למה אתה צריך חוות דעת של רבנים אלו או אחרים?

אתה מרגיש שהסמארטפון עושה לך לא טוב. למה שההרגשה שלך לא תהיה נכונה?

ואם לרב X יש סמארטפון אז זה אומר שהוא לא מבזבז זמן? או שזה אומר שאתה גם צריך?

או אולי זה אומר שזה בסדר שזה לוקח אותך למקום של חוסר חשיבה- מקום שאתה מרגיש שהוא לא בסדר?

בקיצור- אם אתה לא מרגיש טוב אם זה אז לא, וזהו. חלאס.

גם לנו אין. אפילו משחקים אני מוחקת מהנייד הרגיל כדי שאני לא אתפתה לבזבז עליהם זמן.

ואגב- גם אם יש "אישור" תורני למכשיר זה או אחר מצד רבנים מסוימים- זה לא אומר שאין בזה בעיה עקרונית של "דור המסכים", בעיות תקשורת, בזבוז זמן, שטחיות ועוד בעיות שנוצרות בעקבות השימוש המוגזם במסך.

אבל מבחינה מעשית זה עלול להוביל למצב מסוכן של טשטוש האמת הפנימית והיושר הפנימי הטבעי של האדם.

למה אני קוראת לזה מסוכן? ע"ע כל המקרים שקרו בעבר הקרוב והרחוק שבהם אמון יתר ברב גרם לאסון, במקום שבו היושר הפנימי והביקורת הטבעית היו אמורים לעצור את מה שקרה.

עוד דבר:

 הרצון האלוקי לא בא לידי ביטוי רק בהלכה. הרצון האלוקי מתגלה גם בלב האדם. אני לא ממציאה את זה וזה לא סיסמה.

ברור שהלב יודע להגיד לנו הרבה פעמים מה נכון ומה לא נכון לנו- בלי קשר לקריטריונים חיצוניים או להלכות.

אז ברור שבעניינים הלכתיים "שחור לבן"- כמו כשרות שהזכרת, הלכות שבת, טהרת המשפחה, זמני תפילה וכד'- אין ענין של תחושת הלב מה נכון או לא. יש הלכה, יש השתלשלות של פסיקה וכל אחד פוסק ע"פ מסורת אבותיו ורבותיו.

אין על זה עוררין.

אבל יש הרבה שטחים "אפורים"- כמו הסמארטפונים האלה למשל, וכמו עוד נושאים שהם גם תלויי תרבות או תלויי דברים אחרים, שבהם יש הרבה מקום ללב לומר את שלו.

אתה בעצמך הצגת סתירה בין מה שאתה מרגיש כלפי מציאות של סמארטפון אצלך לבין מה ש(אולי) ההלכה.

ומה, אם תמצא שיש הרבה רבנים שמתירים כך וכך לגבי הסמארטפון, אז זה אומר שההרגשה הפנימית שלך, שנובעת מיושר פנימי וביקורת טבעית בריאה- היא לא נכונה? ממש לא. חס ושלום לבטל ככה את מה שהלב אומר.

"לב יודע מרת נפשו" וכל אדם מרגיש, כל עוד הוא לא התקלקל, מה נכון לא ומה לא.

לכן אני חושבת שבענין כזה זהבכלל לא משנה מה יגיד רב זה או אחר. זה משנה רק מה אתה מרגיש.

ורצון הקב"ה הוא, לענ"ד, שתעשה מה שישר בעיניך ולא מה שעקום בעיניך אבל הודבק לו תוית של "כשר".

כי לצערינו הרב יש היום הרבה הרבה דברים שהם "כשרים" כדת וכדין אבל הם עקומים לגמרי.

(סתם שאלה- בגלל שיש מי שמתיר ללבוש פאה אז אני אלך עם פאה למרות שכל ההרגשה הפנימית שלי היא נגד זה לגמרי? בגלל שעל ממתקים מסוימים יש הכשר אני אתן לילדות שלי לאכול למרות שהם מלאים ברעלים תעשייתיים? וכו' וכו'...)

שרב שמחזיק סמארטפון, יגיד לך שכדאי להחזיק סמארטפון גם אם זה לוקח אותך למקום של חוסר חשיבה ובזבוז זמן?

יכול להיות שאותו רב מצליח לעשות שימוש יעיל בסמארטפון, והוא לא גורר אותו למקום של בזבוז זמן אלא מביא לו תועלת, אבל אתה הרי אומר שאצלך זה לא ככה.

בקשר לסכנה הרוחנית, יש הרבה דעות בקשר לבעיות שבזה, וכל אחד צריך לפעול בהתאם להוראת רבו ומוסד הלימודים שלו. אבל בקשר להתמכרות למסך ובזבוז הזמן, הרכבת הזו כבר מזמן עזבה את התחנה. כולם מכורים היום למחשב, לטלוויזיה, לסמארטפון, לטאבלט או לכל סוג אחר של טכנולוגיה. ככה העולם מתנהל ביום. וגם אם יש אנשים שעדיין שייכים (בגיל או בנפש) לדור הישן ולא מכורים כל כך, הם הולכים ונעלמים, והילדים שלהם והחברים שלהם כבר נולדים עם אייפון ביד. אפשר להתווכח כמה שרוצים אם זה טוב או רע, אבל כיום זו כבר המציאות שאי אפשר לשנות אותה

ואם לא תעשה עם זה משהו זה יקהה ולא ירגש אותך כבר..

הבעיה באינטרנט ובסמארטפון בכלל זה לא הגלישה למקומות בעייתיים אלא ההתמכרות. תחשוב על עצמיך האם אתה יכול להסתדר בלי המכשיר יום אחד ? אני מאמין שכן אבל תהיה בלחץ כל היום מי שלח וואטסאפ ומה נסגר עם ההוא ומה קורה שם וכדו'

בנוסף , קורה לך לא פעם שאתה מסתכל אחורה ואומר :" איזה בזבוז זמן ! סתם שרפתי 3 שעות ! " ואז אתה גם מרגיש דפוק עם עצמך מה שמוביל לעצבות ואז אתה מעביר עוד זמן ברשת.

לדעתי מספיק מחשב בבית שמחובר לרשת ולא צריך בנוסף עוד מכשיר צמוד. חבל על הזמן.

צריכים סמארטפון שיהיה בנוי ישירות מהקופסה אך ורק לצרכים טובים ולשם שמיים.

בינתיים, צריכים להוסיף אור.

אני לכשעצמי פתחתי אתר משלי, ראה חתימה.

לצערינו ישנם הרבה רבנים שנכשלים בזה וממציאים איסורים , כמו איסור סמרטפון וכן הלאה.

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום