היו חרדל"י רגיל.

לאחר הגירוש הם התרחקו מהציונות, הפסיקו להתגייס לצבא ולחגוג את יום העצמאות. רק את יום ירושלים.

מבחינת סגנון החיים זה חרד"ל, רק בלי הציונות ואהבת המדינה.

ומעולם לא "הפסיקו להתגייס לצבא", תמיד היו כאלו שמתגייסים וכאלו שלא. נכון שכיום הרוב לא מתגייסים, אבל בהחלט יש כאלו שכן, ושזה מה שראש הישיבה ממליץ להם.

הבנתי שהרב טל למד אצל הרב אוירבך, שהוא חרדי לא חסידי, אבל לימודי חסידות יש שם הרבה. יש שם גם רב תימני מבית מדרשו של הרב קאפח, שהוא דמות בפני עצמה. ישיבה מאוד מגוונת, ולפיכך גם מאוד מעניינת.

הרב טל למד אצל הרבה רבנים (ראו כאן פירוט), הוא קיבל מכולם הרבה, אבל הדרך שלו עצמאית.

כפי שכתבו לך, יש מגוון סגנונות, אבל בגדול דתי. יש מעטים מאוד שהולכים עם כיפה שחורה רגילה, וגם הם לא בדיוק חרדים קלאסיים.

בכל זאת אכתוב את הדגשים של הישיבה עצמה, שמן הסתם נוגעים לכל התלמידים, מי יותר ומי פחות.

עבודה המידות - יש דגש מאוד משמעותי על העניין הזה, כולל דרך סדורה, יועצים, שיעורים רבים וכו'.

תורת חיים - הרבה עניין של חיבור למציאות ולחיים. כפועל יוצא מזה לימוד העיון הוא אליבא דהלכתא - מוכוון הלכה.

עבודת ה', לא רק בלימוד תורה - לא כולם צריכים ללמוד תורה כל החיים, ויש כאלו שהמציאות הלכתחילית שלהם היא לצאת לעבוד לאחר כמה שנים בישיבה. מכווינים אנשים להיות מודעים לעצמם בעניין הזה.

חסידות - ההשקפה והאמונה מבוססים הרבה על דרכם של הבעש"ט ותלמידיו - הדור הראשון והשני של החסידות. מבחינת אווירה, משהו באמצע, בין אווירה חסידית ללא חסידית. יש הרבה שמחה, ריקודים, התוועדויות, שירים, גיטרות וכו'.

כאן יש פרטים נוספים על הישיבה, וגם תמונות.

ללכת לצבא והם לא חוגגים יום העצמאות אבל למה?

או לניקים אחרים מתורת החיים.

עד כמה הדברים האלה נוגעים לכל בחור ובחור.

בחור בתורת החיים, בהכרח לא מחזיק בהשקפה מרכזניקית/ קווניקית ביחס למדינה?

יש כאלה שהם לגמרי לא קשורים לחסידות?

לא זוכר כרגע.

יזהר אולי יוכל לתת פרטים יותר נכונים.

מישהו יכול לתייג אותו בבקשה? לא עובד לי...

יש חבר'ה שלא בקו של הישיבה בעניין היחס למדינה (בדיוק השבוע התארס אחד מהם..) אני לא יודע לספור כמה כאלו יש בקרב הבחורים, אבל יש. בכל מקרה, אני ממליץ לברר את הנושא עצמו. זה ממש אחלה להתנגד למדינה.

לגבי חסידות, בהחלט יש. גם בזה אין לי נתונים.

אבל אני ממליץ לא לפסול על דברים כאלו. חברה של אשתי חיפשה בחור חסידי, ובסוף התחתנה עם רמב"מיסט ללא טיפת נשמה חסידית, והם נשואים באושר.

ותעשי חיפוש בהודעות, עם המילים "יום העצמאות". אני לא מבטיח שכל מה שאני חושב מייצג את הישיבה, אבל בגדול זה הכיוון. בדיונים קישרתי גם לקבצים מפורטים. היו גם דיונים על גיוס לצבא בהם קישרתי לקובץ בשם "היחס לצבא" או משהו כזה, לא זוכר בדיוק. עייני שם.

@צעיר רענן

יהודיי!! (איך מתייגים?) אנחנו מכירים?

@יהודיי!!

אתה כותב @ ואז מתחיל לכתוב אאת הניק עד שנהיה ריבוע ואתה בוחר את הניק המתאים.

ורובם מחוברים לחסידות..

בחורים צדיקים שעובדים את ה' בדבקות אמיתית.

הייתי שם כחצי שנה במדרשה. חוויה חזקה. מקום מיוחד

רגשותיי מעורבים.

מצד אחד מקום נדיר- עבודת ה' במובן העמוק של המושג. מתוך דבקות. דיוק. שאיפות גבוהות. חסידות. שמחה. זה מעין מרכז של הציבור הרוחני והתורני מאוד. הרב טל אישיות עצומה ומעוררת יראה ואהבה. קהילה מחבקת. ועוד.

מצד שני- יש לי קושי עם חלק מהדברים.

בתור בחורה ולא בחור (כך רצה השם ברוך ה' חח) אני יכולה להגיד שמצד הנשים הדרישה היא של ראש קטן. אני הגעתי לשם ואמרתי "אני פה בתור אישה לא אגור". הנשים הרגישו לי מפנות הרבה מקום לגבר שלומד וגדל בתורה ועבודת ה' ולהן נשאר לגדל את הילדים. 

דבר שני- תמיד כשהאורות גבוהים יש סכנה. לעניות דעתי -כמו שהרב טל נוהג להגיד- יש אוירה קצת לוחצת.

הנהירה אחרי הרב טל (חלילה חלילה בלי לזלזל או להוריד מכבוד הרב) מריחה ריח של כת. לא עושים צעד בלי להתייעץ עם הרב ואין כל כך מקום לדעה אישית ולשאלות. 

גם ישנו עניין הריחוק מהמדינה. 

לא שאני מבסוטה על מצבנו כיום. להיפך. אבל אני כן רואה התחלה של גאולה בעצם קיומנו הפיזי פה בארץ הקודש.

תראי.

המסקנה היא.... זה תלוי בבחור!

יש לי בנדוד מקסים שלומד שם וחש גם הוא את הבעיות שכתבתי ועדיין הוא שם. מודע להן.

באופן כללי -עובדי ה' עם רצון להרבה.

יש בתקנות הישיבה מושג של פרהסיה ציבורית.

לא כל פרהסיה ׳אסורה׳. רק משהו שנוגע לכלל (כגון צורת הריקוד בהרמת שתי רגלים מהקרקע-נאסרה).

אך אם משהו רוצה לברך על נט״י בקול רם לאחר הנטילה הרשות בידו.

אך אם תלמיד הישיבה מעוניין לברך לאחר הנטילה כדעת הרבה פוסקים אחרים (יתכן שדעת מו"ר שאין פה ממש ברכה לבטלה כיוון שדעת פוסקים רבים שכך צריך לנהוג-ובבקשה לא לפתח דיון הלכתי בנושא) הרשות בידו.

אבל בכל זאת כמה הערות קטנות:

א. יש הרבה נשים בעלות אופי פשוט, שרואות את עצמן כעקרות בית או לכל היותר מורות/גננות, ועיקר עולמן זה רק גידול הילדים. זה טוב ונפלא, ולגדל ילדים זו משימה מאוד מאוד חשובה, במיוחד בדור מורכב כמו שלנו. עם זאת, יש בקהילה הרבה נשים מזן אחר. כאלו שלומדות תואר שני, יועצות תורניות, מנהלות עסקים (דוגמא), וכו' וכו'. יש מקום לכולן, וכל אחת מוצאת לא חברה ברמתה.

ב. אורות גבוהים זה אכן סכנה. כשמנסים לעלות - אפשר גם ליפול. אני נוח וטוב פשוט להישאר למטה, בלי יכולת ליפול לשום מקום. אבל זו לא מציאות באמת טובה והיא לא מובילה לשום מקום. ב"ה נופלים וקמים ויש כלים להכל.

ג. יש כאלו שלא עושים צעד בלי להתייעץ עם הרב, ולא חושבים בעצמם. אכן. אבל זה בד"כ אנשים שזו הנטייה הנפשית שלהם בלי שום קשר לרב טל. זה ממש לא המיינסטרים של הקהילה והישיבה. ואדרבה, הרב טל בעצמו ממש לא מעודד את זה.

ד. חבל שלא ניצלת את שהותך במדרשה כדי להבין באמת את עניין היחס למדינה. מה שכתבת שאת "רואה התחלה של גאולה בעצם קיומנו הפיזי פה בארץ הקודש" - תואם בהחלט את השקפת הישיבה בעניין, ואף חוגגים את יום שחרור ירושלים כ"יום לציון אתחלתא דגאולה" והודאה על כל ניסי התקופה.

טענה של כת היא מגוחכת (שזה מעצבן לשמוע אותה כל פעם מאנשים מבחוץ שלא מכירים או מאנשים שחוו את הישיבה תקופה קצרה), בהחלט ישנם אנשים שאת עיקר ההדרכה ועבודת ה' שלהם מבוססת על תורת של הרב טל,

אבל טענה זו אפשר לטעון על כל זרם, הרב זצ"ל, רבנו, נשיא דורנו, מרן ראש הישיבה, גדול הדור באמונה וכו'. יש לו דרך שהוא מאמין בה, והוא מנסה להנחיל אותה לתלמידיו.

בשונה מההדרכה הכללית בברסלב למשל שאסור להקשות על הצדיק, הרב טל כל הזמן מדגיש את זה שחשוב לו שנקשה ונגיד לו מה קשה לנו, וזה באמת כל הזמן, כמעט כל עונ"ש נפתח במילים "אני שמח מאוד בשאלות שלכם, הם חשובות ויקרות, גרמו לנו לחדד את הדברים וכו'..

אם יש מישהו (מעטים מאוד) שמחליט לזרוק את השכל זה בעיה שלו, ובכל זרם שהוא היה הוא היה פועל בצורה הזאת. זה וודאי לא ההתנהלות הכללית, ולא ההדרכה בישיבה. 

כן מקבלים מהרב המון והולכים בהדרכותיו אבל הראש פתוח, השכל תמיד בודק האם הדברים מיושבים לי? מה יחסם לגבי? איך אני מתרגם אותם לעולם שלי? וכו'. 

אני הקטן חוויתי כמה פעמים דיונים שממש לא הסכמתי עם הרב, ולאחר זמן שחשבתי על הדברים - פתאום הבנתי את העומק והסכמתי או לפחות כבר לא חלקתי נחרצות. עד היום יש לי מספר נקודות שאני לא מסכים עם הישיבה/הרב, והכל מתוך אהבה והערכה עצומה...

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.