ניסיתם ללכת לטיפול מקצועי?חן שחרתתייעצו עם פסיכולוג.
ניסיתם פעם לדבר איתה ולשאול אם היא מרגישה "כפויה" לזה? אולי אם היתה רואה שמבינים שיש כאן איזה "דחף" - היתה אומרת, ומוכנה ללכת לטיפול. אפשר לצאת מזה.
אתכם..
אם היא אומרת כך - ולא ידוע אם דוברת אמת - וגם יש תופעה כזו, ידועה - מדוע לא לקחתם/לוקחים אותה לאיבחון פסיכיאטרי/פסיכולוגי? זה דבר שנראה בסיסי במקרה כזה.
וזה מצריך טיפול של מומחה ואולי גם נטילת תרופות,כדאי לברר בקופת החולים שלכם.
הענין הוא שהיא בגירה ועלולה לסרב לטיפול,כדאי לברר מה עושים מבחינה חוקית כגון מינוי אפוטרופוס מכיוון שהיא לא ממש שולטת בעצמה.
האם היה הליך רפואי פולשני . האם היתה התעללות רגשית. משם להתחיל .
א
כמובן ייתכן שלא על הרקע הזה הגניבות והשקרים - אבל זו בלי ספק זעקה לעזרה .
ה"לא לתת לה להיות בבית".. "תאיימו בתלונות למשטרה".. "תסלקו אותה"...
יש ערך גם לאי-ההתניה של היחס הבסיסי עם ההורים.
בלי סתירה לכך שנכון מה שכתבת שלפעמים "ויתור" בלי סוף גורם לתוצאות לא רצויות ולאי פיתוח התמודדות עצמית מול בעיה. בצד התמיכה.
[וכאן בפרט, נראה שאולי יש לה מה שנקרא "קלפטומניה" - דהיינו, סוג של "כפייתיות" של גניבה. וזה ניתן לטיפול פסיכולוגי/פסיכיאטרי]
אני לא מצדיקה את הגניבות והשקרים אבל...הבחורה חולה וזקוקה לעזרה מקצועית דחופה ומידית!
אבחון,תרפיה נפשית,טיפול התנהגותי,תרופות לפי הצורך,קבוצת תמיכה להורים ולאחים.
תגללי ותבדקי בפיייסבוק דפים וקבוצות שעוסקים בזה
תתחילו לבדוק בקופת חולים שלכם את אפשרויות הטיפול
לא בדיוק בלי מצפון, אבל איזו קהות חושים וחוסר יכולת להבין עד כמה המעשים חמורים.
מה שאת מתארת זה מקרה לא פשוט עם קווים פסיכיאטריים.
זה כבר מזמן לא מקרה שאפשר להגדיר כעבריינות לשמה, על רקע חוסר מוסריות או חינוך קלוקל.
היא אפילו לא מפעילה תחכום, כמו שזה נשמע.
אתם מוכרחים לגשת לאיבחון וטיפול מסודרים.
יתנו לכם כלים איך כמשפחה אתם יכולים להתמודד.
יש ריק , והוא צריך להתמלא . לפעמים ממלאים אותו בגניבות ושקרים . זה עונה על צורך בסיסי פנימי מסויים . כיצד היא קבלה את האובדן ? האם היה לה מישהו לדבר איתו ? איך היא יצאה מהמשבר הזה ? ...ושלא תדעו צער . אני אישה פשוטה ואני מברכת אתכם שתהיה לכם נחת מהבת הזו , שהיא תתיישר ותבנה בית נאמן בישראל .
נ.ב במציאות של היום יש כל כך הרבה אנשים רעים (ראו הרב מהצפון) , אבל יש מקום לשלם כסף ולחפש אנשים טובים רבנים/פסיכולוגים כדי לעזור לה .
א. התעללות בילדות. לפעמים הקרבן עצמו מכחיש/ה - כי זה משהו מאד קשה וכואב
ב. עזרה מבחוץ - ולבדוק טוב-טוב . אפשר לנסות טיפול משפחתי ?
ניסיתם לעשות יומן - מתי כן מתי לא, לחפש מה המשותף לימים שהיא גונבת ומה משותף לימים שלא?
דוגמא סתמית - גונבת בימים א-ג, לא גונבת בימים ד-ו.
לפעמים מוצאים עקביות מסויימת.
ואולי גם רגישות אלרגית למשהו (נשמע הזוי, אבל בלי לשלול, הכל יכול להיות).
רגישות \ אלרגיה יכולה לגרום לכל תסמין, כולל הכל.
בהצלחה!
הדבר שהכי ישפיע עליה לדעתי זה פשוט- לחשב עליה טוב.
מילדות היא גונבת.-נראה שאין לה מצפון בכלל.
אפשר לשמע שהיא פעם לא הצליחה להתגבר. וזהו מעגל קסמים. שמרגע שנכנסת, יותר קשה לצאת. וככל שנשארת- לא תצא ביתר קלות אלא להפך.
היא מתארת כזקוקה לתמיכה, רוצה יד אוהבת- ואולי בפעם הראשונה והשניה והשלישית- היא תברח, לא תרצה, ובכל זאת- זה ישפיע עליה.
היא צריכה תמיכה, תשומת לב חיובית, ואהבה.
כשאתם חשים שיש לה את זה מכם-ולא ממקום של-תפסיקי, למה את עושה את זה-היא תהיה מוכנה להקשיב לכם. ואם יהיה צורך- ללכת לטיפול לאחר מכן.
ואולי זה יקח זמן, אולי שנה, אולי יותר, אבל זה מה שהיא צריכה.
ב"ה
מה שאת מתארת נראה לי כקלפטומניה, 'מחלת הגניבה', לצערי לי הייתה אותה במשך שנים, כבר בגיל צעיר היית גונב...
זה לא בלתי נשלט, אבל בלי עזרה פסיכולוגית אין שום סיכוי לצאת מזה(!!!)(מנסיון...), וצריך פסיכולוג טוב, שיש לו הצלחות בנושא... לצער הפסיכיאטרים גניבה זה אחד הדברים היחידים שאין כדורים שעוזרים להתגבר עליהם(ב"ה)
אני יצאתי מזה בגיל 19 והתחלתי לגנוב בכיתה ב'...
האם יש סיכוי שהיא נתונה לסחיטה?
קלפטומניה היא גניבה כפייתית- האדם איננו שולט בה! היא שייכת לקבוצה של הפרעות שליטה בדחפים. בקלפטומניה הדחף הוא לגנוב. האדם חש מתח מוגבר לפני ביצוע הגניבה, והנאה והרפיה בעת הגניבה ואחריה. לרוב הגניבות תהיינה מחנויות ולא מאנשים פרטיים.
האדם איננו גונב מתוך כעס או נקמה. הגניבות תהיינה גם חפצים שכלל איננו נזקק אליהם או שהם זולים, פעמים רבות קלפטומנים יחזירו את הגניבות בחשאי או יתנו אותם כמתנה לאחרים.
לרוב התפרצות התסמינים היא לפני גיל 21. רוב הפונים לטיפול הגיעו אחר 10 שנות גניבה!
אין טיפול תרופתי שעוזר לקלפטומנים. יש תרופות שממתנות תסמינים. טיפול התנהגותי נמצא יעיל.
אם הדברים נשמעים לך מוכרים, אפילו בחלקם, הבחורה צריכה לעבור אבחון פסיכולוגי. אם היא מסרבת, כדאי להסביר לה שאם תגנוב מחנות והמשטרה תאסור אותה היא תועבר להסתכלות בלי לשאול אותה.
אל תמהרו להסיק שבהכרח זה קלפטומניה, יכולות להיות עוד סיבות להתנהגות זו, וכמובן עוד הפרעות משולבות ח"ו. הזהרו מאבחון בית עצמי! אפילו שנראה כקלפטומניה, יש לשלול הפרעות נוספות.
בכל מקרה לכו רק לפסיכולוג קליני מומחה בעל נסיון והמלצות וכמובן תואר שני ממקום אמין ומוכר.
ועוד משהו- אין לזה שום קשר לדת או לאמונה! אם זו קלפטומניה- היא לא מסוגלת אחרת. הירידה ברוחניות והחברות שאיתן היא מסתובבת יכולות להיות תוצאה של ייאוש וכדו' ולאו דווקא גורם. שוב, אם זו קלפטומניה. וכן היא לאו בהכרח איננה עורכת חשבון נפש, ייתכן שהיא כמו רוב הקלפטומנים חשה בושה נוראית לאחר גניבה ועורכת חשבון נפש נוקב וקבלות לעתיד שהיא איננה מסוגלת לקיים. לקלפטומן עונשים והכלה וכדו' לא יעזרו. הוא לא יכול אחרת.
חזקו ואמצו!! תמשיכו לתמוך ולעזור לה, אבל הרחמים הגדולים ביותר יהיו לאבחן ולטפל!
מחזיקה לכם אצבעות!
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול
ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל
בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.
מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?
שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?
אולי פשוט לדבר איתו על זה
בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.
אחר כך אפשר לאזן מחדש.
היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/
הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה
אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו
או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי
ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.
בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...
אבלאם אפשר בכל זאת מספר...
את ד''ר ליעד רוטשטיין
ד''ר מאיה אליעזר
במרכז, פרטיות
מישהו מכיר שכונות בירושלים ?
למשל קריית יובל, איך זה לזוג צעיר עם ילד, יש שם קהילה דתית לאומית וצעירים? יש שם גרעין תורני?
הבנתי שיש איזה קשר להר המור, אז זה יפריע למישהו שבא מישיבות אחרות..? 
