דתיים בגיל הזה גם ככה עושים שירות מקוצר ואין מספיק חרדים שמתקבלים למקצועות הטכנולוגיים, בלי הדת"ל לא היו נפתחים מסלולים טכנולוגיים בשח"ר.

אני מסכים שזאת בעיה אבל לא בעיה של הדת"ל.

דתיים נכנסים לשח"ר בשני מקומות מרכזיים, או בתפקידים לא טכנולוגיים שמצריכים אידאולוגיה כי הם לא מכשירים לאזרחות או לתפקידים טכנולוגיים גבוהים שאין מספיק חרדים שיתקבלו אליהם.

תפסיק להתבכיין..

יש מבחנים טכניים והם לא עוברים אותם.

הבעיה בציבור שלנו (ואתה מייצג נפלא שלה) היא שהמחנכים הם אנשים שנשארו בתוך מסגרות כמו ישיבה, רבנות וכו' שבטוחים שזאת עבודת ה' האמיתית, הם לא עבדו בעבודה של "חול" והרגישו את האתגרים שיש לסתם בעל בית פשוט, הם לא יודעים להכין אותך למשהו אחר מהמסלול שהם עברו, כמעט ואין הכנה לחיים האמיתיים.

כמעט אף אחד לא מרגיש את הרבנות ביום יום, אתם לא מצילים לנו את הנפש בימי עיון עם המרצים שמספרים סיפורים במקום ללמד תורה שגוררים אותנו אליהם שלא יהיה לא נעים שהבאתם מישהו ואף אחד לא בא. ורוב הלימוד והדיוני עומק עם עמ"י על כל הגוונים שלו נעשה ע"י חיילים רגילים שמייצגים את הקב"ה בצבא.

הרבנות צריכה לאפשר לחייל דתי לשרת בצבא בכשרות, בתפילות וכו'.

אבל אני יכול להגיד שמצבה של הרבנות הצבאית לא משהו בכלל,

בין אם אלו מש"קי מו"ר(מש"קי דת בשפה הצה"לית) ובין אם אלו משכ"שים(משגיחי כשרות) הרבה מהם 

בכלל לא שומרי ת"ומ, לא מעט רבנים צהל"יים הם לא יותר מאברכים שעברו קורס הכשרה(לא חובה תעודת רבנות), 

ובכלל, הכוח האנושי איננו בדיוק תורני... עכשי תסמכו על אנשים שלא שומרים שבת להקפיד על בישול בשבת,

יש להם המון רצון טוב, והם מוכנים לעשות הרבה כדי לכבד חבר'ה דתיים באמת, אבל רצון זה לא מספיק, צריך גם ידע ויראת 

שמיים - הרבה יראת שמיים, שגוברת על יראת בשר ודם, במיוחד כשמשגיח כשרות צריך ללכת ראש בראש עם המפקד שלו,
שיכול פשוטו כמשמעו למרר את חייו. מש"קי דת בד"כ בייניש"ים ככה שהמצב יותר טוב, אבל גם הם לא תמיד וחלק מהם
פשוט לא מגיע בראש של להשקיע(מניסיון - שני מש"קי דת שהיו אצלנו בבסיס ישנו יותר שעות ביום מאשר דב בשנת חורף...)

הרבנות צריכה אנשים רציניים, כאלו עם עודף יראת שמיים ורצון לתקן עולם במלכות ש-ד-י, כמשמעו, במקום שבאמת צריך

אותם. אני אומר לחבר'ה לא קרביים אצלנו שהמשימה האמיתית היא בכשרות, חלקם מקבל, חלקם לא.
אבל צריך לזכור שהמצב לא פשוט... אני מכיר אישית גם חבר'ה שהסביבה במטבח הצה"לי(ניחשת נכון, לא מזכיר ישיבה) הוציאה להם את האמונה והיראת שמיים, עד כדי כך שהם שאלו את עצמם אם יש להם בכלל טעם לחזור לישיבה(ייאוש עצמי)
בקיצור, המצב מצריך אנשים רציניים בעלי כוח רצון ואכפתיות למצוות ה', גם במחיר של תפקידים לא זוהרים.

אגב- משגיח כשרות עושה שבוע שבוע, תנאים שנחשבים טובים למדי, הבעיה המרכזית היא השבתות(שבת כן, שבת לא).

בעלי עושה עכשיו יומיות בתודעה יהודית, הוא ממש מבסוט מהתפקיד, מרגיש שהוא עושה עבודה משמעותית, מאוד מפרגנים לו שם, יש אוירה ממש משפחתית, ויחד עם זה הוא חוזר כל יום יחסית ממש מוקדם ועובד במקום נגיש.

לא הצלחתי להבין מה אתה מחפש, אבל אם אתה בכיוון של זה דבר איתו, זה חבר מביא חבר. ממש בנס הוא שמע על זה.

הניק שלו זה "יבחוש חרצוליים"

המון הצלחה!

לא כדי לפרסם את הטלפון שלך בפורום.

כדי להכניס רוחניות בעם לא צריך להיות ברבנות.

אחד מחבריי בשירות חובה סיפר לי שלפני שנה(שנה לפני שהוא סיפר לי את זה) בא אליו אחד המ"ע אחרי פסח ואמר לו שבגללו השנה הוא לא אכל חמץ בפסח!!! אתה חושב שרב צבאי יכול להגיע להישג כזה? לי ברור שלא רק מהסיבה שהרב מגיע כ'רב' והחייל הפשוט מגיע כחייל פשוט שמאיר פנים לכולם ומראה שאפשר להיות גם דתי (ובמקרה זה חרדי) גם נחמד וחברותי וגם עובד מעולה (במקרה זה, זה לא היה המציאות ,אבל נו...)

וחוץ מזה, תסכים איתי שמכ"ש עם כל חשיבות תפקידו לא מכניס רוחניות בחיילים.

אני יכול גם לספר לך שברור לי שאני עשיתי הרבה מאוד קידוש ה' בשירות חובה ככרסם CNC שלא הייתי מגיע אליו דרך הרבנות וד"ל.

אגב כל זה בלי לזלזל ברבנות הצבאית. היום אני משרת במילואים ברבנות(בזו"ק) וכבר שנה שוקל אם מתאים לי לצאת לקורס רבנים צבאיים. במידה וארצה, אשמח להתייעץ אתך

כל אחד חושב שהוא צריך לקבל את כל הכוח אדם הכי טוב כי הוא הכי חשוב.

אני מגדיר את עצמי כ'חברה איכותיים' אך למרות זאת לא נראה לי שאני מתאים לתפקיד רכז מו"ר(לפי איך שאני מדמיין אותו-יתכן שאני סתם מדמיין), אך כחלק מההתנהלות הכללית שלי בחייל מהשורה אני עושה את תפקיד רכז מו"ר גם בלי להיות כזה.

יוצא שעיקר דברי מוסב על האמירה ש'כל הדתיים צריכים להיות ברבנות'. ולא היא! כל את ימצא את המקום שממנו הוא יכול לתת מעצמו הכי הרבה, ובמקביל שלא ישכח שהוא גם קצת שגריר של התורה.

אני זוכר שבקורס ח"ק סב"מ פגשתי מכר שממש רצה להיות בתודעה יהודית, כי הוא התעסק בזה הרבה שנים וברור שהוא יכול להרים הרבה דברים בעניין, אבל אני,(???) אני ביישן מדי לזה. (וגם אחרי שירות חובה, אז אין מה לשכנע אותי) 

אם תשאל, אם כן מה לי ולרב צבאי? התשובה היא: זה בדיוק חלק מההתלבטות.

אם אתה רוצה לתרום לצבא - אז אל תדבר על ת"ש וסבבה. ולא רוצה להאריך בנאום....  

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

3 שנתונים זה קלאסי

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)