תתייעצו עם פסיכולוג.

ניסיתם פעם לדבר איתה ולשאול אם היא מרגישה "כפויה" לזה?  אולי אם היתה רואה שמבינים שיש כאן איזה "דחף" - היתה אומרת, ומוכנה ללכת לטיפול. אפשר לצאת מזה.

אתכם..

אם היא אומרת כך - ולא ידוע אם דוברת אמת - וגם יש תופעה כזו, ידועה - מדוע לא לקחתם/לוקחים אותה לאיבחון פסיכיאטרי/פסיכולוגי?  זה דבר שנראה בסיסי במקרה כזה.

וזה מצריך טיפול של מומחה ואולי גם נטילת תרופות,כדאי לברר בקופת החולים שלכם.

הענין הוא שהיא בגירה ועלולה לסרב לטיפול,כדאי לברר מה עושים מבחינה חוקית כגון מינוי אפוטרופוס מכיוון שהיא לא ממש שולטת בעצמה.

האם היה הליך רפואי פולשני . האם היתה התעללות רגשית. משם להתחיל . 

א

כמובן ייתכן שלא על הרקע הזה הגניבות והשקרים - אבל זו בלי ספק זעקה לעזרה . 

ה"לא לתת לה להיות בבית".. "תאיימו בתלונות למשטרה".. "תסלקו אותה"...

יש ערך גם לאי-ההתניה של היחס הבסיסי עם ההורים.

בלי סתירה לכך שנכון מה שכתבת שלפעמים "ויתור" בלי סוף גורם לתוצאות לא רצויות ולאי פיתוח התמודדות עצמית מול בעיה. בצד התמיכה.

[וכאן בפרט, נראה שאולי יש לה מה שנקרא "קלפטומניה" - דהיינו, סוג של "כפייתיות" של גניבה. וזה ניתן לטיפול פסיכולוגי/פסיכיאטרי]

אני לא מצדיקה את הגניבות והשקרים אבל...הבחורה חולה וזקוקה לעזרה מקצועית דחופה ומידית!

אבחון,תרפיה נפשית,טיפול התנהגותי,תרופות לפי הצורך,קבוצת תמיכה להורים ולאחים.

תגללי ותבדקי בפיייסבוק דפים וקבוצות שעוסקים בזה

תתחילו לבדוק בקופת חולים שלכם את אפשרויות הטיפול

לא בדיוק בלי מצפון, אבל איזו קהות חושים וחוסר יכולת להבין עד כמה המעשים חמורים.

מה שאת מתארת זה מקרה לא פשוט עם קווים פסיכיאטריים.

זה כבר מזמן לא מקרה שאפשר להגדיר כעבריינות לשמה, על רקע חוסר מוסריות או חינוך קלוקל.

היא אפילו לא מפעילה תחכום, כמו שזה נשמע.

אתם מוכרחים לגשת לאיבחון וטיפול מסודרים.

יתנו לכם כלים איך כמשפחה אתם יכולים להתמודד. 

יש ריק , והוא צריך להתמלא . לפעמים ממלאים אותו בגניבות ושקרים . זה עונה על צורך בסיסי פנימי מסויים . כיצד היא קבלה את האובדן ? האם היה לה מישהו לדבר איתו ? איך היא יצאה מהמשבר הזה ? ...ושלא תדעו צער . אני אישה פשוטה ואני מברכת אתכם שתהיה לכם נחת מהבת הזו , שהיא תתיישר ותבנה בית נאמן בישראל . 

נ.ב במציאות של היום יש כל כך הרבה אנשים רעים (ראו הרב מהצפון) , אבל יש מקום לשלם כסף ולחפש אנשים טובים רבנים/פסיכולוגים כדי לעזור לה .

א. התעללות בילדות. לפעמים הקרבן עצמו מכחיש/ה - כי זה משהו מאד קשה וכואב

ב. עזרה מבחוץ - ולבדוק טוב-טוב . אפשר לנסות טיפול משפחתי ?

ניסיתם לעשות יומן - מתי כן מתי לא, לחפש מה המשותף לימים שהיא גונבת ומה משותף לימים שלא?

דוגמא סתמית - גונבת בימים א-ג, לא גונבת בימים ד-ו.

לפעמים מוצאים עקביות מסויימת.

ואולי גם רגישות אלרגית למשהו (נשמע הזוי, אבל בלי לשלול, הכל יכול להיות).

רגישות \ אלרגיה יכולה לגרום לכל תסמין, כולל הכל.

בהצלחה!

הדבר שהכי ישפיע עליה לדעתי זה פשוט- לחשב עליה טוב.

מילדות היא גונבת.-נראה שאין לה מצפון בכלל.

אפשר לשמע שהיא פעם לא הצליחה להתגבר. וזהו מעגל קסמים. שמרגע שנכנסת, יותר קשה לצאת. וככל שנשארת- לא תצא ביתר קלות אלא להפך. 

היא מתארת כזקוקה לתמיכה, רוצה יד אוהבת- ואולי בפעם הראשונה והשניה והשלישית- היא תברח, לא תרצה, ובכל זאת- זה ישפיע עליה.

היא צריכה תמיכה, תשומת לב חיובית, ואהבה.

כשאתם חשים שיש לה את זה מכם-ולא ממקום של-תפסיקי, למה את עושה את זה-היא תהיה מוכנה להקשיב לכם. ואם יהיה צורך- ללכת לטיפול לאחר מכן.

ואולי זה יקח זמן, אולי שנה, אולי יותר, אבל זה מה שהיא צריכה.

את/ה בן או בת?

ב"ה

מה שאת מתארת נראה לי כקלפטומניה, 'מחלת הגניבה', לצערי לי הייתה אותה במשך שנים, כבר בגיל צעיר היית גונב...
זה לא בלתי נשלט, אבל בלי עזרה פסיכולוגית אין שום סיכוי לצאת מזה(!!!)(מנסיון...), וצריך פסיכולוג טוב, שיש לו הצלחות בנושא... לצער הפסיכיאטרים גניבה זה אחד הדברים היחידים שאין כדורים שעוזרים להתגבר עליהם(ב"ה)​​

אני יצאתי מזה בגיל 19 והתחלתי לגנוב בכיתה ב'...

גם אם דבר מסויים נראה כמתאים להגדרה רפואית מסויימת זה לא אומר שאכן מדובר בזה,ורק גורמים מקצועיים יכולים לתת אבחון מדוייק יותר,כך או כך אבחנה יכולה לשנות את ההסתכלות ולכן האבחנה צריכה להיות כמו שיותר אמינה ומקצועית

בן...
בחסדי ה', ואם הרבה תמיכה מהסביבה הקרובה...
ב"הצלחה​

האם יש סיכוי שהיא נתונה לסחיטה?

קלפטומניה היא גניבה כפייתית- האדם איננו שולט בה! היא שייכת לקבוצה של הפרעות שליטה בדחפים. בקלפטומניה הדחף הוא לגנוב. האדם חש מתח מוגבר לפני ביצוע הגניבה, והנאה והרפיה בעת הגניבה ואחריה. לרוב הגניבות תהיינה מחנויות ולא מאנשים פרטיים.

 האדם איננו גונב מתוך כעס או נקמה. הגניבות תהיינה גם חפצים שכלל איננו נזקק אליהם או שהם זולים, פעמים רבות קלפטומנים יחזירו את הגניבות בחשאי או יתנו אותם כמתנה לאחרים. 

לרוב התפרצות התסמינים היא לפני גיל 21. רוב הפונים לטיפול הגיעו אחר 10 שנות גניבה!

אין טיפול תרופתי שעוזר לקלפטומנים. יש תרופות שממתנות תסמינים. טיפול התנהגותי נמצא יעיל.

אם הדברים נשמעים לך מוכרים, אפילו בחלקם, הבחורה צריכה לעבור אבחון פסיכולוגי. אם היא מסרבת, כדאי להסביר לה שאם תגנוב מחנות והמשטרה תאסור אותה היא תועבר להסתכלות בלי לשאול אותה. 

אל תמהרו להסיק שבהכרח זה קלפטומניה, יכולות להיות עוד סיבות להתנהגות זו, וכמובן עוד הפרעות משולבות ח"ו. הזהרו מאבחון בית עצמי! אפילו שנראה כקלפטומניה, יש לשלול הפרעות נוספות.

בכל מקרה לכו רק לפסיכולוג קליני מומחה בעל נסיון והמלצות וכמובן תואר שני ממקום אמין ומוכר.

ועוד משהו- אין לזה שום קשר לדת או לאמונה! אם זו קלפטומניה- היא לא מסוגלת אחרת. הירידה ברוחניות והחברות שאיתן היא מסתובבת יכולות להיות תוצאה של ייאוש וכדו' ולאו דווקא גורם. שוב, אם זו קלפטומניה. וכן היא לאו בהכרח איננה עורכת חשבון נפש, ייתכן שהיא כמו רוב הקלפטומנים חשה בושה נוראית לאחר גניבה ועורכת חשבון נפש נוקב וקבלות לעתיד שהיא איננה מסוגלת לקיים. לקלפטומן עונשים והכלה וכדו' לא יעזרו. הוא לא יכול אחרת.

חזקו ואמצו!! תמשיכו לתמוך ולעזור לה, אבל הרחמים הגדולים ביותר יהיו לאבחן ולטפל!

מחזיקה לכם אצבעות!

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....