אני מסרב להתנצל.
אני מסרב להתנצל, ועוד יותר מזה – אני מסרב להתבייש. שיתבייש מי שביצע את הרצח בכפר דומא, שיתבייש מי שביצע את הדקירה המצעד הגאווה. אני מסרב לאבד את הצפון.
נכון. נראה ששני האירועים הקשים שאירועו בימים האחרונים בסמיכות אומללה סוחפים את כל המדינה בגל של יסורי מצפון וחשבון נפש. אל תטעו, בגל הזה ישנו גרעין שהינו נכון ואמיתי וחשוב שיהיה אבל במקום שהגרעין הזה יצמח לעץ מניב פירות של התקדמותנו כחברה מאוחדת וסבלנית הוא הופך להיות גוש מעוות של עשבים שוטים הנובע מסטיגמות, הסתה, הכללה ושלילת לגיטימיות של ציבור שלם.
ניתן לסכם את האווירה היום במדינת ישראל כפי שעולה מדברי הפוליטקאים, אנשי הציבור, וגם סתם המוני אנשי שלומנו ברשתות החברתיות במשפט קולע אחד:
"אני מגנה משמע אני קיים".
או אם תרצו בגרסה חלופית – "אני מתבייש משמע אני קיים".
ונגד זה אני מבקש למחות בכל תוקף. ויותר מזה: ברצוני לומר לכל אלו שפתאום "מתביישים להיות יהודים"\ "מתביישים להיות דתיים": איזו מן דתיות זו? איזו מן יהדות זו שבה אתם מאמינים? אם אתם מרגישים צורך לגנות\ להתבייש אז כנראה שאתם מרגישים שהמעשים הקשים והנוראים שנעשו נעשו גם בשמכם, בשם מה שאתם מאמינים, אחרת למה לחוש בושה?
אני לא קונה את הגישה הזאת. אני לא חושב ככה
אני לא רואה את עצמי כחלק מאותו ציבור, לא אותו ציבור של הדוקר, ולא אותו ציבור של הרוצח\ים. ואני קורא לכל אותם אנשים שמשתייכים לאותו ציבור שאליו אני משייך את עצמי לומר בקול רם וברור את אותו דבר שאולי אתם מרגישים עמוק בתוככם ולא מעיזים לומר.
אומר שוב – שיתביישו מי שביצע את הפיגוע, את הדקירה. שיתביישו גם כל אלו שמתוך כאב והתלהמות מגלגלים את כל האשמה על ציבור הדתיים, המסורתיים, הימניים והמתנחלים הלגיטימיים והשפויים. אתם מצהירים בראש כל חוצות בשבך הדיאלוג, הסבלנות, השוויון, אך כשמגיעים חברי כנסת ונבחרי ציבור שהשקפתם רחוקה מהשקפתכם כרחוק מזרח ממערב בשם אותם ערכים של סובלנות וחופש הדיבור שאותם אתם כל כך מעריכים לכאורה הם נאלצים לסגת אחורה בשל התלהמות, אלימות מילולית וקריאות בוז. אז תהיו כנים עם עצמכם – לאיזה שוויון אתם מייחלים, לאיזה חופש דיבור? אתם מבקשים לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. אתם מבקשים הכרה ולגיטימיות חוצת ציבורים ומגזרים, אך מסרבים להטות כתף יחד ומסרבים לנהל דיאלוג עם כל מי שמחזיק בדעה שונה משלכם.
בסוף דברי אני מבקש לקרוא לחשבון נפש: חשבון נפש לאותם אנשים בני הצינות הדתית שלא קוראים קבל עם ועדה במחאה על ההשוואה המעוותת והבלתי צודקת של אותם מעשים עם היהדות האמתית, היהדות הנצחית, השלמה העמוקה מני ים שבה אנו מאמינים. אני קורא לחשבון נפש לאותם אנשים, אחי ואחיותיי משאר עם ישראל שהולכים שולל אחרי ההשוואה המקוממת הזאת. כמו כן אני קורא לחשבון נפש לאנשי סביבתם הקרובה של אותם שוטים שבמעשיהם פתחו פתח לגל של הסתה ושנאת חינם.
האשמות קשות ונוקבות אלו אינני מפנה רק לאותם אנשים בודדים הנמצאים בקצוות (כל קצה שהוא). אנשים כאלו ספק רב אם ניתן בכלל להשפיע על דעותיהם, בכל טיעון שהוא, חזק ככל שיהיה. דברים אלו מופנים בעיקר לאותם אנשים שרואים את עצמם במרכז (ולא משנה בכלל באיזו נטייה לכאן או לכאן), אותם אנשים שמסוגלים לעשות חשבון נפש עם עצמם ולקחת את הדברים לתשומת ליבם מתוך רצון אמיתי ליצור חברה בעלת סבלנות אמיתית.
ויהי רצון שיהיה מספרם רב ככל האפשר.
