בימים האחרונים חשבתי לעצמי: לכאורה אתם צודקים. הוא פשוט רוצח וזהו. בלי יותר מדי משחקים. אין היתר הלכתי למה שהוא עשה ולכן זהו מעשה נתעב וזהו. ראוי לכך גינוי, ולא פחות גרוע מזה של הצועדים.
אז מה גרם לי לטעות בהתחלה ולראות את זה כמעשה חיובי במידה כזו או אחרת, ואף עכשיו לא להרגיש שעדיין לא כל הקצוות סגורים?
מישהו בפורום סגור קבל על הצביעות שביחס המיוחד לעניין משכב זכור לעומת עבירות אחרות. עניתי לו כך:
יש כמה הבדלים מהותיים.
ראשית, עד כמה הגדר פרוצה. ככל שמשהו כבר פרוץ יותר - יש פחות עניין "להזעזע". כפי שאמרו חז"ל, שמשרבו המנאפים בטלו מי סוטה.
שנית, התורה קראה לזה "תועבה". לא כל כרת קיבל את התואר הזה. חז"ל אומרים ש"השחית כל בשר" של דור המבול זה משכב זכור. אין ספק שיש לעניין הזה יחס מיוחד בתורה.
שלישית, לכל דבר יש הקשר חברתי וציבורי. מחלל שבת נענש בסקילה ורוצח נענש בהרג. לכאורה שבת יותר חמור. ובכל זאת - מבחינה חברתית יש הבדל, ולכן רוצח במזיד שלא התקיימו כל דיני הריגתו - יתכן שיכפה לכיפה ויומת שלא מן התורה, לעומת מחלל שבת שלא יעשה לו כלום.
כאן אמנם החטא עצמו לא פוגע חברתית, אבל הקמפיין השלם שמסביבו, המצעדים, הקהילה, המלחמות שהם עושים - פוגע מאוד.
הנקודה האחרונה היא המפתח להבנת העניין. רבותיי, יש כאן מלחמה רצינית. מלחמת תרבות ודת. זה נכון בעוד הרבה דברים, אבל הדורסנות והפטאליות של הלהט"בים מחד, והתועבה וההשחתה שבמעשיהם מאידך - גורמים לכל העניין הזה להיות משהו יותר משמעותי משאר מלחמות התרבות שלנו כאן.
אז כן. הנערה שנרצחה היא קורבן מיותר. נעשה כאן רצח לכל דבר. מעשה אסור ונתעב. אבל זה רק כי מישהו מהצד שלנו עשה טעות חמורה והלך בדרכים חמורות ולא נכונות. זה עדיין הצד שלנו, ואנחנו לא עוברים צד בגלל מעשיו של טיפש אחד. ההנגדות לגינוי כמו גם חוסר הבהירות בתחילה ביחס למעשה עצמו, נבעו מזה: אנשים מנסים לנצל את האירוע כדי להעביר אותנו צד במלחמה הזאת, או לפחות להודות שאין כאן מלחמה. ולזה - אנחנו לא מוכנים. זה גם מה שעומד מאחורי הדיון על המניע. באיזה צד נמצא כל אחד.
גם יואב בן צרויה רצח חפים מפשע. ובכל זאת, היחס של דוד אליו היה אמביוולנטי. בסוף הוא גם דאג ששלמה יהרוג אותו, נכון. אבל לאורך כל הדרך הוא הבין שהוא בצד שלו למרות כל פשעיו, שכאמור כללו רציחת חפים מפשע.
ברור שבכך יש איסור חמור