ישנו עוד צד שטרח, השקיע מזמנו ומכספו והגיע במיוחד במטרה להפגש, מן הראוי לכבד אותו ולהפגש איתו כמתוכנן, ובמידה ולא מתאים, לסיים את הפגישה שתוכננה ולה הושקעו מאמצים גם מן הצד השני, ואז לשקול ולהחליט.

מעבר לזה, יש פה אמירה של זלזול, לענ"ד.

אם יוצרים קשר לאחר סיום הפגישה ולא במיידית לאחריה, בעצם אומרים: שקלתי, חשבתי, ונראה לי לא מתאים.

להחליט מיד בסיום הפגישה, נשמע לי בדיוק ההפך של זה. 

ומה עם לתת הזדמנות גם לעצמך לשקול ולהחליט? אולי דווקא תופתע..

ברור שטלפון אחרי סיום הפגישה וכו הוא רלוונטי
אבל הוא כתב שזה היה במיידית. להבנתי הפירוש הוא שנסתיימה הפגישה ומיד הוא סיים.

ומיד אומרים

אפילו תוך כדי הפגישה. לא מסכימה איתך.

זה קורה הרבה פעמים.. שחותכים ככה

גם לי עשו את זה... ואני מכיר מהמשפחה נשים שעשו להם את זה..

לא בכו מזה או משהו.. מקסימום קצת התבאסו לא יותר מזה..

וגם אם כן.. למה זה אשמתך? מה היה לך לעשות?

כשכואב לך זה אומר שאתה אנושי, אין צורך ל"התגבר", העדינות הנפשית שלך היא שגורמת לך להצטער בכאב

האחר.

אך גם הכאב צריך להיות רלוונטי למקרה, בסופו של דבר, גם אם מה שעשית אינו הכי יפה או נעים, אין מנוס מלעשות

דברים לא נעימים שכאלו, מדי פעם.

שתי המלצות -

תחליט שכלית אם שייך ונכון לפעול כך, אם זו אכן הדרך הנכונה לפעול ותגיע להחלטה שכזו, זה יקל על הכאב, הידיעה

שפעלת בדרך הנכונה ביותר שניתנת מרגיעה את רגשות האשמה על הכאב של האחר- אינך אשם, עשית מה שיכולת 

בצורה הטובה ביותר. אם תחליט שראוי יותר לפעול אחרת, קח על עצמך שלא לנהוג כך יותר עם אחרות.

והנקודה השניה - אל תחפור בזה - כשצריך לקחת תרופה מרה, אין צורך לתת לה לנוח על הלשון, עדיף לבלוע מהר, נכון,

גרמת כאב, אך חסכת כאב רב יותר.

כל זה בהנחה שאתה לא מאוכזב מהסיבה שבגללה החלטת להפסיק את הקשר, אם אכן הסיבה שבגללה הפסקת את הקשר

איננה ראויה בעיניך- זה כבר סיפור אחר.

לפעמים כשהדייט הינו משמעותי עבור צד כלשהו (נניח עשו הרבה בירורים, פיתחו ציפיות וכו) ואז הצד השני אפילו לא שוקל מספר שעות את התשובה- ומייד יחתוך, זה בהחלט עלול לפגוע! 

וראוי לדעתי לחכות ליום מחרת, או כמה שעות אחרי- כדי להחזיר תשובה, יותר מכבד.

אבל אל תחפור בזה... מטעויות רק לומדים!

שלפני שממהרים לחתוך לתת לשני להגיד את דעתו

כי אם היית נותן לה לדבר קודם

והיא כן הייתה רוצה להמשיך?

אז מה היה קורה? היית משנה את דעתך פתאום?

או שהיית חותך בכל מקרה?

אם היא לא נעלבה ממה שעשית לפני אז מזה היא בטח הייתה נפגעת

זה הכי פדיחה..

ולשאלתך, אם זה לא התאים ממש, אז זה בסדר לחתוך מיד. (מיד הכוונה להתקשר שעה אחרי, לא כשאתם עוד בדייט)

באמת אין צורך סתם לגרום לה לפתח ציפיות.

לגבי הכאב, אין מה לעשות.. יפה מצידך שאתה דואג לה אבל אלה החיים וזו השיטה (מעפנה ביותר)

וכל אלה שאמרו "למה שהיא תבכה?"

אתם רציניים?? 

למה לא? 

גם אם ברור לשניהם שלא התאים, זה עוד נסיון שנכשל, עוד אכזבה

זה קשה 

וזה עצוב

כך הוא היה יודע אם להיות רגיש יותר כשהוא חותך ולנסות להסביר איך הוא רואה את זה.

ומצד שני אם יש לה סיבה ורצון יכול להיות שכדאי לנסות עוד פגישה

לעניות דעתי זה לא חכם לתת לצד השני להגיד את דעתו. זה עלול להכניס אותו למבוכה מאוד גדולה אם הוא יביע עניין ואז את/ה אומרים שלא רלוונטי מבחינתכם..

בס"ד

אם הוא יודע שזה לא שייך בשביל מה לתת לה לומר את דעתה?

ואם היא תאמר שהיא רוצה להמשיך, מה הוא אמור לעשות?

ולמה בכוח להתלבט???

כשב''ה יש מקרה שברור לאדם מה הוא רוצה או לא רוצה,

למה בכוח להכניס ספקות.??? הריי לא סתם ברור לו שהם לא מתאימים..

אולי אולי בצד כשזאת הבחורה שרוצה לחתוך יש עניין לפעמים לשמוע את דעתו קודם,

כי במקרה שהוא רוצה להמשיך, אז זה יכול להשפיע על דעתה של הבחורה,

בייחוד אם הוא יפרט למה נראה לו שייך ומתאים.

לעומת זאת במקרה ההפוך- כשבחור יודע שהוא לא רוצה,

אין שום עניין לתת לה לומר מה שהיא מרגישה,

כי זה סתם מסבך אותו ואותה.

זה הרבה יותר פוגע לשמוע לא אחרי שאת אומרת שנראה שיש עניין להמשיך,

ועוד יותר זה עלול להציב את הבחור במצב לא נעים של עוד פגישה כי לא נעים לחתוך ככה.

וחסדי הים- אני חושבת שנהגת נכון,

הייתי מעריכה דבר כזה.

יישר כוח על הרגישות, וסמוך על הקב''ה שייתן לבחורה את הכוח להתמודד גם עם זה.

(שהריי אתה פעלת ממניעים הכי טהורים)

וזהו.

המשך הצלחה רבה!!

בס"ד

את מה שרציתי לומר

עצם העובדה שחשבת עם עצמך מהי הדרך הטובה ביותר לפעול כדי שהיא לא תפגע, מראה כי יש לך רצון מאד טוב ורגישות.

תחשוב אם היה אחרת, יכול להיות שהיתה נפגעת (אם בכלל..) על זה שלא הודעת שאינך מעוניין להמשיך מיד בתום הפגישה.

בקיצור, בני אדם הם בני אדם. ודרך אחת יכולה להיות טובה לאחד בעוד לאחר יכולה להיות אף פוגענית.

תחשוב טוב, פעלת משיקול דעת מתחשב.

אבל אל תעשה זאת שוב פעם הבאה

כי גם לי זה קרה בעבר שהבחור התקשר לאחר הפגישה באותו הערב ואמר שלא התאים

באמת נפגעתי ובכיתי..הרגשתי כאילו אני ממש נוראית שלא שווה יחס ומחשבה...

ואני לא מסכימה עם אלה פה שטוענים שעשית לא בסדר. אני גם הייתי מאוד נעלבת אם מישהו היה חותך מיד אחרי הפגישה, כי זה כאילו אני אפילו לא ראויה למחשבה נוספת. אבל יש בנות שהיו מעדיפות שיגידו להם את זה ככה ולחתוך מיד לפני שמספיקים לפתח רגשות. תחשוב על זה שעשית מה שעשית במטרה לעזור ולא לפגוע, וזה מה שחשוב. התוצאות כבר לא בשליטתך

בס"ד

נתחיל עם זה שכמו שאמרו כבר מקודם, עצם זה שאתה חושש בשבילה זה כבר מעיד על משהו טוב אצלך.

בנוסף, וכאן אני במסר לכל הממהרים לחתוך - דייטים זה לא FRUIT NINJA. קחו טיפה זמן לחשוב. גם כשלא מרגישים לגמרי שזה מתאים. אם לא הייתי נוהג כך - לא הייתי נשוי היום באושר לאשתי.

לדעתי, ברוב המקרים הבאים עדיף לנהוג באופן שונה.

אני תמיד הייתי יוצא לדייטים בידיעה שלרוב זה צריך לבוא כחבילה של 2 דייטים בהתחלה. לכל מי שלא תבוא - לשריין מראש שני דייטים. הגישה הזאת גם דיי מבטלת את האפשרות שתגיע לדייט הראשון, לא יראה לך ותיכנס מיד לראש של לחתוך, אלא מכניסה לגישה של "אולי יהיה לי אפילו מפגש המשך, בוא נפיק מזה משהו מקדם ולא מעיק".

החריגה היחידה הייתה כששנינו החלטנו לחתוך אחרי דייט אחד, כי היה ברור כשמש שזה לא מתאים.

בכל אופן, אם אתה רוצה לחתוך בשלב ממש מוקדם (דייט ראשון / שני...) אז לא מייד אחרי. לפחות להראות שאתה מקדיש קצת זמן למחשבה.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת