ניסיתם ללכת לטיפול מקצועי?חן שחרתתייעצו עם פסיכולוג.
ניסיתם פעם לדבר איתה ולשאול אם היא מרגישה "כפויה" לזה? אולי אם היתה רואה שמבינים שיש כאן איזה "דחף" - היתה אומרת, ומוכנה ללכת לטיפול. אפשר לצאת מזה.
אתכם..
אם היא אומרת כך - ולא ידוע אם דוברת אמת - וגם יש תופעה כזו, ידועה - מדוע לא לקחתם/לוקחים אותה לאיבחון פסיכיאטרי/פסיכולוגי? זה דבר שנראה בסיסי במקרה כזה.
וזה מצריך טיפול של מומחה ואולי גם נטילת תרופות,כדאי לברר בקופת החולים שלכם.
הענין הוא שהיא בגירה ועלולה לסרב לטיפול,כדאי לברר מה עושים מבחינה חוקית כגון מינוי אפוטרופוס מכיוון שהיא לא ממש שולטת בעצמה.
האם היה הליך רפואי פולשני . האם היתה התעללות רגשית. משם להתחיל .
א
כמובן ייתכן שלא על הרקע הזה הגניבות והשקרים - אבל זו בלי ספק זעקה לעזרה .
ה"לא לתת לה להיות בבית".. "תאיימו בתלונות למשטרה".. "תסלקו אותה"...
יש ערך גם לאי-ההתניה של היחס הבסיסי עם ההורים.
בלי סתירה לכך שנכון מה שכתבת שלפעמים "ויתור" בלי סוף גורם לתוצאות לא רצויות ולאי פיתוח התמודדות עצמית מול בעיה. בצד התמיכה.
[וכאן בפרט, נראה שאולי יש לה מה שנקרא "קלפטומניה" - דהיינו, סוג של "כפייתיות" של גניבה. וזה ניתן לטיפול פסיכולוגי/פסיכיאטרי]
אני לא מצדיקה את הגניבות והשקרים אבל...הבחורה חולה וזקוקה לעזרה מקצועית דחופה ומידית!
אבחון,תרפיה נפשית,טיפול התנהגותי,תרופות לפי הצורך,קבוצת תמיכה להורים ולאחים.
תגללי ותבדקי בפיייסבוק דפים וקבוצות שעוסקים בזה
תתחילו לבדוק בקופת חולים שלכם את אפשרויות הטיפול
לא בדיוק בלי מצפון, אבל איזו קהות חושים וחוסר יכולת להבין עד כמה המעשים חמורים.
מה שאת מתארת זה מקרה לא פשוט עם קווים פסיכיאטריים.
זה כבר מזמן לא מקרה שאפשר להגדיר כעבריינות לשמה, על רקע חוסר מוסריות או חינוך קלוקל.
היא אפילו לא מפעילה תחכום, כמו שזה נשמע.
אתם מוכרחים לגשת לאיבחון וטיפול מסודרים.
יתנו לכם כלים איך כמשפחה אתם יכולים להתמודד.
יש ריק , והוא צריך להתמלא . לפעמים ממלאים אותו בגניבות ושקרים . זה עונה על צורך בסיסי פנימי מסויים . כיצד היא קבלה את האובדן ? האם היה לה מישהו לדבר איתו ? איך היא יצאה מהמשבר הזה ? ...ושלא תדעו צער . אני אישה פשוטה ואני מברכת אתכם שתהיה לכם נחת מהבת הזו , שהיא תתיישר ותבנה בית נאמן בישראל .
נ.ב במציאות של היום יש כל כך הרבה אנשים רעים (ראו הרב מהצפון) , אבל יש מקום לשלם כסף ולחפש אנשים טובים רבנים/פסיכולוגים כדי לעזור לה .
א. התעללות בילדות. לפעמים הקרבן עצמו מכחיש/ה - כי זה משהו מאד קשה וכואב
ב. עזרה מבחוץ - ולבדוק טוב-טוב . אפשר לנסות טיפול משפחתי ?
ניסיתם לעשות יומן - מתי כן מתי לא, לחפש מה המשותף לימים שהיא גונבת ומה משותף לימים שלא?
דוגמא סתמית - גונבת בימים א-ג, לא גונבת בימים ד-ו.
לפעמים מוצאים עקביות מסויימת.
ואולי גם רגישות אלרגית למשהו (נשמע הזוי, אבל בלי לשלול, הכל יכול להיות).
רגישות \ אלרגיה יכולה לגרום לכל תסמין, כולל הכל.
בהצלחה!
הדבר שהכי ישפיע עליה לדעתי זה פשוט- לחשב עליה טוב.
מילדות היא גונבת.-נראה שאין לה מצפון בכלל.
אפשר לשמע שהיא פעם לא הצליחה להתגבר. וזהו מעגל קסמים. שמרגע שנכנסת, יותר קשה לצאת. וככל שנשארת- לא תצא ביתר קלות אלא להפך.
היא מתארת כזקוקה לתמיכה, רוצה יד אוהבת- ואולי בפעם הראשונה והשניה והשלישית- היא תברח, לא תרצה, ובכל זאת- זה ישפיע עליה.
היא צריכה תמיכה, תשומת לב חיובית, ואהבה.
כשאתם חשים שיש לה את זה מכם-ולא ממקום של-תפסיקי, למה את עושה את זה-היא תהיה מוכנה להקשיב לכם. ואם יהיה צורך- ללכת לטיפול לאחר מכן.
ואולי זה יקח זמן, אולי שנה, אולי יותר, אבל זה מה שהיא צריכה.
ב"ה
מה שאת מתארת נראה לי כקלפטומניה, 'מחלת הגניבה', לצערי לי הייתה אותה במשך שנים, כבר בגיל צעיר היית גונב...
זה לא בלתי נשלט, אבל בלי עזרה פסיכולוגית אין שום סיכוי לצאת מזה(!!!)(מנסיון...), וצריך פסיכולוג טוב, שיש לו הצלחות בנושא... לצער הפסיכיאטרים גניבה זה אחד הדברים היחידים שאין כדורים שעוזרים להתגבר עליהם(ב"ה)
אני יצאתי מזה בגיל 19 והתחלתי לגנוב בכיתה ב'...
האם יש סיכוי שהיא נתונה לסחיטה?
קלפטומניה היא גניבה כפייתית- האדם איננו שולט בה! היא שייכת לקבוצה של הפרעות שליטה בדחפים. בקלפטומניה הדחף הוא לגנוב. האדם חש מתח מוגבר לפני ביצוע הגניבה, והנאה והרפיה בעת הגניבה ואחריה. לרוב הגניבות תהיינה מחנויות ולא מאנשים פרטיים.
האדם איננו גונב מתוך כעס או נקמה. הגניבות תהיינה גם חפצים שכלל איננו נזקק אליהם או שהם זולים, פעמים רבות קלפטומנים יחזירו את הגניבות בחשאי או יתנו אותם כמתנה לאחרים.
לרוב התפרצות התסמינים היא לפני גיל 21. רוב הפונים לטיפול הגיעו אחר 10 שנות גניבה!
אין טיפול תרופתי שעוזר לקלפטומנים. יש תרופות שממתנות תסמינים. טיפול התנהגותי נמצא יעיל.
אם הדברים נשמעים לך מוכרים, אפילו בחלקם, הבחורה צריכה לעבור אבחון פסיכולוגי. אם היא מסרבת, כדאי להסביר לה שאם תגנוב מחנות והמשטרה תאסור אותה היא תועבר להסתכלות בלי לשאול אותה.
אל תמהרו להסיק שבהכרח זה קלפטומניה, יכולות להיות עוד סיבות להתנהגות זו, וכמובן עוד הפרעות משולבות ח"ו. הזהרו מאבחון בית עצמי! אפילו שנראה כקלפטומניה, יש לשלול הפרעות נוספות.
בכל מקרה לכו רק לפסיכולוג קליני מומחה בעל נסיון והמלצות וכמובן תואר שני ממקום אמין ומוכר.
ועוד משהו- אין לזה שום קשר לדת או לאמונה! אם זו קלפטומניה- היא לא מסוגלת אחרת. הירידה ברוחניות והחברות שאיתן היא מסתובבת יכולות להיות תוצאה של ייאוש וכדו' ולאו דווקא גורם. שוב, אם זו קלפטומניה. וכן היא לאו בהכרח איננה עורכת חשבון נפש, ייתכן שהיא כמו רוב הקלפטומנים חשה בושה נוראית לאחר גניבה ועורכת חשבון נפש נוקב וקבלות לעתיד שהיא איננה מסוגלת לקיים. לקלפטומן עונשים והכלה וכדו' לא יעזרו. הוא לא יכול אחרת.
חזקו ואמצו!! תמשיכו לתמוך ולעזור לה, אבל הרחמים הגדולים ביותר יהיו לאבחן ולטפל!
מחזיקה לכם אצבעות!
הי אנחנו מוכנים לעבור לכל מקום בארץ
בשביל הבת שלנו
היא בדיכאון
ולא מסתדרת באולפנית שהיא לומדת בכיתה קטנה
היא לומדת בכיתת לקויות למידה
והיא צריכה כיתה רגשית שמלווה אותה בהתמודדות הנפש שלה.
היא מאוד נמנעת חברתית מכל קשר
ומסגורת בבית. .אשמח לשמוע כל רעיון שיעלה לכם על הדעת....
תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.
לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.
כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?
לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.
בהצלחה!
על ידי @מתואמת .
כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?
זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה
בס"ד
אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!
לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.
ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים
ועם תרופות .
הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה
אחרי התייעצויות
אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים
גם בגלל שזה כיתה ח
וזה אמצע שנה .
זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה
אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.
ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי
הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.
וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים
אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.
ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.
בהצלחה לכם משפחה יקרה.
לאיזה סוג מסגרת ממליצים?
קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏
בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.
הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏
תודה להקב"ה.
משתפת בפורום זה בגלל שזה בתחום ההורות 💕
שלום לכולם ומועדים לשמחה. כנראה הפעם הראשונה שאני כותב כאן.
רציתי לקבל רעיונות - אנחנו הורים לתינוקת בת כשנה וקצת חוששים מהחג. גם ככה בתקופה האחרונה שעות השינה שלה השתבשו לגמרי בגלל החגים -
איך מתנהלים עם זה נכון? שואל גם בכללי על הבוקר וכו' - מוותרים על חלק מההקפות? ואיך מגיעים לאיזון בחלוקת התפקידים בחג הזה?
השאלה יצאה קצת מבולבלת. הורים טריים, בכל זאת..
תודה מראש!
בטוח נשתמש ברעיונותיכם
הפורום הזה לא פעיל
(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)
שלום לכם.
יש לי ילדה מתוקה ומחוננת הן מבחינה רכישיצ והן מסחינת לימודית שעולה לכיתה ה
והיא ממש מפחדת ממורכבות בספר. מספיק שיש אדם רע או משהו מפחיד היא לא מסוגלת לקרוא.
יש לה נפש מאוד רגישה בכללי.
אשמח להמלצות מה אפשר לעשות. ואם יש לכם ספרים מומלצים בסגנון לילדה שאוהבת לקרוא ומסיימת ספרים בטיל.. אבל לא יכולה לקרוא ספרים עם מורכבות רגשית
תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.
פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7
(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).
שלום
מקווה שזו במה מתאימה..
אשמח לעזרה ברעיונות לחפצים קטנים (אוצגםתפחות קטנים) ושימושיים (חשוב
)
לבית..
דברים בסגנון שאפשר לקנות בחנות סטוק/מקס סטוק וכדו'
ואפשר לקשר אותם לברכה, לברך איתך בשבת כלה/שבע ברכות וכדו'.
תודה רבה לכולם
שלום לכולם\ן
אני כותב פה כי אני יודע שיש פה הורים לילדים שקוראים ספרים\מגזינים
יש לי חבר שהוא אח בבית חולים שניידר (שזה בית חולים לילדים)
ולפעמים בהרבה שבתות הילדים הדתיים שמאושפזים שם יש להם שיעמום מכיוון שאין טלפונים וההורים לא תמיד מספיקים להביא להם ספרים או מגזינים בגלל הלחץ של האשפוז או של השבת אז הוא החליט לפתוח להם גמ''ח של ספרים לציבור הדתי כדי להקל על ההורים אז אם יש למישהו ספרים או מגזינים שמתאימים לציבור הדתי (למשל מקום בעולם או אותיות וכו') שהוא לא צריך או לא משתמש אז אשמח שתפנו אליי בפרטי
תודה לעונים ושבת שלום
גיל 38, הילדים, העבודות, החיים עשו את שלהם. פה ושם משברים, עלבונות, ריבים הביאו אותנו לכך שאשתי רצתה ללכת לייעוץ זוגי. בישוב שלנו כמובן לא היה כדאי ללכת ליועצים שאחרי זה נפגוש במכולת, בגינה או בבית הכנסת והלכנו לישוב ליד למישהו מומלץ. אשתי יצרה את הקשר הראשוני, ספרה מה שספרה והגענו אליו.
אחרי 3 פגישות איתו הרגשתי משהו לא בנוח בכלל. היועץ המדופלם והמומלץ לא בדיוק יועץ זוגי. הוא יועץ לאשתי איך להיטיב את חייה. ואני בתפקיד חלק מההצגה או מההפקה. בעצם אני צריך לעבוד על דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. הפתעות קטנות, עזרות במה שהיא צריכה, להתחשב בה ולדרוש בשלומה. היא צריכה גם למצוא דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. ללכת לחוג, לפגוש חברות, לדעת להגיד לי מה היא צריכה.
בכלל הופתעתי לגלות שלא ניתנה לי בשום שלב עד כה אפשרות לומר מה מפריע לי בחיים, בבית, בזוגיות, אולי בעבודה, אולי במשהו אחר. הכל ביחס למה שהיא מרגישה.
זה כמובן לא תהליך משפטי שבו צריך לשמוע שני צדדים ולהחליט מי אשם, אבל אם נוגעים ופותחים ומטפלים, גם לגבר שאולי לא בא עם משא סבל לייעוץ, יש דברים שהוא היה רוצה לפתוח ולומר.
אולי אני לא מבין מה הייעוץ אמור לכלול. כי אני מוצא פער די גדול בין ההמלצות על הבחור לבין איך שאני מרגיש אצלו.
הוא יותר פעיל.
בהצלחה!!
אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.
יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.
כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.
אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.
לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.
אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...
