איזו גיבוב של שטויות במיץ עגבניות מיובשות כתבת פה, רובה המוחלט של העלייה מברית המועצות לשעבר הוא יהודי, מתוך 1.2 מיליון עולים, 300 אלף הם כאלו שאינם יהודים על פי ההלכה. כלומר 3/4 מהעלייה הם יהודים כשרים למהדרין. מה שכתבת פה, ובייחוד הגזענות של ההורים שלך, זה הקטע העצוב בעיניי באמת. עכשיו אני אעשה פה ניחוש פרוע ואנחש שאתה כנראה מבני עדות המזרח(בתור עולה וותיק מחבר העמים שלמד על בשרו מה זה דייטים בעולם הדתי אני מוכן להמר על הטלוויזיה שלי שאני צודק ), ואבא ואמא שמחו שהבאת להם אשכנזיה טובה , אבל כשהם גילו שהיא "רוסיה גויה", אז חייבים לברוח וזו התבוללות. האמת זה ממש לא חדש, אני נתקלתי בתגובות דומות כשיצאתי עם בנות בעיקר מקרב עדות המזרח, ישר שמעו רוסי, אז נקודת ההנחה היא שאני גוי עד שיוכח אחרת, לעומת זאת אשכנזיות, שאחת מהן הפכה לבסוף להיות אישתי קיבלו אותי ישר.

עזוב אני אפשט לך את זה, עדיף שתחתוך ותחסוך לה את הסבל שבלהיות בסביבה פרימיטיבית.

הייתי מגיב לך באישי... אבל אני חושב שזה יהיה יותר רלוונטי לכתוב לך בפומבי...
מי שיצא פה מהשרשור גזען זה אתה!

לא ידעתי את זה. מה המקור?

שכשיבוא המשיח הוא יגיד לכל אחד אם הוא יהודי ומאיזה שבט הוא. (אם אני זוכרת נכון)

אמר רבי יהושע, מקבל אני מרבן יוחנן בן זכאי ששמע מרבו ורבו מרבו, הלכה למשה מסיני שאין אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב, אלא לרחק המקורבין בזרוע ולקרב המרחקין בזרוע.

משפחת בית צריפה היתה בעבר הירדן ורחקה בן ציון בזרוע, ועוד אחרת היתה שם וקרבה בן ציון בזרוע, כגון אלו, אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב

רבי יהודה אומר, לקרב, אבל לא לרחק.

רבי שמעון אומר, להשוות המחלקת.

וחכמים אומרים, לא לרחק ולא לקרב, אלא לעשות שלום בעולם, שנאמר (מלאכי ג) הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא וגו' והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם

המשיח ישאיר כל אדם בחזקתו

 [ג] בימי המלך המשיח, כשתתיישב מלכותו ויתקבצו אליו כל ישראל, יתייחסו כולם על פיו ברוח הקודש שתנוח עליו, שנאמר "וישב מצרף ומטהר . . ." (מלאכי ג,ג).  ובני לוי מטהר תחילה, ואומר זה מיוחס כוהן וזה מיוחס לוי, ודוחה את שאינן מיוחסין לישראל:  הרי הוא אומר "ויאמר התרשתא להם . . . עד עמוד כוהן, לאורים ולתומים" (עזרא ב,סג).  הנה למדת שברוח הקודש מתייחסין המוחזקין, ומודיעין המיוחס.  ואינו מייחס ישראל אלא לשבטיהם, שמודיע שזה משבט פלוני וזה משבט פלוני.  אבל אינו אומר על שהן בחזקת כשרות, זה ממזר וזה עבד--שהדין הוא שמשפחה שנטמעה, נטמעה.

קידושין דף עא...

כנראה שהיה משהו דפוק ביהדות שלה עצמה. מכל מקום, עוד לא מאוחר. היא הרי יהודיה. הילדים שלה יהיו יהודים. אם היא נשארה בארץ, יש סיכוי טוב שהם יחזרו בתשובה בגדול. יתכן שהיא עצמה עוד תחזור בתשובה.

ניתן לנחש שבגלל היחס של רבנים מסוימים, שבמקום לקרב את זרע ישראל ולהסיר מכשולים מדרך שובם אל היהדות, הם מערימים עליהם קשיים כאילו היו גויים גמורים. העלבון גדול -- וזה מה שדוחה. דוחה את אנשי "זרע ישראל" ואת בני זוגם. הם הרי סבלו אנטישמיות בברית המועצות בדיוק כמו יתר היהודים. ובכל זאת, הם ראו עצמם יהודים.

בילדותי ישבנו ליד שולחן הסדר כשליד השולחן כסא ריק שסימל את יהדות ברית המועצות שעדיין שבויה ברוסיה, ובחסדי ה' יבוא יום ש"משם אקבצך".

וכי מה חשבנו? שאחרי שבעים שנה של דיכוי איום ונורא של היהדות, כל צאצאי היהודים היקרים הללו ירדו מהמטוס לבושים שטריימל וקפוטה?!

|תוהה אם יש קשר בין שני משתמשים חדשים, שבאו לחמם לנו את הקיץ|

|לא אומר כלום|

זה נשמע יותר כמו לכפות את ה- @#$%^& על הלב.

(מעדיף לצנזר בשביל שאף אחד לא יפגע)

עצם זה שהיא "לא מכירה יהדות" - זה לא משנה. אם היא יהודיה היא יהודיה, ואז העיקר זה אם היא באמת חוזרת בתשובה ורוצה להיות דתייה ומוכנה להתאמץ בשביל זה! (וגם זה שהאמא/אבא לא דתיים וגרושים - לא רלוונטי בשבילנו).

ולמען האמת, אפילו אם יגלו שיש ספק כלשהו ביהדותה, כל עוד היא באמת רצינית ורוצה להיות דתיה - היא יכולה לעבור גיור/גיור לחומרא - ואם היא תעשה את זה בעזרת "בן זוג לעתיד" (במקרה שתחליטו שאתם רוצים, ורק זה מפריע..) - אז בית הדין יתחשב גם בזה ויראה שאתה דתי רציני וכו', וזה יעזור לזרז תהליכים, שלא מדובר בסתם גיור שבסוף המתגיירת לא תשמור מצוות...

בקיצור - במקרה הזה לא נכון להגיד "לכפות את השכל", כי זה לא "שכל" להגיד להיפרד - ולא משנה מה המשפחה אומרת. כי הכל ניתן לתיקון - כאשר הבחורה כמובן רוצה... - ניתן לברר יהדות ויש אנשים שמעולים בזה (כמו שאמרתי תפנו לצוהר או אולי יש גם אגף ברבנות הראשית...), וניתן גם מקסימום להתגייר...

ב"הצלחה! אם יהיו התפתחויות נשמח שתעדכן

כמובן מבלי להזניח את עינין השכל-

המוצא שלה מצריך בירור מקיף. אם היא לא יהודיה- אין מקום בכלל להתלבט. גיור לשם נישואין לא פשוט ולא תמיד קביל. אם בכלל... .

אח"כ יש את העינין של חינוך ילדים.

הרי זה לא רק היא ואתה. יש בסיפור הזה גם עתיד של הילדים.

האם היא במקום של ללמוד ולגדול או במקום שהיא הגיע למקסימום- וכך היא מעוניינת להישאר.

בעינין החינוך זה מאוד חשוב. אולי עכשיו זה לא בידיוק מה שעומד לך בראש אבל צריך לחשוב על הדברים האלה מקודם. 

בקטע של חינוך זה מאוד תלוי בחינוך שהבחורה קיבלה בבית.

או החלטה חד משמעית שהחינוך שהיא קבלה בבית לא יעצב את העתיד שלה.

בהצלחה

בואי תסבירי לי בבקשה איזה מוצא זה כן בסדר, ולא מצריך בירור מקיף, כי הרי ברור שהמוצא הרוסי שלה חשוד ביותר. חבל באמת שלא בדקו יותר לעומק את שמואל מוהליבר (אחד מאבות תנועת הפועל המזרחי)אליעזר בן יהודה, טרומפלדור,ז'בוטינסקי,ביאליק ,גולדה מאיר ועוד רבים וטובים גם המוצא שלהם חשוד.,.....

הנקודה היא, שיהודי שמגיע מתוך קהילה יהודית, ממשפחה יהודית מוכרת הוא מוחזק ביהדות.

המציאות ברוסיה בדורות האחרונים הייתה מאוד שונה לצערנו ולכן צריך לבדוק.

כמובן, אם התברר לך שהוא יהודי, הוא יהודי.

וכמו שתמצת את העניין יוני "אם היא גויה- היא גויה, אם היא יהודיה- היא יהודיה".

בהנחה נניח שיגלו שיש ספק או פגם ביהדותה - היא לא "מתגיירת לשם נישואים" אם היא מתגיירת, כיוון שבמילא היא חזרה בתשובה כשעוד חשבה שהיא במילא יהודייה, אז אם פתאום תגלה שיש בעיה ביהדותה, ותתגייר גיור מלא או לחומרה - להיפך, זה מרבה יהודים כשרים בישראל במקום התבוללות! לנסות שוב לפקפק ולהגיד "זה רק גיורים לשם נישואים וזה לא באמת.." זה לא ראוי. בטח לא כשמדובר במישהי שכבר עשתה צעדים כאלו להתקרב לדת.

מי שגויה,כלומר לא יהודיה לפי לא יכולה "לחזור בתשובה", היא צריכה לעבור גיור, אני מאמין שהבחורה לא טיפשה ואין שום סיבה שהיא תמרח מישהו בשביל להתחזות ליהודיה... 

בקיצור, הדרך הכי פשוטה,בלי כל השטויות, תסתכל לה בת''ז למי שמופיע תאריך לידה עברי, אומר שהוא רשום במשרד הפנים כיהודי, שזה אומר שב99% מהמקרים בעת בירור יהדות במעמד הרשמה לנישואין זה מאושרר על ידי רבנות(מציע כמו רבים אחרים את ארגון שורשים של רבני צוהר ולא את ה****** של הרבנות הראשית).

מה הסכנה ש"תתבולל"?..

יש אפשרות ברבנות הראשית, לברר לגבי וודאות היהדות. יש אחראים על כך. תתקשר ותשאל. בד"כ אפשר לדעת מי היתה הסבתא. סה"כ, מספר הדורות שצריכים שם בירור, הוא לא כ"כ גדול. זה השנים של הקומוניזם, אלו שנולדו אל תוכם.

סתם כדי לא להחשף בשם הרגיל שאני משתתפת בו בגלל כמה אנשים עם דעות קצת עקומות.

אני ילידת רוסיה, בארץ מגיל 3, אבא יהודי ואמא שהתגיירה אחרי בת המצווה שלי ולכן התגיירתי לבד, אחרי שהייתי שומרת תורה ומצוות במאה אחוז כי זה מה שרציתי. אני באמת פעם ראשונה נתקלת בבורות (סליחה..) כמו של ההורים שלך. נכון שיש הרבה עולים מחבר העמים שלא יהודים ע"פ ההלכה, אבל אין שום סיכון שבן אדם יתחתן ברבנות עם מישהי שלא יהודיה למהדרין לפחות כמוהו. הברורים בנושא הזה מחמירים מאוד וחוץ מזה שלכתחילה כל עולה יודע בדיוק אם הוא יהודי או לא, זה לא איזה משהו שפתאום צריך לבדוק לפני שמתחתנים, אם מישהי יודעת שהיא יהודיה הסיכוי שהיא לא הוא קלוש, ועדיין נבדק מאוד יסודי לפני החתונה.

לכן: אני מציעה לך לדבר עם הבחורה באופן גלוי על החשש שלך. למען האמת קשה לי לאחל לה להיות חלק ממשפחה גזענית שמזלזלת בה למרות יראת השמיים שלה (שזה לא דבר ברור מאליו אצל שום בחורה משום עדה!), אבל אני יוצאת מנקודת הנחה הדעות שלך הן לא כמו של ההורים ושיש ביניכם בסיס לעתיד טוב להקמת בית בישראל. תשאל אותה באופן עדין גלוי ולא מזלזל האם היא יהודיה מלידה, או התגיירה בגיור כשר (אגב היא שומרת מצוות אז לידיעתך בעיני ה' זה ממש לא מוריד מהערך שלה) ואז תוכל להיות רגוע. תגיד לה שגם אם היא התגיירה אין לך שום בעיה עם זה (בהנחה וזה נכון), רק שזה עניין שמאוד חשוב לך לוודא כדי להמשיך את הקשר לכיוון חתונה.

לגבי הבחור שדיבר מקודם על מזרחים ואשכנזים- זה לא נכון בכלל וממש הכללה. יש אשכנזים גזעניים וכאלה שלא ואותו דבר לגבי מזרחים ואין שום הבדל. בעלי ממוצא מזרחי ואין לו שום עקמומיות על המוצא שלי, הוא דווקא מעריך אותי מאוד מאוד ואנחנו משפחה עם 4 ילדים, מקפידים קלה כבחמורה וחיים בישוב מדהים בקהילה תומכת....

אז להגיד שבעיני הקב"ה היא בסדר אני לא בטוח בכלל(כמובן במידה והיא באמת גויה).

וחוץ מזה לנושא המדובר- אפשר לעצום עיניים במסווה של פגוע והאשים את האחר בגזענות אך בעיני זה קצת התנהגות של ילד שמנסה ע"י המסכנות שלו לקבל דברים(כמו ש"ס שמנסה להשאיר את השוני העדתי לנצח) אבל באמת זה לא קשור לגזענות מדובר פה במקרה חשוב מאוד מאוד וא"א לעבור עליו בטענה שהרוב יהודים כי לצערנו יש בארצנו הרבה גויים במסווה יהודי(מי בכוונה ומי לא) ולכן לבדוק בקפידות אך עם המון רגישות לצד השני ולא לוותר על הוודאות עד כמה שאפשר..

ד"א יש לי חבר שנשוי לרוסיה וההתלבטות זו גם כן עלתה והם דיברו על זה והיא הבינה טוב מאוד את החשש והם בדקו וב"ה ראו שהמשפחה יהודיה והתחתנו וחיים באושר עם ילדים חמודים.. אפשר לפתור בעיות אם רוצים גם אם הם נקודות קצת רגישות.. כמובן במקומות כאלו להשתמש בנעימות ורגישות ביתר אך ללא ויתור על השכל ופיתרון הבעיה.. בהצלחה!!! 

ולך מתן 111 אם היית יוצא עם בחורה שח"ו יש לך חשש על מחלת נפש שיש לה היית משאיר את זה באוויר בטענות מגוחכות שהרוב הוא לא כזה או האשמה של מי שיועץ לך בכך שהוא מתנגד לקשר מסיבה כזו או אחרת???? וכן תתפלא לשמוע אבל אני מכיר אשכנזי שהוריו לא רוצים שיתחתן עם ספרדייה אז אל תסיק מסקנות מהר.. 

ואיפה מצאת בדברים שלי עצימת עיניים במסווה של פגוע? ומה נראה לך שאני רוצה לקבל? לא הבנתי אותך.

אני הצעתי לו לברר את הנושא היטב מול הבחורה ובין השאר כתבתי שאם יגלה שהיא עברה גיור זה לא מפחית מהערך שלה, אגב מי שחושב שזה כן מפחית אכן עדיף שלא יתחתן עם בחורה כזו גם אם היא מאוד מוצאת חן בעניו, כי יש המון המון אנשים שמכירים בערך האמיתי של גיור לשם שמיים, וזה מה שמגיע למישהי שהתגיירה לשם שמיים, מישהו שמכיר בערך שלה ושל מה שהיא עברה ועשתה, מי שמפריע לו, לא משנה מאיזה סיבה שלא יכנס לשם. 

זה כמו חוזר בתשובה, שיש מי שיסתכל על העבר שלו ויתנשא מעליו במסווה של צדיק טהור ויש מי שיסתכל על המעלה העצומה שלו ולאיפה הגיע.

וברור שהסוגיה הזאת מאוד חשובה וצריך לברר אותה. 

דרך אגב, אני אישית חושבת שלכתחילה מי שרוצה לעבור תהליך של גיור, כדאי שקודם תעבור אותו ורק אז תפגש למטרת נישואין, אבל יכול מאוד להיות שכאן מדובר בבחורה שעברה אותו ובחרה ביהדות כבר מזמן, או יהודיה מלידה בכלל.

אדם שנמצא בהליכי גיור כבר לא רק יכול אלא חייב לשמור שבת כהלכתה כדי לוודא שזה מה שהוא רוצה ויכול לעמוד בזה, אבל צריך לעשות חילול שבת קטן ומזערי בכוונה בגלל העניין של גוי ששומר שבת, עד לטבילה שלו. למשל לקרוע דף, משהו כזה.

אם היא באמת חשובה לך כדאי לך לבדוק...

אל תטמין את הראש בחול, מה אם אחרי שתיפרד תגלה שהיא כן יהודיה? חבל

לך תבדוק או שתלך לרב שלך.

בהצלחההההה!!

ההורים משני הצדדים. אני בטוחה, ממה שאתה כותב, שגם אם חס וחלילה יתגלה שיש בעיה ביהדות- היא תסכים להתגייר אטז למה לפסול???????????????

חלק מקשר אמיתי זה להיות כנה עם בן הזוג שלך. לדעתי אתה חייב לפתוח אתה את הנושא, במיוחד משום שמדובר בנושא כל כך מהותי, גם אם היא תפגע. וכמובן לדבר בעדינות, כדי שהיא לא תפגע. אם היא באמת מעוניינת בך, ובבית יהודי אמיתי היא תשתף פעולה ובע"ה לא תרמה אותך, כמו כל הסיפורים המפחידים שכתבו כאן.

אני נשואה ליוצא ברית המועצות ודווקא הוא מאוד ער למצב הבעייתי הזה מכיוון של חברים שלו והוא אף נדרש לנושא והעיד על בת של חברים שהיא יהודיה.

יש לנו חברים שהייתה לו חברה שהתברר אפילו לה די פתאום שהיא לא יהודיה על פי ההלכה, ברוך השם היא התגיירה כדת וכדין והם נשואים באושר.

אז דבר איתה בכנות אבל לא לחתוך בשום פנים ואופן אלו החיים שלך ולא של הוריך ואין חיוב לשמוע בקולם.

בעלי הוא גם חוזר בתשובה ואנחנו זוג מעורב מבחינה של עדות והחיבור בין ההורים שלי ושלו למרות ההבדלים היה מההתחלה מעולה. זה רק עניין של רצון טוב.

יש אפשרות לעשות ברור יהדות דרך צוהר. לדעתי מומלץ ממש בשבילה בכל מקרה, גם אם אתה תרצה  לא להתחתן איתה, שאלו  קשיים בחתונה עם חוזרת/ חוזר בתשובה. כמובן לחוזרים בתשובה יש גם ייתרונות. מכיוון שידוע שהאמא בארץ לדעתי רוב הסיכויים שהיא יהודיה, ושתמצאו איזה "תעודת נישואין של הסבתא" או משהו כזה, והיא תוכל להוכיח יהדות ככה.

בהצלחה

יש הבדל מהותי בין בירור יהדות,

לבין אם מתברר שהיא אכן כאן רק מכח חוק השבות כי אביה יהודי והיא כלל לא.

מובן לגמרי, שאם מתברר שהבחורה בעצם גויה - אז זה לא איזה" פרט קטן", שתתגייר וזהו.... וכמובן, זה כבר "לא טיפשי ובלתי הגיוני בעליל לחתוך בגלל זה"...

זה חשבון מחדש לגמרי.

אבל אין סיבה לחשוב שכאן זה ככה.

אם אין דוא"ל או מס' טלפון -- אז איך? לא רק בנושא הזה אלא בכל נושא בשירשורים הללו.

זו באמת הנקודה?

אם הנקודה הזו מסודרת, הכל בסדר, מבחינתך ומבחינת המשפחה שלך?

ואני ב"ה נשואה לבעלי היקר שעלה מרוסיה לפני כ-20 שנה.

יהודי. בעל תשובה אמיתי. ירא שמיים. מדקדק במצוות.

התשובה שלי היא: לברר יהדות!!!!!

יהודי הוא יהודי.

גוי הוא גוי.

אם היא יהודיה, לקבל אותה בחום ואהבה, ואם היא גויה שתתחתן עם גוי.

גם בעלי חושב כמוני. הוא אוהב את חבריו הרוסים והישראלים.

סולד בתכלית מנישואי תערובת.

ואהבת את הגר שכחת!!!

ואם זה מה שהיא התכוונה זה לא שווה להטריח את המקלדת שלי להגיב

ואגב- התורה מאוד (מאוד) גזענית.

היא רואה בישראל כתכלית העולם, סיבת הבריאה, בנים לה', "גוי קדוש", עם מיוחד...

ושל אימא ושל סבתא

אם יש לה את כל המסמכים אז זה תהליך של שתיים-שלוש פגישות ברבנות, אני עשיתי את זה תוך שבועיים

זה באמת חובה לפני שמתחתנים

אם אין מסמכים אז רב שעושה בירור מדבר עם סבתא

אם סבתא לא בחיים ואין מסמכים אז זה כבר בעייה

בקשר לגרושים אז בשנות 90 היה מצב קשה עם משבר מאוד רציני בחבר העמים ובאמת הרבה התגרשו

אבל זה לא משפיע לזוגיות של ילדים - אני בעצמי מאותו רקע ומכירה הרבה

אבל אם הרקע שלה לא טוב מבחינתך ומשפחה ממש לא מוכנה אז תחשוב אם אתה מוכן לריב עם משפחה בגללה

ותחליט

אפשר לבדוק בכבוד,

 אם היא אף פעם לא ביררה, אז שתדע בשביל מי שאחריך אם לא בשבילך..

ואם היא יודעת, הבעיה תפתר במהירות.

אם היא כ"כ עלולה להיעלב, תאמר לה שאחרים ממש לוחצים עליך בנושא (ולא כדאי שתאמר שזו אמך, למקרה שהיא תהיה חמותה בעתיד, שלא יתחילו ברגל שמאל...)

בהצלחה!!

זה מקובל, גם אם לא ידוע לכולכם,

ואני שמעתי על מישהי ממוצא רוסי שרצתה להתגייר כי רק אביה יהודי, ורק בבירורים האלו, הסתבר שגם אמא של אמה יהודייה...

משה היקר! אתה ומשפחתך מבולבלים מאוד.

תרשה לי לעזור לך לעשות קצת סדר בבלאגן. קודם כל,רוב העולים מרוסיה יהודים כשרים למהדרין,וחלקם אפילו צאצאים לרבנים גדולים. בגלל 70 שנות שלטון קומוניסטי שהיה בהם שמד אמיתי ליהדות רוסיה,בדורות אחרונים היו נישואי תערובת רבים,אך ברוסיה קיים רישום מסודר של לאום,יש מסמכים מסודרים,לכן ברוב המקרים אפשר לדעת בלי שום בעיה-האם האדם הוא יהודי.

דווקא לגבי העולים מארצות הברית המצב לא פשוט,כי שם ישנם הרבה גיורים לא-אורטודוקסים ושם לפעמים באמת קשה לדעת,האם האדם יהודי אמיתי או שאמא שלו עברה גיור רפורמי.

לפי כללי הרבנות הראשית כל העולים שהוריהם לא התחתנו בארץ-צריכים לעבור בירור יהדות.ממש לא רק העולים מרוסיה.

עכשיו,משהו מוזר לי.

אתה כותב שהבחורה היא צדיקה וחוזרת בתשובה. אז מה שייך פה בכלל עניין ההתבוללות???

כנ"ל לגבי הוריה-מה היא אשמה שהם חילונים וגרושים? זה לא אומר כלום לגביה! אם היא חזרה בתשובה והיא בחורה בעלת מידות טובות-היא יכולה להקים בית יהודי נהדר! ובכלל  - זו זכות להתחתן עם בעלת תשובה. "במקום שבעלי תשובה עומדים - צדיקים גמורים אינם עומדים"

אני מציעה לך לדבר איתה בנושא יהדותה בעדינות רבה,כי זה מאוד פוגע שחושדים בך,אחרת אתה עובר על איסורים רבים ומפורשים בתורה,שמדברים על צער הזולת...

מאחלת לך החלטה נכונה ולא מושפעת מסטיגמות!

אם יסתבר שהיא גויה, מן הסתם היא תשמח להתגייר.

ואני מתפלאית על האמא שלך אם היא אמרה לך כזה דבר אכזרי.

יכול להיות שכבר הציעו את זה. אבל אולי תפנו לארגון צוהר? הם בשמחה יעשו בשבילה בירור יהדות. אני לא בטוחה כמה זמן זה לוקח, אבל זה חינם הם אנשים מקסימים, ואם תרצה אוכל לקשר אותך באופן ישיר איתם. 

בהצלחה! 

תקשיב,אני ממליץ לך לשאול את עצמך (ולבחון את עצמך) את השאלה הנוכחית: מהי סדר העדיפויות בעולם?

וכמובן שרצון השם מגיע במקום הראשון!!!בסדר הזה)

ולכן עכשיו בקרה שלך תברר מהוא רצון השם...

ולקדש שם שמים

למה היא צריכה בעל ממשפחה גזענית שלא תקבל אותה

והוא עצמו לגמרי תלוי באימא שלו

אני במקומה הייתי חותכת, בכלל לא מבינה למה לא שאלת אותה קודם?

ויכול להיות שהיא כבר עברה בירור יהדות אבל אתה לא כזאת מציאה 

במיוחד כשמדובר באישה ואז יש חשש שהילדים לא יהיו יהודים חס ושלום!

אבל אם זו לא הבעיה, אלא רק שאר הנושאים, אני לא חושבת שחייב לחתוך. גם אם היא לא יודעת מה זה משפחה יהודית, אתה תהיה זה שתתן את הטון בבית. וגם ההורים והמשפחה שלך ילמדו לקבל אותה אם תחליט שזה מה שאתה רוצה

הבחורה נחמדה נעימה טובה,

רק ההורים חוששים האם היא יהודיה

נו ולך לא איכפת?

בדיקה ברבנות ....

נשמעת סבבה

תראי אני מניח לעצמי שכל־אחד נמשך ומתחבר למשהו אחר.

לכן אין טעם להביא מישהי שהיא לא את.

אין טעם לזייף התלהבות אם את לא מתלהבת.

מה בכל זאת מדליק אותי, זה נחמד כשבחורה באה עם חיוך ומביאה הרבה מעצמה, מדברת מספרת אבל האמת גם זה לא חובה. אפשר גם לשתוק קצת בוייב רגוע ונחמד. להיות בתחושה של ביטחון, לא שבאנו להרשים או משהו. כמו חברים שנפגשים לדבר לשחנ"ש ולבלות.

לנתב את הפגישה למקום שטוב לך ונחמד לך נניח הוא בייניש שוקיסט ומזמין אותך לפלאפל סעדון ולא בא לך. תגידי האמת פחות זורם לי אוכל שומני וזה אולי נלך למקום אחר. לא להיגרר למצב שהאווירה נעשית מאולצת או משהו.

מה אוניברסלית גרוע לדעתי (האובייקטיבית): לשחק בטלפון בזמן הפגישה, לא "לנכוח" בפגישה (איך להסביר את זה... כאילו את מנותקת ומשדרת שהדבר שהיית הכי רוצה זה להתחפף... אבל אם זה באמת ככה, אז עדיף כבר לשדר את זה...),

המדינה ברשות גברים והנשים מושלות בגבריהם - שריטות ליליות

1. להשקיע גם בקשר, יכול להיות בהבעת עניין בהודעות בין הפגישות, בהגעה בחלק מהדייטים לאזור שלו, בחלק מהתשלום,  הצעת רעיונות, ויכול להיות באופן אחר.

מקובל שהגבר מגיע בהתחלה אל האישה, אבל כדי שהקשר יעבוד לדעתי, צריך עבודה משותפת, תדאגי שהוא לא ירגיש שרק הוא דוחף בקשר.

2. לא לצפות שהוא יבין רמזים בהתחלה, אם משהו עולה שמפריע לך או את רוצה משהו תשתפי, אתם בונים יחד קשר, הוא עדיין לא מכיר אותך וממילא יהיה לו קשה להבין אותך ברמיזות.

3. דברים שהיית רוצה שהוא ישתף, תשתפי גם.

4. תהיי עצמך, אל תנסי ליצור תדמית שונה ממי שאת.

5. לתת תחושה טובה, חשוב שיהיה כיף.

6. טעויות יהיו לכל אדם מדי פעם, אם זה דברים לא משמעותיים תקבלי את הטעויות בהבנה ורוגע.

בהצלחה רבה

@הפי 

1. להשקיע מאיזה פגישה? על מנת עדיין לשמור על דינמיקה נכונה.

והוא לא מוגזם, ולא תובעני, ולא בשמיים. רק דבר אחד בלבד:

א ד י ב ו ת.

זה כל כך קל וכל כך נשי וכל כך מרים לגבר כשהאישה אדיבה.

אדיבות פירושה: ההפך מסנוביות. כשגבר מרגיש שאישה היא חתולה משועממת שמולה הוא צריך ללהטט בלי לקבל רמז האם היא נהנית או מתעניינת או אותנטית - זו חוויה מסרסת ומתישה שמוציאה את הנשמה.

גם ככה אתן משקיעות שמונה שעות בבחירת שמלה והתאפרות והסתרקות, תקדישו עוד חצי שעה להתכוננות איך לבוא ולהיות נעימה, נוכחת ומביאה את עצמי במפגש.

בחורה סנובית, מאופקת, לא הדדית, לא מרימה, אדישה להתלהבות גברית, מגיבה בסיוג, עונה באיחור להודעות, מבליטה ספקות ולבטים, משתעממת, חותכת מוקדם - כל הדברים האלה הם פשוט מעפנים ומוציאים את המיץ מהחשק לצאת לדייטים, והופך אנשים לשחוקים ומשועממים ומסוייגים...

סיוגים:

*זו החוויה האישית הרעה שלי מבנות משועממות ולא אדיבות שחותכות מוקדם, לא חייבים/חייבות להסכים

**הגיוני שזה משתנה פר מגזר ופר סגנון יציאה לדייטים (חרדי / דת"ל / לייטי)

***להיות אדיבה אין פירושו להיות "מחוייבת" - אפשר להיות אדיבה ועדיין לחתוך אחרי דייט ראשון

****להיות אדיבה אין פירושו להיות "מזוייפת" - לא צריך לצחוק מבדיחה לא מצחיקה ולא צריך לזייף התעניינות בסיפור לא מעניין. אדיבות היא פשוט ההפך מאטימות, היא רפלקטיביות והדדיות והנכחה עצמית.

יילחמו עם דובים

יפתחו שימורים

ויושיטו ידם למדפים הגבוהים

אתה רוצה שאמנה את הדברים שנשים עושות?

נשים מתאפרות

מול הארון שעות מתלבטות

רק דבר אחד אינן מבינות

כך או כך הן מספיק חמודות.

"לא התאפרתי כי אני מרגישה בנוח איתך".

כי אני דווקא לאחרונה חשבתי על משפט שמישהו אמר פה פעם, שהלוואי שנרצה תמיד להראות במיטבנו מול הבני זוג.

ויש סיפור על צדיק אחד שלפני שנכנס לבית לאשתו היה מסתכל במראה ומסתדר.

בלי איפור...

האיפור זה תוספת נחמדה להתייפות עוד יותר

גם תכשיטים זה תוספת..

אפשר להראות במיטבנו גם בלי תכשיטים

אני חושבת שהבסיס זה להיות נקיה ורעננה עם בגדים נקיים

וחיוך

יותר מזה זה תוספת

זה אני חושבת מול אנשים זרים אבל בבית כן להשקיע יותר. למה להישאר עם הבסיס?

לא סתם עזרא תיקן שימכרו בכול עיירה תמרוקים ותכשיטים. 

אישה אוהבת להתקשט ולהשקיע בנראות וכל הכוחות האלה נועדו בעיקר לבית וחבל שמשקיעים יותר ביציאה מהבית.

אולי אנחנו לא מדברות על אותו דבר...

ביום יום קשה להשקיע

ולכן חשוב לזכור שהבסיס הוא מהמם

ולא צריך להתאמץ כדי להיות רעננה ויפה לבעלך

מידי פעם אפשר גם להתקשט ולהוסיף

אבל כן לזכור שגם כשאין כוח להשקיע

עדיין יש דרך קלה לקבל את בעלך מהממת

וזה פשוט להתקלח ולהתלבש יפה ולחייך

להיות נקייה זה משהו בסיסי שמצופה מכל אחד גם אם הוא לא אישה\בעלי.

אבל אני כן מבינה שלא תמיד יש כוחות להשקיע וזה בסדר גמור!(:

 ויש נקייה ורעננה ומחייכת 😉

דווקא זה יכול להיות נחמד מהצד האומנותי שבזה (יש לי תפישה קצת אחרת ביחש ליופי אני חושב)

חושבני שיש משהו גם בזה וגם בזה

אני לא מתחברת לאיפור כבד...

וכל אחד ומה שהוא מתחבר

לוקחת כמה דברים לתשומת ליבי..

זה מעניין..אבל זה באמת ככה?

אני מרגישה שבנות יודעות יותר להציף קשיים ופערים ובנים יודעים יותר לטאטא ולהסתכל בעיקר.

לחייך × מיליון.. גברים אוהבים שאישה מתנהגת באצילות חיוך לא להיות מנחוסית/ קרה

הכרת תודה : על הכל .. על הזמן על הידיעה אפילו על המים / מיץ/ התעניינות / חוכמה  ( אבל שזה יהיה אמיתי לא סתם להגיד תודה)

להקשיב לו באמת.. ( לדבר על רצונות שלו / פחות רגשות לא מרגישים בנוח כמונו)

להיות באנרגיה נשית תשאירי לו את הזכרי

גם אם הוא לא מתאים .  תהיי דבש

קארמה is a...

זהו  כל השאר מלמעלה

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.  

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.

גם קראתי פעם שעשיית חסד (התנדבויות וכד') מסייעים לזה. זה הצד השני של חסד = מים. אם אני לא טועה. כדאי ל ברר.

יש ספר שאולי יכול להועיל: על חטא ותשובה - מאיר גרוזמן.

מאמינה שהרב ארז דורון, הרב פנגר ורבנים ברסלבים 

ועוד, מדברים על כך. אתה לא היחיד.

ולבקש על זה מהשם. קודם כל. אלא מה?!

"כל עוד האדם חי, אפשר לתקן!"

הכלב שבך לא שב על קיאו. יש שם חוסר וזו הדרך למלא אותו. במקום מלחמה ריקה כדאי לחפש מה מביא אותך לשם.

מה הצורך שלא מתמלא?

איפה בלו''ז?

לך תעשה ספורט בגינת כושר, לך לעשות יוגה (יתן לך זמן גוף חיובי!). אל תתעסק בכלל בדבר הזה. גם לא כשאתה נחשף אליו. פשוט לעסוק בחיובי.

סליחה על הפלישה כאישה שאנוכי (שמן הסתם לא חוותה את האתגר הזה).

אם לא הייתה הלכה, נניח אם תקח גוי, האם מעשה כזה הופך אותו לאדם רע ומלוכלך? חלילה.

כמובן אנחנו כיהודים יש לנו הלכה ותורה, שאוסרת עלינו. ויש לשמור על המצוות וכו'. אבל אני מרגישה שבמצווה הזו, עושים לה יח"צ של גועל נפש ולכלוך, כשבפועל זה איסור. כמו שאסור להתניע את הרכב ולנסוע לים בשבת.

אסור? כן.

לא מוסרי ומלוכלך? לא. 

אני גם לפעמים מנסה להתבונן בזה כך. אובייקטיבית וגלובלית כל אדם רוחני מרגיש בבירור כמה הנפילה היא שפלה, גסה, מכוערת וחייתית. הרצון להשוות אותה לעבירה סתמית ושגרתית על רצון ה' היא מלאכותית. הכאב והבושה הם אינהרנטיים לנפילה ועצמיים לה, וכל אדם עדין מרגיש את זה.

זה מעשה לא מוסרי נקודה.
 

האדם שעושה אותו כמובן לא רע. זה לא כמו גנב או רוצח. אבל המעשה של צפיה בתכנים ברשת מאוד לא מוסרי ומלוכלך מאוד מוסרית.

הדור שלנו מושפע בטעות מהתרבות.החילונית בה "כל דבר שאני רוצה מותר כל עוד זה לא פוגע באחר" וזה לא נכון גם מוסרית לא רק הלכתית

מדובר בתעשייה נוראית.

אפשר מהדמיון והתחושה. מדברת על פיזית מה קורה.

בעבר אגב, התחתנו בערך כשהגיעו לבגרות מינית. וגם גברים נשאו יותר מאישה אחת אז אפילו נידה פחות השפיעה על הגבר.

המעשה הפיזי, אסור הלכתית כמובן. אבל אני לא רואה בו מלוכלך או לא מוסרי.

אגב, על נשים יש פסיקות שונות החל מאסור לגמרי ועד מותר לגמרי

רק הלכתית.

זה פוגם באהבה המוקדשת רק לאדם אחד.

ופגימה בערך האהבה היא מעשה לא מוסרי.

כשהוא במסגרת נישואין הוא קדוש וטהור כמובן.

כרגע.

האם זה פוגם?

גם האם זה אהבה כשזה עם עצמו? לא חושבת.

וכמובן שאם זה הופך למשהו שמנהל לאדם את החיים, ספק התמכרות, אז גם בעייתי.

אבל באמת לא חושבת שזה לא מוסרי. 

זה גורם לאדם להפנות את כוח האהבה שלו לעצמו במקום לזולת. גם לפני מתן תורה ער ואונן היו רעים בעיני ה'.

לעניין גישה חינוכית זו כבר שאלה אחרת

ממה שאת מניחה שהוא מדמיין, ולכן את חושבת שאין בזה בעיה מוסרית

(עקרונית אני חושב שבכל דמיון בעניינים האלו יש בעיה מוסרית ברמה מסויימת, זה מנעד)

בחידושי הרי"ם "אמר לחתן ביום חפתו כדברים האלה: אויב עס איז איידיל איז נישט דא קיין איידעלערס, און אויב עס איז גראב איז נישט דא קיין גרעבערס".

ובגרמנית מודרנית אם זה באופן אצילי אין אצילי מזה ואם זה באופן גס אין גס מזה.

איסורי עריות לא סתם נקראים תועבה, לא הקפיד על עבודה זרה והקפיד על גילוי עריות", "אלהיהם של אלה שונא זימה" כו'.

הסיבה לזה, למיטב הבנתי, היא ש"במקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע". העולם בנוי מניגודים ובמקום שבו נמצאים העניינים הכי גדולים (אהבה חברוּת הדדיוּת כו') נמצאים גם הניגודים הכי גדולים (תאווה אנוכיות זימה כו').

ההרגשה הפנימית שהעיוות הוא בזוי ומאוס מעיד על אנינות הדעת (במובן החיובי) ואצילות הנפש, זאת דעתי האובייקטיבית.

המחשבה שמעשה כזה מוסרי רק אסור הלכתית, נובעת מהשפעת הדור שלנו מהפוסטמודרניזם החילוני.

גם זימה לגויים נחשבת מעשה רע בתנך.

ואין הבדל בין גבר לאשה פה

אינו דומה x ל־y

יש כאלה שעושים את זה (לא ראיות אסורות) נטו בשביל לפרוק לחץ או להירדם מהר אפילו בלי התאווה שבדבר

ביסודו של דבר האיסור כשלעצמו בעיקר קשור לעניין של טומאה יש פשוט עניין מהתורה לא להיטמא בטומאה הספציפית הזאת כמו שלכהנים אסור להיכנס לבית קברות (וזה די מקביל כי את הכהנים זה מגביל ממחנה שכינה ואילו טומאת קרי מגבילה מכל הר הבית)

הצד המוסרי הוא קשור באופן הדוק אך לא לגמרי חופף

פגם הברית ובאיזה מצבים. ואין כאן המקום להאריך. לכן אמרתי שאני לא מדבר מהבחינה החינוכית פה.

אין קשר לטומאה. הרי טומאה הלכתית נוצרת גם אחרי קשר פיסי בין איש לאשה. ואין איסור להטמא לישראל למת וכדומה.   הצד המוסרי לא קשור כי ער ואונן היו לפני מתן תורה.  הבעיה המוסרית פה היא שאדם מפנה את כוח האהבה וכוחות החיים לעצמו במקום לזולתו, וזה יוצר פגם בנפש (שניתן לתקן כמובן) , כי יצר העיריות עומד בבסיס נפש האדם, לטוב ולמוטב 

יש מגנט שמושך אותך להרגיש אישה. בגלל שאין לך את זה באופן הנורמלי, זה מתבטא בצורה לא טובה. בפרט שהקושי הרגשי של הבדידות מתערבב עם זה.

כמו שצריך לדעת איך לקום, צריך גם לדעת איך ליפול.

כשאתה לא מצליח להתגבר, לפחות תיפול חכם. אל תיפול על מראות ודמיונות של יצר בלי אהבה כי זו נפילה שמעוותת את המוח ואת החשיבה, ויכולה לדרדר אותך למטה.

תיפול לדברים שמדמים את המציאות האמיתית.

אמרו חזל שאין אפוטרופוס לעריות.
 

וזה לא אומר שאתה אדם לא רגיש.

זה יצר חיובי מאוד שפשוט מופנה למקומות טמאים. אבל היצר הזה שלך חיובי מאוד ומעיד על אדם צדיק שרוצה אהבה אמיתית.

קשר כזה בין איש ואשתו נשואים, מאהבה, הוא קדוש וטהור.

פשוט כשהוא מופנה למקומות שהם לא כאלה זה הרס היצר הקדוש הזה ולכן טומאה.

אתה לא צריך להלקות את עצמך. נפילה באינטרנט היא תופעה מאוד נפוצה לצערינו גם אצל דתיים. 

זה סתם פחד לא מוצדק ,שזה יביא אותך למקומות יותר רחוקים מנפילה באינטרנט. באינטרנט היד קלה על המקלדת ומאוד קל להגחע למקומות כאלו ודו התמודדות לא פשוטה.

צריך אינטרנט מסונן וייעוץ אצל איש מקצוע במקרה של התמכרות קשה.

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

חחח חלאס לרדת עלי

לא מעריכה יופי כתכונה כמו שלא מעריכה עושר כתכונה.

ויופי יכול להיות סימן לטיפוח גם קומה זקופה סימן לביטחון

גוף מחוטב סימן לאחריות והערכת הגוף שהקב"ה נתן לנו

ולבוש נאה סימן לנימוס ואצילות אם נובע ממקורות טהורים

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני

נחישות

ויציבות

ביחד עם עדינות

חיוך מתוק וקסם אישי