היו חרדל"י רגיל.

לאחר הגירוש הם התרחקו מהציונות, הפסיקו להתגייס לצבא ולחגוג את יום העצמאות. רק את יום ירושלים.

מבחינת סגנון החיים זה חרד"ל, רק בלי הציונות ואהבת המדינה.

ומעולם לא "הפסיקו להתגייס לצבא", תמיד היו כאלו שמתגייסים וכאלו שלא. נכון שכיום הרוב לא מתגייסים, אבל בהחלט יש כאלו שכן, ושזה מה שראש הישיבה ממליץ להם.

הבנתי שהרב טל למד אצל הרב אוירבך, שהוא חרדי לא חסידי, אבל לימודי חסידות יש שם הרבה. יש שם גם רב תימני מבית מדרשו של הרב קאפח, שהוא דמות בפני עצמה. ישיבה מאוד מגוונת, ולפיכך גם מאוד מעניינת.

הרב טל למד אצל הרבה רבנים (ראו כאן פירוט), הוא קיבל מכולם הרבה, אבל הדרך שלו עצמאית.

כפי שכתבו לך, יש מגוון סגנונות, אבל בגדול דתי. יש מעטים מאוד שהולכים עם כיפה שחורה רגילה, וגם הם לא בדיוק חרדים קלאסיים.

בכל זאת אכתוב את הדגשים של הישיבה עצמה, שמן הסתם נוגעים לכל התלמידים, מי יותר ומי פחות.

עבודה המידות - יש דגש מאוד משמעותי על העניין הזה, כולל דרך סדורה, יועצים, שיעורים רבים וכו'.

תורת חיים - הרבה עניין של חיבור למציאות ולחיים. כפועל יוצא מזה לימוד העיון הוא אליבא דהלכתא - מוכוון הלכה.

עבודת ה', לא רק בלימוד תורה - לא כולם צריכים ללמוד תורה כל החיים, ויש כאלו שהמציאות הלכתחילית שלהם היא לצאת לעבוד לאחר כמה שנים בישיבה. מכווינים אנשים להיות מודעים לעצמם בעניין הזה.

חסידות - ההשקפה והאמונה מבוססים הרבה על דרכם של הבעש"ט ותלמידיו - הדור הראשון והשני של החסידות. מבחינת אווירה, משהו באמצע, בין אווירה חסידית ללא חסידית. יש הרבה שמחה, ריקודים, התוועדויות, שירים, גיטרות וכו'.

כאן יש פרטים נוספים על הישיבה, וגם תמונות.

ללכת לצבא והם לא חוגגים יום העצמאות אבל למה?

או לניקים אחרים מתורת החיים.

עד כמה הדברים האלה נוגעים לכל בחור ובחור.

בחור בתורת החיים, בהכרח לא מחזיק בהשקפה מרכזניקית/ קווניקית ביחס למדינה?

יש כאלה שהם לגמרי לא קשורים לחסידות?

לא זוכר כרגע.

יזהר אולי יוכל לתת פרטים יותר נכונים.

מישהו יכול לתייג אותו בבקשה? לא עובד לי...

יש חבר'ה שלא בקו של הישיבה בעניין היחס למדינה (בדיוק השבוע התארס אחד מהם..) אני לא יודע לספור כמה כאלו יש בקרב הבחורים, אבל יש. בכל מקרה, אני ממליץ לברר את הנושא עצמו. זה ממש אחלה להתנגד למדינה.

לגבי חסידות, בהחלט יש. גם בזה אין לי נתונים.

אבל אני ממליץ לא לפסול על דברים כאלו. חברה של אשתי חיפשה בחור חסידי, ובסוף התחתנה עם רמב"מיסט ללא טיפת נשמה חסידית, והם נשואים באושר.

ותעשי חיפוש בהודעות, עם המילים "יום העצמאות". אני לא מבטיח שכל מה שאני חושב מייצג את הישיבה, אבל בגדול זה הכיוון. בדיונים קישרתי גם לקבצים מפורטים. היו גם דיונים על גיוס לצבא בהם קישרתי לקובץ בשם "היחס לצבא" או משהו כזה, לא זוכר בדיוק. עייני שם.

@צעיר רענן

יהודיי!! (איך מתייגים?) אנחנו מכירים?

@יהודיי!!

אתה כותב @ ואז מתחיל לכתוב אאת הניק עד שנהיה ריבוע ואתה בוחר את הניק המתאים.

ורובם מחוברים לחסידות..

בחורים צדיקים שעובדים את ה' בדבקות אמיתית.

הייתי שם כחצי שנה במדרשה. חוויה חזקה. מקום מיוחד

רגשותיי מעורבים.

מצד אחד מקום נדיר- עבודת ה' במובן העמוק של המושג. מתוך דבקות. דיוק. שאיפות גבוהות. חסידות. שמחה. זה מעין מרכז של הציבור הרוחני והתורני מאוד. הרב טל אישיות עצומה ומעוררת יראה ואהבה. קהילה מחבקת. ועוד.

מצד שני- יש לי קושי עם חלק מהדברים.

בתור בחורה ולא בחור (כך רצה השם ברוך ה' חח) אני יכולה להגיד שמצד הנשים הדרישה היא של ראש קטן. אני הגעתי לשם ואמרתי "אני פה בתור אישה לא אגור". הנשים הרגישו לי מפנות הרבה מקום לגבר שלומד וגדל בתורה ועבודת ה' ולהן נשאר לגדל את הילדים. 

דבר שני- תמיד כשהאורות גבוהים יש סכנה. לעניות דעתי -כמו שהרב טל נוהג להגיד- יש אוירה קצת לוחצת.

הנהירה אחרי הרב טל (חלילה חלילה בלי לזלזל או להוריד מכבוד הרב) מריחה ריח של כת. לא עושים צעד בלי להתייעץ עם הרב ואין כל כך מקום לדעה אישית ולשאלות. 

גם ישנו עניין הריחוק מהמדינה. 

לא שאני מבסוטה על מצבנו כיום. להיפך. אבל אני כן רואה התחלה של גאולה בעצם קיומנו הפיזי פה בארץ הקודש.

תראי.

המסקנה היא.... זה תלוי בבחור!

יש לי בנדוד מקסים שלומד שם וחש גם הוא את הבעיות שכתבתי ועדיין הוא שם. מודע להן.

באופן כללי -עובדי ה' עם רצון להרבה.

יש בתקנות הישיבה מושג של פרהסיה ציבורית.

לא כל פרהסיה ׳אסורה׳. רק משהו שנוגע לכלל (כגון צורת הריקוד בהרמת שתי רגלים מהקרקע-נאסרה).

אך אם משהו רוצה לברך על נט״י בקול רם לאחר הנטילה הרשות בידו.

אך אם תלמיד הישיבה מעוניין לברך לאחר הנטילה כדעת הרבה פוסקים אחרים (יתכן שדעת מו"ר שאין פה ממש ברכה לבטלה כיוון שדעת פוסקים רבים שכך צריך לנהוג-ובבקשה לא לפתח דיון הלכתי בנושא) הרשות בידו.

אבל בכל זאת כמה הערות קטנות:

א. יש הרבה נשים בעלות אופי פשוט, שרואות את עצמן כעקרות בית או לכל היותר מורות/גננות, ועיקר עולמן זה רק גידול הילדים. זה טוב ונפלא, ולגדל ילדים זו משימה מאוד מאוד חשובה, במיוחד בדור מורכב כמו שלנו. עם זאת, יש בקהילה הרבה נשים מזן אחר. כאלו שלומדות תואר שני, יועצות תורניות, מנהלות עסקים (דוגמא), וכו' וכו'. יש מקום לכולן, וכל אחת מוצאת לא חברה ברמתה.

ב. אורות גבוהים זה אכן סכנה. כשמנסים לעלות - אפשר גם ליפול. אני נוח וטוב פשוט להישאר למטה, בלי יכולת ליפול לשום מקום. אבל זו לא מציאות באמת טובה והיא לא מובילה לשום מקום. ב"ה נופלים וקמים ויש כלים להכל.

ג. יש כאלו שלא עושים צעד בלי להתייעץ עם הרב, ולא חושבים בעצמם. אכן. אבל זה בד"כ אנשים שזו הנטייה הנפשית שלהם בלי שום קשר לרב טל. זה ממש לא המיינסטרים של הקהילה והישיבה. ואדרבה, הרב טל בעצמו ממש לא מעודד את זה.

ד. חבל שלא ניצלת את שהותך במדרשה כדי להבין באמת את עניין היחס למדינה. מה שכתבת שאת "רואה התחלה של גאולה בעצם קיומנו הפיזי פה בארץ הקודש" - תואם בהחלט את השקפת הישיבה בעניין, ואף חוגגים את יום שחרור ירושלים כ"יום לציון אתחלתא דגאולה" והודאה על כל ניסי התקופה.

טענה של כת היא מגוחכת (שזה מעצבן לשמוע אותה כל פעם מאנשים מבחוץ שלא מכירים או מאנשים שחוו את הישיבה תקופה קצרה), בהחלט ישנם אנשים שאת עיקר ההדרכה ועבודת ה' שלהם מבוססת על תורת של הרב טל,

אבל טענה זו אפשר לטעון על כל זרם, הרב זצ"ל, רבנו, נשיא דורנו, מרן ראש הישיבה, גדול הדור באמונה וכו'. יש לו דרך שהוא מאמין בה, והוא מנסה להנחיל אותה לתלמידיו.

בשונה מההדרכה הכללית בברסלב למשל שאסור להקשות על הצדיק, הרב טל כל הזמן מדגיש את זה שחשוב לו שנקשה ונגיד לו מה קשה לנו, וזה באמת כל הזמן, כמעט כל עונ"ש נפתח במילים "אני שמח מאוד בשאלות שלכם, הם חשובות ויקרות, גרמו לנו לחדד את הדברים וכו'..

אם יש מישהו (מעטים מאוד) שמחליט לזרוק את השכל זה בעיה שלו, ובכל זרם שהוא היה הוא היה פועל בצורה הזאת. זה וודאי לא ההתנהלות הכללית, ולא ההדרכה בישיבה. 

כן מקבלים מהרב המון והולכים בהדרכותיו אבל הראש פתוח, השכל תמיד בודק האם הדברים מיושבים לי? מה יחסם לגבי? איך אני מתרגם אותם לעולם שלי? וכו'. 

אני הקטן חוויתי כמה פעמים דיונים שממש לא הסכמתי עם הרב, ולאחר זמן שחשבתי על הדברים - פתאום הבנתי את העומק והסכמתי או לפחות כבר לא חלקתי נחרצות. עד היום יש לי מספר נקודות שאני לא מסכים עם הישיבה/הרב, והכל מתוך אהבה והערכה עצומה...

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

חחח חלאס לרדת עלי

לא מעריכה יופי כתכונה כמו שלא מעריכה עושר כתכונה.

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני

נחישות

ויציבות

ביחד עם עדינות

חיוך מתוק וקסם אישי

לא, מעכשיו אתה חבר שלה ולכן כבר לא שייך לשאול 'האם את עדין רוצה להיות חברה שלי'. זהו נגמר אחי אתם חברים...

כלומר סיימתם פגישה ב"ה!

 למחרת שיחת טלפון 'מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה המבחן?'

תספר מה איתך לאן אתה הולך היום, ואיך היה לחזור אתמול אחרי הפגישה וכו'. 

אם תוכל להשתדל שהשיחה תהיה כמה שיותר ארוכה זה עוד יותר טוב (פשוט תקשקש איתה). 

ממש יש לך חברה בהיתר, תשתף ותספר.

זה שינוי עמוק בתפיסה אבל הוא מאד נכון ומשמעותי.

לדעתי לא נכון לצאת לפגישה בראש "ניגפש נראה איך זה האם יתאים או לא".

אלא יוצאים להיפגש עם החברה שלי.

אם חלילה חלילה לאחד מכם בשלב מסוים לא יתאים, אז אפשר וצריך לסיים את הקשר. 

אני אומר לך מנסיון תנסה כמה שיותר להיכנס לראש הזה.

בהצלחה רבה!! 

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.