אני אוהבת את הכותל של לפנות בוקר
ולא רק אני אוהבת , גם חנה ואסתר ונחמה ומרים.
לפעמים מצטרפות גם נשים נשואות או צעירות
אבל אני הכי אוהבת שמצטרפות הילדות שלי.
הן לרוב מגיעות לבד ,בודדות
לפעמים עם חיוך על השפתים , ואור בעניים
אבל לרוב הן מגיעות עם מבט חתום ועניים כבויות.
הן מגיעות מהוססות אבל בטוחות
לחלקן זאת פעם ראשונה
את חלקן אני כבר מכירה
והן מתישבות ‎
ומתחילות
חלקן ישר בוכות בקולי קולות
האחרות בוכות בוכות בשקט בשקט בכי של כאב וצעקה
ויש את האלה הקשוחות שבוכות קצת ובמהירות רבה מנגבות את הדמעות.
חלק מהבנות שלי, שופכות את הלב שלי בקולי קולות,כשכולם שומעות
ויש כאלה שלוחשות , כך שרק הן ואני שומעות
ויש את המעקלות שיושבות חמש ,עשר דקות , ורק אז שופכות את ליבם
ויש גם כאלה שיושבות קצת יותר
והאלה שמתנדנדות
והאלה שיושבות ורק רוצות להעלם
יש את האלה שיושבות בשקט, עם פנים חתומות במשך דקה , שתים, לפעמים גם שעה , שעתים
והן יושבות בשקט מבלי להזיז עפעפ. ואז הדמעות מתחילות לרדת והם חמות ומשחררות
יש כאלה שנבהלות ומיד מנגבות את הדמעות , אבל הם ממש בודדות
יש כאלה שנשארות לקצת זמן והולכות, אבל אני יודעת שהן יחזרו, ואכן הן חוזרות והפעם עם בקשה ותחינה
יש כאלה שבאות לעשר דק' ויש לשעה , אבל בודדות הבנות שמגיעות לזמן מוקצב
לפעמים הן מגיעות עם חצאית ארוכה או קצרה, ולפעמים מבלי חצאית בכלל
לפעמים החולצה לא תמיד מכסה, או אפילו חנוקה
אבל לי זה לא משנה איך הם מתפללות, בוכות, פורקות, לבושות...
כי הן הבנות שלי
שלי
ושל הכותל של לפנות בוקר

למישהו יש קישור לדרייב לסרט למלא את החלל?

חורף בריא לכולם