וגם בעלונים זה לא טוב

ב"ה
בגדול היום  הצניעות רוכבת על הפחד והבושה מהעירום..

בשאיפה הצניעות נובעת ממקום ערכי נטו.. בלי שום קשר ליצר המין..לא חייבים להיות מלאכים.. רק לפתור את השורש..

זו ההפרדה בין בנים לבנות בחברה ושיטת השידוכים

לא מזמן שמעתי סיפור על מישהו שחיפש אחת יפה מאוד ונפגש עם יפות וכל אחת לא היתה מספיק יפה או לא מספיק רזה. ואחרי כמה זמן היתה לו תאונה וטיפלה בו אחות שמנה מאוד ונוצר קשר והם התחתנו.

וזה בגלל שנוצר חיבור ורואים אחד את השני וכשמוצאים את החום והאהבה שמחפשים אז המראה פחות משנה

כדי שייפול האסימון!

ואכן, נפל בצלצולי שמחה...

אם לא שמת לב, התלמידות בפרסומות לאולפנות מתלבשות באופן מכובד !

למה? כי את התמונות של הקיץ הם מעדיפים לא לפרסם.... ;)

זה בכלל לא העניין איך הם מתלבשות.
זה עניין מה המפרסמים בוחרים לצלם.
וזה רק בנות האדם שניחנו ביופי.
וזה פוגע לענ"ד.

אבל כפי שכתבת, זה דורש עבודה. לפחות אצלי.

ההבדל בהתמודדות בין נשים לגברים בעניין הזה נראה לי זניח. על המידות, גם מידת הפרישות, צריך לעבוד בלי קשר. פרסומות שמדגישות את המראה החיצוני משפיעות לא רק על גברים, הם משפיעות גם על נשים וילדים. על כולם.

ברחוב, בין אם תרצה ובין אם לא- תראה.

אז לפחות בבית שיהיה קצת יותר אפשרות בחירה בנושא הזה.

תפסיקו להעמיד פנים. כל האנשים הנורמליים דווקא שומרים על קשר עין עם בנות שיחם. מי שלא עושה את זה, הוא אוטיסט או שייך לקבוצת שוליי - שוליים. גם רבנים גדולים, לפחות במגזר הדתי לאומי, מתנהגים כאחד האדם, ויש מהם שאפילו -- שומו שמים -- לוחצים את ידה של אישה בדיוק כאילו היתה אדם מן הישוב...

קיצורו של דבר, הכל תלוי במה שהולך בתוך הראש של גבר, וכן, גם של אישה !  אי אפשר לשים גדרים פיסיים לכל דבר. אם הגבר אינו שולט במה שהולך בתוך הראש שלו -- אז שום דבר לא יעזור.

אגב, אפילו חברי הכנסת מטעם הסיעות החרדיות מישירים מבט אל חברות הכנסת.

אורח חיים סימן ב הלכה ו אסור לאדם לילך בקומה זקופה

עיין בספר היראה לרבינו יונה ופסקי תשובות...

שכתבו שהכוונה שלא ילך כפוף מידי כדי שיראה את הבא מולו אלא שלא יראה את חברו במלא עיניו (שזה מרחק של 120 מטר בערך)  ככה שאף אחד בינתיים לא נתקע בעמודים...

ומי שלוחץ יד של אשה אפילו צנועה או מסתכל עליה במקרה שהיא לא צנועה הוא חוטא!

ההלכה לא ללכת זקוף היא כדי שלא ידיר מקום השכינה.

אין שום קשר למנהגי המשונים האלו שנקראים שמירת עיניים שהומצאו על ידי בעלי תשובה.

לבית יוסף זי"ע אני לא קורא בשום כינויי גנאי חס וחלילה.

אבל גם אילו הייתי קורא, הייתי פוגע פחות בכבודו , מאשר פוגעים בכבודו כל המטורללים האלו שמסלפים את דבריו פעם אחר פעם.

והסיבה להלכה שלא ללכת בקומה זקופה אינה קשורה לעניין.

היא ציטוט מהגמרא בנושא אחר לחלוטין.

גם ההלכה הזו נדחתה על ידי פוסקים מאוחרים יותר, כך שאין טעם לדון בה.

כל האג'נדה המוצגת היא מופרכת ולא הלכתית.

אילו הבית יוסף היה סבור שלאישה אסור לחשוף את המרפק בפומבי , הוא היה כותב זאת בהאי לישנה. עצם העובדה שלא הטריד את עצמו בדיני לבוש, מעידה על דבר אחד וברור, לא היה לדעתו שום צורך בהלכות כאלו, באותה מידה שאין צורך כזה היום.

אף פעם אתם לא מתייחסים לטענות כשלעצמם אלא בורחים מהם...

הכי קל להגיד לשני שהוא מסלף ולהוסיף איזה כינוי גנאי לקינוח כדי שתראה יותר צודק

נכון זה  דוחק רגלי השכינה וזה לא סותר...מי שגאוותן- קשה לו ללכת עם עיניים למטה. כי הוא רוצה לראות ששמים לב אליו במיוחד נשים. לעומת אדם עניו שלהפך  (והניסיון יעיד)  

ןלא סתם נאמר בגמרא "כל המתגאה לסוף נכשל באשת איש"  כי זה תלוי בזה

ומה תגיד על רבי שלא היה מסכל מחוץ לד' אמות

גם הוא מטורלל?

כתוב דוחק את רגלי השכינה.

כל היתר המצאות שלך.

אבל הפריצות והנורמות המקולקלות מעלות מאוד את הקושי.

וכבר אמרו חז"ל:
אמר ר' יוחנן משל לאדם אחד שהיה לו בן הרחיצו וסכו והאכילו והשקהו ותלה לו כיס על צוארו והושיבו על פתח של זונות מה יעשה אותו הבן שלא יחטא

אנחנו צריכים להבין דבר אחד.

בעקבות ריבוי הפריצות והנגשת התועבה עד לכיס בלחיצת כפתור, אנחנו צריכים להרחיק לצד השני כמה שאפשר.

ככה אומר הרמב"ם שהדרך הנכונה - שביל הזהב היא דרך האמצע אבל ברגע שיש הפרה של האיזון אנחנו צריכים להרחיק לצד השני.

מה גם שזו עצה גדולה בעבודת המידות/היצר פשוט לא להכנס למצב ניסיון , למצב בו אתה עלול להתקל בקשיים

ולכן כמו שהציע הכותב לא לפרסם דוגמניות בעלונים למינהם.

יש מה ללמוד מהחרדים בנקודה הזו

כאילו הכל לפי ההלכה אך רחוק מאד מרוחה, ואין כאן מה להרבות במילים 

זה יום החתונה שלהן....

את היופי הזה שישמרו לבעלים שלהן בבית.

אבל הנק' פה זה הפרסומות שמצויות שם נשים/בחורות....

בינתיים החרדים לא הגיעו לפרסומות של נשים בבירור (ושלא יגיעו)

העיקר שכל אחד ידאג לעולם הבא שלו.

הן הולכות לפי ההלכה, יופי.

אוהבות אלגנטי?

להיראות טוב?

מה הבעיה? אין איסור כזה.

הכל בגדרי ההלכה, ויפה ומטופח.

האמת- שכשאני רואה אותן, אני הרבה פעמים חושבת לעצמי איזה יופי זה.

ככה בת של מלך נראית. נסיכות יפיפיות, מטופחות, ומוכיחות ששמירה על הלכה לא באה בניגוד ליופי וטיפוח נשי.

לא רק הפאה המהממת שמתנפנפת ברוח....

צמוד, קצר ובולט- זה גם נקודות בצניעות שצריך לשים לב אליהן.

אבל לא רק חלק החרדיות "נגועות" בזה, גם הדתיות....

ההלכה לא אומרת לא להתייפייף... השאלה בשביל מי?

הרחוב?

הבחורים ברחוב?........

תתייפייפי לבעלך, זה כן!

ב. לא תמיד נכון (ואז במקרה הטוב - גם בשביל מה יאמרו חברותיה).

ג. כשהולכת ברחוב, אז גם מה שבשביל-עצמה, צריך שיקול אם גם עומד בסטנדרטים של מה שראוי שאחרים יראו.

לא כאן המקום לפרט (הרב זילבר כותב שאולי אסור לא רק מדין "דת-יהודית" אלא איסור-תורה).

ויש לגמרי בעיה.

זה בלי להתייחס לנושא של "נבל ברשות התורה".

אם את רואה עצמך ברת-סמכא לחלוק עם פוסקי הלכה מעין מי שהוזכר (וכן הביא הרב אבינר שליט"א בספרו) - 

בבקשה..

[זה מעבר למה שאמרתי על "נבל ברשות התורה".  ואע"פ שאכן כאשר מדובר ב"שגעונות", לא אחריות של בת ללכת בגלל זה באופן לא סביר. אבל במה שמושך שימת לב לא-חיובית אצל רוב בני אדם, בגלל ההבלטה המכוונת, אז ה"אופנה" אצל זרמים פמיניסטיים-דתיים מסויימים לומר שזה לא עניינן, לא תשנה את המציאות. מענין שהן "מבינות" מה אמור להיות אצל אחרים, אבל במקרים הפוכים - כאשר בנות נסחפות אחרי "פיתויים" של גברים, טוענות (לעיתים בצדק) לאשמת ההוא שלא נזהר..]

לגבי "פסיקות" כאלה (בחלק מהנושאים). שוב - לא כשמדובר בסתם הגזמות.

מעבר לכך, שהנושא היה שגם כשמתנאה בשביל עצמה, צריכה ברה"ר לשקול גם אם עומד בסטנדרטים של מה שראוי שאחרים יראו (חלק ממה שהעירה עליו אור 77).

על זה אמרת שאם עומד בהלכה אין שום בעיה. הערתי שלגבי חלק ממה שהזכירה יש בעיה הלכתית - ואת אומרת ש"את" נסמכת על פוסקים אחרים.  אבל השאלה לא היתה "את", אלא אם אין בכך בעיה. ובכן, לפחות יש פוסקים חשובים שאומרים שכן - אז זה כבר לא "אין בכך בעיה הלכתית".

[מלבד זאת, לגבי חלק ממה שהזכירה, אינני מכיר פוסק רציני אחד שאומר אחרת. ואני לא מתכווין ל"פאה", למשל]

ובאמת אין מה להרבות במילים, רק נסיים בשבח: יש גם צדיקות אמיתיות בשני המגזרים ולאורן צריך ללכת.

וזה שמכשילים את הרבים בקריאת שטרי הדיוטות בשבת?

פני הדור בפני הכלב.

אפשר לראות יפה בבני ברק עם כל הצנזורה הגסה שיש להם שמרוב פנאטיות צינזרו את התמונות של אנגלה מרקל והילרי קלינטון מהעיתון.

והנה, הנשים הבני ברקיות, שמות את המראה החיצוני שלהן בראש סדר העדיפויות ומסתובבות מקושטות ומאופרות כאילו היו עץ חג מולד עם מייק אפ בשלוש שכבות.

בקיצור, 

גם שם כנראה היו גברים צעירים ומבולבלים שגרמו לצנזורה המיותרת בעיתונים, ואין סיבה לחזור על הטעויות האלו.

אצל החרדים יש רק את האיפור ברחוב וזהו !

ואצלינו יש גם את זה וגם נשים בעיתונים בעלונים וכ"ו...

לכן הצעת הצנזורה היא הצעה רעה.

דווקא בחברות יותר פתוחות ויותר רב תרבותיות, יש לגיטמציה להראות אחרת ולא להשקיע כל כך הרבה בהופעה חיצונית.

מעיתון דתי את/ה מצפה שלא יהיו תמונות של נשים (ולא משנה אם היא הכי צנועה)

וגם יש פרסומות כ"כ יפות שלא צריך "לתקוע" בהן איזושהיא דמות נשית....

מה, אנחנו חפץ למטרה שיווקית? מזעזע....

ולא ידיר תמונות של נשים ולא ידיר פרסומות של נשים.

העובדה היא שהעיסוק החולני של החרדים בצנזורה ובהדרה , רק גורם לנשים שלהם להיות הרבה יותר אובססיביות מהמראה החיצוני .

זו טעות ואסור להגרר אחריה.

זה שיש חרדיות שלבושות ביום יום כמו לאירוע,

זה לא אומר שזה בסדר. (וברור שזה מושך..)

וחלקן יודעות שהן לא בסדר,

רק שקשה להן עם זה

(כמו שיש נשים בציבור הדתי שהן שמות כיסוי ראש חלקי

והן יודעות שזה לא 100%....)

לכל אחד/אחת- יש מה לשפר. זה מה שיפה ביהדות- זה אף פעם לא נגמר ותמיד יש לאן לשאוף!

העיקר שכל אחד יתעסק בשלו- עצמו ומשפחתו...

כי להגיד על ציבור X ו-Y : שהם לא בסדר ועוד יותר שהם חושבים שהם הכי בסדר- זה הכי קל.

[אני מדברת גם לעצמי...]

ועוד יותר מכך מה זה ההכללות הללו- נתקלתי בכאלה וגם כאלה וגם כאלה מכל הציבורים.. 

יגיע קרוב לרמת הצניעות שם. 

אין שם כלל בנות עם חצאיות חצופות קרוב לברך. אף אחת לא תלך עם מחשוף או שרוול קצר. נכון שישי מה לשפר, אבל יש הרבה מה ללמוד מהם 

אני גם גרה ליד עיר חרדית.

בלי להיכנס לפרטי פרטים- גם שם יש חצאיות "חצופות" וגם מעל לברך, רק שעם גרביונים. אז זה כאילו "בסדר". שלא לדבר על מראה כללי של בובות בחלון ראווה.

באופן כללי- עדיף בעיני להיות לא בסדר ולהכיר בזה מאשר להיות לא בסדר ולחשוב שהכל בסדר גמור כי יש גרביונים, או כי זו הנורמה.

ובעיית הצניעות קיימת בכל מגזר.

גם אצל החילונים הבגדים היום חשופים הרבה יותר ממה שהיו לפני 10 שנים, גם אצל הדתיים וגם אצל החרדים.

בכל מקום יש כאלה שמצליחים לעמוד מול האופנות והנורמות ויש כאלה שלא.

וידוע שזה חלק מהתיקון של הדור שלנו. מה לעשות...צריך להתמודד עם זה. ולא רק הגברים, אלא גם לנשים התמודדות משלהן.

אהבתי את התוכן ואת הצורה של השאלה.

קודם כל - עלונים כמו שציינת - לעניות דעתי הם בסה"כ כמו עיתון שמפורסמים בו מאמרים על פרשת השבוע/ ט"ו באב.. וכדו' (כלומר לא צריכים גניזה, לא יודע למה נכנסים לבתי-כנסת).

אבל לעצם השאלה - חשובה המשיכה בסופו של דבר לדעתי (לא ברמה כזו שזהו הדבר המרכזי). נחשוב על זה שפעם היו יכולים לישא יותר מאישה אחת.. ועתה אחת - לכול החיים. כלומר המראה החיצוני הוא חשוב. הבחורות שנבחרות לדגמן מן הסתם בעלות מראה נחשק ויכול להשפיע על הבחירות.. וזו אכן בעייה.

אבל לך תריב עם בעלי אינטרסים.. ותישאר בחיים.

אני חושבת שאפשר להשיג את המייל של נשיאי המכללות המדוברות, או דרך לתקשר עמם ולהסביר להם את הבעיה.

אולי בזכותך הם ישנו משהו בפרסום שלהם.

יישר כחך!

בזמנו הייתה יוזמה לא לקנות AXE ושאר מוצרים שמתפרסמים ע"י פריצות.

אם לא תהיה תנועה חברתית גדולה - זה לא יעבוד.

אם אנו רוצים לשנות משהו - עלינו להתכנס לקבוצת צרכנים גדולה שתנסה לשנות.

מעבר לפנייה לאינטרסים הנמוכים של המפרסמים ("בכל לבבך - בשני יצריך"),

יוצרים תנועה גדולה של גדול קידוש השם מתוך חילול השם.

נכון שיש בזה חסרונות, וכל ימי גדלתי בין החרדים וכו',

אבל גם שם, אני בטוח שאם מהציבור היתה עולה קריאה אחרת נגד מה שקורה שם - זה היה עוזר.

הבעיה שם היא התפוררות שמתחילה שם, סדקים/ חורים/ מנהרות בחומה וכו'.

עוצם עיניו מראות ברע - מרומים ישכון בע"ה!

הרי גם נשים "חולמות על האביר (בדגש על האביר) על הסוס הלבן" וברור שגם להןן חשוב המראה החיצוני וכו'.. - אז בואו נפסיק לפרסם דוגמנים דתיים לכל מיני מכללות/וכו' וכו'...

ובמילים אחרות: חושב שכיוון החשיבה שלך שגוי ושלא כצעקתה...

הוא העלה לכאן נקודה למחשבה והיא לגיטימית.

אולי צורת ההתמודדות שלו לא מוצאת חן בעיניך

אבל זה לא אומר שצריך לזלזל בזה. ממש לא.

זה^^^ ל@ותן טל

החיצוני אז שאףאחד ואחת לא יתממו, גם נשים נתפסות למראה החיצוני ואני יודע את זה בבירור, אני לא סתם ממציא.

כל פעם לחזור על הטיעון השחוק "לנשים אין יצר כמו גברים" - לא עובד. זה לא קשור לכאן. יש גבר שלבוש בצניעות, יש אישה שלבושה בצניעות. וזהו. אם אישה שלבושה בצניעות לא יכולה ללכת ברחוב או שתמונה שלה תופיע על גבי עיתון כי יש חשש שמא אוי אוי אוי זה יגרום לבן להימשך אחרי "בנות מושלמות" אז אותו דבר שבנים שלבושים בצניעות ונראים "טוב" לא יוכלו ללכת ברחוב או להופיע על גבי עיתון, כי אוי אוי אוי זה יגרום לתפיסת "אביר" אצל בנות ויגרום להן לחפש את הגבר המושלם.

לא דובר כאן על היצר אלא על כך שתמונות יוצרות דימיון קולקטיבי של יופי מוגזם מידי - אני לא רואה בזה הבדל משמעותי בין בנים לבנות. וכל בת שאומרת על מישהו "והוא גם חתתתתתתתתיייייייייייך" - מוכיחה את דבריי.. (גם אם לא אומרת בפועל אלא ושבת את זה. ואתן יודעות על מה אני מדבר).

אני חושב שכל עוד אדם לבוש בצניעות אין מניעה שתמונתו תופיע בהקשר נורמאלי ג-ם על גבי עיתון. כולל אישה. 

בציבור החרדי שינהגו איך שהם רוצים אבל אנחנו בציבור הדתי לאומי, אני לא מתבייש להגיד את זה, לא חרדים. זה לא שאנחנו שומרים "פחות תורה", ממש לא.

בס"S

ותן טל- צדיק- קודם כל- בהחלט שכן- גם גברים שנראים טוב בציבור שמתנך לצניעות נפשית- לא צריך להיות הדגשה בעיתונות של החיצוניות לענ"ד.
ובנוסף- וביתר שאת- ובחרון אף- יש חילוק עצום בין החפצת נשים להחפצת גברים. ודו"ק.
כמו כן אני אוהב לשאול שאלה כזאת- האם גדולי אומתינו בכל הדורות היו מסכימים לכזה דבר?

הרב קוק? הגר"א? בעל התניא? רבי נחמן?

אז נכון שעלוני שבת זה  לפעמים בזבוז זמן, ופעמים לימוד תורה לשמה- אז סביר שהנ"ל לא היו תומכים כלל בעניין.

אבל אני בספק גדול שהרב זלמן- שקשור לעיתון בשבע- היה מסכים שיפרסמו את התמונות שמפרסמים שם.
ספק גדול. מאוד.

שלחתי מכתב לרב גוטל- מעניין אם תהית תוגה- מי שזה מפריע לו וחושב שיש מקום לתיקון- אשמח שיעשה כמוני ויכתוב מכתבים.
לענ"ד- צריך לפנות לבשבע 
למרכז האקדמי פרס.
למכללת אורות ישראל.
לעולם קטן

לגילוי דעת.
ולעוד שלא עולים לי כרגע.

באמת שעמנו קדוש וטהור באמת באמת
ויש עוד הרבה דברים לתיקון בתחום זה ובכל התחומים.
ולי יש הרבה מה לתקן בעצממי- אבל אם תתוקן נקודה קטנה גם זה מוסיף אור.
לענ"ד.

לפרסומות למכללות לוקחים בחורות שעוברות מסך. טוהר הכוונה לפרסם את המוסד, לא כל כך יוצא טוב.

בס"ד

אם זה למטרות שידוך אז יש יותר צד להקל.  (למרות שזה קצת מוגזם להתפרסם בפני כל בני המגזר {אשריהן על האומץ} ...)

אך קצת קשה. יש שם גם נשואות??!!
אני תכל'ס בעד כל יוזמה שידוכית {התחלות ישירות וכו')
אבל זה נראה לי קצת אממממממממ, איך לומר אממ . טוב מעניין.

בכל מקרה בעיתון בשבע כשמפרסמים דוגמניות  זה לא למטרות שידוך בוודאות ..
ונסיים בקריאת מי לה' אליי.

אפשר לפעול נגד פוטושופ בפרסומות ונגד לבוש לא צנוע בפרסום (גם לגברים.. פרסומת לגבר חסר חולצה גם לא צנועה.)

אבל לשלול הצגת נשים בעלונים?

ולמה עם פרסומות עם גברים האים אתה לא מתנגד?

ולכתבות, מותר לשים נשים? או רק נשים מכוערות כדי שלא "יעשו רף"?

אין שום בעיה עם פרסום תמונת אשה צנועה.

שום בעיה.

זה מותר ע"פ ההלכה.

וזה שאנשים מחפשים אנשים שנראים טוב- זה דבר טבעי, ככה הקב"ה ברא אותנו. עם חוש אסטטי. חלקנו יותר וחלקנו פחות. וב"ה שרוב רובם של האנשים הם נורמאלים ולא מחפשים דוגמן\ית אלא מישהו\י שיראו להם נעים ותהיה משיכה.

ומי שמחפש רק דוגמן\ית אז זבש"ו. הוא זה שמסנן לעצמו. 

בקיצור- תעבוד על עצמך ועל מידותיך ולא על מידות אחרים.

יש סעיפים מפורשים בשו"ע שאוסרים להסתכל אפ' באצבע קטנה של אשה.

יש צדדים להתיר כל עוד אין התבוננות באשה, אך כששמים נשים בפרסומות, לשם מה זה נועד?

הפרסומות עליהן דובר כאן הן פרסומות שפונות לקהל יעד נשי.

אתה גבר - אל תסתכל בפרסומות לנשים. יצא שראית אותן - לא נורא, פשוט תסיע עיניך משם, בדיוק כמו שיום יום יוצא לך כנראה מאות פעמים לראות ברחוב נשים (רובן בקיץ לא צנועות בעליל אלא אם כן אתה בלב השכונות החרדיות) - וזה לא אומר שכעת אסור להן ללכת ברחוב.

אם אתה מודה שצריך להסיט את העיניים כשרואים את התמונה

אוטומטית אתה מודה בכך שבעצם פרסום התמונה אתה עובר על איסור לפני עיוור לא תתן מכשול"

חשבתי שאתה מהמחנה השני.

על כל פנים, פרסומת שבה האישה לבושה ע"פ גדרי ההלכה היא לא לפני עיוור, ואעפ"כ אסור להסתכל בה לשם הנאה. כפי שאישה שלבושה בצניעות לא עוברת על לפני עיוור כשהיא הולכת ברחוב... 

זו הייתה כוונתו לדעתי.

אם לשיטתו צריך להסיר את המבט הרי יוצא שהוא מכשיל אנשים בעצם הפרסום...

אי אפשר לטעון שזה מיועד לנשים... זה מגוחך.

וגם אם הוא שם אשה צנועה הרי מה שמותר לראות אותה זה במקרה שזה הכרחי

ולא כדי לבהות בה ולהנות... כמו שאתה אמרת.

ולמה שמים דווקא מישהי יפה? זה מה שגורם לאנשים להתרשם מהמקום?

למה לא לשים סתם תמונה של ספר או אנאערף מה...הרי זו מדרשה לא סלון יופי

זהו תרבות גויים מובהקת!

כמו שהם שמים בכל פרסומת נשים יפות או גבר יפה ובכך הם מחדירים מסר שהעיקר זה היופי. 

אין איסור להיות אישה יפה.

גם אין איסור לראות אישה יפה.

יש איסור להסתכל בה (גם אם היא לא יפה).

לכן, ללכת ברחוב, או לשים תמונה - זה לא לפני עיוור.

אני מסכים שזה תרבות גויים מובהקת וכו' וכו' .

ליבי אומר לי שוודאי יש כאן איסור כלשהו...

אם לא מה שאמרתי אז משהו אחר...(מצטער אני מה זה עצלן בלכתוב לכן אין לי כוח להוכיח מפה ומשם)

התמונה היא דבר מוקפד, עם תשומת לב לפרטים הקטנים וכו', והוא נעשה בכוונה תחילה למשוך את העין. מי שרוצה לקרוא את העיתון לא יוכל להימלט ממנו.

ידוע החילוק ההלכתי בין תרי עברי דנהרא וחד עברא דנהרא. כאן זה בדיוק זה. ככל שהתמונה יותר נועדה למשוך תשומת לב ושיסתכלו עליה, והיא מפורסמת ברשות הרבים (בעלון יעודי לנשים וכדו' - לכאורה יש יותר להקל) וגם היא יוצרת בפועל חטא (למרות שלכאורה האשה לבושה צנועה וכו') - יש יותר סברא להגיד שזה אסור מן הדין.

אני מניח שגם אישה שהולכת ברחוב מקפידה מאוד על הפרטים הקטנים בהופעה שלה.

ומהפרסומות שראיתי ויש לי בראש לא זכור לי משהו יוצא דופן, אם כי יכול מאוד להיות שאנחנו מדברים על פרסומות שונות.

צריך גם לדון באיסור של תמונה לעומת אישה ממש - אין לי מושג אבל מניח שיש לחלק.

זה שני דברים שונים לחלוטין. בתמונה יש גם את האלמנט של הסטטיות, והיכולת להתבונן בה ארוכות בלי בושה מהגברת.

אני מדגיש שזה לא פוטר את המתבונן מאחריות, אבל ככל שמשהו יוצר החטאה דה-פקטו באופן יותר נרחב, כך גם האחריות של המפרסם עולה.

אבל אני מבין שאנחנו מדברים על פרסומות שבהן המצולמת צריכה להיראות יפה בשביל הנשים המסתכלות ולא כדי למשוך גברים (מכללות וכו' כמו שאמרו). במקרה כזה לא צריך להיות הבדל לדעתי.

בקשר לאלמנט הסטטיות אני מסכים, וגם רציתי לכתוב את זה לסייע לכם, אבל הפכתי בתגובה שלי לזה וטרם מצאתי...

אני מסכים עם כל מה שנאמר. אבל לומר שזה איסור... אפעס, עדיין לא נשמע לי.

כמו "פנימה" וכדו'. אבל בעיתון לציבור הכללי, החילוק בין כוונה למשוך גברים או נשים משפיע רק על האם החטא של לפני עור הוא בשוגג או במזיד, אבל לא על עצם החטא.

לגבי אם זה איסור או לא, אני גם לא קבעתי בסכינא חריפא, יש כאן הגדרות עדינות, שכשלעצמן לא מספיק ברורות, וגם ישומן בפועל עשוי להשתנות ממודעה למודעה.

ובטח לא לראות אישה לבושה בצניעות.

יש איסור להביט באישה לצורך הנאה מגופה ואפילו מאצבע קטנה שלה.

ראית תמונה של בחורה בעיתון? תעבור הלאה.

בדיוק כמו שברחוב אתה רואה אישה, וממשיך הלאה. לא מתעכב.

מילא אם היו שמים תמונות פריצות בעיתון. כאשר שמים תמונה של אישה צנועה אין בזה בעיה.

אותך ללכת ברחוב.

אתה בוחר ללכת ברחוב. אתה בוחר לקרוא את העלון.

איזה "בטעות" ואיזה "על כורחנו" יש כאן? מה ההבדל בין הרחוב לבין העלון?

יש חרדים שלא קוראים אף אחד מהעלונים או העיתונים האלו אלא רק עיתונים שמראש מצהירים שלא יפרסמו שום תמונת אישה. זכותם. תקרא גם אתה את אותם עיתונים.

ברחוב אני הולך עם עיניים למטה כמו שכתוב בשולחן ערוך

בעלונים שמים את הנשים הכי יפות ומספיק אחד שיפתח מסקרנות.. והופ... נכשל!

עכשיו יש לו עוד בחורה יפה בראש לחשוב עליה..

ומה גם שלרוב שמים אותם בעמוד הראשי.. כמובן ...זה מביא "סייעתא דשמיא" לעסק

ועוד בעלון שרוצים לחזק בתורה מביאים הההפך... זה ממש "קידוש ה'"

אם היה היום משה רבינו שלא רצה לקבל את המראות למשכן עד שה' אמר לו לקבל (בגלל שהם התקשטו בהם רק בשביל הבעלים שלהם") מן הסתם היו אומרים שהוא חרדי ופנאט

כמו שחזיר ותמונה של חזיר אינן אותן מציאות הלכתית וחלב ותמונה של חלב אינן אותה מציאות הלכתית גם אדם ןתמונה של אדם, אינן אותה מציאות הלכתית.

זה אולי לא מוצא חן בעיניך , אבל ככה זה.

מצד שני, לא כל אחד צריך להבין בהלכה. עברת את הבגרות?  די בזה.

י

לשאלתך המקורית, כנראה היא נשאלה מתוך חוסר הבנה, אבל התשובה ההלכתית היא חיובית.

בוודאי שמותר לרחוץ בחוף מעורב.

חופי רחצה מסודרים (ומעורבים) קיימים מזה מאתיים שנה, ואילו החוף הנפרד הוא מין המצאה משונה של ארבעים השנים האחרונות, והיא כנראה תוצאה של ניסיונות של המועצות הדתיות להשיג עוד תקציבים.

שא ברכה.

​

בס"ד

אבל לענ"ד כדבי טוביה מי מתיר זאת. 
ומלבד שו"ע יש גם את רוח ההלכה.
משימה - צייר בדמיונך עיתון שהיה יוצא מבתי מדרש שאת/ה מעריך האם היה שם תמונה של נשים בכלל? הרב קוק ? הגר"א? בעל ההתניא? ר' נחמן?  מי למען ה'? מה המגמה שלנו כאן?

ויצויין לשבח באהבה ובאמונה שבאמת מכיוון שהוא מבוסס בית מדרש- מקפיד על כך.

מי אוסר?
השו"ע אוסר להתבונן באצבע אשה כדי להנות.

ראיה בעלמא- מותרת.

פרסום תמונת אשה צנועה- מותרת.

(ורק לשם הדיון, הרב שמואל טל נשאל בזמנו על הקרנת סרטים שיש בהם נשים מצולמות בפני גברים שיושבים וצופים- והתיר. וגם בפרסומות לבתי הספר המקצועיים של תורת החיים היו תמונות נשים. @יזהר מוזמן לתקן אותי אם אני טועה..) 

ואני יכולה לצייר בדעתי עיתון שיצוא מבית המדרש שאני משוייכת אליו- ברור לי לחלוטין שיהיו בו תמונות נשים.

באתר של הרצוג- מטעם בית המדרש של ישיבת הגוש יש תמונות נשים.

באתר של "לב אבות" מטעם הרב אלישע אבינר יש תמונות נשים.

אבל שכחתי שאתה וטוביה ושות' יודעים הלכה יותר טוב מהנ"ל...

יש תמונה של אשה ויש תמונה של אשה. וגם כשהכל צנוע בעיקרון, יש הרבה עניין של החצנה, תסרוקות, פוטושופ, זויות צילום, קומפוזיציות, תאורה, דגשים. אני לא צריך לספר לך. וכן, כמה שזה לא PC, אני מצפה שיהיה רף מקסימום בפרסומים לרמת היופי של המצולמת.

וכבר הזכירו כאן את ההחצנה הכביכול צנועה של חלק מנשות הציבור החרדי. אותו סיפור גם כאן.

מעולם לא ראיתי בהלכות צניעות חילוק בין אשה יפה למכוערת או בין צעירה לזקנה.

למה? כי זה לא קשור.

יש הלכות צניעות שמיועדות לנשים. לשם עצמן.

ויש הלכות צניעות לגברים- על שמירת העיניים והמחשבה.

ויש הלכות צניעות שנכונות לשני המינים- איך להתנהג, לדבר, דרך ארץ וכו'.

מאחר ואשה לא צריכה להיות צנועה ,בשביל הגברים" אלא בשביל עצמה.

וגבר לא צריך לשמור עיניים "בשביל הנשים" אלא בשביל עצמו.

אין קשר בין רמת היופי של אשה לבין היותה צנועה או לא.

ולכן כאשר עיתון עושה כתבה על אשה- ומציג תמונה שלה, מותר לה להיות ל"ע יפה. 

ואפילו מותר לאשה יפה לא לכער את עצמה.

(בעניין הפטושופ וכו' אני גם נגד אבל בעיקר מסיבות של חיברות- ההשפעה על נשים ועל דימוי גוף היא לא בריאה. ולכן אני בעד רף מינימום של רזון וצפלוחיות בפרסום, וכן נגד פוטושופ. אבל לא בשם ההלכה אלא בשם הרצון לחברה בריאה. כאן דובר על דימוי "האשה האידאלית" אצל גבר, שוב- לא בעיה הלכתית. אלא חברתית-מוסרית. והפתרון הוא לא "אל תשימו נשים" אלא "אל תעשו פרסומות פוטושופיות")

הוא פונקציה של הסבירות לחטא עצמו. לכן, בהקשר זה, בהחלט יש הבדל בין צעירה לזקנה וכדו'.

הטענה שהלכות צניעות לנשים נועדו רק להן בפני עצמן, היא אולי נשמעת נחמד ומתקדם ופוליטיקלי קורקט, אבל היא לא נכונה.

אפשר להציג בעיתון גם אשה יפה מאוד בצורה שלא מבליטה מדי את היופי שלה. זה תלוי בבחירות של הצלם והעורך. ולא, אני לא מדבר על טשטוש של הפנים.

יש רבנים שמתירים דברים בגלל לחצי הציבור, כדי שאנשים רבים לא ילכו לאיבוד. זה באופן כללי.

לגבי הנושא הזה יכול להיות שרבנים התירו סרטים מאוד ספציפיים, ששם מדובר בראייה בעלמא. 

אני אישית ראיתי סרט תדמית של מוסד חינוכי לבנות, דווקא מאוד נחשב, והופיעו שם בנות ששרו. אני לא יודע מי הרב שהתיר וגם לא מעניין אותי. דבר כזה אני לא הייתי מביא לפני רב שיפסוק, אבל יש כאלה שמזמינים היתרים. זה לא לכבודו של השואל ולא של הנשאל.

אני מסכים שראוי לכתוב אזהרה בתחילת הסרט.

הבת שלי למדה בבי"ס של רשת נועם, שברוך ה' שהתעוררו לכך שבכינוסים בית ספריים לא מזמינים אבות, אם יש קטעי שירה וריקוד. זה כמובן מבורך.

אתה יושב בקהל ביום הפתוח, יחד עם עשרות רבות של אמהות ואבות, ומקרינים סרט תדמית. אתה אמור לצפות לזה? סרט תדמית הוא גם מעין תעודת זהות לביה"ס. דבר כזה מאותת להורים: אם אתם לא יכולים להכיל שירת נשים, מקומכם לא כאן. אין לי בעיה עם זה, אלא שבהקשר של האולפנא הזו הופתעתי לרעה.

טרם הבנתי מאיפה זה אסור.

או איזה רב אוסר.

הבאתי לך רשימת רבנים שהתירה, אני רוצה רב (לא חרדי) שאוסר.

אל תמציאו הלכות..

"הכל סובב את האשכנזים". 

לא חרדי- כי אצל החרדים זו שיטה אחרת שהרבנים שלי לא הולכים לפיה.

אתה מסכים עם השיטה הזו? לך תהיה חרדי, תקרא רק עיתונים של חרדים שעושים פוטושופ לתמונות של פליטיקאים כדי לטשטש את הנשים או להעלים אותן.

אם הרב מביא ראיות חזקות לדבריו

גם אם זה לא נעים, צריך לקבל את האמת ממי שאמרה...

לפי המשפט האחרון שלך (שנראה כמו איום שאני הולך לסבול בדרכי)  

נראה שבמקום להתייחס לראיות של הדברים ולאמת את מעדיפה להתייחס לנוחות...

אבל האמת תשאר אמת גם אם לא יסכימו עליה

כשמישהו אומר "תשאל את כולם תראה שאני צודק (חוץ מ...)" זה לא נשמע כמו חיפוש האמת

כשאומרים "חרדי" (על פי האמת) לא מתכוונים דווקא לאחד שנולד בציבור המסויים הזה... וזה לא נמדד לפי אורך הזקן..

ויותר מזה... גם לא כל ראש ישיבה הוא בר סמכא לפסוק.. (בשביל לפתוח ישיבה כיום צריך כסף ותו לא)

יש דבר שנקרא "חרד" לדבר ה'... אדם שלומד הרבה מוסר, תורה וכו' וכל מה שמעניין אותו זה "מה רצון ה'?"

אחד כזה ראוי לפסוק הלכה 

א. כי הוא בקיא בחומר 

ב. כי כל מה שמעניין אותו זה האמת

ש: האם מותר שתהיינה תמונות נשים צנועות בעלוני שבת? 
ת: ודאי שלא. גם כך זה לא צנוע. בעלונים של חרדים אין. וכן באהבה ואמונה אין.

http://www.havabooks.co.il/sms.asp?cat=157&page=2

קצת באיחור אבל בכל זאת חשוב להביא את זה

לגבי תמונות של נשים מצולמות, יכול להיות שכאן זה לא מוגדר הלכתית כאיסור כמו שירת נשים. אני לא חושב שאני יודע הלכה יותר טוב מהרב טל, והייתי הולך באמת לשאול אותו מה ראו על ככה. 

למה הייתי הולך לשאול אותו? כי צפייה בפרסומת היא לא תפקוד יומיומי, כמו הליכה למכולת, שאתה עסוק בענייניך. גריית העין היא אחת ממטרות הפרסום. אתה מבין מסר דרך העין בעיקר. ועוד עקרון: המדיום הוא הוא המסר.

ואגב, פרסום לא פוטושופי הוא פרסום ללא פרסום. כשלונו ידוע מראש. 

אז יפה מאוד שיש רבנים שמתירים, אבל מי שמסתפק בשורה התחתונה הוא מי שיודע את התשובה לפני שהוא שאל. מי ששואל באמת רוצה לדעת את כל המשא ומתן שקדם לאותה שורה.

ואני לא מערבב. אני יושב בתוך עמי ואני רואה כיצד מתירים היום כך ומחר כך, ועל כולם הטענה: נו, אז מה בכך?

ויש גם כאלה שמתקדמים לכיוונים יותר חיוביים. גם שירת נשים הייתה פעם היתר גמור אצל רובנו, וגם לכך נמצאו היתרים.

אין במה שכתבתי כדי לבטל פסק כלשהו, אבל קושיא בהחלט יש.

"הכל סובב את האשכנזים". 

"הכל סובב את האשכנזים". 

מ"תמונות" בעיתונות הדתית, אני גם חושב שזו בעיה - ולא דווקא בגלל שמישהו יחשוב שזה מי שהוא צריך לחפש.

אני לא יודע אם זה "תיקון" ל"סוגיית המראה החיצוני" (שבמקומו - יש לו גם כן את מקומו, בפרופורציה למה שיותר חשוב בהרבה);

אבל מצד עצמו זו אכן בעיה, אם כי ללא ספק הבנות הללו מצידן עושות זאת בתום לב.

אין כל כך מושג של שמירת העניים אצלם.

פשוט לא להכניס את העלונים האלה אצל מי שיש יראת ה' בלבבו .

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.

חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.

קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.

חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.

וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.

לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.

ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.

ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.

בהצלחה לזוג ושיחזור לשלום בעזרת ד'.

אעביר להם.

אשמח לעוד תגובות...

עם מישהו או מישהי שמתעסקים בל'קראת זוגיות',

לא כל כך יודעת איך זה נקרא היום,

אבל זוכרת שיש הדרכה לקראת, לייעוץ והכוונה וכל זה.

תודה 🩷

צאו להליכה

לכו לעשות קניות

לכי איתו לקנות טלפון/מחשב

לך איתה לקנות משהו שהיא אוהבת

לכו ביחד אפילו לתחנת דלק וניפוח צמיגים.

לא יושבים על ספסל ומדברים.

אבל הפוך. זה מה שגורם לקשר להיות לא מספיק נקי ונעים.

כי הם מדברים על דברים מעיקים גם, כמו התלבטויות בקשר וכזה,

וזה לא במקום של דייטים רישמיים ולכל אין את ההכנה למפגש בינהם כמו לדייט ואין את הניסיון לדבר בצורה ספציפית שץעשה אוירה נעימה וכזה.

וזה טבעי, כי באמת השלב הוא שהקשר כבר לא דייטים רישמי, ולכן השאלה היא איך שם שומרים על הקשר מרגש ונעים ולא מייצר מועקה.

בעולם החילוני יש לא מעט רעיונות לאיך לשדרג דייטים. התוכן הזה לא מתאים לפה לפורום אבל אם זה שייך אני יכול לשלוח לינקים לא רעים בכלל לרעיונות.

יצא לי לשלוח לא מעט חומרים כאלה לגברים ברמות הקפדה דתיות שונות אחרי אזהרה מתאימה. כולם הפיקו תועלת. אבל אני בטח לא עושה את זה לפני קבלת רשות ואני לא חושב שזה מתאים לפה.

בדיוק הזכרת לי מישהו שביקש ממני אתמול ולא הספקתי לשלוח לו בגלל הלחץ של העבודה והבחירות אתמול.

אז הנה זה קרה. וזה בסדר שלאנשים אחרים זה לא מתאים.

קלילות זה אופי.

אני זוכרת מדוייט שכל דייט איתו היה נורא כבד, עמוק וכבד, התחרפנו בכל נושא, חזרתי עם מועקה למרות שעל פניו הכל התאים.

משהו בחיבור של שנינו (גם לי יש צד כבד) יצר תסבוכת מכל דבר קטן.

אם אחרים צדדים אחרים שלי גם יוצאים.

החיים לא כאלה כבדים בטח לא בגיל הזה.

אם כל דייט יוצר מועקה, אולי כדאי להעלות את השאלה האם זה מתאים ברגש ולא על הדף.

ועוד עצה

אולי שלא ידברו על התלבטויות בקשר ופשוט ינכחו בקשר?

לסכם שלא מדברים על זה מספר דייטים ושכל אחד ימצא מישהו אחר לפרוק לו על ההתלבטות בזמן הזה.

הם גם מאד יודעים להנות יחד.

כשהם כן מצליחים לעבור את המוזיקה הם ממש נהנים יחד.

רק שכל הקשר בשיחות למשך שבועיים מייצר שמעלים נושאים כבדים לשיחה, וגם שעיפים מותשים נפשית ופיזית כשהן נפגשים כבר.

והם באמת מבינים שהחיים לא אמורים להיות כבדים,

רק לא מבינים איך לשנות את זה.

לא לשתף אחד את השני בלבטים מחשבות?

לשים לב על מה מדברים? זה לא מייצר קשר פלסטיקי?

גם ההבנה שהתלבטות על הקשר עדיף לספר למורה/מתווכת/ חברה ולא לבן זוג, נותנת תחושה קצת של קשר לא מספיק פתוח וכנה. לא?

וממש תודה על התגובה 🩷

לא נראה לי שנכון להעלות כל התלבטות כל הזמן.

זאת תקופה של רכבת הרים והרבה רגשות וחששות

אם נשתף כל רגש חולף זה יכול ליצור בלבול וחוסר ביטחון אחד אצל השניה.

אולי לסכם זמן של כמה דייטים להנאה בלי חפירה על הנושא.

זה לא אומר להסתיר, זה אומר לשתף מאוחר יותר כשהדעה מגובשת.

בזוגיות אחרי חתונה זה שונה, יש כבר ביטחון בקשר ושיתופים של רגשות לא מערערים את הביטחון.

אעביר להם.

ממש שמחה על כל תגובה פה.

כי אני מרגישה שממש אין לי מושג בנושא כי לא הייתי שם,

ואין להם יותר מידי עם מי להתייעץ מעבר אלי.

לפעמים גברים חושבים שכנות מחייבת לשתף בכל ספק והתלבטות, אבל חשוב להבחין בין פתיחות בריאה לשיתוף יתר.

התלבטויות הן חלק טבעי מהיכרות, אך לא כל ספק צריך להעלות מול הבחורה. לפעמים נכון לקחת זמן עם עצמך להבין מה מפריע ולהתייעץ עם אדם שאתה מעריך.

היה גבר שמאוד הערכתי שידע לומר לי ,אני צריך קצת זמן עם עצמי, וחזר אליי אחרי שעיבד את הדברים. בעיניי זו בגרות ואחריות רגשית.

לעומת זאת גבר אחר שגם היה כמה אבל אובר שיתוף חוזר של :רוצה, לא רוצה, מתלבט" עלול לערער את תחושת הביטחון של הבחורה בקשר!

המסר הוא לא להסתיר רגשות או להימנע מכנות. להפך, כנות היא בסיס לקשר בריא. אבל יש הבדל בין לשתף את הצד השני באמת שלך, לבין להפוך אותו לשותף לכל סערה פנימית שעוברת עליך... ולזרוק את זה עליו.

בעיניי, גבריות בוגרת היא לדעת להיות כן ופגיע, ובו בזמן לגלות אחריות רגשית ושיקול דעת לגבי מה משתפים, מתי ואיך.

לא מעט קשרים עלולים להסתיים דווקא בגלל התנהלות כזו, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה. שימו לב לזה.

תאמת שאצלם זה דווקא הבחורה שיותר מעלה הכל מאשר הבחור.

הוא מדבר איתי ומעלה הרבה מולי ומשתדל מולה פחות. אבל היא כל התלבטות מעלה בפניו.

אעביר להם את דעתך.

תודה!

זה הגיוני

אישה מטבעה יותר משתפת .. הדעה שלה גמישה יותר .

בסוף, תחושת ביטחון היא דבר בסיסי בקשר.

ולא צריך להרגיש באופן כרוני התשה

אין עניין לייצר שמחה בכוח כשהיא לא קיימת גם אם בהתחלה היה מאוד טוב.

אם כשהם נפגשים אין תחושת הקלה ורוגע, זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת.

ואם יש אפשרות לקחת קצת הפסקה מהמילואים לטובת הדייטים, אני חושבת שזה יכול לעשות טוב ולאפשר לבחון את הקשר בצורה רגועה יותר.

מסיים עוד חצי שנה.

הם מאד יודעים לשמוח ולבנות יחד,

רק שהרבה פעמים זה לוקח להם זמן כי קודם יש מועקות ורק אחרי זה נרגעים ושמחים.

מרגיש לי קצת שהיא מחפשת אצלו ביטחון מעבר לרגיל, משהו שעובר כבר לתלות קצת אולי.

איפה הגבול?

אני חושבת שחשוב לא למהר לפרש את הצורך שלה בביטחון כתלות. לקבל תחושת ביטחון מהבחור שאיתו היא בונה קשר זה צורך בסיסי וטבעי(:

לפעמים אנשים חושבים שנשים מחפשות בעיקר ביטחון חומרי אבל בעיניי, מה שאישה באמת מחפשת הוא קודם כל יחס יציבות אכפתיות ותחושה שיש לה על מי להישען.

במקום לשאול אם היא זקוקה ליותר מדי ביטחון, הייתי שואלת מה עוד לא ניסינו לעשות כדי שהיא כן תרגיש בטוחה בקשר?

אולי לדבר איתה יותר, ובעיקר להקשיב לה באמת. לא רק הקשבה פסיבית, אלא הקשבה פעילה, מתוך רצון להבין את עולמה הפנימי.

אפשר לשאול מאה שאלות שלא נוגעות בנקודה, ואפשר לשאול שאלה אחת מדויקת שפותחת את הלב.

והשאלה החשובה בעיניי היא: מה פותח לה את הלב? 🩵

זה באמת מאד מורכב.

כי יש כביכול חורים בדרך של בנית הקשר. ושיחת טלפון לא יכולות להחליף נוכחות אנושית.

מה שהייתי מציעה זה לדבר על זה- כלומר על מה שאת שואלת אותנו, שישטחו אחד בפני השני את עצם המורכבות הזו. שיחה כזו כנה, של לפגוש את האמת של המציאות יכולה דוקא לייצר העמקה בקשר וקירבה. וגם אם לא - זאת האמת ומאמינה שכדאי לפגוש אותה. ביחד.זה חשוב.

ועוד משהו לא כדאי לתת לזה כותרת של מועקה, אלא זו התמודדות מאתגרת, כי באמת גם המציאות של המילואים והמלחמה הקיומית היא מאתגרת בלי קשר, ואין דרך יותר יפה להציג את זה. זה אמיתי.

שיקבלו את השמחה כל אחד לחוד ושניהם ביחד- מכך שהם עושים את התנועה הנכונה, פוגשים מבררים משוחחים, מסכימים להרגיש לחשוב לתקשר את כל מה שעובר... בלי הלקאה עצמית. אדרבה הם הם הגיבורים שמתמודדים ושואפים לבניית בית בתוך כל הכאוס. ועוד דבר- אולי אחרי שיחה כזו ילכו שניהם לכותל להתפלל על זה... שיכניסו את רבונו של עולם איתם... שיעלו את הכאב לתפילה ... וההליכה הזו ביחד לשם ההתכווננות הזו היא תנועה נכונה במאמצים..

אני מקווה שכל אלו יכולים להרפות את המתיחות ולהוסיף נינוחות. העיקר לא להיאבק עם המצב. אלא לפגוש אותו בענווה ולהתמודד. בשכל ישר ברגש ישר בישרות.

הייתי מציעה אולי שילכו כזוג לשוחח עם רב מסוים או דמות רוחנית שתחבר אותם לאמונה ולרצון השם בנקודה הזו, לגודל, שתתן מאור פנים, הארה של תורה , שתתן כוחות להמשיך ולבחון את הקשר.. בנחת...ותסייע ב"ה לנקות מהמרחב את מה ש"מיותר"..

מקווה שהובנתי

בהצלחה

אפשר ל משיך לצאת, קשר טוב קשה לייצר ככה. שיורידו את מימד הזמן והלחץ. ויתנו לזמן לעשות את שלו. לפי מה שאת מתארת זה יכול לקחת הרבה זמן. אם טוב להם ככה. שיהיה. לא להילחץ.

אם זה קשר שחשוב ויקר להם,

והם מוכנים לעשות עבודה כדי לממש את הפוטנציאל -

לדעתי נכון לפנות לאיש מקצוע,

אחד (או אחת) עם ניסיון,

בדגש על קשרים וצבא

שידריך אותם וייתן להם כלים.

לדעתי אין לזה תחליף.

כן, להוציא על זה כסף.

וזה לא זול.

אבל אם זה חשוב להם -

זה יכול להביא את הקשר הזה לרמות אחרות.

(אני כותבת את הדברים כמישהי שעברה מסע, כתבתי על זה מעט כאן:

פגשתי מישהו. - לקראת נישואין וזוגיות

וכדאי אולי גם לקרוא את התגובה הזאת בשרשור ההוא: להלן דבריו: - לקראת נישואין וזוגיות

לא כ"כ רוצה לשתף בבמה ציבורית זו את הדרך שלנו, אבל אולי באישי אוכל לפרט יותר.)

אין לי משהו חכם לומר

בהצלחה בחיפוש

שם גם שדכנים שמשדכים מסורתיים. (התגובה בראש הפורום של "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו" ושם בקישור "רשימת שדכנים מתעדכנת")

אני רואה שם ברשימה נגיד את השדכניות רחל בן דוד וחבצלת מורי ונאווה תמר, תסכלי יש שם מספרי טלפון.

(ונראה לי גם באתר שליש גן עדן יש).

בהצלחה רבה

א. הפלטפורמה פה לא נועדה לזה

ב. רוב האנשים פה כנראה לא מסורתיים

ג. איפה כן? אתרים, אפליקציות, שדכנים, אירועי פו"פ וכו'...

בהצלחה!

אולי @מוקי_2020 יכול לסייע

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

תיקח את החברים או המשפחה תחלק אותם כל אחד או 2 ביום אחר.

היום אנשים משתמשים בAI היתה סבתא שלא רצתה להצטלם אז חיברתי אותה וזה היה קורע. והם אהבו ממש

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

ר' שרשור תובנות:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

וזה פחות או יותר מה שרציתי להגיד כאן.

אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.

פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.

והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.

האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?

מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?

איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?

האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?

האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?

מה שאני מנסה להגיד -

בכל קשר יהיו פערים.

כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.

הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.

בחיים לא הייתי יוצאת עם מישהו שמאלני קיצוני ..

אמרת 180

אבל אם הוא מצביע לבנט בסדר שיהיה מה נעשה

זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית

מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות

אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.

הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.

גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.

לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.

עד פה..

מי שרוצה לחלק שטחים לא נסתדר

אני דווקא כן אסתדר, אבל זה בסדר גמור, כל אחד הגבולות האדומים שלו.

אולי בעיניהם זה דומה להשקפה אחרת,

זה שמישהו בוחר מסיבות אידיאולוגיות להימנע ממוצרים מן החי וכו'.

יש צמחונים שחשוב להם להקים בית צמחוני ולחנך הלאה את ילדיהם,

ויש כאלו שמוכנים להרים בית שאיננו צמחוני, אך מכבד את בחירתו.

אישית זה לא משהו שפסלתי עליו - אבל זכור לי מקרה שמישהו שתריע בפני מראש שהוא צמחוני.

מי יודע, אולי היה לו קשר לפני זה שנפל סביב הסוגיה הזו, ולכן הוא רצה לוודא שמי שהוא יוצא איתה מסוגלת להכיל ולכבד את זה.

אני שאלתי אותו אם הוא צופה שביתו העתידי יהיה כזה - כלומר, האם הוא מצפה ממני להיות צמחונית ולגדל ככה ילדים,

והוא אמר שלא, אז יצאנו.

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:

טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.

אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.

"וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו"׃ - מלכים ב, פרק א

"וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" - מלכים א, פרק יט.

כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.

גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.

בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.

יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?

היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.

לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.

תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.

מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.

וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.

אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.

כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.

בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):

• שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.

• שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.

• שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.

ראשית, התורה מבטיחה עושר, אושר וביטחון לעם ישראל כולו בתור קולקטיב, בתמורה לקיום מצוות קולקטיבי. השכר האישי שמור לעולם הבא. מאז ומעולם לא היו חסרים צדיקים שרע להם, ולא רק צדיקים.

שנית, אנחנו חיים בתקופה של היעדר הנבואה ושל העלם והסתר. אמפירית, זוג של הומואים הייטקיסטים אוכלי שרצים יהיה עשיר ומאושר הרבה מאברך משי, אשתו הגננת ושבעת ילדיו.

ככה יש רוחניקים, א-רוחניקים, ואנטי-רוחניקים. התגובה הפבלובית נגד כל אמירה רוחנית היא לא א-רוחניקית אלא אנטי-רוחניקית. נוקשות שאינה רציונלית אלא רציונליסטית. שלילה מראש מבלי לבדוק או לאפשר בדיקה.

לפני עלייתם של מדעי המוח זילזלו בכל מיני טכניקות מנטליות כפסיכוחוגיה בגרוש או פסאודו-מדע, והיום "פסיכולוגיה חיובית" למשל מתגלה כדבר מאוד ממשי, למרות שבשמיעה ראשונה זה נשמע כמו הבלים ניו-אייג'יים.

אתה מתגנדר במשפט "מתאם אינו סיבתיות" אבל אתה מתכוון לומר "אין שום סיכוי בעולם שיצליחו לגלות בכלל איזו סיבתיות". אמר בליבו ולא הוציא בשפתיו.

במבחן התוצאה, התרופה עדיפה. לפסיכולוגיה חיובית יש השפעה קטנה מאוד. העולם שלנו מאוד, אבל מאוד חומרי וגשמי.

לא, אין שום סיבתיות בין חזרה על טקסט/טקס בואכה הפרשת חלה כלשהו לרצונו של ה' להיעתר או לא להיעתר לבקשה. אחרת המגזר החרדי היה המצליח, הבריא והעשיר ביותר בין כל המגזרים, והוא לא, בלשון המעטה.

תרופה היא אלמנט תומך בלבד, בהקשר הנפשי. פיגום, או קביים, אם תרצה. טכניקות מנטליות, כאשר מבוצעות נאון ובהתמדה, משיגות אפקטים יציבים יותר. יותר מזה, יש פעולות שאדם יכול לעשות ששוות בערכן, מבחינה מחקרית נכון להיום, לתרופות ברמות מסויימות - כמו כושר ברמת מאמץ בינונית באופן קבוע. אפילו אכילה מודעת, כלומר ללא טלפונים ועם מעט דיבורים ועם ניסיון להרגיש את תהליך האכילה בשרירים וכו', התגלתה כאירוע/טכניקה שמחזק מערכות מוחיות. זה שמעתי מד"ר טרייסי מרקס.

והפיסקה השנייה שלך נהדרת, היא הודאה מפורשת בכך שאתה אנטי-רוחני. אתה שולל מראש ומניח שאין היתכנות לקשר כזה, גם אם קשר מורכב. יש תרופות שעוזרות ב40% ועדיין אתה תקבל אותן, אבל סגולה של 40% אתה תטען שזה רק מתאם מקרי. זה לא היגיון, לא רציונליות, ולא כלום. זה אמונה הפוכה; דוגמטיזם מהצד השני.

לאירוע בעל אופי רוחני בהחלט תיתכן השפעה משמעותית (נניח, לפלוני היה דייט מדהים שבעקבותיו הוא לא הצליח להירדם, קיבל אנרגיות והשלים את העבודה הסמינריונית שהיה צריך להגיש מזמן). מאידך, אם פלמוני יטען שדייטים הם סגולה להגשת עבודות סמינריוניות, זאת הכללה והטעיה.

אזי הייתי מייחס אפילו לסגולות המפוקפקות ביותר סיכוי גדול יותר להביא לריפוי על פני התרופות הנ"ל לאחר ניכוי אפקט הפלצבו...

כמובן שאם מדד היעילות הוא לא יעילות בריפוי, אלא יעילות בתחומים אחרים, למשל בגרימת תופעות לוואי - התרופות לוקחות ללא ספק.

*הבהרה - אני לא טוען שלא תיתכן השפעה חיובית לתרופות הנ"ל, אך לא בתור גורם ישיר לריפוי. (כמובן שמדבור בתחום רחב ויש הבדלים גדולים בין סוגי ההפרעות וסוגי התרופות, ואין לראות בדברים ייעוץ רפואי וכו'...)

"וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ" - יחזקאל מד, ל

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.

"חייבים אנחנו לקבוע בדעתנו שאם יחטא שמעון ילקה ויעני וימותו בניו וכיוצא בזה. ואם שב ראובן ותקן דרכיו וחפש במעשיו והלך בדרך ישרה, יעשיר ויצליח בכל דרכיו ויראה זרע ויאריך ימים זה הוא עיקר הדת.

ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו? אין זה ראיה כי היה להם עון הגורם או יסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה. כללו של דבר אין דעתנו משגת דיני הבורא ית' בבני אדם היאך הם בזה העולם ובעולם הבא".

תקרא אותה להרחבה.

"צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" ומסביר: "ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו – אין זה ראיה, כי היה להם עוון הגורם, או ייסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה". כלומר, העובדה שאיננו רואים תמיד צדק גלוי בעין אינה סותרת את העיקרון, שכן "אין דעתנו משגת דיני הבורא".

ולכן, כפי שכולנו יודעים ורואים וחשופים יום יום הן בחדשות ואירועים אקטואליים והן באירועים היסטוריים מהעבר הלא רחוק, מהתקופות של הורינו והסבים והסבתות, לא רואים שום קשר ישיר בין קיום מצוות ושכר ועונש.

לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).

לסיעתא דשמיא למציאת זיווג.

לזה התכוונתי אתם לא מאמינים בתועלת עבודה רוחנית.

אתם בגדול מאמינים שיש שכר על מצוות, אבל שאי אפשר להקדיש אותו.

אחרת לא הייתם מזלזלים בדבריי.

וזה טעות, "הנותן צדקה כדי שיחיה בנו הר''ז צדיק גמור" (גמרא)

לפיו יש להאמין שהקדשת שיר השירים מועילה למציאת זוגיות. בניגוד למה שכתוב בגמרא לגבי צדקה עליה נאמר במשלי: "וּ֝צְדָקָ֗ה תַּצִּ֥יל מִמָּֽוֶת".

עם זאת, אני לא שולל את האפשרות הזו. וגם לא זלזלתי בדבריך.

חייבת לשתף. שלפני כמה שנים קראנו 3 חברות 40 יום שיר השירים על חברה, לאו דווקא אחרי חצות, כל אחת מתי שהסתדר לה, וביום ה40 היא התארסה והיינו בהלם...

ועוד דבר לפני 3 שנים החלטתי לסיים 40 יום תהילים ופרק פד כל יום למציאת דירה וביום ה40 חתמנו אצל העורך דין.. בחסדי ה'

אם X אנשים במשך Y ימים יקראו טקסט כלשהו, בין אם מדובר במזמורי תהילים, בשיר השירים או בטורים של יאיר יעקבי, למישהו מהם יקרה משהו חיובי.

זה לא סותר את זה שמי שחווה 'על בשרו', צירוף מקרים משמעותי שבעקבותיו לתחושתו קיבל את בקשתו, או לחילופין נענש, עשוי מאד לזכות לתובנות בעניין השגחה פרטית. בוודאי כשאדם גם ככה מאמין בהשגחה פרטית, והחוייה רק ממחישה לו את אותה האמונה. ומחזקת אותה בליבו, ולא רק בשכלו.

אני למשל חוויתי נסים מטורפים כשהכרתי את אשתי. ה אם אני מודע לכך שאפשר להסביר את הדברים בכל מיני אופים ולצנן בכך את ההתרגשות - בהחלט כן.

האם אני בכל זאת מתחזקת אצלי בלב תודעת האמונה בכל פעם שאני חושב על הסיפור שלי? גם כן. אין סתירה.

כמו שהידיעה שקיימת היתכנות סטטיסטית להיפגע מברק (לא פגיעה ישירה) ולשרוד עם פציעות קלות בלבד לא תאפיל על התפעלותו של השורד (המאמין) מה'נס' שקרה לו.

מקור: ילקוט יוסף, הלכות פסח, כרך ג, עמ' תשמז — מובא שם בשם יש אומרים שקריאת שיר השירים ארבעים יום היא סגולה לזיווג. (מביא שברוקח כתוב שעל ים סוף המלאכים אמרו את שיר השירים. וזיווג דומה לקריעת ים סוף)

ו40 יום ע"פ הגמ' שכותבת "יש תפילה שנענית לאחר 40 יום". וכן משה שהתפלל 40 יום לאחר חטא העגל ונענה.

והסברה: כשאתה מעורר את האהבה הזוגית בינך לבין ה' יתברך, שזו מהות שיר השירים, מידה כנגד מידה ה' יתן לך לחוות אהבה זוגית על אשתך אי''ה.

בפרט שאחרי הקריאה מתפללים ישירות על הזווג.

מעתיקה - לקראת נישואין וזוגיות

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

כמו בעבר, פנים מול פנים מבלי שישפטו אותו בקשר למניעים שלו, אז דברים היו אחרת. אבל אפליקציות של היכרויות מנקזות לתוכן את כל אלה שממילא אין להם מה להציע ופונים לכל אחת באשר היא. גם "בחוץ" וגם באפליקציה מסתכלים עליך בחשדנות (בעיקר על המראה שלך כמדד לרצון לקשר) ולרוב לא תקבל תגובה. ככה שזה לא גרם לנזק משמעותי. הרחוב נשאר נקי מכל אלה שלא יודעים מה הם מחפשים ונהנים מהריגוש.