב בהדסה- אני מוסיפה לעצמי לילה שם - שגם הוא יתכונן לעניין

והאמת, המקום שקיבלתי עליו הכי הרבה המלצות (מחברות קרובות ואחות שלי), ושאני יודעת שיש הרבה שמגיעות אליו במיוחד מרחוק (או שחולמות עליו מרחוק, ולא מגיעות) זה לניאדו. אם לא הלחיצו אותך ואמרו לך להגיע מהר לבי"ח- אולי שווה לחשוב על הרעיון.. (למי שיש הרבה ילדים בבית, הבנתי שנותנים ימים נוספים שם או בבית החלמה. לא יודעת בדיוק פרטים)

והכי חשוב- שתהיה לידה טובה, קלה, מהירה ובבריאות שלמה! 

אלו שדיברו איתי לא אמרו לי שכדאי ללכת לשם מבחינת הגישה הטבעית.  אמרו ששם הרגישו הכי טוב- מכל הבחינות.

מצד שני, יכול להיות שלא תפרו אותן שם

היו לי כל מיני חוויות שם. בעיקרון היה טוב.

הגעתי ממש בהתחלת הלידה, ילדתי אחרי יום שלם אחרי שהגעתי. בהתחלה רצו לשלוח אותי הביתה. אחר כך החליטו להשאיר אותי שם, אבל בעיה שהיה צפוף. שמו אותי בביות מלא, והייתי במסדרון חצי יום עם צירים מדי פעם. אחרי ששחררו חלק מהיולדות נתנו לי חדר.

הלידה הייתה קשה וארוכה.

יש לי בעיה אורטופדית, אז אחרי כמה שעות בחדר לידה, כשראו שראש התינוק יותר מדי למעלה הציעו קיסרי. והרופאים התלבטו על קיסרי עד שילדתי לבסוף... בלידה רגילה. יאמר לזכותם שהתחשבו בזה שאני לא רוצה קיסרי (אלא אם כן ממש חייבים), נתנו לי זירוז  ואפידורל שבאמת עזרו. לבסוף הגיע רופא שאמר שאני יכולה ללדת רגיל ובאמת ילדתי כך בעזרת מיילדת מצוינת ובעזרת דולה מצוינת.

בביות המלא (שחזרתי אליו) היה צוות טוב ומקצועי, שעזר לי המון. התינוק היה כמעט כל הזמן איתי, האוכל היה טעים, והחדר נוח.

וכמובן שבכל מקום שנלך צריך הרבה תפילות וסיעתא דשמיא. בהצלחה לכולן!

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!

ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות

@אפונה

ממש ממליצה.

במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

האם צריך לשלם כסף וללכת לקורס מסודר אן שאפשר ללמוד את זה באינטרנט?

אני לא במצב כלכלי שמאפשר לי כרגע להוציא אלפי שקלים על קורסים..

600 ₪ לפגישה (ארוכה)

וצריך בין פגישה אחת ל3.

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

עשיתי בדיקת הריון שבוע שעבר ובדקתי ביוץ בעיקר סביב הזמן שהיה אמור להיות הביוץ ויצא שלילי..

בביוצים הקודמים (שנדמה לי שהיו ביוץ) היו לי תסמינים כמו רגישות בפטמות, קצת כאבי בטן.. ובפעם הזאת גם היה לי את זה כמה ימים אבל לא קיבלתי מחזור עד עכשיו ונכון לשבוע שעבר אני גם לא בהריון

לא הייתי ממליצה לנסות לבדוק ביוץ לבד בבית.

זה לא מקרה רגיל, אין סדר, זה סתם לעשות מלא בדיקות לחינם.

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

התוצאות הן שבע"ה לא תחלי בסוכרת סוג 2 ואם כן אז בגיל מאוחר יותר.

וסיכוי גבוה שגם בטווח הקצר תהיה השפעה לליוב על המחזור.

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה

כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"

מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה

הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב

אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת

יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.

במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.

ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.

השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.

ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.

ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ

כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.

תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.

שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.

תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).

הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.

אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.

זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.

אני מבינה אותכם מאוד, כשרוצים ילדים מאוד קשה להרגיע ולהיוץ בנחת

במיוחד שסביבכם לכולם כבר יש

במיוחד שההורים לוחצים

ובכל זאת, קודם כל באמת לא ניסיתם הרבה בכלל, זה ממש ממש ממש נורמלי לא להכנס להריון כל כך מהר.

כשחיים בסביבה שכולם ילדים מאוד מהר, אז מי שלא 'עומד בקצב' הרבה פעמים בטעות נכנס ללחץ, אבל אם תסתכלי סביבך על אנשים מבוגרים יותר, תראי שלכל אחד יש את הסיפור שלו. יש את מי שהלך בקלות ואחר כך כבר לא, יש את מי שהלך בקלות אבל גידול הילדים היה מאתגר, יש אנשים שהסיפור שלהם זה פרנסה ויש שזוגיות, לכל אחד את האתגרים שלו בעולם, והדרך לצלוח היא רק להסתכל פנימה ולעבוד על השמחה שלנו. במיוחד כשעדין אין אצלכם בעיה, ניסיתם זמן מועט ואתם נכנסים ללחץ סתם. ואני לא אומרת שהקושי לא מובן לי! כשרוצים כל חודש נראה המון. אז אני לא אומרת שצריך לשמוח בזה, אבל כן זה המציאות שה' זימן לכם, תנסו לצמוח מזה ולנצל את הדברים החיוביים שבזה, תנצלו את התקופה הזאת, זה זמן שלא יחזור

תהנו מהזוגיות

תעשו רשימה של דברים שבא לכם לעשות ומאתגר עם ילדים וכל חודש תעשו משהו

תנסו לשחרר. אני לא אומרת להפסיק לרצות או לא להתבאס כשלא עובד, אבל תנסו במקביל להנות,

אני לא אומרת שזה קל, יכול להיות שבהתחלה זה יהיה בכח, אבל יש לנו יכולת לבחור בחיים שלנו על מה לשים את הדגש

אם לא מצליחים לשחרר בכלל- לכו לטיפול.

ורוצה להוסיף שהיום ברוך ה' יש לרפואה הרבה כלים ושאני מסתכלת סביבי גם זוגות שהתקשו בכניסה להריון, בטווח של כמה שנים לכולם יש ילדים, עוד יהיה לכם בעזרת ה', במיוחד כש'הבעיה' היא שחלות פובלסיצטיות שהיום מטפלים בזה מאוד בקלות.

מבחינת ההשתדלות- בגלל הגיל הצעיר והזמן הקצר שאתם מנסים, לדעתי הכי טוב לפני שנכנסים לסיפור של טיפולים לנסות שיטת אביבה ודיקור סיני, אבל אם לא מתאים לכם אתם יכולים גם ללכת ישר לטיפולים, רק לכו על זה בשמחה שיש היום לרפואה כלים לעזור לכם, ולא במסכנות ועצבות.

וכל האנשים סביבכם שמעירים - קודם כל סליחה שאני אומרת את זה ככה אבל הם מטומטמים, אתם נשואים כולה 10 חודשים, אפילו בעיה אין עדין

וגם אם הייתם נשואים יותר וכן היתה בעיה- זה לא העסק שלהם

בתור מישהי שיש לה מחזורים לא סדירים

ואחרי ניסיונות להכנס להריון של שנה וחצי

הלכתי לדיקור (זה סדרה של טיפולים, יקר אבל שווה כל שקל)

המחזור התחיל לדפוק כל חודש כמו שלא היה לי בחיים

ועכשיו ברוך ה' בהריון.

השקעה ששווה כל שקל.

אם תכתבי מאיזה איזור את, אולי אני אוכל להמליץ לך.

אבל חשוב לקחת מישהי מומלצת ולא מהקופה...

וכן חשוב לדעת זה לא נחשב הרבה זמן לנסות...

בדכ ההנחיה היא להתחיל בירור רק אחרי שנה של ניסיונות.. וגם לפעמים לגוף לוקח זמן להתאושש ממניעה (שאגב גם בזה דיקור יכול לעזור(

חיבוק 🫂

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

ממש שאת מפחדת

אבל מבינה גם את בעלך

אנחנו כן נוסעים

לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.

אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.

גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.

כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.

היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

לק"י

כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

לק"י

כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.

ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...

חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?

גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית

בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)

אז זאת גם אופציה

נכון זה גם מורכב אבל זה בטח ובטח עדיף מההצעה שלך של לא לקיים יחסים בכלל.

מקסימום בהמשך כשתדעי להשתמש בה טוב תוסיפי דיאפרגמה רק בימים הבעייתיים.

לא הייתי מתחילה עם שקפים ונרות שזה לא נחשב בטוח בכלל בכלל

נראה לי שאם לא יחזרו למסגרות אני בכל מקרה לא אשלח, גם ככה יש עוד ילדים בבית...

זה הכי טוב.
להחזיר למטפלת הישנה, ושוב להוציא ממטפלת ולהעביר לחדשה נשמע מסובך מידי...
וכל זה אחרי שהסתגל והיה בהפסקה בגלל מלחמה/חגים... זה מבלבל והוא פיצי.
אם את עדיין לא חוזרת לעבוד ויש לך אפשרות כלכלית ופיזית, אין שאלה בכלל, לטובתו תישארי איתו.
כשתחזרי לעבוד בע"ה תכניסי אותו בהדרגה למטפלת החדשה (וחסכת לו פה בלבול חוזר ממטפלת ישנה לחדשה ובמדינה שלנו לכי תדעי עוד מה יהיה...) בבטחה ובטוב. (ונקווה שעד אז תיגמר המלחמה)

הבעיה היא שיכול להיות שיחזרו רק למקומות עם מרחבים מוגנים, כלומר כשעדיין יהיו אזעקות, ואז הגדולים יחזרו ואני אחזור לעבודה, ואצטרך להחליט מה לעשות איתו.

אני בעיקר עצמאית, אז אני יכולה להחליט לעבוד פחות בזמן הזה, אבל זה יהיה לי קשה נפשית...

אבל אם ת עובדת, אין מה לעשות הוא צריך מסגרת...
כלומר אין לך ברירה כל כך, לשלוח אותו למפלת הראשונה וכשהיא תצא לחופשת לידה להעביר אותו בתיווך שלך ובשלבים שלא יהיה לו קשה.

גם הפרידה מהמטפלת הישנה חשובה, שיהיה תהליך כלשהו

לשלוח למטפלת בלי ממ''ד?

נראה לי זה ממש תלוי כמה אזעקות יש אצלכם.

אם מורידים את שיקול הממ''ד- נראה לי שבהחלט עדיף למטפלת החדשה.

אבל אם את גרה באזור שכן יש בו אזעקות, הייתי מחזירה למטפלת הרגילה. כי לשלוח למקום בלי ממ''ד זה סכנה ממש, ומקווה שתוך 3 שבועות המלחמה תיגמר.