בס"ד

40 יום לפני יצירת התינוק, יוצאת בת קול מהשמים שמכריזה : "בת .... ל.....". לפני שנולדת ילדה לעולם, חודש וחצי בערך, כבר קובעים לה מי יהיה בעלה!!! בעלה יכול להיות עדיין בשמים, כחצי נשמתה, ויכול להיות חי בעולם, תינוק קטן וחמוד או ילדון מתוק, שמישהי עוד מעט תיווצר רק בשבילו!!

ועוברות השנים, והם אינם מכירים זה את זה, ופתאום קורה משהו- והם נפגשו , ומשהו בפנים אומר להם: היא מתאימה לי. הוא מתאים לי. וכך הם מתחתנים. ברגע שהם הגיעו לחופה, והחתן קידש את הכלה, סמוך ובטוח במאת האחוזים שאכן הם מי שבת הקול הכריזה. שכן, אם אין בת קול, לא ייתכן שהם יעמדו תחת החופה. החופה היא ההוכחה לבת קול.

ואז מגיע הזמן שהם מכירים באמת, אחד את השני...

פתאום הם מגלים שלא הכל חלק. כל אחד מרגיש צורך לתקן את השני...

היא רוצה שהוא יסתכל רק עליה. והוא רוצה שהיא תרפה ממנו.

הוא רוצה שהיא תעריך את מה שהוא עושה. היא מרגישה מאוימת כל פעם שהוא מצפה למשהו.

היא רוצה שהוא ייתן לה חופש להחליט בכל מיני עניינים, הוא מרגיש צורך לשלוט עליה.

הוא כועס כשהיא מזניחה אותו, היא כועסת שהיא צריכה להיות בהיכון כל הזמן.

והרשימה לא נגמרת....

ואלה רק דוגמאות ....

ואז נכנסות מחשבות כפירה...אולי הוא לא ההוא שהכריזו...אולי היא לא מתאימה לי...ואם היא מששת ימי בראשית...אז כבר עדיף מישהי מאירת פנים כמו כל הנשים שאני פוגש..ושלא תהיה הזיווג...העיקר קצת שקט בראש...

והמחשבות לא נגמרות...

והיא פוחדת שהוא בוגד בה...

והוא שונא אותה על לקיחת החופש והחירות...

כי עד שיצא מאויר העולם, אין לו אפשרות לעשות ככל העולה ברוחו..

והרשימה...

ארוכה...........

אבל בדיוק בגלל זה התחתנתם. דווקא בגלל זה!! אתם נשמה אחת. נשמה, זה אדם שלם, מישהו מושלם. הייתם נשמה אחת. נשמה, שצריכה לתקן בעולם הזה כל מיני דברים . נשמה שירדה לעזור לכל מיני ברואים. נשמה שירדה על מנת להנות מטובו של האל. אבל הנשמה הזאת, לא יכולה לבד . היא לא תשרוד לבד. היא צריכה לראות את עצמה, להבין את מה שהיא צריכה לעשות בעולם.

לכן,

כבר בשמים, אלוקים מחלק אותה לחצי.

חצי- חצי.

חצי אחד יורד קודם, על מנת להכין את הקרקע לחצי השני, לתת לו זמן להתארגן...לפעמים זה החצי הזכרי, שיורד ראשון, הוא אמיץ יותר...ולפעמים זה החצי הנקבי, שיורד ראשון. משתיהם אין הבדלים בפנימיות, רק בגוף הם שונים. הם באים לעולם בגופות שונים וזאת כדי שיהיה ביניהם חיבור גופני, כדי שיוכלו לעשות את התפקיד בעולם בשלמות. תפקיד, שפעמים רבות מצריך כוח עזר, וכוח עזר בדמות ילדים זה הכי משתלם. גם אהבה וגם עזרה..

אבל מה קורה פתאום?

איפה ה"אני" אצלו?

למה הוא לא אוהב אותי?

למה היא לא נמשכת אליי?

למה היא לא אוהבת?

למה הוא לא נמשך?

כל השאלות האלו צצות בראשם , בדמות של מחשבות אחרות, שהשורש שלהן זה נקודה דינמית אחת: הוא צריך לאהוב אותי. היא צריכה לאהוב אותי.

זה ברור למה הם מרגישים ככה. הרי הפנימיות היא אותו דבר, ואילו החינוך של ההורים, העטיפה החיצונית של החברה והפופולאריזם, המצב האישיותי המדומה, שמסתמך על ההמון ברחובות שדוהרים אחרי שום- דבר, מסופר על אדם שהגיע לארץ אחרת. רואה תור ארוך של אנשים שעומדים אחד אחרי השני.האדם שאל את האחרון בתור: מה יש פה?  ענה לו: יש תור! כשהגיע לתחילת התור הוא רואה בחור שקושר את הנעליים שלו...

וכך,בעצם, אנו מגיעים לחילוקי הדעות, כי כאן הייתי ככה וכאן היית משהו אחר , וצריך לזכור, שדווקא בגלל שאנחנו נשמה אחת- יש ביננו כל כך הרבה חילוקי דעות, כי באנו לעולם על מנת לתקן משהו בנו, או משהו באחרים, כדי לצאת מהעולם שלמים ומתוקנים - וזאת על מנת לאפשר לנו להנות מהעצמי באופן המושלם ביותר- הנאה שאין כדוגמתה, שמגיעה ממקום של אהבה ללא תנאים, ועמל גדול ומתמשך בעולם הזה.

הרי, העולם הזה דומה לפרוזדור- העולם הבא לטרקלין!! כל העולם הזה נוצר כדי ליצור חיבור לרוחניות ולטוב המושלם באופן שנעמול קשה כדי להשיג את זה.

זה עצוב לקבל ולקבל ולקבל......

לכן, מוטל על בני זוג, לתת אחד לשני ללא תנאים.

אתה נותן לה? אתה בעצם נותן לעצמך.

בעולם הבא אתם תתמזגו בחזרה, ואם צערת אותה, והכאבת לה, אז אתה תרגיש את זה על בשרך.

אין מקום לשנאה בכלל, בין בני זוג, אם אתה זה אני ואת זו אני, אז אני אוהב.

כי אני- תמיד אוהב את עצמו.

גם אם הוא כועס, גם אם הוא בוגד. אדם בוגד בעצמו הרבה פעמים...ניתן דוגמא: מישהו כבד בשר החליט לעשות דיאטה. הבטיחו לו שאם לא יאכל שומנים ומתוקים, יוכל לקבל כל מה שהוא רוצה.

אבל אז הוא עובר ליד פיצריה, והוא כל כך מתגרה, והוא לא מתאפק וקונה משולש, ולמחרת כבר שני משולשים, ואחרי שבוע הוא מתמכר לטעם הזה והופך את זה לשגרת חיים של גבינה צהובה וקולה. את האישה שהוא חלם, כבר לא יקבל, אבל פיצה יש לו...

אדם הזה לא ראוי לרחמים? הוא לא בוגד בעצמו? הוא כן. אבל הוא לא מתאפק....

בורא העולם כתב במו ידיו כך: "על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו ודבק באשתו והיו לבשר אחד".

אשתו- זה האני-שלו.

לדבוק- זה לחזר. הבעל צריך לחזר אחרי אשתו, אשה מחוזרת היא אשה מסופקת, אפילו אם יש את זמני ההרחקה , שהם לא יכולים להתקרב פיזית, החיזור שלו- שזה מתבטא בחיוכים ודיבורים אוהבים, בהגנה עליה ורק עליה, באהבה שאין לה משנה. בנאמנות, בסייגים ובפתיחות רגשית. ועוד הרבה. אבל לפעמים צריך רק נאמנות והגנה...הקשבה והשתתפות בצער...לפעמים הבעל לא מסוגל לדבר עם אשתו, הוא פשוט לא מסוגל, וזאת, בגלל שהיא בוכה ורוטנת. הוא לא יודע, שהיא כך רק בגלל שהוא לא מחזר אחריה. ברגע שיבוא מיוזמתו להקשיב ולחבק, היא בכלל לא תצטרך אותו כל הזמן...הרי יש לה "פת בסלה" ( הכוונה, יש לה לחם במקרר- אז היא לא רעבה כל הזמן...יש לה בעל שתמיד פנוי לה- אז היא יכולה להתפנות לדברים אחרים...)

אדם חייב לעזוב את אבא ואמא מבחינה רגשית- את כל מה שאמא סימלה: אם זה אהבת אם, אם זה בית נקי ומטופח ואוכל שתמיד מתבשל בסירים, אם זאת אחות מעריצה שתמיד קשובה בשבילו, אם זה אבא שפותר את כל הבעיות, וכסף שלא צריך לעמול עליו..ועוד הרבה...רק כך הוא יכול להתחיל בבניית הבית שלו. כי שם, הכל מוכן. ופה, צריך לבנות. וחכם עיניו בראשו, שכן, יום אחד ההורים מזדקנים והכסף אוזל, והוא לא יהיה מסוגל לעזוב את הבית ולהתחתן, הוא יפתח תלות בהורים וכך ישאר איתם עד יום מותם, כשיצא מהבית בגיל 60 מי תסתכל עליו? איך יביא ילדים? איך יתקן את עצמו כשהוא כל כך מגושם ?

הרי האישה, זאת לא אמא.

אמא באה לתקן את אבא, לא את הילד שלה..אמא באה לגדל את הילד שלה, כדי שיוכל לשרוד בעולם, אז היא נותנת לו אהבה כדי שילמד לתת אהבה, ואוכל- שילמד לתת, ומלמדת אותו דרך ארץ, ותורה- שיתחנך לחיים האמיתיים.

החיים שאחרי הרווקות..

אבא פותר הכל- אבל אתה חייב לבד. אם תסתמך על אבא שלך, מה תעשה כשהוא ילך לעולמו? הרי הצורך והתלות בו תמסכן אותך, כי היא תהיה טבועה בך מהטבע, אתה כל כך תהיה מושרש לקבל הכל מאבא שלך הביולוגי, שלא תמצא ידיים ורגליים בכלל להתחיל לפרנס את עצמך...

להיות קבצן זה רע   \:

"והיו לבשר אחד-" גוף אחד ממש.

ברגע שהבנו את המילים, יהיה לנו קל להבין את המסר. והמסר צועק: שמרו על חיי הזוגיות. תגנו אחד על השני, מי שברא את העולם וקודד את הקודים לטבע, אמר משפט גדול: ודבק באשתו, אשתו- זה האני שלו......

מסופר על איוב שנלקח ממנו הכל הכל הכל.

ואז אשתו מרוב צער אמרה לו ל"ברך" את בורא העולם ולמות..

הייי!!!!

דקה אחת!!!!!

הרי נלקח ממנו הכל!! בתנ"ך רשום בוודאות- הכל!!

אז מה קרה שאשתו  נמצאת איתו? היא לא אמורה הייתה, למות גם היא? הרי ילדיו: מתו, וכל מה שהיה לו נשרף והתאדה..

אלא בורא העולם הורה לשטן: אך בנפשו לא תגע.

נפשו- זה כולל את אשתו...

נפשו זה נשמתו.......

והמסר הגדול הוא לתת. לתת. ולתת.

כי בסופו של דבר, את רק תרוויחי מזה, ואתה רק תרוויח מזה,

ובעצם- את, נשמה שלמה, תשמחי בעולם הבא!!

י.ש

מקווה שזה מתאים לשאול פה ויהיו מספיק תשובות.

יכול להיות שעדיף לשאול בהו"ל.

אנחנו רוצים לצאת לצימר זוגי מהתקציב שנשאר לנו מהמילואים וכנראה נוסיף קצת.

מחפשים צימר חדר אחד לזוג, עם ברכה פרטית (באמת פרטית, שלא רואים אותנו ואנחנו לא רואים אחרים)

עם ארוחת בוקר יהיה נחמד אבל לא חובה.

תקציב של סביבות 1,000 שקל לילה, (נחמד אם יהיה בפחות) שני לילות בסוף אוגוסט כנראה (אני מקווה שלא יהיה עמוס או יקר מידי בזמן הזה, אין לנו כל כך אפשרות אחרת)

אזור בארץ: לא ירושלים או המרכז ממש, ולא צפון רחוק ודרום רחוק. אולי בשולי המרכז?

אנחנו מתניידים באוטובוסים.

עדיפות אם יש אטרקציות, מסלולים ודברים מעניינים לעשות באזור שאפשר להגיע אליהם באוטובוס.

אשמח לעזרה כי ממש לא מבינה בזה.

אנחנו מתניידים בשני רכבים. בעלי מקבל מהעבודה רכב+דלקן של 7 מקומות, שלרוב נמצא אצלו. ויש לנו רכב פרטי שלנו (5 מקומות שלרוב נמצא אצלי) עד עכשיו הרכב הפרטי שלנו היו רכבים זולים ודי מתפרקים, לא כ"כ השקענו ברכב כי הוא שימוש בעיקר אותי לעבודה (ממש קרוב לבית) ובהקפצות של הילדים (שוב, לרוב נסיעות ממש קצרות)

עכשיו ב"ה כבר תקופה שהרכב 7 מקומות לא מספיק לנו❤️ אז הרכב הפרטי הופך להיות גם להרבה נסיעות (לשבתות ולטיולים) הרכב הנוכחי כבר מתפרק וכבר תקופה שאנחנו מחפשים רכב ממש טוב שיחזיק מעמד לאורך זמן. הקצבנו עד 50,000 אבל לא מוצאים משהו שמספק אותנו מבחינת הנתונים של הרכב😬

התחלנו קצת להתלבט אולי כדאי לנו להשקיע בליסינג. מצד אחד מרגיש לי קצת כמו לזרוק כל חודש כסף לפח. מצד שני, נותן לנו שקט נפשי עם הרכב (קצת זקוקים לזה)

אבל בסופו של דבר, לא באמת מבינים בליסינג עד הסוף…

נשמח לשמוע איך זה עובד. יתרונות וחסרונות.

למה צריך להתייחס כשרוצים להתחיל? על מה לשים דגש? מאמינה שאנשי מכירות של הליסינג יידעו ל"סובב" אותנו טוב, כדי להרוויח, אז רוצים לבוא כמה שיותר מוכנים מראש.

תודה לעוזרים🙏🏻

יש לי חברה סופר סופר קרובה,

חברת נפש כמו שאומרים..עברנו הכללל ביחד..

ברגיל היינו מתחבקות חיבוק ארוך (יכול להיות כמה דקות) מלא משמעות ,צורה לבטא את האהבה ואת הקשר העמוק ומשמעותי, מתוך אהבה נקיה.

עכשיו אני מתחתנת עם הבחור שלי.

ואני לא יודעת מה לעשות.

האם זה סבבה שאני ככה מתחבקת איתה באמת מתוך אהבה כנה ואמיתי? האם זה משהו שאוכל לעשות גם אחרי החתונה. הרי למרות שיש לי את האיש שלי אני עדיין רוצה את החיבוק דווקה שלה, כמו שאני עדיין רוצה תחיבוק של אמא
מה אתם אומרים על זה

פשוט לעדכן את האיש שלי ואז זה סבבה??

מה אתם ממליצים, הכל זה יכול פשוט להמשך כרגיל?
וגם בכללי איך מנהלים חברות כלכך קרובה אחרי החתונה 

האם יש שם חנויות במחירים טובים?

מחפשים בעיקר ספה ומיטת ילדים, אולי גם שולחן אוכל ותנורים

נראה לי שהשאלה מורכבת משתי חלקים, אחד מופנה לגברים שבינינו ואחד לנשים:

לגברים: האם אתם משתפים את האישה שלכם באתגרים שאתם חווים מול נשים אחרות?...

לנשים: האם אתם מעוניינות שהבעל שלכם ישתף אתכם בנושא הזה? שיהיה פתוח עד הסוף?

האם קרה לכם שהוא שיתף אותכם, ומה היתה תגובתכם [המודעת והלא מודעת..]?

ומה זה אומר עלינו כזוג?

ומה אם פשוט נמאס לי מכל הריבים האלה?

או מכל הריחוק הזה?

או מכל הקושי הזה?

יצא לי להתבונן בחג השבועות האחרון במגילת רות,

ובקריאה הזו קפצו לי לעין המילים "ודבקה בה".

לפני הרי מתואר שגם עורפה וגם רות הלכו עם נעמי

אבל נתקלו שוב ושוב באתגר או סירוב או שימת המציאות כפי שהיא על כל קשייה ומורכבויותיה שהציבה בפניהן נעמי - ובעוד עורפה בחרה לחזור אחורה, על רות כתוב: "ודבקה בה".

ובעצם התבוננות על זה הביאה אותי לחשוב שדבקות מובילה לחיים, דבקות יוצרת חיים.

הרי בזכות אותה הדבקות נוצר אפילו המשיח שלנו! חיים. גאולה. בזכות הדבקות הזו. בזכות הלא לוותר הזה.

וגם במקום אחר בספר בראשית ששם נאמר "ודבק באשתו והיו לבשר אחד" - ורש"י מפרש בילדים, ופירושים אחרים מפרשים גם באחד ממש באיחוד הנשמתי והגופני והכולל כולו. כלומר יש כאן עוד דבקות שמובילה לחיים. גם להמשך החיים (ילדים) וגם לאיכות החיים עצמם ושמחת החיים שזה הביחד והאחדות של הזוג.

וגם בתפילה ששם נאמר: "ודבקנו במצוותיך" ואנו לומדים על התורה הקדושה ש"עץ *חיים* היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר". וגם אם העץ מתנדנד ברוח - אנחנו מחזיקים. דבקים. בתורה. במצוות. באתגרים שהחיים מזמנים לנו.

ועוד מקור שעלה לי בהקשר הזה הוא "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם *חיים* כולכם היום" - שוב דבקות שמובילה לחיים!

זה פשוט מדהים.

כמה הדבקות מובילה לחיים

כמה להמשיך, לדבוק, להתמיד, לא לוותר יכול להוביל אותנו לחיים.

לדבוק בטוב כמובן.

* ודבקה בה - לדבוק בטוב. רות ראתה בנעמי את הטוב ודבקה בטוב הזה. "באשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלוקייך אלוקיי" - זה הטוב. ה' אלוקי ישראל ולהיות חלק מעם ישראל ולהיות עם חמותי הטובה - זה הטוב עבורי ובו אני דבקה.

* ודבק באשתו - לדבוק בטוב שבאשתי. לדבוק בטוב שבבעלי. לדבוק באשתי עצמה. לא לוותר עליה. לדבוק באישי עצמו. לא לוותר עליו. 

לדבוק ולהתכוונן אליה ולהשקיע בה כמה שאני רק יכול. לדבוק ולהתכוונן אליו ולהשקיע בו כל מה שאני יכולה.

* ואתם הדבקים בה' אלוקיכם - לדבוק כמובן בקב"ה שבידו הכל וממנו הכל ומקור כל החיים וכל הטובה וכל הברכה.

* ודבקנו במצוותיך - לדבוק בטוב שבמצוות ובתורה. יש טוב ויש רע ובחרת בחיים - לבחור בטוב.

ואפשר ללמוד מזה גם על הזוגיות שלנו ועל ההורות שלנו - ולזכור שמעבר לזה שכל דבר בעולם הזה צריך אנרגיה כדי להתקיים, צריך עבודה כדי להתקיים ולקרות,

יש עוד משהו מאוד מאוד חשוב:

הטוב הגדול יותר, השלם יותר, האמיתי יותר והשורשי והעמוק יותר – כל אלה באים *רק* אחרי ההשקעה. רק אחרי הדבקות. רק אחרי שעובר זמן של השקעה מתמשכת ומרוכזת.

למשל,

לא דומה אהבה לתינוק בן יום

לאהבה לילד בן שנתיים

לאהבה לאותו הילד בן 10

ככל שהילד גדל,

ככל שנשקיע בו יותר - יותר נאהב אותו.

כמובן שמהתחלה אנו אוהבים אותו.

אבל אי אפשר להשוות את האהבה שהייתה לנו בלב כשרק ראינו אותו לראשונה, לאהבה שיש לנו בלב כשהוא פתאום קורא "אמא", "אבא", לאהבה שיש לנו בלב שהוא כבר משחק עם האח הקטן, מחבק אותנו וכותב לנו ברכה ואנחנו משחנשי"ם איתו ומגלים בו עולם שלם ואישיות שלמה שלא הכרנו! ואז האהבה מתעצמת אפילו עוד יותר!

אותו רעיון גם עם בני זוג,

בהתחלה יכולה להיות אהבה, חיבה, התרגשות וכו'

ופוטנציאל הצמיחה של האהבה עצמה הוא עצום

אחרי שנה עוד יותר

אחרי 10 שנים עוד יותר

ואחרי 20 ו30 שנים עוד יותר.

וגם אם קשה לנו עכשיו -

הרי אם נלך אחורה למקומות שחווינו קשיים בחיים הרבה פעמים נוכל לראות שאם לא היינו חווים את כל הקשיים האלה, את כל המשברים והרע שעברנו - לא היינו באותו מקום שאנחנו עכשיו. וכל אחד ואחת ומה שזה אומר עבורם.

כך גם אם אנו עוברים עכשיו קשיים בזוגיות שלנו - נוכל להגיע דווקא מהם ומתוכם גם לכמויות של *טוב* גדול אפילו עוד יותר בינינו. 

כמה שזה נשמע מופרך, לפעמים רק מהמשברים אפשר לצמוח ולהעמיק בעוצמה הכי חזקה שיש,

לפעמים דווקא מהרע אפשר לחוות את הטוב יותר בשלמות ויותר בחוזקה ועוצמה.

וזה נכון לכל תחום בחיים - אדם שעובר ומתגבר על מכשולים וקשיים - לרוב יכול לצאת הרבה יותר מחוזק, עם הרבה יותר כוחות ותעצומות נפש שגילה על עצמו, הרבה יותר לעזור גם לאחרים, הרבה יותר לפתח את השריר של הנתינה וגם של הקבלה, לפתח ולהרחיב עוד את כוחות הנפש שלו, וגם לחוות את הטוב הרבה יותר בעוצמה כאשר הוא מגיע.

אז דווקא אחרי ריב או אתגר או קושי זוגי - אם נצליח לעבור דרכו, בתוכו וממנו נכון -

או אז נוכל גם לגלות את הטוב העמוק יותר, הגדול יותר,

מה שלא היינו זוכים לו אם היינו נשברים באמצע!

מה שלא היינו זוכים לו אם היינו מרימים ידיים בקושי הראשון או השני או השלישי.

אז אם יש קשיים ואנחנו חושבים אולי להרים ידיים?

רגע!

לומר לעצמנו - רגע, בעצם עדיין אין לנו מושג עוד כמה טוב נוכל לקבל מהקשר הזה ואחד מהשנייה עוד יום, עוד חודש, עוד שנה ועוד 20 שנים.  

אז ננסה לאפשר לעצמנו את אותה השקעה והתמדה, את אותה דבקות, את אותו לימוד, וב"ה לזכות לטוב עמוק וחזק עוד יותר.

ובעצם אם חושבים על זה אז גם בהורות, גם בזוגיות, גם במיניות, גם בכל מערכת יחסים עם המשפחה, גם בעבודה, וגם בהכל - המתמיד זוכה! לגמרי זוכה ❤️