למה אתה צריך חוות דעת של רבנים אלו או אחרים?

אתה מרגיש שהסמארטפון עושה לך לא טוב. למה שההרגשה שלך לא תהיה נכונה?

ואם לרב X יש סמארטפון אז זה אומר שהוא לא מבזבז זמן? או שזה אומר שאתה גם צריך?

או אולי זה אומר שזה בסדר שזה לוקח אותך למקום של חוסר חשיבה- מקום שאתה מרגיש שהוא לא בסדר?

בקיצור- אם אתה לא מרגיש טוב אם זה אז לא, וזהו. חלאס.

גם לנו אין. אפילו משחקים אני מוחקת מהנייד הרגיל כדי שאני לא אתפתה לבזבז עליהם זמן.

ואגב- גם אם יש "אישור" תורני למכשיר זה או אחר מצד רבנים מסוימים- זה לא אומר שאין בזה בעיה עקרונית של "דור המסכים", בעיות תקשורת, בזבוז זמן, שטחיות ועוד בעיות שנוצרות בעקבות השימוש המוגזם במסך.

אבל מבחינה מעשית זה עלול להוביל למצב מסוכן של טשטוש האמת הפנימית והיושר הפנימי הטבעי של האדם.

למה אני קוראת לזה מסוכן? ע"ע כל המקרים שקרו בעבר הקרוב והרחוק שבהם אמון יתר ברב גרם לאסון, במקום שבו היושר הפנימי והביקורת הטבעית היו אמורים לעצור את מה שקרה.

עוד דבר:

 הרצון האלוקי לא בא לידי ביטוי רק בהלכה. הרצון האלוקי מתגלה גם בלב האדם. אני לא ממציאה את זה וזה לא סיסמה.

ברור שהלב יודע להגיד לנו הרבה פעמים מה נכון ומה לא נכון לנו- בלי קשר לקריטריונים חיצוניים או להלכות.

אז ברור שבעניינים הלכתיים "שחור לבן"- כמו כשרות שהזכרת, הלכות שבת, טהרת המשפחה, זמני תפילה וכד'- אין ענין של תחושת הלב מה נכון או לא. יש הלכה, יש השתלשלות של פסיקה וכל אחד פוסק ע"פ מסורת אבותיו ורבותיו.

אין על זה עוררין.

אבל יש הרבה שטחים "אפורים"- כמו הסמארטפונים האלה למשל, וכמו עוד נושאים שהם גם תלויי תרבות או תלויי דברים אחרים, שבהם יש הרבה מקום ללב לומר את שלו.

אתה בעצמך הצגת סתירה בין מה שאתה מרגיש כלפי מציאות של סמארטפון אצלך לבין מה ש(אולי) ההלכה.

ומה, אם תמצא שיש הרבה רבנים שמתירים כך וכך לגבי הסמארטפון, אז זה אומר שההרגשה הפנימית שלך, שנובעת מיושר פנימי וביקורת טבעית בריאה- היא לא נכונה? ממש לא. חס ושלום לבטל ככה את מה שהלב אומר.

"לב יודע מרת נפשו" וכל אדם מרגיש, כל עוד הוא לא התקלקל, מה נכון לא ומה לא.

לכן אני חושבת שבענין כזה זהבכלל לא משנה מה יגיד רב זה או אחר. זה משנה רק מה אתה מרגיש.

ורצון הקב"ה הוא, לענ"ד, שתעשה מה שישר בעיניך ולא מה שעקום בעיניך אבל הודבק לו תוית של "כשר".

כי לצערינו הרב יש היום הרבה הרבה דברים שהם "כשרים" כדת וכדין אבל הם עקומים לגמרי.

(סתם שאלה- בגלל שיש מי שמתיר ללבוש פאה אז אני אלך עם פאה למרות שכל ההרגשה הפנימית שלי היא נגד זה לגמרי? בגלל שעל ממתקים מסוימים יש הכשר אני אתן לילדות שלי לאכול למרות שהם מלאים ברעלים תעשייתיים? וכו' וכו'...)

שרב שמחזיק סמארטפון, יגיד לך שכדאי להחזיק סמארטפון גם אם זה לוקח אותך למקום של חוסר חשיבה ובזבוז זמן?

יכול להיות שאותו רב מצליח לעשות שימוש יעיל בסמארטפון, והוא לא גורר אותו למקום של בזבוז זמן אלא מביא לו תועלת, אבל אתה הרי אומר שאצלך זה לא ככה.

בקשר לסכנה הרוחנית, יש הרבה דעות בקשר לבעיות שבזה, וכל אחד צריך לפעול בהתאם להוראת רבו ומוסד הלימודים שלו. אבל בקשר להתמכרות למסך ובזבוז הזמן, הרכבת הזו כבר מזמן עזבה את התחנה. כולם מכורים היום למחשב, לטלוויזיה, לסמארטפון, לטאבלט או לכל סוג אחר של טכנולוגיה. ככה העולם מתנהל ביום. וגם אם יש אנשים שעדיין שייכים (בגיל או בנפש) לדור הישן ולא מכורים כל כך, הם הולכים ונעלמים, והילדים שלהם והחברים שלהם כבר נולדים עם אייפון ביד. אפשר להתווכח כמה שרוצים אם זה טוב או רע, אבל כיום זו כבר המציאות שאי אפשר לשנות אותה

ואם לא תעשה עם זה משהו זה יקהה ולא ירגש אותך כבר..

הבעיה באינטרנט ובסמארטפון בכלל זה לא הגלישה למקומות בעייתיים אלא ההתמכרות. תחשוב על עצמיך האם אתה יכול להסתדר בלי המכשיר יום אחד ? אני מאמין שכן אבל תהיה בלחץ כל היום מי שלח וואטסאפ ומה נסגר עם ההוא ומה קורה שם וכדו'

בנוסף , קורה לך לא פעם שאתה מסתכל אחורה ואומר :" איזה בזבוז זמן ! סתם שרפתי 3 שעות ! " ואז אתה גם מרגיש דפוק עם עצמך מה שמוביל לעצבות ואז אתה מעביר עוד זמן ברשת.

לדעתי מספיק מחשב בבית שמחובר לרשת ולא צריך בנוסף עוד מכשיר צמוד. חבל על הזמן.

צריכים סמארטפון שיהיה בנוי ישירות מהקופסה אך ורק לצרכים טובים ולשם שמיים.

בינתיים, צריכים להוסיף אור.

אני לכשעצמי פתחתי אתר משלי, ראה חתימה.

לצערינו ישנם הרבה רבנים שנכשלים בזה וממציאים איסורים , כמו איסור סמרטפון וכן הלאה.

אבל אתה מכיר את האתר הזה?

https://www.bechatzros.com/%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%A2%D7%95%D7%AA

גלינו מארצינו כדי לא לחטוא בע"ז ש"ד וגילוי עריות.

ואז כשלכ חטאנו באלה,במילא לא היינו להוטים לעשות כת הקצוניות השניה ולחטוא בשנאת חינם.

עיין מהלך האידאות בישראל

...לשנאת חינם. כל ההבטים של החסד ביהדות הופיעו רק כשהעם גלה.

לדוגמא רק כאן הבנתי כשזכיתי לעשות ברית לארבעת ילדי שלא שולחים הזמנות לברית מילה.

כל מי שבא ברוך הבא.

שני היו גומלי חסדים.

אלא שהיתה שנאת חינם ביניהם.

שנאת חינם זה לא חוסר בן אדם לחבירו, אלא חוסר אחווה לאומית.

חוסר האחווה הלאומית נבעה כי עבודת ה' הפרטית הרימה ראש בבית שני, וכלאחד חשב שהוא צדיק מחברו והשני טועה.

זה נבע מפוסט טראומה של בית ראשון ורצון לעבוד את ה' בעבודת הפרט ולא הכלל.

ברגע שיש גלות, העם רגוע יותר כי לא מפחד לחזור לטומאת החטאים של בית ראשון, ולכן גם לא שונא חינם.

זה כמו שאם תנסה לעלות במדרון תלול עם הרכב, המנןע ישרף מרוב מאמץ, אז אתה נאלץ לעלות במדרון המתון והארוך.

כך הנסיון לטהר את טומאת חטאי בית ראשון,גרם מרוב מאמץ.לשנאת חינם.

הגלות במילא מדכאת את הגשמיות, ולכן העם יכול להרפות ולא מפחד להגיע לטומאת חטאי בית ראשון, ובמילא לא מאמץ את השרירים שלו ולא נופל לשנאת חינם

הגלות לא חיזקה באופן ידיר את האחווה הלאומית, כי היינו מפוזרים.

אבל מכיוון שכבר לא היינו צריכים להתאמץ לא ליפול לחטאי בית ראשון, אז במילא לא התפתחה קיצוניות דתית חזקה כמו בבית שני שהובילה לשנאת חינם.

כשם שאם לא אתאמץ לרפרף בכנפיים כדי לא ליפול (כי אני לא באוויר) אז לא ייתפסו לי השרירים

מעשים ודעות זה משהו אחר.

את בני לדוגמא אני אוהב אבל לא את כל מעשיהם.

אחד מעשן, אחד נוסע על אופנוע....

ביום כזה מדובר על שנאת חינם כך שאם אין אהבה לכל הפחות אסור לשנוא.

שלכן נגזר "להפיץ זרעם בגוים ולזרותם בארצות".

התיקון הוא קודם כל דבקות בארץ.

גלות בית שני מתקנת שנאת חינם?

עניתי על זה למעלה.

זה משתמע באופן עקיף ממהלך האידאות

שהוא שאל. ואפשר לפתוח עליה שרשור נפרד

… זה עוד דוגמא לתיקון שנאת חינם. מנסיוני בביקורי בארץ בתי חבד בארץ הרבה פחות פתוחים.

ארוחות שישי כל שבוע לכל יהודי זה חסד גדול שרק קיים בגלות במלא הקפו.

בארץ הכל מצטמצם סביב המשפחה גרעינית באופן כללי. כמובן שפה ושם מארחים אחד או שניים אבל זה לא כמו מה שקורה כאן בגלות.

…לארועי ברית מילה. כמו כן עושים ארועי "בריתות" כדי לאסוף צ'קים.

כמו כן עדיין שולחים משולחים לרחבי העולם לאסוף תרומות להכנסת כלה, לישיבות ולכל מיני גמ"חים כאילו אין מספיק עשירים בארץ ישראל.

אם לראשון, יש קטע קלאסי של הרמבם בפירוש המשנה לאבות (פרק א משנה יז). אבל אני נרתע מלתת אותו כהמלצה מעשית - אני חושב שהנפש שלנו צריכה דיבורים של סתם, שיתוף של רגשות, וכו וכו
 

רמב"ם על אבות א יז – ויקיטקסט

תודה

תודה לGEMINI

שכר השתיקה וזהירות בדיבור ערך השתיקה: במסכת אבות (פרק א', משנה י"ז), רבן שמעון בן גמליאל מעיד על עצמו: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".שתיקה שווה זהב: בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א') מובא הפתגם: "אִם מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין" (אם מילה שווה שקל, השתיקה שווה שניים).חכמת השתיקה: במסכת אבות (פרק ג', משנה י"ג) נאמר: "סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה".

שיש תלמיד שלומד מרבו דרך השתיקןת של רבו. לא זוכר איפה

לא מצאתי בהיברובוקס, גם לא בספריא

אפשר לצפות בחינם ב-150 עמודים ראשונים מכל ספר אחרי רישום (ללא רכישת מנוי)

(לי הרישום עבד רק מהמחשב או במצב desktop בטלפון)

יש את המדרש שהאבות ביקשו מה' שבזכותם הוא ירחם על עמ"י ולא הסכים ואז קפצה רחל אימנו ואמרה שבזכות שתיקתה שלא לבייש את לאה

ואכן הזכות עמדה והקב"ה ריחם על עמ"י

סליחה שזה בלי המקור המדוייק, אוכל לחפש בהמשך

HebrewBooks.org Sefer Detail: אוצרות המוסר - חלק א -- צוריאל, משה יחיאל בן יחזקאל שרגא, 1938-

לא ציפיתי לראות ספר של הרב משה צוריאל שם. תודה רבה.

א. משה רצה למנוע נתק בין השבטים שבעבר הירדן המזרחי לשבטים שבעבר הירדן המערבי. לכן הוא צירף אליהם חצי משבט מנשה - שהיה אחד השבטים הכי גדולים - כדי שהקשר בין שני חלקי השבט ימנע נתק
 

ב. בסוף הפרשה בני מכיר ויאיר ונבח משבט מנשה כבשו ערים בעבר הירדן המזרחי. אז משה צירף אותם (ולפי זה הפסוקים שם לא לגמרי לפי הסדר)

ג. פחות אהבתי - קראתי ביום שישי רעיון, שמשה רצה מראש לפצות את בני מנשה על ההפסד הצפוי מבנות צלפחד. אז הוא הוסיף להם נחלה (אבל לפי זה זה לא סיפק אותם)

לפי יהושע פרק א גם חצי שבט המנשה יצאו חלוצים

חזקוני במדבר לב לג פרשת מטות – פילוג שבט מנשה הוא עונש

"ולחצי שבט מנשה" – בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו. אלא שע"י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.16

פירוש נוסף-

בראשית רבתי עמוד 269 – זכות היא לשבט מנשה

[בן פרת זה] אפרים, בן פרת זה מנשה שנתרבה… בזכות שלא נשא עין למצריות שעלו לראותו… [עלי] שור נתן משה לחצי שבט המנשה בעבר הירדן כל… ס' עיר כלן מוקפות חומה שנאמר ס' עיר וכו' (דברים ג ד). הוי: "צעדה [עלי] שור" – זכה לערים מוקפות שור … זה שבט מנשה שצעד על הירדן, רגלו אחת עמדה מעבר הירדן ורגלו אחת בארץ כנען. שחצי השבט נטל חלקו בעבר הירדן וחצי השבט בארץ, הוי: צעדה עלי שור זה הירדן. ולמה נקרא שור? שנעשה כחומה לפני משה שלא יכול לעברו.17

כדי שישגיחו על בני גד וראובן וישימו לב שהם נשארים מחוברים לתורה ולעם למרות המרחק. (אף שלפי זה לכאורה היה מתאים לשים עליהם דווקא חצי משבט יששכר, נגיד... אבל אולי גם שבט מנשה נחשב ללמדן ולמחובר לתורה)

הבן שלי העלה שאלה: לאיזה חצי משבט מנשה היו בנות צלופחד שייכות? לכאורה הן לא היו מסכימות לגור בעבר הירדן, אחרי שכל כך התחננו לנחלה בארץ ישראל...

@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.

@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.

(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת )
 

רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות

האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו

מכילתא דר"י לומד מהמילים "כל מלאכה" שבכלל זה גם המעטפת החיצונית [אוכל, לינה וכו'] שנצרכה לבוני המשכן

וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ

בין המצרים זה האירוע הכי דרמטי בתורת רבי נחמן.

הכי שיש ביהדות.

בין המצרים זה נקודה מאוד מחוברת ועמוקה בתורותיו